כרטיסים במתנה: Suede
כבר התוודיתי כאן בעבר: מכל גל הבריטפופ העסיסי של הניינטיז, מעל לכל היה לבי נתון ל-Suede. הקולים אהבו את בלר, האולטרה-קולים את פאלפ, וה… טוב, אני לא יודע בדיוק מי אהב את אואזיס. מישהו אהב אותם, אבל לא אני.
מה היה בסווייד, דווקא בסווייד, מעל כולן? קודם כל היו הגיטרות האלה, ואחר כך הקול של ברט אנדרסון, ואחר כך הטקסטים – תמיד מעט אובר-דרמטיים, תמיד מעט תיאטרליים. גנאולוגית, אם דיוויד בואי ומוריסי היו עושים ילד – ובואו נודה על האמת, זה לא כל כך בלתי מתקבל על הדעת – יש סיכוי טוב שהיו נולדים להם סווייד.
והיה בהם משהו שלכד את רוח הנעורים, שלי לפחות, בצורה לא פחות מדויקת משנירוונה או סמאשינג פמפקינז עשו את זה. ברט אנדרסון היה הניינטיז: אנדרוגיני, סקסי, מתפוצץ מפוטנציאל, הדוניסטי, מוטרד. הניהיליזם, ההכרה בכך שאנחנו צעירים עכשיו ולזמן קצר וזה הזמן להישרף על מה שאתה אוהב ומאמין בו – רק אל תעמיד פנים שאתה לא יודע שעוד מעט הכל יהיה זבל וכאב ובעיות וריבים וסמים וריקבון, הכל בר חלוף. ידענו שזה מעבר לפינה כל הזמן, אבל העדפנו להתרכז בכך שאנחנו הביוטיפול וואנז, או הוויילד וואנז, בעולם של צעירים שרוצים סקס, סמים ורוקנ'רול ונשארים עם איידס, מנות יתר והגופה של קורט קוביין. במקביל, באותה אנגליה, הקהל התחיל לנדוד אל סקס, קונדומים וטכנו, ואחרי כמה שנים גם סווייד נשארו מאחור, מפורקים.
לרוב אני בז לסיבובי איחוד. רוב הלהקות המתאחדות מסריחות ממזומנים, ונותנות מעט מאוד רגש או כוח אמיתי על הבמה (ראו ערך הפיקסיז). הביקורות על האיחוד של סווייד נשמעות אחרת (גם אלו על האיחוד של בלר, אפרופו בריטפופ), ואני מוצא את עצמי באמת מתרגש לקראת ההופעה של סווייד בגני התערוכה ב-1 ביולי – הופעה שתוכלו לזכות כאן בכרטיס חינם עבורה באדיבות פלאג. אני הולך לראות את סווייד!
אלה ששרים את "So young" ואת "Sleeping pills" שאני כל כך אוהב, את "Trash" ואת "Metal mickey" שהכרתי מאוסף ישראלי שכלל גם את "ריקי" של זקני צפת; את "We are the pigs"…
מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזו להקה מחזירה אתכם בשנייה לנעורים שלכם [או מגדירה את עכשיו, אם אתם עצמכם נערים עדיין]). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה ושמם יחכה ברשימה בכניסה למופע. איזה כיף לקבל מתנות! ותודה גדולה לתאיר!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
ראשונה?!
הביטלס מחזירים אותי לנעוריי בשניה.
אוקיי, זה טיפה מפדח אבל טראוויס.
וואו כרטיסים!! כן כן ולמה לא?!
אותי הלהקה שמחזירה לנעורים זוהי להקת אדם אחד ושמה אליוט סמית'.
אין ספק שגאנס אנד רוזס ומטאליקה זורקות ישר לתקופה שהתחלתי לשמוע מוזיקה, ולמזלי גם הייתי בהופעות הבלתי נשכחות שלהם. חולצה שחורה ונעלי ד"ר מרטינס, ומוזיקה שמזיזה את הראש…אההההה….
stone temple pilots, תמיד מחזירים אותי כמה שנים.
ובעיקר, תמיד כיף לזכות או לנסות
תענוג של מתנה, אני רוצה כרטיסים !!!
להקה שמחזירה לנעורים, הממ…
אני חייב לומר אתניקס, אני זוכר כשיצא להם האלבום הראשון,
הפעם הראשונה שקניתי קלטת…
מה מחזיר אותי לילדות? זה:
לחזור בשניה לנעורים שלי? כנראה פוליס או קווין. אולי גם דייר סטרייטס.
האמת שכל מה שכתבת קולע בול אלי. מחזיר אותי גם כן לילדות ולתחושות שמשותפות, כפי שמסתבר, לי ולך. אז סוויד היא הלהקה שלי, אבל לי יש כבר כרטיס ממזמן ככה שאם אזכה אתרום אותו לצדקה.
קודם כל אני מגיב, אחר כך אני קורא !
מה מחזיר אותי לנעורים, כל דיסק (?) שיושב אצלי בבית והשקעתי בקנייה שלו 69 שקלים וחרשתי אותו כדי להצדיק כל שקל שהושקע בו.
היום, שאפשר להוריד מוזיקה בפחות מדקה וחצי, מעריכים את זה הרבה פחות.
הלוואי והייתי קולית כשהייתי מתבגרת, אך לצערי לקח לי זמן עד שנכנסתי לבריט-פופ. אני התבגרתי אל תוך תקופת החור השחור של המוזיקה הבריטית, כשקולדפליי וטראוויס כבשו את המצעדים בעודם מעתיקים מלהקות מוקדמות יותר. למזלי, התכנסתי יותר תחת כנפיו של פראן הילי ושיריו הצנועים וטראוויס הם מאז ועד עכשיו מהלהקות שאני הכי אוהבת. לא קרובים בכלל לחומרים של סוויד, אבל עדיף לגלות כזו מוזיקה מאוחר מאשר כשאת בת 40 ומסיבות בריט-פופ זה כבר מזמן לא צריך להיות הקטע שלך…
תודה על ההזדמנות לזכות בכרטיס, היה לי אחד ועקב צרות כלכליות ביטלתי אותו.
הלהקה שמחזירה אותי לנעורי היא הלהקה הראשונה מחול שראיתי בלייב, מדובר על הווטר בוייס, או נערי המים כפי שקראו להם אי אז ברשתג…זאת היתה הופעה בלתי נשכחת בחיפה, יחד עם עוד חבר גילינו את הכינור החשמלי, את הקול האדיר של מייק סקוט, את השילוב הנדיר בין פולק לרוק ובכלל את חווית ההופעה החיה מחול. אך הימים היפים של נעורי בחיפה.
בלי שום ספק בלר. אם אתה יכול לסדר כרטיסים לאיחוד שלהם זה יהיה נפלא. אם לא, אחזור לנעוריי עם סוויד 🙂
וויזר, לחלוטין.
יש!!! אני אשמח… אחת הלהקות שגרמו לי לעונג בצעירותי!!
לחזור לנעורים? בלר. לא רחוק מסוויד, בעצם, אבל אותם למדתי להעריך כמו שצריך רק בתקופת הצבא.
הלוואי שיהיה את the asphalt world בהופעה…
BLIND MELON
הלו הלו. אני אהבתי את אואזיס.
כמה שזה מביך, קורן
כרטיס! אני!
מודה ומתוודה ששנות הטיפש-עשרה טעמי המוזיקלי היה מנוון על גבול המחריד. עירבוביה של נירוונה, בלר, פרל ג'אם, ורדיוהד, יחד עם גאנז, מטאליקה, ואפילו הקראנבריז ובון ג'ובי :-/
הלהקה שמחזירה אותי לגיל 13, זו אומנם לא ילדות בימינו, אבל אז זו היתה ואחד ילדות.הכי ילדותית שיש.
אז כן, הלהקה היא "העקרבים" הגדולים מכולם.איתם נחשפתי לעולם הרוק היפה והמיוחד.לעולם לא ישכחו הפוסטרים של קלאוס מיינה ואהבתי האדירה לקשיש הזה.
והכרטיסים לסוויד זה תמיד נחמד (-:
כל הבריטפופ… סווייד, בלר, אואזיס, הלהקות הקטנות מהאוספים הבריטיים שאיכשהו הגיעו לארץ, וגם רדיוהד…
פינק פלויד
פינק פלויד
הפתיחה של התופים בתחילת Introducing the band של אותה סוויד, מחזירים אותי בשניה לטירונות בשבטה, ובכלל כל אותו הדיסק וכל שיר בנפרד מעלים בי תמונות אחרות מאותה תקופה..
