דיסק במתנה: אלון עדר ולהקה (+סטרים!)
באמת, הופתעתי. לפני כמעט שנה הגיע אליי אלבום הבכורה של אלון עדר, ושמעתי אותו רק פעמיים. מסביבי הוא זכה לשבחים, לא מעטים מהם מהקולגות שלו, מוזיקאים צעירים שאני אוהב מאוד את המוזיקה שלהם ואת דעתם. אבל אני לא נדלקתי. זה נשמע לי כמו תיעול נטול כל חידוש של מוזיקה ישראלית (נהדרת אמנם) מהסבנטיז, בטווח שבין כוורת לקצת אחרת. אחלה טווח, אין ספק, אבל משתי ההאזנות, מעט מדי האזנות, קיטלגתי את זה מיד בראש כרטרו בלבד (אפילו בן שלו כתב "לפעמים ההשפעה של שנות ה-70 על אלון עדר כל כך מורגשת, עד שניתן להאשים אותו בחקיינות"), והמשכתי הלאה.
איזו טעות. לפני שבוע הגיע אליי בדואר אלבום חדש, שנקרא בפשטות אלון עדר ולהקה. אין חוברת, עיצוב החזית של איתן אפרת (המתופף באחים רמירז וגם כאן) מרושל בכוונה (קוטנר כבר הכתיר אותו כ"זוכה פרס ד"ר מוזיקה לעטיפה הגרועה של השנה"), והאלבום כולו הוקלט בבית ונראה, לפני שלוחצים פליי, כמשהו קטן ולא מחייב שכמה חברים הוציאו סתם כי התחשק להם, בלי כוונה שמישהו ישמע את זה אי פעם.
אבל אז לחצתי פליי, וכבר בשיר השני הייתי מאוהב. לעדר יש כישרון אדיר ללחנים והרמוניות נפלאים, שעדיין שואבים את הד-נ-א המוזיקלי שלהם מהמוזיקה היותר יפה שנעשתה פה בסבנטיז, אבל יש לו עוד כמה דברים שעכשיו מבחינים אותו ממחווה ריקה בלבד: הכריזמה שלו ברורה מהרגע הראשון, יש לו קול לא-מושלם שהוא נהנה להשתמש בו בצורה לא-מושלמת, לרדת לצרודים ולעלות לפלצט המאולץ; ויש לו, מסתבר, גרוב. המון ממנו.
הלהקה שהוא אסף סביבו היא למעשה האחים רמירז (איתן המתופף וספי ציזלינג החצוצרן, שגם הפיק יחד עם עדר) בחיזוק אבנר קלמר האדיר בכינור ורן דרום המצוין במיתרי הגיטרה. העובדה שכמעט הכל הוקלט עצמאית בבית של עדר בכרם התימנים בת"א מתגלה כיתרון ולא כחיסרון: אין לחץ של שעות אולפן, של אלבום בכורה על כל המשתמע ממנו – והאלבום הזה פשוט עולה על גדותיו ונשפך מחדוות נגינה, מחבורה מוכשרת להפליא של נגנים שפועלים על אותו גל מוזיקלי, ועפים ביחד. בשירים כמו "אין לי מה לומר", "הקלף נטרף" (הדבר הכי קרוב לבלאק קיז ששמעתי בארץ – בכלל, רוחם של הקיז שורה פה לא מעט), "כשקשה לך" (עם האורח עוזי רמירז, שהשלים שלישייה) או "לא חשוב כלל מה יבוא" אפשר לשמוע בוודאות שכל אחד ואחד מהנגנים חייך חיוך גדול במהלך כל ההקלטה (אולי חוץ מספי – קשה לחייך תוך כדי תקיעה בחצוצרה). וההנאה הזו מגיעה ישירות לאוזני המאזין.
