עונג שבת רץ כבר די הרבה שנים. מפחיד לחשוב, אבל עוד כמה שנים זה יהיה 20 שנה, ברוטו. לאורך השנים פיתחתי הרגל בריא לקחת חופשה בכל חודש ינואר מיד אחרי המרתון של שירי השנה. אבל מה? בין קיץ 2018 לסתיו 2020 העונג היה בפגרה, וכשחזרתי, פשוט שכחתי. והאמת? אני מותש פה. לא מהעונג, פשוט יש כאן תינוק ועבודה וחורף ועוד רגע שנה שלישית של מגיפה.

אני צריך רגע. לכן, בפברואר אני הולך לכבות קצת מכשירים. העונג יצא לחופש של חודש, ויחד איתו גם חמישי בחצות ואינסטגרם וטוויטר וכל הרעש המתוק הזה. אני הולך להתמודד עם פומ״ו של מלא שירים ואלבומים חדשים ולא לרדוף אחריהם באותה האדיקות (התכנית בגלגלצ תיקח הפסקה קצרה יותר באמצע החודש בלבד). אני הולך לשמוע אלבומים ישנים שאני אוהב מההתחלה עד הסוף, אולי אפילו לקרוא ספר אם אצליח. השנתיים האחרונות והתקופה האחרונה בפרט הביאו את המצברים שלי לסף ריקנות, ואני הולך לתת להם קצת להתאושש. אז העונג של היום הוא האחרון לחודש הקרוב – נשתמע שוב ב־5 במרץ.

אני אוהב את הביטוי ״השיר הבא״. יש הופעות שלמות שבהן כל משפט שאומר/ת האמן/ית על הבמה מתחיל ב״השיר הבא״. אם לתכנית רדיו שלי היה שם, הוא היה ״השיר הבא״. בכל אופן, לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על זה שעברו 4 שנים, ואני מאמין שהגיע הזמן לא לשיר הבא אלא לאלבום הבא של ליקי לי. האלבום האחרון שלה, מ־2018, so sad so sexy, צלל לי כל כך עמוק לתוך הנפש שאני טועה לחשוב שהוא הולך איתי עשורים. האלבום לפניו, I never learn מ־2014 הוא פיסת תקליט מושלמת. ליקי לי עומדת כבר עשור על הגבול שבין האינדי לפופ, מתנהלת בביטחון ואטיטיוד של ריהאנה אבל יוצרת מוזיקה נגישה שמתעלמת משיקולי פופולריות. יש לה נוכחות גם בשירים הכי שטחיים, ויש לה אוזן דייקנית וקפדנית. לכל אלבום יש סאונד משלו והוא מגובש ושלם בתוך עולם האלבום. בואו נפתח את העונג השבוע עם השיר שפותח את האלבום האחרון של לי, "Hard rain", כמעין תפילה. תפילה לפתיחת שמי ההקלטות בשבדיה. השנתיים האחרונות היו קשות מספיק, הבו לנו אלבום של ליקי לי. [זרימים]

---

חמישי בחצות בחסות אושר עד מרוב שכיף פה השבוע, יא אללה וגם איסתור.

בין היתר יש פה מוזיקה חדשה מאליס גלאס, ענת מושקובסקי ושוזין, ביירות, בראד מלדו, ברייקבוט, Charli XCX עם רינה סוואיאמה, שרלוט אדיג׳רי, Confidence Man, Pet shop boys, דנזל קארי, Disclosute, ג׳יימס בלייק, Eels, Franz Ferdinand, ג׳ורג׳ עזרא, ז׳ק גרין, Japanese Breakfast, קילו קיש עם וינס סטייפלס, קותימן, ליאון ויינהול, Lewis OfMan, מטרופולין, מיקה שדה, Mother Mother, נגה ארז, עמרי סמדר, Pom Poko, Rex Orange County, סילבי ז׳אן עם מוטי רודן, Skunk Anansie, The Smile, Tank and the Bangas, Toro y Moi, טיי סגל, Warpaint, The Weather Station, הקולות הצפים, שינובי…

מאמינים לי שיש אפילו עוד??? שיאאאאאלללה. [ספוטיפיי]

---

אלבומים חדשים, בבקשה! אנא צעדו בסך:

◼︎ Extreme Witchcraft, אלבום חדש של Eels!

◼︎ וגם לקט אבודים, ביסיידז ונדירים של Beirut.

