25 ביולי 2009

עונג שבת: השועל במומו שועל

"חיים רק פעם אחת, זה טוב. אשמח להמשיך בזה. זה מעניין מאוד עבורי. אולי בפעם הבאה ארשום הערות. אתה יודע, היו-יו הוא כלי נשק פיליפיני מהמאה ה-16. הוא שקל יותר מקילו והחוט שלו היה באורך 7 מטרים והוא יצא בארה"ב רק ב-1929"טום וייטס יודע איך לסיים את השיחה שלו עם בק ולהזכיר לכולם שהוא המשוגע הכי גאון שאנחנו מכירים

    nina simone flickr
    [CC-nc-sa]
  1. בשבוע שעבר הזמנתי שניים מהבחורים שמופיעים בעונג שבת לייב לבחור את שירי הפתיחה והסיום, והשבוע הגיע תורן של הבנות. ואם הבחורים האריכו במילים והרחיבו את הגבולות הרגילים של שיר הפתיחה והסיום, הבנות האלגנטיות בוחרות למעט במילים. בצירוף מקרים נהדר, שתיהן בחרו בקאברים של זמרות ג'אז. רות דולורס וייס בחרה את "Ain't got no… I got life" של נינה סימון, מחרוזת של שני שירים מהמחזמר המיתולוגי "שיער" שהפכו תחת אצבעותיה ומיתרי קולה למשהו… שונה לגמרי. וכה כותבת רות: "אני אוהבת את השיר הזה במיוחד בביצוע הזה. אני אוהבת את המילים שלו, את הלחן, את הקצב – יש בו משהו שפשוט לא מאפשר לי לעמוד בפניו וגורם לי איזו התרגשות שהיא קצת עצובה והרבה משחררת. הביצוע המסויים הזה, הצבע המיוחד שלו, והקול של נינה סימון שממלא את הטקסט עד המילימטר האחרון – הכי טבעי ואדיר שיש, בדיוק כמו החיים עצמם. שבת שלום ותענוג". [טיוב]
  2. עדכוני עונג שבת לייב מהירים: פרויקט הגומייה מתאחדים להופעה! יש גם חולצות עונג שבת להזמנה רק עד מוצ"ש! יאי! שימו לב: אם מיהרתם להזמין חולצה בדקות הראשונות לפרסום הפוסט (חמישי בצהריים) וזכיתם למלא את הטופס המפוקפק, דעו כי כל ההזמנות שנכנסו דרכו נעלמו לבלי שוב (הוא פשוט לא פעל, מסתבר). אנא הזמינו דרך התגובות או המייל! [עברית]
  3. קוונטין טרנטינו יגיע בספטמבר לביקור ראשון בישראל, הידד! ליאירוה יש כבר הצעה מעניינת, ואהרן קשלס מתמצת נפלא כהרגלו את הידיעה. [עברית, אבל עם מלא דם וקללות של כושים]
  4. אני לא חסיד גדול של פרסי מוזיקה – הגראמי הוא בולשיט, שלא לדבר על העמ"י. אבל תמיד התעניינתי במרקורי, פרס בריטי שניתן בכל שנה אך ורק לאלבום הטוב ביותר. אין קטגוריות נוספות. בשנה שעברה זכו בו אלבו (יאי!) ולפניהם הקלקסונז (בוז!), וגם אם אני לא מסכים עם הזוכים אני תמיד מתרשם מהאלבומים המועמדים. אבל השנה… לא יודע, או שאני ממש מנותק, או שלא מועמד שם אף אלבום בריטי ראוי באמת לתואר אלבום השנה. ואלה המועמדים למרקורי 2009: Florence and the machine, Kasabian, Speech Debelle, Friendly fires, La roux, Bat for lashes, The horrors, Glasvegas, Led Bib, Sweet Billy Pilgrim, The Invisible, Lisa Hannigan. אמת, לא שמעתי את כל האלבומים כאן, אבל… האם מישהו מכם יכול להעיד שאחד מאלה הוא אלבום השנה שלו? [אנגלית]
  5. אני ברדיו! ביום ראשון הקרוב ב-19:00 אתארח אצל חברתי היקרה עידית נרקיס ב"קול הקמפוס" (106fm במרכז), בתכנית מיוחדת של "האינדיקטור" שתזוז אפילו שעה קדימה מהשעה הקבועה שלה לרגל המאורע (המאורע = אני נודניק ולא יכול להגיע קודם). נדבר שם קצת על הערב של העונג שבת לייב, והרבה על האוסף וורקינג טייטל (או להיפך). ביום שני תוכלו לשמוע אותי לרגע או שניים מצייץ ב"איש הקטן מהרדיו" של יואב קוטנר ברדיו תל אביב (102fm במרכז). אם לעוד מישהו יש איזו תכנית רדיו, מסתמן שזה השבוע שלי. [ויברציות באוויר]
  6. [תודה לג'וס] לפני שאנחנו מתחילים, הנה הצעת התייעלות לקריאת העונג, שנשמעת טוב מאוד (לא ניסיתי). [עברית]
  7. monsters of folk