זה כמובן לא מזיק שהשירים מצוינים. הטקסטים מצליחים להיות שובבים, פשוטים ולא מחייבים בלי להישמע דביליים (דבר שמפיל הרבה פעמים מוזיקאים ישראליים שרוצים לעשות מוזיקה מחויכת), ומדי פעם אפשר אפילו לאתר השפעות או קריצות לענקים כמו סנדרסון ("סיימתי כבר בהצטיינות קורס מזורז על כל חיי", ולחנים רבים) או מאיר אריאל ("הפסקתי לעשן ושותה קצת פחות, לא שעסוק בשברים לאחות, תיכף יוצא והלוואי במקרה נפגש"). והלחנים, כאמור, יפים-יפים-יפים, יפים ברמת השלום גד (כלומר פופ טהור ומענג שלא נשמע לרגע דבילי או מביך) ומורכבים יותר ממנו. אלה לחנים שכבר אחרי ההאזנה השנייה לאלבום אתה מוצא את עצמך שורק בכל רגע ריק ביום.
ואיזה כיף, אני שמח להציע לכם שני דברים נהדרים לעשות עם האלבום הזה. האחד והעיקרי הוא להאזין לו כאן בהנאה רבה. והשני, אם תתלהבו כמוני, הוא לקחת עותק שלו הביתה בחינם. כל מה שצריך לעשות הוא ללחוץ פליי, ולהגיב (בחלון נפרד, אם לא בא לכם לעצור את הנגינה כדי להגיב).
מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם אתם רוצים להיות יצירתיים, ספרו איזה שיר או אלבום הציל עבורכם אמן שכבר חשבתם שלא תאהבו?). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה למורן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
מצויין. אחרי 1900, כמעט נטשתי פורטיסחרוף, אבל אז סחרוף הפציץ בקריירת סולו מדהימה ופורטיס גם הוא הצטרף…ובדיעבד, גם 1900 לא כ"כ גרוע…
חשבתי שכבר לא אוהב את רוקפור בעידן פוסט אלי לו-לאי. ואז האזנתי לשיר "העולם המופלא" והוא היה פשוט חמש דקות שמרכזות את כל ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה, עם אלמנטים מכל שלב ושלב. הבנתי שהקדמתי להספיד את אשפי הסאונד האלה.
הנה השארתי תגובה. אבל אני גם רוצה להיות יצירתית, אז אספר לך תוך כדי האזנה שהוא מאוד מזכיר לי את אביתר בנאי פוגש את רוברט וואיט אצל שם טוב לוי, או ההפך, ושלושתם שותים משהו נינוח. נשמע נפלא.
אולי הפעם…
-"די, אחי, עזוב אותי מחבורת הזקנים הילדותיים האלו…"
-"לא, לא, אני אומר לך, הפעם זה זה, הם פגעו בול"
-"אה, כן? כמו שגאנז-נ'-רוזס פגעו בול?"
(בינתיים אני מכניס את Death Magnetic של מטאליקה מ-2008 למערכת באוטו)
-"עזוב, בחייאת, תן צ'אנס, נו אני מבטיח לך ש-"*נקטע על ידי צלילי דיסטורשן רועמים*
(כעבור 50 דקות בערך)
-"וואו"
-"אמרת ל-"
-"זה פשוט אדיר!"
-"אחי, לאן נסענו? לא אמרנו שאנחנו רק יורדים לקיוסק למטה?"
-"תגיד, מה זה "מחסום ארז?""
-"אין לי מושג. שים, שים את הדיסק מהתחלה…"
השיר "קליפורניה" גילה לי שיש לי מה לאהוב בג'וני מיטשל.
הפעם תורי
אחלה דיסק!
האחרון של הפו פייטרס הפתיע אותי לטובה אחרי כמה אכזבות.
ניסיתי כבר כמה זמן לשמוע בון איבר אבל אעיכשהו תמיד נפלתי על שירים שלא אהבתי, אבל ששמעתי את – perth – התאהבתי בדיסק.
טוב, הקשבתי לו הרבה מאז שקישרת אליו לראשונה לפני שבועיים-שלושה, ואיזה כיף.
אשמח לעותק קשיח.
אמיליאנה טוריני ניצלה אצלי בנס. שמעתי את Love in the Time of Science ולא התלהבתי, אבל Fisherman's Woman היה יפה יפה וקשר אותי אליה בטבור.
major minus coldplay
אף פעם לא אומרת לא לאלבומים חדשים!
