בעונג קרב: המבקר בן זונה
"באופנים רבים, עבודת המבקר קלה. אנחנו מסתכנים במעט, אבל נהנים מעמדה גבוהה מעל אלה שמעמידים לפנינו את עבודתם ואת עצמם לביקורת. אנחנו נהנים לכתוב ביקורת שלילית, שהיא תענוג אמיתי לכתיבה ולקריאה. אבל האמת המרה שעל המבקרים להתייצב בפניה היא שבסופו של יום לחתיכת זבל ממוצעת יש הרבה יותר משמעות מאשר לביקורת שלנו" (ותודה לאהרן קשלס המעולה על התרגום לאנטון אגו).
כל הזכויות על האיור שמורות ללהקת Brutal Assault
Casus Belli [מי?]
כמי שעושה חלק מפרנסתו כמבקר מוזיקה, ועוד במעוז הטוקבקים Ynet, נדרש לי זמן אך התרגלתי לקבל ערימות של רפש על כל ביקורת שאני כותב. בין אם היא מהללת או קוטלת, חיובית או שלילית – תמיד יהיה לפחות אחד שלא יהיה מרוצה, וזה הגיוני לחלוטין כשמדובר בעצם בדעה של אדם אחד (המבקר) מול דעה של אדם אחר (הקורא). אבל בפעמים לא מעטות הקורא הוא גם מושא הביקורת, בפעמים רחוקות יותר האמן שעליו נכתבת הביקורת לא מרוצה ממה שקוראות עיניו (וזו אחת הסיבות העיקריות לכך שאני לא מבקר מוזיקה ישראלית), ובפעמים נדירות במיוחד – הזמר כותב שיר בחזרה. וזה אף פעם לא נעים.
היום נערוך תלת-קרב בין שלושה זמרים כאלה, שלא ישבו בחיבוק ידיים אלא הוציאו את הגיטרה ודפקו אותה בראש של המבקר.
Bob Dylan – Ballad of a thin man
[audio:https://haoneg.com/fight/ballad.mp3]
"הוא אדם אמיתי. אתם מכירים אותו, אבל לא בשם הזה. לילה אחד ראיתי אותו נכנס לחדר והוא נראה כמו גמל". קשה מאוד לפענח, מהתיאור הזה שנתן בוב דילן ל"מר ג'ונס" מהשיר המפורסם והנפלא הזה, מי הוא האדם האמיתי שמסתתר מאחורי דמותו חסרת הישע של מר ג'ונס, ש"פשוט לא יודע מה קורה". מצד שני, כמעט תמיד קשה מאוד לפענח את בוב דילן. אבל הסברה הרווחת היא שהשיר הזה, מתוך Highway 61 revisited משנת 1965, נכתב על כתב מוזיקה כלשהו, שלדעת הוד דילניותו פשוט לא ירד לפשרם של שיריו. אחת הסברות הרווחות היא שמדובר במקס ג'ונס מהמלודי מייקר, אחרת טוענת שזהו דווקא ג'פרי אוון ג'ונס מהמגזין טיים – זה לא באמת משנה. זה כנראה השיר הסוריאליסטי והפתלתל שאי פעם נכתב על מבקר מוזיקה מחורבן, אם אכן נכתב בכלל על מבקר מוזיקה – לכו תבינו את הראש של דילן.
אגב, לשיר הזה הוקלט קאבר נפלא – אחד מני רבים – של סטיבן מלקמוס.
Nick Cave – Scum
[audio:https://haoneg.com/fight/scum.mp3]
ההחלטה בשאלה איזה מהשירים מנצח תלויה בכם, אבל על דבר אחד אין שום ויכוח: בסביבות 1986, האדם האחרון שכדאי להרגיז היה ניק קייב. הוא היה אז רוקר-ביבים זועם ומטונף, שטוף סמים וזעם קדוש. מאט סנואו היה מבקר מוזיקה ומעריץ נלהב של קייב. הוא כתב עליו ועל להקתו, The birthday party, ביקורות נלהבות בטירוף. כשקייב וזוגתו דאז אניטה ליין היו צריכים מקום לישון, סנואו השכיר להם את הדירה שלו ב-1983. אבל ב-1985 סנואו התאכזב מאלבומו האחרון של קייב, ושפך את אכזבתו על נייר ה-NME. קייב לא נשאר חייב, והסינגל "Scum" יצא לחנויות, על ויניל ירוק, עם אחד השירים המעליבים ביותר שאני יכול להעלות על דעתי. רק תציצו בשורות כמו אלו:
"Scum! Scum! Well you're on the shit list
Thrust and twist, twist and screw
You gave me a bad review
And maybe you think that it's all just water under the bridge
Well my UNfriend, I'm the type that holds a grudge
I'm your creator
I think you fuckin traitor, chronic masturbator,
Shitlicker, user, self-abuser, jigger jigger!"