  8. איזה כיף! איזה כיף! Monsters of folk (איזה שם אדיר) היא הלהקה החדשה של קונור אוברסט (מר ברייט אייז), ג'ים ג'יימס (המכנה עצמו לאחרונה יים יימס, סולן מיי מורנינג ג'אקט), מאט וורד (M. Ward) ומייק מוגיס (פחות או יותר כל הרכב ב-Saddle Creek). וואו! אני מריח Highwaymen חדשים. אוטוטו יוצא אלבומם הראשון, שייקרא גם הוא מפלצות הפולק, ושיר ראשון מתוכו, "Say please", אפשר כבר לשמוע ולהוריד בחינם. כל מה שצריך הוא לומר… [בבקשה]
  9. איזה שם נהדר זה מצוירים בסלון ללהקה, במיוחד כשהוא נגזר משורה בשיר נהדר שלהם, במיוחד כשהשיר, "אהבתי לקרוא", זוכה לקליפ מגניב כל כך. הכל טוב כאן. [טיוב]
  10. רונה קינן, שבמוצ"ש הזה תתארח בסדרת "סיפורים באוזן" של מונוקרייב ותספר על השירים, מונה בנענע את תחנות התרבות שלה. [עברית]
  11. אם לא הספיק שסקוט פילגרים היה הקומיקס הכי כייפי ומגניב בסביבה (=ב… קומיקס), ככל שעובר הזמן נראה שגם הסרט על פיו יהיה הסרט הכי מגניב בזמן האחרון. מי שעוקב אחרי הפליקר של אדגר רייט, במאי הסרט, כבר נחשף לפריימים שיגרמו לכל חובב קומיקס האינדי רוק לרייר או לצחוק, לפעמים בו זמנית. ועכשיו נחתה מהלומת גרוב נוספת: לפסקול אחראי נייג'ל גודריץ' (!), וכפי הנראה בק יתרום מוזיקה משלו. ווהו! [אנגלית]
  12. freealbumעוד לא עברו חמישה חודשים מאז יצא אלבום הגיטרה האינסטרומנטלי והמצוין של יאיר יונה, Remember, וכבר יונה נותן אותו להורדה חינמית בשלל איכויות מפנקות, דרך בנדקאמפ. האלבום הזה מומלץ בחום, גם למי שמימיו לא שמע את יונה מנגן. הבחור מכיר היטב את ההיסטוריה שלו, ומשייט על המיתרים במיומנות ובנונשלנטיות בין השפעות מעורבלות של בלוז, פולק, פוסט-רוק ודברים שרק ג'ון פאהי, זצ"ל, יודע מה הם. מה היינו עושים בלי בנדקאמפ, תגידו לי? [כל פורמט איכותי שאתם מכירים + סטרימינג]
  13. [תודה לארז] הלהקה הווקאלית הזו נעה במהירות בין מרשים לאללה למביך לאללה, אבל כל זה מתגמד אל מול השאלה: אלי שבשמיים, למה אתם לובשים את הדברים האלה?! [טיוב]
  14. קוואמי החליט לא לעמוד מנגד אל מול גירוש העובדים הזרים ההמוני, והקליט את "מי לא פליט", שיר מחאה אלים שניתן להורדה בחינם. האזינו והפעילו את הראש. [מפ3]
  15. ניימן, גיק גאה, מביא אסופת חדשות מרתקת מחזית הגיקדום. [עברית]
  16. weezer8bit
    Hee hee

