ספר במתנה: וכל השאר רעש (+פרק לקריאה!)
מוזיקה קלאסית מודרנית, בעונג שבת? הכצעקתה?! מה לילד האינדי המתלהב ההוא ולמוזיקה רצינית, של מבינים ומשכילים, של בעלי מטען תרבותי כבד?
הוי, כמה הנחות שגויות טמונות בשאלה הזו.
ראשית, אני כבר לא כזה ילד (כלפי חוץ, לפחות).
שנית, לא רק אינדי אני שומע וכשחושבים על זה, על פי מעמדה האאוטסיידרי ביחס לקאנון המוזיקה הקלאסית, מוזיקה קלאסית של המאה העשרים היא לגמרי אינדי.
שלישית, כמו שמקפיד לומר אלכס רוס, מבקר המוזיקה הוותיק של השבועון גבה-המצח New Yorker, מוזיקה קלאסית מודרנית ומוזיקה קלאסית בכלל לא חייבת להיות תענוג ששמור רק ל"מבינים", "משכילים" וכולי. בהקדמה של "וכל השאר רעש" הוא כותב: "תפיסה שנעשתה מקובלת זה כבר הודפת את המוזיקה הקלאסית אל מחוץ לתחומי החברה ומכריזה עליה כשפה בפני עצמה. במאה העשרים, הפוליטית מעל ומעבר, מתמוטט מחסום זה שוב ושוב".
רביעית, כבר הרבה מאוד זמן אני מתכנן לטבול את בהונותיי במוזיקה קלאסית מהמאה העשרים, והנה נקרתה לי הזדמנות פז לעשות זאת עם יציאתו בעברית של הספר הפופולרי ביותר בתחום בשנים האחרונות, The rest is noise, או להלן: "וכל השאר רעש".
"וכל השאר רעש", ספר עב-כרס עם כריכה יפהפיה (מהמקרים הנדירים בהם הכריכה העברית יפה יותר מזו המקורית), חותר להשיג כמה מטרות. ראשית, במובן השטחי ביותר, הוא סוג של מורה דרך, מדריך קל ולא-מקיף ליצירות ויוצרים גדולים של מוזיקה במאה העשרים. לא רק "קלאסית" במובנה המקובל אלא גם ג'אז, רוק, פופ, אוונגרד ועוד זרמים במוזיקה שאפיינו את המאה העשרים. שנית, וחשוב הרבה יותר, זהו ספר על ההיסטוריה של המוזיקה במאה העשרים, ועל ההיסטוריה של המאה העשרים דרך המוזיקה שנוצרה בה.
רוס הוא מספר סיפורים נהדר מחד, ומבקר מלומד מאידך, וקריאה בספר (אני רק בתחילתו, אבל רימיתי והצצתי הלאה) היא פעמים רבות משלבת בין שני תענוגות ספרותיים: למידת מידע חדש המוגש בצורה נוחה, ושקיעה בסיפור טוב. רוס מקים לתחייה בהינף מקלדת מלחינים ושליטים, מלחמות ומהלכים הרמוניים, ומצביע על נקודות ההשקה והחפיפה ביניהן. עבור מי שאוהב מוזיקה וחובב היסטוריה (כמו כותב שורות אלו), מדובר בתענוג, אף על פי ש-600 עמודים זה לא הולך ברגל וגם די כבד בתיק. מצד שני, אני שמח שאני לא מקבל עוד ספרון דק שמדלג ברפרוף על רעיונות אלא שוקע ומשקיע בהם.
על הדרך, איך לא, רוס מזכיר יצירות חדשות וישנות, משפיעות ומושפעות, והקריאה בספר מפסיקה להיות פסיבית בלבד, וכל כמה פסקאות אתה מוצא עצמך רץ לאתר של הספר, בו אפשר לשמוע דוגמאות מוזיקליות מתאימות לכל פרק (אפשר ליהנות מהן גם בלי לקרוא), ולמצוא מילון מונחים נרחב, ועוד תוספות שמרחיבות את הספר מעבר לגבולות כריכתו. זו דרך חדשה לקרוא ספר, שהופך לחפץ דומם עם כמעט-היפרלינקים, שמקפיצים אותך לעוד מקום ועוד מקום ברשת, לעוד יצירה ועוד מלחין, לערך ויקיפדיה ולהערות נוספות של רוס. כך שהחווייה נתונה לשליטתכם: אפשר להסתפק בספר בלבד, ואפשר להרחיב את החווייה כך שהספר מהווה רק חלק קטן ממנה, כמעט כרך אינדקס. הכל תלוי בזמן ובסקרנות שלכם.
ואני אומר "שלכם", כי הוצאת "מודן" הנחמדים נעתרו בשמחה להצעה שלי, ושיגרו אליי שני עותקים טריים של הספר לחלק לכם (העותק השלישי בתמונה למעלה, שצולמה על הספה שלי, הוא עותק הקריאה שלי). מיד אחרי ההסבר הקצר להשתתפות, תוכלו למצוא את ההקדמה של הספר, שמתפרסמת פה לראשונה אונליין. זה פרס שווה במיוחד, ברשתות הספרים הספר הזה עולה 128 ש"ח!
מה צריך לעשות כדי לזכות בספר?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם מי המלחין הקלאסי\מה היצירה הקלאסית האהובים עליכם). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה להוצאת מודן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
קבלו, לגירוי התיאבון, את המבוא המצוין לספר, שנותן נגיסת טעימה בקצה הקרחון (כל הלינקים בטקסט הם תוספות שלי):
באביב 1928 סייר באירופה ג'ורג' גרשווין, יוצר ה'רפסודיה בנוסח בלוז', והתוודע אל המלחינים המובילים של התקופה. בעת ששהה בווינה, ביקר בביתו של אלבן ברג. שלוש שנים קודם לכן הועלתה בברלין הצגת הבכורה של 'ווצק' – האופרה העקובה מדם, הדיסוננטית והאפלה לעילא מפרי עטו של ברג. כדי לקבל את פניו של אורחו האמריקאי, אירגן ברג רביעיית כלי קשת שניגנה את יצירתו 'סוויטה לירית', שבה זוקקה הליריות הווינאית לכדי דמוי־סם מסוכן.
גרשווין ניגש אל הפסנתר כדי לנגן כמה משיריו. הוא היסס לרגע. יצירתו של ברג הותירה בו רושם בל יימחה. האם יצירותיו ראויות לסביבה עגמומית והדורה מעין זו? ברג הביט בו בסבר פנים חמור ואמר, "מר גרשווין, מוזיקה היא מוזיקה."
לו רק היו הדברים כה פשוטים. בסופו של דבר, כל מוזיקה פועלת על מאזיניה באמצעות אותה פיזיקה של הקול, המרעיד את האוויר ומעורר תחושות מסקרנות. אולם במאה העשרים התפרקו חיי המוזיקה לערב רב של תרבויות ותת־תרבויות, לכל אחת חוקים משלה, לכל אחת עגה משלה. ז'אנרים מסוימים זוכים לפופולריות יותר מאחרים, אך אף לא אחד מהם שובה את לב הכלל באמת ובתמים. מה שמענג קבוצה אחת, גורם כאב ראש לאחרת. בני־עשרה נלהבים משירי היפ־הופ, שהוריהם מבועתים מהם. שירים פופולריים ישנים, השוברים את לב הדור הקשיש, נשמעים כקיטש תפל באוזני נכדיהם. יש הסבורים כי 'ווצק' מאת ברג היא אחת האופרות המטלטלות ביותר שנכתבו אי פעם; גרשווין חשב כך וניסה לחקות אותה ב'פורגי ובס' – באקורדים המעורפלים המרחפים ב'עת קיץ', לא פחות. בעיני אחרים, 'ווצק' היא מהומה של כיעור. הוויכוחים מתלהטים בקלות, והעדפות שונות עלולות להתקבל בחוסר סובלנות, אפילו באלימות. ומנגד, אנו עשויים להיתקל ביופי במקומות בלתי צפויים. "בכל מקום שנהיה," כתב ג'ון קייג' בספרו 'דממה', "אנו שומעים בעיקר רעש. כשאנו מתעלמים ממנו, הוא מפריע לנו. כשאנו מקשיבים לו, הוא מרתק אותנו."
