עונג שבת: גו גו גו
״פעם הייתי מסתלבט במרירות על כל חבר שאוהב את "הדג נחש" והיום אני מודה בכיף שהם מקצועניים ויודעים לתת שואו, אבל מלכתחילה אעדיף להתעסק בנושא אחר. זה אמנם מאוד חבל אבל הרבה אנשים, אולי הרוב, מקשיבים למוזיקה שאני לא אוהב, אוכלים אוכל שאני לא אוהב ורואים תכניות טלוויזיה שאני לא אוהב. למי יש אנרגיה להחזיק דיעות שליליות על כולם או להתנות את האושר שלו בטעם של אחרים?״ – שי ליברובסקי הוא כבר לא סנוב, הוא סנוב מפויס, וגאה
- באלבום הראשון של The xx התעלפתי מיופי. באלבום השני התעלפתי משעמום: לא הבנתי למה אחרי שהכניסו כמעט לבדם את המינימליזם לראש המצעדים (ופתחו את הדלת לג׳יימס בלייק ואחרים, וההשפעה שלהם על הסאונד של להיטי השנים הבאות היה עצום), הם דורכים במקום ומוציאים שוב בדיוק את אותו האלבום. וכך הגעתי לאלבום החדש שלהם, I see you, בלי ציפיות. אבל שכחתי דבר חשוב מאוד, והוא האלבום שקרה בין האלבום הקודם שלהם לאלבום החדש – אלבום הסולו של ג׳יימי xx, חבר ההרכב והמוזיקאי המוביל בו. זה היה פחות או יותר אלבום השנה שלי ב־2015, ולמרבה השמחה (שלי), האלבום החדש של הרכב האם שלו מצליח לרקוד על שתי החתונות: גם להביא את המינימליזם והמלנכוליה הרומנטית של The xx כפי שהכרנו אותם עד עכשיו, וגם להכניס פנימה את האסתטיקה והצבעים והפופיזם של האלבום האדיר של ג׳יימי. דוגמה מושלמת היא השיר הפותח את האלבום, שהוא אולי השיר הכי טוב באלבום, "Dangerous", שיעור בפופ: תתחיל בריף פשוט וקליט. עכשיו שים אותו בצד. תן לנו ביט ממכר וגרוב בס פשוט שכבר גורם לי לרצות לנוע. בית ראשון שבונה את הדינמיקה בין הזמר והזמרת ואת הנושא של השיר. עכשיו בפזמון תחזיר את הריף הזה, שירים את הפזמון הזה למעלה עם מנגינה שכבר שמענו ובא לנו לזמזם. עד כאן זה אלף בית. אבל אז הגענו אל 1:29 והסתבר שזה בכלל לא היה הפזמון עכשיו, זה היה רק הברידג׳, והריף ששמענו, שנשמע כמו חיקוי אורגנית זול של חצוצרות, בכלל לא היה הריף של הפזמון. הוא עובר שינוי, הסאונד נשאר זהה אבל הריף מקוטע ואחר, וכל הפזמון בנוי על אותו חרוז: care less, reckless, breathless. הדקה וארבעים האלה רוויים בהרואין של הפופ: הוק אחרי הוק אחרי הוק אחרי הוק. אם שומעים את כל השיר כמה פעמים (ואיך אפשר שלא?) מבינים מהר מאוד שג׳יימי וחבריו בנו פה שיר פופ שבנוי על כלכלה קיצונית: אין בו שום חלק שאינו הוק. הביט בנוי על הוק, הבייסליין נועד להיות הוק, החצוצרות, הברייק, החריזה, הלחן של הבית, המתח שיוצר הברידג׳, הפזמון. אחרי דקה וחצי האוזן רק רוצה לשמוע עוד, ושוב, כל חלק מהשיר הזה – ומה שנשאר ללהקה לעשות הוא רק לחזור על חלקים שונים בסדר שונה. כמה פשוט, כמה מפגר, כמה בסיסי, כמה טבוע באוזן המערבית, כמה irresistible. אני מכור לשיר הזה. אני רק רוצה עוד. למרבה המזל, גם שאר האלבום נהדר, אבל שיר הפתיחה הזה הוא פשוט פצצה אדירה. [מפ3]
