כרטיסים במתנה: Brian Jonestown Massacre – שוב!!!
ניסיון העבר מלמד שמשהו [סליחה על הביטוי] קסום קורה כשלהקה חוזרת לישראל בפעם השנייה תוך זמן קצר. מצד אחד ההלם מהקהל הישראלי המרעיף כבר לא שם. מצד שני הקהל מרעיף אפילו יותר. החיבור חזק יותר, אמצעי פחות.
The Brian Jonestown Massacre היו כאן בדיוק לפני שנתיים, והיה להם ולנו כל כך כיף שב-15 ביולי הם חוזרים לעוד הופעה. לרגל העניין המסעיר הזה יש לי כרטיסים לחלק לכם, אבל יותר חשוב – יש לי פוסט אורח של יותם קניספל שמיועד לכל מי שעדיין לא מכיר את הלהקה הזאת, וגם למי שמכיר אבל אוהב להיזכר.
אליך, יותם:
ב-15 ביולי, בריאן ג'ונסטאון מסקר יגיעו להעיף את הקרקפת של הנוכחים בבארבי בפעם השנייה, אחרי שביולי 2012 הגיעו כחלק מגל להקות האינדי שטפטף לארץ הקודש (וממשיך לעשות זאת באופן מתמיד ומבורך לצד הרכבים ראויים לא-פחות). מעריצי ההרכב יודעים שאם יש משהו יותר מאתגר מלהכיר את מלוא הרפרטואר העצום של הלהקה, זה להסביר במילים איך היא נשמעת. ובכל זאת, הגענו עד הלום, ואפילו לידי ביקור שני, אז אנסה לזקק זאת למילים בודדות; ככה נשמע חופש (ויושר) אומנותי. במלוא תפארתו וגווניו. ולעיתים גם שלילתו.
השירים שלהם מבקשים להיקלט, אבל מבלי להפוך ל"קליטים"; זו מוזיקה שמבקשת לשוטט ברוח מאזיניה, להרחיב את תודעתם, ללכת לרוחב ולא לאורך. לטפטף ולהתפשט. וזאת תוך המון כבוד גלוי לשורשי הפסיכדליה, הפולק והשוגייז (ולאחרונה, גם הנגיעות האלקטרוניות שמעטרות את שכבות הסאונד, התמיד מורכבות, שהלהקה מייצרת). זו הסיבה שהיא לא תמיד נוחה לעיכול, וזו גם הסיבה שמתחת למסווה התובענות שהיא דורשת ממאזיניה, מסתתרת כמעט תמיד איכות מזוקקת. וזו בעיקר הסיבה שאסור, פשוט אסור, לפספס את החוויה שבלראות אותם עושים זאת לייב.
זו כבר קלישאה לכתוב על דמותו הטרגית של אנטון ניוקומב, האיש שהוא בעצם הבריאן ג'ונסטאון מסקר, והכותב/מלחין של רוב יצירותיה;
חוסר היכולת להתפשר, ההרס העצמי, ההתמכרויות (על אף שלאחרונה התנקה, והפעם באמת-באמת), ושלל הקפריזות שהוליכו אותו לא אחת להתקפים אלימים, כמו זה שתועד בסרט התיעודי המופלא "Dig!", שליווה את הלהקה, יחד עם להקת הדאנדי וורהולז המצוינים, במשך שבע שנים ארוכות בניינטיז;
לא לדאוג. לשמחתנו (או בעצם לצערנו) את מפגן הזעם והאלימות הזו לא נראה בבארבי. הוא הרי נקי באמת-באמת.
אבל בשנות התשעים ככה זה היה נראה כל שני וחמישי בהופעותיהם:
כבר אז ניוקמב ראה עצמו כנביא, נושא-בשורה, תמצית ייצוגו של אמן אמיתי שהוא במקרה מוזיקאי מחונן. וככזה הוא גם סוג של מהאחרונים-בדורו; דושבאג לא נורמלי (שכנראה קצת נרגע), אבל לפחות, תמיד – נאמן ואמין לעצמו. עד היום הוציאה הלהקה 14 אלבומים בהנהגתו, כשהאחרון, Revelation, קיבל ממגזין טיים-אאוט לונדון את התואר "amazingly contemporary" (וטעימות ממנו בהמשך).
התבקשתי לבחור כמה שירים שידגימו למה אסור בעיניי לפספס את ההופעה הזאת. מי שהיה בראשונה בוודאי לא זקוק להסברים, אולי רק לתזכורת. בחרתי את השירים שעבורי אישית מסמלים את מידת החופש, הייחוד, החספוס והרגש שמקופלים יפה כ"כ בלהקה עמוסה סתירות ורבדים, דרך נרטיב מעניין של ההתפתחות וההשתכללות המוזיקלית שלהם. מודה שלא כל שיריהם נמרחים לי תמיד טוב על הטוסט, אבל מוכרח לציין שאלו שכן – חרוטים עמוק ויציב בליבי. והנה כמה מהם:
1996 הייתה שנה פורייה-על-גבול-הפסיכוטית בחייה של הלהקה, שהוציאה לא פחות מ-3 (!!#!@$) אלבומים באותה שנה, כשהראשון היה Take it from the man המופתי.
