כרטיסים במתנה: פסטיבל מוזיקה מקודשת
אתם כבר יודעים שאני בעניין של עונת התרבות בירושלים – השתתפתי בפרויקט "החזית", סיפרתי לכם פה על פסטיכנס We (שנפתח עוד שנייה, ברביעי-חמישי!) ועכשיו מגיע עוד אירוע אדיר שאני לא יכול להתעלם ממנו כי הוא עוסק במוזיקה, ולא סתם במוזיקה אלא בפן מרתק של מוזיקה – פסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת. מה פתאום מקודשת, ולמה לא קדושה? עוד רגע תקראו. אבל לפני שאתם נבהלים, חשוב לומר שממש לא מדובר בפסטיבל של מוזיקה דתית, למרות שגם כזאת יש כאן. מדובר בפסטיבל די פסיכי, ברמה בינלאומית, של מוזיקה מכל העולם שנוגעת במשהו מאוד מהותי, מבוקש ומרכזי בחווייה האנושית – ההתעלות.
אני יכול לדבר על הפסטיבל, שיתקיים ב-20 עד ה-23 באוגוסט , אבל יש שני דברים הרבה יותר טובים שאני יכול לעשות: לתת לכם לשמוע את המוזיקה עצמה (ממש כאן בנגן), ולתת לעמרי שריר, אחד המנהלים האמנותיים של הפסטיבל הזה שחווה אותו מבפנים, לספר לכם למה כל זה מרגש אותו.
ואם התרגשתם, ואם השתכנעתם – אפשר לזכות פה בכרטיסים. כאן עושים פליי:
כמה מילים מאת עמרי שריר – שותף בצוות הניהול אמנותי של פסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת
(יחד עם קולגות רבי השראה: גיל קרניאל, גיל רון שמע , איתי מאוטנר)
פסטיבל ירושלים למוסיקה מקודשת (תתעלמו מהשם מהשם המרתיע, תכף נגיע לזה), או בשפת דיומא "תעלו לירושלים תעברו טרספורמציה קלה אם תרצו פשוט בואו להנות ממוסיקה ליגה באויר של ירושלים ובלוקיישנים הורסים". 40 דקות מתל אב(י)בילון וכבר השכינה תשרה עליכם, באחריות! (זה כנראה באוויר).
הפסטיבל מתרחש בלוקיישנים שונים ומיוחדים (חלקם בני אלפי שנים) ומארח מוסיקאים מאסכולות וסגנונות שונים כשהמשותף להם זו מוסיקה מקודשת (גם לזה כבר נגיע).
ממוסיקה פרסית עתיקה ורוקנרול ועד רגאיי ופיוטים, ג'אז, קלאסי, פולקלור שורשי-טקסי מרחבי העולם ונגיעות פסיכדליה, וזה רק קצה הקרחון.
כמעט כל סגנון יכול להיות מקודש. בין אם זה נובע מהטקסטים המושרים, בין אם הקומפוזיציה עצמה נכתבה בסולמות "הידועים כמרחיבי תודעה" או כאלה שנכתבו כדי להכניס את המאזין למצב רגשי מסוים, די בכוונתו הפנימית של האמן, איזושהי איכות מסוימת שהוא נוסך לתוך היצירה שלו, אופן הביצוע ולאיזה טיול הוא מבקש לקחת את הקהל המשתתף בהופעה.
הפסטיבל מסמל קריאה לשלום היוצאת מירושלים לעולם, קריאה המחבקת מסורות ודתות שונות באשר הן. מהדתות המונותיאיסטיות (והאחים החורגים המיסטיים דוגמת הסופיזם והקבלה) דרך הבודהיזם, ההינדואיזם וכלה במסורות שבטיות אפריקאיות ושמאניות ממרכז ודרום אמריקה. לכולם אלמנטים של קדושה ורוח, ייחודיים לתרבות ולמקום ממנו נבעו ובכל זאת אוניברסליים, מעל הזמן והמקום ובעלי היכולת לגעת בכל אחד מאיתנו ברגע נתון, בו נאפשר למוסיקה לחדור ולהדהד עמוק בפנים.
שלושה המאפיינים המאד ייחודים של הפסטיבל הם ירושלים, קדושה ( או "מקודשות" על אף התחביר הקלוקל…) ופלורליזם. אז למה זה קורה בעצם?