השני של שלומי שבן גרם לי להבין שאסור היה לי לתת לראשון לחלוף על אוזניי כך סתם….
הנה תגובה
מהאזנות אגביות לא התלהבתי מאריאל מאיר, אבל אז באו שירי חג ומועד, ונפלתי!
זה קשה לתת צ'אנס למאכזבים מוזיקלית..
קרה לי אם סופיאן סטיבנס כששמעתי את סבנס סוואנס לראשונה,
זה אי-שם ברקע אצל חבר ולא פגע בשום מטרה
חזרתי אל האלבום רק אחרי ששמעתי את הרי-מייק של האלבום כולו
(הרי-מייק העיף אותי לחלוטין)
חזרתי למקור ונדהמתי לגלות עד כמה הוא טוב.
יחי הנסיך!
slow show הציל עבורי את National.
ואולי האלבום הזה יציל עבורי את אלבום הבכורה של אלון עדר 🙂
עייף לא מצליח לחשוב רוצה דיסק
מגיב
hawk הציל את מארק לאנגן בשבילי.
זה היה בדרך לכינרת
גבי שועל שם שיר וציווה להזיז את הראש עם הקצב
טום ג'ונס קיבל אצלי מקום של כבוד
השיר היה
What's new Pussycat
ווואו ווואו ווואו
גיאחה, ברוב טיפשותך נתת לי את האלבום הראשון של אלון עדר, עכשיו הגיע הזמן שאגזול ממך גם את השני! 🙂
הנה תגובה.
מקשיב לאלבום עכשיו בבאנדקאמפ, וואלה נשמע טוב!
הפעם זה אני!
הייתי בן 20, חייל צעיר, שכבר שמע הכל ומכיר הכל ולא מעניין אותו כלום. בריטני ספירס כבר היתה שרופה אצלי לגמרי. אני שמעתי בריטני ספירס עוד לפני שזה היה מיינסטרים, עוד לפני שהיא היתה בתוכניות ערוץ-הילדים של דיסני, אני שמעתי אותה עוד כשהיא היתה בבטן של אמא שלה.
ואז יצא טוקסיק
וואו!!
זה קורה לי הרבה עם אלבומים, שמשמיעה ראשונה ושנייה לא משאירים עליי רושם, ואז הם נזנחים בצד..
עד שמגיע לאוזניי קטע מתוך שיר מתוך האלבום הנטוש, שדיי מדליק אותי, ואז אני מתאהב בשיר, מתעניין מחדש באלבום, ובום..
הוא הופך להיות הפלייליסט שלי לשבוע+
מעולה
הוא מחמם ושובר לי את הלב בו זמנית.. אני רוצה דיסק שלו!
וילקו – Black moon
בהחלט החזיר את האמונה בהם…
גם אני רוצה דיסק. אני חשבתי שהאלבומים החדשים של פול סיימון משעממים עד ששמעתי את האחרון (רק כדי להכיר את השירים לקראת ההופעה) ונדלקתי
נפלא! תודה רבה.
תודה
דיסק!
אם תפילה ליחיד לא היה יוצא, כנראה לא הייתי פותחת את הלב לאלג'יר..
מגניב!(:
נשמע טוב!
קרפלונק!
אחרי שכבר חשבתי שאין מה לעקוב יותר – ברי סחרוף האחרון, לגמרי.
(אוסיף ואציין שהאלבום הראשון של אלון עדר מקסים בעיניי!)
לא מצליחה לחשוב על משהו, אבל אשמח מאוד לדיסק..
Them Crooked Vultures – Bandoliers
מוקדם לי מדי לחשוב… 🙂
Tnx.
פורטיס האחרון פשוט החזיר אותו לחיים, מבחינתי
Rotten Apple של Alice in Chains סלל לי את הדרך לאלבום המדהים Jar Of Flies ומשם הדרך הייתה סלולה לשאר אלבומי הלהקה…
כיף לי שלוחצים עליי למצוא שיר שמחייה להקות…
מסקרן !
