דיסק במתנה: פורטיס (+סטרים לאלבום!)
[פסססט! עד שישי בלילה מחלקים פה גם כרטיסים לאינדינגב ועותקים מהאלבום של מאיה בלזיצמן!]
איור: פילפלד
כנגד כל ההיסטוריה שלי, איכשהו קרה שבמשך שנים לא התלהבתי מרמי פורטיס. זה מוזר כי אני קיבוצניק שנולד בתחילת שנות השמונים, גדל על הרוק הישראלי של הניינטיז, ובמהלך גיל ההתבגרות התחיל לנדוד לאיזורים האלטרנטיביים של הרוק והלאה משם. כביכול, פורטיס היה אמור להיות לי אב מייסד, מעין לו ריד ישראלי שבלעדיו כל הרוק האלטרנטיבי היה נשמע אחרת לגמרי. אבל במשך שנים, מלבד כמה להיטים ברורים, לא מצאתי את עצמי מתלהב מהדמות המשונה הזו שהתעקש לעמוד תמיד בשולי הרוק הישראלי, יציב כמו העמוד של לבונטין 7 וכמותו עומד בדרכה של הזרימה הטבעית, המתבקשת.
התאהבתי בפורטיס דווקא באלבום הכי פחות אופייני שלו, "חצי אוטומטי", שעד היום הוא בעיניי אחד האלבומים הכי טובים שיצאו בעשור שנגמר זה עתה. שם גם הבנתי מה הפריע לי להתאהב בפורטיס כל הזמן הזה: אני לא אוהב כשהוא צועק. במשך כל הניינטיז הוא התרכז בלהרעיש ולטלטל, דבק באסתטיקת הגראנג' גם אחרי שזה הפסיק להיות האופנה השלטת (הייתי צעיר מכדי להבין שהבעיה היא לא בפורטיס אלא באופנה השלטת), והנה כאן הוא פתאום שר, ממש שר. גם העיבודים וההפקה המבריקים והעשירים של אייל אבן צור (מלהקת "נעליים", שנקראת על שם השיר של פורטיס) הפכו את האלבום הזה בעיניי ליצירת מופת ישראלית.
אחר כך כבר הייתי שבוי: "מקרה פסנתר" עם שבן, "על המשמרת" ו"פורטיס משולש" נכנסו לי עמוק לבטן, וכשפורטיס עלה על הבמה ב"חוצמזה" הייתה תחושה של הכתרה רשמית שלו כסנדק האינדי הישראלי. אני כבר הייתי שם כדי למחוא כפיים בהערצה.
עכשיו יוצא אלבום חדש שלו, "החבר אני", ואני מאושר פעמיים. גם כי הנה עוד אלבום חדש של פורטיס, שממשיך לשים זין על האופנה השלטת ומוציא אלבום קונספט (אחרי אלבום משולש!) בתקופה שבה כל העולם צועק שהאלבום מת; וגם כי מוזיקלית, זה האלבום הכי קרוב ברוחו ל"חצי אוטומטי", כלומר מביא לקדמת הבמה את הצדדים של פורטיס שאני הכי אוהב. הוא אמנם דבק פה בהרכב ההופעות הקטן והמהודק שלו (בניגוד להתרחבות בהרכב ההקלטות המגוון של "חצי אוטומטי") אבל השירים נהדרים, לא ממהרים לתת בראש סתם כך, מלאי משמעות ואמירה ואבסורד, וגם מתקשרים לעוד גיבור אלטרנטיבי שלי, ניקולא טסלה.
אה כן, וכבר ציינתי שהעטיפה של פילפלד היא אולי הדבר הכי יפה שהונח השנה על מדפי הדיסקים בארץ?
העטיפה המהממת הזו והאלבום הנפלא שבתוכה יכולים להיות שלכם. אני מחלק כמה עותקים בחינם ואפשר לזכות בהם אם תמשיכו לקרוא. ואם אתם מתלבטים עדיין אם לקנות או לא, אני שמח מאוד לארח פה האזנה חופשית לאלבום לתקופה מוגבלת. תיהנו:
פורטיס יחגוג את יציאת האלבום בשתי הופעות השקה בבארבי, ב-2.11 וב-4.11.
מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם מה השיר האהוב עליכם של פורטיס (ולמה דווקא?)). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה ליונתן!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שלישי בערב!
המוות אינו מחוסר עבודה.
