תקליט במתנה: יהוא ירון נגד השטן
זה נדיר.
זה נדיר, שאני מחלק פה משהו במתנה. פעם זה היה קורה הרבה, אבל זו המתנה הראשונה שיש לי לחלק כאן מזה 4 שנים ו־3 חודשים.
זה נדיר, תקליט כזה.
במוזיקה של יהוא ירון אני מאוהב מה שעכשיו הוא כבר שנים ארוכות. הייתי מאלה שהלכו באדיקות דתית להופעה החודשית שלו באוזןבר לפני האלבום הראשון – דיים, אפילו הכנסתי אותו לאולפן הקלטות בשביל ״העונג סשנז״ קצר הימים עוד לפני האלבום הראשון.
עם השנים, השתנינו. המוזיקה של יהוא השתנתה, ואני השתניתי, ויהוא השתנה, כדרכו של אדם ודרכו של עולם. נהיו משפחות, ארצות שונות, סגנונות חדשים, תכניות רדיו. תכנית הכעס של יהוא ברדיו הקצה הייתה השעה היחידה בשבוע שבה הייתי שומע פאנק ומטאל, רצף שירים של דקה ורבע, עם מונולוג לבן מרוב זעם מוצדק ביניהם – יהוא כועס. כועס על החדשות, כועס על השלטון, הכיבוש, הגזענות, המיזוגניה, המשטרה, הנעשה בארץ הזו והנעשה בעולם. כועס החוצה בקול רם ורהוט ותמיד אמיתי על העוולות שכולנו כועסים/ות עליהן פנימה או בשקט או בערימת מילים שמתבלגנות לנו או מתוך מחשבות כפולות על האם אנחנו כועסים/ות כמו שצריך, או לא מספיק, או יותר מדי, או כמה פרפורמנס של כעס יש בכעס. הכעס של יהוא ב״תכנית הכעס״ תמיד נשמע לי כמו הכעס המדויק והמוצדק והחד ביותר, כזה שיכול להזיז בתוכי הרים. אני חושב שזה לא מקרה שיהוא ירון נגד השטן הוא אלבום שהוקלט אחרי 3 שנים שהתכנית הזו רצה.
יהוא ירון נגד השטן – כך בעולם, כך בארץ הזו. זה השם המלא של האלבום הכפול הזה, שיצא לפני כמה שבועות וכרגע מחזיק בתואר אלבום השנה שלי עד שיוכח אחרת.
זה האלבום החשוב של השנה פשוט כי הוא אומר את הדברים הגדולים ביותר על הזמן הזה במקום הזה, ישראל, דברים כועסים וכואבים. והאלבום הזה אומר אותם, שר אותם, כמו שאמר אותם יהוא בכל פרק של תכנית הכעס: ברהיטות, בפיוטיות, בצורה אישית מאוד שכל אחד מאתנו יכול/ה לגעת בה, ברעש גדול ובמוזיקה הורסת מרוב יופי.
זה אלבום נדיר כי יש בו התקבצות לא הגיונית של שירים מדהימים. כי ״פיקחת״, ״צייתנות״, ״איך יוצאים מכאן״, ״אתה״, ״לשמוע את כל החבר׳ה ב־2019״, ״מה זה מין״ או ״ילדים שלא נולדו״, לו היה מופיע רק אחד מהם בכל אלבום ישראלי אחר הוא היה השיר שכולם מדברים עליו, השיר שקורע את האלבום לרווחה ומשאיר סביבו עיי חורבות. ובאלבום הזה יש כל כך הרבה כאלה, שבשלב מסוים בהאזנה השנייה שלי לאלבום הפסקתי לסמן לבבות בספוטיפיי על כל שיר שכרגע נגמר.
זה אלבום נדיר כי לצד כמה מהרגעים המכאיבים ביותר במוזיקה הישראלית, אי פעם, הוא מכיל כמה מהרגעים הרכים ביותר של אהבה ויופי, ואני חושב שהוא אומר אותם בדרכים חדשות. זה אלבום נדיר כי הוא נמשך שעה וחצי. מתי שמעת אלבום ישראלי במשך שעה וחצי ולא רצית שהוא ייגמר?
זה אלבום נדיר כי הוא מחזמר הסיוט של חיינו בלי להיות מילון הייאוש הישראלי. כי ניכר בו שאף על פי שהוא נוגן ברובו לייב באולפן והוא מרגיש חי וגמיש, הוקדשה לכל פרט בו מחשבה קפדנית וסבלנית שהתבשלה שבועות וחודשים ושנים לפני שהוטבעה בוויניל.
