21 ביוני 2013

עונג שבת: לקרוא ולשרוף

    elo

  1. עזבו ז'אנרים, עזבו אינדי VS פופ, עזבו חדשנות VS שמרנות, עזבו עזבו, פשוט עזבו – פשוט תגידו לי – היש הרבה שירים מושלמים יותר מ-"Can't get it out of my head" של ELO? הרי ברור לכל אדם בעל אוזניים שהתשובה היא לא. אבל התשובה היא החלק הקל. החלק הקשה הוא השאלה: למה? למה השיר הזה כל כך נפלא? האם זה כי הוא נבואה שמגשימה את עצמה, ובכל פעם שאני שומע אותו הוא אכן לא יוצא לי מהראש במשך ימים ולפעמים אף שבועות? האם זה בגלל התזמור הפנטסטי? בגלל הסאונד הנרחב? בגלל הלחן? בחיי שאני לא יודע. אני רק יודע שבכל פעם שאני שומע את השיר הזה אני מרגיש שהחיים שלי התרחבו ממסך של אייפון ל-IMAX מלכותי ונרחב, הרבה יותר גדול מגבולות התודעה האנושית. ELO תמיד ידעו להטיס את האוזניים שלנו לחלל בשיר פופ אחד. ונכון, מיסטר בלו סקיי לוקח את השיר הזה בהליכה, אבל תחשבו כמה גדול צריך להיות כדי לקחת שיר כזה ענק בהליכה, ותחשבו כמה גאון צריך להיות כדי לכתוב את שניהם. [מפ3]
  2. זו אולי לא "חדשה", וגם כתבתי את זה גם בפייסבוק של העונג, אבל אני חייב לומר את זה פה בקול גדול – תעצרו רגע ותסתכלו מה קורה סביבנו. בשבועות האחרונים קיבלנו אלבומים חדשים של [הקליקו ותגיעו לאלבום] אביב גדג', יהוא ירון, נדב אזולאי וגיל נמט, טליה אליאב, כלבי רוח, אליוט, אבי עדאקי, הבילויים, צביקה פורס, שי נובלמן… והקטע הבאמת פסיכי הוא שכולם אלבומים נהדרים לכל הפחות, וברוב המקרים ממש מעולים. שלא לדבר על כך שבשבועות הקרובים נקבל אלבומים חדשים של חיה מילר, תעני אסתר והאחים רמירז, טו ניים ג'אסט אה פיו. גבירותיי ורבותיי, זה תור זהב, מה שקורה פה. אל תיזכרו בו רק בדיעבד, תיהנו ממנו כבר עכשיו. לכו להקשיב לכל האלבומים האלה – הם כולם מחכים לכם במלואם ובחינם, שזה מדהים בפני עצמו. וכמובן, אם אהבתם – תנו כמה שקלים, ברוב המקרים הם ילכו ישירות למוזיקאי וללהקה. ואין חשוב מזה. [בנדקאמפ]
  3. מה נשתנה העונג הזה? שבכל העונגים אנו בעיקר שומעים מוזיקה. העונג הזה, העונג הזה, התחשק לי מאוד לקרוא כתבות מגזין מעולות, ארוכות, מעמיקות, ולכן תמצאו כאן כמה כאלו, ואפילו כתבות שהתרחבו לספרים שלמים שזמינים אונליין לקריאה. כי אף שבת אינה מושלמת בלי להשתרע על הספה לשעתיים ולקרוא משהו ממש מעניין. [תיהנו]
  4. אלבום חדש #1: חיכינו וציפינו וקיווינו וגם שמנו כסף בקמפיין – והנה זה הגיע: אלבום שני של יהוא ירון, "אמן השכנוע העצמי". לא ארחיב כי כתבתי עליו בחלוקת האלבומים בעונג (שעדיין פתוחה), וכאן אפשר להאזין לכל האלבום. ואוי, כמה שזה טוב. אומרים לי פה באוזנייה שמי שקנה מהדורה מוגבלת דרך הקמפיין יקבל גם כמה שירים שהוקלטו לעונג סשנז ב-2008. קוואמי אירח אותו למפגש ענקים ברדיו הקצה. והנה גם קליפ ל"היא". היי, רק עכשיו הבנתי ששיר הנו-גוספל הראשון ששמעתי מיהוא, "כולם כל כך שקטים פתאום", בכלל לא באלבום אופס, טעות שלי, הוא לגמרי שם. [עברית; בנדקאמפ]
  5. אלבום חדש #2: חיכינו וציפינו וקיווינו וגם שמנו כסף בקמפיין – והנה זה הגיע: אלבום שני של אבי עדאקי, מהשנונים והמרגשים שבכותבינו. גם הפעם אקצר במילים כי בתחילת השבוע הבא יפורסם כאן פוסט עם חלוקה שירחיב על האלבום. רק אגיד שזה מעניין שבאלבום הראשון הוא היה "מודע אני" והפעם הוא "אסיר תודה" (כשם האלבום). האזינו בבנדקאמפ לכל האלבום, שמורכב משירי אהבה לפי הסדר הכרונולוגי שבו נכתבו (רק הפוך, מהסוף להתחלה). [בנדקאמפ]
  6. אלבום חדש #3: אני זוכר בתחילת האלף, כשקוואמי ועוד כמה אנשים עפו על How to be shy, אלבום הבכורה של שי נובלמן, ואני לא הבנתי מה הם רוצים. לא מעט דברים קרו מאז, כמו אלבום שני לשי נובלמן ואז, השבוע, אלבום שלישי ועוד בעברית. בדרך גם הטעם וההקשר המוזיקלי שלי הלכו והתרחבו, הלכו והסתקרנו, והאלבום החדש של שי נובלמן תפס אותי בדיוק בזמן וחזק מאוד באוזניים. יומי הוא חלום, שזורם כולו בבנדקאמפ, הוא אלבום יפהפה מבחוץ (עם עטיפה מרהיבה בקליגרפיה של גיתית רפאל) ועוד יותר יפהפה מבפנים, עם לחנים מסחררים, עיבודים שהם הרבה יותר מעוד מחווה לסאונד של פעם (עוזי פיינרמן שותף להפקה ולעיבודים) ובעיקר עם זמר שבחיים לא שמעתי אותו שר ככה. העברית, אני טוען בכל פעם שאני שומע אמן ישראלי שרגיל לשיר באנגלית ומנסה פתאום שיר בשפת האם, העברית מוציאה משהו מעומק הבטן. "פופ סיקסטיזי פסיכדלי מתוזמר", הוא קורא לזה בבנדקאמפ, ואני מוסיף: ובעברית! וכמה שזה ממלא את הלב. [בנדקאמפ]
  7. אינדי סיטי העלו שלל קליפים חדשים ליוטיוב, שכוללים את הבילויים, רותם אור, אסתר ראדה, התפוחים ועוד. [טיוב]
  8. אני בעצמי מופתע שזה בעונג, אבל מצאתי את עצמי מחבב למדי את "ישראבלוז", שיר חדש של חמי רודנר, זמר שלא עושה לי את זה בדרך כלל. וואלה, כשזה מגיע זה מגיע. [טיוב]
  9. maportrait