אהבתי את ההבעה של כלי הנשיפה (בעיקר brass) – לא ברור לי אם זה חצוצרה או טרומבון… לדעתי הלא מקצוע חצוצרה… אבל לקשר בין חצוצרה לבין רגש, זה ממש מתאים. באיחוד רגש של אישה שהחצוצרה מדגישה ברקע 🙂
ובכן, על המשמרת של פורטיסחרוף לא עבר בצורה הכי חלקה בפעם הראשונה, אבל אחרי כמה השמעות הפך לאחד מהקבועים. גם אלון עדר סבבה 🙂
גם אני עם השני של שלומי שבן, שהאפיל על הראשון
לפעמים יש ז'אנר שלם שלוקח זמן ללמוד אלהוב. רק בזמן האחרון אחרי שהשמיעו לי דברים טובים יותר למדתי להכיר ולאהוב היפ הופ משהו שלקח לי הרבה זמן להינות ממנו.
בא לי דיסק ישראלי חדש וטוב
אוהבת אתכן!
מינון מדוייק של כיף
רוצה!
אני אשמח לדיסק
כבר חשבתי שאני לא אוהב את רוקפור אחרי האלבום האחרון שלהם באנגלית (אלבום מצוין אבל לא ענק כמו שרציתי) ואז הגיע "העולם המופלא". הקסם עדין קיים 🙂
מסכימה לגמרי- האלבום השני של אלון הרבה יותר טוב מהראשון, שהיה יותר מדי סבנטיז וממש משעמם בחוסר-חדשנותו. לפני כמה חודשים ראיתי אותו בדאבל פיצ'ר והוא הופיע עם השירים החדשים והתלהבתי מאוד!
לגבי שאלתך- נראה לי שלא אהבתי את מטריק עד ששמעתי משהו שלהם אבל אני לא זוכרת את מה… מה שכן, הם ממש טובים. היה איזה חודש ששמעתי רק אותם.
תודה
צביקה פיק!
אשמח לקבל !
אביתר בנאי (מפגישותיי האקראיות איתו ברדיו), עד "עומד על נייר", אלבומו השלישי.
גם עם אפרת בן צור זה קרה לי, באלבום השני.
בשני האלבומים הראשונים של The sound of animal fighting היתה התפוצצות אנרגטית של טכניקה ומקוריות, אבל הההפקה היתה דלה וההלחנה לא היתה חזקה מספיק בכדי להמשיך ולעקוב אחריהם.
לפני כמה חודשים, גיליתי במקרה שהם הוציאו אלבום נוסף (וכנראה, אחרון) ב-2007, בשם The ocean and the sun.
וואו.
אחלה אלבום, אחלה יוצר. מאוד הייתי רוצה לקבל את הדיסק!
ובשבילי אמן שחשבתי שלא אוהב ואהבתי הוא, ללא ספק, אביב גדג'.
האלבום האחרון של ארקייד פייר. השניים הקודמים היו חלשים יחסית להייפ המטורף שהיה סביבם. האלבום השלישי הוא הראשון שהצדיק את הרעש.
חמוד ביותר אלון עדר. אני מאוד אשמח לדיסק שלו להאזנה מעמיקה!
In rainbows לאחר שחשבתי שרדיוהד ואני כבר לא כל כך חברים
המלווינס. חשבתי שחוץ מ-Eggnog אין להם עוד דברים טובים בגלל כמה האזנות חסרות מזל, אבל Houdini החזיר לי את האמונה!
תודה גיאחה, אולי הפעם זה אני!
התיאור של המוזיקה כ "יפים יפים יפים , לא מביך, לא דבילי, וכאלה"
כל כך לא מוזיקאלי. נו באמת …
לא פלא שלא מצאת משהו בהאזנה ראשונה.
כ'ולופן, סבנטיז, זו לא קללה.
התאכבתי.
אני עוד מחכה שטורי אמוס תציל את עצמה. וכשאני באמת חושבת על זה, אני לא מצליחה להזכר באומן שאני אוהבת שהתייאשתי ואז הצליח לשבות מחדש. זה עצוב.