זה אלבום נדיר כי פיזית, התקליט שלו הוא חפץ חן יפהפה. הוא תקליט כפול בעטיפת גייטפולד נפתחת, עם רשימת התודות הכי יפה שקראתי שנים, עם כל הקרדיטים והמילים החדות והרכות מתחבאות בכיסיו המפולשים. כי כמו שיש את הקונספט של דה גרייט אמריקן נובל, התקליט הזה הוא התקליט הישראלי הגדול, והוא מצליח להעפיל לתואר הזה כי הוא מצליח להגיד דברים חדים, כועסים, חדשים, לוהטים מרוב צדק, על המציאות של חיינו – ועדיין להיות אלבום סינגר סונגרייטר אישי מאוד על היומיום בתוך הראש של יהוא ירון.
כשהגיע מייל מקמ״ע עם השאלה אם ארצה לחלק עותקים של התקליט, התגובה המיידית בראש שלי הייתה ״סורי, אני כבר לא עושה חלוקות בעונג״. אבל אז שמעתי את האלבום והבנתי שבדיוק כמו כל שיר שאני מנגן בתכנית הרדיו שלי – אני רוצה שיהיה את הדבר הזה לכולם. אני רוצה לקנות כמה אלפי עותקים של התקליט הזה ולהעניק אישית לכל אדם שאני רואה. אני לא יכול לעשות את זה כי אז ארד מנכסיי, לכן רק אפציר בכולכם/ן לשמוע את האלבום הזה, אזמין אתכן/ם להשתתף בהגרלה להלן, ואגיד תודה גדולה לקמ״ע שלא רק הציעו לחלק כמה עותקים, אלא הגדילו ושלחו לי תקליט ויניל עד הבית שלי בקנדה!
אז מה צריך לעשות כדי לזכות בתקליט?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם/ן. (אם אתם/ן רוצים/ות להיות יצירתיים/ות, ספרו מה מכעיס אתכם ממש כרגע). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליעל!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
מכעיס אותי ממש כרגע שיש לא מעט אנשים שנוהגים ממש רע, ויש אחדים מהם שאף מרשים לעצמם לצפור, זה בכלל מרגיז.
מכעיס אותי לשמוע את מוכר הפלאפל המקומי, ישראלי במקרה, מלכלך על כל המקומיים ועל כמה שהם אהבלים. אם הם כל כך אהבלים, אולי אל תגור פה?
מכעיס אותי שהאקסית שלי זרקה אותי והשאירה אותי לבד בגלל דברים שתלויים בה אבל היא זורקת את כל המחירים הנפשיים עליי ואני עדיין אוהב אותה ולא מצליח להתקדם הלאה
מכעיס אותי שאנשים מתים על כלום על פארש על שנאה או טיפשות או שניהם. ושאין לי שום דרך לשנות את זה
לא בא לי לכעוס עכשיו אבל האלבום הזה הוא פשוט אלבום החיים, מה זה הדבר הזה
יש כל-כך הרבה דברים מכעיסים…
אז אני באסקפיזם ריאליסטי, כי שום דבר לא ישנה מעצם ההצהרה שלי…
אבל בא לי להגיד, שמכעיס אותי שתקליטים כל-כך יקרים ולפרולטריון שכמותי זה ממש בילתי ניתן להמשיך לטפח את אוסף התקליטים שלי…( או הדיסקים…)…
אוף…
לא כועס… 🤷🏽♀️
מכעיס אותי שאין לי רעיון יצירתי למשהו מכעיס למרות שאני כעוסה באופן כללי
אם לא אקבל את התקליט אני אכעס מאוד 😉
כועסת על זה שאין תותים כל השנה
מכעיס אותי שלא הייתי בהופעה של יהוא ירון כי היה לי קורונה 💔
מכעיס אותי שיהוא ירון לא מקבל באמת את ההערכה שלה הוא ראוי כאחד היוצרים הישראלים בשפה העברית המשפיעים בעשור הזה! מכעיס לאללה!
איזה אלבום!
אני לא כועס, אני עצוב ועייף על העוולות שקורות בכל רגע. אבל שמח מרגעים קטנים של חסד.
אם במקרה יעלה שמי בהגרלה אנא שלח את התקליט למישהו אחר שיהנה.
די מכעיס ששוב נלך לבחירות ):
מכעיסים אותי וגם מעציבים ומייאשים אותי המוני טוקבקים לכתבה של ליאור דטל על מצב החינוך, מורים פגועים שהורים עזי מצח רומסים אותם מדי יום בשם פתיתי השלג היחודיים שהם הביאו לעולם, בלי לעשות את ההקשר ההגיוני של דרדור המערכת ובכך את עתיד אותם ילדים ואותה מדינה שבשמם הם פועלים.
הכעס כבר נעול, אבל עדיין מטלטל
מכעיס אותי שאני חולה ולא יודעת למה ואיך לשפר את המצב. מכאיס אותי שבגלל זה אני לא יכולה להיות עם הילדים שלי באמת
🥺
כועס שלא שמעתי עד עכשיו את האלבום. מדהים!