ובכללי, האלבום הראשון של אלפאוויל, שהיה הקלטת הראשונה שקניתי בכספי (אם אני זוכר נכון, עלתה כ 500 שקלים) וחרשתי עליו, מעלה זכרונות מתקופת ביה"ס היסודי…
ואי לגמרי החברים של נטאשה. דיסק ההופעה החיה התנגן בלופ אחד כל זמן התיכון…
מה מחזיר אותי לילדות?
אפשר גם ישראלי?
זקני צפת מחזירים אותי בכיף לשם… מאור כהן בכללי…
האמת? סוויד ולא אחרים. ב-97 הלכתי לראות את שתי ההופעות שלהם בהאנגר 11, יום אחרי יום.
הסמיתס ומוריסי מסובבים יופי את המחוגים
אני גם איש של אואזיס, אבל עדיין אשמח לצעוק: Weeeee're traaaaash you and me ב-1 ליולי ביחד עם ברט אנדרסון.
בתור אחת שמדחיקה דברים, להקת רד הוט צ'ילי פפרס מחזירה אותי לפעם.
(ובעיקר כל פעם גורמת לי לכעוס עליהם שהבריזו מהופעה)
יותר אמשמח לקבל כרטיס להופעה של סוויד!
לגבי הלהקה של ילדותי אני חושבת שזה הביטלס בהשפעת אבא ללא ספק…
פורקיופיין טרי
גריין דיי. הם צעירים ובועטים בעולם גם שהם בני שלושים עם משכנתא ושני ילדים
איזה כיף Suede, אחת מהלהקות האהובות עלי מנעוריי, וגם אני אהבתי (מאד) את אואסיס…
ועדיין מה שמחזיר אותי לנעורים זה מטאליקה, גאנז ו DEUS האלוהיים.
סופרגראס!
מה שמחזיר אותי לילדות הם הפרודיג'י. כל פעם אני שומע קטע משלושת הדיסקים הראשונים שלהם, אני מיד נזכר בתקופת היסודי השמחה.
בדיוק בדקתי היום את מחירי הכרטיסים והחלטתי ש-350 ש"ח זה מוגזם, למרות שסוויד בפירוש זורקים אותי ישר לנעורים…
it's a bit sad, but the band that brings me back to my youth is blink 182.
וואי, זיכרון ילדות:
כשהייתי קטן נורא אהבתי מוזיקה קלאסית, כנראה בזכות אבא שלי. יום אחד כשהייתי בן 8-9 , משהו כזה, מישהו השמיע לי איזה שיר, שנשמע לי נורא רועש, אבל גם מאוד טוב.
החלטתי שאני חייב לשמוע משהו "רועש", ובמקרה מצאתי דיסק בבית. לא ידעתי את השם של הלהקה, או שם של השירים. אבל נורא אהבתי אותו.
שנים אחר כך, לאחר בדיקה מעמיקה, גיליתי שהיה זה אלבום הבכורה של סיוד. וכך נסגר מעגל והתחלתי לשמוע סיוד.
ואני רוצה כרטיס!!!!
פיקסיז. ללא צל של ספק. הייתי ידועה כילדת פיקסיז.
הפיקסיז, אני חושבת.
זה כנראה כבר נרשם לפני, אבל בכל זאת סופרגראס..
כרטיס! הלוואי.
אביב גפן (נו, והתעויוט. זה נחשב להקה!)
גאנז נ' רוזס מחזירים אותי לילדות.
יותר מדוייק לומר ילדות מאשר נעורים, בגלל האחים:
led zeppelin
סוויד בארץ – זה כל כך מחזיר אותי לימי התיכון ולהופעה הקודמת שלהם בארץ…להקה שמזכירה את הנעורים? יש המון, ביטלס, doors, פינק פלויד אבל בעיקר ובאופן אירוני משהו A-HA – הקליפ של Take on me מחזיר אותי אוטומוטית לתקופה אחרת, של חוסר דאגות אמיתיות והפינה של קוטנר בזהו זה 🙂
אייל גולן, backstreet boys, "freestyler", וכל שאר שירי מיסבות כיתה ו' בר"ג.
מטאליקה, כמובן. לא באמת הייתה לי ברירה אחרת.
פינק פלויד..:-)
פרל ג'ם. א
יו, בבקשה אני. הם גדולים
גדלתי על סוויד (בין היתר) בגלל שאחותי, שגדולה ממני בכמה שנים (טובות), הייתה אובססיבית לגבי בריט פופ.
היא גאלה אותי מפופ מעפן.
בלר. בריטפופ באופן כללי, אבל בלר לוקחים.
NINE INCH NAILS
Suede מחזירה אותי להופעה הראשונה שהיתי בה, בין המכולות בנמל חיפה
קווין, ללא ספק.
כוורת
בשבילי זו פיונה אפל שמחזירה אותי לימי התיכון (הלא כה עליזים).
גאנס אנד רוזס
גארבג'
אמרתי בעבר ואני אגיד את זה שנית! – להקת ללדין~! 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=45L7eo0p37U
כן, אכן ילדות עשוקה…
אז אפשר לזכות בכרטיס לסוויד לכפר על הילדות המסכנה שלי?
נירוונה 🙂
וויניל יקר מאד של dog man star
וויניל יקר מאד של dog man star
יש הרבה להקות כאלה, אבל הראשונה שבהן היא נירוונה.
בשבילי אלו הקיור, ואני ממש מקווה שיצא לי לראות אותם לייב.
תגובה 🙂
ואני אהבתי את אואזיס בגיל 12 כזה, לשאלתך, אבל מאז התפתחתי. ולשאלת החזרה לנעורים, הייתי אומרת סאונדגארדן אבל הם נשארו איתי אז אין תגובה. אכן בעיה.
סוויד, לגמרי
ו
The asphalt world במיוחד,
באמת מסוג השירים שזורקים בשניה לתקופה ההיא
ואין לי כרטיס אבל גם לא תוכל לעזור לי, הם מופיעים בשבת – אוף.
placebo
פרודיג'י, סמאשיג פאמפקינס
הסמית'ס ודפש מוד יצטרכו ללכת ראש בראש כדי להכריע בנוגע ללהקת נעוריי.
מה שכן, בבגרותי – אני רוחש לראשונים הרבה יותר כבוד.
הפעם זה חייב להיות אני!
יאללה מס' 79!!!
אני בהגדרה לא זוכה בהגרלות .אבל אולי לכבוד סווייד…
יש כ"כ הרבה להקות שמחזירות אותי לנעורים!
קייס ג'ויס! גארבג'! אואזיס!
אבל מה שחשוב זה ההווה! לורה וירס וברייט אייז! שלמות!
Take That!
רק על זה מגיע לי לזכות
דייויד בואי (כי אין כמו הטרילוגיה הברלינאית לדכאון גיל 17), פורטיסחרוף של סיפורים מהקופסה, וחייבים קצת שמח אז….EMF ואלבום הבכורה ה(כמעט) מושלם שלהם 🙂
הכי להקת גיל התבגרות בשבילי היא "גרינדיי". שלהי שנות ה-90 בבית-ספר תיכון הכי משעמם בארץ (מלבד התיכון הדתי, הסמוך) והתקליט 'דוּקי' של גרינדיי דופק לי בווקמן, 'באסקט-קייס' הציף את הרדיו אבל חוץ ממנו כל האלבום היה טוב, משובח ממש! אם זה 'she', when I come around' ,'wellcome to paraise' ובכלל, אלבום בועט, כואב וכן. כמו שאני הייתי:) כמעט…
verve
the liilys
the rosenbergs
the album leaf
efterklang
יאללה קארמה
קווין! ברור!
גם נו דאוט האמת…. Tragic Kingdom הקלטת הראשונה שרכשתי בחיי…. 🙂
אשמח מאוד לקבל כרטיס לאחר שנקלעתי לסיטואציה שבה ברט אנדרסון ואני יושבים באותו בית קפה בשדה התעופה היתרו, אני נועצת בו מבטים מעריצים והוא בתגובה נראה קצת מפוחד.
אולי הפעם זה יהיה יותר נעים 🙂
כנראה שהביטלס 🙂
איזה כיף! איימן 🙂
ימי נעורים – איכס, לא כיף להיזכר בהם.
פרל ג'אם
אתניקס. הקלטת הרשונה שנכנסה לטייפ שלי. ואני מת על מזרחית. חברה שלי ממש אוהבת את הבריטים האלו ואני רוצה להפתיע אותה
קווין!!!