◼︎ אנאיס מיטשל הנפלאה באלבום חדש ששמו כשמה ושמה כשמו.

◼︎ אמבר מארק באלבום שני, Three dimensions deep.

◼︎ IRE, אלבום חדש להרכב האפרוקריבי הניורקי הגמיש והמעולה Combo Chimbita, שנכתב והוקלט בפורטו ריקו.

◼︎ זמרת הסול גרוב המצוינת Lady Wray באלבום מלא חדש בהפקת El Michels Affair. אהבתי כל מה ששמעתי מפה עד כה.

◼︎ MØ עם אלבום חדיש חדש, Motordrome. איך היא לא קראה לו Møtordrome? פספוס.

◼︎ שבוע מצוין ל-EPs, הפורמט החביב עליי ◼︎ Squirrel Flower באי פי משובע ◼︎ Pom Poko המעולים באי פי מרובע פנטסטי ◼︎ איציק פצצתי באי פי משולש ◼︎ האלקטרונאי הקנדי ז׳ק גרין באי פי מחומש

◼︎ ניל פרנסיס באלבום מלא בעל השם המתכחש There is no Neil Frances.

◼︎ קלוד קופר באלבום חדש של גרוב, ג׳ז והפתעות. [זרימים]

---

התכנית שלי בגלגלצ מיום ראשון האחרון קיבלה מהמפיק החרוץ והנהדר שלי שם מטעה, כי פצצות זה מסוכן. אבל מה שקורה באמת בשעתיים האלה הוא שעה ראשונה של מסיבה קלאבית מאוד בהשראת 25 שנה לאלבום הבכורה של Daft Punk, ושעה שנייה של המיטב של אינדי שמינדי לסוגיו הנפלאים. אני ממליץ לשמוע הכל כי אני אוהב 100% מהשירים פה אהבה גדולה מאוד, אבל אם יש לך מצברוח רק לרקוד או רק לאינדי מגוון מאוד, אפשר להתחיל מההתחלה או מהאמצע לשיקולך. [סטרים]

---

בלדות כוח, מכירים/ות? בטח מכירים/ות. נובמבר ריין. פרפל ריין. גשם זה נפוץ, בהחלט. בערך כל דבר של מיטלוף. טוטאל אקליפס אוף דה הארט. דרים און של אירוסמית. Heaven של בריאן אדאמס. כמעט כל שיר שווה של הסקורפיונז או בון ג׳ובי או רוקסט.

סוגה עילית, בעיניי, שזכתה למוניטין של טראש או, חלילה, גילטי פלז׳ר. אבל אין יותר גילטי, יש רק פלז׳ר, ומה שעושה לנו טוב, מרגש אותנו בצורה אמיתית או מניפולטיבית, אירונית או כנה, הוא פלז׳ר. ואני חולה על בלדות כוח. בשבועיים האחרונים, אחרי ששמעתי איזה פודקאסט שדיבר קצת על בלדות כוח, התחלתי לתהות: מהן בלדות הכוח הכי טובות… בעברית?

ומכיוון שאני אני, צללתי בהגזמה למה שהיה יכול להיות סתם פלייליסט בספוטיפיי שלי אבל הפך למסמך אקסל מפורט עם ניקוד בקריטריונים שונים לכמה עשרות שירים. השבוע התחלתי בסטוריז שלי באינסטגרם את מצעד בלדות הכוח העבריות הטובות בכל הזמנים. זה מתנהל בסטוריז, והסטוריז שנעלמו שמורים בהיילייט בפרופיל שלי. בואו, כבר עכשיו כיף ויהיה עוד יותר כיף. [אינסטגרם]

---

סט חדש בסדרת Cercle שעושה את מה שסרקל עושים הכי טוב: סט דיג׳יי בלוקיישן פסיכי לגמרי. הפעם על העמדה בקולומביה: Above & Beyond. [טיוב]

---

תרגיל קצר בכך שהתשובה לפחות או יותר כל הכותרות שמנוסחות כשאלה היא: לא.