מוזיקה קלאסית במאה העשרים, הנושא של ספר זה, נשמעת כרעש באוזני רבים. זוהי במידה רבה אמנות לא מבויתת, ארגון מחתרתי שטרם נטמע. ציורי האבסטרקט המותזים של ג'קסון פולוק נמכרים בשוק האמנות בעבור מאה מיליון דולרים ויותר, ואת עבודותיהם הניסיוניות של מתיו ברני ודיוויד לינץ' מנתחים סטודנטים ברחבי העולם. אולם יצירות מוזיקליות ניסיוניות עדיין מעוררות גלים של אי נוחות בקרב קהל המאזין לקונצרטים וכמעט שאינן מותירות את רישומן על העולם החיצון. מוזיקה קלאסית מתויגת כאמנות המתים, רפרטואר המתחיל בבאך ומסתיים במהלר ובפוצ'יני. אנשים מופתעים לגלות כי מלחינים עדיין ממשיכים ליצור.
עם זאת, צלילים אלה אינם כה נדירים. אקורדים אטונליים צצים בג'אז; צלילי אוונגרד מופיעים בפסקול של סרטים הוליוודיים; המינימליזם נותן את אותותיו ברוק, בפופ ובמוזיקה לריקודים, מ'מחתרת הקטיפה' ואילך. לעיתים המוזיקה דומה לרעש משום שהיא אכן רעש, או קרובה לכך במכוון. לעיתים, כמו באופרה 'ווצק' מאת ברג, יש בה תערובת של מוּכּר ומוזר, קונסוננטיות ודיסוננטיות. לעיתים יופייה היחיד במינו מביא את שומעיה לעצור את נשימתם בפליאה. ועם כל ביצוע של 'רביעייה לקץ הזמן' מאת אוליבייה מסיאן, בקוויה השיריים המרשימים ובאקורדים המהדהדים ברַכּוּת – עוצר הזמן מלכת.
מלחינים תופסים מקום בכל היבט של הקיום המודרני, ולכן ניתן לתאר את יצירותיהם רק במלוא רוחב היריעה. 'וכל השאר רעש' מתעד לא רק את האמנים עצמם, אלא גם את המדינאים, הרודנים, הפטרונים המיליונרים והמנהלים הבכירים שרצו לפקח על המוזיקה שנכתבה; את האינטלקטואלים שניסו להכתיב סגנונות; את הסופרים, הציירים, הרקדנים ויוצרי הסרטים שחברתם הקלה מעט על הבדידות של מסע הגילוי והחקר; את הקהל שהתלהב ממלאכתם של המלחינים, גינה אותה או התעלם ממנה לסירוגין; את הטכנולוגיות ששינו את תהליך יצירת המוזיקה וההאזנה לה; ואת המהפכות, המלחמות החמות והקרות, גלי ההגירה והשינויים החברתיים העמוקים יותר שעיצבו מחדש את פני הנוף שבו יצרו המלחינים.
הקשר בין פעמי ההיסטוריה למוזיקה הוא נושא לדיון נוקב. תפיסה שנעשתה מקובלת זה כבר הודפת את המוזיקה הקלאסית אל מחוץ לתחומי החברה ומכריזה עליה כשפה בפני עצמה. במאה העשרים, הפוליטית מעל ומעבר, מתמוטט מחסום זה שוב ושוב: בֵּלָה ברטוק כותב רביעיות לכלי קשת בהשראת הקלטות שדה של שירי־עם טרנסילבניים, שוסטקוביץ' שוקד על סימפוניית 'לנינגרד' בעת שהתותחים הגרמניים יורים על העיר, ג'ון אדמס יוצר אופרה שכוכביה הם ריצ'רד ניקסון ומאו דזה דונג. עם זאת, עדיין קשה להפליא להבהיר את הקשר שבין מוזיקה והעולם החיצון. כל פירוש למוזיקה הוא מעורפל, משתנה ובסופו של דבר אישי ביותר. אך גם אם ההיסטוריה לא תוכל לעולם לספר לנו מה בדיוק משמעותה של מוזיקה, מוזיקה יכולה לספר לנו משהו על ההיסטוריה. את כותרת המשנה של הספר יש להבין פשוטו כמשמעו – זוהי המאה העשרים כפי שהיא נשמעת דרך המוזיקה של התקופה.
דברי ימי המוזיקה החל מתחילת המאה העשרים לובשים תכופות צורה של סיפור תיאולוגי, נרטיב עיקש עתיר קפיצות קדימה ומאבקים הֶרוֹאִיים בבורגנות הנבערת. יצירות רבות נמחקות מדפי ההיסטוריה על מזבח הקִדמה, בטענה שאין בהן כל חידוש. לעיתים קרובות יצירות אלו עצמן מוצאות את דרכן אל קהל רחב יותר – הסימפוניות מאת סיבליוס ושוסטקוביץ', 'אביב בהרי האפלצ'ים' מאת קופלנד, 'כרמינה בורנה' מאת אורף. כך נוצרו שני סוגי רפרטואר מובחנים – אחד אינטלקטואלי והשני פופולרי. בספר זה שניהם מתמזגים: שום שפה אינה נחשבת מודרנית יותר באופן מהותי מהאחרת.
כך גם מהלך הסיפור על הגבול הלא־מוגדר, או הדמיוני, המפריד בין מוזיקה קלאסית לז'אנרים קרובים. לדיוק אלינגטון, למיילס דייוויס, ל'חיפושיות' ול'מחתרת הקטיפה' תפקידי משנה בולטים, בעוד שהשיח בין גרשווין וברג נמשך מדור לדור. ברג צדק: המוזיקה מתפתחת ברצף אחד, גם אם על פני השטח הצלילים נשמעים כה שונים. המוזיקה, מרגע שנוצרה, נעה אל יעדה ונחווית באופן אישי ברגע החולף – הקונצרט בליל אמש, בריצת הבוקר ביום המחרת.
'וכל השאר רעש' נכתב לא רק עבור אלה הבקיאים במוזיקה קלאסית אלא גם, ובעיקר, עבור אלה החשים סקרנות עזה באשר למהומה חסרת הפשר הזו שבפאתי התרבות. אעסוק בנושא מזוויות רבות: ביוגרפיה, תיאור מוזיקלי, היסטוריה תרבותית וחברתית, אִזכור מקומות, פוליטיקה גסה, דיווחים מכלי ראשון של המשתתפים עצמם. כל פרק חורש תלם עמוק בתקופה נתונה, אך אין בכוונתי להקיף את הכול: קריירות מסוימות מייצגות זירות תרבותיות שלמות, יצירות מפתח מסוימות מייצגות קריירות שלמות, והרבה מוזיקה גדולה נשארת על רצפת חדר העריכה.
תחרות בין ארוו פארט ופיליפ גלאס.
לא, בעצם גלאס.
את האמת שאין לי מושג במוזיקה קלאסית אבל תמיד רציתי להעשיר את ידיעותי.
יש את זה בקלסיקלטת?
חיכיתי לספר!
Eric Satie – Gnossienne
נשמע מרתק, עם פרספקטיבה מרעננת על הנושא הטעון של מוזיקה קלאסית מודרנית.
יהיה לי קשה לענות מי המלחין הקלאסי האהוב עליי, אבל אספר על הקלטה מאוד רלוונטית לנושא הספר הזה, לטעמי:
בנערותי, קניתי דיסק בשם Short Stories של קרונוס קוורטט, רביעיית מיתרים מודרנית ורבת פעלים. בין היצירות היתה אחת שתפסה את האוזניים שלי וחזרתי אליה שוב ושוב. זה היה קטע בשם Spoonful, שעם הזמן גיליתי שהוא קאבר מאוד חופשי ופרוע לשיר של זמר בלוז ומלחין בשם ווילי דיקסון.
הנה הבלוז של דיקסון – http://www.youtube.com/watch?v=Z2uGxHoYH3Y
והנה הביצוע של קרונוס – http://www.youtube.com/watch?v=y_HlcuN-nSE (פחות מדהים מבתקליט).
