1 באוגוסט 2014

עונג שבת: מי רוצה לברוח

אני לא מתבייש לרגע אחד לומר: "עונג שבת" הוא כלי פנטסטי לאסקפיזם. אלוהים יודעת שכולנו זקוקים מדי פעם לאסקפיזם, ובזמן האחרון הצורך הזה תכוף יותר. העונג של השבוע – היי, חזרתי מהחופשה! – לא מתיימר להתייחס לכל ההרג והזעם והצער שאופפים אותנו, פשוט כי בכל מקום אחר מתייחסים לזה, ואני לא רואה טעם להוסיף עוד. אני כן רואה טעם, גם אם מועט ורגעי, בלהציע לכם לברוח איתי לזמן מה. זו לא בריחה מתמדת, אני מבטיח\מצטער. אבל יהיה נחמד לשכוח מהכל למשך כמה אייטמים. זהו, זה כל מה שיש לי לומר בעניין.

    black-thought-the-roots-new-album-lead

  1. "האנשים מבקשים את אלוהים עד היום שבו הוא מגיע, ואז הם רואים את פניו, מסתובבים ובורחים. אלוהים רואה את פני האדם, מנענע את ראשו ואומר: הוא לעולם לא יבין". האלבום החדש של The Roots הוא קודר, כלומר הן עגמומי והן אפל, ובעיקר רציני לחלוטין. זה לא לגמרי מפתיע – גם האלבום הקודם שלהם היה קודר, וזה שלפניו. אבל יש משהו באלבום החדש, החל מהכותרת שלו "And then you shoot your cousin", שמיואש יותר, חמור יותר. אם בשני האלבומים הקודמים הם פלירטטו עם אינדי רוק – ג'ואנה ניוסם, סופיאן סטיבנס, ג'ים ג'יימס – באלבום החדש הם חוזרים אחורה: מסמפלים את נינה סימון ואת מארי לו ויליאמס מהסיקסטיז, אין זכר להתרפקות חייכנית על מרחב הניסוי המוזיקלי שמתאפשר להם מעצם היותם דה רוטס. להיפך. יש התכנסות, התמקדות. תחושה של שעת חירום, שאין בה זמן או מקום לקישוטים והנאות. זה לא אומר שזה אלבום שלא כיף גדול לשמוע. הוא קצר (מדי) והוא לא לגמרי שלם (בעיניי), ובכל זאת הוא אלבום אדיר שלא רק צריך לשמוע אלא כיף מאוד לשמוע, כי המוזיקה שבו היא פנטסטית. היא עובדת נהדר גם כמנוע לטקסטים ה, ובכן, קודרים, וגם כהקלה מהם. תקשיבו ל-"Understand" המצוטט לעיל, תגידו לי שזה לא שיר גדול. [מפ3]
  2. יש מספיק חדשות במקומות אחרים. בואו נדבר על הדברים שלא בחדשות.

  3. אחלה חדשות מבחינתי, וכאלה שציפיתי להן הרבה זמן: Rap Genius, האתר שהציע ליריקס של שירי ראפ עם הערות ופרשנויות למילים ושורות ספציפיות, מיתג את עצמו מחדש כ-Genius ומציע את אותה פלטפורמה פרשנית פתוחה לכל טקסט שהוא: שירים, מאמרי חדשות, סיפורים קצרים, מסמכים היסטוריים, מה לא. כל מה שקיים ברשת ויש מה להסביר בו – נמצא שם. וגם אתם יכולים לערוך ולהוסיף הערות. [אנגלית]
  4. PerfumeGenius_artispage-1

