15 בדצמבר 2012

עונג שבת: נעלי אור שחורות

ומה עם לבוא לקראת אלו שלא מכירים, לגרות קהל חדש?
“אני חושב זו פיקציה. זה כמו להגיד לבחורה אם תשימי מחשוף, תשיגי חתן. אני מדבר מתוך ניסיון ולא רק מאמונה. כולם חושבים שאם הם ילכו לפי “חוקי השוק” הם יקבלו יותר. זה הפך להיות רעש רקע לא מורגש. מהניסיון שלי הדרך היחידה לגרום למישהו שלא אהב אותך, לאוהב אותך – פשוט להיות טוב. אין פטנטים אחרים. אם אתה משתעמם אתה לא יכול להיות טוב”.
שלום גד עונה לעניין לשאלה טובה

  1. לפני איזה שבועיים ישבתי על הרצפה בבית קפה בצפון תל אביב והקשבתי להרצאה של המאסטר אייל גולדמן על המאסטר מייקל ג'קסון. לקח לי איזה עשור להשלים עם כמה שאני אוהב את מייקל ג'קסון. כשהייתי בערך בן 9 יצא Dangerous, והפכתי למעריץ. הקלטתי בווידאו את הגירסה המלאה לקליפ של "Black or white" (מהערוץ הראשון, אלא מאיפה), עם הפנתר השחור בסוף והכל, וצפיתי בו אולי מיליון פעם. בשלב מסוים קניתי את קלטת הווידאו הרשמית (!), וסביב יציאת האלבום הקרינו בטלוויזיה כל מיני קליפים ישנים שלו ואני שכבתי על השטיח מול הטלוויזיה עם ניצוצות בעיניים. שנתיים אחר כך, כשהתפרסם שג'קסון מגיע להופעות בישראל, הייתי בטירוף. וגם בהופעה הייתי. אפילו כתבתי עליו עבודה לבית הספר, עם תיאור חווייתי מההופעה שהיה, בעצם, ביקורת המוזיקה הראשונה שלי (היא הייתה אוהדת). ואז הגיעו שנות החושך. ההתבגרות שלי ואיתה אתוס הרוקנ'רול שדחה כל דבר חלקלק ופופי, הרדיפה אחרי ה"אותנטיות", אתם יודעים על מה אני מדבר. רבים מאתנו עדיין לא השתחררו מהאתוס הזה. מייקל, מצדו, לא ממש תרם לחיבתי המתדלדלת אליו. כל הסיפור עם הילדים, והשירים החדשים שהלכו והתמעטו, ואלה שיצאו הלכו ונחלשו. לא היה באופק עוד בילי ג'ין, עוד מהפכה, רק עוד רדיפה אחרי הנצח, אחרי הפיטר פן, אחרי המצעדים. התבגרתי בתקופה שבה הדבר הכי פחות קול שהיה אפשר לעשות הוא לאהוב את מייקל ג'קסון. אבל גם מהתקופה הזו התבגרתי ויצאתי. ובשנים האחרונות ההערכה חזרה, בעיקר לתור הזהב שלו בסוף הסבנטיז ותחילת האייטיז. כשהוא מת, הייתי עצוב באמת. כבר חזרתי לאהוב אותו, כבר הבנתי את גודל הכישרון, הייחוד, ההשפעה, החשיבות של המוזיקה שלו, הריקוד שלו, הסטייל שלו והדמות שלו בתרבות המערבית. אתם יכולים לקרוא על כל זה במאות ואלפי הכתבות שפורסמו עם מותו מ-2009. וההרצאה של גולדמן, בסדרת "החוג לתולדות המוזיקה", החזירה לי את התיאבון. הנחתי ידיי על אוסף ג'קסון מעולה מכל התקופות ואני חורש אותו בהנאה עצומה. ומכל להיטי הזהב, מכל השירים המושלמים, דווקא "Rock with you" תקוע לי בראש כבר שבוע, ואני אומר "דווקא" כי לכל הדעות יש לג'קסון שירים טובים ממנו פי כמה. אני שורק אותו באוטובוס, מפזם אותו כשאני הולך ברחוב ומגניב איזה צעד ריקוד קטן כשאף אחד לא רואה. הבאונסיות של השיר הזה נפלאה, והוא רק קצה הקרחון. [מפ3]