  17. [תודה לשגיא] אפרופו גיקדום: אלבום מחווה בסגנון 8-ביט (שמשתמש בצלילים המוכרים של משחקי הווידאו משנות השמונים, הטהרנים משתמשים במכשירים המקוריים עצמם) ללהקה הפעם-אדירה Weezer, להורדה חופשית! [אנגלית, מפ3]
  18. The Bowerbirds הנפלאים קפצו לאולפן של Daytrotter והותירו אחריהם שלושה שירים חדשים חדשים, ואחד ישן ומצוין. [מפ3]
  19. אדם יאוך מהביסטי בויז החליט להודיע דרך היוטיוב למעריציו שהאלבום וההופעות הקרובות יידחו, כי התגלה אצלו סרטן (מקומי, מוקדם ובר טיפול). שיהיה בריא. בפייסבוק כבר נקרעים על זה מצחוק (חייבים להודות שיאוך כנראה היה צוחק לו קרא את זה). [טיוב]
  20. בן שלו כותב על צ'רלס מינגוס, מגדולי הג'זיסטים המוזיקאים של המאה העשרים, באחד מרגעי השיא שלו – האלבום שחוגג החודש 50 שנה. [עברית!]
  21. נויה כוכבי מספרת לקוראי "הארץ" את מה שקסטה סיפרה לנו כבר מזמן – הסיפור על קוליפון, חברת התקליטים שקמה בארץ בשנות ה-50 בזכות יד המקרה, גדלה להיות חברה שהוציאה תקליטים שערבבו רוק, מוזיקה מזרחית וים-תיכונית אסלית, השפיעה בדיעבד על דורות שלמים של מוזיקאים וחזרה לתודעה בזכות צמד האספנים והנברנים רדיוטריפ. בצירוף מקרים קוסמי, השבוע העלה סוף סוף לאון פלדמן לאיי-קאסט את תכנית הספיישל ששידר בעקבות הסיפור של קוליפון. זה באמת סיפור מרתק, מיוחד ויותר מכל – מוזיקלי. [עברית; מפ3]
  22. אהרן קשלס המוזכר לעיל, המכהן בשנים האחרונות כמבקר הקולנוע האהוב עליי ואחד הכותבים האהובים עליי בכלל, מבהיר היטב למה הוא כזה בטור פרידה נפלא מ"רייטינג", שם פרסם את ביקורותיו בשנתיים האחרונות. [עברית]
  23. [תודה לניצן, אפרופו קולנוע] כן, הבבון שלו! [עברית, תמונה]
  24. דיון מרתק בפורום מוזיקה ישראלית בוויינט על השאלה האם מוסד ביקורת המוזיקה מת, ואם כן אז למה ומה זה אומר. יש כמה צדדים לשאלה ולתשובות עליה, ומעניין לקרוא את התגובות בפורום. לי אין עמדה מוצקה בעניין, אני צף בין שני הקצוות: אני מכיר בכך שהאינטרנט מאפשר לכל אחד להפוך לפובליציסט ולמבקר או להגיב על ביקורות באתרים מרכזיים, ובכך לערער את מעמדו המוגבה של המבקר. אני מברך על זה, אחרת לא היה עונג שבת. מצד שני, כקורא אני אוהב, שלא לומר צריך, שיהיו לי אוטוריטות, אנשים שאני קורא כבר זמן, מכיר את טעמם ואת נימוקיהם ויודע שעל פיהם יישק דבר – אם בן שלו או יואב קוטנר או קוואמי כותבים "אתם חייבים, חייבים לשמוע את זה", אלך לשמוע. אולי לא אוהב את זה, אבל בטוח אלך לשמוע, ובטוח אתייחס לדעתם. העידן החדש מפרק את המעמד שלהם בעיני רוב הקוראים, שהופכים למבקרים בעצמם. מה אתם חושבים? [עברית]
  25. אהובתי, שמתוקף לימודיה מבינה דבר או שניים במחלות וחיידקים, השתגעה מבהלת "שפעת החזירים" (ותודה ליותם על זה) שפשטה בעולם לא מזמן. "אם נדבקת צריך פשוט לשבת ולנוח ולא להדביק אחרים, וזה עובר", היא קבלה, "מה ההיסטריה?". ואכן, אף כי השפעת ממשיכה להתפשט, היא לא קטלנית יותר מדלקת ריאות שלא מטופלת כראוי, היא פשוט מדבקת יותר. בינתיים נדבקו בה גם ינס לקמן ומליסה אוף דר מאר האדירה, שכתבה יומן שפעת חזירים בעת שכבה במיטתה עם כוס תה והמתינה להחלמה מלאה. [אנגלית]
  26. [תודה לציפי] שכותבת לי על משאלה: "מדובר בעיתון רשת שפתחנו יחד, כמה חברים מהמחלקה לספרות עברית בב"ש, כדי לתת במה לכותבי פרוזה. אנחנו מפרסמים סיפור קצר פעם בשבוע, ופעם בחודש מביאים קטע קלאסי- קטע מעניין מהגמרא/אגדה או משו שתואם את החג הנוכחי, מה שבא לנו. אז אנשים מוזמנים לקרוא ולהגיב, וגם לשלוח סיפורים קצרים אלי או אל אחד מהעורכים האחרים ב"משאלה". אנחנו מבטיחים לערוך חינמית את מה שנרצה לפרסם". [עברית]
  27. josephineweek"הייתי בודד כמו רוח הרפאים הראשונה בעולם", "יש דרך ארוכה בין אופק לאופק, והיא מתארכת מדי יום", "כל עוד ישנן שקיעות, תמיד יהיה המערב", "יש אנשים שרואים את האופק ולא צריכים לדעת איך כל זה נגמר", "דרך אגב, אני לא מופתע מכך שהמדבר מכסה את גן העדן" – אני יכול להמשיך לצטט מהאלבום הזה לנצח, וכפי שזה נראה כרגע זה בדיוק מה שאעשה בשארית חיי. כי Josephine הוא אולי לא האלבום הטוב ביותר של Magnolic Electric Co או של ג'ייסון מולינה, האדם שמאחורי הכינויים (Songs:Ohia, , אבל הוא האלבום הכי יפה שלי כרגע. יש מאחוריו סיפור – הבסיסט של מגנוליה מת ומולינה השלים את האלבום בלעדיו ולזכרו – אבל בשבילי זה הקשר חוץ-מוזיקלי לא רלוונטי. בשבילי, הסיפור השלם שבתוך האלבום מעניין הרבה יותר וליניארי הרבה פחות. זה אולי סיפור על אישה, אולי סיפור על נפש, בטוח סיפור שנפרט לנימי הכנות הדקים ביותר בקולו של מולינה – גאווה, חמלה, כעס, געגועים, כאב, פיוס. כמו הספרים הטובים ביותר, זה סיפור שחוזרים אליו שוב ושוב ומוצאים בו בכל פעם עוד שורות שמכות פתאום בגונג שבלב המאזין ומהדהדות בגוף, עוד שורת גיטרה או פסנתר מסתלסלת כמו קו תחתון מתחת המילים הכי חשובות או הכי שגויות. "O! Grace", "Josephine", "Hope dies last", "Little sad eyes", "Shenandoah", האלבום הזה מלא פיסות וסיפורים, עטופים במוזיקה ניל יאנגית על כל תקופותיו (כמעט), מלאים נשמה. ונשמה היא מה שאני זקוק לו כרגע. [מפ3]
  28. וואו, את זה לא ראיתי בא. שיר חדש למיוז! "United states of Eurasia" מזכיר לי שהמרחק ביני לבין הלהקה שפעם אהבתי מאוד הוא כפי הנראה גדול מכדי לגשר עליו. כלומר, ברור, גם אני מת על Queen, אבל בואו נתקדם הלאה, Shall we? [טיוב]
  29. 10 עטיפות אלבומים שהפכו אתרים ומקומות לאגדיים, מתחנת הכוח באטרסי ועד הבוטיק של פול. [אנגלית]
  30. "The fixer", שיר חדש לפרל ג'ם! ו… אני חייב להודות שהם לא ממש נשמעים כמו פרל ג'ם. קולות הרקע, הפזמון האופורי, ה… עליצות. איפה הכעס מרטש הוורידים של ודר וחבריו? אין לי שום דבר נגד שירים מסרטי קולג' של 1993, אבל פרל ג'ם קצת מתבזבזים כאן. [טיוב]
  31. [תודה לרועי] לא ברור איך פספסתי את זה בזמן אמת, למרות שזכרתי שאוקרביל ריבר הזמינו חברים לנגן את שירי האלבום האחרון שלהם, The Stand Ins. אחד השירים הכי טובים שם, "On tour with Zykos", סיפורה של גרופית שהושלכה בצד ה-Tour Bus, מבוצע על ידי Zykos, הלהקה המדוברת. [טיוב]
  32. [תודה לאסף] ששלף מאי שם את מה שהיה הפתעת הפסטיבל עבורי באינדינגב האחרון – השיר האחרון בסט של Tiny Fingers. הגעתי רק אליו, ראיתי, נדלקתי, נשרפתי, ומאז השתדלתי להגיע לכמה שיותר הופעות שלהם שיכולתי. ב-1 באוגוסט הם ינגנו בעונג שבת לייב! יאי! [טיוב]
  33. trentreznor
    אם תרגיזו אותי אני אסגור גם את הפליקר!!! (CC nc-sa)