תזכרו את זה בפעם הבאה שתכתבו משהו רע על מישהו…
David Bazan – Selling advertising
[audio:https://haoneg.com/fight/selling.mp3]
מגדל השן הביקורתי של ימינו, זה שיכול להרוס או להקים מעפר במחי ביקורת של 500 מילה, הוא פיצ'פורק, אתר שבצדק לחלוטין מעורר זעם, סלידה ומרירות ובו בזמן נהנה (גם כן בצדק רב) ממעמד בלתי מעורער ומעורר יראה כשליט הרם של המוזיקה האלטרנטיבית הלועזית של הרשת. כאמור, לא כולם ממש אוהבים את האתר שהקים ריאן שרייבר בשנות התשעים, ואחד מהם הוא דיוויד באזאן. כששרייבר קטל את אחד מאלבומי להקתו Pedro the lion (למעשה, זה בכלל היה רוב מיטשם שקטל), הדם על לבאזאן לראש ומילא את החלק שאחראי על הציניות החומצית והשורטת. "וואו", אומר באזאן במילותיי שלי, "אתה כזה יצירתי ומגניב, תראו אותך כותב לך ביקורות, יופי באמת. אבל אתה שוכח שכל שימושך הוא למכור פרסומות לאתר מחורבן. אם פעם יימאס לך להכין מיקסטייפס ותרצה להקים להקה אמיתית, דבר איתי". אאוץ'.
בלי קשר, אגב, השיר הזה לקוח מ-Fewer moving parts, אי-פי מופתי בעיניי, ואחד הריליסים הכי טובים של 2006.
הכוח בידכם: מי שבר למבקר את הצורה? איזה מהשירים הכי טוב? מי צודק, הטוקבק או המבקר? התגובות מחכות לכם.
נו באמת – איזה מבקר מוזיקה אתה….
איך אתה שם שבוע אחרי שבוע קליברים מאושיות המוסיקה מול אומנים נחמדים, אבל לא….
(וסליחה לכל שרופי ניק קייב)
בוב דילן אוכל אותם לחטיף עשר ליד האספרסו, גם בתחכום גם במלודיה ובקיצור בסטייל.
ורק עצם זה שהוא לא גילה מי מושא השיר, מזכה אותו בנצחון על ג'נטלמניות גבוהה במיוחד.
אתה בטוח שFewer moving parts הוא מופתי? הוא קיבל ביקורת ממש גרועה בפיצ'פורק!!!
http://www.pitchforkmedia.com/article/record_review/37369-fewer-moving-parts-ep
🙂
האמת שלא הקשבתי מעולם לדיוויד באזאן עד עכשיו – השיר לא רע, למרות שההתייחסות לאפשרות שהמבקר יהודי, שכנראה נאמרה בציניות, יצאה לו טיפה אנטישמית…
הקול שלי, דרך אגב, הולך כרגיל למלקמוס – זאת הצבעה חוקית?
דיוויד באזאן מנצח את כולם
הייתי מוסיף את "סיבוב שני" של קוואמי ומאנקי סאן אוף א דאנקי.
אני חושב שדייויד באזאן הוא המועדף עלי, בגלל העדכניות של השיר שלו.
מה עם GET IN THE RING של גאנז אנד רוז'ס?
למרות שגם אותו דילן היה אוכל…
אופקיטו – תודה! ניסיתי להיזכר מה היה שם השיר של קוואמי, אבל אני הרחק מהבית ולפיכך גם מהדיסק. "סיבוב שני", אגב, נכתב על דרור שר ככל הידוע לי.
זה אחד השירים שאני הכי אוהב של דילן. יש עליו סטייל וקולנס שאין על הרבה שירים בכלל ובטח על השניים האחרים. דילן לקח את הסיטואציה ובנה סביבה סיפור שלם על ערב בחייו של אדם ביסצנה עירונית. לא סתם מטיח קללות כמו פושטק ( כמו קייב שאני מאוד אוהב גם ) או מתמרר (כמו באזן , שאני מחבב).
זה אפילו לא כוחות מבחינתי. זה גרוסמן נגד גלילה רון-פדר וסמדר שיר. זה באיירמינכן נגד הפועל יהוד ושעריים. זה לא אותה קלאסה
יש שיסקלו אותי על זה, אבל לעומת קייב אפילו דילן נראה לי דלוח. והוא מתחיל לשעמם. דילן, ז"א.
(יש, אמרתי את זה!)
אני מסכים עם גיל, עם כל האהבה שיש בי לגאנז – ולמרות שהשיר לא נמצא כאן – דילן.