- הרכבת האווירית המוזיקלית לישראל נמשכת: Seu Jorge יגיע ב-22 במאי לבית האופרה בתל אביב (המשכן לאמנויות הבמה) למופע המחווה היפהפה שלו לשירי דיוויד בואי, שבטח כבר הכרתם דרך הפסקול המהמם של The Life Aquatic with Steve Zissou. כרטיסים ב-200 ש״ח ומעלה. [עברית]
- תראו מי זה בא: Fatboy Slim יגיע ב-12 במרץ להרים את האנגר 11 בתל אביב (למה דווקא במקום המהדהד האיום הזה?!) למסיבת פורים משוגעת. כרטיסים ב־280 שקל ומעלה, שזו אולי הגזמה. [עברית]
- איזה כיף היה לחזור לתכנית שלי בקצה, והנה השעתיים שלי מיום שלישי האחרון, מתפקעות ממוזיקה חדשה משגעת! [סטרים]
- [תודה לאורן] "Evermore", שיר חדש נוסף מתוך האלבום המתקרב ומתקרב אך עדיין לא מגיע ינעל רבאק של Grandaddy. אוף, כמה יפה זה. [טיוב]
- ויליאם אונייבור מת השבוע בגיל 70, ואל תרגישו רע אם השם הזה (עדיין) לא אומר לכם כלום, מדובר במוזיקאי ניגרי פנטסטי וסופר משפיע, שלמרבה הצער היה די אלמוני לרוב העולם רוב הזמן (אני הכרתי אותו לראשונה רק לפני שנה). בפיצ׳פורק מספרים על היצירה והתעלומה של אונייבור, וב-Vice אפשר לצפות בסרט תיעודי בן חצי שעה על הדמות והמוזיקה. פנקו את עצמכם בקצת היכרות עם הז״ל, אף פעם לא מאוחר מדי להתאהב במוזיקה ישנה ומעניינת. [אנגלית; טיוב]
- [תודה לאורן] Arcade Fire מדברים על אלבום חדש בהמשך השנה, אבל בינתיים הם הזדרזו להזמין לאולפן את האגדה החיה מייוויס סטייפלס ולהקליט ביחד שיר מחאה בשם "I give you power". המון שיר אין שם, זה יותר כמו chant כזה להפגנות, אבל ההפקה נהדרת וסטייפלס תמיד נהדרת, וכיף לשמוע שוב את ארקייד פייר, אפילו שבעיניי הם הכי חלשים כשיש להם משהו פוליטי ברור להגיד. [טיוב]
- החברים מהלהקה המעולה Quasi הזמינו את כל החברים שלהם והקליטו אלבום מחאה חדש בשם Battle Hymns (המנוני קרב! אחלה שם) שמתארחים בו בין היתר סטיבן מלקמוס וקארי בראונסטין (ושאר החברות של סלייטר-קיני). קחו את האלבום ב-0$ או יותר, כמה שתבחרו לתת – ההכנסות הולכות לשלושה גופים מרכזיים למען זכויות אדם בארה״ב: Planned parenthood (שמסייע לנשים בגישה להפלות חוקיות במדינות שבהן זה לא מובן מאליו), ACLU (איגוד זכויות האזרח האמריקאי) ו-350, ארגון שעוסק בשינוי האקלים. אני אוהב במיוחד את השיר השני שם, שהפזמון שלו הוא ״שנה חדשה טובה! פרינס לא יכול למות שוב״. [זיפ]
- Joey Badass החמוד שיחרר הלילה שיר מתוך האלבום השני שלו שאמור לצאת בקרוב, והתזמון שלו לא מקרי. ״דונלד טראמפ לא מצויד מספיק להשתלט על הארץ הזאת״ הוא שר ב-"Land of the free", שיר מלא במחאה גזעית ופוליטית, ומצטלם לעטיפת הסינגל עם חולצה שכתוב עליה "Make Amerikkka suck again". [סטרים]