השיר שפתח אותו נקרא "Vacuum Boots" –
זו הייתה שנה של המון המראות, נחיתות והתרסקויות בחייה של הלהקה מסן-פרנסיסקו.
ובשיר הזה מופגנת הקלילות הנוחה, הריחוף והחן לצד ההיפיות הקליפורנית. קצת לפני שהכיוון המוזיקלי של הלהקה יתגלגל ויעמיק:
באלבומם השלישי באותה השנה, Thank god for mental illness (1996), שאבה הלהקה השראה מבלוגראס ופולק/רוק בסיסי ובועט, ע"י סאונד שנשמע כאילו נשלח במכונת-זמן מהסיקסטיז.
ומילא זה, האגדה מספרת שהפקת האלבום עלתה פחות מ-20$ בלבד, בבית/מאורת הסמים של ניוקמב, ביום הקלטות אינטנסיבי אחד. אפילו הטכנאי קיבל תשלום של גראס.
השיר "Free and easy take 2" מתוכו, הטיב לספוג את כל מרכיביו של האלבום, שלטעמי הוא אחד האלבומים הכי גולמיים, לא מעובדים, כנים ופרומים-לחיוב שקיבלנו מהניינטיז. כפית גדושת מציאות, קפסולת זמן פשוטה ומורכבת כאחת.
לא פחות מעניין ממנו, באלבום הזה נמצא גם השיר "It girl".
ניוקמב הרומנטיקן אוהב לכתוב שירים העוסקים בחיפוש: איך ואיפה למצוא קבלה, הפנמה, כפרה, וכמובן, מעל כל אלו – אהבה.
"It girl" הוא אחד מהשירים הכי פשוטים, נוגים, דקים וקולעים שכתב על אותה אהבה נכספת, תחת השאלה הנשאלת ביותר בהיסטוריה:
"מי מהן זו הבחורה עבורי?"
ואם כבר התחלנו באלבום הנפלא והמזורז הזה, שקודם נושב כמו רוח-תקופה ואז בועט למאזין בביציו, קשה יהיה להתעלם מ-"The Ballad of Jim Jones", עוד שיר חיפוש נהדר ומפורסם למדי, שמבחינתי נכתב לרגע שבו מתקפל הגג-הנפתח ביציאה לטיול הקרוס-קאנטרי בארה"ב, אליו כולנו מייחלים להגיע מתישהו.
וגם בשיר הזה, שחוזר לסוגיית החיפוש, מגיעה גאולה בדמות זרועותיה של אהובה מיוחלת;
I walked from New York and back from L.A.
I lived on a mountain and once by the bay
I bought an apartment and slept in the hay
but there's no place that's softer than (your arms)
בקפיצה לא-הוגנת קדימה, תוך התעלמות מאלבומי מופת נוספים, נגיע ל-Strung out in heaven, אלבום משנת 1998, ובפרט לשיר "Going to hell" מתוכו.
כחלק מ"המסע-המוזיקלי-בזמן" של הלהקה, שמאז ומעולם הייתה גלויה בכוונותיה להחזיר את הסאונד של שנות ה-60 וה-70 לימינו, ריף הגיטרה בשיר הזה מהווה כולו תמהיל של עכשוויות לצד הכמיהה לעבר. טיול מוצלח מעבר לגבולותיו המוזיקליים של הזמן.
זה הקיו שלכם להגביר את הרמקולים:
"Mansions in the sky" – שיר מתוך האיפי Bringing it all back home – again, שיצא ב-1999. לאו דווקא משיריהם המוכרים, אבל יש בליריקה שלו הרבה כנות ועצבים חשופים, שרק ילכו ויתעמקו כשנמשיך את המסע לנפשו השסועה של ניוקמב. הפעם החיפוש הוא אחרי הכפרה על חטאים גוברים ולא-פוסקים -
Well, I'm sure I will become Your favorite son
If You forgive the awful things I've done
ולי אישית הוא מזכיר מעט את "Mountain Climbin'" של עוזי רמירז, שלהשערתי נכתב בהשראתו;
מאט הוליווד, אחד משלל הגיטריסטים בהרכב, הוא הנאמבר 2 המיתולוגי של הלהקה הזו, וכיאה לתואר הוא גם עבר את הכי הרבה התנגחויות עם ניוקמב.
