30 בינואר 2012

דיסק במתנה: אלון עדר ולהקה (+סטרים!)

באמת, הופתעתי. לפני כמעט שנה הגיע אליי אלבום הבכורה של אלון עדר, ושמעתי אותו רק פעמיים. מסביבי הוא זכה לשבחים, לא מעטים מהם מהקולגות שלו, מוזיקאים צעירים שאני אוהב מאוד את המוזיקה שלהם ואת דעתם. אבל אני לא נדלקתי. זה נשמע לי כמו תיעול נטול כל חידוש של מוזיקה ישראלית (נהדרת אמנם) מהסבנטיז, בטווח שבין כוורת לקצת אחרת. אחלה טווח, אין ספק, אבל משתי ההאזנות, מעט מדי האזנות, קיטלגתי את זה מיד בראש כרטרו בלבד (אפילו בן שלו כתב "לפעמים ההשפעה של שנות ה-70 על אלון עדר כל כך מורגשת, עד שניתן להאשים אותו בחקיינות"), והמשכתי הלאה.

איזו טעות. לפני שבוע הגיע אליי בדואר אלבום חדש, שנקרא בפשטות אלון עדר ולהקה. אין חוברת, עיצוב החזית של איתן אפרת (המתופף באחים רמירז וגם כאן) מרושל בכוונה (קוטנר כבר הכתיר אותו כ"זוכה פרס ד"ר מוזיקה לעטיפה הגרועה של השנה"), והאלבום כולו הוקלט בבית ונראה, לפני שלוחצים פליי, כמשהו קטן ולא מחייב שכמה חברים הוציאו סתם כי התחשק להם, בלי כוונה שמישהו ישמע את זה אי פעם.

אבל אז לחצתי פליי, וכבר בשיר השני הייתי מאוהב. לעדר יש כישרון אדיר ללחנים והרמוניות נפלאים, שעדיין שואבים את הד-נ-א המוזיקלי שלהם מהמוזיקה היותר יפה שנעשתה פה בסבנטיז, אבל יש לו עוד כמה דברים שעכשיו מבחינים אותו ממחווה ריקה בלבד: הכריזמה שלו ברורה מהרגע הראשון, יש לו קול לא-מושלם שהוא נהנה להשתמש בו בצורה לא-מושלמת, לרדת לצרודים ולעלות לפלצט המאולץ; ויש לו, מסתבר, גרוב. המון ממנו.

הלהקה שהוא אסף סביבו היא למעשה האחים רמירז (איתן המתופף וספי ציזלינג החצוצרן, שגם הפיק יחד עם עדר) בחיזוק אבנר קלמר האדיר בכינור ורן דרום המצוין במיתרי הגיטרה. העובדה שכמעט הכל הוקלט עצמאית בבית של עדר בכרם התימנים בת"א מתגלה כיתרון ולא כחיסרון: אין לחץ של שעות אולפן, של אלבום בכורה על כל המשתמע ממנו – והאלבום הזה פשוט עולה על גדותיו ונשפך מחדוות נגינה, מחבורה מוכשרת להפליא של נגנים שפועלים על אותו גל מוזיקלי, ועפים ביחד. בשירים כמו "אין לי מה לומר", "הקלף נטרף" (הדבר הכי קרוב לבלאק קיז ששמעתי בארץ – בכלל, רוחם של הקיז שורה פה לא מעט), "כשקשה לך" (עם האורח עוזי רמירז, שהשלים שלישייה) או "לא חשוב כלל מה יבוא" אפשר לשמוע בוודאות שכל אחד ואחד מהנגנים חייך חיוך גדול במהלך כל ההקלטה (אולי חוץ מספי – קשה לחייך תוך כדי תקיעה בחצוצרה). וההנאה הזו מגיעה ישירות לאוזני המאזין.