שיר חזק ביותר…
איכשהו, בסוף, "תלוי על הצלב". דווקא בגלל הרעש.
העטיפה אכן אחת היפות שראיתי השנה! אשמח לעותק
"סנדק האינדי הישראלי" הגדרה מושלמת לפורטיס!!
והעטיפה בהחלט נראית מאוד מאוד טוב!
"את לא"
כי הכי כיף לצעוק את הפזמון בכל הכוח מהבטן
"את לא".
'דבש'. דווקא כי פורטיס צועק.
תלוי על הצלב
בבחירה מרגשת ושחוקה בעת ובעונה אחת – ניצוצות!
"לא, לא, לא, לא, לא רוצים מדליות, ולשחק אתכם במלחמה".
הייתה תקופה שבה היה לי ברור שאני כתבתי את המשפט הזה יחד עם פורטיס.
"ניצוצות", ואחר כך כל "סיפורים מהקופסא".
טרם התחברתי לפורטיס, אבל גם לא באמת שמעתי אותו כמו שצריך עד עכשיו.
נראה לי שזו הזדמנות נהדרת, מה גם שהאלבום הפיזי כל כך יפה שהייתי קונה אותו בלי קשר לתוכן.
"עצבות"
שיר מדהים, מוחץ את הלב כל פעם מחדש
חזרה לשגרה.
בגלל הטקסט הביקורתי וגם הלחן והעיבוד הנהדרים.
כל כך קשה לבחור שיר אחד
אולי "נעליים"?
ֿ
אני ממש אשמח!!
פריז בלהבות
בלי סיבה
קשה לי אז אני בוחר שלא לבחור.
אולי נדוש, אבל "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי"
על המשמרת כולו הפך לפסקול שלי לתקופה ממש ארוכה, סיפורים מהתחת, הדלת, וכמובן תלוי על הצלב ואת לא וכו שמרקידים אותי, וכל פעם גיליתי שיר אחר שעשה לי את זה- במילים בדרך כלל…
פורטיס יכל להיות בקלות נביא האבסורד בחבורה המכובדת באמת של נושאי המגבעת ושות, אבל יש בו משהו אחר- שיוצא בעיני בעיקר עם סחרוף וב"חבר אני" ממש שמעתי אותו (וגיא, גם בחצי אוטומטי…)- הוא אדם, לא רק צעקה. מתחת לדמות מסתתר אדם. אפילו יותר מזה- אדם אוהב אדם.
וחוץ מזה האלבום נראה יפיפה. אני רוצה עותק בשביל היופי הזה- בדיוק השבוע החלטתי לקנות אותו ולשים במדף ספרי הילדים שיש לי בחדר- כשיהיה לי ילד אהיה מוכן.
תלוי על הצלב
חצי אוטומטי, והדלת! ורוב מה שהוא עשה באופן כללי. הבחור גאון.
תלוי על הצלב
שקיעתה של הזריחה
כי הוא פשוט נכון
נעלים!! לא בעצם הירושימה מון אמור!!!! לאא אממממ תלוי על הצלב!!! את לא טובה אלי!!!!! פריז בלהבות!!!
אוי כמה שהבחירה קשה לי. בשניה הנוחכית עולה לי פריז בלהבות אבל תשאל אותי עוד שתי דקות והתשובה תהיה אחרת
א י נ ק ו ב ט ו ר
סתם עוד יום ראשון.
סתם.
שקיעתה של הזריחה
בתוך אינקובטור – בזכות הטירוף, הבוסריות וניצוצות הגאונות. זעקה כ"כ פסיכוטית חייבת לבוא ממקום אמיתי וחשוף, גם אם זה מגיע במסיכה של "ההוא המשוגע".
"תה תה תה תה תה! תתנו לי לצאת! אה! אה! תנו לי..!"
דווקא "שדה כלניות" החדש מתעלה בעיני על כל הקלסיקות.
כי הוא פשוט יפה ברמות שקשה לי לתאר.
אין קץ לילדות, נדמה לי.
ד ב ש .
אדומים ברוח
הענק הלוחש
הכי חזק של פורטיס והאחים
קשה, קשה, אבל נעליים.
