5 בינואר 2018
עונג שבת: פעם אחת
- אני יודע איך זה מרגיש, כי הייתי שם, בצד השני של הרמקולים, כמאזין למצעד השנתי של הקצה. וכשהוא נגמר, אתה מרוגש, מלא. אבל למחרת, או יום אחר כך, אתה ממשיך. אתה שם אלבום, חדש או ישן, וממשיך. הפעם, אני לא מצליח להמשיך, ואולי אני לא רוצה. לאו דווקא כי אני רוצה להיאחז במצעד, שהיה יום מרגש וממלא מאוד, אלא כי כל החודש הזה היה ממלא ומרגש מאוד מוזיקלית, מדי שבוע ערכתי ושידרתי 3 שעות של המוזיקה שהכי אהבתי מכל השנה האחרונה, מה שאומר שעל כל שעה ששידרתי שמעתי עוד כמה שעות של מוזיקה מדהימה מכל השנה, ערכתי, התלבטתי, שרתי לעצמי, הוצאתי מהעריכה, שמתי ברשימה אחרת, כתבתי על השירים, כתבתי על האלבומים, הכנתי פלייליסטים, שיקללתי, שמעתי… ועכשיו, בימים הראשונים של 2018, רציתי רק לתת קצת ניקיון לאוזניים. לא לרדוף. לא למהר. היו איזה יומיים שלא שמעתי שום דבר, וזה היה מוזר ונפלא ומטהר ומחדש. ואז, לאט לאט, חזרתי להאזין. שמתי אלבום ישן ואהוב. שמעתי אותו שלוש פעמים, בלי למהר לדבר הבא. ואז שמתי אלבום ישן שכמעט ולא הכרתי, אלבום של אלטון ג׳ון, ושמעתי אותו יום שלם (תודה, עידית). וכשבאתי לכתוב את העונג היום, כמעט לא התחשק לי למלא את האוזניים במוזיקה חדשה, רציתי להגיד רגע, שנייה – בא לי רגע לשקוע בישן ובמוכר, לנוח. אבל יש המון מוזיקה חדשה נהדרת, ואני משתדל ללמוד, כמו ששרים הדס קליינמן ואביב בכר, ״לקבל טוב כשהוא מגיע״, גם אם זה לא התזמון שבחרתי בו. אז אחרי שכתבתי את כל האייטמים שכאן ממש למטה, חזרתי לאייטם הראשון, הריק, ותהיתי מה יהיה שיר הפתיחה. ואז אמרתי לעצמי, רגע אחד. יש אלבום חדש ומהמם ביופיו שיצא שנייה לפני שנכנסתי לטרפת הסיכומים של חודש הקצמבר, וכבר חודש שלם אני מחכה להשמיע בקצה, לכתוב עליו בעונג, כשרק נסיים עם הסיכומים, וזה פעם אחת, האלבום החדש של קליינמן ובכר, או בנוסח הנעים והאישי יותר, הדס ואביב. גילוי נאות: אני מכיר, אוהב ומחבק מאוד חזק את הדס קליינמן כשאני פוגש אותה, מה שבהחלט לא קורה לעתים תכופות מספיק (את אביב אני חושב שטרם זכיתי לפגוש), אז אני חצי משוחד. אבל משהו באלבום החדש הזה באמת לפת אותי לחלוטין ברגע שהוא התחיל, בשיר הנושא, תפס את הלב שלי בכף ידו ולא הרפה. הוא מופיע בראש רשימת השידור של ״התכנית הרגילה הבאה שלי בקצה״ כבר חודש ומשהו. והוא דרך מצוינת להתחיל את 2018, להתחיל שנה חדשה או שבוע חדש או יום חדש. זה שיר גדול מאוד, שמתחבא בתוך שיר קטן מאוד, ולטריק הזה – ולשיר הזה – יש המון, המון, המון כוח. [טיוב]
- Ibeyi, התאומות הצרפתיות-קובניות המדהימות שהמיסו לחלוטין את הבארבי לפני שנתיים ומשהו, חוזרות לסיבוב נוסף בישראל – הן יופיעו בבארבי בתל אביב ב־13 במאי. כרטיסים ב־185 ש״ח. [עברית]
- עוד חוזרים אלינו ובאותו שבוע ממש: Cigarettes after sex מגיעים לשתי הופעות בבארבי בתל אביב, ב־11 במאי (כבר סולד אאוט!) וב־12 במאי. [עברית]