  34. מה נהיה עם טרנט רזנור? תוך חצי שנה הוא הפך מגיבור המהפכה, שנותן מוזיקה ברמות שונות של חינם, מנהל חשבון הומה בטוויטר ושובר את כל המחיצות והתפיסות המוקדמות של הקשר בין אמן לקהל – למישהו שמגנה מתן מוזיקה בחינם ומוחק (לא סתם סוגר, מוחק) את חשבון הטוויטר שלו. מה נהיה? והאם ארוסתו הטרייה משחקת אותה יוקו אונו? והאם זה סקסיסטי מצידי להגיד את זה? [אנגלית]
  35. ולא רק טרנט רזנור, גם קונור אוברסט מביט אחורה בזעם ונוטש את הכינוי ברייט אייז, פור גוד. [אנגלית]
  36. [תודה ליאיר] לא מזמן סיפרתי לכם בדאגה שמגזין התרבות המצוין Paste נמצא בסכנה קיומית, וביקש מקוראיו עזרה כספית כדי לשרוד תקופת מעבר קשה (בתמורה, קיבלו התורמים מפ3ים בלעדיים מהמוני אמנים משובחים). אז נחשו מה? זה עבד! פייסט איז סייבד! פאוור טו דה פיפל! [אנגלית]
  37. אין מנוס מלהודות: הבחור הזה פשוט אדיר. בהכל. [וידאו]
  38. המוצרטאום כמרקחה: התגלו שתי יצירות פסנתר אבודות של מוצארט, ומקוריותן אושרה! רק בספטמבר שעבר נמצאה יצירה אבודה שלו בצרפת (אני זוכר את התרגשותי). באך בטח ממש מקנא. [אנגלית]
  39. freealbumרק אתמול מישהו אמר לי "ויש לך במשפחת העונג גם את זה, נו, המסתובב, אבל האתר שלו כבר מת, לא?" – אז לא, מובן שלא, וכהוכחה שיחרר היום ערן דינר פוסט חדש ב"זה מסתובב – מוזיקה נשכחת מימי הבראשית של הפופ העברי", הפעם על עליזה גבאי, שהוציאה את אלבום הפופ המודרני הראשון בישראל על פי דינר, בחור עם טעם וידע נהדרים במוזיקה עברית. והתענוג לא נגמר שם, כי לא רק שדינר מפנק אותנו עם פרטים שלא ידענו קודם מעולם, הוא מגדיל ונותן את כל האלבום כולו להורדה חינם. מיותר לציין שאי אפשר להשיג את האלבום הזה כיום בשום מקום חוקי. [עברית, מפ3]
  40. אגדות אורבניות נפוצות כמעט בכל תחום, אבל ברוקנ'רול הן נפוצות במיוחד, ממכירת הנשמה של רוברט ג'ונסון ועד הסיבה להסרת הצלע של מרילין מנסון. וזה מזכיר לי: אני מתכנן מחקר עצמאי על אגדות קיבוצניקיות, שזה כמו אגדות אורבניות רק כאלה שנפוצות בקיבוצים. האורגיות על הדשא הגדול בשנות השישים, החתול במכונת הלחם וכן הלאה. אם אתם מכירים כאלו – שלחו לי מייל. [אנגלית]
  41. "You saved my life", קליפ חדש לזמר המצוין והלא-מספיק-מוכר, קאס מקומבס, אותו הכרתי לראשונה בזכות מוזיקה נטו. [טיוב]
  42. [תודה לחובצי] מגנייייייייייייייייייייייייב. [כזה מין דבר]
  43. hipster
    אני היפסטר אמריקאי בפריז, וכל מי שפגשתי עד עכשיו מאגניב (CC-nc-nd)

