25 ביולי 2007

עשרה טיפים לכתיבת בלוג מוזיקה משובח


כשנתקלתי בפרויקט עשרה שיזמה אח"י דקר הנהדרת והתפשט בבלוגיה כאש בשדה קוצים (אצל דקר אפשר לראות מדי יום עשיריות משלל בלוגים), לא התלהבתי. סתם כי אני עצלן. "מה יש לי לתרום בכלל?" חשבתי.

ובכן, המחשבות נשארו לי בראש בלילה והתרבו כל כך, שהייתי יכול לעשות "רשימת עשר הרשימות שלא כתבתי בסוף", כשביניהן היו "עשר סיבות לעבור לוויניל", "עשרה טיפים לעריכת מיקסטייפ משובח", ו"עשר דרכים להרחיב את העולם המוזיקלי שלכם". אבל בסוף, בלי סיבה ממשית, החלטתי ללכת דווקא על הנושא שבכותרת. אולי כי זה הדבר שהכי בוער לי, כסקרן שקורא הרבה בלוגים מוזיקליים בחו"ל ובארץ, ונורא רוצה שיהיו כאן יותר בלוגי מוזיקה משובחים. זה לא שאין כאן כאלה. יש, אבל הם מעטים יחסית, לצד הרבה בלוגי מוזיקה שהיו יכולים – בעיניי – להיות מעולים ולא רק נחמדים.

עשרה טיפים לכתיבת בלוג מוזיקה משובח
[הטיפים כתובים בלשון נקבה אך מתייחסים לשני המינים, וגם אליך]

0. קראי והפנימי את עשר דרכים להיפטר מקוראי הבלוג שלך, ויישמי את ההיפך. זה תקף לכל בלוגרית שקוראת כאן עכשיו.

1. אל תלכי רחוק מדי (או קרוב מדי)
בלוג למוזיקה אלטרנטיבית הוא בהחלט מעניין יותר מבלוג על סטינג ומדונה, אבל אם תעסקי אך ורק באמני אוונגרד יפנים, אלקטרונאים ברזילאיים שמופיעים בדראג ופאנק DIY מפולין, הבלוג שלך אולי יהיה מעניין, אבל בערך לחמישה אנשים. התבצרות עקשנית בשוליים היא מגוחכת וצרת אופקים בדיוק כמו התבצרות בפלייליסט של גלגלצ (שזה ה"קרוב מדי").

2. אל תגבילי את עצמך רק לסוג אחד של פוסטים
תשלבי, תגווני ותערבבי. המלצות, ביקורות, חוויות, אוספים, מאמרים, סרטונים, חדשות, ראיונות, זכרונות – מה לא. בלוג של המלצות בלבד ישעמם מאוד אחרי זמן מה, למשל. העולם, ובמיוחד קוראי האינטרנט המסורים, הם כולם בני מזל תאומים בימינו: דורשים גיוון, הפתעות ושינויים כל הזמן.

3. היי סקרנית
כלומר, תני צ'אנס לכל דבר. אנחנו יודעים שכשפתחת את הבלוג היה לך טעם מוזיקלי מאוד ברור ומוגדר, ודיסקים שהלכו איתך שנים ושינו את חייך – וזה נהדר וזה בהחלט יהיה הליבה של הבלוג שלך. אבל אחרי חצי שנה ייגמר לך על מה לכתוב. פתחי חשבון בלאסט.פם, קבלי המלצות מהגולשים, האזיני לרדיו באינטרנט, גלשי לבלוגים אחרים בארץ ובעולם, טעמי מז'אנרים שלא חשבת שידברו אלייך בכלל. מי יודע, אולי הראפרית הפנימית שבך תתעורר אחרי שנים כשתשמעי פתאום שיר היפ-הופ מעולה בפנדורה? אולי בפודקאסט מקרי תגלי שסרף-גאראז' זה הדבר לו חיכית כל חייך? תנסי, תטעמי, וכמובן – דווחי על הממצאים בבלוג.