Gabriel Faure: Requiem
אנא, שלח לי עותק! 🙂
כי סיימתי את הספר האחרון שבספרייתי (פאטי סמית – מהמם!) ולא רוצה נפילה.
אח שלי הכי אוהב את הבולרו וסבתא שלי מתה על ויואלדי
איזה יופי של דבר – מסחטת תגובות פתטית מאנשים שלא מוכנים לשלם שמונים שקל על ספר.
תתביישו.
מלחין מועדף – ג'ף הנמן.
דג השמך של שוברט.
סיפור: בכתה ג, היתה לי מורה למוזיקה מופלאה שהיתה משמיעה לנו מדי שיעור יצירה קלאסית אחרת, בין השאר זו, ומספרת לנו את העלילה שלה (שייתכן והומצאה על ידה, בחלק מהמקרים). זה היה השיעור היחיד שהיה לי שאם היינו מרעישים, היא הייתה מאיימת שתפסיק לספר והיינו משתתקים מיד.
אשמח לעותק 🙂
מלחין אהוב – פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי
פרנץ ליסט, לה קמפנלה.
קלאסיקלטת !!!!
רינגטונים גם נחשבים ?
http://www.youtube.com/watch?v=TYjqnlc7MRw
אולי בעצם זה אומר שהספר הזה לא בשבילי? :-\
איזה כיף שהספר תורגם לעברית.
היצירה האהובה עלי היא כנראה טאבולה ראסה של ארוו פארט.
הוספתי אותולרשימת הקריאה שלי. אולי בעזרתו אמצע מלחין ויצירה אהובים
La Fille aux cheveux de lin של דביוסי
המממ אני פשוט לא מכירה מספיק בשביל שיהיו לי מלחין/יצירה אהובים. חבל 🙁 אצטרך לחנך את עצמי בשלב זה או אחר…
Maybe someone from the last years…Howard Shore
אני
אני נע בין claire de lune – Debussy
לבין
מוסורגסקי – "תמונות בתערוכה"
מעניין ביותר
Pictures at an exhibition / Mussorgsky
ELP גילו לי על היצירה הזאת
חוץ מזה חברה שלי לשעבר תמיד אומרת שאם הייתי חייה אז הייתי תולעת. ככה שממש מתאים לי הספר
נראה מצוין.
לאחרונה יצא לי להאזין ל-misa tango של פאלמרי. משהו אחר.
אתה מחזיר אותי לימי התואר העליזים (כשהיינו מנגנים ביטלס במסדרונות בנין מוזיקולוגיה ומרגישים כל כך מגניבים ..)
Debussy: Prélude à l'après midi d'un faune
http://www.youtube.com/watch?v=GEcZCOQxH_o
המלחין המועדף – שופן, בקלות.
היצירה – "העלמה והמוות" (death and the maiden)
טוב הכי ברור שאני רוצה עותק ולו רק בשביל להוכיח לעצמי שאני יכולה לצלוח את הספר הזה בפרינט ולא בדיגיטל 🙂
תגובה לצורך תגובה 🙂
נוטים להכניס את גוסטב מאהלר לקטיגוריה של מלחין, בעיני יותר מתאים לדבר עליו בתור נביא שחזה בסימפוניות שלו הרבה מהסאונד של המאה ה-20 (ומעבר), בייחוד את הסאונד הפסיכדלי, מהביטלס ועד הכמיקל בראדרס.
היצירה האהובה עלי היא תמונות בתערוכה של מוסורגסקי. הגעתי דרך הגרסא של ELP לגירסא הקלאסית ומעולם לא הסתכלתי אחורה.
אני בנאלי, אז אני לא ארשום את המלחינים שלי…
600 עמודים! זה בשבילי!
בתור ההומו הרומנטי שאני, עוד מאז פינת הפטיפון בגן חובה, התאהבתי באגם הברבורים. כמה צפוי – ככה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
חוץ מזה, כל כך הרבה קטעים שונים שמרגשים אותי מבעד קלידי הפסנתר של גלן גולד….
ספר ספר ספר 🙂
מפצח האגוזים של צ'ייקובסקי – יצירה כל כך אהובה שאפילו ראיתי את הופעת הבלט!
ומשהו קצת יותר מודרני – ממש השבוע (בזכותו של הגאון שרון מולדאבי) גיליתי את "אופרה של בגרוש" של ברכט וקורט וייל. התאהבתי בביצוע של נינה סימון האגדית לג'ני הפירטית http://www.youtube.com/watch?v=TCcKBc4gwAQ
יהיה קל ונדוש להגיד פורה. אבל זה לא יהיה לגמרי נכון.
יהיה פופוליסטי ומתבקש לכתוב סאטי, אבל זה באמת יהיה קצת סטרץ'.
יהיה חצי פלצני לכתוב את דאולנד, גיום דה מאשו או אוקכם (ככה כותבים את זה?), אבל אני מודה שקשה לי להתחייב.
אז אולי נלך על תלוניוס מונק. סתם כי הוא באמצע. וכי הוא (היה) מלחין די משובח.
וכי לא כתבו אותו עדיין.
אבל זה לא פייר, כל שאלות ה"מה ה(שקר כלשהו) החביב עליך". קשה. קשה.
מאד רוצה!
יצירה קלאסית: כל דבר של ריצ'רד קליידרמן, אליל אינדי שכמותו. מי שהכניס את האלטרנטיב לפסנתר, סלל את הדרך ליוצרים כמו שלומי שבן, הילד הרע של תעשיית המוזיקה הפסנתרית.
אי אפשר לבחור.. זה כמו השאלה- את מי את אוהבת יותר, את אמא או את אבא? יש הרבה מלחינים אהובים, וזה מאוד תלוי בתקופה שאני עוברת, בחשק הרגעי, במזג האוויר, בשעה, בזמן שיש ובשאר ירקות..
אני מכירה מישהו שמאוד יישמח לקבל את הספר…
רוצה רוצה רוצה! הספר נמצא ברשימת הקריאה שלי מאז שיצא אנגלית לפני 4 שנים, רק שלא קניתי אותו.
המלחין האהוב עליי הוא כנראה צ'ייקובסקי
נשמע מעניין ביותר, הז'אנר האהוב עליי!
פגניני, רק בגלל שבירת המוסכמות.
ובלי קשר – מישהו יכול להסביר למה תקליטים של מוזיקה קלאסית הם בדרך כלל עבים יותר? לא כולם כמובן, אבל רוב אלו שאני ראיתי הרגישו הרבה יותר עבים…
תודה!
היצירה האהובה עליי, כנראה, ביותר, היא התנועה הרביעית מהסמפוניה מהעולם החדש של דבור'ק: http://www.youtube.com/watch?v=yctfXIqugXc
הזמנות מצויינת לצלול לתחום.
אוי, איך בא לי על הספר…
אין לי מספיק ידע במוזיקה קלאסית בשביל לענות בביטחון על השאלה (ז"א בלי לזרוק שמות של מלחינים מוכרים…) 🙁
אשמח! (העטיפה יפה!)
מאוד רוצה את הספר!!
רוצה! במיוחד עכשיו, כשפגרת פסח תזמן לי סוף סוף זמן פנוי לקריאה…
חם על ספר
וואו! נשמע מעולה. מאוד אשמח לספר כזה.
אשתי חובבת מוזיקה קלאסית והגיע הזמן שאשלים כמה חורים בהשכלה…
באך כמובן…
שוסטקוביץ
אין מספיק מוצרט בתגובות, חבר'ה.
אני אוהב את סטרווינסקי. למשל:
http://www.youtube.com/watch?v=w6_8UtrFyWY
* הטקסט המקורי בלטינית כך שלא מפסידים הרבה ביפנית
היצירה הראשונה ששמעתי, שאני זוכר בכל אופן, היתה "ארבע העונות".. נשארה חקוקה.
אה, כן – רוצה ת'ספר!!!!!!
Brahms – Hungarian Dance No. 5!
אני!
תגובה מגובבת.
אני התחלתי לשמוע מוזיקה קלאסית בעיקר כי יש לי חולשה פתולוגית לפסנתר, אז הכל התחיל בליסט.