זה כמובן לא מזיק שהשירים מצוינים. הטקסטים מצליחים להיות שובבים, פשוטים ולא מחייבים בלי להישמע דביליים (דבר שמפיל הרבה פעמים מוזיקאים ישראליים שרוצים לעשות מוזיקה מחויכת), ומדי פעם אפשר אפילו לאתר השפעות או קריצות לענקים כמו סנדרסון ("סיימתי כבר בהצטיינות קורס מזורז על כל חיי", ולחנים רבים) או מאיר אריאל ("הפסקתי לעשן ושותה קצת פחות, לא שעסוק בשברים לאחות, תיכף יוצא והלוואי במקרה נפגש"). והלחנים, כאמור, יפים-יפים-יפים, יפים ברמת השלום גד (כלומר פופ טהור ומענג שלא נשמע לרגע דבילי או מביך) ומורכבים יותר ממנו. אלה לחנים שכבר אחרי ההאזנה השנייה לאלבום אתה מוצא את עצמך שורק בכל רגע ריק ביום.

ואיזה כיף, אני שמח להציע לכם שני דברים נהדרים לעשות עם האלבום הזה. האחד והעיקרי הוא להאזין לו כאן בהנאה רבה. והשני, אם תתלהבו כמוני, הוא לקחת עותק שלו הביתה בחינם. כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ פליי, ולהגיב (בחלון נפרד, אם לא בא לכם לעצור את הנגינה כדי להגיב).

מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר או אלבום הציל עבורכם אמן שכבר חשבתם שלא תאהבו?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למורן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!

113 תגובות על “דיסק במתנה: אלון עדר ולהקה (+סטרים!)”

  1. יובל הגיב:

    מצויין. אחרי 1900, כמעט נטשתי פורטיסחרוף, אבל אז סחרוף הפציץ בקריירת סולו מדהימה ופורטיס גם הוא הצטרף…ובדיעבד, גם 1900 לא כ"כ גרוע…

  2. עמיתל הגיב:

    חשבתי שכבר לא אוהב את רוקפור בעידן פוסט אלי לו-לאי. ואז האזנתי לשיר "העולם המופלא" והוא היה פשוט חמש דקות שמרכזות את כל ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה, עם אלמנטים מכל שלב ושלב. הבנתי שהקדמתי להספיד את אשפי הסאונד האלה.

  3. אביבה הגיב:

    הנה השארתי תגובה. אבל אני גם רוצה להיות יצירתית, אז אספר לך תוך כדי האזנה שהוא מאוד מזכיר לי את אביתר בנאי פוגש את רוברט וואיט אצל שם טוב לוי, או ההפך, ושלושתם שותים משהו נינוח. נשמע נפלא.

  4. נעם אולבבו הגיב:

    אולי הפעם…

  5. אליאב סלומון הגיב:

    -"די, אחי, עזוב אותי מחבורת הזקנים הילדותיים האלו…"

    -"לא, לא, אני אומר לך, הפעם זה זה, הם פגעו בול"

    -"אה, כן? כמו שגאנז-נ'-רוזס פגעו בול?"

    (בינתיים אני מכניס את Death Magnetic של מטאליקה מ-2008 למערכת באוטו)

    -"עזוב, בחייאת, תן צ'אנס, נו אני מבטיח לך ש-"*נקטע על ידי צלילי דיסטורשן רועמים*

    (כעבור 50 דקות בערך)

    -"וואו"

    -"אמרת ל-"

    -"זה פשוט אדיר!"

    -"אחי, לאן נסענו? לא אמרנו שאנחנו רק יורדים לקיוסק למטה?"

    -"תגיד, מה זה "מחסום ארז?""

    -"אין לי מושג. שים, שים את הדיסק מהתחלה…"

  6. עירית הגיב:

    השיר "קליפורניה" גילה לי שיש לי מה לאהוב בג'וני מיטשל.

  7. גלעד הגיב:

    אחלה דיסק!
    האחרון של הפו פייטרס הפתיע אותי לטובה אחרי כמה אכזבות.

  8. איתמר הגיב:

    ניסיתי כבר כמה זמן לשמוע בון איבר אבל אעיכשהו תמיד נפלתי על שירים שלא אהבתי, אבל ששמעתי את – perth – התאהבתי בדיסק.

