עיתון קומיקס | הוצאה עצמית | גיליון 1 ינואר 2006 | אתר בית

אני רוצה רק להתחיל ולציין שהעטיפה ורודה. אני לא אומר את זה לטובה או לרעה, אני פשוט רוצה לומר את זה כבר על ההתחלה. העטיפה היא ורודה.
אפילו כמה גוונים של ורוד.

ליאב צברי ודניאל גולדשטיין החליטו להקים עיתון קומיקס. הם אפילו מתארים את רגע הגיית הרעיון בפתיחת הגיליון, ואני אוהב הומור מודע לעצמו כזה. אני לא מומחה לקומיקס, אבל אני עוקב מרחוק אחרי קומיקסים כשיוצא לי, בעיקר ישראליים, וכששמעתי ש"בלנדר" יצא (מאז יצא כבר הגיליון השני), הזדרזתי להשיג אותו (ותודה לחן שקנתה לי).

אתחיל דווקא בסוג של שורה תחתונה: זה לא סטיות של פינגווינים.
אז אל תצפו לזה. כי אני ציפיתי, ואולי בגלל זה התאכזבתי. בלנדר נופלים מסטיות בגדול באגף התוכן, אבל במחלקת הגרפיקה הם קורעים לפינגווינים את הצורה: כל העמודים צבעוניים לגמרי, מודפסים על דפי כרומו נעימים, והאיורים מושקעים וברמה גבוהה מאוד ובשלל סגנונות. גם התוכן מגוון: מסטריפים מהורהרים כמו "צלילי הצמר" (גלעד סליקטר), דרך "הפרנואיד" הפרנואידי עם הפואנטה החלשה (דניאל גולדשטיין), "דברים שבאמת קרו" שמבוסס על רעיון מגניב – סטריפים על פי ידיעות מופרכות אמיתיות מהעיתונים – אך לא מחזיק עניין (ינאי פרי), ועד סטריפים חסרי מילים ופואנטה לחלוטין כמו "עוף גוזל" הלא-ברור (יובל טוך) או "בלנדר נגד טנדר" (ערן מנדל). מצחיק לציין שהסטריפ שהכי פחות התלהבתי מהאיורים שלו דווקא הכי עשה לי את זה בתוכן ("בוקי", של ליאב צברי).

חבל, כי גם האיורים וגם העיצוב הכללי של עיתון הקומיס מגניבים לי ת'טוסיק ועושים הרבה חשק לעוד. אבל נראה שהחבר'ה לא מספיק ממוקדים על עצמם עדיין. אני בהחלט מוכן לקבל את זה כמחלות ילדות, ושמעתי כבר שהגיליון השני – שכבר יצא עד שהזזתי את התחת לכתוב ביקורת – הולך ומשתפר, אז אני מלא תקווה.

בסך הכל מדובר בכוסית בתולה. היא עדיין לא בדיוק יודעת איך עושים מה, ואתה נשאר בסוף קצת לא מסופק, אבל היא נראית כל כך טוב שאתה מוכן ללכת על עוד כמה פעמים, בתקווה שהיא תשתפר בקרוב (והיא גם עולה רק 9 שקל! ויוצאת פעם בחודש! ובכלל – קומיקס חודשי בעברית! מה אני מלכלך פה!).

| ראיון עם הבלנדרים בהארץ | בלוגבלנדר |