מחזירים לנעורים, על הצד הכיפי-נוסטלגי יותר: סוויד. אואזיס. דיוויד בואי. ג'יימס. קורז. מוניקה סקס. מניק סטריט פריצ'רס.
סווייד היא הלהקה שמחזירה אותי לנעורים שלי, היתה לה משמעות עצומה בשבילי. הבלבול המיני, הדיכאון, ההתרגשות, כל כך הרבה דברים שהזדהיתי איתם היו שם. עוד להקה שהצטרפה בשלב קצת יותר מאוחר היא הליברטינז שגם תפסו בשבילי איזה רוח נעורים נרגשת במיוחד.
Tasmin Archer, (למרות שאני מכיר רק שיר אחד שלהם…)
פאלפ.
דווקא אואזיס היא הלהקה שמחזירה אותי הכי חזק לימי נעוריי…
אבל אני לא כועסת 🙂
הסמיתס ללא ספק, הלהקה שנתנה לי את האומץ להתחיל עם בנות, בזכות השיר ASK, כל פעם שאני רואה בחורה יפה, הרבה מעבר לרמתי, מישהי שאני רק יכול לחלום שתהיה שלי, רגע לפני שאני מחליט לוותר, אני נזכר בשיר הקסום הזה שאומר שביישנות זה דבר נחמד אבל מונע ממך להשיג את כל הדברים בחיים שאתה רוצה, ואז ניגש אליה וכמובן שמקבל לא מוחלט, אבל זה הסמיתס בעיניי, הלהקה של האנדרדוג, של הדחויים חברתית אבל מתוך בחירה, כי הם חושבים שהם טובים מכול השאר, אז למה להתערבב עם ההמון הפשוט..
נושאי המגבעת
OFFSPRING -לעבור את גיל ההתבגרות עם SELF ESTEEM
פיקסיז היא ללא ספק הלהקה שמחזירה אותי לילדות. הלהקה שהצילה אותי בנסיעות המתישות מדי יום לבית הספר.
אני ממש אשמח לכרטיסים…
הסמית'ס מחזירים אותי לילדות…
כן כן כן! אני לא אוכל ללכתלהופעה אבל אני חייבת לזכות ולתת את הכרטיסים לאחותי.
הלהקה שמחזירה אותי לילדותי היא סוייד ולהופעה ההיא של ילדותי הלכנו יחד. אני אפילו זוכרת מה לבשתי ואיזה כיף היה.
הגיטרות בפתיחה של Animal Nitrate- פשוט מחשמל כל פעם מחדש
Arcade Fire בשבילי, למרות שהקשבתי להם בגיל ההתבגרות המאוחר יחסית איכשהו נחרת אצלי הזיכרון של להקשיב ל-Funeral בדיסקמן באוטובוס בדרך לבית ספר.
שירי הילדים של ציפי שביט.
מה לעשות
אואזיס היו הבוי בנד שלי בתיכון.
אספתי עליהם חומרים (גזירי עיתון של מעריב לנוער וכד'), היה לי פוסטר שלהם (למרות שיופי לא היה הצד החזק כלכך שלהם), ואפילו למשך תקופה הייתה לי חברת עט מ-ערד, איתה התכתבתי עליהם (?!).
ואו… כמה מצחיק להיזכר בזה.
השיר Champagne Supernova עדיין מושמע אצלי מידי פעם לפעם – הוא אפילו הופיע כשיר סיום בחתונה שלי 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=-cJauX_q6wI
יהיה מגניב לראות את סוויד.
אשמח מאד לקבל כרטיסים.
וקווין,אין ספק.
fכתבה חמודה
את דפש מוד גיליתי די במקרה תוך חיטוטים בספריית דיסקים,זה היה בכיתה ז', לא אהבה מהאזנה ראשונה,מהאזנה שניה כבר נכבשתי.
יש כמובן גם את היטמן 8 שמחזיר אותי לילדות,אבל על זה לא מתוודים קבל עם ואינטרנט 🙂
Bloodhound Gang
לא מסוגלת לשמוע פרל ג'אם ונירונה מרוב שזה מחזיר אחורה. אבל פינק פלויד זה לנצח
תמיד אמרתי שאם מוריסיי ופרדי מרקורי היו עושים ילד היה יוצא ג'ורג' מייקל 🙂
1. יש לי את כל הדיסקוגרפיה (דיסקים!)
2. פיטר סאביל עיצב להם את רוב האלבומים והסינגלים והוא גרם לי להיכנס ולהתעניין בתחום העיצוב הגרפי
3. המנגינה הראשונה שלמדתי לנגן על גיטרה הייתה everything will flow
4. ג'אסטין פרישמאן, עשתה גם את ברט וגם את דיימון ובסוף יצאה בלי כלום
5. אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש אוהבת אותם ואני חיילת תפרנית שמכרה את נשמתה בשביל דילן, ואז רק שמעה על סוויד, ובאמת שמררתי בבכי
RUN DMC בועטים אותי אחורה.
לד זפלין… בגלל ג'ימי פייג והסולו של רוקנ'רולללל התחלתי לנגן על גיטרה.
שוטי הנבואה (?)
בתכל'ס אלה הפיקסיז..החיים מקבל גוון של פשטות וקלות ראש טינאייג'רית כשהם נשמעים ברקע
אלפאויל….
ללא ספק האנפלאגד של נירוונה
וואו, הלוואי! ואני יודעת שזה לא ממש קשור ושהוא לא ממש להקה אבל טאבו + הוא דווקא זה שמחזיר אותי לימי נעורי 🙂
והי, יש כאן מלא מיכליות..
אצלי זאת הלהקה שחיממה את סוויד, קרח 9
בכנות? הספייס גירלס. מאוד אהבתי אותן כשהייתי צעיר, היו להן כמה שירי פופ ממש טובים שאם הם יופיעו ב-MTV או ברדיו בהחלט ייתכן ואמשיך לשמוע אותם. הח, הח, נוסטלגיה.
Guns n Roses
לנעורים – נירוונה
לילדות – ביטלס
וד"א – אני אהבתי את אואזיס ועדיין אוהב את האלבום הראשון והמופתי, וגם את השני.
סוויד תמיד היו יותר מדי מיניים עבורי, סורי.
טורי איימוס מהווה בשבילי את החזרה לנעורים כי בשבילי היא הראשונה שהצליחה להגדיר במדוייק את איך שהרגשתי – silent all these year
N'SYNC
עצוב, אבל נכון! זוהי ילדותי 🙂
red hot chili peppers
כתבת יפה ונוגע, כרגיל. למרות שהמובהקים שלי הם פאלפ.
קרח תשע! כן כן, הבריט-פופ תפס גם אותי, אבל עם טוויסט ישראלי
מטאליקה, כמובן. הכי ילדות.
מינימל קומפקט על קסטה!! מחזירים אותי לנשיקות ראשונות וכאבי לב שאין ולא יהיו להם תיקון..
well that is quite easy – Pixies, Metallica and Nirvana… suede takes me to a specific point in my youth… 🙂
איפה הילד
שב"ק ס'
אני חוזר לנעורים עם Street Survivors של הסקינרד.
לא אשכח את הרגע ההוא על פסגת הרי אילת בטיול השנתי.
אם כבר ניינטיז – אני נער לנצח!
אתניקס 🙁
בקסטריט בויז east17 וכל החרא הזה מחזיר אותי 15 שנה אחורה
בעצם למה חרא?
הם היו ממש אחלה
גאנס נ' רוזס היא ללא ספק להקת ילדותי ותחילת נעוריי…
סוויד באו בשלב הנעורים המובהק
הלהקה שלי היא בעצם שתיים- הקיור ודפש מוד, והן עדיין עושות לי את זה גם היום 🙂
כנראה שרדיוהד, אני מעדיף לא לזכור מה היה לפני 🙂
קצת קשה לי להגיד על משהו שמחזיר אותי לנעורים באופן מובהק מפני שהם לא כאלה רחוקים ממני, אבל סוויד בהחלט יחשבו חסד נעוריי, לפני פאלפ, הסמית'ס, בלר, הוורב וכל שאר הבריטפופים למינהים, הם היו מההרכבים הראשונים שבאמת הכו בי, יחד עם ג'וי דוויזן, בואי והקיור, דברים שבאו לביטוי בכל כך הרבה תחומים בנעוריי, אם זה בלבוש, בהפתחות לעולם, ובקבלה של החריגות, בגישה, הם פשוט ביטאו את ההרגשה באופן כל כך מדוייק כששמעתי אותם לראשונה שמייד נדלקתי ואפילו מעגל חברותיי הקרוב יוכל להעיד על כך, לאחת יש פורטרט בצבעי אקריליק של ברט שציירתי בחדר ולאחרת 3 דיסקים שקנתה יחד איתי.