- Is There Another Language? הוא אוסף חדש נוסף של שירים חדשים מאמנים מעולים שההכנסות שלו הולכות ל-ACLU, איגוד זכויות האזרח האמריקאי. משתתפים בו בין היתר Mount Eerie אהובי, Surfer blood, The pain of being pure at heart ועוד, והוא מחכה לכם בבנדקאמפ. אפשר להזרים בחינם 10 מתוך 16 שירי האלבום, או לקנות אותו תמורת 7$ ומעלה. הכסף, כאמור, הולך לאיגוד. [בנדקאמפ]
- הראפר והמפיק Lushlife שיחרר מיקסטייפ חדש עם השם המעולה My idols are dead and my enemies are in power, מתארחים בו בין היתר Killer Mike ו-Sun Airway והוא ניתן להורדה ב-0$ או בכל סכום שתרצו לתת, וגם פה הכסף הוא תרומה ישירה אל ACLU. [אנגלית]
- Our first 100 days הוא יוזמה של 100 שירים חדשים, אחד מדי יום, החל מיום כניסתו לתפקיד של טראמפ. משתתפים בו אמנים כמו Mitski, Angel Olsen, Toro y moi, Bill Fay, Avey Tare, How to dress well ועוד ועוד. דרושה תרומה של 30$ או יותר (שהולכת למבחר קרנות ויוזמות ליברליות), ומדי יום תקבלו שיר חדש. [אנגלית]
- Cocorosie הזמינו את Anohni להשתתף בשיר האנטי־טראמפ החדש שלהן, "Smoke ’em out". [טיוב]
- מחר (שבת) תתקיים בוושינגטון צעדת Women's March למען זכויות נשים, אירוע שצפוי להיות ענקי ואני מקווה שגם משפיע, עם יותר מ־600 צעדות מקבילות בכל העולם (הצעדה הישראלית יוצאת משגרירות ארה״ב בתל אביב במוצאי שבת, 20:00). איך זה קשור למוזיקה? מה אתם דואגים. באדיבות פיונה אפל, הנה אחד משירי הצעדה: “We don't want your tiny hands/Anywhere near our underpants”. [אנגלית, סטרים]
- Not even happiness, האלבום החדש והיפה של Julie Byrne (אין קשר לדיוויד), מוזרם במלואו בהייפ מאשין. תיזהרו, יש סיכוי להתאהבות. [סטרים]
- "Hallelujah Money", שיר וקליפ חדשים של Gorillaz! איזה שיר משונה. על הווקאלז: בנג׳מין קלמנטיין. [טיוב]
- גילוי השבוע: אם אתם אוהבים אינדי פופ מעניין מסקנדינביה (ואני יודע שאתם אוהבים), כדאי לכם מאוד לבדוק את ההרכב הישראלי־פיני (כן!) המעניין בעל השם המצער Gunned down horses. מדובר בהרכב חיפאי שנדד לדנמרק והוציא אלבום שהם מתארים כ״קרוסאובר שנע בין פופ עגמומי סקנדינבי לבין כאוטיות מזרח תיכונית״. האזינו לסינגל המצוין "Dead" יחד עם הזמרת הפינית ג׳ני אליזבת, ובבנדקאמפ תוכלו למצוא את האלבום השלם שהוציאו לפני חודשיים. אם במקרה אתם בחיפה ב־28 בינואר, ההרכב יופיע ב״ביט״ יחד עם זמרות אורחות, מקהלת נערות ובראס סקשן. וואי, נשמע מרתק. [טיוב; בנדקאמפ]
- אם גם הלב שלכם לא החלים ממותו של מאיר בנאי, ונמאס לכם שברדיו ובפייסבוק חוזרים שוב ושוב לאותו חופן שירים, אולי תרצו לעשות לייק על לב סדוק – שיר אחד של מאיר בנאי ביום, עם כמה מילים חכמות על כל שיר. [פייסבוק]