• האם מוזיקה ישנה הורגת את המוזיקה החדשה? לא. טור מאוד מגמתי, סנסציוני ומלא אימה מאת טד ג׳ויה, אבל יש בו כמה נתונים מעניינים (שבעיניי מוצגים בצורה לא מאוזנת אבל בסדר!)
• האם מתה אופנת חולצות של להקות? לא. לדוגמה. [אנגלית]

---

היי, בלי קשר לכלום – זוכרים/ות שבעזרת התפריט הקטן פה בצד אפשר לקבוע את שפת העונג לזכר, נקבה או שניהם? [עבריתה]

---

ועוד תזכורת: עוד לא עבר אפילו חודש שלם מאז נגמרה 2021. עדיין מחכים לכם/ן שירים נהדרים לגלות בפלייליסט ורשימת 100 שירי העונג של 2021. [עונג]

---

ותזכורת סטרימינג חשובה אחרונה: הפלייליסט 20 שירים מושלמים לעכשיו מתעדכן כל שבוע, ומכיל בכל רגע נתון 20 שירים מושלמים מעכשיו לעכשיו. רק הבסט שבבסט. [ספוטיפיי]

---

מה קורה שם בספוטיפיי? נדמה שמדי חודש יש עניין חדש סביב שירות הסטרימינג המוזיקלי המוביל בעולם. והשבוע: ניל יאנג, בן 76 ולוחם דמוקרטיה חרוץ שדיבר בעבר בפומבי כנגד מופעים בתקופת קורונה, הסיר את הקטלוג שלו מספוטיפיי במחאה על כך שהם נותנים במה לג׳ו רוגן. רוגן מגיש את הפודקאסט הפופולרי ביותר בשפה האנגלית כיום, והוא חתום בזכותו על חוזה של 100 מיליון דולר עם ספוטיפיי. בפודקאסט הזה הוא גם, בין היתר, מפיץ שקרים ותיאוריות קונספירציה לגבי הקורונה והחיסונים. יש קהל גדול מאוד וצמא מאוד לחרא הזה, אבל לא ניל יאנג. הוא אמר: עד כאן. אם אני מבין נכון את ההתרחשות, אגב, מה שקרה הוא לא ״יאנג הציב לספוטיפיי אולטימטום לבחור בינו לבין רוגן והם הסירו אותו״ כפי שנכתב בדי הרבה מקומות, אלא ״יאנג לא היה מוכן להיות על אותה הפלטפורמה שמשלמת ומקדמת את רוגן, והסיר את החומרים שלו ממנה״. אבל אולי אני טועה. כך או אחרת, ג׳וני מיטשל הצטרפה אל יאנג ותסיר את שיריה גם כן.

אלה העובדות. מכאן ועד ״ניל יאנג נגד ג׳ו רוגן״ או ״ניל יאנג גורם לספוטיפיי להתרסק״ יש מרחק גדול כמו ממחקר מדעי לפה של ג׳ו רוגן. חשוב לציין שהעניין הזה לא נטול הקשר, אז הנה כמה עובדות נוספות בשביל ההקשר הזה:

• יאנג הוא לא היחיד ולא הראשון. בחודש שעבר פורסם מכתב פתוח של 270 רופאים ומדענים שמפצירים בספוטיפיי להפסיק להפיץ מיסאינפורמציה בחסותם.
• המניה של ספוטיפיי ירדה ב־25% בתקופה האחרונה. לא מאז שיאנג עשה דרמה, אלא כבר זמן מה. חלק מזה נגרם בגלל גל המחאה הציבורי נגד רוגן, חלק לא.
• יאנג הוא הבעלים של Pono, חברת נגנים אודיופיליים ניידים. הוא מהלל כבר שנים פורמטים דיגיטליים לאיכות גבוהה ונכנס בספוטיפיי על האיכות הירודה, לטעמו, של הסאונד שלה. בניגוד לרוב מתחריהם, ספוטיפיי לא מציעים אודיו באיכות אודיופילית. למעשה, את הפוסט שמלונקק בסעיף הזה יאנג פרסם אחרי שכבר פרסם את המכתב שלו לצוות (בו התבטא נגד השקרים שמופצים בספוטיפיי וכתב שהם יכולים לקבל ״את ג׳ו רוגן או את ניל יאנג״, אבל לא ביקש בשום צורה להסיר את רוגן אלא רק את עצמו), מחק אותו מהאתר ואז פרסם את הפוסט החדש שמדבר רק על איכות סאונד, אבל גם מכיל הבהרה שהוא לא נגד חופש הביטוי (הוא לא ביקש להסיר את ג׳ו רוגן, אגב. רק את המוזיקה של עצמו).
• לא חשבתי שיאנג ייצור גל, אבל הוא יצר: אנשים אשכרה מבטלים את חשבון הספוטיפיי שלהם במחאה. כמה? אין לי מושג. חשוב לציין שהמחאה נגד רוגן בספוטיפיי התחילה לפני יאנג והוא רק ליבה את האש והביא יותר תשומת לב לגל הביטולים והמחאה, ושהמחאה נגד ספוטיפיי קיימת כבר כמה שנים מסיבות מגוונות, בראשן מודל התמלוגים הגרוע שלהם למוזיקאים.