  9. רואי הגיב:

    טוב, הקשבתי לו הרבה מאז שקישרת אליו לראשונה לפני שבועיים-שלושה, ואיזה כיף.
    אשמח לעותק קשיח.

    אמיליאנה טוריני ניצלה אצלי בנס. שמעתי את Love in the Time of Science ולא התלהבתי, אבל Fisherman's Woman היה יפה יפה וקשר אותי אליה בטבור.

  10. אסא הגיב:

    major minus coldplay

  11. הודיה הגיב:

    אף פעם לא אומרת לא לאלבומים חדשים!

  12. תומרביי הגיב:

    השני של שלומי שבן גרם לי להבין שאסור היה לי לתת לראשון לחלוף על אוזניי כך סתם….

  13. yoav הגיב:

    הנה תגובה

  14. איתמר הגיב:

    מהאזנות אגביות לא התלהבתי מאריאל מאיר, אבל אז באו שירי חג ומועד, ונפלתי!

  15. כליפה הגיב:

    זה קשה לתת צ'אנס למאכזבים מוזיקלית..
    קרה לי אם סופיאן סטיבנס כששמעתי את סבנס סוואנס לראשונה,
    זה אי-שם ברקע אצל חבר ולא פגע בשום מטרה
    חזרתי אל האלבום רק אחרי ששמעתי את הרי-מייק של האלבום כולו
    (הרי-מייק העיף אותי לחלוטין)
    חזרתי למקור ונדהמתי לגלות עד כמה הוא טוב.
    יחי הנסיך!

  16. נדב הגיב:

    slow show הציל עבורי את National.
    ואולי האלבום הזה יציל עבורי את אלבום הבכורה של אלון עדר 🙂

  17. עייף לא מצליח לחשוב רוצה דיסק

  18. אבישי הגיב:

    מגיב

  19. עדי הגיב:

    hawk הציל את מארק לאנגן בשבילי.

  20. שייקה הגיב:

    זה היה בדרך לכינרת
    גבי שועל שם שיר וציווה להזיז את הראש עם הקצב
    טום ג'ונס קיבל אצלי מקום של כבוד
    השיר היה
    What's new Pussycat
    ווואו ווואו ווואו

  21. ירון הגיב:

    גיאחה, ברוב טיפשותך נתת לי את האלבום הראשון של אלון עדר, עכשיו הגיע הזמן שאגזול ממך גם את השני! 🙂

  22. עמית י. הגיב:

    הנה תגובה.
    מקשיב לאלבום עכשיו בבאנדקאמפ, וואלה נשמע טוב!

  23. חובבן הגיב:

    הפעם זה אני!

  24. arnavlavan הגיב:

    הייתי בן 20, חייל צעיר, שכבר שמע הכל ומכיר הכל ולא מעניין אותו כלום. בריטני ספירס כבר היתה שרופה אצלי לגמרי. אני שמעתי בריטני ספירס עוד לפני שזה היה מיינסטרים, עוד לפני שהיא היתה בתוכניות ערוץ-הילדים של דיסני, אני שמעתי אותה עוד כשהיא היתה בבטן של אמא שלה.

    ואז יצא טוקסיק

  25. חבקוק ראש לשועלים הגיב:

    וואו!!

    זה קורה לי הרבה עם אלבומים, שמשמיעה ראשונה ושנייה לא משאירים עליי רושם, ואז הם נזנחים בצד..
    עד שמגיע לאוזניי קטע מתוך שיר מתוך האלבום הנטוש, שדיי מדליק אותי, ואז אני מתאהב בשיר, מתעניין מחדש באלבום, ובום..
    הוא הופך להיות הפלייליסט שלי לשבוע+

  26. אורי הגיב:

    מעולה

  27. SHIR הגיב:

    הוא מחמם ושובר לי את הלב בו זמנית.. אני רוצה דיסק שלו!