אי לכך ובהתאם לזאת: Liszt – Liebestraum no. 3 או משהו כזה 🙂
ללא כל צל של ספק!
ככה הרגיש יעקב כשטיפס במעלה הסולם!
Tchaikovsky Violin Concerto in D Major, Op. 35
אולי הספר הזה יהיה הטריגר שאני צריכה כדי לקחת את הרגלי השמיעה שלי בידיים, ולתת צ'אנס אמיתי לסגנון מוזיקאלי שאני תמיד דוחה הכרות עמוקה איתו 🙂
מרתק! המבוא הזה כל כך מזכיר לי את לימודי המוסיקה בתיכון.. הו גרשווין 3>
בדיוק קראתי את הספר על גלגלצ, זה גם נראה טוווב (: אשמח!
בתום ארבע שנות לימודי מוזיקה אני יכול לציין הרבה יצירות שהשאירו עליי רושם טוב.
אבל זה דווקא מלחין שמעולם לא למדתי עליו שהכי אהבתי וזה דבוז'אק.
הפרק השני של הסימפוניה התשיעית המבוססת על שירי נשמה כושים תמיד מרגש אותי בכל פעם שאני שומע אותו, כל הסימפוניה הזו מצויינת וגם אלו שלפניה. הוא הצטיין במיוחד בחוש למלודיה כפי שאפשר להווכח בבגטלות שלו.
גם אני מת להיכנס לעולם של המוסיקה הקלאסית והספר בהחלט נשמע כמו שער כניסה מעולה. רוצה מאוד את הספר!
אני רוצה 🙂
מלחין אהוב – שופן. נדוש, אבל אי אפשר אחרת
באמת רוצה.
אני ממש רוצה לקרא את הספר הזה.
לגבי מלחין הייתי אומרת ויואלדי.
כשהייתי בגן הופעתי עם ארבע עונות וזה בערך הקטע היחידי שלי בוידיאו מהילדות שלי.
השניה של מאהלר.
DIES IRAE של מוצארט.
נדוש. וטוב שכך.
מלחין אהוב יהיה בראהמס, אבל יש שלישייה פותחת [שוברט ושומאן הם החברים האחרים] והוא ביניהם.
קשה לי להצביע על יצירה ספציפית, אז אני אקשר לאחת היצירות היותר מפורסמות שלו: http://www.youtube.com/watch?v=oXCkC9Wu9XY.
קריאה נעימה חבוב !
מוכן לשמוע משינה בשביל לקבל את הספר
שר היער, שוברט. אחלה ריף פסנתר
אוצר מדהים שגיליתי בחנות יד שנייה ביום שיש האחרון
תקליט משנת 1955 בו Glenn Gould
מבצע את Goldberg Variations
אחת היצירות המדהימות של
Johann Sebastian Bach
הייתי ילדה עם כישרון יוצר דופן. ניגנתי שנים, הלכתי לקונצרטים, השתתפתי במופעים בבית הספר – ובגיל 14 נהייתי מתבגרת מרדנית והכול נפסק. מאז אני נמנעת ממוזיקה קלאסית בכל מחיר. זה מצער אותי כמובן, זה מצער את בן הזוג שלי ששואל מדי פעם "אולי תחזרי לנגן?", אבל אין לי חשק. עכשיו אני רוצה ספר כזה – הזדמנות מצוינת לחדש את קשריי עם העולם ההוא שנטשתי 🙂
Modest Mussorgsky – Night on Bald Mountain
אני רוצה אני רוצה אני רוצה
הכי אני אוהב את שופן באך דביסי וצ'ייקובסקי
מה לעשות אני חובב מיינסטרים
כשכתבת עליו פעם ראשונה לפני כמה חודשים, אמרתי לעצמי שאני חייב להשיג אותו! זאת נראית לי אכן דרך נפלאה להשיג אותו..
כשזה מגיע למוזיקה קלאסית אני במיינסטרים. היצירה הכי טובה שנכתבה אי פעם בכל סגנון מוזיקה זה הרקוויאם של מוצארט.
חשבתי אולי על הנדל, אבל כרגע אני אלך על A bit of the old Ludwig Van, להלן "התשיעית".
אני לגמריי בעד. היצירה האהובה עלי היא – Danse Macabre המורבידית מתוך הרפרטואר של קאמי סן-סנס (שהיא סוג של יצירה קלאסית-מודרנית בפני עצמה!).
נשמע לעניין
אני רוצה!
והרקוויאם של מוצרט. משאיר אותי ללא אוויר בכל פעם מחדש.
נראה כמו ספר מאוד מעניין וגם אני שואף הרבה זמן להרחיב ידיעותיי מעבר לרוק (על כל נגזרותיו הנפלאות), תודה על ההעשרה כבר בבלוג, הלוואי ואני אזכה!
(:
היצירה שהשפיעה עלי היא ״אגם הברבורים״
הייתי שומע אותה עוד לפני שיצאתי מלול התינוקות.
אני רוצה! אני רוצה!
שני התענוגות הגדולים בחיי הם שקיעה במוסיקה ושקיעה בספרים – ומה יכול להיות טוב מלשלב בין השניים? : )
תודה גיא!
ג'ון לורד – אפריל
היצירה האהובה: פולחן האביב של סטראווינסקי, רוסי אך נהדר, ומגיע לעוצמות אדירות 🙂
כמעט קניתי את הספר ביום ראשון, אבל במתנה זה הרבה יותר כיף.
לאחרונה אני בקטע של Debussy
קונצ'רטו ראשון לפסנתר של ברהמס
http://youtu.be/Xc9QMV6J-AQ
עודד מנשה.
ערבסקה מס' 1 של דביוסי
רק בשביל לנקות את הראש במקביל לקריאה של the crying of lot 49
מוצרט בגלל אמדאוס
אני רוצה
אני! אני!
מאוד נהנתי לשיר את הרקוויאם של פורה.
אין לי .
אשמח לקבל את הספר כדי להעמיק את הידע שלי 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=QAcAWWU_0mE&feature=related
🙂
מתעניין מאוד.
ליסט, דרך אגב
דרך עולם המחול התוודעתי ל:
בולרו
מוסיקה: מוריס ראוול
הולכים בטירוף-
Bolero 3x
Maurice Ravel
http://www.youtube.com/watch?v=5loJZ2jMd9I
Choreographer: Johan Ainger
גם אני רוצה!
הסימפוניה הלא גמורה של שוברט.
כי גם לי מראים חצי עבודה (אולי אני חמור).
האמת שאין לי מלחין אהוב, ובדיוק בגלל זה אני צריך לזכות
יאללה בתעופות!
שופן
כדי שיהיה לי מלחין אהוב אני צריך את הספר…
בדיוק עכשיו סיימתי לקרוא את הספר "חיי פיי" מאת יאן מרטל
ספר ממש מרשים!
מומלץ בחום!!!
כשגלן גולד מפסנתר סקרלטי.
http://youtu.be/9ilMODfi2vM
(אם אני יוצאת בהגרלה אתה חייב להקשיב לזה.)
הפתיח של רגע עם דודלי
ווואי, איזה כיף!
אני לא כתבתי על זה הרבה בבלוג שלי, אבל אני אוהב מאוד מוזיקה קלאסית , ואני נורא מתרגש שיוצא ספר כזה בעברית!!!!!!!
כנגן פסנתר, למדתי 5 שנים רק מוזיקה קלאסית, ומתי שהוא נמאס לי ממנה. אז עברתי למורה למוזיקה מודרנית ורק אז התחלתי להעריך את המוזיקה הקלאסית.
המלחין מס' 1: גריג (פר גינט זה לא בהכרח היצירה הכי טובה שלו!).
היצירה מס' 1: סונטה לאור ירח של בטהובן
ובמוזיקה קלאסית של המאה ה-20 אני מאוד אוהד את "פולחן האביב" של סטרווינסקי, במיוחד בגלל שהיא נורא חידשה בזמנו בעולם המוסיקה (בקונצרט הראשון כל המאזינים יצאו מהעולם בסערה, ולאט לאט הוא נהפך לאחד המלחינים הגדולים ביותר בהיסוטריה)
לא מכיר מספיק מוזיקה קלאסית בשביל להגיד על יצירה או מלחין..למרות שמהמעט ששמעתי ויואלדי מאוד אהבתי..