אוהב אותך גיאחה
מכעיס אותי ששוב קר אחרי שכבר היינו במוד של קיץ
🙏🏻
לא כועסת 🤷♀️ האביב הגיע 🌻
מדהים!
מה מכעיס אותי? המון דברים, כמו למשל האיש המבוגר שעבר עם הרכב שלו אתמול בפלורנטין והחליט לזרוק בנונשלט פסולת מהרכב תוך כדי נסיעה ועוד התנהג בגסות לתושב השכונה שרק העיר לו על כך.
אני מנסה לא לתת לכעס להוביל אותי, ולשמור על חיוך.
מכעיס אותי שהפועל ירושלים לא מצליחים לנצח בליגת העל
מכעיס אותי שבני האדם מצליחים מצד אחד להיות כל כך חכמים ולפתח חיסונים ותרופות ולהציל את עצמם כל פעם מחדש, ומצד שני כל כך טיפשים ולעשות מלחמות ופיגועים ולהרוג אחד את השני על כלום
אנחנו השטן של עצמנו
מכעיס אותי כרגע שהאחיינים המתוקים שלי חיוביים לקורונה ואני לא אהיה איתם בחג. וזה אחרי שההורים שלהם היו חולים והם היו בבידוד שבועיים, אז לא ראיתי אותם כבר המון זמן.
מכעיס אותי שלפעמים אני צריך לחפש על מה לכעוס
אלבום מדהים! אשמח להשתתף בהגרלה 🙂
כנראה חיפוש סימטריה בעת גילויי אלימות, או באופן כללי הצדקה לאלימות ושנאת האחר
מכעיס אותי שאני גר בקנדה וכנראה לא יכול להשתתף בהגרלה 🙄
יכול יכול
מכעיס אותי שלא ישנתי כבר שלושה לילות ובמקום סתם להיות עייפה אני מוצפת ברגשות
אחרי 3 ימים בלי שינה גם אני הייתי מוצף רגשות
אני לא כועסת יותר. כעסתי מספיק. תודה
מכעיס אותי גל המוות והשנאה שהכה את חיי הישראלי, ומשמח אותי גל הנדבנות של הקנדיים 😉
מכעיס אותי שאני עדיין חי פה
אני כועס על אוטובוסים שמאחרים
מכעיס אותי שאין יותר פרקים של כעס
חזרתי מישראל והאוטו שלי מת!
אבל תקליט מתנה זה אחלה!
מכעיס אותי שכל כך קשה להשתנות. ואולי כעס היא לא המילה המתאימה פה בעצם
אנשים שחושבים שכל האמת נמצאת אצלם מכעיסים אותי מאד
לכעוס זה להאשים את עצמך על טעויות של אחרים?
וואלה כנראה שאחרים טועים הרבה, ואני נוטה להאשים… 😕
מכעיס אותי שבוץ מעורר בי רגשות סנטימנטליים חזקים ומכעיס אותי שאני רוצה לפגוש את מי שהוא מדבר עליה!
מכעיס אותי שלקראת החג (והאמת שפרק חדש לגמרי ומטורף בחיים שלי) הכל מתחיל להכנס לסחרור – נפרץ לי דיסק ואני משותק למיטה בזמן שאני מחכה לתשובה מראיון עבודה למשרת החלומות המושלמת. אני שוכב פה בבית ימים ומקשיב לשעון הקיר מתקתק כולי מרוט עצבים ומלא ציפייה. השטן דופק לי בדלת וכאילו שואל "רוצה סיבוב בשכונה שלי?", ואני מתחבא לו מתחת למיטה (מטפורית כי אסור לי בפועל לקום ממנה) ומסנן בין השיניים "עד שתכנס בכלל לא אהיה בבית… עוד רגע מגיע לי מסר מגן עדן".
אוי לאאאאא תרגיש טוב 🙁
אני כועס על עצמי שאני כבר לא שומע מספיק מוזיקה חדשה, וזה הכל עניין של סדרי עדיפויות
עדיפויות ניתן לסדר 😌
מכעיסים אותי מחירי המלפפונים
מכעיס אותי שלא שמעתי על האלבום הזה עד עכשיו. תודה רבה על ההמלצה. טס להאזין.
מכעיס אותי שבן הזוג שלי מתמודד עם שיט של החיים ושיט של הקריירה, ואני לא יכול להיות איתו כרגע כי הוא רחוק וזה מסובך מדי.
מכעיס אותי ממש כרגע שאין שלום.
ללא ספק האלבום נטוב ביותר ששמעתי בשנים האחרונות, אני לא יכול להפסיק להאיזן לו… אשמח להשתתף בהגרלה 🙏😊
זה אמור להיות רך – הכול, ולא. ממש לא, הכול קשה ומסובך. ועדיין, דווקא החספוס של יהוא והישירות שלו מרככים לי את הלב והנשמה ולא נשאר מקום לשום דבר שהוא לא אמת בדיבור ישיר ורגליים יחפות (ועור חשוף, בכלל) וכל אמת יכולה להיות מוכלת ברגעים כאלה, אפילו כעס לא נשאר.
