11 באפריל 2014
עונג שבת: חלבה אלברשטיין
- אני אוהב שירים שמזיזים אותי. קודם כל אני אוהב שירים שמזיזים אותי פיזית, שגורמים לי להתנועע בכל צורה שהיא. אבל הפעם אני מדבר על שירים שמזיזים אותי מנטלית, במרחב או בזמן. יש שירים שחייבים לשמוע בנסיעה כי הם פשוט לא מסוגלים להיות נייחים. ויש שירים שמחזירים אותך עמוק בזמן לתקופה מסוימת, או משליכים אותך בפנטזיות אל עתיד, הגיוני או לא. נישה ספציפית של הסוג הזז בזמן שייכת לשירים על חזרה למקום מוכר אחרי זמן. אני אוהב את השירים האלה (והסיפורים האלה) כי הם מזכירים למי ששומע או קורא אותם שהעולם לא סובב סביבם. חזרתי והדברים אינם כשהיו. ברור שהם לא כשהיו. דברים משתנים. למה בכלל ציפיתי אחרת? כי יש לנו באג בתוכנה. כי אנחנו רגילים לחשוב שאנחנו הבמאים של הסרט הזה, כשאנחנו בסך הכל ניצבים שבקושי זוכים לשורת טקסט אחת. "Past lives" מהאלבום החדש והנהדר של Real estate מתחיל ככה: "אני לא יכול לחזור לשכונה הזאת בלי להרגיש את הגיל שלי. אני חולף על הבתים שבהם פעם עמדנו, אני רואה חיים שחלפו, אבל איכשהו את(ה) עדיין כאן". בשנה שעברה הוציאו אוקרביל ריבר אלבום שלם על חזרתו של ויל שף לעיר בה גדל. יש משהו שמטלטל לעומק בשיבה מאוחרת למקום שבו השארת את ילדותך. אתה זז במרחב כדי לזוז בזמן. וכשזה מצליח להישפך לתוך מוזיקה, החווייה עמוקה אף יותר. [מפ3]
- שנתיים אחרי שהבעירו את הבארבי, The Brian Jonestown Massacre חוזרים! 15 ביולי, בארבי תל אביב. [עברית]
- [תודה לנדב] שמעדכן אותי כי "הזמרת והכנרת הצ'כית איווה ביטובה מגיעה לארץ לראשונה לכמה הופעות במהלך פסח. היא דיי אנונימית בארץ, אבל בעולם האוואנגארד\קלאסי\ג'אז\פולק יש לה שם רציני, ובאופן אישי אני חושב שהיא תופעת טבע חד פעמית. אני מעריץ שלה מימים ימימה". ביטובה, שנשמעת מגניב לגמרי, תופיע ב-17 באפריל באל מעמל, העיר העתיקה, ירושלים, ולמחרת ב-18.4 בבית מזרח מערב, יפו (הופעת צהריים). [וזה]
- ווווווואאאאאאאאוווו. כמה כיף היה בהופעה של Cults בתל אביב? נכון שממש הרבה, או שזה הייתי רק אני? רק אני רוצה לדבר על זה? אף אחד לא רוצה לכתוב ביקורת על ההופעה? מישהו? הלו? …לאן הלכתם? – טוב, אז לא מצאתי אף ביקורת על ההופעה חוץ מזו של אבי פיטשון בהארץ שהייתה עסוקה יותר בלבקר את הקהל בצורה כוללנית ומטופשת מאשר בלדבר על ההופעה. ואני לא מתכוון לכתוב אחת מפורטת אלא רק להגיד שכל כך נהניתי שיצאתי מפזז מהבארבי. זו לא הייתה הופעה מפוצצת מוחות, לא סטנדרט חדש של הנאה, לא חווייה שאזכור כל החיים. אבל השירים היו נהדרים, הזמרת כבשה את כל האנשים בחדר (ועוד עם מינימום תזוזה והבעות, שזה מרשים), הביצועים היו מלאי חיים והסאונד היה על הכיפאק ואפילו החימום (Garden city movement) היה נהדר. החדווה האמיתית שטמונה גם בשירים הכי מלנכוליים של קאלטס – אותה חדוות חיים שפורצת מתוך כל שיר של להקת בנות מהסיקסטיז – הצליחה להציף אותי לגמרי לאורך ההופעה הזאת וזה היה נפלא. וזה מה שזה היה, כאמור. לא הישג אמנותי מרהיב, לא חבורה של וירטואוזים לא ייאמנו. פשוט כמה אנשים שעושים מוזיקה מוקפדת וחכמה וממש מאמינים בה. זה לגמרי מספיק. אבל ביציאה, כשדיברתי עם חברים, נשארתי עם תחושה שאני היחיד שממש עף. איך היה לכם? [בתגובות]