  10. כמה שזה יפהפה: פורטרטים על מפות, לא כאלה של אוכל, כאלו שהולכים בלעדיהן לאיבוד. [פיקסלים]
  11. משוגע על הקליפ החדש ל-"Tattered line of string", האאוט-טייק של הפוסטל סרוויס – כי מי אמר שכוח הכבידה חייב למשוך רק לכיוון אחד? [טיוב]
  12. "לפני 60 מיליון שנה, אבות אבותינו החליטו לעלות על העצים. כדי לגלות איך ולמה זה קרה, עלינו לבחון את הקשר שלנו עם חרקים ופרחים". באלכסון מתרגמים כתבה מהניו סיינטיסט, שבוחן את הקשר האפשרי בין התפתחות האדם להתפתחות הפרחים. [עברית]
  13. לאוקרביל ריבר יש שיר חדש ואלבום חדש בדרך, ואלו חדשות טובות לכל מי שיודע מה טוב. הקליפ החדש, "It was my season" הוא לא לגמרי קליפ, הוא מה שנקרא "ליריק וידאו", כלומר כזה שמציג את המילים של השיר ולא עלילה או דמויות או ווטאבר. אבל בעיניי זה לגמרי קליפ. מי אמר שצריך עלילה או דמויות או ווטאבר? יש כאן קליפ יפהפה בפני עצמו, עם תפאורת תיאטרון נהדרת (שיש מאחוריה סיפור) שעוברת את כל שלבי היום, משחר ועד לילה. [טיוב]
  14. אצל חיים באר, גם זיכרון שולי ונחמד מחנות ספרים הופך לסיפור נפלא במיוחד. [עברית]
  15. [תודה לרותם] הקליפ החדש והמעולה של הארקטיק מאנקיז, "Do I wanna know", מתחיל במינימליזם כמעט משמים, ומסתיים בכזו אורגזמה ויזואלית שקשה למצמץ. יופי של קליפ אנימציה, מלא באטיטיוד, כמו השיר עצמו. יאללה, מתי אלבום חדש? [טיוב]
  16. מה יקרה אם כל הכלבים ייכחדו? זו הנחת המוצא ב-"You & I", הקליפ החדש והנהדר של Local Natives המצוינים. זה מתחיל עצוב, זה כמעט מצחיק לפרקים, ובסך הכל זה בעיקר מרגש, ומרגיש כמו סרט קולנוע קצרצר. [טיוב]
  17. כן, זה בא עם קליפ (לא מעניין בעליל), אבל העיקר פה הוא – שיר חדש ומעולה ל-Fuck Buttons!!! הוא פאק באטנז, תעשו לי drone! האזינו היטב ל-"The red wing". [טיוב]
  18. סגול 59 וערן דינר מהבלוג זה מסתובב [שהוא באמת צריך לחזור לעדכן יותר מפעם בשנה] עשו קרב מציאות פופ ישראליות – מי מוצא קטע יותר נדיר ומגניב – בווינילים בלבד. התוצאה היא מיקסטייפ משותף, "59 דינר", שעה ועשרה של אוצרות פופ ישראליים שאתם באמת באמת צריכים לשמוע. בואו רק נאמר שהוא נפתח בביצוע פ'אנק ל"זמר נוגה" של רחל (בלחן אחר לגמרי). אפשר גם להוריד למען ישמעו ויישמעו. כותב לי דינר: "רוב החומרים הם מתקופת הזוהר של הפופ העברי, מסוף שנות ה-60 ועד ראשית ה-80, ומטבע הדברים, יש שם כמה קטעים שערכם בעיקר קאלטי, אבל החיפוש אחרי גימיקים דווקא לא היה הרעיון שלאורו צעדנו פה. להפך, ניסינו לחפש, גם במקומות לא צפויים כמו תקליטי ילדים, את הקטעים יוצאי הדופן שערכם המוזיקלי לא נופל מחנם הנוסטלגי או הקומי. מקווים מאוד שהצלחנו". [סטרים]
  19. colorphoto