Tnx.
בתור אחד שלא מבין כלום במוזיקה קלאסית אני חושב שאני זקוק לספר. זקוק
צ'ייקובסקי – מפצח האגוזים
כיף כל פעם מחדש
מת על זה שתזמורות סימפוניות לוקחות רוק ועושות ממנו מטעמים, כמו עם לד זפלין או פינק פלויד 🙂
הרבה מלחינים מוכשרים
הרבה יצירות אהובות…
שלוש היצירות המושמעות אצלי ביותר בתקופה האחרונה:
בטהובן – סימפוניה מס' 7, חלק 2 (היה מרגש לשמוע אותה בסרט נאום המלך)
http://www.youtube.com/watch?v=sY7aWrQxcUU
רימסקי קורסקוב – Song of India
http://www.youtube.com/watch?v=LZK93C5WUaQ
וכמובן דביוסי – אור הירח
http://www.youtube.com/watch?v=LlvUepMa31o
ליאור
מגניב!
אני אשמח לקבל
מגניב!
שופן.
יש לי מקום חם בלב לסימפוניה השמינית (הלא גמורה) של שוברט
טרם הגבתי כאן, נו טוב, אנסה.
כרגע זה שוסטקוביץ' סימפוניה מס 5'. לא כזו חוכמה, ראיתי\האזנתי לזה בפילהרמונית לפניי שבוע בערך. אבל זו יצירה אדירה!
אני לא יודע מי המלחין האהוב עליי אבל ללא ספק מה היצירה: כרמן של ביזה , מעבר לעובדה שהיא גורמת לשפן של אנרג'ייזר להראות כהולך בהילוך איטי, זו הייתה היצירה שכסקסופוניסט צעיר בתזמורת הפקתי ממנה הכי הרבה הנאה יחסית לתפקיד המשמים, בל נאמר מיותר שהיה לי בה, רגעים קטנים של אושר ללא שום כל צל של ספק
Max Richter
נשמע מרתק.
שוברט- ללא ספק.
אני רוצה!
מוצרט הוא הרול-מודל שלי 🙂
יש את הספר בגרסת audiobook?
גם אני רוצה בדיוק כמו כל קודמיי
אמנם מודרני אבל בכל זאת אחד האהובים:
הפרשנות של יו יו מה לפיאצולה, באלבום הנפלא Soul of the Tango
אפשר לטעום קצת פה:
http://www.youtube.com/watch?v=wNMmOIIOTh4
וגם פה:
בטהובן (ואחרים) גרפי:
המלחין הקלאסי שאני הכי אוהבת זה רחמנינוב. 🙂 זה פרלוד בדו דיאז שלו:
http://www.youtube.com/watch?v=mTRm_N6MHz4
בדיוק לפני כמה ימים עשיתי לזה עיבוד בגיטרה
אני מאוד אשמח לספר, שיהיה לך יום מגניב
אני רוצה ספר!
היצירה שאני הכי אוהב היא וריאציות גולדברג של באך:
כמעריץ מושבע של ואגנר, אני מעדיף להימנע מלנסות להסביר למה "טריסטן ואיזולדה" היא פסגת המוזיקה המערבית בלי שום קשר לאנטישמיות (כי הדיונים האלה לרוב נגמרים בסטייה מהנושא המרכזי), אבל גיאחה – איך אפשר לכתוב פוסט על הספר המופלא הזה בלי להזכיר את הבלוג המופלא לא פחות, שממשיך מהמקום שבו הספר נגמר?
http://www.therestisnoise.com/
אני הולך עם צ'ייקובסקי ושוברט
גמני, אבל אין לי מזל בהגרלות
מודה ומתוודה – לא השקעתי מספיק במוּזיקה קלאסית כדי שתהיה הצדקה להכריע כי מלחין X הוא האהוב עליי ומדוע, אבל בתור אחת שלא השקיעה בשיט אני חייבת לומר שסרגיי רחמנינוב וגוסטב מאהלר נושאים בתואר המלחינים הקלאסיים האהובים עליי – המוּזיקה של כל אחד מהם מטורפת ויפהפיה.
ממש מתאים לי. ממש.
תודה גיא!
היצירה הקלאסית המועדפת עלי היא Clair de lune של Debussy
משאירה תגובה,
מעוניינת להחכים 🙂
אני רוצה ספר!!
אני לא מת על מוזיקה קלאסית, מלבד הממש ידועות היחידה שאהבתי הייתה שחרזאדה! אחלה הוק יש בשיר..
הרואיק פולונייז (טכנית, פולונז מס' 6, אופוס 53) של שופן, אבל זה בגלל מונטי פייתון.
קרנבל החיות של סן-סנס, כי היה לי תקליט כשהייתי קטנה. וגם (עוד תקליטים) פטר והזאב (צ'אי – קובסקי), חנות הבובות (לא זוכרת של מי).
כרגע קרנבל החיות של סנסאנס. אשמח להרחב את הטעם.
לומדת מוזיקולוגיה- מעריצה את ווגנר, כי כל השאר רעש…
מישהו אמר יהודייה כשרה??
(את הספר בבקשה ☺)
שאלה מצויינת, אבל כמו בשאר המוזיקה, אני לא בוחר פייבוריטים…
נשמע לי מעניין.
אני רוצה אחד, ואני אקבל!
אין, לא היה ולא יהיה מלחין כמו באך. להיט להנאתכם:
http://www.youtube.com/watch?v=E2j-frfK-yg&feature=player_embedded
ספר בבקשה 🙂
נראה מסקרן.
היצירה הקלאסית החביבה עלי היא התשיעית של בטהובן. בהתחלה זה היה בגלל התפוז המכני, אבל עכשיו זו אהבה עצמאית לגמרי.
רוצה רוצה רוצה את הספר
היצירה האהובה עלי היא carmina burana
בפשטות – כל דבר שיוהן סבסטיאן באך אי פעם הלחין.
(וכן, גם אני ארצה עותק מהספר.)
שופן, כמובן.
וכל השאר באמת רעש.
ווליאם טל.
אבל גם פטר והזאב בביצוע של דיוויד בואי (לצערי הדיסק אבד לי)
רעש זה טוב. שקט זה מרתיע.
איזה כיף שאפשר לקבל את הספר הזה במתנה!!!
איזה כיף שיש כאלה הגרלות 🙂
משתנה כל הזמן…היום שמתי לי ולילדים בגן את באך בריפיט כל היום .תענוווג.באך רוקס מיי וורלד !
צ'ייקובסקי מפצח האגוזים (:
באך כנראה..
אבל זה כמו לומר שהיצירה/יוצר האהוב עליך ברוק היא של הביטלס
וואו כמה זה לא מקורי (:
האן בין, כנר וירטואוז, צעיר מאוד, באחד הראיונות איתו סיפר ששם לב לתופעת הרדמות הקהל במהלך קונצרטים קלאסיים, בדרכו המיוחדת והנדירה אין שום סיכוי בעולם לחרופ ולא משנה איזו יצירה קלאסית הוא מנגן, תהנו:http://renaissance.hahn-bin.com/?p=107
אני אוהב את הזה, נו, עם הכינורות, של ההוא, נו…. שכחתי.
וואי זה נראה כמו ספר אדיר!
היצירה הקלאסית האהובה עליי היא כנראה Le Sacre du Printemps של סטרווינסקי. סוג של פרוג קלאסי 🙂
סוף סוף אוכל לדעת מה ההבדל בין מוצרט ובטהובן…
אני בור בנושא מוסיקה קלאסית אבל בשביל זה יש ספר,לא? 🙂
Curtis Mayfield – Superfly
שמיהו יתקן אותי ויגיד שזה לא מוזיקה קלאסית….:)
🙂
איזה כיף לקבל מתנות! תודה להוצאת מודן!
bartok: music for string percussion and celesta
כיף
האם מי ששומע אינדי נחשב למאזין "מבין ואיכותי " ?????