- עד ראשון בערב תוכלו להשאיר תגובה ולהשתתף בחלוקת הכרטיסים לפרודיג'י פה בעונג. הכנתי לכם גם מיקסטייפ כדי להזכיר לכם כמה הם אדירים. [עברית]
- ה-EP החדש של נועם הלפר (לשעבר נועמיקו, לשעבר מלהקת קיצו) הוא גם מצוין וגם להורדה בחינם. מה יותר טוב מזה? [בנדקאמפ]
- בפיצ'פורק מציעים סטרים לאלבום החדש והמצוין של ג'סיקה לי מייפילד. בדיוק בזמן ללילות הקיץ הארוכים שמתקרבים. [סטרים]
- אם יש לכם אייפד, אתם חייבים – אבל באמת חייבים – להוריד את Monument Valley. זה עולה 13 וחצי שקל וזה המשחק הכי יפה (ומהפנט, ועדין) שראיתי. יצירת מופת מינימליסטית קטנה. סמכו עליי. בקרוב גם באנדרואיד. [משחק]
- כבר כמה חודשים שאני מתכנן לפרסם בעונג את רשימת 10 תכניות הרדיו הכי טובות שאפשר לשמוע בישראל (או במילים קצת פחות כוללניות: 10 תכניות הרדיו הישראליות שאני הכי אוהב), ומשום מה לא יצא לי עדיין לשבת ולכתוב אותה. אחת מהעשירייה היא בלי כל ספק "חיים של אחרים" של ערן סבאג. אני לא מאזין אדוק, אבל בכל פעם שאני במקרה מדליק את הרדיו על גל"צ בשעה הנכונה, אני נשאר יושב באוטו החונה עד סוף התכנית כי זה לא משנה אם סבאג מדבר על דייב ואן רונק, פרדריק דאגלס או משה לייב ליליינבלום – אתה פשוט לא יכול להפסיק להקשיב. הידע, הטון, הפילוסופיה, הסבלנות, המונולוג הזה שהוא תמיד מין דיאלוג פתוח, הצרידות, הסיפורים, הבלוז, הו הבלוז. ועכשיו מדברים על סכנת ביטול לתכנית הפנטסטית הזו, ואני נזעק כמו מוקירי-סבאג אחרים כדי לומר חלילה וחס, השאירו את התכנית המאלפת, המחכימה, פותחת האופקים ומעמיקת החקר על כנה. יש גם עצומה שכדאי לחתום עליה ועמוד פייסבוק שמומלץ לחבב, ואם פעם שמעתם את התכנית והכרתם בערכה, חתמו והפיצו את הבשורה. [עברית]
- יותם שווימר שואל ועונה: למה אנחנו שוכחים את תוכן הספרים שקראנו? [עברית]
- אוהבינג: את ההרכב הנו-לדינו התל אביבי באלדינו. תקשיבו לאלבום החדש שלהם בבנדקאמפ ותגידו לי שזה לא עושה לכם ממש טוב. [בנדקאמפ]
- [ויה פומ"ו] במגזין של הניו יורק טיימס מפרסמים את פרויקט הצילום של פיטר הוגו, שנסע לרואנדה 20 שנה אחרי רצח העם ותיעד תוקפים שהתפייסו עם קרבנותיהם. בחלק מהמקרים מדובר ברצח של בני משפחת הקורבן. מדהים שאפשר לסלוח על דברים כאלה, מדהים שאפשר להבין שלפעמים אין ברירה אלא לסלוח. [אנגלית]
- [ויה פומ"ו] כך נראות הטיוטות לציורי "הנסיך הקטן". [פיקסלים]
- תומר קופר, המומחה השכונתי למוזיקה אמריקאית שורשית, מסכם את הרבע המוזיקלי הראשון של 2014 עם כמה המלצות מדויקות. [עברית]