  20. היסטוריה קצרצרה (יחסית) של הצילום בצבע. [אנגלית]
  21. [תודה לאסא] "Kabuki" הוא שיר חדש ולוהט של Crunch 22 הישראליים עתירי הגרוב. [סטרים, מפ3]
  22. אין לי מושג (עדיין) מי זה מולי אלון ואם השפם הזה הוא רציני או אירוני, אבל אני אוהב את הסאונד בשיר החדש שלו, "אבק". [טיוב]
  23. במגזין המקוון המעולה לספרות ילדים, "הפנקס", נותנים לקרוא את הפרק הראשון של הגרזן של גארי פאולסן, על בריאן בן ה-13, ש"מוצא את עצמו לבד בשממה הקנדית ללא דבר פרט למעיל רוח קרוע וגרזן, שאמו נתנה לו במתנה". כן, זה ספר לנוער, אבל איפה היינו בעולם הזה בלי ספרים טובים לנוער? [עברית]
  24. אני לא זוכר אם סיפרתי לכם או לא, אבל אם לא, אז האנג'לסי הממש-מעולים מקליטים אלבום ראשון, ובואו נגיד את זה ככה – בלעדינו זה לא יקרה. אם אהבתם את מה ששמעתם מהלהקה הנפלאה הזו עד עכשיו, אולי תרצו לתת להם כמה דולרים שתבחרו כדי לשמוע מהם עוד. [אנגלית, עברית, אבל בעיקר אנגלית]
  25. פעם הייתה איזושהי משמעות לאוספים, ואפילו קנינו אותם (בכסף!). היום המצב שונה – אוספים עדיין קיימים ומואזנים, אבל לרוב הם לא עולים לנו כסף וברוב המקרים אלה אוספים שערך מישהו שאנחנו מכירים ולא בכיר בחברת תקליטים. אני גדלתי לא מעט על אוספים, והאוסף האהוב עליי בגיל ההתבגרות הנה Fade out, אוסף ישראלי פנטסטי של מוזיקה אלטרנטיבית לא-ישראלית שקטה. ככה הכרתי את לואו, את דאוס, את הטינדרסטיקס, את ספיין ואת השיר הכי טוב של ה-Verve. דוד חוזר אל האוסף מרטיט הלבבות הזה, ומגדיל לעשות ונותן אותו להורדה בחינם (אמרתי לכם). [עברית, מפ3]
  26. הנשיונל קופצים לסשן אקוסטי במשרד של NPR. [וידאו]
  27. כחובב מגזינים גדול, אני אוהב במיוחד סקירות ספרות כמו שיש במגזין האטלנטיק, למשל. שם, ביקורת על ספר לא עוסקת בהכרח באיך שהוא כתוב או בכמה שהמבקר נהנה או השתעמם. היא סוקרת בהרחבה את הנושא, גם בעזרת הספר עצמו וגם בעזרת מקורות אחרים, ומבקרת (אם בכלל) את הטענה שמובעת בספר או את החשיבה שמאחוריו. פעמים רבות, קריאה של סקירת ספר מעולה במיוחד מייתרת לגמרי את הקריאה בספר עצמו. בעצם, מדובר בכתבה או מאמר מגזיני משובח לכל דבר, שמנצל את הספר המבוקר כמקפצה לסקר ולדון בנושא מסוים. ז'אנר כזה של סקירת ספרות הוא עניין נדיר למדי בימינו בעברית, אבל באלכסון לא ממש מסתכלים פנימה לעיתונות העברית אלא החוצה. לכן שמחתי כל כך לראות את הסקירה של עומר הלין על רוברט אופנהיימר, אבי פצצת האטום. כ-6,000 מילה על איש מרתק שעמד בלב אחד הצירים הכי גדולים של המאה ה-20. [עברית]
  28. אז גוגל רידר עומד להיסגר ממש תוך כמה ימים. מאז ההכרזה של גוגל על סגירתו, המכורים שעוד משתמשים בקורא רסס (כמוני) אצו-רצו לחפש תחליף. אני מצאתי את Feedly המצוין, אבל יש נוספים. עכשיו מסתבר שחברת Betaworks, שבין היתר קנתה את Instapaper הנפלא ואת Digg, החליטה ברגע האחרון ליצור קורא רסס חדש לגמרי: The Digg Reader. עד כאן – חדשות פושרות למדי. מה שמעניין הוא ש-Wired שלחו את מאט הונאן המצוין ללוות את אנשי הסטארט-אפ של החברה במירוץ הפסיכי שלהם לבניית מוצר ווב חדש נגד השעון. [אנגלית]
  29. דרור בורשטיין ממליץ בחום על גרסת האודיובוק בעברית של התנ"ך! [עברית, מפ3, זיפ]
  30. Street Arabs in sleeping quarters.