  44. למה כל כך הרבה אנשים שונאים היפסטרים, כינוי החיבה\גנאי לחובבי אינדי סופר-אופנתיים? כותב אחד בפופמאטרז מנתח את השנאה שלו כלפיהם: הם לא כועסים בכלל כמו החבר'ה מהניינטיז, הם מעדיפים אופנה על פני מוזיקה ואירוניה על פני כנות, והם חושבים שהאינדי שייך רק להם. טור מעולה. [אנגלית]
  45. אייל מרדיו פרימיום להמונים התחיל כבר לסכם את העשור, המשוגע הזה. בעונג לא יהיה סיכום עשור, יש גבול לכל תעלול ויש דברים שלא צריכים לסכם כי הם פשוט גדולים וסובייקטיביים ומחייבים מדי (סכמו לי, בבקשה, את 10 האנשים החיים הכי טובים בעולם כרגע. מבינים?). בינתיים, ברדיו פרימיום, סוכמו לאחור 2009, 2008 ו-2007. וואו, שכחתי חצי מהאלבומים האלה! [עברית]
  46. אם ההחלטה של בק להקליט קאברים לשירים מהאלבום הקלאסי של Velvet Underground לא סיפקה אתכם (או השביעה אתכם ועכשיו אתם רעבים לעוד), שיתוף הפעולה הבא יגרום לכם לפיק ברכיים: וילקו הצטרפו לבק כדי להקליט מחדש אלבום של סקיפ ספנס, חבר בג'פרסון איירפליין. [אנגלית]
  47. בניו יורק טיימס עורכים מדי פעם פרויקט אופנה מצולם. מי שמכיר אותי יודע שאופנה זה ב-ו-ר-י-נ-ג! למדי בעיניי, אבל היי, כשהדוגמנים הם גיבורי אינדי שמינדי כמו ג'ני לואיס, קונור אוברסט, גירל טוק, זאק קונדון, נו אייג', לופה פיאסקו, רוברט סמית', ליקה לי ואחרים – לא תשמעוני מתלונן. [אנגלית. תצלומי אופנה לא צריכים להיות בשחור לבן, זה טיפשי]
  48. הפוסט הזה גרם לי לצווח בחדווה ולדמוע בגעגוע, ובכל המקרים (חוץ ממספר 9) להנהן בהבנה. 10 דברים שדור האייפוד לא יחווה לעולם. האהוב עליי הוא "לבחור דיסקים לנסיעה". זה משהו שהייתי עושה עד לא מזמן, כשהייתי לוקח את האוטו של ההורים ועורם דיסקים לנסיעת סופשבוע. ומה עם ערימות דיסקים שהפכו לריהוט יפה בסלון? מה עם שעות על גבי שעות של שכיבה במיטה עם חוברת המילים והאוזניות? צר לי אם אני נשמע קשיש, אבל אף ישיבה מאומצת מול המחשב באתר ליריקס מפוצץ פרסומות לא תשתווה לחווייה הזו, שמטמיעה בתוכך את האלבום בצורה חיה ומוחשית. מסע מרגש בשבילי הנוסטלגיה, וטור מעורר מחשבה באופן כללי. [אנגלית]
  49. מודסט מאוס מוציאים תקליטון שבעה אינטש חדש בן שני שירים, ובסטריאוגאם נותנים אחד, שחביב עליי במיוחד, בפיצ'פורק את השני. [סטרים]
  50. "I'm not mad", קליפ חדש לרונָן סטיינבאום, המכונה גם Ronan, זמר ישראלי מצוין שכדאי להכיר. [טיוב]
  51. "חברות תקליטים אינן חיוניות, יצירתיות או מעניינות", אומר פרנק בלאק. גוד מורנינג, פרנסיס! אבל אולי הגיע הזמן להביט סביב ולנסות לייבל אינדי שהתשוקה עוד בוערת בעצמותיו ולא בכיסו? [אנגלית]
  52. ועוד משהו על טרנט רזנור: לאחרונה פרסם רזנור פוסט מעניין בפורומים של NIN, ובו הרחיב מעט על עצותיו לאמן חדש שרוצה להתמודד עם הדבר הזה שנקרא אינטרנט ותעשיית המוזיקה. הרעיונות שם לא יהיו חדשים למי שקורא את העונג יותר מחודש. בין השאר הוא זרק הערה על בנדקאמפ, שגרמה להם להשיב לו בפוסט מעניין משלהם. שווה לקרוא אם אתם מוזיקאים, וגם אם אתם סתם מתעניינים בעתיד של מכירת מוזיקה. [אנגלית]
  53. ועוד משהו נבון מהבלוג של בנדקאמפ: כולם אוהבים לזעוק "האלבום מת! כולם קונים באייטיונז רק שירים בודדים היום!", ולמעשה, הסטטיסטיקות של iTunes מאשרות את הטענה הזו. אבל בבנדקאמפ חוקרים את העניין, ומגלים איך החלטה עיצובית "קטנה" בחנות של אייטיונז יכולה להביא למהפכת צריכה שכזו. האלבום אולי מת אבל מצאנו את הרוצח. [אנגלית]
  54. וכריס אנדרסון (עורך Wired) מזכיר לכולנו: אין שום בעיה בתעשיית המוזיקה, הבעיה היא בתעשיית המוזיקה המוקלטת, בחברות התקליטים. [אנגלית]
  55. onegbook
    הצילו, אני ספר! (תצלום: יובל סער)