הגזענות שיש במדינה הזאת
מכעיס אותי שאין לי עכשיו מים חמים להתקלח
הכל וכלום, איכשהו
אלבום נפלא, היה שווה לחכות לו
תקליטים שרוטים
מכעיס אותי שלא הייתי צריכה לחפש ממה לכעוס
ממש מכעיס
מכעיס אותי שמכעיסים אנשים אחרים כל הדברים הנכונים (כיבוש, גזענות וכל הכיף) אבל לא מכעיסה אותם העובדה שיש פה הפליה והדרה וכפיה והעמקת שנאה וחרחור היסטריה יום יומי. אבל זה אני 🙂
מכעיס זה המעצבן החדש
https://youtu.be/ZPnp8UbnbNY
ממש חשבתי על זה, ואני חושש שדבר לא באמת באמת מכעיס אותי כרגע. זה מצב חדש.
אשרינו!
מכעיס אותי שבדיוק התקלקל לי הפטיפון!
לתקן דחוווף
הכל מכעיס
חוץ מהדברים הקטנים המקסימים שאנשים טובים עושים
הי מכעיס. על שטויות ואז בעומק עוד דברים ואז בעוד יותר עומק הדברים
מכעיס אותי שבת הזוג שלי לא אוהבת את המוזיקה הנפלאה של יהוא
חלילה לכעוס! טעם זו לא סיבה לכעוס
מכעיס אותי שנגזר עלינו, על הילדים שלנו ועל הנכדים שלנו לחיות במציאות הזויה ומטורפת.למזלנו יש פה מוזיקה מדהימה. האסקפיזם המושלם.
דווקא להכעיס, אגיד מה משמח:
שבא האביב והעצים פורחים, שהייתי בקנדה לסופ״ש והיה טעים תועפות, שיש דברים ככה בחינם לפתע כדי לשמח כמו ההגרלה הזו
🙂
גזענות
מכעיס אותי שבשבוע הבא אני חוגג יום הולדת 33 אבל עדיין לא סגור על מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול
מכעיס אותי שכותבים Connecticut ואומרים קונטיקט.
כתבת כל כך יפה. ברור שרץ להאזין לאלבום. ומכעיס אותי שיש עדיין דברים מכעיסים בעולם
גיא הצלחת לרגש בדיוק רב. אלבום מופלא ומכעיס אותי שאמנים מסויימים לא מוערכים
שהאביב נגמר מהר
מכעיס אותי שלא כולם שמעו את האלבום הזה והוא לא מתנגן בכל התחנות רדיו בארץ ושהעולם לא לומד משירים יפים כי מי בכלל מקשיב למילים. האמת שזה יותר מעציב אותי משזה מכעיס אותי. ובכלל, כעס הוא רגש שאנחנו משליכים החוצה, והרבה פעמים הוא מכסה על עצב או כאב שאנחנו לא מוכנים.ות להתמודד איתם או בכלל להכיר אותם. את זה אני אומרת כפסיכולוגית, ואת זה אני רואה בקליניקה שלי בכל יום, כשאני מנסה להגיע עם הא.נשים לכאב שמתחת לכעס ולטפל בו בתוך החדר ובתוך העולם הפנימי שלהםן. אבל כפמיניסטית – אני אומרת גם שכעס הוא רגש חשוב, הוא מופיע כשאנחנו נתקלות בעוולות ובחוסר צדק, והוא מניע אותנו לפעול כדי לשנות את המציאות החיצונית ואת העולם. אז אולי העולם לא ילמד משירים יפים – אבל לפחות יהוא לקח את הכעס הזה וזיקק ממנו יצירת אמנות מופתית, שנותנת קול ותוקף לרגשות של הרבה מאיתנו. והוא עושה את זה באופן שלא מנותק מהכעס והעצב שעליו הכעס הזה יושב, להיפך; הוא שואב משם, מתחבר אליו ומשתמש בזה כדי להגיד משהו חשוב. אבל האלבום הזה מעולה לא רק כי הוא חשוב, או כועס או מוחה על המציאות – הוא חשוב כי הוא נכנס פנימה ונוגע בנפש, עד הנימים הדקים. כי ככה זה מוזיקה שיוצאת מהלב, מוזיקה שיש בה אמת. ואצל יהוא יש רק אמת.
גילוי נאות. למרות שאין קשר, יכול ושם המשפחה שלי ימנע ממני זכיה בהגרלה כי לא תרצה שאחרים יכעסו ויאשימו בנפוטיזם. מובן.
אותי זה מכעיס עד משעשע ובכלל לא אמיתי.