מסכים איתך לגבי " חצי אוטומטי " ומשם ל"על המשמרת" ו"המשולש" , מה שאני הכי אוהב בפורטיס זה את גיל סמטנה שהגיע הזמן שיעשו ( אולי אתה גיא ) איזה סיכום לכול מה שהוא עשה בשנים האחרונות אה
אה, איזה אלבום משובח, ואיזו עטיפה נהדרת. שמעתי/ראיתי אצל חבר ואני חושקת בו מאז, אך למרבה הצער עליי להתרכז בהוצאות מחייה לאחרונה והאלבומים הישראליים שאני רוצה נדחקו לתחתית הצ׳קליסט.
שיר אהוב של פורטיס? זה קשה ומשתנה, אספר במקום זה שכשהייתי בתיכון חשבתי ש׳חלום כחול׳ הוא השיר הסקסי ביקום. (:
אצלי זה הדלת מסתובבת מחצי אוטומטי
כי הייתי אחרי פרידה ומבואסת מהתחת וקניתי את הדיסק כדי להתעודד קצת והשיר ההוא עשה את העבודה
אממ פריז בלהבות…
רד מעל מסך הטלוויזיה שלי – הביצוע מקיסריה עם משינה (תציצו ביוטיוב).
איך אפשר להגיד לא לפורטיס…
ניצוצות, כי הנושא שלו גאוני (שיר על מערכת היחסים של אדם עם עצמו).
תגובה כי למה לא?
בעקרון האלבומים הגדולים שלו בעיני הם "שוטר פושע והענק הלוחש" ו"סיפורים מהקופסא", אבל אולי כשיר אהוב אבחר דווקא את "חצי אוטומטי". לא יכול לשים על זה את האצבע, אבל יש בשיר הזה משהו מעניין, מעין הסתכלות בוגרת (או חצי בוגרת) על העצמי.
השיר האהוב? דבש
בסוף של יום. מתוך על המשמרת. יש בו משהו זוגי שמרגש אותי בכל האזנה
גמאני רוצה!
בבקשה? תודה!
הבחירה קשה, אין ספק, אבל נראה לי שהמנצח צריך להיות "תחנה סופית". הגירסא שלו מ"כשהגיטרה מנסרת…" הוא ממש זיכרון ילדות. הוא היה מתנגן בחדר של אח שלי והתאהבתי בו דרך הקיר, אפילו שלא ידעתי בדיוק מה יש בשיר הזה.
שנים אח"כ והוא עדיין מתנגן לי בראש כל פעם בכמה זמן. ותכלס, ברלין עדיין נראית לי כמו חלום…
אין קץ לילדות 🙂
כיף שהוא צועק, כיף שהוא ממשיך להתעקש ולדבוק במה שמתאים לו בלי להתייחס לאופנות וכיף לראות שהוא ממשיך לקבל את ההכרה שהוא ראוי לה, בלי להתחנף לאף אחד! על זאת ועוד מגיע לו להקרא "מלך"!
התוודעתי לפורטיס (וסחרוף) באלבום 1900 ויש בו כמה וכמה שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל [לפחות מבחינת עולמי המוזיקלי], אז אני אלך על "אין קץ לילדות". גם הגירסה הרועשת וגם האקוסטית מבטאות שתיהן את היכולות המופלאות של שני ענקי הרוק האלה.
"את לא טובה אלי" פשוט שיר כיפי, רוקי,מדליק, אנרגטי, גורם לי להרגיש צורך עז לרקוד, פאנקיסטי, ריף גיטרה מגניב(גורם לי לעשות אייר גיטאר), טקסט חולני וחמוד בו בעת וכו וכו וכו…
בתור קיבוצניק שגדל (גם) על פורטיס אוהב רבים מהשירים. חייב להגיד שהאלבומים האחרונים טובים במיוחד. 'על המשמרת' ו'חצי אוטומטי' גאוניים… כך, אני נהנה מאד גם מהאלבום החדש ומחליט לבחור דווקא את השיר 'החבר אני' – מתענג 🙂 עליו.
הכל (:
הדלת.
פריז בלהבות שם למעלה, אין ספק
השיר של ז'אק מהאלבום המשולש פשוט גנב אותי לפני שנתיים כששמעתי אותו לראשונה.
אני מאוד אשמח לעותק
הכרתי אותו דרל "תלוי על הצלב", כך שיש לי לשיר הזה הרבה סנטימנטים
אני גם מאוד אוהב את "שקיעתה של הזריחה", שהכרתי לראשונה בפסקול של פלורנטין, שכחתי לכמה שנים וגיליתי מחדש קצת לפני הצבא.
אצבעות דביקות….
ננסה
אין קץ לילדות, כי אכן אין לה קץ וכי זה שיר נפלא.