4. שתפי אותנו
בלוג חדשות, המלצות ולינקים הוא נחמד מאוד, אבל בשביל זה כותבת אותו בלוגרית ולא רובוט. ספרי לנו איך הכרת את הלהקה האהובה עלייך, ומה המשמעות שלה עבורך. היזכרי לנגד עינינו הקוראות בפעם הראשונה שקנית תקליט ורצת הביתה לפתוח את הניילון. ספרי לנו איך אלבום שלא ממש חיבבת אף פעם הפך למשמעותי כששיר ממנו התנגן ברדיו ברגע מכריע בחייך. ספרי לנו באיזה רגע בחיים גילית ששוגייז גורם לך לבכות. ערבבי בין הביוגרפיה שלך לדיסקוגרפיה שלך, זה יוצר את הפוסטים הכי מעניינים, כאלה שאין להם תחליף בשום בלוג אחר.

5. לנקקי
נצלי את האינטרנט עד תומו, כי את לא כותבת בעיתון. כתבת על פרינס? לנקקי לאתר הרשמי שלו, להורדת השיר האהוב עלייך או זה שעליו דיברת בפוסט. כתבת על ליידי סובריין? לנקקי למייספייס שלה. אל תשאירי אף פוסט נטול לינקים. לנקקי לפוסט אחר שקראת באותו נושא אצל בלוגר כלשהו, לנקקי לכתבה בעניין בגרדיאן או בוואלה, לנקקי להאזנה לאלבום המלא בסאונדפדיה.
תת-סעיף: אל תלנקקי בלבד. בשביל זה יש טאמבלר.

6. אל תשכחי תמונות
אנחנו כאן בשביל הצלילים ובשביל הכתיבה, אבל העין מתעייפת מראש כשהיא רואה עמוד שלם מלא בטקסט ולינקים. תמונות הן לא רק eye-catcher מצוין שיגרה את הגולשים שלך לקרוא, הן מספקות גם מרווח לנשימה. חוצמזה, במיוחד כשאת כותבת על אמנים מחוץ למיינסטרים ול-MTV, חשוב לשים תמונה. לא כולם יודעים איך נראה די-ג'יי שאדו, למשל. מה, הוא לבן בכלל?

7. נהלי דיון
אם תגובה כלשהי בפוסט כלשהו תפסה אותך וגרמה לך לחשוב עליה אחר כך במקלחת – תכתבי פוסט חדש, תרחיבי בעניין ותעני לאותו מגיב. לפעמים שווה להגיב בתגובות בקצרה, לפעמים יש תגובות מאירות עיניים, או מעוררות מחשבה, ששווה להקדיש להן פוסט שלם. וגם: עוררי את הדיון בעצמך. שאלי את הקוראים שלך שאלות, תני להם אתגרים, תני להם לענות בתגובות. ארחי מדי פעם את אחד הקוראים הרהוטים יותר בפוסט אורח (וכמובן – ארחי גם בלוגרים אחרים אם מתחשק לך).

8. מיקסטייפים? במידה.
הרבה פעמים, מניסיון, לערוך מיקסטייפ זה כיף הרבה יותר מאשר לשמוע אותו. כשאת עורכת מיקסטייפ, משקיעה בו מחשבה ועבודה ומעלה אותו לבלוג שלך, בשבילך זה חת'כת פרויקט ששווה להקשיב לו. לכן כדאי לעשות את זה רק מדי פעם. כמו שכתבה אח"י דקר (בסעיף 0) על ריבוי פוסטים, גם ריבוי מיקסטייפים הוא מעייף. הוא הופך כל מיקסטייפ לפחות מיוחד בסך הכל, ולאף אחד אין באמת זמן לשמוע מיקסטייפ כל יומיים.