ירושלים – העיר בת אלפי השנים, בעלת היסטוריה שאין לה אח ורע, מוקד רוחני ענק, מושא התפילה של של מיליוני מאמינים ברחבי העולם ושל שלושת הדתות, כמובן. מאידך, עיר מסוכסת , משוסעת, טעונה ורוויות קונפליקטים שאינסוף כוחות מנסים לנכס לעצמם בעלות עליה, על כל אבן ופיסת אדמה שבה. כל זאת עוד מבלי שנגענו במשמעות הסמלית-רוחנית שלה: ירושלים של מעלה, ציון…
מוסיקה מקודשת – הסיבה שהשם הנבחר הינו "מוסיקה מקודשת" ולא "מוסיקה קדושה" הוא בהבדל המהותי בין שתיהן: מוסיקה קדושה הוגדרה ככזו ע"י מקבלי החלטות בתוך המגזרים השונים של הדתות הממוסדות (הידועה גם כמוסיקה ליתורגית). לעומתה, מוסיקה מקודשת נובעת מפעולה שמבוצעת על המוסיקה, והיא חסרת גבולות מוגדרים. בין אם מדובר באמן ובכוונה שלו בתהליך היצירה והביצוע, ובין אם מדובר על החוויה אותה חווה המאזין: איזשהי התחוללות פנימית, טרנספורמציה, התעלות מעל היומיום, חוויה הנובעת מהצלילים אותם שמע, בין אם אלו נפרטו על כלי מיתר עתיק ובין אם בוצעו עם גיטרה ואפקט ווא-ווא מפדבק, החויה אותה עובר המאזין עם עצמו פנימה, עם חבריו או עם שאר הקהל מול ויחד עם האמן המבצע, חווית השינוי הזו (וגם אם לשעה קלה) הנוגעת בנו ומשאירה איזו חותם – ליצירה כזו הפסטיבל שואף לתת במה.
הופעות נבחרות בנגיעה:
הפרטים המלאים באתר הפסטיבל.
MICKEY HART BAND
מתופף העל של להקה פלונית אחת הידועה גם כ-Grateful Dead.
מיקי הוא מהזן של המוסיקאים שגם בגיל בוגר ולאחר שכבשו פסגות שבודדים הגיעו אליהם לא מפסיק ליצור. אז לאחר שהופיע על אלפי במות באקסטראווגנזות מוסיקליות רוויות אסיד וטריפים מוסיקליים של שעות מול קהל מחושמל שרק מבקש עוד, האיש הזה לא מוצא מנוח, לא נרגע וממשיך בלהט תשוקתו למוסיקה לקדם מחקרים אודות התכונות המרפאות של התוף והקצב. הוא פתח ביחד עם פרופסורים בקליפורניה מכון מחקר המוקדש להשפעות מוסיקה על המוח והרגש האנושי, המשיך לפעול ולהתעמק בטריטוריות מוסיקליות נוספות, נחשף למוסיקה אפריקאית, הופיע וניגן עם מוסיקאים מגאנה, עם מאסטר הטאבלה ההודי זקיר חוסיין, ועוד עשרות שיתופי פעולה מוסיקליים מסקרנים.
מאז פירוקה של הגרייטפול דד מיקי הקליט מספר אלבומים והוא מגיע לארץ במסגרת סיבוב ההשקה לאלבומו החדש. מוסיקלית, אלבומיו מגוונים מאד ומהווים בעצם קרוס -אובר סגנוני בין רוקנרול א לה דד, מוסיקה שבטית, סול, אלקטורניקה ופסיכדליה. כיאה למוסיקאי רווי תשוקה, הוא מגיע ללא פחות מ-3 שעות הופעה חיה! במסגרת הפסטיבל, וואחד טריפ צפוי לנו בירושלים!
שוטטות לבנה
הלב הפועם של הפסטיבל…
לילה יחודיי במבצר מגדל דוד על חלליו השונים, על המרפסות והגגות הנסתרים הצופים לכל עברי ירושליםֿ, על הדשא המרכזי והמסבאה המפמפמת.