אינטואיטיבית; סבא פ.ז״ל שוכב מתחת לשדה סביונים וזורק אלי את שנת 2012 שם עשיתי עם האקסית את הודו ותרגלנו יוגה לצלילי יהוא בלופים. היא התרגשה מאד מהטעם המוזיקלי היהואאי שלי אך ביקש הגורל ובסוף התחתנה עם אחד בולט מהמיינסטרים. אהבה יכולה למות כשמדביקים לה קצב לא נכון. מכעיס?
אני בדרך כלל לא כועס, אך מרגיש את הכעס והעצב של יהוא ירון בשירים שלו, במילים שפורצות גבולות, חותכות מוסכמות, מדברות מהלב, מתוך כאב, על המצב שלא משתנה, אנשים שלוקחים את החוק לידיים… בקיצור, יהוא יקר, אני ככ אוהב את הדברים שאתה עושה, את השירים המרגשים שאתה כותב ומפזר קסם על העולם. בעקבותייך אני כועס על חוסר צדק ועוולות שכנראה אי אפשר יהיה לתקן…
מכעיס אותי ששם שיחה בשום מקום לא יכולה לשאת גרם של מורכבות.
מכעיס אותי שלא תמיד הרשו לי להרגיש את הרגשות שלי עד שהתרחקתי מהם, שלא תמיד אני רואה את החוויה של אחרים ושלא תמיד הם רואים את שלי. שהעולם צריך עוד כל כך הרבה תיקון, שיש מלחמות ודברים שמפחיד רק לכתוב אותם.
ושנצח זה שקר זה גם מכעיס!
מכעיס אותי חוסר צדק.
מכעיס, כיום, זו מילה גדולה לטעמי. להתעצבן אני מתעצבן הרבה, וגם אז משתדל להוציא את זה מהר מהמערכת שלא ישקע. איפהשהו לקראת גיל 40 למדתי לחיות טוב יותר עם עצמי ועם הסובב אותי. והפסקתי לכעוס, זה רגש שאני שומר לאירועים משמעותיים ביותר. והייתי כעסן רציני. מאחל לעצמי להצליח להמשיך להתנהל ולייצר מציאות בה אני פוגש כעס לעיתים רחוקות. למרות שאני מזדהה עם הרבה מהכעסים בתגובות.
חיכיתי בציפיה לאלבום. ואז חיכיתי בציפיה להתייחסות שלך.ולקח לה זמן. ולא הבנתי. ואז שיר סיום. ועכשיו זה. וכבר הרבה יותר הגיוני.
מכעיס אותי שביבי מארגן ועידה להצלת הנגב. איפה היית 12 שנים?
מכעיס אותי שאלימות במשפחה עדיין קיימת.
אנשים שאני מקנא בהם מביאים תסעיף
לא בא לי לכעוס אז רק אגיד שהכרתי את יהוא בעונג סשנז ותודה
לא ממש כועס כרגע, רק שמח לקבל הזדמנות לזכות באלבום הזה
מכעיס אותי כל השיט שהאנושות עושה לעצמה.
מכעיס אותי שזה לא חדש.
מכעיס אותי שכבר כמה ימים יש לי רגעים כאלה שבהם אני לא מצליח להרדם אחרי שאני מתעורר באמצע הלילה תכלס יותר קרוב לבוקר (עכשיו ארבע וחצי לפנות בוקר נראה לי) בלי סיבה מוצדקת ולוקח לי המון זמן עד שאני מצליח להרדם שוב ואז להיות מותש מהצהריים של יום אחרי.
מכעיס אותי שכבר כמה שבועות לא כתבתי שיר חדש.
והכי מכעיס אותי כרגע שאני לא בטוח אם כל זה מכעיס או מעציב אותי.
מכעיס אותי שביבי הוריד עוקב לעדן בן זקן .
מכעיס אותי שאני בכלל מודע לדבר הזה . מכעיס אותי שזה העולם שאנחנו חיים בו , מכעיס אותי שהגענו למקום הזה
מכעיס אותי שנהג אוטובוס בשכונה שקוראים לה תקווה, מניח מתוך גזענות צרופה, ששתי נשים כהות עור לא שילמו, וצריכות לרדת ממש ברגע זה באמצע הרחוב. ובאותה שכונה ממש קמה ילדה בת 15 וצועקת לו מסוף האוטובוס שיפסיק לחיות בסרט, יסגור את הדלתות, וימשיך ליסוע. כי גזענות לא באה לה טוב. אז יש תקווה.
אשמח 🙂
היה ממש מוזר לסיים את האלבום, להיכנס לגוגל, ופשוט לא למצוא שום מילה על האלבום הזה. מאז התחילו להצטבר טקסטים, אבל עדיין לא מספיק – כי לא יכולתי שלא להרגיש שהאלבום הזה הוא חתיכת רעידת אדמה.