איך אפשר לבחור אחד?!?!?!?!?!
אז ככה – שקיעתה של הזריחה – המילים הכי טובות ששמעתי בישראלית.אני זוכר ש"סיפורים" יצא לא האמנתי שיש מוסיקה או מילים כאלה (שלומי ארצי, אדם וכול מיני כאלה שלטו אז….)
מוסיקלית – נקמת הטרקטור….מי שיכול לעשות כזאת מוסיקה הוא מבחינתי עילוי
את השיר האהוב עלי של פורטיס אנ יעדיין לא מכיר.
: /
אני אוהב את כל מה שיוצר האומן הגאון הזה. מצחיק מטורף ושיר אהבה גם יחד הוא הגרסא הראשונה של "דבש".
הירושימה מון אמור, כנראה בגלל תחנת המספרים בהתחלה…
אין קץ לילדות או נעליים. בחירה קשה
אני סתם רוצה דיסק מתנה. אין לי שיר אהוב 🙂
"על הדרך בין לייפציג לברצלונה"
PLEASE!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה
אין קץ לילדות
קודם כל, אחת העטיפות הטובות שיצאו פה בארץ בשנים האחרונות. שווה ביותר!!!
אני אשמח מאוד 🙂
אין שום דרך אנושית לבחור אחד, אבל אם צריך – שקיעתה של הזריחה, שעדיין מעלה בי זכרונות נוסטלגיים מסיום העונה של פלורנטין, אי שם באמצע שנות התשעים
Exercise של ז'אן קונפליקט בגלל הפתיחה המכשפת, וגם איפה הסוסים, בגלל האקסטזה והמסתוריות.
גם אני אלך על "את לא"…
המוות אינו מחוסר עבודה, כי יש לו מבנה מוסיקלי שאני לא חושב שהיה בשיר ישראלי בתקופה ההיא.
אחח…. פורטיס וסחרוף. סחרוף ופורטיס. נכנסו לי לורידים בשנת 1991 בהופעה בלתי נשכחת בטלרוק בפילבוקס בחולון…
אני בוחר שניים: "שקיעתה של הזריחה" ו-"בבוקר של קטיפה"…
על הדרך בין ליפציג לברצלונה
אוהב את פורטיס מאז גיל 12. וזה היה לפני הרבה שנים. ואז זה היה מוזר לאהוב את פורטיס, בטח אם אתה בן 12. הרבה שירים אהובים. אני אציין תקליט – סיפורים מהקופסה. תקליט נפלא. לטעמי, אחד החשובים במוזיקה הישראלית. וממש לא צועק.
אני רק בשיר הראשון וכבר אני יודעת שזה אלבום מדהים
אווו הוווו איזה כיף אלבום של פורטיס
השיר האהוב הוא לגמרי "נעליים" זה פשוט מקרר..
למעם האמת, אין לי שיר אהוב של פורטיס, אבל אשמח לגלות אחד כזה (אולי מהאלבום החדש?) 🙂
כל שיר מ'סיפורים מהקופסא'.
נעליים. לא יודע למה. פשוט כי נעליים.
תודה רבה!
וזאת שאלה ממש קשה איזה שיר הכי אהוב. בשליפה- נעליים. ומקרר.
בהופעות "את לא", כמובן. (:
וחוץ מזה, ולס עם מתילדה, כי הוא כל כך הזוי ונעים.
ואלס עם מתילדה או שקיעתה של הזריחה
חלום כחול
"חתול מפלצת". בגלל הליריקה המדויקת, הסינטי הרודף, ותיפוף על כיסא של ז'אן ז'אק גולדברג.
גם אני רוצה!
חצי אוטומטי הוא השיר הכי פורטיסי, במובן העמוק יותר.
אבל תכלס, אין כמו הדלת.
אגם ענקית,
כי הוא פשוט ומבריק,
והסיפור מאחוריו, שזה משפט שנלקח ממשהו אחר, כנה ומרגש
נעליים!!! ומקרר!! ומקרר!!!
גם פריז בלהבות עם השורה הנצחית, לעזאזל היכן אני נמצא?? בסך הכל ביקשתי מציצה!
תלוי על הצלב, פשוט כי הוא מעולה!
"הידעת"
להתראות בחלומותי.
פורטיס אליל!