  28. נדבק הגיב:

    וילקו – Black moon
    בהחלט החזיר את האמונה בהם…

  29. אילן הגיב:

    גם אני רוצה דיסק. אני חשבתי שהאלבומים החדשים של פול סיימון משעממים עד ששמעתי את האחרון (רק כדי להכיר את השירים לקראת ההופעה) ונדלקתי

  30. עמליה הגיב:

    נפלא! תודה רבה.

  31. מילימילים הגיב:

    דיסק!

    אם תפילה ליחיד לא היה יוצא, כנראה לא הייתי פותחת את הלב לאלג'יר..

  32. טל הגיב:

    מגניב!(:

  33. טל הגיב:

    נשמע טוב!

  34. זד הגיב:

    קרפלונק!

  35. עופר הגיב:

    אחרי שכבר חשבתי שאין מה לעקוב יותר – ברי סחרוף האחרון, לגמרי.

    (אוסיף ואציין שהאלבום הראשון של אלון עדר מקסים בעיניי!)

  36. רותם הגיב:

    לא מצליחה לחשוב על משהו, אבל אשמח מאוד לדיסק..

  37. עופר אלפר הגיב:

    Them Crooked Vultures – Bandoliers

  38. אמיר הגיב:

    מוקדם לי מדי לחשוב… 🙂

  39. שירי הגיב:

    פורטיס האחרון פשוט החזיר אותו לחיים, מבחינתי

  40. יניב דיין הגיב:

    Rotten Apple של Alice in Chains סלל לי את הדרך לאלבום המדהים Jar Of Flies ומשם הדרך הייתה סלולה לשאר אלבומי הלהקה…
    כיף לי שלוחצים עליי למצוא שיר שמחייה להקות…

  41. גיל הגיב:

    מסקרן !

  42. לינדסי הגיב:

    אהבתי את ההבעה של כלי הנשיפה (בעיקר brass) – לא ברור לי אם זה חצוצרה או טרומבון… לדעתי הלא מקצוע חצוצרה… אבל לקשר בין חצוצרה לבין רגש, זה ממש מתאים. באיחוד רגש של אישה שהחצוצרה מדגישה ברקע 🙂

  43. יורי גלרון הגיב:

    ובכן, על המשמרת של פורטיסחרוף לא עבר בצורה הכי חלקה בפעם הראשונה, אבל אחרי כמה השמעות הפך לאחד מהקבועים. גם אלון עדר סבבה 🙂

  44. רתם הגיב:

    גם אני עם השני של שלומי שבן, שהאפיל על הראשון

  45. giladt הגיב:

    לפעמים יש ז'אנר שלם שלוקח זמן ללמוד אלהוב. רק בזמן האחרון אחרי שהשמיעו לי דברים טובים יותר למדתי להכיר ולאהוב היפ הופ משהו שלקח לי הרבה זמן להינות ממנו.

  46. ברכה הגיב:

    בא לי דיסק ישראלי חדש וטוב

  47. שירי הגיב:

    אוהבת אתכן!

  48. צביה הגיב:

    מינון מדוייק של כיף

  49. אפרת הגיב:

    רוצה!

  50. הילה ב הגיב:

    אני אשמח לדיסק

  51. מתי הגיב:

    כבר חשבתי שאני לא אוהב את רוקפור אחרי האלבום האחרון שלהם באנגלית (אלבום מצוין אבל לא ענק כמו שרציתי) ואז הגיע "העולם המופלא". הקסם עדין קיים 🙂

  52. נעמי הגיב:

    מסכימה לגמרי- האלבום השני של אלון הרבה יותר טוב מהראשון, שהיה יותר מדי סבנטיז וממש משעמם בחוסר-חדשנותו. לפני כמה חודשים ראיתי אותו בדאבל פיצ'ר והוא הופיע עם השירים החדשים והתלהבתי מאוד!
    לגבי שאלתך- נראה לי שלא אהבתי את מטריק עד ששמעתי משהו שלהם אבל אני לא זוכרת את מה… מה שכן, הם ממש טובים. היה איזה חודש ששמעתי רק אותם.

  53. גיל הגיב:

    תודה

  54. ינשוף הגיב:

    צביקה פיק!