  2. קצת התעכבנו, אבל… זה מתחיל!!! ההצבעה (הנוחה מתמיד!) לאלבומי השנה של קוראי עונג שבת היא כאן, היא עכשיו, והיא קוראת לכם לקחת שתי דקות ולהצביע כדי שלא נפספס את האלבומים הכי טובים ששמעתם השנה. השנה זה באמת קל מתמיד, עם טופס מיוחד שבנו החברים היקרים מפז אלון ולירון (תודה, גאונים!!!). לא צריך לשלוח מייל, לא צריך להסתבך. רק לבחור ולשלוח. כמובן שאעריך מאוד אם תוסיפו כמה מילים על הבחירות שלכם, מילים שיצוטטו (בחלקן) בפוסט מצעד אלבומי השנה שיפורסם ב-31 בחודש. יאללה! [עונג]
  3. קלקסיקו, שנתנו כנראה את ההופעה הכי טובה שהייתה כאן ב-2009, חוזרים להופעה בישראל!!! סמנו את ה-28 בפברואר, בבארבי בתל אביב, שמרו 179 שקל לכרטיס, ואל תעיזו לפספס את זה. המסיבה הכי שמחה לדרום לגוואדלחרה. [עברית]
  4. ראווי שנקר מת בגיל 92. הייתה לי תקופה שהייתי שומע מלא Ragas שלו ומתמוסס כליל. הוא אמנם מת די בשיבה טובה בסך הכל, וזה מן הסתם בלתי נמנע, אבל עדיין עצוב. ההשפעה שלו על המוזיקה המערבית והמזרחית, והמוזיקה הנפלאה שלו בכלל, הם משהו שאסור לקחת כמובנים מאליהם. [אנגלית]
  5. מסע הבחירות של מאיר אריאל, הסרט התיעודי המכונן, שלא לומר קאלט, נמצא במלואו ביוטיוב. [טיוב]
  6. אביר המיקסטייפים מורפלקסיס רקח מיקסטייפ מלא אור, במיוחד לחנוכה. על הדרך, הוא מעלה (באוב) גם מיקסטייפ חנוכה שערך לעונג לפני שש שנים. [עברית, מפ3]
  7. סופיאן סטיבנס ב-א-מ-ת חוגג את כריסטמס השנה, לא עובר שבוע שהוא לא מוציא משהו – קופסה של עשרות שירים, קליפ נוסף בסדרה, פרסומת מדומה, קאבר מפתיע, ועכשיו… מיקסטייפ היפ-הופ! יאפ. מה ששמעתם. קטעי היפ-הופ מעורבבים היטב עם קטעי סופיאן. כצפוי מטעמו המשובח של סופיאן, מדובר בממתק. תמצאו שם בין היתר את Das Racist, Kitty Pride, Busdriver ואחרים. סנטה איז באסטינג אה מוב. [סטרים]
  8. בק חוזר להתראיין לפיצ'פורק. התירוץ הפעם הוא הלא-אלבום החדש שלו, כלומר ספר התווים שהוציא עם שירים חדשים שלא הוקלטו, כלומר אלבום בצורת ספר תווים, כלומר תקראו. אבל למי אכפת מה התירוץ, תמיד תענוג לקרוא את בק מדבר. הנה, הוא משוחח גם עם המגזין המעולה The Quietus. [אנגלית]
  9. גם ג'אד אפאטו, שמקדם עכשיו סרט חדש וערך גם גיליון מיוחד ומשוגע של וניטי פייר, מתיישב לשוחח ברצינות (יחסית) עם פיצ'פורק. [אנגלית]
  10. קוונטין טרנטינו התארח אצל האוורד שטרן. אני באמת צריך להוסיף משהו? האזינו. [טיוב]