הדיון הזה אפילו הזכיר לי שרבוט של ברט שעשיתי לפני כמה שנים, שגם היו כבר רחוקות מהימים שבהם סוויד היו היחידים בפלייליסט שלי
http://www.flickr.com/photos/ella_bll/3785702647/in/photostream
וואו. הגדרת בדיוק כמעט מוּשלם את רגשותיי כלפי סוויד והתפקיד שמילאו עבור הנערה המאוהבת במוּזיקה שהייתי. היה חסר רק אלמנט המשיכה המטורף כלפי ברט אנדרסון וברנרד באטלר שהיה חלק אינטגרלי לכל דבר מקונספט הגרוּפּיוּת :c) והיפה הוא שאני מסתכלת על תמוּנות של ברט אנדרסון היום וזה כאילו עשיית הרוק משאירה אותך צעיר לנצח, עם אותן איכויות של הרוקסטאר האנדרוגני ששלהב את יצריי בגיל 13 – בדומה לאביו המדומה דיוויד בואי. כנראה כאשר אתה נכון להישרף על מה שאתה אוהב ומאמין בו, הלהבות נותרות שם לפעם בך.
PRODIGY
גיל 15… FAT OF THE LAND
קודם כל בחרת בקליפ לאחד השירים היחידים שלהם, שגם במבחן הזמן עדיין מרטיטים את ליבי. שירים מאוחרים יותר שלהם לוקים בעל-זמניות הזו של אנימל נייטרייט.
כילד נתנייתי תפרן, לא פינטזתי בכלל לראות אותם אז בסינרמה אלא ששעה וחצי לפני ההופעה התקשר אליי חבר, ממשפחה אמידה:-) שלא רצה ללכת לבד ואמר לי "אני משלם עלייך ואתה בא איתי". וכך קרה. העצוב הוא שעל הבמה עמדו belly וחיממו ואני שלא בכרתי אותן רק חיכיתי שיעופו ויפנו את הבמה לברט אנדרסון. הוי כמה היתי מאוהבת 🙂
איזו מוזיקה מזכירה לי את הנעורים? מלבד סוויד- קצת מביך אבל "זה רק אור הירח" של אביב גפן. מאז, עם חלוף השנים, טעמי המוזיקלי, כך אני מקווה לפחות, השתפר והתחדד.
איפה הילד
QUEEN
לצעירות מחזיר אותי האלבום של קליפורניקיישן ודוקי. וקצת מאוחר יותר בתיכון אז dream theater. זה היה קטע חזק בשכבה..
יש כל כך הרבה להקות כאלה, אף פעם לא יכולתי לבחור רק אחת! סוויד היא ללא ספק אחת הבולטות. אני אוהבת אותם מאז שאני זוכרת את עצמי!
אם אני אתחיל להזכר בדברים ששמעתי בגיל הנעורים, יהיו כאן כמה וידויים לא נעימים. זה יתחיל בקריס קרוס, יעבור דרך טו אנלימיטד ויסתיים באלבום הלהיטים של הקומדי סטור. את סוויד גיליתי "קצת" באיחור. לכן נראה לי שכפיצוי על כך שפיספסתי את ביקוריהם בארץ בזמן אמת וכפיצוי על נעוריי העשוקים, אלת המזל צריכה להתחשב בי.
אחת הלהקות האהובות עליי!
לפני כמה שבועות ששמעתי שסוויד באים התחלתי לספוג אותם ביו-טיוב תו"כ שתהיתי איך אגיע להופעה – כמאבטח? מוכר חולצות? למה כסף – אין לי. ואז הגיע חבר ואמר ברואו את ברט אנדרסון עושה את מה שהוא עושה – "וואי, זה מה זה אתה". אמרתי – "אה כן? קלוט את זה!" וניגנתי ברצף את alright של סופרגראס, parklife של בלר ועוד עוד קלאסים. אחרי שהתאושש, אמר החבר – "אז מה אתה עושה פה בעצם בשנת 2011 בישראל?".
ואכן, אשמח לכרטיסים..
נירוונה. ברור שנירוונה.
כרטיסים!
להקת ילדות – נירוונה, אבל גם סוויד היו שם ללא ספק, במיוחד הדיסק הראשון והמשובח!
ללא כל ספק- The Smiths
הבחירה נשארה במשפחה:)
נירבנה
אצלי לחזור לנעורים זה לחרוש את הוידאו של וודסטוק
אז אם כבר וודסטוק – איזה גאוני זה ששמו את סליי אנד דה פאמלי סטון בפסטיבל הזה?
קבלו פאנק לפנים
מכונה משומנת של גרוב
טיסה ליקום מקביל
dont take those sleeping pills
סווייד מחזירים אותי אחורה
שבק'ס
הממ.. שאלה קלה ביותר! מי אם לא הסמית'ס, שבועטים אותי חזרה לכיתה ח', ומלמדים אותי דבר או שניים על הטבע האנושי ועל בכלל (וגם- the queen is dead חגג השבוע 25 שנה לצאתו, שזה בכלל דורש פוסט!)
וכולנו זוכרים מאיפה ההשראה לשם "סוויד" 🙂
מצטער, אני עדיין תקוע על הפמפקינס וכנראה היחידי שתקוע על Adore.
ללא ספק אחת הלהקות שמחזירות אותי לנעורים (ואני מדברת הכי על תחילת גיל ההתבגרות בתקופת החצ'קונים) היא מופע הארנבות של ד"ר קספר. אני לא יכולה לשכוח איך היינו מדקלמים קבוצה שלמה את המילים בייחוד של השיר סקס (עוד הרבה לפני שהתחלנו לעשות כזה…)
אואזיס
me me me אני רוצה
להקה שמחזירה אותי לנעוריי? New Kids on the bLock 😛
דפש מוד והסינת' המתקתק שלהם!
לנעוריי אני חוזרת עם שצף של נוסטלגיה בהילה של זמש (suede …). איך במקום לקנות ספר חזרה לבגרות בביולוגיה רכשתי את הבי-סייד של סוויד ואיך במקום לנסוע למפגש כיתתי פניתי לחנות הדיסקים (יש עוד כזה דבר משונה?) והוספתי לאמתחתי עוד דיסק של סוויד. ואיך בימי טרום האינטרנט וטרום המורפקיס חיפשתי תרגום למילות השירים במילון אוקספורד. אבל אז הייתי so young and so gone . ועכשיו? עכשיו רק כרטיס להופעה של סוויד (וקרם פנים ממש ממש יקר) יחזיר אותי לנעורי. אל תתני לי להישאר זקנה…
נעורים = סטרוקס
קצת פדיחה, בכל זאת, מדונה!
לי הייתה אובססיביה קשה מגיל 12 עד 16 על הסמשינג פאמפקינז 🙂
וזה היה בדיוק בשלב ששכחו מקיומם
טיפה מביך, אבל.. הנסון!
הצ'ילי פפרס, ללא ספק.
תגובה שהיא תגובה
מחזיר לעבר – ללא ספק dashboard confessional, the juliana theory
ללא ספק נירוונה, כל פעם שהם מושמעים בטעות ברדיו אני חוזרת 10 שנים אחורה.
וואו, הרבה אנשים חושקים בכרטיסים האלה.
עבורי, למען האמת – משינה. הייתי משתפך פה על המבוכה שבהודאה, אבל לשמחתי הרבה כל התגובות נושאות שמות מביכים הרבה יותר!
אין ספק שבון ג'ובי מחזירה אותי WAY WAY BACK.
תקופות שהייתי מאוהב…
נירוונה- גם נוסטלגי וגם רלוונטי
שמעתם פעם על Classix Nouveaux? קצת מביך…
סוויד,בלר,גארבג',איפה הילד- התבגרות נוסח שנות ה90.
קודם כל, אני חייב למחות, איך מדברים על גל הבריטפופ ולא מזכירים את verve ?! מהאהובים עליי אישית.
להקה שמחזיר אותי לילדות? אני יכול להתפלצן ולחשוב על להקות מגניבות יותר אבל אירוסמית הם נעורים בשבילי, השיר aint that a bitch היה אחד האהובים עליי בנערותי.
ואחרי כל זה- בבקשה בקשה כרטיסים לסווייד!!!!!