תלוי על הצלב, הדלת, נעליים, עצבות
רשימה ממש ממש חלקית
המוות אינו מחוסר עבודה… לצערנו נכון
כולל הכל, כנראה שנעליים בגירסא של "כשהגיטרה מנסרת את הלילה". שרק בסולו, "היא קילקלה את כולם" קופץ לי לראש. או אולי רד מעל מסך הטלוויזיה שלי.
תלוי על הצלב
דבש. בגרסת ההקלטה הביתית המופרעת של אוספורטיס, שבה מנגנים על סיר עם גומיות או משהו בסגנון.
דווקא הקאבר "בוקר של קטיפה" לשיר של לי הייזלווד.
אצבעות דביקות…. אני לא יודעת לומר למה אבל בלי ספק הוא האהוב עליי…
תגובה
אני באמת שלא יודע. אולי… סיפורים מהקופסא (השיר והאלבום).
בוסה נובה קטן.
המוות אינו מחוסר עבודה.
הדלת.
גם אני רוצה לזכות פעם בחיים במשהו!
ללא כל ספק "שקיעתה של הזריחה", בעצם "ניצוצות", לא לא, מה פתאום, בוודאי ש"שקיעתה של הזריחה", תודה
אני אשמח לזכות בדיסק נורמלי
(בהתחשב בזה שהדיסק היחיד שזכית בו היה של korn)
אני מאוד אוהב את פורטיס, קשה לי לבחור שיר אחד.
וגם אני התחברתי אליו בהתחלה בזכות חצי אוטומטי.
רוצה גם
אני תלוי על הצלב.
שמעתי את השיר לראשונה באוטומט למכירת דיסקים (כן, היה פעם משהו כזה) בקניון של ביה"ח תל השומר. השיר מתחיל בפיצוציות מפתיעה שכנראה לא אשכח לעולם.
30 שנה אני אוהב ומלווה בשמיעה את פורטיס.אני מרגיש שהוא חבר
לייפציג-ברצלונה.
אגם ענקית.
בגלל המלודיה הרכה
אולי "אין קץ לילדות"… אולי "שקיעתה של הזריחה"… קשה לי להחליט
השיר הכי טוב של פורטיס הוא ניצוצות עם סחרוף. שיר ענק.
"תלוי על הצלב" כי רק פורטיס יודע איך זה הרגיש לישו
אנושי, אנושי מידי…
דווקא החבר ואני תפס אותי מאוד, אבל מי יודע, אולי זה עניין חולף
יאללה סמי, נגיד שבת שלום ונלך
רוב השירים מסיפורים מהקופסא…
פורטיס הגדול!
יער ישראלי
רד רד מעל מסך הטלויזיה שלי
תלוי על הצלב
ניצוצות. זה פשוט השיר הראשון ששמעתי שהיה של יותר מ4 דקות (השני היה מה שיותר כחול יותר עמוק), שכבר בשמיעה ראשונה אמרתי לעצמי "בונא, זה נבנה פה. זה עמוק. זה לא חופר." וזה היה לפני שבאמת הערכתי מוזיקה
תחנה סופית, בגלל האוירה שהשיר יוצר שכל כך מרגישה אירופה.
Foreign Affair – The Same
פורטיס פרח בתק' הזו מוסקאלית ועכשיו משהו באלבום החדש מחזיר אותי לקו המוסקאלי הזה – בדיוק כמו הביצוע שלו לשיר הזה .
נעליים, טירוף!
1900?
ואלס עם מתילדה. או או או או
דבש.
מדהים!
כולם בפנים…הסיכויים קטנים
אני תלוי על הצלאאאאב.
את לא טובה אליי…..ווליום עד הסוף באוטו ואז:
PiMp It OuT
שר על מרטין לותר
חתול מפלצת
שקיעתה של הזריחה! כי מזכיר לי את הילדות.
ואני ממש חייבת לזכות באלבום היפיפה הזה..
יער ישראלי
גם אני רוצה לנסות
לשחרר את הזבוב.
את לא
פורטיס משוגע!!!!!!!!!
פריז בלהבות. הכי רוק כבד שהיה בארץ הזאת :]
שמש
כי באמצע כל הרעש והפאנק יוצאת קרן שמש של רגאיי. רק פורטיס יכול לצאת מדבר כזה בשלום
אינקובטור
נראה לי ששקיעתה של הזריחה..
הירושימה מון אמור
יאללה אולי הפעם נזכה 🙂
"נעליים" בגלל המצעדיות שלו שמכריחה אותך להקשיב למילים, פשוט אי אפשר לברוח מהן לרגע.