תמיד נהנה לקרוא פירושים לשיר הזה.
החל בתיאורים הומוסקסואלים ועד לפוליטיקאים מושחתים.
אגב, רק אותי השיר הזה מצחיק בטירוף?
Now you see this one-eyed midget
Shouting the word "NOW"
And you say, "For what reason?"
And he says, "How?"
And you say, "What does this mean?"
And he screams back, "You're a cow
Give me some milk
Or else go home"
באמת קאבר מעולה של סטיבן מלקמוס. איך המוסיקה המקורית שלו?
אם להתעלם לרגע מזירת הקרב המדממת הזו, כדאי לומר שמר ג'ונס, על אף שהוא בבירור אדם פאסיבי ומתבונן, הוא לא בהכרח מבקר. אחד הדיונים המעניינים בעניין הוא הרעיון שהשיר עוסק בהומוסקסואליות. יש לא מעט מזה כאן:
http://www.songmeanings.net/lyric.php?lid=47748
זה אמנם נראה מופרך בתחילה, אבל יש כל כך הרבה דימויים בשיר שתומכים ברעיון, שקשה להאמין שדילן כתב אותו בלי לשים לב לנקודה הזו.
רעיון לרב קרב הבא: שירים שמבוססים על בטהובן. יכולים להיאבק שם ברייט אייז עם road to joy, בילי ג'ואל עם this night והבחור ההוא שעשה משהו מכעיס עם החמישית.
Robin Thicke הוא המבחור המרגיז… השיר אגב, סוחף מאוד
דילן לוקח מבחינתי
לשיר הזה אגב יש עוד קאבר מוצלח, של מייק פאטון שמתארח באלבום של ג'יימי סאפט
יש לי שאלה שאמנם לא קשורה לנושא הפוסט וכנראה גם לא לטעם המוזיקלי של רוב הגולשים פה, אבל אני זקוק לתשובה בהקדם (עד יום שישי) ולכן אני שואל בכל מקום אפשרי. אז ככה:
איזה דיסק של מוזיקה ישראלית כדאי לי לתת במתנה למישהי מחו"ל שאוהבת את קולדפליי, ריהאנה ולינקין פארק?
אני מעדיף לתת אלבום או אוסף של אומן מסויים, אבל גם הצעות על אוספים של שירים של אומנים שונים יתקבלו בברכה.
45
לצערי מה שמיד עלה לי בראש זה – סינרגיה, "עם הזמן" של אביב גפן, הראשון של מטרופולין… טוב נו, מה לא עושים בשביל אלה שאוהבים…
אבל אם אתה אומר שיש גבול לכל תעלול, נראה לי שעם "לזוז" או "חומר מקומי" של הדג נחש יהיה קשה לפספס, גם בלי קשר להעדפות
כלב בגודל סביר – ראשית, הניק שלך פשוט מעולה. שנית, תודה על ההצעה לקרב הבטהובנים, ועל תיאוריית ההומוסקסואליות בשיר של דילן, שניהם נשמעים מעניינים! ייתכן ואלך באמת על קרב הבטהובנים. שלישית, לגבי מלקמוס – אישית אני לא מת עליו, אבל בין קוראי העונג אניני הטעם יש לא מעט שיישבעו בשמו ולא יעבירו שבוע בלי איזה אלבום משובח של פייבמנט. כך שכמו ברוב המקרים – שווה פשוט לחפש קצת ברשת, להאזין ולהחליט לבד 🙂
#45 – קושייה קשה הקשית, מפני שאין באמת קווים מוזיקליים מקשרים בין קולדפליי, ריאנה ולינקין פארק. לכן אני מניח שהתכוונת ל"מוזיקה קלה לעיכול עם פוטנציאל מסחרי גבוה", או משהו כזה, כמכנה משותף? 🙂 במקרה כזה, אולי כדאי ללכת על עברי לידר?
מבחינתי, ברור שבוב דילן.
ל – 45
אני הייתי הולך על אמדורסקי מנועים שקטים או ברי סחרוף חם על הירח.
ל – 45
אני הייתי הולך על אמדורסקי מנועים שקטים או ברי סחרוף חם על הירח.
שתלמד קצת…
אני לא בטוח ש-Ballad of a Thin Man באמת עוסק במבקר מוסיקה, אבל בכל מקרה דילן מנצח מתוקף היותו דילן. מה שכן, אני מציע כמתמודד רביעי את There Is Nothing Wrong With Hating Rock Critics של אוף מונטריאול.