Bach – Brandenburg Concertos No.3
למרות שלדעתי זה בכלל רוק'נ'רול ולא מוזיקה קלאסית
עוד לא שמעתי מספיק מוזיקה קלאסית כדי לגבש מה היצירה \ המלחין האהוב עליי (ממש קשה לי בבחירות כאלה), אבל אני כן ממש אוהבת את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=mIsqFjiA7ao
(ובכלל ביוזר של מי שהעלה את הקליפ יש דברים טובים :)).
המלחין האהוב עלי הוא באך. אבל אולי זה כי לפני חמש שנים למדתי יצירה שלו ומכל היצירות הקלאסיות שלמדתי, זאת היחידה שאני זוכרת ומנגנת הרבה.
מה שכן- את מוצרט אני לא אוהבת.
ורק שתדע שראיתי את התמונה הזו בטוויטר לפני כמה ימים, והלילה חלמתי שנכנסתי לעונג וראיתי את הפוסט הזה. קצת מלחיץ
נשמע מדהים
אני אני!
גרשווין, רחמנינוף
נשמע מגניב.
אני לא מכיר מספיק מלחינים בשביל שיהיה לי אחד מועדף.
בטח היה לי אם הייתי קורא את הספר, חבל. 😉
כשחבר טוב שלי (שלא שומע קלאסית) ביקש המלצות למוסיקה כזאת הוא ביקש, במילים שלו, "מוסיקה שגורמת לאורגזמה מוסיקלית באוזניים", הבאתי לו כדגימה את פולחן האביב של סטרווינסקי, החמישית של מאהלר, ו"מהעולם החדש" של דבוז'ק. אני עומד מאחורי התיאור הזה. אם הייתי חייב לבחור מביניהם, כנראה מאהלר היה מוביל.
גרשווין…זה תופס?
אני רוצה!
אהיה נדוש –
בטהובן.
אז ככה
בהחלטה שוטפת לשטוף (פסח) הכל באופטימיות (למרות שהיא מוכרת מידי וכאלה..)01 Sinf nº 5. Allegro של שוברט
שופן (aka צ'ופין)
מבין המלחינים הקלסיים-מודרניים, פיליפ גלאס הוא אחד היחידים שאני באמת מבין ומסוגל להנות ממנו. הסרט קויאניסקצי (ואין לי מושג איך באמת כותבים את זה בעברית) הוא סרט מדהים ומהפנט שאת הפסקול שלו כתב גלאס. מומלץ!
אין ספק שפיליפ גלאס.
אני נטול כל ידע. ונטול כל רצון לשמוע מוזיקה קלאסית. מודה.
אבל בן זוגי מעריץ מוזיקה קלאסית, ואספן בלתי נלאה…… עד שהכיר אותי.
בגלל שאני זה שדירדר אותו לשמוע מוזיקה שהיא הכל חוץ מקלאסי. אני מרגיש אשם. ולכן אני נורא מקווה שאני אוכל לפצות אותו. לפחןת בספר…..
ואני יודע שגם אם זה לא יקרה. וזה לא יקרה. הוא עדיין הכי יאהב אותי בעולם. וזה הכי חשוב.
כדי להשלים חסכים עמוקים במוזיקה קלאסית!
היצירה 4:33 של ג'ון קייג', כמובן
ליסט. בגלל טום וג'רי.
בפראפרזה על כל השאר זה רעש אני אבחר בג'ון קייג' וה4.33 שלו.
כי אין דבר כזה שקט.
רוברט שומאן – יצירותיו לפסנתר
וריאציות גולדברג
אני אני אני !
קשה לי לבחור יוצר או יצירה אהובה, אבל הספר נשמע מצוין…
קשה לבחור מהקצת שאני מכיר מהמאה העשרים.
בעיקר גם כי על מנת לשמוע מוזיקה קלאסית של המאה ה20 אני חייב להיות מרוכז רק בזה. זו בשום אופן לא מוזיקה שיכולה להיות ברקע. היא מושכת יותר מדי תשומת לב.
בקיצור, השניים שעשו עלי הכי הרבה רושם היו בארטוק ושוסטקוביץ' כל אחד בדרך שונה.
כה אמר זרטוסתרא
כנראה שזה מה שיזעזע אותי לנצח
נראה לי שבסופו של דבר, אריק סאטי הוא המלחין האהוב עלי. קשה לי לבחור קטע אחד שלו, כי כל סדרות הקטעים שלו לפסנתר הן יצירות מופת אווירתיות, צנועות ומופתיות.
כיף לראות את צמד המילים "מוסיקה קלאסית" בעונג.
.אהובים – באך, שופן ודבוסי
המלחין, מנצח ופסנתרן, סרגיי רחמנינוב הגאון – יצירתו, "המחולות הסימפוניים" – יצירתו האחרונה לתזמורת. יצירה קודרת, אך באותה עת גם יפהפייה ומרגשת..:)
אשמח לספר :))
אני נורא אוהב מלחין בשם סאטי.
מלחין צרפתי מהמאה ה-20, שהוא כתב בעיקר "מיניאטורות" קטנות לפסנתר.
אתם בטוח מכירים משהו שלו, גם אם לא ידעתם שהוא כתב את זה…
פטרושקה של סטרווינסקי
ברור שפרוקופייב
איזה כיף 🙂
״רפסודיה בכחול״ הקלרינט בהתחלה תפס אותי חזק בילדותי וזו נשארה היצירה האהובה עליי
לקחתי קורס שנתי באוניברסיטה "ביקור בתזמורת" ואני נחשף לעולם שהדחקתי מאז שהפסקתי לנגן בחליל. עוד לא התבייתתי על מלחין מועדף , אבל אני יודע שאני מעדיף את המודרנית…
איך אפשר לבחור רק אחד? זה הרי תלוי מצב רוח.
אולי ברהמס בגלל הפומפוזיות שממנה התפתח, לדעתי, המטאל?
או שוברט שקטע שלו שמבוסס על שיר עם איטלקי היה פסקול ילדות?
נראה לי שהבוקר זה הגרוב של צ'ייקובסקי, וספציפית הנשפנים מהקפריצ'ו האיטקלי:
שופן. שוב, מיינסטרים וכאלה. אבל הוא הפך להיות מיינסטרים מסיבה.
יווווו הגרלה….
יצירה אהובה – האדג'יו של אלבינוני
משמח שתירגמו את הספר. את רוס גיליתי כשהכנתי כתבה על מבקרי תרבות משפיעים בעולם
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?QUID=1055,U1302075174806&did=1000616395
בתור אחת שלומדת מוזיקה מגיל 5 וממשיכה רק ללמוד כל יום שעובר
אשמח גם לחזור לקלאסי, למדתי והאזנתי בתיכון אבל לא באמת נכנסתי לזה
נשמע מעניין))
ניסים גרמה
Arabesque No. 1 של קלוד דבוסי
באך (וגם צ'ייקובסקי ושופן).
חלום ליל קיץ של מנלדסון
טירוף
אני אשמח להתעדכן במה שקרה אחרי פולחן האביב של סטראווינסקי 🙂
בטהובן.
שופן, כנראה
אני! אני!
( Henry Purcell השמיימי)
אמממ ספר זה טוב
גם מוזיקה קלאסית
אבל אני אחרוג כאן מהקלאסי רגיל ואכתוב אופרה (רק אם מותר)
אז "לה טרוויטה" של וורדי
איזה יופי.
אוהבת את באן וסאטי ושופן ורחמנינוב ומוצארט והנדל ועוד…
סי. דביוסי.
המלחין: שוברט (בגלל יופים של החיים)
היצירה: סולו צ'לו של באך (בגלל יופיו של הדכאון)
יוהאן. סבסטיאן. באך.
אין לי יצירה שעולה לראש עכשיו אבל את הספר אשמח לקבל
ממש ממש מגניב.
הכפתור הקינקי שלמטה אוהב גם שמלבישים אותו בבייבידול?
אני אוהב ספרים אפילו יותר משאני אוהב מוזיקה 🙂
אני מחבב את פרוקופייב עוד מ"פטר והזאב".
וסחתיין על המבצע שיזמת.