(:
הלהקה מנערותי, inxs, ועוד להקה קטנה שאולי שמעתם עליה- suede!
(:
יאללה.
ה-להקה שמחזירה אותי לילדות היא abba כמובן!!
קולה שייקר
כשהייתי בשביעית זה היה ה- דבר כול השכבה בעיקר כיתת הבנים במכאניקה כולם בפוזה
של רוברט סמית – עיפרון שחור בעיניים חולצות שחורות "מעופשות" וה"קוצים" מהונדסים
ניצבים בקרקפת. אז כן עד היום יש בי סימנים מ"הנגע" –
http://www.youtube.com/watch?v=hyr5WdrEvGI&feature=related
ובילדותי – " זהירות ! …לאט, לאט כשאת מורידה את המחט שלא יהיו שריטות בתקליט.." אבא
זה האלבום 1978 Bloody Tourists זו הלהקה –
כל פעם שאני שומע את Little Fluffy Clouds של The Orb אני ישר חוזר 15 שנה אחורה
וגם לראות את סוויד זה כמו לפתוח קפסולת זמן
Virgin Prunes
טיילר דה קריאייטור
דווקא הישראלים שננטשו עם השנים וחזרו ובגדול למערכת ולאוזניות בשנתיים האחרונות..
אביב גפן, היהודים וגם איפה הילד.
כולם יחד וכל אחד לחוד.
רדיוהד.
רצון עז בכרטיס!
איזו להקה? קשה להגיד , אבל כשנולדה הבכורה לפנות בוקר שמעתי את ה"יהודים" בווליום גבוה בדרך הביתה וזה זכור לי כבר שנים רבות
הקיור
בלר מחזירים אותי לנעורים. אני בטח לא אחד מהקולים (ובכלל מוזר לכתוב "נעורים", אני בסה"כ בן 20) אבל הם פשוט עושים לי את זה.
נירוונה.
אינפקציה אינפקציה אינפקציה.
הקיור מחזירים אותי מיד לימי התיכון. זוכרת את הרגע שיוד קוטנר השמיע את דיסינטגריישן כאילו זה קרה אתמול.
נו, אני כבר זקנה מספיק בשביל שסווייד לא יחזירו אותי לנעורים, רק לגיל עשרים ושתיים. אבל ראיתי אותם פה בארץ בסיבוב הקודם, ובטח גם הפעם הייתי קונה כרטיס אלמלא הייתי קרובה מדי לחודש תשיעי. אני מאוד רוצה לראות אותם. ב- 95 נסעתי ללונדון וקניתי את הסינגל של stay together, שלא יצא באלבום אותה עת, והוא שמור אצלי מכל משמר עד היום למרות השמעות שוחקות חוזרות ונשנות. יאללה ברכות לזוכים…
אני מניח שקצת מוזר ולא הוגן לכתוב על להקה שמחזירה אותך לנעורים כשאתה רק בן 22, אבל בכל זאת:
רדיוהד, לגמרי.
רדיוהד בחורף הקר מתחת לפוך כשגשם זולג על החלון.
רדיוהד בקיץ, עם גופיה מיוזעת, ברכב, בדרך לים.
רדיוהד!
האמת, יכול להיות ממש פאן בהופעה. הכי שנת 95
הביטלס. אולי נדוש, אבל מרגע שנולדתי עד גיל 12 זה מה ששמענו בבית. כולם. אלו היו שירי הערש והסיפורים לפני השינה. זה היה הפסקול.
כיף.
דיסק שלקחתי מחבר, והכנתי עותק בטייפ הישן של אבא, וששכנעתי את כל יושבי האוטו לשמוע אותו כל הזמן, כרוניק 2001 של דר. דרה.
צעיר ומאושר
קשה לי להחליט אם הלהקה האהובה עלי היא סוויד או פאלפ -מאז ועד היום- (יש דברים שפשוט לא משתנים..) אבל בהחלט כל הבריט רוק הזה הוא בדיוק הטעם המוזיקלי שלי.
כרטיס, בבקשה 🙂
כנראה ש-smashing pumpkins. אולי skunk anansie.
בכל מקרה אני בעיקר רוצה כרטיס לסוויד.
תודה 🙂
jane's addiction!
וואם!
קלישאתי, אבל פינק פלויד
לא מקורי, אבל בלר
הצ'ילי פפרז. כמובן! (:
אני מניח שסאונדגרדן או nine inch nails יכלו לעשות את העבודה, אבל אני לא מסוגל כבר להאזין להם. אז נותרו רק פיית' נו מור.
עדיין קטן, אז על חזרה לנעורים קצת קשה לדבר
אבל על מוזיקה לא, אז ללא ספק Foreign Affair תופסים את המשבצת אז כשהתוודעתי למוזיקה ישראלית חוצת גבולות הרבה הרבה אחרי שחברי ההרכב כבר לא היו חלק ממנו
יש הרבה כאלה אבל Queen היו האהבה הראשונה שלי במוזיקה!
דבר ראשון איזה כיף לראות כמה אנשים רוצים כרטיס לסווייד (ממש כמוני) כשפעם הייתי משוכנעת שלא מספיק מכירים אותם!
סוויד מאוד מחזירים אותי לנעוריי, אבל גם קווין שזו הלהקה הראשונה שאהבתי עוד בבי"ס יסודי.
Weezer
יש הרכב אחד מעולה שמחזיר אותי בשניה לילדות אי שם בצפון הארץ. רדיוהד היו ועדיין ההרכב שלי.
פסקול הנעורים שלי הורכב משלוש קלטות לא קשורות שקניתי בתחנה המרכזית ב10 ש"ח ליפני שעברנו לגור שנתיים בחו"ל והורכב משבק ס' (בעטיפה של ממתק), בן ארצי (אני אפססס), והמכשפות (היחיד שיכול להיות רלוונטי גם כיום)
שנתיים חרשתי על אלה עד שקיבלתי מתנה ממבקרים גם משינה… 🙂
כילידת 1986, צר ומביך לי להודות שהלהקה שמחזירה אותי לנעורים היא הביטלס… ובנימה אופטימית יותר, אני אהיה סופר-מאושרת לזכות בכרטיסים! בתזמון מצוין, בזמן האחרון התמכרתי לשיר Metal Mickey, במיוחד בביצוע המרטיט של הלהקה בתכנית הלילה של ג'יי לנו (מצ"ב לינק למתעניינים). http://www.youtube.com/watch?v=sCESKpijirg
מעניין שדווקא בנעוריי לא סבלתי את השיר הזה וגם לא את הלהקה עצמה. איזה כייף להתבגר!!! 🙂
הלהקה שהכי מחזירה אותי לנעורים (למרות שהיא לא היתה הלהקה הכי אהובה עליי) -היהודים, כנראה כי מאז גיל 20 אני כבר לא מקשיבה להם. כל מי שמחיפה והקריות ויצא לגאלה בסוף שנות ה-90 בטח זוכר כמה טחנו שם את היהודים. נוסטלגיה 🙂
גארבג', קספרים.
תגובה!!!(=
pulp
תגובה
ביט69
ממש נעורים? איכס, אספקת אוויר. אבבא והנגרים. אחר כך התאוששתי, אז נגיד פולפ.
גם אני חוזרת בשנייה אחורה למשמע צליל הגיטרות של סוויד..
הייתי כבר בהופעות שלהם בנעוריי ומקווה להגיע שוב בזכות הכרטיס הזה..
גם אני חוזרת בשנייה אחורה למשמע צליל הגיטרות של סוויד..
הייתי כבר בהופעות שלהם בנעוריי ומקווה להגיע שוב בזכות הכרטיס הזה..
so young הוא מנהרת זמן מטורפת היישר לגיל 15.
אוסף הסינגלים של הקיור, strangeways של הסמיתס ו – the good son של ניק קייב עושים לי את זה גם כן בשניה.
כולם היו בין הדיסקים הראשונים שקניתי בזיעת אפי אי אז ב- 93.
למרות הבוז שיש לי כלפיהם היום (לעומת אחרים טובים יותר), master of puppets של מטאליקה שואב אותי אחורה בלי למצמץ.
בעיקר Genesis
let's chase the dragon!!
אני פה בגלל אשתי
האמת שפשוט הם…suede…
מבחינתי – משינה ותיסלם. גדלתי כאן ויש להם שירים שעדיין מצליחים ברגע לגרד שכבות של אבק בזכרון מעל הסאונד המקורי שיצא מרדיוטייפ ישן.