כלב בגודל סביר – אני מקוראי העונג שגיאחה מדבר עליהם, ובהחלט מוכן להילחם בעדר חובבי גראנג' על הטענה שפייבמנט היא הלהקה הטובה ביותר של שנות ה-90. אלבומי הסולו של מלקמוס קצת פחות טובים, אבל עדיין מצויינים ברובם.
נמרוד, מה הקשר בין גראנג' והלהקה הכי טובה של שנות התשעים?
רדיוהד זה לא גראנג'…
אהההה… חובבי רדיוהד פשוט קצת פחות נבהלים כשמישהו מערער על הקביעה שמדובר בלהקה הטובה של שנות ה-90. אני לא אתווכח על כך שרדיוהד "חשובים" יותר ומשפיעים יותר מפייבמנט – פייבמנט פשוט יותר טובים בעיני. יש גם משהו במוזיקה שלהם שנשמע רענן גם היום לא פחות מלפני 15 שנה. אגב, אני לא בטוח אם הייתי מחשיב את רדיוהד ללהקה של שנות ה-90 – גם אם OK Computer יצא, טכנית, בשנות ה-90.
דילן לפי דעתי, אבל נרד מהעניין הזה, מה קרה לו לקייב? מישהו פגע בציפור נפשו? אווץ'!
מעודי לא נתקלתי במישהו שעד כדי כך הרים את הווליום של הכעס שלו… לא נעים
שבת שלום אנשים.
DYLAN!!!
אם כי אני חייבת לומר שנדמה שבחרתי בו רק כי חם לי נורא.
ניק קייב הוא אליל אמיתי, אני אוהבת אותו בלב ובנפש, אבל חם לי מדיי כדי להקשיב לשיר הזה כרגע. השיר של בובי פשוט יותר מתאים לשמש.
וBAZAN, בלי להעליב אותו ואת מעריציו יכול ללכת לעשות שעורי בית.
יש לו עוד כמה שנים ואלבומים עד שיוכל לעמוד איתם בשורה אחת, אם בכלל.
דילן.
אין ספק.
דילן הוא קצת כמו הארוקי מוראקמי בשבילי.
לא תמיד אני בדיוק מבין אותו, אבל זה תמיד נשמע הגיוני. או לפחות נכון איכשהו. קצת קשה להסביר.
אבל זה אחד השירים הכי מוצלחים וגם אחד המתסכלים ביותר שלו עבורי.
אולי זו ההרגשה שהוא רצה להעביר? משהו לא מובן?
קשה לדעת עם הפסיכי הזה.
בוב דילן. אמנם זו התשובה הראשונה שלי לכל שאלה, אבל עדיין. בוב דילן.
אם אתה הולך על קרב מושפעי בטהובן (המממ… כל המוזיקה המערבית מאז ועד היום?) אז אל תכניס את because של הביטלז, הוא פשוט השיר הכי טוב אי פעם לדעתי (ואני לא נוהג לחלק כאלה מחמאות. או מחמאות בכלל, לצורך העניין)
אני בוחר ב"גברת לוין" (השלושרים, לא תערובת אסקוט) שכתבו יהונתן גפן ושלום חנוך (כנראה על הדה בושס).
בכלל שלום חנוך, מוציא פעם בכמה שנים, שירי אנטי מבקרים/עיתונאים
וברור שבקרב בטהובן, אי אפשר להכניס את BECAUSE, כי הוא מבוסס על באך…
ooops…
בטוח?
לא, חשבתי שאני בטוח. אבל כבר לא.
ויקיפדיה תומך בעמדה שלך, שזה מבוסס על בטהובן
אני הסתמכתי פה על האוזן שלי, ועל הולכת הקולות. שנשמעת כמו קוראל של באך
אבל אם הציטוט של לנון בויקיפדיה נכון, אז טעיתי. סליחה.
להיות מבקר מזויקה של ממש רפש מקצועי אם יורשה לי.
לא בגגל שכתב נכון או לא נכון.
לא בגלל שכתב פירגון או קטילה.
בגלל שזה פומבי, בגלל שנתנו לזה להיכתב , ולהאמר על אפו וחמתו (ודעתו) של הקורא.
פעם זה היה ככה.
היום, בעידן הטוקבקים , לא צריך להתפלא משטף התגובות.
וזה הכי טבעי שבעולם שיש טוקבקיאדה על כל ביקורת.
לרמוז, ואפילו בפסיק שמשהו פה לא תקין, מראה בבירור על חוסר הבנה של הטבע האנושי.
אני אישית, לא אוהב מבקרים (גם לא את המפרגנים), ואת מקור הפרנסה הזה.
מה שכתוב בויקיפדיה זה בדיוק מה שאני מכיר, כך שאכן נראה שצדקתי
מי זה הפאקינג באזאן הזה.
מה בכלל הבאתם אותו פה לדיון.
מביך.