  5. משיר לשיר ומקליפ לקליפ, עושה Perfume Genius את הדרך מיוצר אינדי שולי ואלמוני לכוכב כריזמטי קווירי שקשה לעמוד בפניו. תראו את הקליפ של "Queen" (ותשמעו את השיר!) ותבינו בדיוק על מה אני מדבר. [טיוב]
  6. [תודה להלל] אני בהלם חיובי מהסיפור הזה: סם קוק היה אחד זמרי הסול הכי גדולים של המאה (וכמו רבים מהגדולים באמת גם הוא מת בגיל צעיר: 33), ואם אתם אמריקאיים, או מעל גיל 50, או מתעניינים באיזו שהיא צורה בהיסטוריה של המוזיקה האמריקאית – אתם לא רק מכירים אותו, אתם אוהבים אותו. כמו זמרים רבים שעלו לגדולה לאומית, גם אחיו הקטן של סם, LC קוק, ניסה לרכב על הגל. גם הוא זמר מוצלח והקול שלו דומה למדי לזה של אחיו הגדול. ב-1964, כמה חודשים לפני שסם נהרג, LC הקליט אלבום בכורה מוצלח למדי: סול ישיר, מתוק-מריר, עם הקול המעט-מחוספס הזה. והנה ההפתעה: האלבום הזה לא יצא. מאז עברו 50 שנה, ו-LC, עדיין בחיים, חוגג השנה 81. ועכשיו, עכשיו יוצא האלבום הזה. והוא ממש אחלה. תקשיבו ל-"Put me down easy" ותגידו לי שזה לא זהב. [טיוב]
  7. ראפ, ה-EP החדש של מיכאל כהן (מכהן@מושון), מחכה לכם בבנדקאמפ. כהן מרפרפ, והפיק כמעט את כל הקטעים בעצמו. בעיניי הביטים מעניינים הרבה יותר מהחרוזים, אבל תחליטו בעצמכם. [בנדקאמפ]
  8. באיזו תחנה איזורית בארה"ב שמעתי פתאום שיר שלא הכרתי, אבל היה לי ברור לחלוטין מי שר אותו – ג'ף טווידי מ-Wilco. בסוף השיר אישרה הקריינית שמדובר בפרויקט חדש, Tweedy. גוגל מספר לי שבפרויקט שותפים ג'ף ובנו, ספנסר, שמכה בתוף ולא יוצא פראייר בשום צורה. בסאונדקלאוד של הלייבל dBPM אפשר כבר לשמוע כמה שירים די מעולים מתוך האלבום המתקרב שלהם. אהבתי במיוחד את "Diamond light pt. 1". [סטרים]
  9. הנה שת"פ לא צפוי בשיט אבל ממש משמח: Lia Ices, שהמיסה את לבי באלבום הבכורה האדיר שלה ומאז די נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה, חוזרת. עם שיר חדש. שהפיק Clams Casino, ממפיקי ההיפ הופ היותר מעניינים של השנים האחרונות. האזינו ל-"Higher", שלא נשמע כמו שומדבר ששמענו קודם מאייסז, ורק קצת כמו דברים ששמענו קודם מאדון קזינו. בכל מקרה זה אחלה קטע. [סטרים]
  10. מדור הפיצ'רים הארוכים של באזפיד הולך ומתפתח לאחלה מדור בשביל אנשים שאוהבים לשבת יותר משתי דקות לקרוא משהו. השבוע הם הפתיעו עם כתבת פרופיל על היוצר האלקטרוני הישראלי Borgore (אסף בורגר), עם התמקדות בשנאת הנשים שנודפת מהטקסטים ומההתנהלות שלו. אגב, אם פספסתם, לפני שלוש שנים התלווה לבורגור כתב בלייזר ויצאה לו כתבה אחרת לגמרי. מעניין להשוות. [אנגלית; עברית]
  11. אפרופו בורגור, לעדי אולמנסקי יש קליפ חדש, "Was it you". בורגור מתארח בו, אבל מה שמעניין יותר הוא שביים אותו גל מוג'ה המחונן. [טיוב]
  12. [תודה לאביטלי] האנטומיה של שירים: קריקטורה משעשעת. [אנגלית]
  13. נראה אתכם צופים בכל הווידאו הזה, עד הסוף. ולא, הוא לא מזעזע או מגעיל בשום צורה. פשוט – נראה אתכם. [טיוב]
  14. damonweekהנה מה שאנחנו מפספסים. כשיצא Everyday robots, אלבום הסולו של דיימון אלברן, מיהרתי לקטלג אותו במדף ה"נחמד אבל לא ממש חודר את העור". כמעט המשכתי הלאה. אני שומע מאות אלבומים חדשים בשנה, וממשיך הלאה מאות פעמים בשנה. בניסיון להספיק יותר, הרבה פעמים אני מספיק פחות: אני לא נותן לאלבומים מסוימים את ההאזנות החוזרות, שפותחות לי את הדלת לאלבום כמו שהוא באמת, כמו שהוא כשהוא נתפס במלואו, ולא בהאזנה אחת חולפת, מקסימום שתיים, לפני שאני מדפדף הלאה. אני יודע שחלק מכם מזדהה עם מה שאני אומר. האלבומים שאני מתעכב עליהם הם בדרך כלל אלה שתופסים אותי בהאזנה הראשונה. החדש של אלברן לא היה כזה. אבל חזרתי אליו כמה פעמים, כי האווירה המלנכולית, המוקפדת והרפויה שלו נעמה לי. ואחרי כמה ימים איתו התחיל להתחוור לי שזה אלבום גדול. גדול כמו The good, the bad and the queen (שהוא באמת גדול, למקרה שדפדפתם אותו הלאה), גדול כמו הדברים הכי גדולים שאלברן עשה, בין אם עם בלר או עם הגורילאז. סימפוניה של מלנכוליה. הוא קודם כל גדול כי הוא קטן: הוא לא מנסה להקיף את כל העולם שש פעמים כמו עם הגורילאז, הוא לא מנסה להמציא סאונד חדש או אטיטיוד חדש כמו עם בלר. זה אלבום מינורי, לפרקים כמעט מינימליסטי, ואלברן הקפיד על פרטי פרטים כדי שהוא יישמע כאלבום נונשלנטי, לא מתאמץ. וה"קטנוּת" הזו מכריחה אותך להתקרב אליו כדי לשמוע. ואתה מתקרב, ובלי לשים לב אתה מרשה לו להניח עליך זרועות רכות, לחבק אותך, לבלוע אותך אל תוכו. זה קורה בעיקר בבור שפעור לו באמצע, ברצף המשולש שמתחיל ב-"The selfish giant" ונגמר ב-"Hollow ponds". באמצע משתרע, על כל שבע הדקות שלו, השיר האהוב עליי באלבום, "You & me". סוג של אפוס צנוע, אם תרשו לי אוקסימורון קטן. המנון של התפרקות. העניין עם האלבום הזה, שנכנס לי עמוק מתחת לעור, הוא שאני לא יכול לשכנע אתכם במילים. אתם פשוט צריכים לתת לו צ'אנס, רצוי יותר מאחד. אתם יודעים מה? זה ממש קל. הנה כל האלבום להאזנה חופשית. תנו לעצמכם לשקוע בהאזנה אמיתית אליו. הוא ממכר. [טיובז]
  15. The New Yorker רענן החודש את עיצוב האתר שלו, ונתן לגולשיו מתנה: כל הכתבות, הסיפורים והמאמרים שפורסמו בשבועון החל מ-2007 יהיו פתוחים בחינם לקריאה אונליין, עד סוף הקיץ. הגליונות החדשים שיתפרסמו עד בוא הסתיו יהיו גם הם פתוחים במלואם. זהו אמנם שבריר קטן מהארכיון העצום של המגזין, שמפורסם ברצף מזה כמעט 90 שנה, אך עדיין מדובר באלפי טקסטים. כדי לעשות סדר בבלגן, Digg מציע כמה מאמרים מומלצים להתחיל בהם. [אנגלית]
  16. Summer-Madness-6-day

