22 באוגוסט 2006

ספירת העונג: Belle & Sebastian

[כותב: בועז כהן]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.

אני חולם על השלג של ירושלים. אני חולם על הליכה ברחביה, בשיא הקור, כששלג יורד מהשמיים, משמאל הגינה והבית שגרתי בו פעם, עם אשה שאהבתי, מימין בית קפה שהגישו בו סהרוני קינמון וקפה הפוך כל בוקר, אני מתגעגע למי שהייתי, למה שהייתי פעם. מהמקום הזה אני מתחבר לבל אנד סבסטיאן. אני אוהב את סקוטלנד יותר מכל ארץ אחרת בעולם. בגלגול הבא אבקש מאלוהים להיוולד בשכונה טובה בגלזגו. או אדינבורו. או באי סקיי. לא חשוב. העיקר בסקוטלנד.

ואני אוהב את ההתכתבות הבלתי נלאית עם שנות השבעים. עם חוברות הקומיקס של פעם, עם הספר ההוא של מאדאם דה אוברי, שכתבה את הספר "בל אנד סבסטיאן", עם צליל הגיטרות, קסילופונים, פסנתרים וההרמוניות הקוליות של פעם, עם התחושה הזו של שירי וינטאג', אתה שומע את "סימור סטיין" ומשוכנע שזה שיר מ-1970, אבל זהו – שלא. וגם אם זה הטריק האחד של מורדוך והחברים שלו מגלזגו, גם אם זה הטריק הזול של בל אנד סבסטיאן, זה לא איכפת לי. הטריק הזה עובד עליי תמיד. אני ישר חוזר בדמיון אל סקוטלנד בשלג, אל ירושלים בשלג, אל הילדות בחולון, מול ערוץ טלויזיה אחד בשחור לבן, שבו משדרים סדרה בשם "בל וסבסטיאן", על ילד והכלב שלו, שהולכים לחפש את אמא בהרי הפירנאים, וזה עצוב וזה מתוק, וזה מלא באהבה, וברוך, ובקסם פשוט – ממש כמו השירים של בל אנד סבסטיאן.

באלבום האחרון שלהם, של בל אנד סבסטיאן יש (כרגיל) כמה וכמה שירים מושלמים. "To be myself", למשל, עם הכינור המלטף-עצוב. או "Dress Up in You" שעושה חשק להזיז את הראש מצד לצד ולהתחנן שלא ייגמר לעולם הפסנתר הזה, עם הקולות האלה (ואיזה יופי של סולו חצוצרה, חצוצרה שמזכירה לי את פרי דיזיין ואת הקרפנטרס שמהלו פסיכדליה מתוקה בהרמוניות קוליות מלאכיות) וכמובן הקטע החותם, שיר מספר 13, "מורנינגטון קרסנט" – המתחרה על תואר "השיר הכי יפה במאה ה-21 ". אני רוצה לשבת בהופעה שבה ישירו אותו ולרעוד בכסא מרוב התרגשות. רוצה להיות ילד בהופעה הזאת. לא לעשן אף סיגריה. לא לשתות כלום. רק לשתוק ולהסתכל ולשמוע ולהרגיש את הלב שלי פועם, מתרחב.

אני יודע שלהופעה של בל אנד סבסטיאן בתיאטרון ירושלים אני אלך ברגל. אשאיר את המכונית ליד הסניף ההוא של הבנק הבינלאומי הראשון, אצא אל הקור החותך והיפה של העיר הגבוהה, ואלך לי ברגל עטוף במעיל הצמר הארוך והכחול שקניתי לפני חמש שנים באדינבורו. אני מתפלל שיירד שלג, ביום שבו בל אנד סבסטיאן יופיעו בירושלים, שיהיה קר מאוד ואחרי ההופעה אני אלך עם המלים האלה בראש:

"Seymour Stein – I've been lonely
I caught a glimpse of someones face
It was mine and I'd been crying"

להורדה: "Seymour Stein"

[ביקורות בשרת העיוור | קנייה במוזיקה נטו | אתר בית]

16 תגובות על “ספירת העונג: Belle & Sebastian”

  1. מאת הר-ערנב:

    גיאחה, שמע לי –

    תתרגם את זה לאנגלית. שלח לבל וסבסטיאן.

    אין סיכוי שאחרי זה הם לא באים להופיע כאן. בחורף. בירושלים.

    תודה בועז.

  2. מאת yots:

    הר-ערנב – יש דרך הרבה יותר פשוטה, כל מה שצריך זה לשכנע מספיק אנשים בממשלה להפסיק את הכיבוש.
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3075984,00.html

  3. מאת סטיבי:

    oh my heart!