אני חייב ללכת על הקטע של האביב ב4 עונות ודוגרי רק בגלל השימוש הנפלא של כנסיית השכל בקטע הזה באביב הנצחי.
לא קופץ לי משהו כרגע אבל הספר נשמע מדליק לאללה! ממש עושה חשק לקרוא
נשמע ספר מרתק, בתור חובב מוסיקה והסטוריה (מכל הסוגים ומכל התקופות) – אשמח לקרוא אותו…
באך.
הרבה יצירות שלו…
כל כך באך…
ברוקנר, קצת בומבסטי, אבל עוצמתי ועם נפח
לא מכיר מוזיקה קלאסית, וזו נראה לי דרך טובה להתחיל
גמני גמני!
אני אוהב את הרקוויאם של מוצרט, את הסוויטות לצ'לו של באך, ועוד כל מיני…
תודה (-:
אני ממש רוצה לזכות בספר!
La Campanella – Lizst
Johan Sebastian Bach
המלחין האהוב עליי הוא שופן, וסיבה טובה להעניק לי את הספר הוא בגלל שגם שמי הוא אלכס (אמנם אני אלכסנדרה במקור) ובחופשת פסח יהיה לי פנאי מהלימודים ואוכל להנות מהספר 🙂
רוצה!
מממ צ'ייקובסקי?
רוצה רוצה רוצה
שופן לגמרי
ואף פעם לא זכיתי, אמן יקרה
תמיד אהבתי את גרשווין. אשמח לעותק. חינם זה השחור החדש 🙂
בהחלט שופן
מת על הואלקירות של וואגנר מאז הפעם הראשונה שראיתי את אפוקליפסה עכשיו. של ווי דאנס?
ללא ספק (וגם בגלל "התפוז המכאני") – התשיעית של בטהובן.
ואנקדוטה –
סבתא שלי מספרת (אני לא יודע אם מדובר באגדה אורבנית) ששעיה ברלין אמר פעם שכשאלוהים רוצה לשמוע מוזיקה הוא מאזין לבטהובן, אבל כשהמלאכים רוצים לשמוע בטהובן – הם מאזינים למוצרט.
הספר יבוא טוב
פיליפ גלאס, אדגרד וארס, אריק סאטי, סטיב רייך… ויש עוד הרבה! שונא שאלות של "מי הכי אוהב\טוב"
דבוז'אק!
הספר נראה ממש טוב.
ואכן נדוש,אבל שופן.
אנירוצהאנירוצה
נשמע ממש מעניין. גם אני רוצה
מאהלר, באך ויורם גאון
אוהב את ואלס הפרחים ממפצח האגוזים של צ'ייקובסקי.
וגם את פטר והזאב של פרוקופייב.
מזכיר לי קלטות אודיו ישנות כהות וניחוחות של ילדות בקרית חיים.
כמו כל רוסיה טובה- צ'ייקובסקי הוא כוס התה שלי (מי הבין את הבדיחה פה?)
ביחד עם שופן ובטהובן.
אם מוצארט הוא מדונה אז ויואלדי זה כמו בריטני?
בכל אופן – ארבע העונות זה משהו משהו!
זה נשמע מעניין
נראה ספר מעניין במיוחד.
היצירה האהובה עלי בתקופה האחרונה היא שחרזדה של רימסקי-קורסקוב.
אם מדברים על קצת יותר מודני אז מאהלר הוא בחור לעניין…
אחלה
תודה רבה, עונג כל יום מחדש!
ואריציות של באך – על ידי זאק לוסייה
נשמע ממש מרתק. ומאז הסרט אמאדאוס, התקופה המאוחרת של מוצארט נהייתה די מעניינת
אלבן ברג, סונטה אופוס 1 לפסנתר
החמישית של בטהובן והרקוויאם של פורה
Flight of the Valkiries
כמה מהחביבים עלי.
סטיב רייך:
http://www.youtube.com/watch?v=mETgHllnu2U
קלוד דביסי (בביצוע של naked city):
http://www.youtube.com/watch?v=r0CtEjDtv28
:Arvo Part-Summa For Strings
http://www.youtube.com/watch?v=b4BR8q3tt0o
stravinsky : Symphony of Psalms
וואגנר
סביר להניח שרקוויאםם של מוצארט
אהלן!
יו!
לגמרי רציתי את הספר הזה מזמן!
שמעתי הרצאה מעולה שלו באיזה פודקאסט ומאז יש לי אובססיה קלה.
מעוניין
יש לי אותו באנגלית, איזה כיף יהיה לקרוא אותו בעברית ולהבין!
אני ! אני ! אני ! אני !
ממש אשמח לספר,
כי אני ממש לא מבינה בתחום, ובא לי להכיר (:
Arvo Part
Arbos עם היליארד אנסמבל
כמובן ששופן
וג'ון קייג' (נחשב קלאסי, נכון?)
אחת השאלות המתסכלות בעיני היא "איזה מלחין/מוסיקה את הכי אוהבת".
אבל אם אני חייבת לבחור, אני מעדיפה כלבים על חתולים.
ורוצה את הספר.
איך נחשפים למוזיקה חדשה ומעולה?
כדי למצוא מוזיקה חדשה שתעשה לך את זה, אתה צריך לדבר עם אנשים, וללכת להופעות של להקות שאף אחד לא מכיר, ולקרוא עונג שבת, ולשמוע 88 ו106, ולעקוב אחרי ווינט ווואלה וקוטנר ומלדאבי וקסלר, ו"מתקדם", והאיפוד רעב וחסר תרבות, וויקיפדיה על מיילס דיוויס, וג'נגו, ולהעביר מלא שירים מעפנים אחרי דקה, ולחייך לעצמך במבוכה…
ובסוף אתה מוצא קטע אדיר שלא היכרת או מגלה אומן חדש.
והוא נכנס לחיים שלך.
וזה שווה את כל החיפוש.
במוזיקה קלאסית זה לא ככה.
במוזיקה קלאסית אתה הולך על בטוח.
אם אתה רוצה לשמוע קטע אדיר שלא היכרת, זה פשוט מאוד, לך תשמע את סונטת אור הירח של ביטהובן, או את הטיטאן של מאלהר, או מוזיקת לילה זעירה של מוצרט, או העלמה והמוות של שוברט, או קונצ'רטו לכינור של מנדלסון, או וריאציית גולדברג של באך, או תמונות בתערוכה של מוסורסקי, או רביעיה מס 14 של שוסטקוביץ….
אין פה מקום לטעיות.
קוראים לזה "קלאסיקה" בגלל במשך שלוש מאות שנה, מיליון אנשים שמעו באך, ורובם אמרו לעצמם – ואוו, אדיר!
בגלל זה הקטעים של באך ומוצארט וביטהובן לא נשכחו במהלך השנים.
להיכנס לעולם של המוזיקה הקלאסית, זה כמו שפתאום יגילו עוד עשרה תקליטים שהביטלס הקליטו. ברור לך שזה אוצר של מוזיקה מעולה, נותר לך רק לפתוח את האוזניים ולשמוע אותה.
כי מוזיקה קלאסית זה בדוק.
באחריות.
זכורה לי חוויה בלתי נשכחת מהאזנה לגלן גולד.
וואו.. שמעתי על הספר הזה וממש בא לי לקרוא אותו..
אווו, גם אני רוצה!
למרות שככל שאני יודעת יותר על מוסיקה אני יותר מסתבכת עם הטעם שלי (אוי לא! רבע מהדיסקים שלי מוגדרים כמיינסטרים- מה אני אעשה?) ויותר מעצבנת את כל מי שלא מצליח לעצור אותי בזמן כשאני מתחילה לדבר על מוסיקה (מה, לא ידעתם שזה בכלל לא רוק אלא פוסט-שוגייזינג?)
לקחתי פעם קורס על סגנונות מוסיקה במאה העשרים בתור נקודות מחוץ לפקולטה, והיה ממש כיף להבין איך הכל התפתח, שלא לדבר על לשבת באולם עם משוואות פיסיקה טריות על הלוח ולשמוע טכנו ומטאל כחלק מהלימודים 🙂
ובקשר ליצירה קלאסית- אני לא מכירה הרבה, אבל לא מזמן למדתי שהיצירה היפה שאמא שלי השמיעה לי בגיל 5 כדי שאני ארדם כבר היא הקאנון של ה- One hit wonder פכאבל (תקנו אותי אם יש לו עוד משהו יפה), והיא באמת לא רעה.