אלבום משובח שכל כך כל כך הייתי רוצה עותק בתקליט שזה מכעיס 😏
לא חסר לי כעסים לצערי – מסתובב כמו רגש חשוף בעולם מכעיס,
בעיקר מכעיס אותי זמן רב הזלזול הכללי אחד בשני, איש ברעהו, אפליה כל רקע, דת , מין, גזע, לאום
שאין אמת והשקר והזיוף שולטים בעולם פלקטי 😤
האלבום הזה הוא בוקס בבטן הרכה של הטמטום הצף באויר 🤦🏻♂️
עוד מוקדם לי מדי בבוקר בשביל לכעוס, אבל מבטיח להתעצבן עד הצהרים 😉
מכעיס אותי שהבית שלי מוקף באתרי בנייה 🏗
גיאחה אתה נסיך
אבל מכעיס אותי שאני שמה לעצמי רגליים בעבודה בגלל תחושות ודפוסים שאני גוררת ממקום העבודה הקודם והדיי רע שלי.
ובכללי יותר, המצב פה במדינה ואיך אני לא מרגישה שזה הבית שלי ורק מנסה למצוא איך נברח מפה עם הילדים
אני לא כועס, אני פשוט מאוכזב
(אבל לא מהאלבום הזה)
לשמחתי כבר יש לי תקליט (וחולצה!) אז לא כאן בשביל ההגרלה אבל כאן בשביל התודה על הטקסט המרגש הזה שהרחיב לי את הלב על הבוקר. יש הרבה על מה לכעוס אבל אלבומים כמו זה מלמדים אותנו בעיקר אהבה. שזה האנטידוט הכי טוב להכל.
כועס כי הולך ומתחוור שאין לי שום סיכוי (בארץ) להמשיך לעסוק בתרבות שנמצאת בנימי ובעורקיי, להתפרנס מזה בכבוד ולהישאר שפוי.
מכעיס אותי שהיזם של הביניין השכן רוצה להוריד שני עצים שלנו בני 30 ויותר… והשכנים אינם מתנגדים!!!
מכעיסה אותי הגזענות הממוסדת והאגבית
מכעיסים אותי כל כך הרבה דברים בעולם בכלל ובארץ בפרט, אבל דווקא לאחרונה גיליתי במקרה את יהוא ירון ונדלקתי. אז קניתי את כל האלבומים שלו ב-MP3 בבנדקמפ, וזה דווקא מאוד משמח אותי.
אין לי מה לעשות עם תקליט ויניל, אבל אוכל לתת אותו לאחד האחיינים שלי שאוהב תקליטים.
מכעיס אותי שלוקח כל כך הרבה זמן לתרגם את infinity jest של דיוויד פוסטר וואלס
מכעיס אותי קורקינטים על המדרכה 😡
אני רוצה להבין, אני לא רוצה להבין העיקר שתמשיכו לרקוד יהוא. עוד ועוד
מכעיסים אותי המסדרים לכבוד פסח שאנחנו עושות כבר שבוע שלם ומייגע שמתעסקים בעיקר בהחבאת חמץ
מכעיס אותי שחול המועד כל כך קרוב אבל עדיין לא כאן
מכעיס אותי שאני לא מצליח לכעוס גם כשצריך
מכעיס אותי שאנשים כועסים סתם
על כל שטות בחייהם.
על עוברי אורח,
על נהגי אוטובוס,
על נותני שירות.
פשוט אנשים מסביבנו כל הזמן כועסים וזה מכעיס אותי כי תכלס אין להם סיבה לכעוס!
אולי גם לי?
מכעיס אותי שאין יותר מסיבות של העונג באוזן בר
מכעיס אותי שא/נשים לא רואים/ות את התמונה הגדולה
מכעיס אותי שהשנתיים האחרונות מרגישות כאילו חיי הם קסטה שלחוצה על pause, ואחרי כל כך הרבה זמן שהווקמן הזה במגירה, לחוץ, הסרט כבר עם סימני שחיקה ברורים במקום העצירה.
(ואולי בגלל זה גם לא היתה מקום בסבלנות ובזמן ובחשק לשמוע מוזיקה כל הזמן הזה? קדימה, צריך להתחיל לחזור מתישהו)
חוסר אונים הוא הכעס שלי.
אבל התקליט הזה גורם לי להרגיש ההיפך מכעס,
מולו אני בהכרת תודה.