מה שמחזיר אותי לילדות זה להקת פאנק מסריחה ושמה sum41
אין מה לעשות זה מה שקורה כשאת בת 17 ו"ילדות" בשבילך זה לפני שנתיים
מה שמסמל עבורי ילדות כעת? זה קשה לקחת להקה אחת ולהגדיר אותה "להקת גיל ההתבגרות" שלי אז סתם אני אתן את האהובה עלי ששמעתי מכיתה ח' אז אני מניחה שיש פה אלמנטים של ילדות – Explosions in the sky
נעורים הם תקופה לא פשוטה. בגלל זה המוזיקה שליוותה אותי אז לא מחזירה אותי לנעורים, אלא ממשיכה ללוות אותי תמיד, בהאזנה בתדירויות משתנות – הקיור, הסמיתס, פיטר גבריאל וקייט בוש. אלה האמנים הראשונים שקניתי תקליטים שלהם.
וסווייד? הם שייכים לימי הצבא. לרוץ בחמשוש לחנויות שמביאות סינגלים כדי לקנות את "מטאל מיקי", עוד הרבה לפני שיצא האלבום הראשון.
קווין ודייויד בואי מחזירים אותי הכי רחוק שאפשר לזכור
אולי נשמע קיטשי, אבל הלהקה שמחזירה אותי לנעורים היא סוויד, ועכשיו כשאני רעיה ואמא, הייתי נורא שמחה לחזור לילה אחד אחורה בזמן וללכת להופעה המדהימה הזו
אצלי זה דווקא קווין
השוליים הישראליים של תחילת שנות התשעים.
זקני צפת, פורטיסחרוף, קורין אלאל.
בחיי, אפילו אתי אנקרי באלבום הראשון, הפוצע. אה, וגם רפי פרסקי.
הו, עידן הקסטות..
השוליים הישראליים של תחילת שנות התשעים.
זקני צפת, פורטיסחרוף, קורין אלאל.
בחיי, אפילו אתי אנקרי באלבום הראשון, הפוצע. אה, וגם רפי פרסקי.
הו, עידן הקסטות..
איפה הילד. בשנייה אחת חוזרים לי כל המילים לכל השירים שלא ידעתי שקיימים ואני מרגיש בתיכון. איזה כיף!
סוויד, פאלפ, נירוונה (לא בהכרח בסדר הזה)
כשהם באו ב-95' הייתה לי מסיבת סיום בתיכון ופספסתי. עכשיו אני עם תינוק בן חודשיים, תפרן ולא יצאת מהבית מאז שהוא נולד. אפשר כרטיס?? 🙂
בא לי להגיד אתניקס. סתם כי זה מה שבא לי להגיד. בעצם זה היי פייב #אלב
נוער שוליים!!
לאן נעלם מיקיאגי???????????????
בשנת 95 הייתי נער צעיר. הערצתי את סווייד ולמזלי גם עבדתי בתחנת רדיו מקומית קטנה בדרום הרחוק. הצלחתי לשכנע את היחצ"נית להגיע למסיבת העיתונאים של סווייד במלון דן והצטלמתי שם עם ברט אנדרסון. לא היה מאושר ממני. יום לפני ההופעה בפסטיבל הבלוז והרוק בחיפה (מישהו זוכר?) סווייד הופיעו הופעת אנפלאגד בחנות תקליטים בחיפה. גם שם הייתי, בשורה הראשונה כמובן, עם חולצה של מוריסי. פתאום באמצע ההופעה ברט ראה אותי, כנראה זכר אותי ממסיבת העיתונאים, וקרץ לעברי. אחרי זה דיבר איתי בנימוס כחצי דקה כשחתם לי על העותק של דוג מן סטאר (עדיין שמור היטב). ההופעה בפסטיבל זכורה לטובה. בנות התעלפו, ברט היה סקסי, וריצ'רד הוכיח שהוא גיטריסט לא רע. אמנם הלהקה שעיצבה את נעורי ומחזירה אותי לגיל 16 הם כמובן הסמית'ס, אבל תמיד אשמור לסווייד חסד נעורים ואנצור את הזכרונות מהופעה מעולה מפסטיבל נפלא. אשמח לכרטיסים ולחיות מחדש את נעורי…
http://www.youtube.com/watch?v=hTWKbfoikeg
אחד השירים הראשונים שיצא לי לשמוע ולהתלהב מהם בMTV כשהתחלתי לצפות בערות ב1994, ועדיין אחד השירים הטובים של העשור ההוא…
אבל גם את בלר ופאלפ וסוויד.
וגם את טייק ד'אט.
או וול, מה רע בקצת גיוון.
הי!
להקת נעורי שמחזירה אותי אחורה – מטאליקה.
כן כן, אבל המנוני המטאל האלה עשו לי משהו נעורי ומרדני… באמת.
בניגוד לקודמי אני דווקא הרבה יותר ישראלי
טיפקס – דיסקו מאנייק יוצא בכיתה י"א.
עד היום מפזם את אני גרי הניגרי
כרמלה גרוס ואגנר
אשמח לכרטיסים תודה
פיקסיס כמובן
האלבום שמחזיר אותי אחורה בצורה הכי מוחשית הוא האלבום הראשון של גארבג' שנטחן עד דק במערכת שלי
בנאלי, אבל נירוונה.
חבר טוב הביא לי את In Utero מאחיו והיינו מתאמים דיסקמנים כדי לשמוע ביחד את השירים ולשיר (אבל לא לחלוק אוזניות)
המוזיקה שבשנייה מחזירה אותי לילדות זה הדיסק הראשון של אלאניס מוריסט ו R.E.M (בעיקר אאוט אוף טיים).
נעורים?
פרל ג'ם, יותר מאוחר רדיוהד, קצת יותר מאוחר מזה – פוליאנה פראנק.
ואני אשמח לקבל כרטיס בחינם ולתרום אותו למישהו מחבריי שיוכל ללכת כי נראה לי שאני לא.
סוויד !!!
Tuxedomoon
זה לא שהייתה להם איזו השפעה מהותית עליי אבל Texas היו איזה פסקול רקע לתקופה הזו עבורי.
קליק אחד ואני שוב מקליט קליפים מ MTV
דפש מוד כמובן.
אם אני צריך לחשוב על להקה מסויימת כנראה שזו תהיה סווייד. מה, עליהם האייטם? איזה קטע!
לסולן שלהם יש קול מדהים
המכשפות מחזירות אותי מהר מאוד לימי הנעורים הקודרים והיפהפיים!
ללא ספק קווין, אבל מסוויד יש גם זיכרון חזק מסוויד בזמן אמת איפשהו בכתה ז'. יהיה תענוג לראות אותם.
גו'רג' מוסטקין. כן אני זקן. זה לא אומר שאני לא יכול להנות בהופעה של סוייד!!! ואני מאוד מאוד מאוד רוצה ללכת!
FNM
ברי סחרוף וכמה יוסי יושבים לי חזק בנעורים, כמה הופעות שלו חרכתי וגם פורטיס, אבל סמאשינג פמפקינז הכי מריחים לי כיום מנעורים
המכשפות זה תמיד עושה לי את זה ופקזיס
סאבווי סאקרס. הכי ניינטיז.
והטעם של הילדות זה קווין, ואני עוד זוכרת את עצמי מאזינה לרדיו בלילה לפני השינה ופתאום אומרים שהוא מת
manic street preachers
ןאווו!
הנה להקה שמחזירה אותי עוד יותר רחוק, אל ילדותי:
http://www.youtube.com/watch?v=FdQUKeHuymA
כה רוצה לזכות. אז פחות יהיה אכפת לי מהמחיר השערורייתי של המונית בתום ההופעה בחזרה לשרון.
אין ספק ש-no doubt מחזירים אותי לנעורים. אם הייתי נער עכשיו הייתי בוחר להעביר את התקופה הזאת עם ה-shins
למה?
כי הם ההופעה הראשונה שראיתי של להקה מחו"ל והיו מלחמות חורמה עם ההורים על זה כי גרתי במצפה רמון!
וברחתי מהבית כדי לראות את ההופעה.
וכל ההופעה שקשקתי שההורים יגיעו וישלפו אותי אותי משם – והתעלפתי באמצע ההופעה.
היום – 15 שנה אחרי, לא צריכה אישור מההורים, ומבטיחה לא להתעלף!
She can walk out anytime anytime she wants to walk out that's fine
הביץ הבויז הלהקה הכי טובה בכל הזמנים, כל היתר זה בזבוז זמן ושימותו הקנאים.
תחרות קשה בין אר.אי.אם לפינק פלויד. שתיהן היו פסקול לשנות העשרה שלי.