- סטארט-אפ ישראלי טוען שהמציא מכשיר שטוען סמארטפונים תוך 30 שניות. [אנגלית]
- הידד! סטרים ל-Do to the beast, האלבום החדש והמוצלח של האפגן וויגז. [סטרים]
- [תודה לעדי] אומג, Dr. Breakfast הוא סרטון אנימציה מאוד מוזר ומצחיק ומוזר, אבל כזה שמשאיר לך חיוך על הפנים. [וימאו]
- יש אנשים שגם בראיון שגרתי מתגלגלים להם החוצה מניפסטים. אחד מהם הוא יובל הרינג, סולן ועדת חריגים ואיש רב פעלים באופן כללי. עידו שחם הרים לו טלפון ושמע ממנו איך האלבום של ועדת חריגים יכול להיות הסדק בחומה שמונעת ממוזיקה ישראלית לכבוש את ארה"ב ואירופה. [עברית]
- [תודה לאביטל] סטודיו אובר התל-אביבי הזמין טיפוגרפים ומעצבים ישראליים לעצב מחדש את כל אותיות האלף-בית. [עברית, פיקסלים]
- תודה לכל מי שהשתתף במרתון המצאת שמות-מבוססי-מוזיקה-ישראלית לגלידות בן&ג'ריז שהתחלתי השבוע בפייסבוק של העונג. יש שם שלל רעיונות מבריקים וקורעים מצחוק. [פייסבוק]
- [ויה פומ"ו] הצנחן הנורבגי אנדרס הלסטרופ כמעט נהרג על ידי מטאוריט קטן שחלף לידו במהירות עצומה, בעודו צונח בשמי נורבגיה. המצלמות שעל הקסדה שלו תיעדו את הרגע המבהיל. [טיוב]
- בשבוע שבו כל האינטרנט כותב על קורט קוביין (20 שנה למותו, וגם הכנסת נירוונה להיכל התהילה של הרוק, כאילו שזה משנה משהו), אהבתי את הזווית שהציע יוחאי וולף, על קורט קוביין כמאזין. [עברית]
- "Crossing borders", הקליפ החדש של Booka Shade עושה לי סלטות במוח. [וימאו]
- בבנדקאמפ כבר מחכה לכם ערימות של חלומות, אלבום הבכורה של טל פוגל הבארשבעית. [בנדקאמפ]
- ועוד באר שבעי חדש: נדב דלומי הוציא סינגל מוצלח, "ידיים". [טיוב]
- מתחת לפוסט (מעניין כשלעצמו) על הופעות, מסתתרת הכרזה צנועה ומלהיבה על אלבום מחווה ישראלי לאליוט סמית' בהפקה העצמאית של המגזין Andy was wrong. מרגש! [עברית]
- מת על הקליפ החדש "Smooth sailing" של Queens of the stone age, ובו ג'וש הומי וארבעה יפנים(?) יוצאים לליל הוללות שמסתיים, ובכן, תראו בעצמכם. [טיוב]
- באחד הקליפים הכי ידועים של הניינטיז צועד ריצ'רד אשקרופט ברחוב, אדיש לחלוטין לכל האנשים שנתקלים בו וצועקים עליו. "Tolerated", הקליפ החדש של Girl Talk & Freeway מציע טוויסט על אותו רעיון: שני הבחורים צועדים ברחוב ומסתבכים בצרות עם כל מי שחולף בסביבה הכללית שלהם. הם מפריעים לחתונה, הולכים מכות, ומהר מאוד מתחילים לתלוש לאנשים איברים, קיל ביל סטייל. [טיוב]
- [תודה לערן] הגרדיאן מיקם עטיפות אלבומים מפורסמות ברחובות שלהן בעזרת Google street view. נייס. [פיקסלים, אנגלית]
- אני מתכוון לעקוב אחרי ההרכב הישראלי Memory in plant. הם הוציאו רק שיר אחד, "Aging souls" ויש לי כמה השגות לגבי צדדים טכניים בו, אבל הוא מבטיח גדולות להמשך. השיר מתפתח, קחו נשימה. [בנדקאמפ]
- קליפ חדש ל-"Thunderoad" של ניב אסט. [טיוב]