  31. לא הכרתי כלל ונדהמתי לגלות את הספר How the other half lives שהוציא הצלם ג'ייקוב ריס ב-1890. ריס תיעד בו בתמונות ובסיפורים (לעתים רוויי דעות קדומות) את חייהם של העניים, ההומלסים והפושעים בניו יורק, ובמיוחד בלואר איסט סייד. ילדים ישנים בפינות רחוב, נשים זקנות נעצרות על ידי המשטרה כשאיתן רק הקרש שעליו הן ישנות בלילה. כל הספר כולו מופיע אונליין, עם התצלומים, ובמוזיאון העיר ניו יורק יש קטלוג של כל התמונות. [אנגלית; פיקסלים]
  32. Goodbye, אלבום חדש להאזנה מלאה והורדה בחינם לניב אסט. אינדיטרוניקת-חדר-שינה מצוין. [בנדקאמפ]
  33. תמונות של סבתות עם האוכל שלהן מרחבי העולם, פלוס מתכונים! [אנגלית]
  34. אני גדלתי בקיבוץ באצבע הגליל, ובלילה היה שם די הרבה שקט ודי הרבה חושך. היום, בעיר, שני הדברים האלה חסרים לי מאוד. בעיקר חסרה לי האפשרות לצאת מהבית, להרים את הראש למעלה ולראות כיפת רקיע מכוכבת מההרים עד ההרים שבצד השני. חברת המחברות והפנקסים Field notes הוציאה פנקס חדש בעיצוב לילי וכוכבי, שזה לא מי יודע מה מעניין, אבל מה שבאמת מעניין הוא הווידאו שהם שיחררו לצורך העניין: שש שעות ועשרים של שמיים רוויי-כוכבים בלילה, מהערב והשקיעה ודרך כל הכוכבים. גם הטכניקה מעניינת. הם לא ממש צילמו וידאו אלא המון המון המון סטילס בחשיפה ארוכה, וחיברו אותם לווידאו כשכל פריים נמשך כ-24 שניות. הם צילמו במקום עם מעט מאוד זיהום אור ועם ראות מדהימה, ואם אתם ורוחב הפס שלכם אמיצים מספיק, תוכלו לצפות בווידאו באיכות המקורית שלו – לא 720p וגם לא 1080p, אלא 4k, בערך פי 4 מה-1080p! מרהיב לגמרי, במיוחד למי שמתגעגע לשמיים מלאי כוכבים (אם כי שמיים כאלה, יש להודות, לא ראיתי מעולם – זה צולם באחד המקומות הכי חשוכים ונקיים בארה"ב). [טיוב]
  35. החיים הולכים והופכים מהירים יותר, השיחות קצרות יותר, המשפטים חטופים, 140 תווים, בלה בלה בלה… כולנו מכירים את הנאום הזה על עולמנו ההולך ומתקצרר. האם יש בכך ממש? פוסט חדש של XKCD מביא מובאות מטקסטים מהמאה ה-19 ואילך, שמתלוננים בדיוק על אותם הדברים. זה גם מצחיק, וגם מעלה שתי אפשרויות: או שאנחנו אכן בתהליך מתמשך של התקצררות והזדרזות וכל התלונות האלו צודקות; או שהנטייה לראות את העולם שלפניך מתקצרר ומזדרז היא נטייה שטבועה בנו (מלידה או מתרבות, זה לא חשוב) בלי קשר למה שקורה באמת במציאות. כתב גיא בבלוג שמורכב מאייטמים של 3 שורות. [אנגלית]
  36. [תודה לרועי] מפת העולם לפי שירים של בוב דילן, לפי ציטוטים ספציפיים משיריו. הרבה יותר טוב ממסע עולמי עם אייל פלד. [אנגלית]