אין תלונות.
skunk anansie, שעדיין כיף להיזכר בהם מדי פעם..
גם אני רוצה.
"את אוהבת אואזיס, לא? נו, אז את אוהבת אלטרנטיב, כי משמיעים את זה ברצועת ה-Alternative ב-MTV" (הרבה לפני שהתוודענו לערוץ MTV Alternative) –
אולי הפעם הראשונה שמישהו הגדיר אותי כחובבת אלטרנטיב, אי שם בכיתה ח'.
(תשובה משולבת לפסקה הראשונה והאחרונה…)
ממש ממש אשמח לכרטיס וכו'
~התרגשות~
REDNEX כמובן 🙂
גמני!!!
קצת מביך להגיד אבל לימפ ביזקיט
אוי… כל כך רוצה כרטיס !!!
מחזירים אותי לנעורים בעיקר להקות רוק כבד – כמו מטאליקה, פנטרה, ספלטורה וכד'
וכמובן נירוונה, R.E.M
ויותר מהכל – DOORS , ביטלס, ופינק פלויד …
האמת ש… סוויד.
הם הלהקה הראשונה שממש אהבתי, וגיליתי אותם בגיל 13. אני זוכרת ששמעתי את ביוטיפול וואנז בMTV, בתקופה שעוד היו משמיעים שם מוזיקה, והתלהבתי. קניתי את קאמינג אפ, התאהבתי. כשהלכתי לבזבז את הדמי כיס על האלבום הראשון ודוגמאנסטאר, כבר זהו, נשבתי בקיסמם. הייתי מהמעריצים הכבדים יחסית, שגם קונים סינגלים, אוספים, פוסטרים ומה לא.
כמה חודשים אחרי התחלת השגעון הם הודיעו שהם מגיעים לארץ. אני הייתי בת 13 וחצי. התחננתי לאמא שלי במשך חודשים שתתן לי ללכת. הלכתי עם שתי חברות מהחטיבה (שאני לא בקשר איתם היום), אחת חברה טובה שפשוט רצתה לתמוך, ואחת מעריצה כמוני. חיכינו שם משש בערב. ההופעה התחילה ב-חצות. וואו. עברו כבר בערך 14 שנה ואני עדיין זוכרת את זה בתור ההופעה הכי טובה שראיתי.
אז כן. ואין לי כסף לקנות כרטיס 🙁
מחזירים אותי לנעורים – sign o the times של פרינס, וגאנז'נ'רוזס מנגנים את rocket queen בהופעה מ-1988…
תמיד להקת the who, מחזירה אותי לתיכון, אחלה להקה!
prodigy ללא צל ספק
להקה נהדרת.
תקופת נעוריי החלה מוקדם, כשחברותיי בנות ה-12 שמעו להקות פופ של הרכבי בנים. אני כבר הייתי עמוק ב"רוק" ומוסיקה אלטרנטיבית (השפעה מאחיי הגדולים). בכל יום לאחר בית הספר הייתי מתגנבת לחדרם ומיד מתיישבת קרוב קרוב לפטיפון מתהפנטת מהמעגלים האינסופיים שנוצרים על תקליטים שרוטים מרוב שימוש, שכמובן הוחזרו למקומם המדוייק רגע לפני שאחיי חוזרים מהתיכון. וזו הרשימה – king crimson, led zeppelin, genesis, doors,pink floyd, the cure, element of crime, pixies
גם אני אוהבת את Sleeping Pills שלהם. הוא לא מוערך מספיק לדעתי. ובכלל, את רוב השירים של Suede אני אוהבת. בעיקר את הלהיטים הקטנים. כתבת מקסים, ולמרות ש-Suede נוסדה כשנולדתי, האיחוד שלהם מגלה שאף פעם לא מאוחר מכדי לחזור לאהבה והרעל (כמו שברט אומר) של שנות התשעים 🙂
מוניקה סקס
החברים של נטאשה
לא יודע אם לנעורים ממש, אבל הפסקול של בטמן הראשון של פרינס מחזיר אותי אחורה… לימים שעוד קראו לו פרינס ! 🙂
תודה. להקה גדולה!
משהו. לא אכפת לי.
אני רוצה כרטיס.
וללת אותו לדורית אח"כ
(:
נו קדימה
פוליס ודייר סטרייטס במנהרת הזמן.
U2!!!!!!!
הייי אבל אם מישהו השאיר מלא תגובות אז הוא מגדיל את הסיכויים שלו לזכות לא…?
נעורי הנצחיים שזורים בלא מעט רגעים מוזיקליים מגוונים, לבחור אחד מהם זה די בלתי אפשרי ואף לא הוגן.
נעוריי: נירוונה, אואזיס ורד הוט צ'ילי פפרס. וגם סווייד.
Blind Melon
לילדותי? טייק ד'את
לנערותי? דפש מוד בעיקר. בלר, נירוונה גם. כזאת פריקית מחרידה.
הקיור ריגשו אותי בטירוף כשהייתי בת 15
אבל הכל ריגש אותי באותה תקופה..ככה זה
כשההורמונים משתוללים .;-)))
תרגש אותי שוב בבקשה!
הקיור ריגשו אותי בטירוף כשהייתי בת 15
אבל הכל ריגש אותי באותה תקופה..ככה זה
כשההורמונים משתוללים .;-)))
תרגש אותי שוב בבקשה!
אלבום אחד מספיק להחזיר אותי לנעורים והוא Never Mind the Bollocks של סקס פיסטולס. מעיף אותי, מקפיץ אותי וממלא אותי ברגשות כעס ומרדנות.
Aqua
הלהקה שלי היא הסמית'ס. צלילים מתקתקים שמשביתים אותי, גורמים לי להשכב על המיטה ורק להקשיב.
אשמח לקבל כרטיס לסוויד
סוויד מעולים!
אוייש.. מסתדר לי מצויין עם זה שאני חוגגת יום הולדת!! רוצה רוצה רוצה!!
הלהקה האהובה עליי היא ללא ספק cure
יש בלהקה הזו משהו שנשאר אתך תמיד
צליל שלא נגמר גם דקות ארוכות אחרי שסיימת להאזין לשיר ויצאת לך לדרכך
משהו שהולך אתך
מהפעם הראשונה שמישהו הקדיש ברדיו את
Love song
למישהי
הלהקה האהובה עליי היא ללא ספק cure
יש בלהקה הזו משהו שנשאר אתך תמיד
צליל שלא נגמר גם דקות ארוכות אחרי שסיימת להאזין לשיר ויצאת לך לדרכך
משהו שהולך אתך
מהפעם הראשונה שמישהו הקדיש ברדיו את
Love song
למישהי
מודרן טוקינג, כמובן….
האמת שכן, סווייד די עושים את זה, אבל הכי יחזירו לעבר להקות יותר חד פעמיות וזמניות כמו השיר ההוא של קנט, וליקווידו 🙂
איפה הילד
כמעט ראיתי אותם בלונדון לפני חודש כשהם עשו סדרת הופעות – הופעה לכל אלבום שלהם.
בסוף לא הלכתי, אולי עוד אזכה לראות אותם כאן!
סווייד, לגמרי.
ובעיקר זה מזכיר לי איך לפני 10 שנים חברים שלי צחקו עליי שאני כל כך מכור אליהם.
ויש לי כבר כרטיס, אבל אני רוצה לזכות בעוד זוג כדי להכריח אותם לבוא איתי.
קמצנים.
ה-pixies
sonic youth
בגדול ה-להקה שלי OASIS אבל אין מצב שהם יבואו כבר לארץ…
כל הבריטפופ המשובח הזה שנעלם מהעולם וחבל
מזל שיש עדיין את SUEDE המעולים לשמור לנו קצת חסד נעורים…
SO FUCKING YOUNG1!!!!
counting crows
איזה אירוני אם תגובה שתוכנה "בבקשה אל תרגיל אותי!" תזכה
את נעורי אני לא צריך להתאמץ כדי לזכור זה כולה היה אתמול.
אבל אם אני צריך לבחור זה ללא ספק אלביס, כן אלביס. הייתי הילד היחיד שבגיל 14 היה שר לעצמו it's now or never ,לימים חבר שלי אמר לי שזה הרג אותו שבזמן שכולם שמעו אתניקס אני האזנתי לאלביס.
אחרי זה באו הBEATLES באופן טבעי, ואחריהם הגיעו פינק פלויד וקצת גראס ומאז אני לא זוכר בדיוק.