- "Taking chances", קליפ חדש ונהדר של שרון ון אטן. [טיוב]
- הופעה מלאה של Vampire Weekend מלולפלוזה ארגנטינה. [טיוב]
- מערכון מאוד חמוד מ"פורטלנדיה", ובו ג'ף טווידי לומד איך לכתוב שיר פולק הגון. [טיוב]
- אני לא יודע איך פספסתי את סינגל הסולו המוצלח של כריסי היינד, "Dark sunglasses", אבל מזל שהגעתי אליו כי הוא מוצלח מאוד ויש לו קליפ עירוני-תיעודי נפלא. [וימאו]
- אלף פעמים כן: אלבום חדש ל-The Roots! קוראים לו בשם הקודר "And Then You Shoot Your Cousin", ואפשר כבר לשמוע שיר מצוין מתוכו, "When people cheer". אוהב את הכיוון המלנכולי הזה שנכח גם באלבום הקודם. [סאונדקלאוד]
- קליפ אנימציה חביב לשיר המצוין "Magdalene", מתוך האלבום האחרון והמעולה של Califone. [טיוב]
- השבוע מלאו 20 שנה לאלבום שהייתי שומע מלאאאאא בגיל 14. אני מדבר על Smash של The Offspring, אלבום שהצליח כל כך (נטען שהוא האלבום העצמאי הנמכר ביותר אי פעם) שהלהקה הדפיסה מחדש אלבומים קודמים שלה עם המדבקה "זה לא אלבום חדש של האופספרינג, זה אלבום שהוקלט לפני Smash". בסטריאוגם חושבים על האלבום הזה אחרי 20 שנה. [אנגלית]
- Duck Sauce, צמד המגה-די-ג'ייז ארמנד ואן הלדן ו-A-trak, הוציאו סופסוף את האלבום שלהם ומדובר בהכי הרבה כיף ששמעתי בהאוס המיינסטרימי כבר הרבה זמן. אפשר לשמוע את כולו כאן. [סטרים]
- [ויה ויה] מוזיקה אקספרימנטלית בתכניות טלוויזיה לילדים. [טמבלר]
- שמעתי היום בגלגלצ את "Team" של Lorde. לא דיברנו על זה הרבה אבל Pure heroine, אלבום הבכורה שלה היה אחד מאלבומי השנה שלי ב-2013. זה אלבום פנטסטי כמעט מכל הבחינות – המוזיקה, השירה, ההפקה, המינימליזם, התעוזה, המלודיות, ובהחלט בהחלט המילים. החשיבות הכי גדולה של האלבום המצוין הזה היא בכך ששומעים אותו עכשיו נערים ונערות בני 13 והוא מעצב להם את העולם. העולם שהם יזיזו ושאת הפסקול שלו הם יקליטו בעוד 10-15 שנים. כשהיא שרה "אנחנו גרים בערים שלא תראו על המסך, לא מאוד יפות אבל אנחנו יודעים איך להזיז עניינים", היא הקול של כל בני הנוער האלה, שהם הרוב הגדול. דור שלם שמסתכל על ניו יורק ולוס אנג'לס ותל אביב ומרגיש שהכפר הרוסי או העיירה באוהיו או הקיבוץ בדרום שבו הוא גר לא שווה כלום אם הוא לא בטלוויזיה. כתבתי על זה בדצמבר ב"בלייזר", אבל כשהיום השיר הזה התנגן בתחנת המוזיקה הכי מואזנת במדינה – והוא מתנגן שם על בסיס קבוע – זה עודד אותי. אני בונה על הילדים ששומעים את לורד. הם סופגים את המילים האלה שלה, וגם את ההפקה הפוסט-ג'יימס-בלייקית שלה, שהכניסה ללב המיינסטרים סאונדים (והיעדר סאונדים) שלא היו שם קודם. אבל אתם יודעים מה? לא עם "Team" אני רוצה לסיים את העונג הזה, אלא עם השיר שבא לפניו באלבום, "Buzzcut season", שיר חברוּת מוזר ונהדר. [מפ3]
שתהיה שבת שבוגי! אם אתם נהנים מהעונג, אשמח אם תשקלו להשאיר לי טיפ קבוע דרך Patreon [תסביר לי מה זה!]