החבר אני,
בגלל המילים.
ובגלל שהוא לא צועק/צורח/שר(?) כמו ב"רד מעל מסך הטלויזיה שלי" (שפתח את שידורי ערוץ המוזיקה, וכבר אז נראה ערוץ "מבטיח").
"את לא טובה אליי"
כי אמא שלי אוהבת אותו P:
תחנה סופית. נדוש, אני יודע.
קשה למצא שיר אחד אהוב של פורטיס
כי בתכל'ס אפשר לדבר על איזה חמש פורטיסים שונים
(בפרט פורטיס אלקטרו-פאנק, פורטיס גראנג', פורטיס ככותב שירים ועוד מלא…)
בגלל זה אני בוחר לפי שיר אהוב בזמן האחרון- "שר על מרטין לותר" נמצא לי בראש כבר כמה שבועות.
ar gk nryhi ku,r pauy nmkhj kvgchr t, vtkrko ceku,//// זה בכוונה באנגלית תתרגם…….
מהמעט שיצא לי לשמוע הדיסק הזה באמת נשמע מצוין
החוויה שלי עם פורטיס היתה מאוד דומה. "חצי אוטומטי" קנה אותי.
פלונטר היה השיא שלו כך שהוא התחיל בשיא. אבל הוא מצליח להזדקן בכבוד ללא ספק.
גם אני לא מספיק אוהב אותו, רק שהוא עם ברי ועם מינימל קומפקט או כרומוזום וכאלה אבל לבד.. עוד לא הצלחתי להישאב לצערי
בעצם את פלונטר אהבתי מאוד..ממ משונה
April fools.
למרות שהשיר הזה בן גילי הוא רלוונטי היום כאז.
Tnx.
כמה קשה לכתוב שיר אהוב של פורטיס מאוטד אהבתי את השיר האחרון ביער ישראלי "משלחת אבודה לחלל"
"האלבום" שלי הוא בעצם שיר (או אלבום אוסף תחליטו אתם…).
אחרי זפזום חסר תכלית בין הערוצים בערב יום שישי (איזה חבל שאי אפשר יותר לזפזפ אה?…) נפלתי על תכנית שאני לא זוכר את שמה עם מנחה (נראה לי ששרון קנטור אבל אני לא בטוח) שעסקה "במוסיקה עכשיוית". על הבמה עמד טיפוס מוזר (שלפי המנחה כולם כבר הכירו) שעלה על הבמה ושר את השיר הכי מוזר ששמעתי בחיים שלי ("אני תלוי על הצלב" בהרכב של האחים פורטיס). פשוט הייתי מהופנט ולא יכולתי להוריד את העיניים (או האזניים) מהדבר המדהים הזה שאני שומע.
בשנים הבאות פיתחתי טעם מוסיקלי שכלל בעיקר מוסיקה שחורה שלא היה קרוב בכלל למוסיקה הפורטיסית…
אל פורטיס חזרתי כשבמקרה נתקלתי בקופסת האוסף המשולשת שלשמחתי הכילה גם את השיר "אני תלוי על הצלב".
כמובן שזנחתי כל כוונה לרכוש דיסק אחר (בעיקר בגלל העלויות הגדולות של פעם ומצבי הכלכלי באותן השנים…), אבל לא הצטערתי בכלל כי בחודש שלאחר מכן למדתי להכיר כל אות בשירים והביצועים שהופיעו באותו אוסף ומאז אני מכור.
כמובן שמאז הטעם המוסיקלי שלי השתנה מאד והיום הכרתי כ"כ הרבה סוגים חדשים של מוסיקה שבזמנו לא ידעתי שקיימים, אבל אם פורטיס אני תמיד נשאר – ותמיד מופתע מחדש (כמעט תמיד לטובה).
אלבום גדול!
אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש (ניצנץ!) ממש רוצה את הדיסק.
היידה
לא ברור לי למה בדיוק, אבל "להתעורר" מתוך על המשמרת תמיד עושה לי טוב על הלב, וכל הדיסק הזה בכלל הוא עונג צרוף…
נעליים.
פורטיס משוגע
שקיעתה של הזריחה.
ניצוצות יחד עם ברי.
תלוי על הצלב!