9. תשקיעי
לכי להופעות, צלמי שם, כתבי עליהן אחר כך. אם לאמן שאת אוהבת במיוחד יש אלבום חדש, או שלהקה אהובה התפרקה או החליטה להגיעה ארצה, השקיעי והרימי פרויקט (כמו שעשה רנן עם אינקיובוס). מה זה פרויקט? שרשרת פוסטים מורחבים על הלהקה, על חוויותייך המוזיקליות איתה, הקליפים הכי טובים שלה, סקירת ההיסטוריה שלה, מיקסטייפ השירים האהובים עלייך, אירוח כותבים אחרים שיכתבו עליה, וכל העולה על דעתך. אל תפחדי לחשוב בגדול ולעשות בגדול. אף אחד לא מגביל אותך.

10. אל תתביישי מהאמנים
בין אם את כותבת על מוזיקה ישראלית או לועזית או שתיהן – אל תתביישי. פני אל האמנים עצמם! בארץ, רובם יאירו לך פנים וישתפו איתך פעולה. תוכלי לראיין אותם, אולי אפילו לבקש מהם לכתוב משהו משלהם או להמליץ. אולי תקבלי מהם שיר להורדה חוקית, או קליפ להקרנה לפני כולם. מי יודע? כשמדובר באמנים לועזיים, אפילו פרסום מייל תשובה חמוד מהדרזדן דולז (או מייל תשובה קר מהיח"צנים של הפליימינג ליפס) בבלוג יכול להיות מעניין בשבילנו הישראלים, שצמאים לכל טיפת תשומת לב חו"לית. איך פונים? מנסים להשיג כתובת מייל ישירה של האמן. בארץ זה קל יותר ואפשר גם לדבר עם האמן בסוף ההופעה שלו. בחו"ל טיפה קשה – תלוי באמן. אבל לפעמים אפשר למצוא. שווה לנסות.

זהו, בערך.
יש עוד הרבה טיפים, אבל אלה החשובים בעיניי. עכשיו כשאני קורא את הרשימה הזו שוב, כמעט כולה יכולה להיות תקפה גם לבלוגים בשלל נושאי תרבות אחרים – קולנוע, ספרות או קומיקס, למשל. נייס.
אלו העצות שלי, בכל אופן. יש לכם תוספות משלכם? קדימה, למה אתם מחכים?!

[תמונה: cc]

14 תגובות על “עשרה טיפים לכתיבת בלוג מוזיקה משובח”

  1. מאת gyuval:

    עברתי בערך על כל החוקים האפשריים (כן, אפילו לי יש בלוג מוזיקה)

  2. מאת candy:

    כפרות על לשון הנקבה גיאחה…
    אהבתי:)

    בקרוב- מתכונים לבוקר יחד עם שיר הבוקר….

  3. מאת ערן:

    גיאחה, איפה היית קודם?

    ואני קורא את זה עוד במהלך שאני מנסה למצוא שירים להשלים את המיקסטייפ הבא…

  4. מאת י. מאירי:

    בהתחלה גמאני חשבתי "סחטיין על הלשון נקבה" ואז תוך כדי קריאה הרגשתי תחושות עמוקות של זילזול.
    משהו מהז'אנר של נשים לא יודעות לחנות ולנהוג ושישארו במטבח וזהו.
    לא אומרת שרמזת כלום. אפילו יודעת שלא.
    אני סתם תמהה בקול על העברית השוביניסטית שלנו.

  5. מאת מתן:

    אחח…גיחאה גיחאה… אין עליך..
    הדבר הכיף זה שבדקתי את הבלוג שלי (קישור בשם שלי) ואני דיי עובר את הרף :)…
    אולי חוץ מיותר מדי מיקסטייפים…
    אבל אני לא חושב שיש מישהו שעשה משהו כמו הפוסט האחרון שלי (שבו עירבבתי בין ההיסטוריה של ההיפ הופ ובין הפוליטיקה הישראלית….)

כתיבת תגובה