22. הקישור לפוסט על קורט קוביין מוביל לראיון עם יובל הרינג
חושב שBuzzcut Season הוא השיר הכי טוב באלבום המצויין הזה וזה חתיכת הישג.
כמו כן – ומפייר ויקנד בלולהפלוזה כנראה הולך לעשות לי את הסופ״ש. תודה!
תודה על כל העונג!
כיף לך שנהנית מההופעה של Cults, אני הייתי מאלה שעיקמו את האף..
השירים שלהם טובים, אז נשארתי עד הסוף, אבל לדעתי הם ממש לא נשמעו טוב.
בעיקר התאכזבתי מהקול של מדליין פולין, שפשוט לא הגיע להופעה הזו (מקווה שיש לה ערבים טובים יותר), ומהמתופף, שהיה אחד הפחות מסעירים שיצא לי לשמוע לאחרונה :/
מצד שני, יקירת המדור גב' ר. אור שעמדה לידי ממש לא הבינה מה אני מתלונן. אז.. אתה לא לבד!
אני לא נתתי לך את התחשוה שעפתי מההופעה? משהו כנראה הלך לאיבוד בתקשורת 🙂 היה נפלא, מדליין נשמעה נהדר (ממקומנו על המדרגה לפחות) והם שרו את שני השירים האהובים עליי ביותר שלהם ברצף, נהניתי מכל שנייה. כל מי שהיו איתי סברו כך גם כן.
אני אהבתי את ההופעה של cults – ההופעה לא היתה מדהימה, אבל היא היתה בהחלט מהנה, ושווה לחלוטין את 130 השקלים הצנועים שהיא עלתה. וצריך גם לומר מילה טובה למארגנים – סוף סוף הופעה שמתחילה בזמן, בלי למשוך את אלה שגרים מחוץ למדינת תל-אביב לשעות הקטנות של הלילה. כן ירבו!
אגב, גם אני חיפשתי ביקורות על ההופעה למחרת, כדי לשחזר קצת את החוויה. כלום. מוזר. הביקורת ב"הארץ" היתה קצת מעצבנת, אבל נתנה לי הזדמנות להשתמש בתגובה לכתבה בהגדרת ההיפסטר, שהופיעה פה פעם…
I'm kind of over getting told to throw my hands up in the air
So there 🙂
ראשון שבוגי חבר
🙂
אייטם 20 – להלן תרומתם הצנועה של אנשים ללא פייסבוק ושתמיד מגלים דברים מצחיקים באיחור, כשכבר כולם שכחו מזה וזה לא מצחיק אף אחד, ועכשיו זה סתם מוזר:
קורנפלקסיס
צ'אנקנשטיין
עוגי נבון
קרולימונדה
אבי עראקי
ויטארטי
הפודינג של לוסי
סייטן השד (טבעוני!)
נועם רוטב
רות דולורס אייס
שוקי וייס והפצפונים
בקמת הטרקטורטית
גליליות רון פדר (עמית)
בוטן מתוק בקרקס
רוקפור
כנטולת פייסבוק, מצטרפת לתרומה של קודמתי תמר:
קובי אוריאוז – גלידת עוגיות אוריאוז חתוכות בצורת חמסה
שרי, בלי גרסיה
צ'אנקי מאנקי סאן אוף דונקי
אביב פאדג'
אהוד בננאי
אה, ושכחתי את ערגלית צנעני!
אני לא נהניתי מה- Cults. באתי בלי להכיר אף שיר, למרות שהקשבתי להם קצת באותו יום. לא שאז כן עפתי מהם, אבל חשבתי שיכול להיות יותר כיף בהופעה. אם אפשר היה לעשות קונטרול Z על ההחלטה המטופשת שלי ללכת ולשלם עליהם, במקום םראות את מאור כהן ואבי עדאקי במקום החביב עליי בעיר, לא הייתי מהססת לשניה. ממש שמחתי כשההופעה נגמרה ושזה לא לקח הרבה מדי זמן.