קיפ און רוקינ׳ וכו׳? [אנגלית]

---

ההצלחה של Wordle הביאה, כפי שכולנו כנראה כבר ראינו, העתקים בעברית. זה קרה, כמובן, בפחות או יותר כל השפות. בחלקן, כמו בעברית, התבנית והחוקים המקוריים לא תמיד תואמים למבנה וחוקי שפת היעד. הכתבה הזו מנסה להתחקות אחרי התופעה של יצירת Wordle בשפות שאינן אנגלית – אפילו לדינו. [אנגלית]

---

בהמשך לווידאו משבוע שעבר: מורה נבוכים/ות למתחיל/ה בהייפרפופ. [אנגלית]

---

כריס בראון הנבלה ממשיך להיות נבלה, והשבוע נתבע באשמת אונס. [אנגלית]

---

זה לינק תמהוני אבל דברים תמהניים זה נהדר: Tubewhack הוא שם שהמציא בן סקוט למילים באנגלית ש, שימו לב, יש רק תחנת רכבת תחתית אחת בלונדון שלא מכילה את האותיות שלהן. אני יודע! זה הדבר הכי מוזר, אבל גם מאוד מספק כשמתחילים לשחק עם הכלי הדיגיטלי שהוא בנה ובו אפשר לזרוק מילים ולבדוק אם תצליחו לקלוע למילה שאת האותיות שלה יש בשמות כל תחנות הרכבת בלונדון חוץ מאחת. [אנגלית]

---

אבל זה בוטנים, כמו שאומרים. פרס הלינק התמהוני של השבוע מוגש לעיריית אנקרה, טורקיה, שזוכה בו בזכות אתר רשמי מוצלח, פעיל ונטול כל סיבה הגיונית לקיומו שמכיל מפה של אנקרה. על המפה אפשר לראות בזמן אמת איפה כל רכבי פילוס השלג בעיר, וקליק על כל רכב פותח פיד בשידור חי למצלמת הדשבורד שלו. למה? למה??? מזתומרת למה – לא הייתי אדם שלם לפני שראיתי את 06COS882 נוסע על כביש מהיר בשעות השחר. אני באמת מרגיש טוב יותר עכשיו. [טורקית]

---

סטודנט/ית לעיצוב? מוכן/ה לעבוד בחינם? בילי אייליש מחפשת עיצוב לחולצת הטור החדש שלה. [אנגלית]

---

"Pick me up" הוא שיר מהמם חדש של ג׳יימס בלייק יחד עם Labyrinth, מתוך הפסקול החדש של הסדרה אופוריה. מי ידע/ה שסדרה של רון לשם תהפוך לסדרה עם שיר של ג׳יימס בלייק. [טיוב]

---

ועוד זיווג מוצלח: Disclosure משלבים זרועות עם Zedd בקטע חדש, "You've got to let go if you want to be free". [טיוב]

---

נהניתי לאללה מחידון הארכיטקטורה של הניו יורק טיימס: זהו את העיר. [אנגלית, פיקסלים]

---

[תודה ליעל] שרשור מרהיב של עטיפות אלבומים אמיתיות של שימי תבורי. [עברית, טוויטר]

---

Confidence Man צריכים לעשות קרב ראש בראש עם Beatfoot הישראלים: מי מחזיר חזק יותר סאונדים של רייב מהניינטיז? סיבוב תשיעי, החדש של קונפידנס, "Feels like a different thing". [טיוב]

---

וניטי פייר הצליחו לקחת את תופעת ג׳ף גולדבלום לקצה שלה, בווידאו שבו גולדבלום מגיב לחיקויים של ג׳ף גולדבלום. איך אומרים הצעירים? אני פה בשביל זה. [טיוב]

---

צ׳רלס קורנל מנתח ומתרגש מהמוזיקה של סטיבן יוניברס. [טיוב]