- השבוע מת בגיל 53 אמיר קרטס, מהחברים המייסדים של הלהקה המצוינת רעש, שהתפרסמה בזכות להיטים כמו ״לעיתים״ או ״נוסע לבד״ בהובלת ג׳וני שועלי, אבל היוצר המוביל בה היה קרטס. עם מותו השבוע, שיחררו חברי הלהקה הנותרים את ״חלום בלהות״, שיר נהדר שהקליטו ב־1995 ולא ראה אור מעולם (אלבום מאותם חומרים ייצא בהמשך השנה). היה שלום, אמיר, ותודה על המוזיקה. [טיוב]
- למקרה שפספסתם: המצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת לשנת 2017 היה מדהים! באמת, אני יודע שכל שנה אני נרגש, אבל השנה משהו באמת מיוחד היה באוויר – בבחירות שלכם, בסדר שלהן, באווירה באולפן, בתגובות בזמן אמת ובעיקר – במוזיקה. אז הנה פוסט אלבומי השנה 2017 כאן בעונג, והנה המצעד השנתי כולו להאזנה מפנקת לאוזניים: חלק ראשון, חלק שני, חלק שלישי, חלק רביעי ואחרון. [עברית, סטרים]
- אם לא מתחשק לכם לשמוע את כל השעות של המצעד, אתם מוזמנים לאחד מהפלייליסטים של המצעד השנתי שלנו, שנוצרו באדיבות המאזינים המדהימים שלנו:
♫ שירי השנה באפל מיוזיק [56 שירים. תודה עמית], אלבומי השנה באפל מיוזיק [811 שירים, תודה רועי]. 🔊 שירי השנה בספוטיפיי [56 שירים. תודה עמית], 🔊 אלבומי השנה בספוטיפיי [1,018 שירים {כן, כל האלבומים}. תודה נמרוד]. וגם: 📼 60 שירי השנה ביוטיוב [תודה מני] - וגם, תנו אהבה: האלבומים המיותמים של 2017, שקיבלו רק קול אחד ויחיד בהצבעות שלכם, מחכים שתאזינו להם ותתאהבו בהם גם. [עברית, אנגלית]
- וואו: "Unfasten", שיר חדש ויפהפה של האנה בן המצוינת. [טיוב]
- אני לא מכיר את יעל נחשון, אבל אחת מיוצרות הקליפ החדש שלה כתבה לי מייל ואני ממש שמח שהיא עשתה את זה, כי ״טום וג׳רי״ הוא קליפ מצוין לשיר ממש נהדר, שאחרת אולי הייתי מפספס. [טיוב]
- קנדריק לאמאר עורך את הפסקול לסרט מארבל החדש Black Panther, והנה סנונית ראשונה ממנו, שיתוף פעולה שלו עם השם החם SZA, בשיר בשם "All the stars". [טיוב]
- אל תיבהלו מהסימנים המשונים, אבל אני רוצה להמליץ לכם על האלבום החדש של ジップポップ1985, שזה אמן/הרכב ישראלי מסתורי ואנונימי, שאת השם שלו אמורים להגיד ״זיפ פופ 1985״. האלבום החדש שלהם שיצא לפני שנייה מכיל 7 קטעי vaporwave שמסמפלים שירים ישראליים מהאייטיז, מאיטים אותם, מרחיפים אותם, ושולחים אותם בסלואו מושן לחלל. נאמר זאת כך: שרון ליפשיץ מעולם לא נשמעה יותר על קטאמין. ההורדה חופשית או בשיטת שלמו כמה שתרצו. מודה שקצת התאהבתי בזה. [בנדקאמפ]
- [תודה לשני] שהמליצה לי בעל פה ופנים מול פנים על אתר בשם The creative independent, ובו מתפרסם מדי יום ראיון לא מאוד ארוך עם יוצר על דרכי העבודה שלו – מוזיקאים, סופרים, אמנים מכל סוג, במאים, קומיקאים, יזמים. אינסוף השראה. [אנגלית]