ABOVE של MAD SEASON החיה מחדש את ALICE IN CHAINS !
אלבום מעולה!
אני מאוד מקווה שרונה קינן תציל את עצמה באלבום הבא, כי אחרי שלושה אלבומים מעולים, הרביעי היה סתם אלבום טוב, שזה לא מחמאה במקרה של אמן כישרוני כמוה. גרדינר הצליח להמציא את עצמו מחדש שהקליט את ארבע הסימפוניות של ברהמס אחרי כמה דיסקים בינוניים של הקנטטות של באך, אבל זה כבר שייך לקטגוריה אחרת…
מלבד זאת, כבר קניתי את שני הדיסקים של אלון עדר, והאלבום המדובר ממש אחלה. 🙂
האלבום האחרון של ג'סטין ביבר! וואו, כאילו, הוא ממש התבגר וגם אחלה מילים יש שם!
סתם.
ירונה כספי האחרון.
opeth האחרון
מאיך שזכרתי את המוזיקה של קרח 9 לא היתה לי יותר מדי סימפטיה לנועם רותם הסולן שלהם.
אחרי ששמעתי את "עזרה בדרך" (ואח"כ גם את הראשון שלו) חטפתי כאפה רצינית ואחרי שלושה אלבומים כבר אפשר לגמרי להגיד שמדובר באחד המוזיקאים הטובים והחשובים של השנים האחרונות.
וואלק לא יודע,
אבל אלון עדר הוא גבר…
יום אחד הציל לי את שלום גד.
לקח לי די הרבה שנים לגלות את אהוד בנאי. סביבי היו לו לא מעט חסידים שהעתקתי עבורם את ציורי עטיפות התקליטים שלו לטי שירטס איתם הם היו הולכים להופעות (בעיקר זו עם הפליים כמובן)
ב-2004 יצא ״ענה לי״ וגם אני התאהבתי.
האחרון של קובי פרץ, כל פעם מחדש אני מתחלחל ואז מגלה שאפשר לרדת עוד יותר נמוך. רגע, לא, זה לא היה השאלה?!
שוב על מה אנחנו מדברים, אה, מוזיקה וכאלה, אז מה נזכרתי בקובי פרץ??
**וכעת הספר, חדש בחנויות- זיגדון איש הדרום: על יוהרה, אליטיזם וחיות אחרות**
אסף אמדורסקי תמיד היה נשמע לי כזה מגעיל…פשוט ככה…ואז שמעתי את "הרי את"…ו…
אין לי משהו מעניין לכתוב
אבל אשמח לדיסק!
באמת שאני רוצה להיות יצירתי. אבל אני לא מוצא דיסק שעונה להגדרה. אז אני לא אהיה יצירתי.
טוב אז הראשון של עדר היה הדיסק הראשון שרכשתי כדת וכדין מבנד קמפ וישר שיתפתי אותו עם חבר טוב, הפעם הוא היה זה שרכש את הדיסק החדש ושיתף אותו איתי אבל שנינו הרגשנו קצת לא נוח עם כל השיתופיות הזו ואני בטוח שאם יהיה לי את הדיסק זה ישפר את אי הנוחות:)
אין לי רעיון מקורי במיוחד, אבל ספי הוא אחלה 🙂
בהצלחה ללהקה !!
חד משמעית – דודו טסה והכווייתים.
תמיד אמרתי לעצמי שהוא עושה מוזיקה חמודה ואחר כך גם בדיחות אצל יאצפן. שמעתי כמה שירים שלו, ואיזה דיסק שלו אצל אח שלי, וחשבתי שהוא עושה מוזיקה סבבה אבל לא משהו שיעניין אותי. עוד עניין שהרחיק אותי מאוד מהמוזיקה שלו היא שבאותה תקופה שתי השירים הכי מושמעים שלו היו חידושים (הלילה לא והיה לי חבר) – אני לא אוהב חידושים. אפילו ראיתי הופעה שלו ולא. לא תפס אותי. אמרתי חמוד. מוכשר. פופי. לא מעניין ליותר מזמזום בעת נסיעה ברכב. ואז…
דודו טסה והכווייתים. בום! כן. כן. כן.