  56. כל מי ששוחח איתי בשבועות האחרונים יודע ש"חגיגות 5 השנים" הן די שרירותיות. אני לא באמת יודע באיזה תאריך נולד העונג שבת הראשון ולכן אני בעיקר מעריך, או יותר נכון, מחפש תירוץ לחגוג. אבל קרו לי כמה דברים די מגניבים, שלא לומר מדהימים, בזכות העונג שבת. אחד מהם קרה השבוע, בתערוכת הבוגרים של ויצ"ו בחיפה, שם הציגו מעצבים צעירים את פרויקט הגמר שלהם להנאת המבקרים (לצערי, לא הצלחתי להגיע). אחת העבודות שם, של בחורה בשם עדי אלוני, הייתה ספר שנקרא "איך לא נהיה חרא של אנשים", והתבסס על פוסטים, לינקים ותגובות שהתפרסמו בעונג שבת בשנים האחרונות. די מדהים, אני יודע. ברוב נדיבותה, הסכימה עדי להדפיס לי עותק מהספר ואני מחכה לו בכיליון עיניים. עד שיגיע, אני מזמין אתכם להתפעל יחד איתי מהתמונות שצילם יובל סער הנהדר. אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מעולם לא חשבתי, בחלומותיי המרוחקים ביותר, שדברים שכתבתי ימצאו את דרכם לעבודת גמר נפלאה בבית ספר לעיצוב. איזה יופי. תודה, עדי, ותגידי לי למי להרביץ אם לא קיבלת על זה מאה. התערוכה עדיין רצה עד ה-1.8 (סמלי!), בויצ"ו חיפה, רחוב הגנים 21, בין השעות 12:00-20:00 בימי חול, 10:00-14:00 בשישי ו-10:00 עד 22:00 בשבת. קפצו אם אתם בסביבה. [פיקסלים]
  57. madeleine peyroux dammit those are a lot of letters
    (CC-nc-sa)

