אוקיי, בדרך כלל יש לי פשוט אלבום לחלק לכם, אבל הפעם יש לי גם אלבום אדיר וגם סיפור אדיר. את RPS Surfers, שידועים גם בתור גולשי האבן, הנייר והמספריים, שמעתי בפעם הראשונה לפני כמה שנים באיזה חדרון משונה בפלורנטין, נדמה לי שזה היה יום העצמאות בצהריים, אולי אני מדמיין או מתבלבל, אבל דבר אחד שאני זוכר בבירור הוא התגובה שלי, שהייתה ״שיט! מי אלה???״. כבר יצא לי לשמוע לא מעט השפעות ומניירות של סרף וגאראז׳־רוק באינדי הישראלי עד אז, אבל היה נדמה שעד אז, אף אחד כאן לא התמסר לעולם התרבותי הזה כמו הגולשים. הם לא רק ניגנו כמה ריפים של סרף בתוך השיר, הם נכנסו לזה עד הסוף – הבגדים, הלוק, הסאונד, המנגינות, ובדיעבד הסתבר לי שגם ההופעות, והעטיפות, והפוסטרים – הם לקחו את האסתטיקה הזו עד הסוף בכל אספקט של הפעילות שלהם.

האלבום הראשון שלהם יצא לפני 3 שנים ונקרא Danger beach, שם (ועטיפה) שמחברים שתי השפעות פיפטיז מאוד חזקות – תרבות הגלישה האמריקאית, ותרבות הבי-מוביז של אותן שנים. אבל אנחנו לא אמריקה. גם לנו יש חוף ים, גם לנו יש גולשים, אבל הם עדיין היו עם רגל אחת בקליפורניה ורגל אחת בחוף מציצים. האלבום החדש, כנופיית החרקה, מביא את הרגל השנייה בחזרה לחופי ישראל של שנות השישים. הפעם הפוקוס הוא לא גלשנים, אלא אופנועים – עוד תת־תרבות של צעירים בשנות החמישים-שישים שהייתה קשורה לחופש ושיחרור וקצת לסכנה ואולי אפילו טיפה לפשע. האלבום החדש מבוסס על סיפור אמיתי ומעולה שמגולל בתוכו גם היסטוריה ישראלית שמעט מאוד אנשים מכירים, וגם היסטוריה מוזיקלית עניפה.

אני מעביר את המקלדת לשי לנדא, מגולשי האבן, הנייר והמספריים, לספר את הסיפור. ומיד אחריו, אני מחלק פה 2 עותקי ויניל חדשים של האלבום האדיר הזה! אז אל תזניחו את התגובות, אולי התקליט הזה יהיה שלכם במתנה.

בינתיים, תעשו פליי לאלבום החדש והמעולה ותתחילו לקרוא:

עבדנו על האלבום מספר שנים והסיפור שעומד מאחוריו מתגולל עד לחלום ילדות שלנו:

לפני מספר שנים, טל אורן, גיטריסט הלהקה והכותב הראשי, סיפר לי שכשהיה ילד ראה תכנית תיעודית מעניינת בערוץ 8 על "כנופיית החרקה" – חבורת אופנוענים נערצת משנות השישים, שהיו מבצעים פעלולים עוצרי נשימה מדי יום שבת בחולות גוש דן ומושכים אלפי צופים מקרב בני הנוער. טל טען שהיה לחבורה שיר הלל שאותם נערים היו שרים, אך שכח את מילותיו. כמו כן, הוא סיפר שלרוכבים היו שמות מצחיקים כאילו הם אינדיאנים, אך זכר רק את הכינוי של מנהיג החבורה – "הנץ השחור".

וכך יצא שגם אני רציתי לצפות בסרט, אז חיפשנו אותו. חיפשנו איזכורים, הודעות בפורומים, פנינו לערוץ 8, אך לשווא, לא מצאנו דבר על הסרט, עד כדי כך שהייתי בטוח שטל המציא את כל הסיפור.

מספר שנים מאוחר יותר, אחרי שהקלטנו את אלבומינו הראשון "Danger beach", טל השמיע לי ריף חדש שכתב, שהזכיר את פסקולי סרטי האופנוענים הישנים. החלטנו לקרוא לקטע על שם אותה דמות מסתורית, "הנץ השחור". באותה תקופה פנו אלינו מפרויקט "חרקה" של קול הקמפוס בהצעה להקליט אלבום משלנו לסדרת האלבומים של התחנה. חשבנו שזו הזדמנות נהדרת להקליט לראשונה אלבום שכולו הוט-רוד, המוקדש לכנופיית החרקה ולמוזיקת האופנוענים שאנחנו אוהבים, כמו שהיו עושים פעם, באמריקה.

כשחושבים כיום על מוזיקת אופנוענים עולה בד"כ המחשבה על שירים כמו ״Born To Be Wild״ או על להקות כמו מוטורהד. אבל החיבור בין אופנועים למוזיקה קצבית, שהוא מקור ההשראה לאלבום, החל עוד הרבה לפני כן. בתחילת שנות השישים, עוד לפני שבאמריקה ידעו מי אלו הביטלס, מוזיקת הסרף הייתה הדבר הכי מגניב ופופולרי, בעיקר בחוף המערבי. הסגנון התאפיין בצלילי גיטרה חזקים ומהדהדים המנסים להעביר למאזין את החוויה הכייפית שבגלישה. התקליטים היו מלווים בתמונות גלישה נועזות ובתמונות של חבר'ה צעירים ויפים על חוף הים, בחורים שלאו דווקא היו אלו שבאמת ניגנו באלבום.