חשוב לציין שכישרון הכתיבה שלו, כשהוא זוכה לביטוי והתממשות, מוכיח למה הוא כ"כ נחוץ להרכב.
יש האומרים שהוא "הנפש המוזיקלית" התאומה של ניוקמב, הצלע המשלימה, המאזנת, והוא מהיחידים בלהקה שנשארו מההרכב המקורי שהוקם ב-1988.
בעולם עתיר האינטריגות (והעזיבות בטריקות-דלת) בו חברי הג'ונסטאון חיים, זה בטוח אומר משהו.
הנה למשל "Oh lord", שיר שכתב הוליווד לאלבום Take it from the man – ואחד מהשירים שהלהקה הכי אוהבת לנגן בלייב (שימו לב לסלוטייפ שמחזיק את עדשת משקפיו. אין יותר אינדי-רוק מזה):
ואם כבר בהוליווד עסקינן, הנה עוד שיר מוכר למדי שכתב, שנשמע די דומה לאחרון, כבדיחה על חשבונם של חברי להקת הדאנדי וורהולז בעקבות הצלחת שירם
"Not if you were the last junkie on earth" שהפך את הדאנדיז להצלחה בינלאומית, בניגוד לג'ונסטאון שעוד נשארו "במחתרת" באותה התקופה. שיר נוטף קנאה וציניות שבעצם קורא לדאנדיז "חבורה של צבועים".
והוא כיפי as shit ובייחוד בהופעות:
ואם הקפדתם על תשומת לב בקטע מההופעה, ודאי הבחנתם באיש הטמבורין השנון-אסתטית, ג'ואל גיאון;
האיש שמוכיח שכל להקה בלי טמבורין צריכה בדחיפות איש-טמבורין.
גיאון הוא האיש עם הכי הרבה נוכחות על הבמה בהופעות של הלהקה. על תקן "סולן" שעומד במרכז הבמה, משקשק את הטמבורין ולעיתים את המרקס, מנענע את אגנו, מרים את אפו, ומוסיף קולות רקע באדישות של חצי-נוכח חצי-נפקד.
אבל אחת לכמה שנים, כשהוא נתקל בקיר שתלטנותו הרוגזת של ניוקמב, גיאון מתפנה לכתיבת שירים עם להקה נפרדת שהקים בשם The Dilettantes, שזו הזדמנות ראויה להכיר גם אותה אם עוד לא יצא לכם.
https://www.youtube.com/watch?v=PKRrD7xz_t4
ובחזרה לג'ונסטאון;
באלבום Give it back! מ-1997, הגיח לעולם השיר "Servo", אחד מהשירים היותר מוכרים של הלהקה, שנכלל כמעט תמיד בכל סט-ליסט בהופעות שלהם מאז.
שיר שהוא אבן-דרך בדרכה המוזיקלית. לכל מי שאוהב אותם וגם למי שלא:
באותו אלבום בלט במיוחד גם השיר "
The devil may care (mom and dad don't)", שמקבל נפח טרגי לאור סיפור משפחתו של ניוקמב;
אמא שויתרה עליו בנעוריו, ואבא אלכוהוליסט שנטש בילדותו, רק כדי לחזור לחייו בבגרותו ולבסוף להתאבד ב-1997, בדיוק ביום הולדתו של אנטון.
בשיר הכי ישיר וכואב שכתב ניוקמב באלבום ההוא (ואולי בכלל), הוא מתייחס להוריו ועל החוסר באהבתם, במילים פשוטות וצורבות
: Say goodbye to mom and dad, the two best friends I never had:
ואם כבר נפלנו לתהומות מכאוביו וכנותו המוחצת של ניוקמב, שהגיע לשיא בשלותו בתחילת שנות ה-2000 בעקבות טרגדיות נוספות שצבר – הנה עוד שיר, הפעם מהאלבום Bravery, Repetition and Noise מ-2001, בשם "Open Heart Surgery" –
עוד פנינה כואבת בישירותה.
שיר ששמו הולם את מידותיו ומעמקיו הרגשיים.
נוגע, כואב, ומשרה תקווה. כמו ניתוח לב.
צלילה עמוקה לתחתית הבאר:
http://www.youtube.com/watch?v=3lwsIAlIlqA
וכיאה ללהקה שרוב נגניה עברו בשלב כזה או אחר במכון גמילה, השיר "A new low in getting high" מהאלבום
…And this is out music מ-2003, מיטיב לבטא את תחושת ה-walk of shame של הבוקר-שאחרי ערב הוללות מוגזם.