  4. מאת צ'פרק:

    איפה מתחבר בדיוק לאנשים האלה בראש הההאהבה למוזיקה אל פוליטיקה או כל דבר אחר בעולם שהוא לא מוזיקה.

    בועז – מה שכתבת פשוט יפהפה, גרם לי להזכר כמה אני אוהב את ירושלים וכמה אני מתגעגע לחורפים שם.
    מעולם לא שמעתי את Belle & Sebastian בעבר. תודה.

  5. מאת No luck with rabbits:

    בררר.
    -צמרמורות קטנות-

  6. מאת ביל וסבסטיאן:

    לפחות תדייק
    *פיהוק*

  7. מאת בועז:

    הספר, עם צילום מסדרת הטלוויזיה שראיתי בילדותי, בחולון
    http://www.thechestnut.com/belle/book-1.jpeg

    שמה של הלהקה לקוח מספר ילדים צרפתי בשם Belle et Sébastien מאת הסופרת ססיל אוברי המספר על ילד בשם סבסטיאן וכלבו האהוב, בֶּל. בשנת 1967 עבר הספר עיבוד לסדרת טלוויזיה ששודרה ב-BBC בין ה-2 באוקטובר 1967 ל-1 בינואר 1968 (וגם בטלוויזיה הישראלית בשנת 1971).
    עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1981 נעשה עיבוד נוסף לספר הילדים המפורסם, והפעם לסדרת אנימה יפנית ששודרה במסגרת השידורים בערבית של הטלוויזיה הישראלית בשם ביל וסבסטיאן

  8. מאת שי:

    יפה. פשוט ויפה. תודה רבה, בועז!

  9. מאת אלון:

    ראיתי אותם בחו"ל פעמיים, וגם עם אביב גפן בתל אביב (בהרכב חלקי כמובן…), אפילו דיברתי עם סטוארט כמה דקות…
    אחרי שכל העניין הפוליטי צף התחלתי להתכתב איתם בנושא הזה, בהתחלה בפורום שלהם, ואח"כ בפרטי… זה הפך להתכתבות מעט נזעמת אז עזבתי את זה.

    וחבל…כי הם לא יבואו, לא בקרוב ולא נראה לי שאי פעם. ההופעות שכן זכיתי לראות היו פשוט אקסטזה מתמשכת … אם זה לא מביא שלום, אז מה כן?

  10. מאת עיר מקלט:

    יופי של פוסט, למרות שאף פעם לא התלהבתי מהם.

  11. מאת שח:

    ראיתי אותם בפברואר בסן פרנסיסקו והיה אלוהי.
    החיבור עם הקהל המפרגן היה מושלם (משהו כמו 8000 איש).
    כל פעם אני מודה לגל שהשמיע אותם הרבה בבוקר וחיבר אותי אליהם…
    שח

  12. מאת רונה צורף:

    בל וסבסטיאן ניפלאים, את זה כולם יודעים !, החיבור הכמעט מתבקש שעשית לירושלים ניפלא !,
    איזו עיר מדהימה היא בחורף- בשלג, איזה כיף ללכת וללכת בשלג ולא לשבוע, למלא מצברים לימים החמים- כמו היום. איזה כיף ללכת בשלג ולהגיע להופעה של בל וסבסטיאן בתאטרון ירושלים, איזה דיכאון שזו רק פנטזיה. בל וסבסטיאן חייבים להבין שיש פה מיעוט שפוי שלא עומד מאחורי החלטות פזיזות ומטורפות שרק מחזירות אותנו שנות אור אחורה- בשבילנו ראוי ורצוי לבוא- אנחנו הפשוטים שמוסיקה וספרים טובים הופכים את חיינו לראויים למחיה ולא תותחים ורובים, לא מלחמות וכיבושים. פוסט מדהים – מזמינה אותך לטיול בין כנסיות עין כרם בשלג הקרוב, קבענו ?, תודה שחיקזת את אהבתי לעירי.

  13. מאת הוהו:

    מצחיק…זה לא כאילו העיר מתפקדת כשיש שלג, בטח שאי אפשר להגיע לעין כרם.

  14. מאת המתנחל:

    איזה כיף להיות מנותק מהמציאות ולהרגיש הכי הומני בעולם!
    איזה באסה שגם בפוסטים כאלה הפוליטקה נכנסת וצריכה להרוס בכל.

  15. מאת אלה:

    כמה יפה. מזכיר ספרים ירושלמים כמו סיפור על אהבה וחושך ומיכאל שלי וספרים של דוד שחר וההוא שכתב את "עד עולם אחכה" (שכחתי את שמו)..

כתיבת תגובה