- הזמרת הנפלאה לורה וירס, שבשנים האחרונות עסוקה מאוד בגידול ילדים ומוצאת פחות זמן להקליט מוזיקה, השיקה השבוע פודקאסט חדש, ובו היא משוחחת עם אורחים שונים על האתגר והרווח שביצירת אמנות ומשפחה ביחד. האורחת הראשונה שלה היא הבסיסטית האגדית קרול קיי (שווירס גם כתבה עליה שיר). [אנגלית]
- ״שלוש אפשרויות״, סינגל שני מתוך האלבום המתקרב של עינב ג׳קסון כהן. [בנדקאמפ]
- גיל פז מעלה השערה מרעישה על "Famous blue raincoat" המפורסם של לאונרד כהן: הגבר אליו כותב לאונרד כהן את השיר־מכתב הוא לא אחר מאשר… לאונרד כהן. [עברית]
- Superorganism החמודימים הוציאו שיר נוסף, "Everybody wants to be famous". [טיוב]
- אם יש לכם אומץ, וכוח – סטריאוגם בחרו את 40 השירים הכי גרועים של 2017, אבל מצד שני הם סמי־טרולים גם ברגיל, אז לכו תדעו. [מלא טיובז]
- סוני סמית׳ מארח את אנג׳ל אולסן בשיר חדש, "Burnin' up", שהוא מספר שהוא כתב אחרי ששמע ברדיו את "Fast car" של טרייסי צ׳פמן. [טיוב]
- האם יש הרכב שעושה מוזיקה כל כך שמחה וכל כך עקבית כמו The Go! Team? בינינו, כנראה שלא. הנה עוד המנון כלי נשיפה ומשחקי ילדים מדבק שלהם, "All the way live" מתוך האלבום החדש שבדרך. [טיוב]
- "Hand it over", הסינגל השלישי והמהורהר ביותר מתוך האלבום המתקרב של MGMT, שנראה לי שלגמרי אפשר לקרוא לו אלבום קאמבק. [טיוב]
- First aid kit חוזרות לתיכון האמריקאי מהאייטיז שהן מעולם לא למדו בו (שתיהן נולדו בשנות התשעים, בשבדיה), בקליפ לשיר החדש "Fireworks". [טיוב]
- "Family fued", מהאלבום האחרון (והמצוין) של ג׳יי זי הוא ההמשך הכי ישיר ל-Lemonade של ביונסה והוא מארח אותה אבל בתפקיד מאוד שולי (אין לה אפילו בית או פזמון משלה בשיר). בעיניי זה אחד הרגעים הפחות חזקים באלבום, אבל כמובן שכל שת״פ של שניהם כיום, בטח אחרי כל ה״שערורייה״ של למונייד, הוא פרופיל מאוד גבוה. הם יודעים את זה, והקליפ החדש לשיר הוא בומבסטי כצפוי ונתלה באילנות גבוהים: נפתח בציטוט דרמטי של ג׳יימס בולדוויין, בוים על ידי הבמאית של ״סלמה״, ומכיל מיני־סרט מסגרת ממממממששששש אובר־דרמטי, שלל הופעות אורח, ואיפשהו בסוף אני חושב שגם מגיעה גירסה מקוצרת של השיר? לא נשארתי לבדוק, התעייפתי. [טיוב]
- אחרי שתי האזנות אני די עף על הסינגל החדש של ג׳סטין טימברלייק, "Filthy". במעמדו ואחרי ההצלחה האדירה של "Can't stop the feeling" הוא היה יכול ללכת על הפופ הכי נגיש ופשוט ושמרני, אבל הוא הלך על ביט הרבה פחות צפוי (טימבלנד הפיק), ומבחינתי זה עובד מצוין. הנה הקליפ שלו. [טיוב]
- מכירות התקליטים בארה״ב עלו ב־20% בשנה האחרונה, ואלה חדשות יפות ובעיניי גם משמחות. מצד שני, שני התקליטים הכי נמכרים לפי נילסן הם תקליטים של הביטלס. [אנגלית]
- הנה עוד נתונים על האלבומים הכי מוזרמים ונרכשים השנה בדיגיטל בארה״ב. במקומות הראשונים: אד שירן, דספסיטו, וטיילור סוויפט – אבל גם קנדריק! [אנגלית]