  17. הקיץ לא התחיל רשמית כשמעלות החום שברו את גבול ה-40, אלא כשמורפלקסיס פרסם את המהדורה השנתית של מיקסטייפ הקיץ הכפול שלו. זה הפסקול היחיד שאתם צריכים: פרק היום, פרק הלילה. [עברית, מפ3]
  18. [תודה לעמית] שכותב בטוויטר: "ג'יי ווטסון/GUM, שמנגן הן בטיים אימפלה הן בפונד, הוציא אלבום סולו. האזינו לו במלואו". [טיוב]
  19. בר חיון שואל באלכסון: האם מוסיקה היא כמו עוגת גבינה – מהנה אך חסרת ערך – או שמא יש משהו שכדאי עוד לבדוק? [עברית]
  20. ועוד שואל ומגלה לנו בר חיון באלכסון: האם ייתכן סוג חדש של אמנות באמצעות הלחנת מוסיקה עבור חוש המישוש? האם אנחנו יכולים לחוש מוזיקה בעזרת העור, ולא עור התוף? תודו שזו שאלה ממש טובה. [עברית]
  21. גם מיכל שליו מצטרפת לרצף האייטמים המוזיקליים באלכסון, עם כתבה קצרה על ההיסטוריה והפסיכולוגיה של מוזיקת המעליות. [עברית]
  22. בשנות השבעים, כל מיני מטיפים נוצרים טענו שלד זפלין מפיצים מסרים נסתרים של שטניזם וכו', והוכיחו את זה מעבר לכל ספק (!) כשהשמיעו שירים שלהם לאחור. הם עשו את זה גם בטלוויזיה, ועכשיו מישהו לקח את ההיפוך שלהם והפך אותו שוב. אז ככה נשמעים מטיפים נוצרים כשהם מאזינים ללד זפלין הפוך, הפוך. [טיוב]
  23. אבא גאון. [טיוב]
  24. פוטומאט רקחו רימיקס לאחד השירים היפים של השנים האחרונות, "גלי גלים" של טליה אליאב. [סטרים]
  25. אני יודע שזו לא נחמה על הביטול של ניל יאנג, אבל זה כן ממש מצחיק: מפעם לפעם שולף ג'ימי פאלון את החיקוי המעולה שלו לניל יאנג כדי לשיר בתכנית שיר פופ גרוע ולהפוך אותו למשעשע. הפעם הוא הרים את הרף גבוה מאוד, כשהצליח לגייס את קרוסבי סטילס ונאש האמיתיים, שישירו איתו את הלהיט החמוד "Fancy" של איגי אזיליה. [טיוב]
  26. אי שם בכבישי ארה"ב היה נדמה לי פתאום שאני שומע ברדיו שיר של Counting crows שאני לא מכיר. אפילו שיר מוצלח מאוד שלהם שאני לא מכיר. לרגע הצטמררתי: אלבום חדש ולא ידעתי? ואז הסתבר שכן, לא פחות מכן. אלבום חדש בדרך, והסינגל החדש, "Scarecrow", מצוין. מאז יצא גם [תודה לחן] "Palisades Park". [טיוב]
  27. במגזין של בנדקאמפ מפרגנים בענק לסצינת הביטים המעולה של תל אביב. כבוד. [אנגלית]
  28. beck-lost-and-found-cover-2014-cred-peter-hapak-678x561