- [תודה לנעם] בשנים האחרונות פיתחתי אלרגיה מסוימת לגיטרות, שנשמעות לי הרבה פעמים כמו בחירה דיפולטית ומשעממת לגשת איתה לשירים, אבל יש דברים שאני לא מצליח להישאר אליהם אדיש, לכן אני מודה לנעם על ״Nothing feels natural", שיר חדש וממש מצוין של Priests, הרכב מוושינגטון די־סי שעומד להוציא אלבום חדש ממש בשבוע הבא. עדכון: הנה כל האלבום להאזנה באתר של NPR . [בנדקאמפ]
- Japandroinds מזמינים אותנו לשמוע את כל האלבום החדש שלהם בשלמותו ב-NPR, הזמנה שקשה לסרב לה אם אתם אוהבים רררררוק! [סטרים]
- Jon הוא הרכב אינדי פולק ישראלי חדש ומעניין, שממש השבוע הוציא את אי־פי הבכורה שלו באנגלית, Alef. לא רע בכלל בכלל. האזינו בבנדקאמפ, או הורידו בחינם לגמרי. [בנדקאמפ]
- תנועת עיניים מהירה הוא בלוג עברי חדש על חלומות, נושא תמיד־מרתק שאני תמיד מופתע ממיעוט הבלוגים שעוסקים בו. בין שאר הפוסטים בו, יש גם פינה של אורח המספר על החלומות שלו. המוזיקאי יאיר יונה חונך אותה. [עברית]
- אוהבינג: "Mess" הוא שיר אינדי-פולק חמוד לאללה עם קליפ שאהבתי מאוד, וזה סינגל בכורה לצמד הישראלי picA. [טיוב]
- "Star roving" הוא הסינגל הראשון של Slowdive מזה 22 שנה!!! [טיוב]
- "Gold" הוא שיר חדש יחסית של איגי פופ בהפקת Dangermouse, מתוך פסקול הסרט בעל אותו השם. הפעם האחרונה שהם שיתפו פעולה הייתה זו. [טיוב]
- סולאנג׳ מספרת על השיר "Cranes in the sky" בפודקאסט Song exploder. [סטרים, אנגלית]
- מה שמזכיר לי שאם אתם לא עוקבים אחרי הפודקאסט המעולה Love + Radio, אז קודם כל כדאי לכם, ודבר שני כדאי לכם להאזין לפרק האחרון שלו, שבו המטפל בהיפנוזה לארי גארת׳ מספר איך טס לעיראק ב־2001 כדי לטפל בהיפנוזה ב״איש עסקים מצליח״, שהתברר כעודאי חוסיין. תודו לי אחר כך. [סטרים, אנגלית. ואם בא לכם עוד אחד, הנה אחד מעולה שקשור למוזיקה]
- Spoon הנהדרים חוזרים עם אלבום חדש, ושיר הנושא מתוכו הוא גם הסינגל הראשון והמוצלח "Hot thoughts". [טיוב]
- מחבבינג את האלבום החדש של Bonobo, יוצר אלקטרוני כייפי שאף פעם לא מצליח ממש להעיף אותי אבל גם לא ממש לשעמם אותי. עכשיו הוא מוציא קליפ לשיר שלו יחד עם ניק מרפי, מי שעד לא מזמן קראו לו צ׳ט פייקר, "No reason". [טיוב]
- פחות משנה אחרי האלבום האחרון שלו, קונור אוברסט עומד להוציא אלבום חדש, Salutations, מעין המשך לאלבום של Ruminations שיצא ב־2016. מתוך האלבום החדש, הנה סינגל ראשון, "Napalm". [טיוב]