שיר שעוסק בגבולות וחצייתם. המנון כואב לייסורי מצפון קיצוניים של המשתמשים-כלפי-עצמם, על נפילה מוחצת משיא גובהו של הקיק, ועל הרצון הכן לצאת החוצה לדרך נקייה וחדשה (והפעם-באמת-באמת, אם נצליח):
"I got my eye on you" הוא עוד שיר שהלהקה מרבה לנגן בהופעותיה, מאז שהופיע לראשונה באלבום strung out in heaven. עוד תרומה סקסית ומופתית של מאט הוליווד לחיינו, שבתחילת השיר הזה נשמע כמו הביטל החמישי לרגע. לא פחות. ושימו לב לקולות שמוסיף גיאון ברקע:
את הופעתם הקודמת בארץ פתחה הלהקה עם השיר "
Stairway to the best party in the universe", שגם נכלל באלבומם הלפני-אחרון מ-2012, Aufhbene.
שיר שהוא בעצם פסיפס עתיר שכבות מוזיקליות, בתוך אלבום עם הפקה מורכבת שמצריכה סבלנות וסקרנות.
בערך בשמיעה החמישית האלבום מתחיל להיות מתגמל, אם תסכימו להרחיק-לכת מספיק.
ובשיר ספציפית, ההומאז' לזפלין ברור מאליו, וכנ"ל ריף הגיטרה שנשמע כמו בנו החורג והחורק של "paint it black".
ובכל מקרה – אחלה שיר לפתוח איתו הופעה:
את Revelation, האלבום האחרון שיצא במאי השנה, כבר ציינתי. ואף הבטחנו טעימות.
אז הנה "What you isn't", שיר שכולו חגיגיות, ואחת הפנינים החזקות מהאלבום
https://www.youtube.com/watch?v=D-JV18_K1V4
ולסיום, עוד אחד מאותו אלבום – "Days, weeks and months". עדכונים מעבר-לים מבטיחים שזה אחד השירים הכי מנוגנים בטור הנוכחי, כך שבוודאי נזכה לקבל גם אותו.
עוד הוכחה ליכולת של הלהקה לחזור אחורה בזמן בלי לעשות זאת ע"י תעלולי אולפן, אלא במקוריות ותעוזה מוזיקלית של אנשים שמכירים היטב את הבאר המוזיקלית ממנה הם שואבים, והיעד הברור אליו הם שואפים להגיע.
ובכל מקרה, הדבר הכי חשוב שיש לקחת בחשבון הוא מה שלמדנו מהפעם האחרונה שהטובחים מג'ונסטאון הגיעו לארץ: אם תזכרו משהו מההופעה בבוקר למחרת, כנראה שלא חוויתם אותה כמו שצריך. יהיה להיט נדיר, מאתגר ומחשמל. תהיה נוסטלגיה בהתהוותה. וכולנו נהיה אסירי תודה לטבח המוזיקלי העשיר בו נזכה לקחת חלק.
אז מה צריך לעשות כדי לזכות בכרטיס?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו מי הופיע כאן בעבר וצריך לחזור מיד!). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לערן וליותם!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי!
מה עם בוני פרינס בילי?
ניק קייב מזמן לא הגיע.
דירהוף!
ג'תרו טאל! הם לא הגיעו כבר איזה 4 שנים, אני דואג שמשהו קרה להם…
איגי פופ חייב לחזור לכאן כי לא הכרתי אותו כל כך שהוא הגיע ב2007 ואני יודע שזו הייתה אחת ההופעות הטובות שהיו כאן ועד היום אני מצטער על זה
ומישהו שכן ראיתי וחייב לחזור זה מארק לנאגן הענק שמגיע לכאן לא מעט ובשנה וחצי שלא היה כאן הקליט עוד שירים מדהימים שחובה לשמוע בלייב
קלקסיקו צריכים לחזור, אחרי שפספסתי את ההופעה הקודמת שלהם בגלל חתונה של חברה 🙁
וסאן לאקס צריך(ים) לחזור פשוט כי הוא העיף לי את המוח ואני רוצה שוב!
ג'ואנה ניוסם צריכה לחזור בדחיפות!
סון לוקס נתן את אחת ההופעות המדהימות שיצא לי לשמוע, והייתי הולך שוב בלי היסוס.
סוואנס (!) בפעם האחרונה שהם היו פה כלל לא הכרתי אותם. לפני שנה הלכתי להופעה שלהם די במקרה, חוויה מטלטלת. באמת. משהו אחר קורה שם.
אולדסקול – ניק קייב, פי ג'יי הארווי, ותכלס גם סאונדגארדן שיעשו רוורס, כי איכשהו הצלחתי לפספס
The hives נתנו אחלה הופעה ברוקנרולר והייתי שמח לשמוע עוד…ועוד…
מוריסי חייב לחזור לביקור שלישי!
Bill Callahan , שהופיע כאן כ Smog ….!
אחד הכותבים הגדולים ביותר שפועלים כיום חייב לחזור לכאן עם חומרי הסולו שלו
בלאק ליפס, טור נוסף בארץ הקודש!!