  29. כצפוי, בק נשבר. לפני שנה הוא הוציא את Song reader, אלבום שלם בדמות ספר תווים בלבד, לא כהקלטה, כך שכל אחד היה יכול לנגן כאוות נפשו את ה"אלבום". עכשיו מוציא בק את ההקלטה, ויחד איתה את האוויר מהבלון. חבל, אבל נו. בכל מקרה, הוא הזמין כמה ידידים אלמונים – ג'ק וייט, ג'ף טווידי, ג'ארוויס קוקר, נורה ג'ונס, לורה מארלינג ואחרים – לשיר יחד איתו. אם יש לכם חשבון ספוטיפיי, תוכלו לשמוע את האלבום כאן. [אנגלית; ספוטיפיי]
  30. אה כן, בק הוציא גם אלבום אולפן "רגיל" השנה. הקליפ החדש מתוכו, "Heart is a drum", חוזר לכמה מהדמויות שהופיעו בקליפ האהוב של "Loser", לפני 20 שנה. [טיוב]
  31. "תופסת מרובה", שיר חדש לניר מטרסו (צ'רלי קצ'רלי, המהפכה המיותרת, סקין בלוז). מקרקש כיאות. [בנדקאמפ]
  32. לא מצליח להפסיק לצפות בקטע הזה של מורגן פרימן מדבר אחרי שהוא שואף הליום. [טיוב]
  33. החודש מלאו 25 שנה ל-Paul's boutique של הביסטי בויז, ולרגל החגיגות צף מחדש מיקס מדהים שנעשה לתכנית הרדיו של נינג'ה טיון, Solid steel. השעה, שממוקססת על ידי שלושה די-ג'יים משובחים, מורכבת כולה מהמקורות של הדגימות הרבות שנקצצו לתוך האלבום + הראפ של הביסטיז (א-קפלה) + שלל הקלטות שטח וראיונות שונים. תענוגות. [סאונדקלאוד]
  34. ב-NPR בחרו את 25 האלבומים שהם הכי אוהבים ב-2014 עד כה, וכצפוי יש שם מן הצפוי, ולמרבה התענוג יש שם לא מעט אלבומים שלא שמעתם עליהם ועכשיו תשמחו לשמוע אותם. [אנגלית, סטרים]
  35. ערן דינר חזר עם פוסט נדיר בבלוג האדיר שלו "זה מסתובב". כבר מקריאת הכותרת שלו קיוויתי שזה יהיה פוסט שיעסוק באלכס וייס, אולי המעבד הכי מעניין שהסתובב בפופ הישראלי ובהחלט המעבד האהוב עליי – וכמה שמחתי שניחשתי נכון. מאחורי הקליק מחכה לכם מיקסטייפ אדירים עם 20 מהשירים הכי יפים שווייס עיבד. מדובר בתענוג צרוף. [עברית, סטרים]
  36. סקרן מאוד לקראת האלבום החדש של Spoon, להקה מצוינת שפעם כתבתי עליה – ואני עומד מאחורי אמירתי – שהיא תמיד מעניינת אבל אף פעם לא מרתקת. "Inside out" הוא אחלה שיר שהוא גם דוגמה טובה מאוד לטענתי. [טיוב]
  37. ואם השיר של Spoon הדליק אתכם אבל אתם לא יודעים מאיפה להתחיל – הנה מדריך למי שרוצה להתחיל עם ספון. שימושי! [אנגלית]
  38. SBTRKT ממיט עלינו שיר חדש, "New dorp, New York", עם לא אחר מעזרא קניג, סולן Vampire weekend, על המיקרופון. יופי של קטע. [טיוב]
  39. תודה לחברים באנדי שהמליצו על "Lifespan", סינגל מצוין של הרכב בשם Vaults, שאחרת הייתי מפספס. [טיוב]
  40. Weird-Al-Yankovic-Foil-Royals-music-video-600x337