  37. לא משוגעת. נלי בליי

  38. נלי בליי הוא שם העט של אליזבת ג'יין קוקריין, שבגיל 23, בשנת 1887, הצליחה להתקבל לעיתון "ניו יורק וורלד" ולעשות משהו שאף אחד, בטח אף אחת, לא עשה לפניה. היא העמידה פני משוגעת, נעצרה, נשפטה, נבדקה על ידי רופאים ונשלחה לבית החולים לחולי נפש "בלוויו". היא שהתה 10 ימים בבית החולים, מעמידה פני משוגעת, וכשיצאה כתבה בעיתון על התנאים המזעזעים במקום, על האחיות שמכות את המטופלים, על החולים המסוכנים שפשוט נקשרו זה לזה בחבל, על הלכלוך, על האוכל המזוהם. הכתבה התגלגלה לספר, "Ten days in the Mad House", שנמצא כולו אונליין לקריאה, ואפילו כאודיובוק חינמי. [אנגלית; שלל פורמטי אודיו]
  39. אחרי הפוסט הנהדר של יוחאי וולף על ג'ורג' האריסון, מסתמנת עדנה נפלאה לביטל האהוב בבלוגיה הישראלית – כי הנה גם יאיר יונה, לא טיפוס שולי בכל הנוגע לפסיכדליה מהסיקסטיז, כותב עליו ומציע לנו מיקסטייפ משיריו. איזה עונג לשבת. [עברית, מפ3]
  40. המוזיקה של סיינפלד, מואטת ב-1200 אחוז. סלואוקור. [טיוב]
  41. רונָן שטיינבאום הנהדר מוציא פתאום אלבום חדש. איזה כיף שאפשר לשמוע את כולו אונליין. [בנדקאמפ]
  42. [תודה לאסף] בהייפ מאשין נותנים סטרים לאלבום החדש של µ-Ziq. [סטרים]
  43. elbow