תודה על יהוא ותודה עליך
אני ברגעים נדירים נטולי כעס
ד"ש לכעס (ומאיפה בכלל מתחילים), תודה גדולה לך ולמוזיקה ❤️
מכעיס אותי מאוד שאמנים גדולים כמו יהוא, שלום גד, יוסי בבליקי לא זוכים להכרה שהם ראויים לה. מכעיס אותי שהמדינה הזאת עדיין לא התעוררה מהכישוף של ההסתה והשנאה של הנאשם ושופרותיו. מכעיס אותי שבעולם יש מנהיגים וצבאות שמסוגלים להשמיד ולאבד חיי אדם מתוך אינטרסים צרים ומושחתים. מכעיס אותי שלא הספקתי להזמין בזמן כרטיסים להופעה של the psychedelic furs באנגליה והמחירים האמירו וההזדמנות חלפה. מכעיס אותי שמחירי הדיור עדיין בשמיים ושהתחבורה הציבורית בארץ בלתי שמישה ולא אפקטיבית. מכעיס אותי הזמן שנשרף בפקקים כל יום, למרות שהוא מוקדש להאזנה למוזיקה טובה של אמנים נפלאים שלא זוכים להכרה [וחוזר חלילה]
מכעיס אותי לחשוב על דברים שמעיסים אותי כי ברגע שכתבת את זה ניסיתי לבחור והצפה של כעס געשה מתוכי בצורה נוראית.
וואוו, מגניב.
בהצלחה יהוא..
מכעיס אותי שאני בטוח לא אזכה
מכעיס כמה אנחנו תלויים בהחלטותיהם של מקבלי החלטות נטולי כל כשרון.
האנושות היא שמכעיסה אותי.
האדמה שתחתינו בסדר גמור.
מרתיח אותי הבוס שלי שמדבר איתי על תרופות פסיכיאטריות ששנינו לוקחים (במקרה גילה!) ודוחף אותי להעלות מינונים בשל איזשהו תסביך אב. מעצבן אותי שהוא הרצאה לי במשך 10 דקות על "סבלנות" והטיח בי שאני טועה והוא צודק. בגדול נמאס לי מאנשים שלא יודעים לנהל אנשים תחתיהם ושאני סופג גזלייטינג ומתרץ את זה בסבלנות שלי ושצריך לבחור מלחמות.
מכעיס אותי שאני לא יודעת להיות שמחה בחלקי, ותמיד מרגיש לי שמשהו חסר.
הרבה דברים יכולים להכעיס אותי אבל כרגע אני בוחר לשמוח על ההכרה והתגובות המדהימות שמקבל יהוא על האלבום הנפלא שלו 🙂
אני כועס שאינני עוד כועס – אני אדיש.
מכעיס אותי שראיתי את זה רק עכשיו. אבל מוטב מאוחר וזה:)
מכעיס אותי נורא שלא הייתי יותר במיטבי היום בבוקר. הייתה הזדמנות כל כך גדולה וייתכן שהיא נפלה, והמחשבה על כך שיכולתי לעשות שהיא תצליח… מבאסת ומעצבנת לאללה.
מכעיס אותי שאני שיפוטי מדי כלפי אנשים, ביניהם אמנים, ביניהם יהוא ירון – ופוסל אותם מראש על אמרה/שיר אחד. אנא – עזור לי לשנות את דעתי 🙏🏽
פעמיים הייתי בדרך להופעה של יהוא ירון ולא הגעתי. זה מכעיס לכשעצמו.
מכעיס אותי ששברתי רגל ואף אחד לא מספיק מתרגש מזה. צר עולמי כעולם נמלה שרוצה ממש את התקליט המושלם הזה.
מכעיס אותי שאני נוסע לעבודה כל יום לרכב ומוסיף עוד זיהום ובזבוז זמן.
יוצאת לחופשה היום, אז לא ממש כועסת..
מכעיס אותי ששכחתי שיש לי פגישה עכשיו ופספסתי אותה.
כלומר אני מכעיס אותי, כמו תמיד.
מכעיס אותי שים המלח הולך ונעלם
מכעיס אותי שאני לא יכולה לקחת את רוב התגובות פה ברצינות, גם את אלו שנוגעים בנושאים ממש כאובים ומכעיסים. השילוב של כעס ופורמט של תגובות ישר מקשר אותי לקריאת טוקבקים רעילים בטמקא, הרגל שלפחות הצלחתי להפטר ממנו לא מזמן – אבל מצליח להשתחל גם לאיפה שלא צריך
נדיר שמוזיקה גורמת לי לרגשות כל כך חזקים כמו המוזיקה של יהוא. יחיד בדורו.
מכעיסים אותי ומעציבים אותי מלחמות, ומוות מיותר, והרס לא נחוץ של כל הטוב שכדור הארץ נותן לנו, והאדישות של כולם כלפי זה, שלא לדבר על מי שעושה את זה בזדון, ושגם מי שאכפת לו ורוצה לשנות כורע לפעמים תחת עול החיים ולא מצליח לעשות מספיק. ועדיין, משתדל להיות אופטימי. מזל שיש מוזיקה
אם מישהו פה בעולם נגד השטן, זה יהוא
מכעיס אותי שאין לי את התקליט הזה עדיין!