- השיר האחרון שניגנתי בתכניות הסיכום שלי ב־2017 היה גילוי מאוחר, אף על פי שהייתי צריך להיות ער אליו עוד קודם. יש לי חברה שכל כך אוהבת את The Black Madonna, דיג׳יית של האוס ודיסקו, שהיא נסעה לרקוד במסיבה שלה בחו״ל וסיפרה לי על זה בהתלהבות לפני ואחרי הנסיעה. מיקסמאג בחרו בה ב־2016 לתקליטנית השנה. ההייפ היה שם. האוזניים היו שם. תווי האיכות היו שם. זה אני שלא הייתי שם, כלומר בעמוד הסאונדקלאוד שלה, אחרת כבר לפני שנה הייתי שומע ומתאהב מיד, בהאזנה ראשונה, בקטע היחיד שהיא הוציאה השנה, "He is the voice I hear", קטע לא פחות ממושלם בעיניי – לא הישג פשוט כשמדובר בעשר דקות אינסטרומנטליות של דיסקו־האוס, לא בדיוק הדברים שאני שומע ביומיום. נתקלתי בו רק באחד מסיכומי השנה, שם הוא דורג ממש ממש ממש גבוה ברשימת שירי השנה. ואמרתי: אה, אני מכיר את השם הזה, זו הדיג׳יית ההיא. לחצתי פליי וציפיתי לבום בום בום אבל קיבלתי דקה ומשהו של פסנתר עדין, מהורהר. ואז כינורות. ואז, וואו. הולי שיט, כמה יופי. צריך לזוז כדי לחוות את הקטע הזה במלוא הדרו, אבל גם כדיג׳יי וגם כרקדן וגם כמאזין הוא מספק אותי בכל שנייה שלו. הוא לא סטטי – לאורך כל אורכו הוא מוסיף, נבנה ומתעבה, ואף על פי שכמו כל קטע האוס הוא בנוי על חזרתיות, הוא מצליח לא להיות רפטטיבי. כל רגע משהו נוסף או משהו פחות, השינוי הוא מתמיד ולכן העניין הוא מתמיד, וזה קטע שמצליח להרים אותי ממש ממש גבוה ממש ממש מהר, ולהשאיר אותי שם לכל אורכו. האהבה, ההבנה והשליטה של הבלאק מדונה בשורשים ובאפיקים של הדיסקו וההאוס כל כך עמוקים, שהשיר הזה נשמע כמו שיר אהבה עצום לדבר הזה בדיוק, ליכולת של דיסקו והילד שלו, האוס, להניע. את הגוף ואת הלב ואת החיוך ואת הדמעות בו זמנית. זה השיר הכי ארוך שעובר לי הכי מהר מכל השירים שאני מכיר. תקשיבו לו היטב, בעניין, לא ברקע, ותוך כדי שאתם זזים לו. הוא תיבה מלאת פלאות. [סטרים]
נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:
כותב קורא העונג, קובי:
״כדי להינות בשבת מקריאה נהדרת אני מוציא לפחות 15 ש״ח על עיתונים, רובם מלאים ברכילויות צהובות ומשמימות במסווה של חדשות ופוליטיקה שיצאה מכל החורים. אבל בוא נודה בזה – עונג שבת הוא עיתון השבת שלי. והוא כל כך גדוש שהוא הופך להיות לא רק עיתון סופהשבוע שלי, אלא עיתון תחילת השבוע שלי,עיתון אמצע השבוע שלי. ה-עיתון שלי. וזה למה אני הולך לתרום כלכלית באופן קבוע״. אם אתם מזדהים עם קובי, אולי תרצו לתמוך כמוהו בעונג שבת בעזרת טיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה אוטומאית בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן, ותודתי תהיה נתונה לכם לעד.
שתהיה שבת שבוגי!
קורע ואדיר.קרול קיי נותנת שיעור בס, או מנסה לתת, לג'ין סימונס מKiss, באסיסט בעצמו.
https://youtu.be/q15LqTowvhA
תודה ברגיל 🙂
באייטם על אמיר קרטס חסר הלינק.
איך אפשר לקבל עדכון על פוסטים חדשים במייל?