בראי השנים, ניתן לחלק את הסגנון לשני תתי-ז'אנרים: הסרף האינסטרומנטלי, שהתפרסם בעיקר בזכות הגיטריסט דיק דייל (שזכה לכינו "מלך גיטרת הסרף"), והסרף הווקלי, שהיה מוכר בעיקר בזכות להקת הביץ' בויז. בשלב מסוים, החל משנת 1963, כנראה מתוך רצון לחדש ובמטרה לפנות לקהל רחב יותר, המציאו את סגנון ההוט-רוד. מבחינה מוזיקלית הוא בדיוק כמו הסרף המוכר, רק שבמקום גלשנים, בחורות וחוף, המילים עכשיו עסקו במירוצים, מכוניות, אופנועים וקרבורטורים. בקטעים האינסטרומנטלים שולבו רעשי מנוע, ובאימז'ים שלוו לאלבומים נראו חברי הלהקה עם מכוניות מרוץ גדולות, רכובים על אופנועים או סתם מלוכלכים בגריז כאילו זה עתה סיימו יום עבודה במוסך.

וכך חברות התקליטים הגדולות הוציאו שלל אלבומים ללהקות קיקיוניות אך מעניינות כמו הריפ-קורדס, המוסטנגס וההונדלס (שבעטיפות האלבומים היו רכובים תמיד על אופנועי הונדה). אלבומי הוט רוד יצאו גם לאמנים המוכרים כמו דיק דייל (Checkered flag) והביץ' בויז (Little Deuce Coupe, Shut Down). האמן המזוהה ביותר עם הז'אנר הוא דייבי אלן, שב-1965 החל לשלב במוזיקת ההוט-רוד את ההמצאה החדשה, פדאל הפאזז, ובמהרה זכה לכינוי "מלך גיטרת הפאזז" והשתלב בפסקולי סרטי האופנוענים מהתקופה ("כנופיית האופנוענים", "מלאכי הגהנום על גלגלים" וכו').

הקטע הראשון באלבום כנופיית החרקה ("הנץ השחור") והקטע האחרון ("רוולושן") הם בעצם מחווה לסגנון של דייבי אלן, שירי הוט-רוד בהם משולבים רעשי אופנוע לצד גיטרת פאזז חזקה המנגנת ריף פשוט. אותו פאזז רועם המזכיר את הרעש שהאופנוע משמיע במהלך הנסיעה. האלבום מנסה להתחבר כמה שיותר לתחושת הרכיבה, כאילו הוא נכתב מראש להיות פסקול של אותם סרטי אופנוענים אהובים, הכוללים קצב מהיר ומהדהד, נסיעות ארוכות ומרגיעות לצד תגרות ונפילות.

בהמשך העבודה על האלבום רצינו לשלב עוד שירים הנקראים על שם הרוכבים מהחבורה ועל שם התרגילים שלהם, אז החלטתי שוב לבדוק אם צץ מידע ברשת על כנופיית החרקה. ואכן, נכתבו לאחרונה מספר פוסטים בפורומים השונים, ועם הנגישות לארכיון העיתונאות מצאנו גם מספר כתבות מזמן אמת על החבורה וכך הצלחנו להגיע ולהפגש עם הרוכב המוכשר והצעיר ביותר שבחבורה' אברהם שטטלנדר שזכה לכינוי "שטעטלע", והוא גולל בפני, תוך הצגת תמונות אותנטיות, את כל הסיפור המדהים המהווה את הבסיס לאלבום. לאחר מכן נפגשתי גם עם מנהיג החבורה, "הנץ השחור", שהוסיף עוד פרטים עסיסיים על מעלליהם וכן עם הצלם שצילם אותם.

כל קטע שניגנו קשור לסיפור קטן אחר שסיפרו לי הרוכבים הותיקים. כך למשל "מורדר לא יוותר" מתקשר לסיפור על אותו רוכב זקן שהתרברב בביצועי העבר שלו, ניסה להצטרף לחבורה אבל לא הצליח לרכב במעלה הגבעה התלולה וניסה שוב ושוב. כך גם עוצבה עטיפת האלבום (ציור: אנדריי סנדלר) על בסיס אותם סיפורים. העטיפה כוללת אפיזודות שונות כמו רכיבת בכביש כחבורה מלוכדת, הפחד שזרעו בתושבים, הפעלולים בחולות, הנסיעה הנועזת על גשר הירקון. כמו כן, בתקליט מתואר כלל הסיפור ומשולבות אותן תמונות ישנות של החבורה, כפי שהיה נהוג באלבומי ההוט-רוד הישנים.
את התקליט נשיק ב-6 למאי באברהם הוסטל, עד אז ניתן להאזין לאלבום כבר עכשיו.

אז מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק מהאלבום?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר או אלבום שמבוססים על מקרה אמיתי אתם אוהבים במיוחד). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לבר ולניצן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד חמישי הבא בערב!