  44. אני אוהב מאוד מאוד את Elbow, והאלבום ששבה את לבי ראשון היה Cast of thousands, האלבום השני והשאפתני שלהם. שנים אחר כך הם יכו על חטא ויגידו שהם מוכנים לעשות הרבה מאוד כדי לא לעשות עוד אלבום כזה, שדורש כל כך הרבה עבודה מאומצת וקפדנית באולפן. זה בסדר, האלבומים שלהם ימשיכו להיות מעולים, ותמיד יהיה לנו גם את האלבום הזה. ואני יודע שזה קצת מוגזם לומר, אבל משהו באלבום הזה מזכיר לי את ELO. מין גירסה ב-grayscale, מגורענת והרבה יותר פרברית ויומיומית של ELO. במקום חלליות יש זיפים של שבוע. במקום מקהלת ענק יש מקהלה של איש אחד. אבל עדיין מקהלה. "Switching off" הוא אחד משירי האהבה המציאותיים והיפהפיים ביותר שאני מכיר, וכשהוא מתנגן חצי באקראי בשישי אחר הצהריים, כשאני חוזר עם האהובה שלי מהים, שנינו מחייכים מותשים זה לזו, הוא גדול יותר מכל תזמורת-ענק ב-72 ערוצים. הוא גדול כמו אהבה. [מפ3]

שתהיה שבת שבוגי!

21 תגובות על “עונג שבת: לקרוא ולשרוף”

  1. מאת אסף:

    עונג מעולה.

    אגב, בשביל לצפות ברזולוציה של 4k צריך גם מסך תואם (ויקר).

  2. מאת איתי:

    "כולם כל כך שקטים פתאום" נמצא באלבום בשם שונה (אבל לא כל כך): "כולם כל כך"

  3. http://youtu.be/S2ds8tCtomQ
    זה השיר של תזמורת אורות החשמל (ככה הכרתי אותם בתור ילד) שפירק לי את הנשמה. הבייביסיטרית שלי הייתה מנגנת אותו בלי הרף. ובכלל זה אלבום שלהם ששינה את חיי

  4. מאת גילי ש:

    רק אומר שSwitching off הוא אכן שיר אהבה מציאותי ומופלא, למרות שהפרשנות שלכם לתוכנו וההתייחסות אליו כאל שיר רומנטי-זוגי מעט לא קונבנציונלית (כמה קשה לכתוב עליו בלי לציין את המשמעות המפורשת יותר). מצד שני, גם לי יש זכרונות שכאלו משירים בעלי תוכן קשה עוד יותר של Elbow, אז כנראה שלא תמיד צריך להיטפל לכל דימוי מרומז ולחפש משמעות קוהרנטית לחלוטין.

  5. מאת הארי דומש:

    switching off זה כלום לעומת שיר האהבה שלי ושל זוגתי: hey you של פינק פלויד 😉
    רק בחיאת גיאחה, אל תשים אותו בחופה, כן?

  6. מאת יעל ר.:

    "כולם כל כך שקטים פתאום" לא באלבום?! אין צדק.

    צילומי שמי הכוכבים נהדרים, אבל אני די סקפטית שהם נראים בדיוק כך במציאות בעין בלתי מזוינת (לאור השוואה עם מראות ממקומות באמת נידחים על הגלובוס).

  7. מאת גילי ש:

    *גיא אל תקרא הודעה זו*

    לטובת שאר חובבי Switching off- הפרשנות המקובלת היא שהמדובר בשיר על המתת חסד, אז אני מפצירה בכם לא לשלבו בפסי קול של חתונות.

  8. מאת מיה:

    יהוא ירון- כולם כל כך שקטים פתאום הוא לגמרי חלק מהאלבום החדש- שיר 13 :)
    הוא פשוט נקרא קצת אחרת ("כולם כל כך"), אבל הוא מעולה לפחות באותה המידה…
    זה ביצוע שהוקלט במיוחד לאלבום ושונה מהביצוע המוקדם יותר בבנדקאמפ.