  11. #8: הוא משתתף פעיל ונלהב במצעד הגאווה

  12. [תודה לזהר] 12 סיבות לכך שראש עיריית ריקיוויק הוא ראש העיר הכי מגניב בעולם. [אנגלית, תמונות]
  13. אני לא בדיוק יודע לתאר מה הביא ליצירת הסרטון המדהים Vohan, על היפסטר גרמני שמגלה שהוא קרוב של רודולף הס ובא לישראל להתנצל התנצלות טכנו. אבל זה ענק, וזה קורע, וזה מבריק, וזה ממש ממש ממש מצחיק, וזה עם הבחור מ"ויתרתי", וזה הולך עד הסוף. ענק. [טיוב]
  14. דייב גרוהל צילם דוקומנטרי על האולפן הוותיק, שלא לומר כמעט אגדי, Sound City. [טיוב]
  15. [תודה למור] יואו איזה כיף! Hifana, צמד הדיג'ייז היפנים שגם היו כאן בקיץ, העלו לאתר שלהם משהו אדיר שנקרא Fresh push play, והוא למעשה סמפלר, פטיפון, מיקסר וקאוס פאד (נדמה לי שככה קוראים לזה) שאפשר לשחק איתם, לנגן איתם ולהתפרע איתם. כמויות מוגזמות של כיף. [פלאש]