  58. [כותבת אורחת: טליה אליאב]
    את השיר הזה ["Between the bars"] כתב אליוט סמית' ובחרתי אותו כי בעוד שעה אני עושה דרכי להופעה של מדלן פירו. עכשיו, כשראיתי את הקליפ ביוטיוב רק התחזקה בי התחושה. התחושה הבסיסית של להיות לבד בעולם. געגוע למשהו ישן. לא תחכום לא גאונות. רומנטיקה כזאת. התמסרות. זה שיר יפה מאד. טליה [טיוב. לזה אני קורא קצר ולעניין]

שתהיה לכולנו שבת שבוגי! פור ריל!

20 תגובות על “עונג שבת: השועל במומו שועל”

  1. יאוזה, יופי של עונג ותודה על הקישור לאלבום שלי בבנדקמפ.
    בנושא בנדקמפ, הלינק לתגובה לרזנור והלינק למותו של האלבום הוא אותו הלינק.
    נודע לי ומטוב ליבי אני משתף.

    ואגב, שיחק אותה בן שלו, האלבום המדובר של מינגוס הוא הסיבה שאני אוהב ג'אז היום.

  2. אה, ואגב
    מדהים שבק החליט להטפל ל OAR של סקיפ ספנס, זה אלבום שבולט בנחיצותו להכרה רחבה יותר, טוב מאד שהוא גואל אותו מפינת יודעי הח"ן

  3. מאת חירות:

    גאיחה רק הערה באשר ללינק הראשון:

    בג'אז אין קאברים.
    יש שירים או סטנדרטים שיש להם אלפי ביצועים.

    גם ל "מעוז צור ישועתי" לא עושים קאברים.

  4. וואיי- הספר "איך לא נהיה חרא של אנשים" ממש מדליק.
    מזכיר את הגרפיקה של התקליט דוליטול של הפיקסס-
    אפרופו קריאת מילים של אלבומים ועטיפות

    לגבי נינה סימון במקרה אני נדלקתי על שיר שלה מפסטיבל הארלם 1969 שאתה הבאת.
    http://premiumradio.blogspot.com/2009/07/joy-jones.html

    ואני חושב שאתה חייב (אני יודע שזו המילה שאתה הכי שונא – גם אם אתה לא יודע)
    לעשות מצעד העשור.
    מי אם לא הקוראים כאן ידע לתת את המצעד הכי טוב של העשור הנפלא הזה.
    אצלי אפשר לקרוא את כל המועמדים האפשריים למצעד שזה (וגם לשמוע דוגמיות)

    http://premiumradio.blogspot.com/2009/07/2007.html

  5. מאת גבי:

    בנוגע ל-"מאמר השבוע" (אייטם 44) הנוגע ללב, ישנו תת-סעיף, מקומי יותר:
    "בקשה מחברי משפחה וכו' הנוסעים לחו"ל אלבום שלא ניתן להשיגו בארץ"
    (והאכזבה הקלה , כשהם שבו בטעות עם משהו אחר..)

  6. מאת תומג'י:

    ממש ממש רציתי ללכת להופעה של מדלן… ולא יצא. איך היה ?

  7. מאת MooTzk:

    גם אני לא התלהבתי מדי מרשימת המועמדים למרקיורי, אבל למען ההגינות לא שמעתי את Florence and the Machine עדיין (שנחשב לאחד המועמדים המובילים לפי מה שהבנתי), ו-Two Suns של באט פור לאשס זה בהחלט אחד מאלבומי השנה שלי.\

    Monsters of Folk זה שם פשוט ענק והשיר גם טוב. אני מסכים גם לגבי פרל ג'אם – נשמע כמו השירים האלה שנשמעים נחמד כשהם ברקע אבל ברגע שממש מקשיבים להם הם לא מספקים את הסחורה.

    אני אמנם בלב דור האייפוד, אבל בתור חלק מהזן הנכחד של קוני הדיסקים ממש הופתעתי לגלות עם כמה מהדברים ברשימה אני מזדהה (במיוחד הבחירת דיסקים לנסיעה!).
    את הטור של ההיפסטרס לעומת זאת לא בדיוק הבנתי, בעיקר כי אני לא מכיר את הקבוצה החברתית עליה מדובר, אבל שיהיה. בכל מקרה הקטע של "אתם לא כועסים ועושים מלא רעש ודיסטורשן" היה קצת דבילי בעיניי.