---

איך פספסתי את סיכום השנה של סאונדקלאוד? כל כך חבל, הוא נהדר. [אנגלית, מלא מוזיקה]

---

אני חשדן לגבי כל מה שכותב רוב שפילד, שבעיניי נוטה לעקם ללא זדון את המציאות לפי תשוקותיו, אבל לכתבה הזו שלו שטוענת את הטענה השערורייתית שתחיית הקומפקט דיסק התחילה, מגיע לינק רק על הכותרת שלה באנגלית. [אנגלית, חומת תשלום]

---

רביד פלוטניק הופיע בסופ״ש האחרון בהיכל מנורה. זהו, זו כל החדשה – וזו חתיכת חדשה מרעישה. ראפר ישראלי הופיע לראשונה על במת האולם הענקי הזה, שאירח בעבר סופרסטארז כמו עומר אדם, עדן בן זקן, איתי לוי ואחרים, וההופעה הייתה סולד אאוט. זה רגע שיא שחובבי ראפ והיפ הופ ישראלים חיכו לו, אם העיזו בכלל לדמיין אותו, שלושים שנה. מתן שרון, כמובן, עם המילים הנכונות. [עברית]

---

הנה עובדה מעניינת: יותר ספרים נמצאים בנחלת הכלל מאשר מוגנים בזכויות יוצרים. איזה מגניב? מאוד מגניב. זה אומר שאפשר לקרוא בחינם ספרים על, ובכן, כל דבר. מה למשל? הזינו מילה או מונח למנוע חיפוש הספרים הישנים והמוזרים ותקבלו מיד ספר שקשור אליה לקריאה מלאה בדפדפן. כיופים! למשל, הזנתי את המילה Championship כי שמעתי אותה בשיר וקיבלתי ספר מ־1829 על תולדות האיגרוף. [אנגלית]

---

ספוטיפיי, גם הספוטיפיי שלך, מלא אוצרות אבל לא מאוד נוח לניווט. כאן נכנס לתמונה האתר החמוד Discover Quickly. מתחברים/ות אליו עם הספוטיפיי ומקבלים/ות פסיפס נוח של עטיפות לפי מה שבחרנו: אלבומים חדשים, שירים ששמרנו, אמנים שעקבנו אחריהם, ז׳אנרים, וגם הריליס ריידר והדיסקאבר וויקלי. הממשק פשוט ומתוק, מצביעים כדי לשמוע דגימה קצרה, לוחצים כדי להגיע לדבר עצמו. מעולה. [פיקסלים, אנגלית, סאונד]

---

מי מאתנו לא צריך/ה את Cheezam, שאזאם לגבינות??? [אנגלית]

---

שני שמות מהניינטיז שהופתעתי ושמחתי לראות שירים חדשים מהם השבוע: פינלי קוואי הוציא את "A sense of purpose" ו-Skunk Anansie הוציא את "Piggy". קח את שנות התשעים. [סטרימים]

---

קוואמי התחיל סדרת תכניות חדשה בגלגלצ, תולדות האינדי על פי קוואמי! היש כותרת מבטיחה מזו? זמינה גם בספוטיפיי. [זרימים]

---

נועה שוויקי (גילוי נאות: חברה טובה) מפנה זרקור למקום נוסף שלא חשבנו אולי שהשוביניזם פועל בו אבל הוא כמובן לגמרי כן: גיפים. [עברית!]

---

ג׳ון פיל, אם לא יצא לכם/ן להכיר אותו, היה שדרן רדיו אנגלי בעל טעם מעולה והשפעה אדירה, סוג של יואב קוטנר שייבדל לחיים ארוכים. התכניות שלו רצו עשורים ברדיו האנגלי וצברו קהל לא רק גדול אלא גם אדוק. האתר רולטת ג׳ון פיל יתחיל לנגן עבורכם/ן מרגע אקראי בתכנית אקראית מתוך הארכיון העצום של התכניות של פיל – דרך מעולה להיזרק לאיזו תגלית מפתיעה מאחד הסלקטורים הכי גדולים במוזיקה האלטרנטיבית. [אנגלית, טיוב]

---

"The Smoke" הוא סינגל חדש של The Smile, שזו הפעם האחרונה שבה אני מציין שזה הרכב של טום יורק וג׳וני גרינווד מרדיוהד יחד עם טום סקינר מ-Sons of Kemet, והוא נשמע פצצה. יותר מעניין מהראשון בהרבה. [טיוב]