  41. מכל הקאמבק של Weird Al Yankovic, הכי צחקתי מ-"Foil", הגרסה המטופשת והנפלאה שלו ל-"Royals" של לורד. [טיוב]
  42. "Rapt", שיר חדש של קרן או, שנשמע כאילו היא הקליטה אותו בחדר השינה שלה. [טיוב]
  43. קבלו חידון לסופ"ש: האם תוכלו לזהות את להיטי הסבנטיז האלה לפי השנייה הראשונה שלהם בלבד? אני הצלחתי 10 מתוך 16. שימו לב שמתחת לחידון יש חידונים נוספים של ה-90יז (הצלחתי 15!) וה-80יז (אפילו לא ניסיתי). [אנגלית]
  44. אוהבינג: את הקולנס שנודף מ-Destroyer – בניגוד לאנטי-קולנס החמור של AC ניומן, ששר כאן – בקליפ החדש ל-"War on the east coast" של The New Pornographers. וגם השיר אחלה. [טיוב]
  45. [תודה ליניב] לא הייתם מצפים שטיילור סוויפט תפרסם בוול סטריט ג'ורנל מאמר דעה מנומק על העתיד של המוזיקה הפופולרית, אבל היי, גם לא הייתם מצפים שברזיל יפסידו ככה במונדיאל. תראו מה זה ציפיות. [אנגלית]
  46. לפני שנה הייתי בפסטיבל פרימוורה בספרד, ואחת הלהקות שהלכתי לראות בלי להכיר בכלל הייתה Dope body, הרכב פאנק סופר-רועש מבולטימור שנתן הופעה פשוט פסיכית באחת הבמות הקטנטנות. יש להם סינגל חדש, "Hired gun". הוא לא הדבר הכי מעניין ששמעתי השנה, אבל מתוך תודה עמוקה על אחת מההופעות הכי טובות שראיתי בפסטיבל, אני מרגיש מחויב לתת לכם לשמוע את זה. [סטרים]
  47. [תודה לגיל] מעריצי לואי ת'רו, כמוני, בוודאי ישמחו לצלול למרתון לואי ת'רו לאורך כל השבת. הרשו לי לעזור לכם בזה: ברדיט הרכיבו רשימה של כל הפרקים של ת'רו מכל גלגולי הסדרה שלו, עם לינקים עובדים לצפייה ישירה בכל אחד מהם. לכך קוראים עונג שבת. [אנגלית, טיוב וחבריו]
  48. יואב בריל מ-The Secret Sea רקח רימיקס כמעט רייבי ל-"Kind of dance" של להקתו. אוהבינג. בתיאור של הווידאו יש גם לינק להורדה חופשית. [טיוב]
  49. אני עדיין מצטמרר מתענוג כשאני נזכר ברגעים מההופעה של Son Lux בבארבי. וואו. כמה יפה זה היה? האם יש משהו יותר יפה? כן, בעצם. אבל לא הרבה דברים. איפה הייתי? אה כן: ללאקס יש קליפ חדש לשיר הסוגר של האלבום, "Lanterns lit". נחשו כמה יפה הוא? [טיוב]
  50. נראה אם תצליחו לזהות את המוזיקאים רעולי-הפנים בקליפ של "משהו אחר קרה", שיר חדש של חביב המדור רייסקינדר. [טיוב]
  51. כתבת פרופיל בניו יורק טיימז מגזין לניק קייב? אל תעבירו לי שיחות. [אנגלית]
  52. Mary_Lou_Williams_(Gottlieb_09231)