  55. מ.צ הגיב:

    אשמח לקבל !

  56. יעל ר. הגיב:

    אביתר בנאי (מפגישותיי האקראיות איתו ברדיו), עד "עומד על נייר", אלבומו השלישי.
    גם עם אפרת בן צור זה קרה לי, באלבום השני.

  57. נדב הגיב:

    בשני האלבומים הראשונים של The sound of animal fighting היתה התפוצצות אנרגטית של טכניקה ומקוריות, אבל הההפקה היתה דלה וההלחנה לא היתה חזקה מספיק בכדי להמשיך ולעקוב אחריהם.

    לפני כמה חודשים, גיליתי במקרה שהם הוציאו אלבום נוסף (וכנראה, אחרון) ב-2007, בשם The ocean and the sun.

    וואו.

  58. טרול עוגת-גבינה הגיב:

    אחלה אלבום, אחלה יוצר. מאוד הייתי רוצה לקבל את הדיסק!

    ובשבילי אמן שחשבתי שלא אוהב ואהבתי הוא, ללא ספק, אביב גדג'.

  59. אורי הגיב:

    האלבום האחרון של ארקייד פייר. השניים הקודמים היו חלשים יחסית להייפ המטורף שהיה סביבם. האלבום השלישי הוא הראשון שהצדיק את הרעש.

  60. יעל הגיב:

    חמוד ביותר אלון עדר. אני מאוד אשמח לדיסק שלו להאזנה מעמיקה!

  61. איתן הגיב:

    In rainbows לאחר שחשבתי שרדיוהד ואני כבר לא כל כך חברים

  62. בן הגיב:

    המלווינס. חשבתי שחוץ מ-Eggnog אין להם עוד דברים טובים בגלל כמה האזנות חסרות מזל, אבל Houdini החזיר לי את האמונה!

  63. tudd הגיב:

    תודה גיאחה, אולי הפעם זה אני!

  64. אין הנחתום מעיב על גיסתי הגיב:

    התיאור של המוזיקה כ "יפים יפים יפים , לא מביך, לא דבילי, וכאלה"

    כל כך לא מוזיקאלי. נו באמת …

    לא פלא שלא מצאת משהו בהאזנה ראשונה.

    כ'ולופן, סבנטיז, זו לא קללה.

    התאכבתי.

  65. זהר הגיב:

    אני עוד מחכה שטורי אמוס תציל את עצמה. וכשאני באמת חושבת על זה, אני לא מצליחה להזכר באומן שאני אוהבת שהתייאשתי ואז הצליח לשבות מחדש. זה עצוב.

  66. רויטל הגיב:

    ABOVE של MAD SEASON החיה מחדש את ALICE IN CHAINS !

  67. דניאל הגיב:

    אלבום מעולה!

  68. נמרוד הגיב:

    אני מאוד מקווה שרונה קינן תציל את עצמה באלבום הבא, כי אחרי שלושה אלבומים מעולים, הרביעי היה סתם אלבום טוב, שזה לא מחמאה במקרה של אמן כישרוני כמוה. גרדינר הצליח להמציא את עצמו מחדש שהקליט את ארבע הסימפוניות של ברהמס אחרי כמה דיסקים בינוניים של הקנטטות של באך, אבל זה כבר שייך לקטגוריה אחרת…
    מלבד זאת, כבר קניתי את שני הדיסקים של אלון עדר, והאלבום המדובר ממש אחלה. 🙂

  69. Neta הגיב:

    האלבום האחרון של ג'סטין ביבר! וואו, כאילו, הוא ממש התבגר וגם אחלה מילים יש שם!
    סתם.
    ירונה כספי האחרון.

  70. בן הגיב:

    opeth האחרון

  71. מ. הגיב:

    מאיך שזכרתי את המוזיקה של קרח 9 לא היתה לי יותר מדי סימפטיה לנועם רותם הסולן שלהם.
    אחרי ששמעתי את "עזרה בדרך" (ואח"כ גם את הראשון שלו) חטפתי כאפה רצינית ואחרי שלושה אלבומים כבר אפשר לגמרי להגיד שמדובר באחד המוזיקאים הטובים והחשובים של השנים האחרונות.