בכל אופן אין לי מה לעשות עם הכרטיסים, ההופעה בשבת(שישי בערב) ואני דוס, מה זה דוס – חרדי.
בכל אופן לזוכים תהנו, סוויד אחלה להקה.
להקות הגראנג' הכי מחזירות אותי לנעורים אני זוכרת את נירוונה פרל גאם סאונדגארדן וכל להקות הסיאטל הטובות זו היתה תקופת חיי ונשאר לי טעם של עוד תמיד ! שקורט קוביין מת זה הכניס בי עצב נורא והיום לשמוע את השירים החדשים של אדי וודר זה גום לי להבין שהרוק עדיין כל כך חי ובועט ועדין מחזיר ניחוח של פעם לאוויר 🙂
הפיקסיז, מבריזנים יימח שמם
איזה מגניב, אני התגובה ה-340!
יואו, אם סוויד הם לא מה שמסמל את תקופת ההסתגרות בחדר הקטן, הווק מן והאוזניות, ההתבודדות בטיולים השנתיים, הנסיעות הארוכות באוטובוס לבסיס, אז מה כן?
הייתי יושבת מול עטיפת הדיסק החדש שרק קניתי בחנות במרכז, וקוראת את המילים, ומתרגמת עם מילון (ספר, כמובן, למי היה אז מחשב בבית?) וכך לומדת מילים חדשות (שמעולם לא השתמשתי בהן חוץ מכשהאזנתי להם). עד היום אני לא מבינה איך נעלם לי הדיסק הכפול (הצהוב זוהר, עם המטוס המרוסק) של המהדורה המיוחדת ואני מבואסת על זה ככ, כנראה שעברתי יותר מידי דירות…והיום ממרומי חופשת לידה ארוכה עם שני בנים, תאומים, שחייבים להכיר את הלהקה המופלאה הזו (עוד כמה שנים), כל מה שבא לי זה כוס בירה קרה וגדולה, וסוויד על הבמה!
ביטלס!
ממש אשמח לכרטיסים..
איזו להקה מחזירה אותי לנעורים?
אין ספור. אך בעיקר –
סווייד!!!!!!!!!
כנראה ש..משינה!
הקסטה היתה מתנגנת כל יום בהסעה בדרך לבית ספר
עד היום זוכר מילים לשירים כמו בדלה לסוכן כפול 🙂
יו 2 תמיד מצליחים לגרום לי לחזור לילדות לרוח המחאה…
אני רוצה הופעה של SUEDE
אני אהבתי אותם כשכולם כזו לי
כמה מקורי – סוויד! 🙂
אני לא יכול לחכות כבר!!!
הפסקול של "הקומיטמנטס"…
נטאשה
אני כרגע נמצאת בנעורים שלי (אני בת 16), אבל אני מאוד אוהבת את שנות ה- 90.
נחשפתי לסוויד לאחר ששמעתי את השיר המפורסם שלהם "Beautiful ones" ומשם סיפור אהבה דומה לשאר הטוקבקיסטים שהגיבו כאן.
אם מדברים על להקות בעלות מראה אנדרגוני- פלסיבו. זו לא בדיוק הלהקה שמחזירה אותי לחיי הנעורים המהוללים שאני חייה עכשיו, אבל אני היא זו שנמצאת לצדי כשאני מדוכדכת.
להקה שמחזירה לנעורים… כנראה שפרל ג'ם או איפה הילד
פאק יאה!
כיתה ה- תיסלם
כיתה ו- ביטלס
כיתה ז- פינק פלויד, כשגיליתי
כיתה ח- מוניקה סקס
כיתה ט- קאונטינג קרואוז (ומכאן הלאה)
כיתה י- הוברפוניק, בריטפופ
כיתה יא- לד זפלין
כיתה יב- פינק פלויד, כשהבנתי
להקה שמחזירה אותי לאחור היא הופה היי סתם והיא גם לא הייתה להקה חחח האמת הלהקה שמחזירה אותי היא הביטלס וזה נחמד,טוב לפני שאני מסיים אני רק רוצה להגיד שאני ישמח מאוד לכרטיס וגם עם לא אז לא נורא .תודה
איך לא ראיתי את הפוסט הזה קודם!
יחי ליין הליפגלוז בפטיש!
ללא ספק- the verve
נרוונה או פיקסיז
למרות שהתחלתי להאזין לו כמעט עשור לאחר שיצא, חשבתי שהאלבום TEN של Pearl Jam נכתב במיוחד בשבילי. כשקיבלתי רשיון זה היה הדיסק הראשון שהכנסתי למערכת הרכב והגברתי לפול ווליום. הנהג המלווה, אבא שלי, הנמיך בחוסר שביעות רצון ונתן לו משנה תוקף.
מעולה! פנטסטי!
הלהקה הכי אהובה עליי. בא לי לבכות.
🙂 🙂 🙂 🙂 🙂 🙂
כ"כ מתאים לי…..
אני עדיין תחת הרושם של ההופעה משנת 97…
אוף פעם אחרונה שראיתי את סוויד על הבמה הייתה כשהייתי בגיל תיכון. שיקרתי להורים שלי שיש לי איפה לישון וברחתי עם חברה חובבת מוזיקה יקרה אל העיר הגדולה. כמובן ששיקרתי להורים שלי וכשיצאנו מההופעה מצאנו את עצמנו בודדים ואבודים.
זמנים טובים!!!!
אז סוויד מחזירים אותי לילדות. לחולצות הגזורות ולחרריטות: ״ברט אנדרסון״ על השולחן בשיעור מתמטיקה..
רוצה נורא להיות בהופעה, קח אותי לשם גיאחה!
וווהההוווו!!!
אני עדיין נערה, בת 17, אבל הלהקה שהכי עושה לי את זה, זו להקת אינדי שוודית בשם Mando Diao.
הכי מומלצת שיש.
PLACEBO, ARCADE FIRE, death cab for cutie, Radiohead,
סוייד בעוד שבוע מגניב לגמרי!
אני חוזרת לנעורי ההולכים ומטשטשים כל פעם שאני שומעת את פרל ג'אם.
היי היי!
סוויד זה מגניב!
מדהים – כרטיסים להופעה מעולה, מתאים לי
הלהקה שמחזירה אותי לנוערים היא ללא ספק הביטלס. מזכירה לי את הימים התמימים כאשר לא הכרתי את השירים המעולים שלהם . HELP,HARD DAYS ועוד…
מדהים – כרטיסים להופעה מעולה, מתאים לי
הלהקה שמחזירה אותי לנוערים היא ללא ספק הביטלס. מזכירה לי את הימים התמימים כאשר לא הכרתי את השירים המעולים שלהם . HELP,HARD DAYS ועוד…
מדהים – כרטיסים להופעה מעולה, מתאים לי
הלהקה שמחזירה אותי לנוערים היא ללא ספק הביטלס. מזכירה לי את הימים התמימים כאשר לא הכרתי את השירים המעולים שלהם . HELP,HARD DAYS ועוד…
פינק פלויד, אני לא מסוגל להקשיב להם יותר מרוב שהם מזכירים לי את התיכון…
פינק פלויד
אלאניס מוריסט!
אה! אני אהבתי את אואזיס
אני גם רוצה ללכת לsuede!
הילד עם הקוצים
פינק פלויד
מטאליקה וחבל שפיספסתי את ההופעה ברמת גן
פיקסיז
לילדות- a-ha (מה לעשות גדלתי בשנות השמונים…) לנעורים REM.
הייתי בהופעה של SUEDE בשנות העשרים שלי, היה מדהים ! גם ראיתי אותם בשדה התעופה בדרך חזרה (עבדתי שם) והם היו מקסימים. מקווה שההופעה הפעם תהיה טובה לא פחות:-)
שאלה טובה
איזה כיף! גם אני רוצה לחזור לרוק של שנות התשעים!
גרנדדי הלהקה שעשתה לי את התיכון
שבק ס
Rem תמיד מחזירים אותי לגיל 12 כשעוד לא הבנתי כלום במוסיקה אבל איכשהו הצלחתי לזהות שזו להקה שתלווה אותי עוד הרבה שנים .
רוקפור באלבום הכי טוב שלהם Supermarket מחזיר אותי לשלהי התיכון, מתוך ספריית הדיסקים הקטנה בספריית הספרים של בית הספר
סוייד. לגמריי
הכי עושה לי את זה כרגע זה Elephant Parade
סוויד כמובן , גיל 12 ההורים שלי מסיעים אותי להופעה שלהם בהאנגר 11 , הרגשתי הכי מגניבה בעולם!
אה.. ולהקת garbage