אלבום ממיס פנים, מורט גבות ושורף שערות באף. פשוט כן. כן. כן.
אני מוכן לשמוע מחדש את האלבומים הראשונים ולאכול את הכובע.
בינתיים אני אשמח לזכות כי אני חושב שאני הכי אוהב כאן מכולם את אלון עדר שבעיני הוציא את אחד האלבומים הכי טובים של שנה שעברה (ביחד עם הכווייתים, ימן בלוז, קמילה (מי? קמילה. לכו לבאנדקאמפ ותהנו – על דברתי.) ועוד.
אממ, שאלה יפה. אני חושב שאני יכול להגיד את זה על "Again And Again" של ג'ול שהחזיר לי את האמונה בזמרת המוכשרת הזו והלא מוערכת מספיק.
זה קרה לי דווקא עם ספר, לפני שנים.
קניתי את "מאה שנים של בדידות" של גבריאל גרסיה מרקס בחנות ידשניה, ובמשך שנה, מדי פעם פתחתי, קראתי כמה שורות וסגרתי. שוב פתחתי, שוב כמה שורות, ושוב טריקה. עד שיום אחד התחלתי מהפרק השני. נשאבתי. חזרתי שוב אל הפרק הראשון, וקראתי את הספר בלי לעזוב. קראתי תוך כדי אכילה, הליכה ברחוב, נסיעה באוטובוס והמתנה. נרדמתי איתו ואפילו נכנסתי איתו לשירותים (מה שעד אז נחשב בעיני לחילול קודש). עד היום, זהו אחד הספרים האהובים עלי, ואני מסוגלת לפתוח אותו בכל נקודת טקסט אקראית ולקרוא משם.
אמ… זה קרה לי עם דודו טסה. אחרי "בסוף מתרגלים להכל" עד אז חשבתי שהוא סתמי אבל אחרי, גיליתי שהוא ממש מוכשר
שיחקתי עם לנה דל ריי קצת video games כשפתאום נכנסה לחדר לילי אלן שקלטה שאני בוגד בה! ישר אמרה לי לילי fuck you!, "אמרתי לה: מה את רוצה לילי?! יותר טוב שאלך לשחק עם הפילגש השנייה שלי?? איימי ווינהאוס? you know that i'm no good!!!" היא הסתכלה עלי כועסת והודיע לגביי איימי שהיא דיברה עם כל פאלפ ביחד והם הודיעו שshe's dead.
אני!
פורטיס בחצי אוטומטי. פחות האלבום, יותר השיר החזיר לי את האמון, והאלבומים המעולים באמת באו
גם אני חלק מהעדר. אלון עדר.
טוב, התגובה הזאת היא לא בשביל לזכות בדיסק (תגובה בשביל זה כבר השארתי), התגובה הזאת היא בשביל:
1. להגיד לך, גיאחה, שאתה אל, אל, ישראל ואני אוהב אותך.
2. להודות לך על הלינק הזה. גם אני לא אהבתי את הדיסק הראשון של אלון עדר אותו שמעתי בבנדקמפ אחרי שהתלהבתי מהעטיפה. בדיסק הזה היוצרות הפוכות, העטיפה מזעזעת אבל המוזיקה מרטיטה נפשות.
הייתי בהופעה קטנה וגשומה של אלון עדר בבית קפה ירושלמי לפני כחודש, והביישנות המתפרצת שלו כבשה אותי לחלוטין. וגם המוזיקה היתה נהדרת 🙂
תגובה ששווה דיסק במתנה
גיא – תן לאלבום הבכורה של עדר עוד הזדמנות, אלבום נפלא!
איזה כיף שיש מלחינים ומעבדים כאלו בסביבה עדיין…
יא איזה כיף.