  72. Gilad הגיב:

    וואלק לא יודע,
    אבל אלון עדר הוא גבר…

  73. שירה הגיב:

    יום אחד הציל לי את שלום גד.

  74. דניה הגיב:

    לקח לי די הרבה שנים לגלות את אהוד בנאי. סביבי היו לו לא מעט חסידים שהעתקתי עבורם את ציורי עטיפות התקליטים שלו לטי שירטס איתם הם היו הולכים להופעות (בעיקר זו עם הפליים כמובן)
    ב-2004 יצא ״ענה לי״ וגם אני התאהבתי.

  75. זיגדון איש הדרום הגיב:

    האחרון של קובי פרץ, כל פעם מחדש אני מתחלחל ואז מגלה שאפשר לרדת עוד יותר נמוך. רגע, לא, זה לא היה השאלה?!
    שוב על מה אנחנו מדברים, אה, מוזיקה וכאלה, אז מה נזכרתי בקובי פרץ??

    **וכעת הספר, חדש בחנויות- זיגדון איש הדרום: על יוהרה, אליטיזם וחיות אחרות**

  76. דוד הגיב:

    אסף אמדורסקי תמיד היה נשמע לי כזה מגעיל…פשוט ככה…ואז שמעתי את "הרי את"…ו…

  77. רועי הגיב:

    אין לי משהו מעניין לכתוב
    אבל אשמח לדיסק!

  78. שי הגיב:

    באמת שאני רוצה להיות יצירתי. אבל אני לא מוצא דיסק שעונה להגדרה. אז אני לא אהיה יצירתי.

  79. אסף הגיב:

    טוב אז הראשון של עדר היה הדיסק הראשון שרכשתי כדת וכדין מבנד קמפ וישר שיתפתי אותו עם חבר טוב, הפעם הוא היה זה שרכש את הדיסק החדש ושיתף אותו איתי אבל שנינו הרגשנו קצת לא נוח עם כל השיתופיות הזו ואני בטוח שאם יהיה לי את הדיסק זה ישפר את אי הנוחות:)

  80. נגה הגיב:

    אין לי רעיון מקורי במיוחד, אבל ספי הוא אחלה 🙂
    בהצלחה ללהקה !!

  81. יאיר הגיב:

    חד משמעית – דודו טסה והכווייתים.
    תמיד אמרתי לעצמי שהוא עושה מוזיקה חמודה ואחר כך גם בדיחות אצל יאצפן. שמעתי כמה שירים שלו, ואיזה דיסק שלו אצל אח שלי, וחשבתי שהוא עושה מוזיקה סבבה אבל לא משהו שיעניין אותי. עוד עניין שהרחיק אותי מאוד מהמוזיקה שלו היא שבאותה תקופה שתי השירים הכי מושמעים שלו היו חידושים (הלילה לא והיה לי חבר) – אני לא אוהב חידושים. אפילו ראיתי הופעה שלו ולא. לא תפס אותי. אמרתי חמוד. מוכשר. פופי. לא מעניין ליותר מזמזום בעת נסיעה ברכב. ואז…
    דודו טסה והכווייתים. בום! כן. כן. כן.
    אלבום ממיס פנים, מורט גבות ושורף שערות באף. פשוט כן. כן. כן.
    אני מוכן לשמוע מחדש את האלבומים הראשונים ולאכול את הכובע.
    בינתיים אני אשמח לזכות כי אני חושב שאני הכי אוהב כאן מכולם את אלון עדר שבעיני הוציא את אחד האלבומים הכי טובים של שנה שעברה (ביחד עם הכווייתים, ימן בלוז, קמילה (מי? קמילה. לכו לבאנדקאמפ ותהנו – על דברתי.) ועוד.

  82. ערן הגיב:

    אממ, שאלה יפה. אני חושב שאני יכול להגיד את זה על "Again And Again" של ג'ול שהחזיר לי את האמונה בזמרת המוכשרת הזו והלא מוערכת מספיק.