  16. אחי, פשוט תבקש

  17. [תודה לזהר] 15 דרכים לצאת מרגע מביך, בצורת גיפים מונפשים. שיעור לחיים. [גיף]
  18. אורי זר אביב בכתבה נהדרת על Punk Jews, תנועה\מגמה\טרנד\תווית של יהודים חרדים (וגם לא חרדים) שעושים, צורכים ומפיקים פאנק. מתחיל בניו יורק, כרגיל, ומי יודע לאן יגיע. [עברית]
  19. שלום גד השיק השבוע את תלמי אליהו, החלק השלישי בטרילוגיית "המצב", ולרגל המצב הוא יוצא החוצה: האלבומים יימכרו כמארז משולש בחנויות (6 האלבומים האחרונים של גד יצאו רק דיגיטלית), וגד הולך לדבר עם התקשורת. הוא התארח לשעתיים בגל"צ (התכנית של ה-12.12) וניר ראיין אותו במגזין חבית הדגים. כמו המוזיקה שלו, מדובר בתענוג מרחיב דעת ונפש. [סטרים, עברית]
  20. "Life through a lens", סרט תיעודי על הצלמת אנני לייבוביץ', עלה במלואו לרשת. [וימאו]
  21. "The story of Ziggy Stardust", סרט תיעודי בן שעה על יצירת הדמות המפורסמת של דיוויד בואי. [טיוב]
  22. [תודה לאדם] הו, זה נפלא: איך עמוד החיפוש של גוגל היה נראה ופועל בשנות השמונים? ובשנות השישים? שימו לב ששניהם פעילים ואתם יכולים להזין חיפוש ולרוץ. סחטיין על ההשקעה, אינטרנט. [אנגלית]
  23. שימו אוזן על Opioids הישראלים. לחובבי גיטרות בהירות ומוזיקה אפלה. [בנדקאמפ]
  24. ושימו את האוזן השנייה (לא בו זמנית, זה יהיה מבלבל) גם על פרויקט התעוררות של המפיק מתן בן צבי, שאסף ערימה יפה של יוצרים ומבצעים (ביניהם אלברט סופר, ג'ודי ענתבי ואחרים) והפיק מהם אלבום. לפי שני השירים שכבר יצאו, מדובר ביצירה ענוגה ויפה. [סטרים]
  25. [תודה לרננה] איכשהו פספסתי לגמרי את סדרת הרשת Comedians in cars getting coffee, שבה ג'רי סיינפלד אוסף בכל פעם קומיקאי אחר באוטו יוקרתי והם קופצים לשתות קפה ולדבר. הוא אירח את ריקי ג'ארווייס, אלק בולדוויין, לארי דיוויד ואחרים, ועכשיו גם את האגדות קרל ריינר ומל ברוקס. [וידאו]
  26. ב-Quietus מראיינים את סקוט ווקר, שבדיוק הוציא אלבום חדש שזוכה לשבחים מכל עבר, ועדיין לא הספקתי להקשיב לו (אבל בשביל מה יש סופ"ש?). [אנגלית]
  27. קאט פאוור צוחקת על עצמה כהוגן במערכון נהדר שבו היא מוזמנת לנגן בגן ילדים. [וידאו]
  28. "A doe to a deer", שיר כריסטמס מעולה של Los Campesinos המעולים, מוצע להורדה בחינם. [מפ3]
  29. [תודה ליעל] שכותבת: "זה נראה קצת כמו אחרי אימון כושר מיוזע, אבל בבגדים מאוד משונים – גלריה של צילומי אמנים מיד אחרי תום הופעתם". [פיקסלים]
  30. אני אוהב מאוד את Phosphorescent, למרות שקשה לכתוב את השם שלהם (אבל כבר למדתי!), ואלבום חדש שלהם הוא חדשות מצוינות עבורי. הנה שיר ראשון מתוכו, "Song for Zula". אני לא לגמרי מבין אנשים שלא מתאהבים בשיר הזה מהאזנה ראשונה. זה שיר שיכולתי לגדול עליו אם היה יוצא באייטיז. [טיוב]
  31. "New alphabet", שיר חדש ל-Eels. [סטרים]
  32. ממשיכים עם סיכומי השנה, ואפילו מעלים הילוך עם כמה דברים שקורים ממש פה בישראל ובעברית.
    הקצה מזמינים אתכם לסכם את השנה שלכם: שירי השנה, אלבומי השנה, ואפילו סרט וסדרת השנה שלכם. תענוג. [עברית]
    Serendip, שירות ההאזנה החברתי למוזיקה (שנולד כאן בישראל!) מריץ את מצעד השירים המיוחד שלו, בעזרתכם. [אנגלית]
    עופר מ"סיפור, כיסוי" רקח פלייליסט אדירים של 53 השירים האהובים עליו השנה. רבותיי, מדובר בתענוג. [טיוב]
    אלפרד אומר את האמת בפנים, ומסכם את המאכזבים והוותיקים שהיו צריכים לפרוש ב-2012. [עברית]
    הטעויות והתיקונים העיתונאיים הטובים ביותר של 2012. גם באטלנטיק מביאים מבחר שגיאות ותיקונים. [אנגלית]
    בפיצ'פורק כבר החלו בחגיגות: אתם מוזמנים להצביע לנבחרי השנה שלכם (עד יום ראשון). [אנגלית]
    הרשימה שהכי חיכיתי לה הגיעה ומילאה אותי באושר גדול. The Quietus הוא מגזין מוזיקה מקוון מעולה כל השנה, עם טעם וגישה מובחנים משלו, ובלי להתחנף, לעשות דווקא או להתחכם. בין היתר, הכותבים שלו פשוט בוחרים ומקדמים מלא מוזיקה מעולה, לפעמים מאתגרת אבל תמיד איכותית, שרובנו כנראה נפספס. רשימת 75 האלבומים השנתית שלהם היא קודם כל מאגר המלצות מדהים, וזה אפילו לא מעניין מי נמצא באיזה מקום. [אנגלית]
    מגזין FACT, שעוסק לרוב באלקטרוניקה מעניינת לסוגיה, הפתיע כשבחר את האלבום של קנדריק לאמאר למקום הראשון באלבומי השנה שלו. זה מפתיע אבל זה לא העיקר – יש שם מלא אלבומים מעולים שאתם לא מכירים. כנ"ל ברשימת 100 השירים שלהם. [אנגלית]
  33. הרדיו שוב תפס אותי לא מוכן. זו הייתה איזו תכנית בקול הקמפוס, ושמעתי בה רק כמה שירים באיזו נסיעה ולא הספקתי לקלוט את שם השדרנית. אבל כשהעברתי תחנות בקוצר רוח, מעיף שיר גרוע ומשעמם אחרי שיר גרוע ומשעמם, נפלתי על שיר שלא הכרתי. אחרי כמה שניות התחלתי לזהות שמדובר בעצם בשיר של ביורק שאני מכיר, אבל בביצוע שמעולם לא נתקלתי בו, ביצוע מוזר ומכשף ששילב ביטבוקסינג ועיבוד לא צפוי עם שירת פלסט ממש לא במקום, כזו שנשמעת כאילו אין שום סיבה לשיר בה את השיר הזה. כל הסיפור הזה תפס לי את האוזן עד שהייתי צריך לעצור בצד ולשזם, ואז לתת לעצמי מכה במצח. ברור שזה Bon Iver, ורק בון איבר, שיכול לבצע את "Who is it" של ביורק עם סולו קלרינט צ'יזי ושירת פלסט מוגזמת (ועוד הכל בלייב!) ועדיין לקחת את השיר המדהים מלכחתחילה הזה ולעשות אותו לשלו. זו התנופה שבה הוא שר את השיר הזה, אבל בעיקר העיבוד הנהדר שנרקם לכל אורכו, צובע את השיר, מעמיק אותו, נותן לו חיים חדשים מלאי עושר ויופי. יופי. [מפ3]