ואלס עם מתילדה
תמיד אומרים שהשאלה הקשה ביותר שאפשר לשאול אדם, היא אם הוא אוהב יותר את אמא או אבא. אז לשאול אותי מה השיר האהוב עליי של פורטיס, משול להצבת השאלה בפני סבא תימני עתיר ילדים – אילו מנכדיו הוא הכי אוהב.
אחרי משהו כמו 15-16 הופעות של פורטיס בפז"מ, למרות ההיעדרות מאלו בשנתיים האחרונות, נראה לי שאני אהיה חייב להגיד "את לא". אז כן, אני אמשיך להוריד נעליים כמו מפגר כל פעם שאני יושב בפאב ושומע את נעליים, ואמשיך להביא פאה להופעות כדי שיעלה אותי כמו ילדה לשיר איתו "אין קץ לילדות", אבל "את לא" הוא פצצת אנרגיה אמיתית.
עם זאת, בתור פורטיספיל נלהב, אני חייב לציין את "בודהה פרטי" בגלל המחשבה על פורטיס בגרסתו השמנמנה והקירחת, וכן את "תטרוף אותך" המטורף.
לי זכור במיוחד "שקיעתה של הזריחה" בזכות בפסקול של הסדרה פלורנטין
ניצוצות
עטיפה יפה.
השיר, חצי אוטומטי.
באמת האלבום הזה פשוט מדהים. השיר הכי חלש בו, וגם הוא עצום, זה "הדלת", שהוא פאקין עשה אותו עם סחרוף.
קשה לבחור אחד. טת רד מעל מסך הטלוויזיה בגלל הריף המגניב של הגיטרה, את דבש כי הוא צועק ואוונגרד, את מתוך החדרים בגלל המילים:
"מתוך בדידות אתה מבין
שידידות עם עצמך
היא דבר נדיר"
האחרון
תחנה סופית, בגירסה המנסרת. לא יודע אם הוא דווקא "הכי טוב", אבל בטוח שהוא הכי מושמע אצלי. ואין, אין כמו לנגן איתו ביחד את הריפים!
בלונדיניות על אוטוביאנקי – למה ? כי יש לו מעין צליל נוסטלגי ממכר שכזה.
וואו, אני ממש רוצה,
הבעיה היא שאני לא מצליח להחליט מבין כל השירים איזה אני הכי אוהב. יש כלכך הרבה.
ולפעמים, אני לא מצליח להחליט מה יותר טוב, המלודיות המדהימות או דוקא המילים.
המוות אינו מחוסר עבודה… מפורטיסחרוף לייב
אולי הפעם?
אינני אוהב אותה.
בגלל הקוצים שעפים מהשיר הזה וחותכים באוויר בדייקנות.
רציתי להיות יצירתי, אבל כולם אמרו כבר "הדלת", אז זה אומר משהו כנראה.
אם כך, "על המשמרת" כולו היה סלע עבורי, ולהפריד בין השירים זה די בלתי אפשרי.
אם אצטרך לבחור רק אחד, זה ללא ספק יהיה "העולם האמיתי". באלבום שכולו תוסס, בוער מזעקות (מטאפוריות וגם לא), פתאום מגיעים הפיוס והנחמה.
מי שיגיד לי "ומה עם "בסוף של יום? לא מרגש?" באיזשהו מקום צודק, אבל כל השמעות הרדיו עיקרו אותו מהיותו שיר מאוד אישי, סה"כ.
ב"העולם האמיתי" שומעים דווקא את הפורטיס שקצת פחות רגיל לראות, את איש המשפחה, אם תרצו. אלו דברים שלעולם לא יעבדו בהופעה. ברגע שברי מצטרף לקראת סיום לקריאות "כל העולם שלם", אין לך אלא לקוות בצדקתם.
את לא!! את לא!! 🙂
נעליים (ומקרר)
פורטיס, אם הייתי צריכה לבחור מ"ראש הכובע שלי" את השיר שאני הכי אוהבת אז הראשון שעולה לי לראש הוא "שקיעתה של הזריחה". שמעתי אותו פעם ראשונה בסדרה "פלורנטין", הוא התנגן פסקול בזמן שאיילת זורר וסמי הורי שברו את הכלים תרתי משמע ופרקו את החבילה. בום, עוד אחד מהרגעים האלה שאחריהם כבר לא תוכל להפריד בין קול ותמונה, ולעד האחד יצמיד את השני, עם הקונוטציה, לרגש מאוד ספציפי שעולה.
אחד השירים…מין שיויון נפש בשירה האדישה של פורטיס שמתרסקת לתוך המילים והלחן המצמררים.
אני זוכה כי אני אוהב את פורטיס.
הביצוע של השיר "השקר" במופע מקרה פסנתר עם שלומי שבן
אשמח מאד לדיסק
השיר שקופץ לי כרגע בראש זה אין קץ לילדות.
שירים שעוד לא ראיתי שהופיעו פה, כוכב הקופים ו
ghost can't run away
אגם ענקית אני לא יכול ואינקובטור
השיר האהוב עליי באלבום הוא מקום בראש. הוא שיר מעגלי, סאונד נדיר כמו בכל האלבום הזה, וגיטרות ממש ממש יפות.
ידידי, אני חושב שפיספסת בגדול!
חצי אוטומטי הוא דיסק נחמד אבל לטעמי (חולה פורטיס מבוגר שצמוד אליו מאז 1988) הוא החלש ביותר שלו.
אולי נסה עכשיו להקשיב שוב לאחד הדיסקים היותר טובים\חשובים\משפיעים במוסיקה הישראלית-"סיפורים מהקופסא", רלוונטי מתמיד הן מוסיקלית והן טקסטואלית (תקשיב לכוכב הקופים!) ואפילו ל"להתראות בחלומותי" (שניהם אגב לא רועשים בכלל) ואולי תגלה את פורטיס מחדש.
השיר האהוב עלי אגב הוא "ונוס על קרטון" מ"תקופת הגראנג" הלא מספיק מוערכת של הפורטיס. כן, אני אוהב רעש…כל טוב!
דיסק של פורטיס מאוד ישמח אותי 🙂
🙂
שיר אהוב: חזרה לשיגרה
סנדק האינדי הישראלי- לגמרי!
אוהבת את פורטיס לבד, אוהבת את פורטיס עם סחרוף, מתקשה לבחור אפילו אלבום אהוב אחד, אז בטח ששיר, יש כ"כ הרבה…
מסכימה שחצי אוטומטי הוא יצירת מופת.
גם האלבום החדש נפלא, תודה רבה על ההאזנה החופשית!
באמת אלבום מצוין!! קשה לבחור שיר אחד אהוב, אבל אם לוחצים אותי לקיר אז אני יכול להגיד ש"תחנה סופית" (סיפורים מהקופסא) הוא הבחירה שלי. אני מאיים לקנות את הדיסק אם לא אקבל אותו בחינם 🙂
פרסים זה באמת כייף! פשוט דבש!
שיר אחד? רק אחד? 22 שנים אני מקשיבה לו, מאז קצת לפני בת המצווה. הוא החוויה המכוננת של החיים שלי.
לייפציג ברצלונה מסיפורים מהקופסה
התופת – רצועת הבונוס מהדיסק להתראות בחלומותי (זוכרים שפעם קידמו מכירת דיסקים באמצעות רצועות בונוס?)
too stiff של ז'אן קונפליקט מההופעה החיה
רק שיר אחד? רק שיר אחד? משימה קשה עד בלתי אפשרית.
אני מאוד אוהב את תחנה סופית.
כי נראה לי שבהם הוא תופס איזה feel קיומי באופן מאוד מובהק, אבל את הפיל הזה אני מקבל מכל שיר שלו.
מה גם שתחנה סופית קשור אצלי לסופ"ש חורפי לפני כמה שנים בירושלים, ואירוע שהתבטל וערב שביליתי בפאב קטן, לבד שזה היה מה השיר שהתנגן שם כשנכנסתי וכשיצאתי ברגל לדירה שישנתי בה באותו סופ"ש והבירות משפיעות זה מה שהתנגן לי בראש כל הדרך ותמיד כשאני שומע אותו הוא זורק אותי לשם.
אפשר לציין באופן מיוחד גם את
ghosts cant run away, שגם הוא מתקשר אצלי עם חורף, או עם כביש, אבל נו, די כבר פירטתי על תחנה סופית.
פורטיס משוגע! פורטיס משוגע!\
רוצה דיסק 🙂
פשוט מטורף על הטירוף ב"רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" שיר שלמרות כל הזמן שעבר מאז שנכתב ויצא רלוונטי היום יותר מתמיד…
בחלומותי. שיר גדול מתוך אלבום גדול שלא קיבל את ההערכה שהוא ראוי לה.
כאילו שאני מסוגלת לבחור רק שיר אחד.
אגם ענקית