  83. טלי הגיב:

    זה קרה לי דווקא עם ספר, לפני שנים.
    קניתי את "מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מרקס בחנות ידשניה, ובמשך שנה, מדי פעם פתחתי, קראתי כמה שורות וסגרתי. שוב פתחתי, שוב כמה שורות, ושוב טריקה. עד שיום אחד התחלתי מהפרק השני. נשאבתי. חזרתי שוב אל הפרק הראשון, וקראתי את הספר בלי לעזוב. קראתי תוך כדי אכילה, הליכה ברחוב, נסיעה באוטובוס והמתנה. נרדמתי איתו ואפילו נכנסתי איתו לשירותים (מה שעד אז נחשב בעיני לחילול קודש). עד היום, זהו אחד הספרים האהובים עלי, ואני מסוגלת לפתוח אותו בכל נקודת טקסט אקראית ולקרוא משם.

  84. נדב הגיב:

    אמ… זה קרה לי עם דודו טסה. אחרי "בסוף מתרגלים להכל" עד אז חשבתי שהוא סתמי אבל אחרי, גיליתי שהוא ממש מוכשר

  85. עודד הגיב:

    שיחקתי עם לנה דל ריי קצת video games כשפתאום נכנסה לחדר לילי אלן שקלטה שאני בוגד בה! ישר אמרה לי לילי fuck you!, "אמרתי לה: מה את רוצה לילי?! יותר טוב שאלך לשחק עם הפילגש השנייה שלי?? איימי ווינהאוס? you know that i'm no good!!!" היא הסתכלה עלי כועסת והודיע לגביי איימי שהיא דיברה עם כל פאלפ ביחד והם הודיעו שshe's dead.

  86. אביב הגיב:

    פורטיס בחצי אוטומטי. פחות האלבום, יותר השיר החזיר לי את האמון, והאלבומים המעולים באמת באו

  87. jijimiji הגיב:

    גם אני חלק מהעדר. אלון עדר.

  88. jijimiji הגיב:

    טוב, התגובה הזאת היא לא בשביל לזכות בדיסק (תגובה בשביל זה כבר השארתי), התגובה הזאת היא בשביל:
    1. להגיד לך, גיאחה, שאתה אל, אל, ישראל ואני אוהב אותך.
    2. להודות לך על הלינק הזה. גם אני לא אהבתי את הדיסק הראשון של אלון עדר אותו שמעתי בבנדקמפ אחרי שהתלהבתי מהעטיפה. בדיסק הזה היוצרות הפוכות, העטיפה מזעזעת אבל המוזיקה מרטיטה נפשות.

  89. רננה הגיב:

    הייתי בהופעה קטנה וגשומה של אלון עדר בבית קפה ירושלמי לפני כחודש, והביישנות המתפרצת שלו כבשה אותי לחלוטין. וגם המוזיקה היתה נהדרת 🙂

  90. אורי קלר הגיב:

    תגובה ששווה דיסק במתנה

  91. טל הגיב:

    גיא – תן לאלבום הבכורה של עדר עוד הזדמנות, אלבום נפלא!
    איזה כיף שיש מלחינים ומעבדים כאלו בסביבה עדיין…

  92. מיכל הגיב:

    יא איזה כיף.

  93. גיל הגיב:

    לפני זמן מה שמעתי שיר ברדיו. ידעתי שאני לא מכיר אותו אבל הוא נשמע לי מוכר. כ"כ מוכר שידעתי חלק גדול מהמילים בע"פ. ואהבתי את השיר. מהר מאד הבנתי שאני מכיר ביצוע אחר, של רונה קינן, שלא כ"כ אהבתי. השיר היה בדרך הבייתה של להקת השמחות, אותה להקה שזכורה לי לרעה מיהודה יהודה, אי שם בשנות ה-90. חזרתי אל השיר הזה ומהר מאד אל האלבום ההוא של השמחות, וגיליתי מוזיקה מיוחדת. שמחה שמחה, אבל בעיקר ישראלית. וכך התחלתי לאהוב את המוזיקה של ישראל ברייט…

  94. יונתן הגיב:

    אני דווקא תפסתי מאלון עדר כבר מהדיסק הראשון!
    רוצה גם!