- כשיצא הסינגל הראשון מהאלבום החדש של Dirty Projectors, הייתי מאושר. כשיצא השני, הייתי מאוהב עד כלות. כשיצא השבוע הסינגל השלישי, "Up in Hudson", הלסת שלי נשמטה. הפרוג׳קטורז, בראשותו של בעל החזון והנס דיוויד לונגסטרת׳, אף פעם לא הלכו על הדרך הפשוטה והמובנת מאליה. הם תמיד דאגו, גם ברגעים הכי פופיים שלהם, לשבור את המבנים המקובלים של השיר, או לעבד אותו בצורה מפתיעה. ותוך כדי שהם לוקחים את הפופ לקצוות הכי ניסיוניים שלו בלי שהוא יפסיק להיות פופ, הם תמיד הצליחו להשאיר שם גם רגש חי. זה אף פעם לא נהיה שכלתני נטו, זה תמיד היה מונע מהלב. "Up in Hudson" הוא הדוגמה הכי קיצונית, ואולי גם הכי מרגשת, שאני זוכר מהפרוג׳קטורז. זה שטח חדש בשבילם: סימפולים, למשל, לא זכורים לי בכלל אצלם (או כמעט בכלל), והשירה של לונגסטרת׳ נשמעת כמעט חופשית, כלומר כאילו הוא כתב והלחין את השיר תוך כדי שהוא שר אותו, בלי לתכנן בכלל. השורות שלו נכנסות אחת לתוך השנייה כשהוא מספר את סיפור ההתאהבות שלו ושל אהובתו, וכלי נגינה נכנסים כמעט באקראי, כאילו להפריע את מהלך ההתאהבות. הקול שלו יורד פתאום אוקטבה בשורה מסוימת. משהו מוזר מאוד מתרחש פה, אני חושב כשאני מאזין, שבוי לגמרי, יורד במנהרה הולכת ומחשיכה, מתפתלת בלי שאני מבין לאן. אבל גם אם הראש שלי לא מבין מה מתרחש בשיר הזה ולאן הוא הולך, הלב שלי כבר לגמרי שלו. כשהשיר הזה יצא האזנתי לו באוטו חונה, באוזניות, ולא יכולתי לזוז. מיד כשהוא נגמר סימסתי לחבר את הלינק עם המילים היחידות שהצלחתי לנסח: ״איזה שיר!!!״ כמו אהבה, אני לא יכול להסביר את זה. אני לא יודע להגדיר את כל החלקים של מה שקורה, לפרק, לנתח, לתת רציונל. אני רק יודע שאני מרגיש את זה חזק ועמוק בבטן. [טיוב]
היום נכנס דונלד טראמפ לתפקידו כנשיא ארצות הברית, ואלה לכאורה חדשות שלא צריך בשבילן את עונג שבת, כי אפשר למצוא אותן – יחד עם הררי מילים, רובן מיותרות – בכל אתר חדשות או תוכן בעולם כרגע. אבל יש שני דברים שקורים סביב הנשיאות הזו שלגמרי מעניינים אותי כאן בעונג: מוזיקה, ותקווה. אלה שניים מהיסודות הכי בסיסיים של האתר הזה בתריסר השנים שבהן הוא פועל. התקווה נעוצה בכך שבזמנים של קושי והתנגדות, היוזמה והאמנות והמחאה והיצירתיות פורחים בצד שמתנגד. וסביב כניסתו של טראמפ לבית הלבן, חלקים גדולים מהתרבות הליברלית בארה״ב, האמנים, המוזיקאים, נעמדים על הרגליים האחוריות במחאה, ומשתמשים בקול הכי רם שלהם: המוזיקה שלהם. אז הנה אסופה של דברים שקורים ממש ממש עכשיו סביב הנשיא החדש, וכרוכים כולם במוזיקה חדשה, ויסומנו בגוון הכחול היפה הזה:
נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:
נהנים? אולי תרצו לתמוך בקיומו של העונג:
הפוסט הזה, כמו כל פוסט שבועי של העונג, דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, מחיקה וכל מה שכרוך בזה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו באופן קבוע, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שיהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. תודה!
שתהיה שבת שבוגי!
כתיבת תגובה