לפני זמן מה שמעתי שיר ברדיו. ידעתי שאני לא מכיר אותו אבל הוא נשמע לי מוכר. כ"כ מוכר שידעתי חלק גדול מהמילים בע"פ. ואהבתי את השיר. מהר מאד הבנתי שאני מכיר ביצוע אחר, של רונה קינן, שלא כ"כ אהבתי. השיר היה בדרך הבייתה של להקת השמחות, אותה להקה שזכורה לי לרעה מיהודה יהודה, אי שם בשנות ה-90. חזרתי אל השיר הזה ומהר מאד אל האלבום ההוא של השמחות, וגיליתי מוזיקה מיוחדת. שמחה שמחה, אבל בעיקר ישראלית. וכך התחלתי לאהוב את המוזיקה של ישראל ברייט…
אני דווקא תפסתי מאלון עדר כבר מהדיסק הראשון!
רוצה גם!
אני מוכן לתת לו צ'אנס רק אם אזכה
חתיכת תגלית!
רוצה את הדיסק.
לו ריד, לקח לי זמן להתחבר לדיבור/שירה שלו, אבל זה קרה בnew york.
רג'ינה ספקטור והבילויים הושמעו לי בתיכון דרך אגב, וגיליתי ואימצתי אותם הרבה אחר כך לבדי. לכל סוג של מוזיקה יש זמן ומקום. צריך לדעת איך ומתי להשמיע. צריך לשמוע כמו שצריך – עוד לא נתקלתי באדם שיתלהב מדיסק ברמקולים המצ'וקמקים של האוטו שלי, ובטח שלא ברמקולים של מחשב נייד, או טלפון נייד לא עלינו. וצריך להיות במצב הרוח הנכון, עם סבלנות מתאימה – אין טעם לשים אלבום רועש ומקסים במקום שבאו אליו הרבה אנשים לדבר.
רוצה רוצה רוצה!
אחרי שנים כשומע מיינסטרימי החלטי לנסות משהו אחר מכל מקום שמעתי את השמות רדיוהד וטום יורק אז החלטתי לנסות לקחתי את kid a שמתי פליי ואחרי חצי אלבום תהיתי מה זה לכל הרוחות? התאכזבתי וזנחתי.
כעבור מספר חודשים נקלע לידי the bends ראיתי את השם שכבר הכרתי ואמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד. לקח לי בערך שני שירים כדי להתאהב ולהמשיך משם היישר אל שאר הדיסקוגרפיה
אולי הפעם…
אני חייבת להודות שבמהלך חיי ריפרפתי ליד שלום גד, לא התעמקתי בו והוא לא חלחל לחיי.
לא מכבר האזנתי במקרה ל"אני אשתחרר". הייתי נעולה בנעלי עקב, מאופרת ומוכנה ליציאה. השיר הזה פשוט שתל אותי במקום. ביטלתי תוכניות, השלתי את נעלי, התיישבתי במרפסת והאזנתי לסנה הבוער הזה מצית את המדבר העירוני.
כל פעם אני משאירה תגובה.
ועכשיו הגיע תורי לזכות.
השיר החדש של אתניקס, "אהבת חינם", או משהו כזה שמנוגן ללא הרף בתחנות הרדיו, די הפתיע אותי ביופי שלו, הן במילים והן בלחן המדבק, בייחוד לאור העובדה שחשבתי שאתניקס כבר להקה גמורה, ולמעשה, הם אף פעם לא היו ממש אהובים עליי במיוחד.. ככה שזו הפתעה ולטובה, ואם עומד לצאת להם אלבום, שהשירים בו הם באותה רמה ואיכות, אז יש למה לצפות עוד מהלהקה הזו, שכנראה לא אמרה עדיין את המילה האחרונה..
ויש ציפור בשמיים, שאולי
שרה עכשיו שיר מתוק:
לו הייתי אדם
איש רגליים
על האדמה הגדולה והכבדה,
הייתי עומד ועומד ועומד
ולא זז משם לעולם
וזוכה בדיסק
מזכיר גם קצת את אלון אולארצ'יק… לא?
׳…אין לי מה לומר…׳
תודה
דודו טסה והכוויתים