רגע, 'מחתרת הקטיפה'?
אוף, אני מודה שלא כיף לקרוא טקסט שכל שניה מחליף בין עברית ואנגלית, אבל אני הייתי מעדיפה בהרבה לקרוא על ה- velvet underground ולא להרגיש שאני קוראת ספר שתורגם בשנות השישים.
ספר, מילים, מוסיקה, מה עוד צריך בחיים?
רוצה, רוצה רוצה 🙂
ויולאדי, כי זה חיבר אותי למוסיקה. וגם באך, כי מעניין.
אני לא מת על מוזיקה קלאסית אבל אשמח מאוד להעניק את הספר כמתנת יומולדת לאחותי
…
Erik Satie Gymnopedie No.1
אז אני מניח שזה שמישהו כבר אמר את זה פוסל אותי מלזכות…זה עדיין הקטע הכי טוב.
אם מתעקשים על עוד אחד כמעט באותה נשימה יש את YANN TIERSEN:
ג'ון קייג'?
Right On!
פרוקופייב – פטר והזאב (אלא מה?)…
ספר טוב על מוזיקה טובה זה כנראה הדבר הכי טוב חוץ ממין. אפילו שאף פעם לא התעמקתי בסגנון, הייתי שמח קצת להרחיב את הידע שלי.
מבטיח לגבש דעה מלומדת אחרי קריאת הספר 🙂
zappa – uncle meat
stravinsky – rite of spring
נו.. המנגינה של תצפית porkofiev
ביוטור קפליץ פלכשמבסקי
הספר נשמע מרתק
לגבי מלחין נראה לי באך (כן אני יודע שזה קצת בנאלי) לא עולה לי בראש יצירה ספציפית (אני מודה אני קצת בור במוזיקה קלאסית, נקווה שזה ישתנה במהרה)
יצירה אהובה: רפסודי אין בלו!
אני רוצה!
Schumann- Fantasy Pieces Op. 73
קיבלתי לבת מצווה לפני 11 שנה ספר למבוגרים עם הכותרת "מוסיקה בכל הזמנים" של ג'יימס גולווי וווילאם מאן 370 עמ' של מילים גבוהות ודיוקנים מכובדים שלא עניינו ילדת מוזיקה בגיל 12. התחלתי לקרוא אותו פעם ראשונה לפני שבועיים (אני כרגע בשנת 630 לפנה"ס..)
עוד 600 עמודים חגיגה ממש!!!
אם כבר קלאסי אז קלאסי קלאסי- כרמן של ז'ורז' ביזה כמובן
סחתיין
שמעתי על הספר מסטודנט שלי (במסלול פס קול). אם אני זוכה – הספר עובר אליו!!
הרוח פה מעיפה הכל
תמיד טוב ללמוד משהו חדש
טודה ופוגה בפאקינג די מינור של באך, או בשם המדוייק יותר "הפתיח של היו היה", זו פיסת השלמות המוחלטת של האנושות.
פיליפ גלאס עם הקורונוס קוורטט ועם העיבודים שלו לדייויד בואי
נו, ואלכס רוס החליט ללמוד עברית כדי להוציא את הספר בישראל? או שמא הספר תרגם את עצמו בדרך פלא?
באמת, אני מסתכלת גם באתר של מודן וגם ברשימה אצלך – שאפילו טורחת ומצטטת מן התרגום, כנראה שהוא מוצא חן בעיניך מספיק – ואפילו עשיתי חיפוש בתגובות לראות אם יש איזה צדיק שעשה את מלאכתי לפני, ובשום מקום לא מוזכר שם אחד קטן, של מי שלא יהיה שדאג/ה לתרגם את מאות העמודים האלה מאנגלית לעברית, להתייעץ ולבדוק את מונחי המוזיקה, וכו'. (ובקטלוג הספריה הלאומית הספר עדיין לא מופיע, כנראה שמודן שלחו לך את העותקים להגרלה עוד לפני ששלחו את עותקי החובה לספריה הלאומית…)
לא בסדר, גיא. באמת לא בסדר.
[ואם כבר כתבתי תגובה: אני אמנם נהנית מאוד לשמוע מוזיקה קלאסית, אבל לא מספיק מבינה כדי שיהיו לי ממש העדפות מלחין או יצירה. מה שכן, הסוויטות לצ'לו של באך יפהפיות בעיניי, ויש גם סוויטה אחת של בראהמס לקלרנית ופסנתר שיוצא לי לשמוע הרבה לאחרונה כי כל פעם שיש לי שיעור יוגה מנגנים אותה בחדר ליד, וגם היא נהדרת. ואני בהחלט מחבבת גם את סר ארתור סאליבן (ההוא מגילברט ו-), אם כי קשה לי לקבוע אם הוא ברמה של 'האהוב עליי'.]
לא מכיר מספיק, אבל במעט הפעמים שהשמיעו לי באופן מכוון את ברטוק כדי שאכיר מצאתי את עצמי מסוקרן עד נלהב במיוחד ממה שהוא עושה למוזיקה.
הא, קל, אוליבייה מסיאן: רביעיה לקץ הזמן:
http://youtu.be/WICLxcveoIg
מאחר וזה לא ישנה את ההסתברות שאזכה, אשאיר תוכן ריק מתוכן, בנאלי ורקורסיבי.
תגובה…
למען האמת תמיד רציתי לאהוב מוזיקה קלאסית,אבל לאממש התחברתי לשום דבר..באסה
שסטוקטביץ'. סימפוניה מס' 10, פרק 2. קטע תופים חזק ביותר, שיש האומרים הוא רפרנס לסטלין, הצאר שלקולצעדיו כולם רועדים
אריק סאטי עוד נחשב לקלאסי?
אם כן אז הגנוסיין השני שלו.
תמיד רציתי להתחיל לשמוע מוזיקה קלאסית…
Debussy
איזו הגרלה מעולה!
בעיקר וגנר, איך אפשר לא להכיר בגאוניות שלו? אבל גם בטהובן זוכה לפינה חמה ביצירות היותר פורצות דרך שלו
זה קצת מוזר לכתוב על יצירה קלאסית אהובה בזמן שברקע אני שומע את
The future sound of London-Dead cities
אבל הי, אנחנו אוהבי המוסיקה מעריכים כל דבר איכותי, בכל ז'אנר- רוק,ג'ז,אלקטרוני,קלאסי.
אם אחזור לתקופה הקלאסית שלי, אהבתי מאד את
Purcell-DIDO&AENEAS
וכמובן את באך. ואת רחמנינוב.
אשמח לזכות בספר
הספר נשמע מעולה
אני אני רוצההההההה
שוברט לנצח!
בלה ברטוק, אני לא מכיר אותו ממש אבל הוא מלחין הונגרי, אז זה בטח טוב
גיאחה, אם הצלחת להגיע עד לתגובה הזאת, מספר 313, הערכתי אלייך גדולה מאי פעם.
בימים האחרונים המלחין האהוב עליי הוא גם המבצע האהוב עליי.
קוראים לו בוב דורו, והוא יודע למנות את לוח הכפל של המספר חמש בצורה הכי גרובית אי פעם.
הוא גם מאמין ששלוש הוא מספר קסם.
עבר, הווה, עתיד,
המח, הגוף והלב,
ובמקרה של העונג –
מוזיקה, ספרים ושפמים
אני אשמח לנסות ולזכות =]
"כה אמר זראטוסטרא" של שטראוס.
נדוש, אבל עושה את העבודה עבורי.
מנדלסון – חלום ליל קיץ
שוברט, ללא ספק
אין לי מלחין אהוב כי אני לא ממש מתחבר למוזיקה קלאסית אבל יש לי זכרון ילדות של אמא שלי מנגנת בטהובן על הפסנתר. חבל שהיא הפסיקה לנגן. שבת שלום.