מכעיס אותי שבאמצע החיים נפלה עליי מחלה שלקחה לי את האנרגיות, שמחת החיים ואת כל מה שאפיין אותי לפני. מכעיס אותי שעד אני כבר יוצא מהבית בתקופה הזאת אני נתקל בעוולות, חוסר סבלנות וסובלנות, חוסר צדק וגזענות. מנחמת אותי המוסיקה של יהוא ירון.
תודה ליהוא ולגיאחה <3
חולה על יהוא ועל עונג שבת
סך הכל החיים שלי דבש
כל כך הרבה דברים מכעיסים, אבל מה שמנחם הוא שגם בזמנים בהם לא טוב לכתוב שירים, יש את יהוא והמוזיקה שלו שהיא לחם חם במבול הזה
אני. לא רוצה לכעוס כי יש כל כך הרבה על מה.
את האמת שמאד הכעיס אותי שיוצרים מעדיפים להוציא סינגלים במקום אלבומים.
ואז הגיע האלבום הזה של יהוא. שהוא יוצא דופן בכל אות ואות. תו ותו.
לא היה ולא נברא דבר כזה בארץ.
מדובר ביצירת מופת מתחילתו ועד סופו.
יצירה ג׳אזיסטית אוונגרדית, מלווה בטקסטים מלוטשים, מרוטשים, שורטים, לא מתפשרים.
כמו להיכנס לספר עב כרס, שאולי יודעים איך נכנסים אליו אבל אי אפשר לדעת איך יוצאים ממנו.
אנחנו חלק מאירוע היסטורי. לא פחות.
תודההה
מכעיס אותי לחיות במציאות של הפליה ויצירת חוסר אמון אנושי לצורך הצדקת תקיפה כהגנה
שיש בעולם מישהו כמו פוטין שיש לו מספיק כוח לעולל כל כך הרבה סבל ונזק.
מהמם ומלהיב!
יכעיס אותי אם האלבום הזה לא יקבל את תשומת הלב שלה הוא ראוי.
מכעיס שעוד לא שמעתי
מכעיס אותי שאנשים מרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים בידיעה שזה בא על חשבוני
מכעיסה אותי המלחמה והעולם שעומד מנגד חסר אונים מול הזוועות. בא לבכות.
מכעיס אותי שאנשים מצדיקים ותרנות בדיבורים אלק רציונליים. כאילו יש לנו את הפרבילגיה לוותר על העולם שלנו ועל הביטחון של האנשים האהובים עלינו.
מסתובבת עם נימת כעס ברקע הרגשות על המירוץ האין-סופי (והלא הכרחי!) שאני חיה בו.
אשמח מאוד לתקליט של יהוא, עם ובלי וקשר (:
הצורך האנושי בכח ובשליטה.
מכעיס אותי שאין מספיק סולידריות בעולם – כשלכל אחד קצת יותר קשה לכולם יותר קל
מכעיס אותי שפספסתי את ההגרלה.
מכעיס אותי שמכעיס אותי שפספסתי את ההגרלה כי בכלל אין לי פטיפון ולא רציתי תקליט מראש והחינם עיוור אותי לצרכנות המיותרת. מכעיס אותי שאנשים קונים ואוכלים דברים שהם לא צריכים סתם. מכעיס אותי שכל מי שמדבר על התחממות גלובלית מתקבל בכעס וזלזול. מכעיס אותי שכל מי שמדבר על התחממות גלובלית מתנסח בצורה שמעוררת כעס וזלזול. מכעיס אותי שאם אתה לא צועק הכי חזק אף אחד לא לוקח אותך ברצינות. מכעיס אותי שבפוליטיקה יש יותר אנשים מערכים. מכעיס אותי שהאקסית שלי הפכה אותי לבן אדם פחות טוב. מכעיס אותי שפוטין הורג אלפים באוקראינה ואנשים אומרים לי שלא צריך להרוג אותו כדי שהכל ייפסק כי אולי הוא משוגע וחייבים לשפוט אותו קודם באיזה בית משפט איטי ובירוקרטי בשווייץ בזמן שהמון אנשים ממשיכים למות בגללו. מכעיס אותי שיש זפת בים. מכעיס אותי שאין תחבורה ציבורית בשבת. מכעיס אותי שאנחנו חותמים הסכמי שלום עם מדינות שבהן לנשים אסור להסתובב עם מכנסיים. מכעיס אותי שלהתלונן לא יפתור כלום. מכעיס אותי שהקול שלי זניח. מכעיס אותי שהמאמץ שלי לצמצם את הנזק האקולוגי שאני עושה זניח. מכעיס אותי שאני זניח וכמעט כל מי שלא זניח הוא לא דמות מודל לחיקוי בעיני שמשתמשת בכוח הלא זניח שלה בשביל לעשות טוב.מכעיס אותי שאני מרגיש קצת טוב יותר אחרי שכתבתי את כל זה למרות שלא באמת עשיתי כלום.