  53. אי שם בצד הראשון של האלבום החדש של הרוטס מתפרץ פתאום קטע א-קפלה מהמם ביופיו של 40 שניות, שאי אפשר להישאר אליו אדישים. מיד רצתי לחפש מה מקורו, ואז הורדתי את כל האלבום כי כוח המשיכה של הקטע הזה הוא עצום. מארי לו ויליאמס, שאחראית לו, הייתה פסנתרנית ויוצרת ג'אז שניגנה עם דיוק אלינגטון כשהייתה רק בת 15 (1925). היא ניגנה והתחברה עם כל הענקים הבאמת ענקיים של תור הזהב של הג'אז. ב-1963, אחרי שהפכה לנוצריה אדוקה, היא הקליטה שני אלבומים דתיים. אחד מהם, Black Christ of the Andes, הוא האלבום שנפלתי לרגליו. אלבום שהוא יותר גוספל וסול ובלוז מאשר ג'אז כפי שהייתם מצפים לו (אף על פי שיש בו גם הרבה מזה), והרבה יותר מגוון ומורכב משהייתם מצפים. הסיפור של ויליאמס מרתק – בין השאר היא הקימה בעצמה חברת תקליטים, חברת פאבלישינג וגם עמותה שעזרה למוזיקאים מכורים לסמים לחזור להופיע. "The Devil", הקטע שהרוטס גזרו ממנו 40 שניות, הוא מפואר הרבה יותר במלואו. כדאי לקרוא על מארי לו ויליאמס, אבל יותר מכל כדאי לשמוע אותה. [מפ3]

שתהיה שבת שלום, הפעם.

11 תגובות על “עונג שבת: מי רוצה לברוח”

  1. מאת עירא:

    עוד לפני שקראתי אייטם אחד- תודה על האפשרות לקרוא משהו לנשמה, נקי מחדשות ואופל, עם הקפה של שבת בבוקר.

  2. מאת ירדנה בזיליקום:

    מעולה, תודה על הבורחנות

  3. מאת דורון (אחר):

    האם יש אפשרות לשמוע את החדש של בק בלי סופטיפיי?
    (ואל תשלחו אותי לגוגל, אני שואל כי לא מצאתי בחיפוש שלי)

  4. מאת דורון (אחר):

    אה! וגיא, טוב שחזרת!

  5. מאת אפילו עז:

    וואו, פוסט חדש של ערן דינר, היאח!

  6. מאת מיכאל גינזבורג:

    החדש של דיימון אלברן באמת רק נחמד. הכתיבה והשירה שלו עדיין נפלאים אבל המוזיקה הרבה פחות, כל הביטים השבורים והלא קוהרנטיים די הפריעו לי. בפרויקט הקודם שהתנהל על טהרת מוזיקה קלאסית זה לא הורגש כי המופתיות נזלה מכל עבר.

  7. מאת אבי:

    איזה כיף שחזרתתתת.

    :)

  8. מאת עידו:

    וואו, אחד מהעונגים הטובים ביותר שקראתי

  9. […] האסקפיזם והמוסיקה: תראו מי חזר! סוף סוף עונג חדש כל שישי. התגעגענו, […]

  10. מאת דביר:

    איזה כיף, שעות של עונג רצוף. תודה רבה על ההארות המוזיקליות והתרבותיות.

כתיבת תגובה