חגיגה מוסיקלית חוצת אמונות במהלכה ייערכו למעלה מ-20 הופעות חיות (אינטימיות וגדולות יותר), טקסים, תפילות, הקראות שירה, מיצגי אמנות, הכל כמובן סביב ענייננו המקודש. לשם המחשת המנעד המוסיקלי המאד רחב ולא צפוי:
נזירים טיבט מהמסדר של הדלאי לאמה יבצעו את אחד מטקסיהם העתיקים לשלום וריפוי; פרשנות ג'אזית לניגון היהודי; מוסיקה קווואלית בעברית (שירה סופית מפקיסטן); גאון סנטור איראני שמגיע במיוחד לכבוד הפסטיבל ויופיע עם מוסיקאים ישראלים; רוק מתפייט ועוד רבים מאנסמבלים ועד מופעי סולו.
הסיבה שקראנו לכך שוטטות היא: כשמה כן היא, חוויה לילית חופשית וקסומה המאפשרת לכל אחד לעבור את הלילה בצורה שונה והנוחה לו ביותר. בין אם ברור לך מראש איזה מופעים מעניינים אתכם ובין אם אתם פשוט זורמים ונותנים לדרך לכוון אותנו להרתפקאה הבאה, זו חוויה עוצמתית ומפתיעה בלילה קסום אחד בירושלים של מעלה. אפשר כמובן לשבת במסבאת הפסטיבל להתענג על דרינק או תה חם, לנשנש משהו, לקשקש עם חברים, לתפוס תנומה, להתעורר לתאי צ'י בזריחה ככה מול כיפת הסלע… ולהגיע מרוממים למופע זריחה מרהיב שיפתח את בוקרו של יום שישי, יומי האחרון של הפסטיבל (זכור לי כאחד הרגעים החזקים בפסטיבל בשנה שעברה).
פרויקט ראס סיני
לילה זרוע כוכבים בסיני, המים מפכפכים על מפתנך, מרגיעים ומשחררים, ומתוך השקט הגדול שעוטף בוקעים צלילים קסומים מהמדבר, צלילים של זמן אחר… עכשיו דמיינו את כל זה במערה בת 2,400 שנה בירושלים! פרוייקט ייחודי ומרגש המשיק אלבום בכורה בפסטיבל. בנווה המדבר החלומי שלחופי הראס בסיני נוהגת במשך שנים להיפגש, ליצור ולהקליט חבורה של מוסיקאים ממצרים ומירדן, מסוריה ומלבנון, מישראל ומפלשתין, בימים קשים ובימי שלום ואחווה. מופע השקה מיוחד, בהפקה מוסיקלית של אודי בן כנען, בו יארחו מיטב המוסיקאים מהארץ את באסל חורי (Basel Khoury) מירדן, לרגל צאת האלבום הנושא את שם הפרויקט וחוגג את פירות המפגשים המרגשים.
מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו על רגע שבו הרגשתם התעלות מוזיקלית – בגלל איזה שיר, הופעה או אלבום). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום ראשון בערב!
ההופעה של ג'ואנה ניוסום בתל אביב
זה קצת מצחיק אבל "serenade" של סטיב מילר בנד, משום מה השיר הזה גורם לי להרגיש כמה גדול ויפה העולם הזה.
הפסטיבל בשנה שעברה היה התעלות אמיתית. נקווה שהוא יהיה כזה גם השנה…
Wise Up של איימי מאן…
3> אשמח *מאוד* לכרטיסים! בייחוד אם זה למופע במערת צדקיהו המכושפת…
הפעם הראשונה ששמעתי את five leaves left של ניק דרייק בפטיפון בהוסטל בניו זילנד.
היי, הייתי שמח לכרטיס לפסטיבל.
אני אישית מאד התרגשתי מהסיפור של אמהוי צגה שהמוזיקה שלה תהיה בפסטיבל.
באמת אבל באמת שכל פסטיבל אינדינגב/ יערות מנשה, הייתה חוויה מוזיקלית נעלית בשבילי.. מעבר לזה, שירים שמדליקים לי את האוזן והנשמה, אלא רגעים priceless בשבילי…!!
במרקיה הנוסטלגית בירושלים, לפני יותר מעשור, שנכנסו בערב אחד, בהפתעה גמורה, שלושה נגנים ומגבר
האלבום The Downward Spiral של ניין אינץ׳ ניילז.