אנימל קולקטיב צריכים לחזור ומהר
the black angels.
כי היה אדיר.
לס קלייפול צריך לחזור לכאן. ואני לא אבכה (בכלל!) אם הוא יביא את כל פרימוס איתו.
גם ניק קייב יכול לחזור בכיף, שיביא את פי ג'יי איתו
בוני פרינס ביךי כי פספסתי ומאז התאהבתי.
וובן הנד.
דת' אין ג'ון.
מייהם.
יו לה טנגו ודירהוף, אם מותר שתיים
of montreal
כמה פעמים שהם רק רוצים…
peter murphy.
🙂
גםאני גמאני.
טוב ברור שסוויד חייבים לבוא שוב, אולי הפעם ההגברה גם תעבוד….
וכמובן כמובן רדיוהד, אם לא בשיא אז לפחות פוסטמורטם….
דאוס. באו, נתנו שלוש הופעות ולא חזרו מאז…
of montreal צריכים פשוט לעבור לפה
ו גוגול בורדלו צריכים לחזור כי פשוט לא הצלחתי למצוא כרטיסים אחרי שהיה סולד אאוט.
חחח… טווח…
ביסטי בויז 🙁
ביל קלאהאן, כי כשהיה פה לא שמעתי עליו בכלל, והיום אי אפשר בלעדיו.
אני רוצה אני רוצה
רדיוהד שיחזרו
ביורק, ניק קייב, רדיוהד
liars
מת עליהם, אנטון הוא סמל 🙂
הייתי שמח לראות שוב את אינטרפול, אולי זה יקרה בסיבוב ההופעות הבא שלהם אחרי צאת האלבום החדש בקרוב..
יו
אשמח לראות פה שוב את The Fall
רדיוהד!!
:/
Iggy pop
Morrissey!
מפתיעה את עצמי עם מארק קוזלק.
רדיוהד!
ניק קייב יתקבל בברכה
רדיוה הם האובייס, אבל Melvins האדירים היו פה ואפילו לא ידעתי. אז לגמרי הם.
THE FALL
הופיעו כאן פעמיים כבר, הייתי בשתי ההופעות, 91 ברוקסאן, ולפני כשנתיים שוב. אשמח לראותם שוב כאן, מארק אי סמית זה טוב לבריאות. רוצה פאקן כרטיס ל-BJM. תודה…
דירהוף!
אנימל קולקטיב!!
בל אנד סבסטיאן (עשו הופעה קטנה עם אביב גפן)
סאן לוקס!!!
רדיוהד!
מוריסי!
בוב דילן!
קאלקסיקו!
איגי פופ!!
דאבנדרה בנהארט!!
ניין אינץ' ניילז!!!
פיקסיז!!!!!
רגע, בעצם יש לי כבר כרטיס…
מארק קוזלק – שיבוא כל שבוע, אני אעשה מנוי. גם רדיוהד וניק קייב וגם Echo & The Bunnymen, ואם יסכימו להתאחד לצורך העניין, REM!
אני על המסגרת אשראי;( כל כך רוצה לראות
את הטבח של בראיין. בבקשה;) תחנוניי העמוקים
מוכן לפנק בפרחון;)
למה רדיוהד לא נתנו הופעה מאז תחילת האלף הנוכחי?סוואנס שיחזרו.. אפשרי שיתוף פעולה עם דיוויד יוג׳ין מווואן הנד וסיקסטין הורס פאוור?
תעשה לי את השנה אם תבחר בי ״אקראית״
תודה מראש על ההצעה הנדיבה, מוערכת בפני עצמה.
ניק קייב ופי-ג'יי-הארווי, בנפרד, ביחד, בכל צורה
שתכפר על כך שכשהיו פה אי אז, איכשהו פשוט לא ידעתי מזה.
אנימל קולקטיב!
לא מאמין שפיספסתי את זה בזמן אמת
radiohead!
בריטני ספירס
LOW
YO
לו רק הייתי יכולה לבחור אחד (או שלושה. או חמישה) מהשלל המוזיקלי שפספסתי.
רדיוהד
רדיוהד!
תודה!
רדיוהד צריכים לבוא שוב!
אוקרביל ריבר, ג׳ואנה ניוסום ואוף מונטריאול (פעם שלישית גלידה)
וואוו איזה כיף!!!
Radiohead
Son lux …
דמיס רוסוס
רוג'ר ווטרס
התגובה הזוכה
Disharmonic Orchestra
סוויד! דה ווקמן (שיחזרו לפעילות ויגיעו לכאן), רדיוהד, ארט ברוט
אשמח לכרטיס, תודה!
פול מקרטני
ריהאנה – אבל הפעם שתיתן הופעה כמו שצריך!!!
RADIOHEAD
of Montreal
Son Lux!
Radiohead!
son lux
רדיוהדדדדדד(: וגם בוב דילן אם אפשר.. חח
אשמח לכרטיס, תודה!
פי.ג'יי הארווי וניק קייב. ביחד ולחוד.
Faith no more תמיד כייף לראות
רדיוהד, או ניין אינצ' ניילס
פול מקרטני צריך לחזור כי הבריאות שלו מידרדרת ובעיקר כי יש לי עכשיו ת׳תקציב.
מגניב!
הלו שלום, פול בנקס? היה לי תענוג לראות אותך פה בארץ, שלושה ימים אחרי שראיתי אותך בפסטיבל רדינג באוגוסט 2011! זה היה מסע מפרך מנתב"ג ישירות לביתן 2 (עם כמה עצירות לשים מוצ'ילות ולמצוא דרכונים וכאלה), אבל הגעתי ואפילו זכיתי להגיד לך כמה מילים אחרי ההופעה (סליחה על הג'יבריש, אבל כוונותיי היו טובות). אנא, דבר עם דניאל קסלר וסם פוגרינו, לכו ביחד לאמרגן ההופעות והגידו לו: "הבא שלום עלינו ועל כל ישראל, ואם לא שלום, אז אותנו!" אשלח לכם את התרגום למשפט באנגלית בקרוב, כדי שהוא גם יבין אתכם. תודה! אינטרפול לישראל!!! אמן!
My bloody valentine !
פספסתי פעם קודמת, יהיה נהדר לזכות הפעם
אני רוצה!
טורי איימוס חייבת לחזור לכאן.
אני רוצה! וגם – MUM, זה היה הכי משמח שהיה לי.
מייק פאטון על שלל צורותיו הרכביו וכו׳ 🙂
אשמח לכרטיס!
הייתי שמח אם black angels היו חוזרים שוב!
וכן, אקטואלי, אשמח לראות את הpixeis שוב שנה הבאה (אם כי זה לא ממש ריאלי :))
ולא יזיק לRadioHead לבוא שוב (היו כאן פעם אחרונה ב2000)
לאונרד כהן
אולי הופעה של פרינס זה קצת הרבה לבקש, אז בחירה יותר ריאלית זה סיינט וינסנט או דירהאנטר.
איגי פופ. זה יהיה חלום שהתגשם
הי ! הם פה ביומולדת שלי, כמה כיף זה יהיה…אההם אההם 🙂
איגי פופ בבקשה!
ברור שרדיוהד,
ואם להיות יותר אמריקאית אז הופעה נוספת של הבלק אנג'לס תעשה טוב לכולנו.
רדיוהד ופול מקרטני, כי פספסתי את ההופעות שלהם בארץ.
פי ג'יי הארווי בבקשה תודה !
דייוויד בואי! וברצינות –
איגי פופ!
ושאוף מונטריאול יבואו לפחות פעם בשנה!
– פי ג'יי הארווי – נתנה הופעה מ ע ו ל ה בחיפה
– ניק קייב – ראיתי מספר פעמים ולא אפספס אף הופעה נוספת
– דיוויד אלן יבדל"א
– פיטר האמיל יבדל"א
– בוני פרינס בילי – אחת מההופעות הכי גדולות שהיו כאן!
– Faun Fables המופלאים
– ג'ון קייל – שוב ושוב ושוב
– אפגן וויגז – שוב ושוב ושוב
– טוקסידומון !!!!!!!!!!!!!
להגיע דחוף:
– פליימינג ליפס
– ספיריטואלייזד
– בל אנד סבסטיאן (ללא אביב גפן)
– ביל פיי
– סנט וינסנט
– גרנדדי !!!!!!!!!!
מייק פאטון תמיד צריך לחזור לכאן שוב ושוב ובכל הרכב שיבחר לנכון 🙂
ההופעה הקודמת של בריאן ג'ונסטאון הייתה מחשמלת ומהפנטת.
מעטות הלהקות שנותנות עדיין את ההרגשה הזאת (מבחינתי כמובן)
בכל רגע נתון אשמח לראות את דירהאנטר, ברדפורד קוקס נותן את אותה הרגשה
מחשמלת בזמן ההופעה.
הקאלטס ויות׳ לגון, ממש אשמח אם הם יחזרו!
Swans
ניק קייב בנמל חיפה תודה רבה.
ניל יאנג!
דייויד בואי, כמובן.
Joanna Newsom
סוזי והבאנשיז חייבים לחזור
ליטל דרגון היתה אחת ההופעות. הם מוזמנים מאד.
קאלטס (CULTSׂ) נתנו פה הופעה כיפית ומעולה ואם הם לא יחזרו לעוד הופעה מתישהו אני אמצא אותם בעולם ואראה אותם שוב. ~o~
ישו!
FNM!
Low
לא מאמין שפספסתי אותם
טוב, זה קטנוני, אבל אני רוצה את פיית' נו מור שוב. ושוב. ושובבבבב.
הייתי שמחה אם יו לה טנגו ו/או ג'יזס אנד מרי צ'יין היו חוזרים
ליטל דרגון!! הופפההה
תכ'לס מייק פאטון צריך לחזור כבר מתגעגעים. או ניק קייב 🙂
יהיה מעניין לראות איחוד של הדנדי וורהולס ובריאן גונסטאון 🙂
יום רביעי M Ward!!
ניק קייב צריך לחזור לכאן
אנטון ניקומב הוא הגאון הכי לא מוערך שיש
קאלקסיקו לגמרי לגמרי קאלקסיקו!!!!
דה ג'יזס אנד מרי צ'יין, כי שו-גייז זה כיף.
אין עליך גיא!
אומנם לא רוק אבל הירומי צריכה לחזור ארצה, הרעש שהיפנית הקטנה הזו עושה הוא הכי קרוב לפרוגרסיב שאני שמעתי בג'ז בארץ לפחות. בפעם האחרונה שהיא הייתה פה היא עשתה גרסה של 11 דקות לMy Favorite Things של קולטריין רק עם תיפוף על הפסנתר
טרנט רזנור וניין אינץ ניילס חייבים לחזור לארץ !!!!!!! פיספסתי את ההופעה הקודמת לצערי וזאת אחת החרטות הגדולות בחיי אני חייב לעשות תיקון….ניי אינץ ניילס !!!!!!!
דיוויד בואי צריך לחזור!
אשמח מאוד אם קורט ואגנר ישוב לארץ.
אוף מונטריאול ודירהוף אם אפשר
לסד סאונדסיסטם
הבלאק קיז
ויפה שעה אחת קודם
סטיבן מלקמוס, קייזר צ'יפס!
קודם כל לגמרי לגמרי BJM, כי יש לי עוד כרטיס לא מנוצל מ- 12.07.2012 🙁
הזמנתי חודשים מראש ולא הגעתי כי באותו ערב נולד לי ילד 🙂
חוץ מזה – אוף מונטריאול שהיו מדהימים לגמרי ווובן האנד.
animal collective
Okkervil River
כי פספסתי 🙁
MGMT.
קייזר צ'יפס!!
סון לוקס או קלקסיקו או רדיהוהד או אם אפשר שלושתם
קצת נדוש ובחירה די משעממת מצידי, אבל בכל זאת, רדיוהד 🙂
גוגול בורדלו רק היו וכבר אני רוצה אותם בחזרה 🙂
Nine Inch Nails
כי זו ההופעה הכי טובה שהיתה בארץ ה'קודש'
קינג קרימסון!@#$
radiohead!!!!!!
משאלת ליבי – דיוויד בואי. אך לצערי זה לא יקרה.. אז לפחות שרדיוהד יחזרו כבר.. הקהל הישראלי העריץ אותם עוד שהם היו בשא"שים, ראוי שיחזרו לתת איזה גיג מידי פעם..
פיט דוהרטי. הדנדי האחרון, הג'אנקי האחרון, המשורר המיוסר האחרון, השריד האחרון לרוקנרול בכל מובניו. אף אחד לא חי את המיתוס כמו שפיט חי ואף אחד לא נמצא בסכנת מוות כה מוחשית כמו שפיט נמצא. נכון שהוא הופיע ממש לא מזמן אבל מי שנכח (לפחות בהופעה הראשונה) זכה לראות הופעה של אדם שלוח רסן, שיכור, מסומם, חסר גבולות ותחושת גרביטציה ובעיקר – חסר מחויבות לכל דבר חוץ ממה שהוא רוצה לעשות. שוכח מילים, נופל על הבמה, מעשן סיגריה או שתיים ביחד, כל שנייה בהופעה הזו הייתה תחושת חד פעמית של אקסטטיות ופראיות לורידים. מהר לפני שהוא יזריק את הזריקה האחרונה שלו.
בלונד רדהד היתה הופעה מצוינת !!!
Nevertheless
radiohead
יש כל-כך הרבה, אבל אין ספק שמבין כל מי שהופיע פה בעבר, יש להחזיר לפה מיד את
.PJ HARVEY, THE NEW YORK DOLLS, IGGI POP, MOMUS & JOHN CALE
ולמרות החמדנות, גם הסטונס חייבים לחזור…
רדיוהד
טום ג'ונס
כבר מתגעגע להייבז!
ניק קייב או מארס וולטה
רוג'ר ווטרס. חייב לחזור ולהופיע כאן שוב.!
סתאאאם….
הרזידנטס שיחזרו כמה שיותר וגם גונג (שחוזרים)
זוהר ארגוב והרזידנטס במופע סיאנסי משותף חזרה מתהום הנשייה
הברידרז ורדיוהד! מיד! 🙂
יו לה טנגו ביורק והפיקסיז! (כי פיספסתי בשבוע שעבר)
רדיוהד
! כמו בימי הרוקסן !
אריק קלפטון ….!!
והם לא היו, אבל אולי את אלט ג'יי? בא לי נורא
ג'ון קייל
את קלקסיקו פיספסתי בפעמים הקודמות.
Rage against the machine
עוד לא היו אבל הגיע הזמן – מה עם מודסט מאוס?
הסיכוי שלי לזכות שווה לסיכוי של הפועל לזכות בדאבל שנה הבאה
ג'סטין כמובן : )
רדיוהד 🙂
או לפחות SON LUX.
אשמח אם יו לה טנגו ודינוזאור ג'וניור יחזרו.
ביל קלהאן
ג'ואנה ניוסום!
Mum!
LOW
ניק קייב
סטיבן מלקמוס
מי שדפקו נפקדות אחרי שחיו בארץ- רדיוהד וניק קייב
Iggy Pop ,Nick Cave
בק צריך לבוא, ואז לנסוע, ואז לבוא שוב. תודה.
אני חוזרת עכשיו לארץ , לא מספיק? אז לפחות שאני אראה את הלהקה האהובה עליי ואוכל לחסוך קצת כדי לא לגור אצל ההורים .
Mojave 3, כי בהופעתם בבארבי אשתי היתה בחודש 9 ולא יכלה להשתולל איתי …
הפיקסיס.
רמבו 3
ביל קלאהן ובוני פרינס בילי, כמו שאמרו הרבה פה
ובעיקר- המלוינס, שלא הצלחתי לראות כשהיו כאן 🙁
3>
פוסט מרגש מאוד
Devendra Banhart, שכבר היה פה ומאז הספיק לבטל שתי הופעות.
ארט ברוט נתנו הופעה מעולה לפני כמה שנים ונעלמו מאז מהנוף
אום הביאו הופעה סוף לפני כמה שנים. הייתי מת שאום יחזרו בשיתוף פעולה עם להקת שרב.
יהיה נחמד לחזור לעיניינים…
פיליפ קרקוב
איזה כיף!!!
טוויילייט סינגרז
פיית' נו מור, היו פה כבר לא מעט פעמים, ראיתי אותם רק פעם אחת (בפעם האחרונה) והם *לגמרי* צריכים לחזור לפה שוב.
דיויד בואי – הייתי נותנת הרבה בשביל לראות אותו בהופעה חיה. (שיבוא לכאן שוב!)
וגם…הקרימזון פרוג'קט שהעיפו לי את המוח – שיחזרו שוב!! (שמה אעיז לאמר – קינג קרימזון בכבודם ובעצמם?!)
אבל את הבריאן ג'ונסטאון מסקר אני מכירה ועוקבת כבר עשר שנים. גיליתי אותם בזכות הסרט DIG, חובה לכל חובב הלהקה. עוד לא יצא לי לראות אותם בהופעה למרות שהיו כאן בעבר. אשמח לכרטיס!! בבקשה?… 🙂
PJ Harvey!
זה לא פייר! הייתי עוד בגן פעם אחרונה שהיא הייתה..
אשמח לכרטיס!
מארק קוזלק
david bowieeeee
כמובן 🙂 שוב 🙂 יאללה 🙂
אקו & דה באנימן = בכיף אשמח לראותם שוב
]]ואשמח לכרטיס לבריאן ג'ונסטון[[
קליף ריצ'ארד אליל נעוריי
!!!Victor Wooten!!!
M83
מלבינס!
רדיוהד
פול מקרטני
סוואנס!!!!!!!!!
ליירז
דה סופט מון
דה ג'יזוס אנד מרי צ'יין
REM חייבים להתאחד ולחזור לכאן!
ג'ון זורן!
וחוץ מיזה יש לי יומולדת ביום של ההופעה 🙂
לגמרי אינטרפול!
בלאק ליפס!וסוואנס.בבקשה
ואם זה היה אפשרי הייתי מוכרת את נשמתי לשטן בשביל לראות פה את סוניק יות.ואם אדם יאוך היה בחיים כמובן שגם ביסטי בויז…
PJ, black lips
דיוויזל זאפהההה
אני כנראה קצת יותר מבוגר מרוב המגיבים אבל עם נער מתבגר שמתחיל ללמוד את ה.. כל המוזיקה הזו! נשמח להגיע שנינו להופעה.
הבן של מארלי
Hamilton Leithauser
פי.ג׳יי הארווי כמובן
lcd soundsystem בתקווה שיתאחדו
רג'ינה ספקטור. פספסתי בפעם הקודמת, never again.
המלווינז.
היאנג גודס צריכים לחזור לכאן.