  95. גיא הגיב:

    אני מוכן לתת לו צ'אנס רק אם אזכה

  96. אורי הגיב:

    חתיכת תגלית!

  97. הדר הגיב:

    רוצה את הדיסק.
    לו ריד, לקח לי זמן להתחבר לדיבור/שירה שלו, אבל זה קרה בnew york.

  98. יותם הגיב:

    רג'ינה ספקטור והבילויים הושמעו לי בתיכון דרך אגב, וגיליתי ואימצתי אותם הרבה אחר כך לבדי. לכל סוג של מוזיקה יש זמן ומקום. צריך לדעת איך ומתי להשמיע. צריך לשמוע כמו שצריך – עוד לא נתקלתי באדם שיתלהב מדיסק ברמקולים המצ'וקמקים של האוטו שלי, ובטח שלא ברמקולים של מחשב נייד, או טלפון נייד לא עלינו. וצריך להיות במצב הרוח הנכון, עם סבלנות מתאימה – אין טעם לשים אלבום רועש ומקסים במקום שבאו אליו הרבה אנשים לדבר.

  99. הדר הגיב:

    רוצה רוצה רוצה!

  100. מני הגיב:

    אחרי שנים כשומע מיינסטרימי החלטי לנסות משהו אחר מכל מקום שמעתי את השמות רדיוהד וטום יורק אז החלטתי לנסות לקחתי את kid a שמתי פליי ואחרי חצי אלבום תהיתי מה זה לכל הרוחות? התאכזבתי וזנחתי.
    כעבור מספר חודשים נקלע לידי the bends ראיתי את השם שכבר הכרתי ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. לקח לי בערך שני שירים כדי להתאהב ולהמשיך משם היישר אל שאר הדיסקוגרפיה

  101. שיר הגיב:

    אולי הפעם…

  102. עדי הגיב:

    אני חייבת להודות שבמהלך חיי ריפרפתי ליד שלום גד, לא התעמקתי בו והוא לא חלחל לחיי.
    לא מכבר האזנתי במקרה ל"אני אשתחרר". הייתי נעולה בנעלי עקב, מאופרת ומוכנה ליציאה. השיר הזה פשוט שתל אותי במקום. ביטלתי תוכניות, השלתי את נעלי, התיישבתי במרפסת והאזנתי לסנה הבוער הזה מצית את המדבר העירוני.

  103. נעמי הגיב:

    כל פעם אני משאירה תגובה.

    ועכשיו הגיע תורי לזכות.

  104. גיל הגיב:

    השיר החדש של אתניקס, "אהבת חינם", או משהו כזה שמנוגן ללא הרף בתחנות הרדיו, די הפתיע אותי ביופי שלו, הן במילים והן בלחן המדבק, בייחוד לאור העובדה שחשבתי שאתניקס כבר להקה גמורה, ולמעשה, הם אף פעם לא היו ממש אהובים עליי במיוחד.. ככה שזו הפתעה ולטובה, ואם עומד לצאת להם אלבום, שהשירים בו הם באותה רמה ואיכות, אז יש למה לצפות עוד מהלהקה הזו, שכנראה לא אמרה עדיין את המילה האחרונה..

  105. קפטן סקטינו הגיב:

    ויש ציפור בשמיים, שאולי
    שרה עכשיו שיר מתוק:
    לו הייתי אדם
    איש רגליים
    על האדמה הגדולה והכבדה,
    הייתי עומד ועומד ועומד
    ולא זז משם לעולם
    וזוכה בדיסק

  106. ניומן הגיב:

    מזכיר גם קצת את אלון אולארצ'יק… לא?

  107. נימרוד הראל הגיב:

    ׳…אין לי מה לומר…׳

  108. שחר הגיב:

    תודה

  109. טל הגיב:

    דודו טסה והכוויתים