---

הנה כתבה שסימנתי לעצמי לשקוע בה על הספה: סוזן ת׳אנדר, במקור סוזן הדלי, פרצה לרשת הטלפונים האמריקאית ב־1976, כשהייתה בת 17. בכל הנוגע להאקינג מוקדם, phreaking, היא נחשבת לדמות אגדית. היא גם טוענת שהיא שכבה עם כל ארבעת הביטלס. היא גם נבחרה למשרה ציבורית. ואז היא פחות או יותר נעלמה מעין הציבור. קלייר אוונס מ-The Verge יצא לחפש אחריה. [אנגלית]

---

עצרו, בשם האהבה! כלומר, אה… פשוט חכו רגע, אם לא אכפת לכם/ן. רק רציתי לומר תודה שאתם/ן קוראות/ים פה בבית הקטן שלי באינטרנטים, ולהזכיר שאם העונג הוא מוסף הסופ״ש הקבוע שלכם, אשמח מאוד ואודה לכם/ן מאוד אם תשקלו לתמוך בו באיזה סכום שתבחרו – תחשבו על זה כמו על לרדת לקנות עיתון סופ״ש בשישי בצהריים, רק בלי לבזבז נייר ובלי לקבל פרסומות כל עמוד שני. וגם אם לא, כיף שאתם/ן פה. [תודה!]

---

שירי הלל וקידה עמוקה לכל תומכות ותומכי העונג הקיימים, ובראש ובראשונה לתומכי העל של העונג, איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, ותומך שביקש להישאר מסתורי. אהבה בלב! [תודה. בואו לשיר הסיום]

---

השבוע, שלשום, לפני, אלוהים, 25 שנה, יצא לאור שיר מושלם במיוחד. אני חושב שרובכם/ן מכירים/ות אותו. קוראים לו "Into my arms" של ניק קייב. קלאסיקה מודרנית קטנה, צנועה. שיר שבו האהבה ממיסה את הציניות, את המחסומים האינטלקטואליים, את הניסיון להרחיק מעצמך את האמת באמצעות אירוניה. במעט מאוד כלים, אני ספרתי פסנתר ובס, ובמעט מילים יחסית, קייב כותב מכתב שחושף את התכסיס הזול של עצמו. הוא מתחיל כל הזמן ב״אני לא מאמין ב…״, או מתקפל מיד ל״אבל לו הייתי מאמין, אז…״. להבדיל, זה כמו אנשים שאומרים, ״תראו, אני לא גזען, אבל…״ וחושבים שהם יכולים להגיד משהו גזעני רק כי הם הבהירו מפורשות שהם לא גזענים. זה טריק זול, גרוע, שקוף. אני חושב שרוב האנשים משתמשים בו ללא מודעות עצמית. קייב יכול לבנות ארמונות עם עודפי המודעות העצמית שלו, ובשיר הזה הוא בונה קתדרלה מרהיבה. הוא, כמובן, לא מאמין באלוהים שיורד לארץ ומתערב בחיינו, או במלאכים, או בכל הקשקוש הזה. הוא אדם בוגר ומפוכח, הוא פאקינג רוקר. אבל רצה הגורל, והוא בדיוק רוקר מאוהב. וכמו שאין אתאיסטים בשוחות, וכמו שהאדם הכי ציניקן ונטול אמונה ימצא את עצמו מתפלל חרישית בשעה הכי קשה ליד מיטת בית חולים של יקיריו – כך גם קייב של השיר הזה משהה את הקליפה החיצונית שלו בזכות אהבה. רק ליתר ביטחון, בשביל הסיכוי הלא סביר, המבוטל לגמרי, שכמובן לא קיים בכלל, שאולי, למרות הכל, *יש* אלוהים, או *יש* מלאכים, והרי אין, אבל אם, אולי, יש, אז אם אפשר בבקשה שישמרו עלייך. זה סוג מתוק במיוחד של הצהרת אהבה, כזו שהיא לא ישירה אלא מתחמקת, אבל מתחמקת בצורה כזו שבה גם הדובר וגם השומעת יודעים היטב שההתחמקות היא העמדת הפנים, וההצהרה היא האמת, ולא להיפך. מזל טוב, שיר מושלם במיוחד. כבר 25 שנה שאני מתרגש ממך, בלי העמדות פנים. [זרימים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.