הופעה של סופיאן סטיבנס בפרימוורה שנה שעברה…
בהופעה של ג'יימס בלייק…הקול שלו מקודש
זה קל, בפעם הראשונה ששמעתי את צ'ארלי פארקר. עדיין לא קניתי כרטיסים, ואני מתכנן ללכת להופעה של ה-23, גרוב חוצה עולמות. אגב, בכותרת כתוב "כרטיסים" ואילו בפסקה למטה כתוב "דיסק".
בדיוק לפני שנה, בפסטיבל מוזיקה מקודשת בירושלים, היה לי רגע של התעלות מוזיקלית. הפסטיבל התרחש מספר ימים לאחר שחזרתי ארצה מהודו- שם תירגלתי לא מעט מדיטציות.
הגעתי עם חברה טובה להופעה של מארק אליהו במערת צדקיהו. מקום קסום בפני עצמו. בתוך המערה פזורות כריות ומחצלות ובעומק הבמה.
כשהתחילה ההופעה המוזיקה הייתה ממש מיוחדת, אבל החוויה הייתה הרבה יותר מזה. מצאתי את עצמי בחוויה מוזיקלית עוצמתית שטרם יצא לי לחוות. יושב על כרית בתנוחת לוטוס, עיניים עצומות ומצליח להגיע לרמת ריכוז מקסימלית במוזיקה עצמה, ללא הסחות דעת מסביב. השילוב של המוזיקה והמערה המקסימה יצרו שילוב מרומם רוח, פשוטו כמשמעו.
מקודשת, מקודשת, מקודשת…
בהופעה של הווקמן לפני שנה בתל-אביב. יותר מפעם אחת הרגשתי שמשהו מיוחד קורה שם באוויר .
הו אלוהי, קח אותי לראס
מסיבת רחוב של דייב שאפל, לא המילים והמוזיקה כמו האנרגיות ואיך מוזיקה יכולה לשנות
Kidney stone של התפוחים, יצירת מופת של בנייה הדרגתית של המתח בגוף, עד לאקסטזה. אל תנסו את זה בבית, תנסו בהופעה חיה ליד הרמקולים
רוטס רגאי רוחני זה הטריפ שלי
האמת שאני משוגעת על מוזיקת כלייזמר באופן כללי.. 🙂 אולי אפשר לכנותה הבלוז של היהודים
הרבה רגעים כאלו וקשה לבחור.
נוסע לבד באוטו, שומע את atom heart mother של פינק פלויד.
ווליום גבוה.
הרגע של הקרשנדו בסוף יצירת הנושא, בו המקהלה החצוצרות וכל הכלים מתאחדים ל-"אהההההההההההה" אחד גדול.
נותן תחושה כאילו השמיים נפתחו ונגעתי באינסוף.
אני לא חושב שנתקלתי בפסטיבל הזה עד כה, והוא נשמע מדהים (בייחוד ההופעה במערה ובאיזורים עתיקים בעיר)! לאחר שאגיב, גם אביט באתר לגלות עוד פרטים.
הלוואי יכולתי להגיע, לצערי לא אוכל..
בכל אופן, מוזיקה תמיד הייתה בשבילי קטע של התעלות (במנגינות ושירים מסויימים), שירים מהפנטים וסוחפים, בייחוד קלאסיקות רוק מסויימות, תמיד עשו את העבודה (לדוגמה Atom Heart Mother Suite כמו שציין אלעד), או כל מיני מוזיקת עולם..
שיר שגורם לי להרגיש גדול, ועם קצת חיוך על הפנים היה תמיד "Big In Japan" מסיבה כלשהי
התעלות אחת? לא יכולה לספור את ים הכישרונות שהפציצו לי את הלב והעיפו אותי גבוה…
ובכ״ז התכנסנו כדי לזכות, אז אציין שג׳ואנה ניוסום המהפנטת. ג׳ון קייג׳ המסתורי. דיוויד בואי ההורס. פסקול נעוריי- הפינק פלוייד עם הקול המלאכי של רוג׳ר ווטרס. פטריק סבג הסופר רוחני. ותתפלאו אבל אפילו לדג נחש יש ערוץ ישיר לאלוהים.
יש עוד שפע. אבל לא נעים לתפוס כ״כ הרבה מקום…
מלא רגעים של התעלות ממוזיקה. שניים מהם- שמיעה בווליום של הדיסק של sigur ros ושל bon iver אבל יש עוד מלא…..