  9. מאת אסא:

    בקשר לאלבום המעולה של יהוא ירון – –
    השיר כולם כך כל שקטים פתאום כן מופיע באלבום אך זכה לשם המקוצר כולם כל כך (שיר 13)

  10. מאת לול:

    אין ספק שהאלבומים החדשים של יהוא וגדג' מופלאים, אבל שווה בהחלט גם לשים לב לאלבום החדש של כלבי רוח..משהו בהחלט אחר, מרענן ומיוחד פה בסביבה.

  11. מאת יוסי:

    אחלה עונג , הפעם ברמות על …

  12. מאת עומר:

    מגיע לאלבום החדש שלו יחס, מכל סוג שהוא..

  13. מאת איה:

    איזה שיר סיום! למרות שיש שירים של Elbow שאני אוהבת יותר, השיר הזה עדין ויפיפה. הם מוכיחים כמעט בכל מה שהם עושים ש-less is more.

  14. מאת דוד:

    יש דרך לעשות share לאייטם מסויים?

  15. מאת יונתן:

    שים לב כמה השיר של ELO היה ההשראה לשיר The Universal של Blur…- גם מלודית, גם בחזרתיות של ה-hook, וגם מבחינת התזמור…

  16. מאת אביחי:

    רציתי לכתוב כמוך כמה שהאלבום החדש של נובלמן יפהפה, אבל הוא יותר מזה- הוא ממכר.
    אני חששתי מהמעבר שלו לעברית. מאד אהבתי את האלבומים הקודמים, בייחוד את how to be shy, אבל האלבום החדש..זה עולם אחר לגמרי. אני לא אומר שהוא יותר טוב מקודמיו. הוא פשוט אחר. ואני לחלוטין חושב שהוא אחד האלבומים הכי יפים ומעניינים שיצאו בישראל בשנים האחרונות.

  17. מאת sometimes i go about in pity for myself and all the while a great wind carries me across the sky:

    זה אמנם בלוג של מוזיקה אבל חייב להזכיר במילה את ג'יימס גנדולפיני.
    יש באמת מעט אייקונים שתפקיד אחד שלהם שינה את פני התרבות הפופולרית בעולם. גנדולפיני הגדיר מחדש את מהו פרוטגוניסט והראה שהקהל של היום מוכן לאנטי-גיבור. מאד-מן, שוברים שורות, אפילו דקסטר הן תכניות שאני מאמין לא היו אפשריות אילולא התפקיד הטלוויזיוני הכי חשוב מתחילת המילניום של שחקן שכפי שמתברר לאחר מותו, סבל גם מהתקפים אובדניים והפורטרט הפיקטיבי שלו לא היה כ"כ רחוק מהמציאות (חוץ מהקטע של המאפיונר וזה).
    אפשר לומר שתפקידים כאלו גוררים "קללה" לשחקן שמגלם אותם, שהוא לעולם לא יוכל להתנתק מהתדמית הכ"כ חזקה שהורגלנו אליה וגם אם זה נכון, אין ברכה גדולה יותר לשחקן מאשר להשפיע על המדיה שלו בצורה כ"כ דראסטית (בלי להמעיט בערכם של דיוויד צ'ייס ו-HBO) ולהחקק כאייקון תרבותי בדפי ההיסטוריה.
    מפציר בכם לשוטט ברשת ולחפש כתבות כי מסתבר בדיעבד (האיש שנא לתת ראיונות) שהוא בא עם סיפור חיים מעניין עם או בלי קשר לטוני סופרנו.

  18. מאת דני:

    בקשר לcrunch 22 –

    לדעתי המוזיקה חסרה בלי הקליפ –

  19. מאת דניאל:

    לפני שנים רבות, בנסיעה לילית, התרשמתי רבות מעורך מוזיקלי עלום שחיבר בין-
    http://www.youtube.com/watch?v=cy9-epdDw9E
    ל-
    http://www.youtube.com/watch?v=z0DAnu5Sq6k

    גרמת לי לחשוב שאף יכול היה להתעלות על עצמו אם היה מוסיף בסוף את השיר המדהים של ELO

  20. מאת 400:

    מזל טוב 😉

  21. […] יצאו תוך פחות מחודש ולכולם ניתן להאזין חינם. גיאחה מונה ומלנקק. בינתיים רכשתי גם את כלבי הרוח, ויש מצב שעוד מעט תתווסף […]

כתיבת תגובה