    עונג מצוין לפתוח איתו את השבת.

  8. מאת יעל:

    אני כל כך מסכימה עם מה שכתבת במספר 44. אפילו הכנת מיקסטייפ כל כך שונה היום – הרבה יותר מחושבת, כי אתה מוריד את כל הקבצים למחשב ומחליף ומזיז. בימי הקסטות המיקסטייפים אולי היו פחות מלוטשים אבל ממש נעשו בזמן אמת ושיקפו את מצב הרוח שלך ברגעי הכנתם: היית מקליט את השיר ומאזין לו בו זמנית, נזכר בשיר אחר ומיד מוסיף אותו בהמשך, יוצא מהבית, חוזר אחרי יממה במצב רוח אחר וממשיך על פיו לשיר שלישי וכן הלאה… אחרי כמה חודשים מוחק מהשיר השביעי ומקליט מחדש, יותר מאוחר מהשיר השני, זו היתה עריכה בלתי נגמרת שתמיד משתנה.

    בעיקר, נדמה לי, היה יותר כבוד למוזיקה, ההאזנה היתה איכותית יותר. האזנה מול מחשב לרוב נעשית ב"רקע", כי אתה משתמש במחשב בו זמנית ליישומים אחרים. כבר פחות ופחות נפוץ לשים דיסק ואז להשתרע סמוך למערכת ורק להקשיב ולתת למחשבות לזרום עם המוזיקה בלי לעשות שום דבר אחר.

  9. מאת נמרוד:

    בנוגע למרקורי – האלבום של The Horrors הוא אחד האהובים עלי השנה, וגם Friendly Fires טוב, אבל כדאי שהחברה ממרקורי יתנו איזו קפיצה לגלזגו (זה במרחב השיפוט שלהם)?

    ועוד לא אמרתי לך – מזל טוב לרגל חגיגות החמש והספר וכל זה.

    שבת שלום!

  10. מאת ח':

    אייטם 40 – אכן הרבה אוהבים לשנוא את פיצ'פורק שהוא אבי ההיפסטר.

    למען הכנות – מילים כמו היפסטר ופיצ'פורק מוזכרים בעברית אך ורק בעונג.

  11. מאת סטיבי:

    הפוסט על דור האייפוד באמת נהדר (ועדיין רלוונטי לגביי, שטרם נקלעתי לאייפודיות).

  12. מאת מיס בוז'רסקי:

    מבחינתי, ה-White lies היו צריכים להיות מועמדים למרקורי ולזכות בו.

    גם אותי השיר הזה של מיוז ביאס. אני מאד מקווה שהוא לא מעיד על האלבום.

    אהובתך אישה חכמה מאד :)

  13. מאת סנפספיקס:

    כבר עשו אלבום מחווה לסקיפ ספנס, אדי ודר שר שם. אני חושב שמכירים אותו בעיקר ממובי גרייפ ולא מג'פרסון איירפליין. חוץ מזה אלבום הסולו שלו מוזר ומעולה, לדעתי.

  14. מאת ג'וס:

    אהלן.
    הדרך הנהדרת לקריאת העונג (סעיף 6) היא להדליק את הפיצ'ר של "Click to Save". שבו הקלקה על לינג שומרת אותו בתוכנה, ולא פותחת אותו.

  15. מאת טליה:

    למי ששאל על ההופעה של מדלן פירו,
    ישבתי לי לבדי בין 1000 זקנים באולם אולי הכי יפה בתל אביב.
    מדי פעם יצאה לי קריאת התפעלות מהפסנתרן שלה שניגן כל כך יפה שליבי נשבר.
    היתה הופעה חיננית ומקסימה אפילו happy….?
    למרות הכל קיבלתי מספיק הרשאה לכתוב שיר מדכא באנגלית יום אחרי זה..
    ותודה לגיא על כל האירוחים. נמשיך ככה:)

  16. אוי כמה שאתה בסדר…
    תודה על התמיכה האדירה והעונג הנפלא.

  17. מאת סטיבי:

    בוז'רסקי, את צריכה לקבל יותר השפעה.

  18. מאת רועי:

    doves
    decemberists
    grizzly bear
    peter doherty
    איפה כל אלה נעלמו?
    ואגב בלי קשר- חוץ אולי משני שירים טובים, וויט לייז היא חרא של להקה

  19. מאת מיס בוז'רסקי:

    סטיבי, אני אראה מה אני יכולה לעשות בנידון 😉

  20. מאת דודו:

    אני מבין שאתה חושב שאתה לא היפסטר

כתיבת תגובה