עוד לפני שהכרתי ואהבתי אותו (שזה יוצא ממש מזמן…) השיר המכשף שלו לאליס הסתבך לי עם חלום, ןכשהתעוררתי לא ידעתי מה שמעתי או מה חלמתי, רק הרגשתי שכושפתי.
חודשים זה התנגן לי בראש לפני שהבנתי מה שמעתי, ועוד הרבה שנים של נסיון לפצח את האיש והמוזיקה שלו.
אוףף… הכותרת להועה למעלה הייתה אמורה להיות:
פיטר האמיל אחראי לרגע ההתעלות שלי
הופעה של third world love על גג בניין על החוף ביפו בשקיעה. מדהים!!
אין ספק, ג'ון קולטריין.
תגובה!
רגע של התעלות מוסיקלית
הפצ'י!
הפעם הראשונה ששמעתי את אליזבת פרייז'ר מקוקטו טווינז שרה את שיר הסירנה
רציתי ללכת להופעה של דה רוטס אך עד שאני זז נמכרו כל הכרטיסים. אשמח לקבל כרטיס ולפתוח את עצמי למשהו אחר.
בלמבוני בנפאל במקדש בודהיסטי התנגנה מוסיקה של נזירים- זה עשה את כל הביקור. כמובן שישר חיפשתי מישהו שם דובר אנגלית וקנות את הדיסק- שהגעתי לארץ הדיסק נשבר… וגם הלב.
מקודשת, מקודשת, מקודשת.
בלי שום ספק ההיכרות הראשונה שלי עם ארקייד פייר, בהופעה חיה, כשאני 10 מטרים מהבמה. כאילו מישהו הכניס לי יד לתוך הלב/בטן, שיחק שם קצת עם העניינים ולא טרח לסגור אחרי שיצא.
הופעה של מייקס סטרן בפסטיבל הג'ז באילת לפני 12 שנה. קניתי אחר כך את הדיסק בהתרגשות רבה והתאכזבי מאוד, אבל בהופעה פשוט היה קסם באוויר ואי אפשר היה להינתק ממנו.
כששמעתי את נורת'רן סקיי של ניק דרייק. ומאז כל פעם מחדש כשמאזינה לו..
בהופעה של סיגר רוס בלוקה(איטליה) לפני שלושה שבועות!!!
אשמח לכרטיסים 🙂
קטעי פוסט רוק ארוכים עשויים היטב… 🙂
רוברט וויאט מצליח לעיתים להעלות אותי מדרגה רוחנית
התכוונות של יוני רכטר גרם לי להתעלות רוחנית
מאוד אשמח לקבל כרטיס
ואולי גם לחוות התעלות רוחנית בפסטיבל ..
ההופעה של LCD Soundsystem שהיתה בגני התערוכה לפני כמה שנים… מסיבה יכולה להיות גם חוויה רוחנית!
כששמעתי את PARANOID ANDROID של RADIOHEAD לראשונה
כשראיתי לראשונה את רות דלורס וויס בהופעה בצוותא 2009
רוג'ר ווטרס, אלא מה?!
כוורת בפארק מאוד ריגשו אותי
כל אולם ממזוג נראה לי מפתע ברגע זה
פול מקרטני בתל אביב כי אף פעם לא מאוחר
כשאני שומע את השיר האחרון ב ()
הפעם הראשונה ששמעתי את האלבום (בווקמן) NEVERMIND
יוני רכטר. כל עוד. כל פעם.
K's Choice – Not An Addict
ממ
רגע של התעלות מוזיקלית.
כשהמוכר בקצת אחרת השמיע לי לפני תשע שנים לראשונה את blues run the game של ג'קסון סי פרנק,
זה היה רגע עז…
סופט מון (שמגיעים לארץ בקרוב) מפסקים לי את חללי הלב ומשגרים אותי להתעלות מוזיקלית חסרת פשרות
החוויה הכי דתית שלי עם מוזיקה – כשנרדמתי באמצע החלק השלישי של A Love Supreme של קולטריין והתעוררתי מחדש בשיר ההלל הסוגר אותו והעולם היה בוהק.
מקום שני, הקריאה של רולנד קירק אל השמיים בסוף The Inflated Tear. למחילה, משהו ממולמל, זעקה.
כל ערב בחזית היה חוויה רוחנית מהמעלה ההגבוהה ביותר.
In the Aeroplane Over the Sea
רוצים
ההופעה האחרונה של אנימל קולקטיב… וואו…