סיימנו! אבל האם כבר הצבעתם? שתהיה שבת שבוגי!

7 תגובות על “עונג שבת: נעלי אור שחורות”

  1. ניימן הגיב:

    קראתי את פיסקת הפתיחה שלך כמה וכמה פעמים, עד שהבנתי שאתה מדבר על מייקל ג'קסון הזמר (מי זה?!), ולא על מבקר הבירה המפורסם

    http://en.wikipedia.org/wiki/Michael_Jackson_%28writer%29

    😀

  2. DoMinorEffect הגיב:

    המלצת השבוע היא מהבלוג של דוד, undistracted listening, שמספר על משורר ישראלי מרתק שנשמע לרגעים כמו טום וויטס בעברית.
    http://tinyurl.com/bo8qss6

  3. אחת העם הגיב:

    אייטם 1 – זה מעניין.

    בסוף גם משתחררים מ "אני מיוחד, שומע אינדי" , או, שומע /מגלה/משתף, מה שאף אחד לא שמע לפניי.
    (עכשיו למשל, בפייסבוק, כולם עסוקים בלמצוא איזה יויטוב מאגניב, "שאף אחד לא ראה" ולהיות הראשון שמפיץ לכולם.

    אז מתבגרים, משלימים עם הנעורים, לא בזים למיינסטרים, לא מצטמררים מכל זב חוטם אינדי מיותר … וכה הלאה.
    הגיע הזמן.

  4. אהבתי מאד את ההרצאה של אייל גולדמן בחוג לתולדות המוסיקה. בכלל עושים שם עבודה נפלאה. ויפה שהם חזרו להעלות את ההרצאות לאינטרנט

  5. דניאל הגיב:

    כבר תקופה לא קצרה שאני חושד ש-Rock With You הוא השיר האהוב עלי של מייקל.
    קול בתוכי לוחש לי תמיד ש"בילי ג'ין" יותר טוב, אבל דבר אחד אני יודע בוודאות – וזה ש-Rock With You, בניגוד ל"בילי ג'ין", אף פעם לא נמאס עלי.
    בדיוק אתמול שמעתי סתם ככה את האלבום Off The Wall במלואו. מייקל היה נהדר בתקופה הזאת.

  6. יעל ר. הגיב:

    11 כל כך מופלא. עכשיו אני באמת חייבת להגיע לאיסלנד בדחיפות.
    וזו כנראה הסיבה הכי מגניבה ששמעתי לשלילת ישיבה בקואליציה עם מפלגה אחרת.

  7. sivreg הגיב:

    איזה כייף הסרט על אנני לייבוביץ! וזה של מאיר אריאל!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *