12 בדצמבר 2016

2016: סיכום השנה במוזיקה המקומית

itamar-b
צילום: גאיה ס׳ טרטל

אלבומי השנה המקומיים של איתמר ברנשטיין

אני לא יותר מדי אדם של סיכומים. גם לא יותר מדי אדם של תאריכים. אבל כשכל העולם מוכן ליישר קו ולתחום כברת זמן מסוימת תחת ההגדרה של ״שנה״, אני כן מוצא עניין מסוים בלראות איזו מוזיקה נכנסה באותם גבולות מדומיינים ולנסות לשחזר מה ממנה הרשים ונגע בי הכי הרבה.

השנה התחלתי לשדר ברדיו הקצה את "הנה מה טוב", מגזין מוזיקה מקומית, ובהתאם קיבלתי את ההזדמנות לכתוב על סיכום השנה האישי שלי דווקא במוזיקה הישראלית. בחרתי את חמשת האלבומים שהכי דיברו אליי, כל אחד בדרכו. מכיוון שמדובר במשימה בלתי אפשרית, החלטתי לעשות אותה בכל זאת, ובסוף להגניב עוד כמה אלבומים שהשנה הזאת לא הייתה שלמה גם בלעדיהם.

אביב גדג' – שרף אורנים
כשהתבשרתי כי השנה אנו צפויים לקבל אלבום חדש של אביב גדג' (סולן להקת אלג'יר לשעבר), נדרכתי כולי ותהיתי איך הוא יתקבל בעיניי. לצערי, עד היום הסטטיסטיקה לימדה אותי שאלבומים חדשים מאת אמנים שגדלתי בחיקם יאכזבו אותי לרוב ולו רק משום שהתרגלתי להכיל אותם ברפרטואר הקיים ולתוספת יש תמיד את הפוטנציאל להרוס. אך נדמה שהנ״ל לא תופס לגבי משפחת גדג'/גד, שהוכיחו פעם אחרי פעם שיצירתם היא אוצר ללא תחתית שרק זקוק לעוד ועוד אור.

כל זה לא הכין אותי ל״שרף אורנים״, אלבום הסולו השלישי של אביב, וליכולתו המופלאה להמציא את עצמו בכל פעם מחדש, תוך שמירה על קווי דמותו המזוהים. גם באלבום החדש המלנכוליה זורמת כמו מים, גם כאן הנרטיב סובב סביב התוכחה והנבירה המסיבית בפצעי הנפש. אבל הזווית הטקסטואלית שהפכה לבוגרת ומורכבת יותר, העיבודים שנעשו אמיצים יותר והאותנטיות והפדנטיות ההפקתית הנוקשה שאינה הולכת לאיבוד (בין היתר בהתכתבויות רבות ליצירתו עד כה), מוכיחים לי כי זה בטוח לתת ליצירה של אביב לגדול יחד איתי ולהיות רלוונטית תמיד ובכל תקופה. ללא ספק אלבום השנה שלי, הזמן יאמר אם לא גם מאלבומי העשור.

Totemo – Desire Path
עם החלמתה ממחלת הסרטן, נדמה שאוזניים רבות ציפו לשמוע מה תהיה התולדה החדשה מאת רותם אור (העובדת בימים אלה תחת שם הבמה Totemo), אשר במשך שנים סומנה תחת משבצת ״הפריצה הבאה״ אך נאלצה להיעדר מהבמות לתקופה ארוכה. ובכן, נדמה שאותה הבטחה לא איכזבה להגיע ושאף ציפייה גם לא יכלה לחזות כי הריליס החדש, Desire Path, יהיה ממתק מוזיקלי מהודק ושלם כל כך עד שמן הראוי וייתלה עליו שלט קטן – "כך נשמע פופ במיטבו".

האורגניות שנוצרה בין רותם לחבריה הוותיקים להרכב – דן קרפמן (בס) ורן יעקובוביץ' (תופים) – יחד עם המעטפת ההפקתית שתרם רועי אביטל (Garden City Movement) והרגישות הבלתי נדלית שנשפכת תמיד משיריה של רותם, הפכו את Desire Path לאלבום ללא פשרות: הוא מורכב ועשיר אך גם מתקשר ומתקתק בעת ובעונה אחת. בדיוק מאותה סיבה, לא מפתיעים הפידבקים והעובדה כי השנה האחרונה הייתה מהשנים המוצלחות של רותם, הן בזירה המקומית בה זכתה לאהדת הקהל ובספוטים מרכזיים בפסטיבלים הגדולים, והן בזירה העיתונאית הבינלאומית שזורעת את דרכה לקריירה מבטיחה גם מעבר לים. לנו לא נותר אלא לשמוח ולהתגאות על מוזיקה טובה כל כך שתייצג אותנו בכבוד.
להאזנה לאלבום המלא

יעל בדש – קופרי
אחד האלבומים הטובים ביותר לטעמי שיצאו השנה מתחת לרדאר התקשורתי הוא ללא ספק ״קוֹפֵרִי״, אלבומם המשותף של יעל בדש (סולנית ההרכב "באלאדינו") יחד עם המלחין היגוסלבי הנודע גוראן ברגוביץ׳. האלבום, שהעבודה עליו התחילה עוד אי שם ב־2006 והוקלט בבלגרד, טורקיה ותל אביב ע״י תזמורת החתונות והלוויות של ברגוביץ׳, הוא תמהיל מדויק ומפנק שבין תרבות המוזיקה הבלקנית הקצבית והעשירה ובין עוצמות השפה העברית המאתגרת. קוֹפֵרִי (״מזוודות״) הוא קודם כל אלבום שמציג לנו בפעם הראשונה את בדש במלוא הדרה. יכולותיה הווקאליות, הבעת השפה וההגשה הטקסטואלית המבריקה שלה הם סודו של האלבום, אשר לכל אורכו מפלרטט עם דמותה המתנוססת על העטיפה. בתוספת העיבוד הקשוב והתומך של ברגוביץ׳, שלמרות מורכבותו מתגלגל בקלילות על האוזן, וטקסטים עם ניחוח של פעם אך רלוונטיות של היום, קיבלנו אלבום שהוא כיף טהור ושגם מגרה את האוזן והשכל. עבורי, במיוחד כחובב נלהב של השפה העברית, מדובר בלא פחות מיצירת מופת.
להאזנה לאלבום המלא

כהן@מושון – ימים ארוכים
דיו דיגיטלית רבה כבר נשפכה על תחייתו המחודשת של ההיפ הופ הישראלי. אך כמו כל גל טרנדי, גם בז׳אנר הזה כבר הספיקה להיווצר תחושה קלה של עייפות ודמיון רב מדי בין יוצר אחד למשנהו. ואז הגיע ״ימים ארוכים״, אלבומם החדש של כהן@מושון (מיכל כהן ומיכאל מושונוב), חבר'ה עם קילומטראז' לא מבוטל בתעשייה ושההצלחה שלהם אינה מותנית דווקא בהרכב הנ"ל, ושיצרו השנה את אחד האלבומים המרעננים (והלבנים) ביותר שיכולנו לקבל מעולם המוזיקה השחורה. עם ביטים מקוריים אך מלאי רפרנסים, גישה וטקסטים שמורידים ומעלים את מפלס הציניות בדיוק על פי הצורך ואירוחים של כבוד שנבחרו בקפידה ובהתאמה (נצ׳י נצ׳, פלד, פיטר רוט, דנה פרידר ועוד) – האלבום הזה הפך בעיניי מיד לאחד הטובים והנגישים ביותר בתחומו, לפחות בעשור הנוכחי.
להאזנה לאלבום המלא

משה בן-יוחנה – אתה ואני ומיטל
היכולת לספר סיפור נבחנת לאורך ההיסטוריה בתור אחת המעלות הגדולות שאדם יכול להחזיק לרשותו. החל מעו״ד, פוליטיקאי, מוכר בחנות ואפילו מורה בכיתה, כל מסר שתרצה להעביר יעבור טוב יותר ככל הנראה בעזרתו של סיפור. משה בן-יוחנה, שהוציא השנה את ״אתה ואני ומיטל״, אלבום הבכורה שלו, הוא מספר סיפורים וטרובדור מודרני שכזה. הטקסטים שהוא כותב, בתוספת ההגשה האישית המזינה אותם באנושיות גדולה, הם סצינות רבות משמעות מחייו אשר באורח פלא הופכות לרלוונטיות כמעט גם לכל מאזין שנתקל בהם. בחיזוקם המהפנט של חברי להקת TREE על הנגינה, המאפשרים מרחב רב לסיפור להתנגן בו, וההפקה המוזיקלית המנימליסטית של עמיר לב, אדם היודע את טיבם של סיפורים בפני עצמו, לא מפתיע אותי שהשנה האלבום הזה התנגן אצלי לעיתים גם כל ערב, כשם שילד קטן רוצה לשמוע את אותו סיפור מוכר לפני השינה. מדובר באלבום עם עומק וריאליזם שכבר זמן רב לא מצאתי בין השמות החדשים שפורצים לחיינו בכל שנה ושבעיניי גם לא זכה להכרה לה הוא ראוי, ולכן הוא האלבום הנכון לסגור איתו את סיכום חמשת האלבומים שעשו לי את 2016.
להאזנה לאלבום המלא

אלבומים מקומיים נוספים שחבל אם פספסתם השנה:

// שלום גד – הכל חדש
// קמה ורדי – Satchel | סוף מערב
// I Was A Bastard – I Was A Bastard
// טל פוגל – אל החצר הגדולה

כחלק מהמצעד השנתי המשותף של רדיו הקצה ועונג שבת, אפרסם כאן במהלך כל דצמבר פוסטי סיכומים מיוחדים. קחו את זה כרשימת המלצות מאנשים שנושמים, לועסים ומוציאים מהשיניים עם קיסם מוזיקה חדשה, ולכו להצביע.

אנחנו מתחילים עם איתמר ברנשטיין, שעורך ומגיש ברדיו הקצה את ״הנה מה טוב״, מגזין המוזיקה הישראלית. הנה התכנית האחרונה שלו ששודרה בשבוע שעבר.

להצבעה למצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת | לכל סיכומי 2016 בעונג

7 תגובות על “2016: סיכום השנה במוזיקה המקומית”

  1. שלום הגיב:

    אחלה בחירות! ביחד עם הסיכום המסורתי של לאון פלדמן אפשר ליצור כאן מסורת של סיכום דו שנתי ישראלי.
    ואיתמר נסיך אמיתי, אני ממש מקווה שיום אחד נזכה לגרסה אולפנית של "לשתוק יותר" 🙂

  2. דודי מיכ הגיב:

    גדג' בעיני הוא פלא למבקרים בלבד. לא מסוגל לשמוע את הקול שלו.
    וכן את של… סחרוך ומאיר אריאל, לא זמרי על, גם.
    אז משהו פה מפוספס ומוערך מידי.. לטעמי.
    אבל תמיד מעריך את מי שיוצא מהתלם ומעז. ואביב גדג' מעז,
    I GIVE HIM THAT. O N L Y THAT

    שאר הרשימה יפה ומוצדקת בהרבה, כהן ומושון בדיסק גודל ומפתיע לטובה, לגמרי, טוטמו מוכשרת אבל אהבתי את האי-פי-ס הקודמים שלה בהרבה. שיר אחד מאוד אהבתי מזה- "סיסו" הסוחף.
    מוכשרת, עדיף תמיד ישראלי- בעברית, **היא**
    מסוגלת אפילו ליותר, גם באנגלית.

    יעל בדש ומשה בן יוחנה- חדשים לי וכעת אנסה, כבר צידוק יפה לרשימה היפהפה, בסך הכל, אפילו אם לא טעם על. כי לטעמי
    מורין נהדר, שלומי ברכה ונעמי חשמונאי הביאו אלבומי על,
    לעומת אפילו הטובים מיפה. בעיניי בהבדל ניכר. אבל בעיניי, שוב.

    טל פוגל בהחלט יצרה אלבום מצוין וסוחף לבב.
    שלום גד מוכשר מאוד אבל עם קול שירה גם קצת מעיק, ועדיין..
    מרגש באלבום הזה בעיניי מאביב, משהו בפשטות, גם בעיבודים, פחות מעמיס.

  3. רום הגיב:

    קופרי אלבום נהדר, מאוד נהנתי ממנו, את השאר עוד אצטרך להשלים.
    אבל, באמת, אני מרגיש שכולם מנסים לעבוד עליי עם ההתלהבות מכהן@מושון (או פלד אם כבר מדברים), אני יכול לקחת את הצמד ברצינות, טקסטים מגוכחים וקול שיכול לפעול רק בסגנון המוגזם (לטובה) של הביסטי.

  4. איל הגיב:

    גדג׳ בליגה משלו. ׳שרף אורנים׳ מופת.

  5. אידית הגיב:

    משה בן יוחנה – וואו, איזה גילוי מרגש.
    תודה

  6. […] ו- 60 שירי השנה של קוואמי  [ניצן פינקו || תומר קריב || איתמר ברנשטיין  || גיאחה || קוואמי] (עודכן – […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *