עונג שבת: זה לא רק אני
קודם כל: היי שוב!
נכון, הייתי כאן לאחרונה, אבל ב־3 האחרונים העונג פורסם במתכונת מצומצמת של ״העונג אקספרס״, והיום מתפרסם עונג מלא אז זה בהחלט סוג של שיבה. מצד שני, עם איך שנראים כרגע השבועות שלי – יש פה תינוק, ועבודה, וכל מיני דברים שמפריעים לימי שישי ונכנסים תחת הקטגוריה ״חיים״ – אני לא באמת יודע אם אני יכול, או רוצה, להתחייב לעתיד לבוא.
האם יתפרסם עונג שבת כל שבוע? כנראה שלא.
האם זה סופו של העונג כמו שאנחנו מכירים אותו? כנראה שלא, אבל, האמת? אני לא יודע.
האם אני עדיין רוצה לפרסם עונג מדי פעם, כשיוצא, ומתאפשר, ומתחשק? בהחלט כן.
לשמחתי, אני לא עובד בידיעות אחרונות או בחדשות. למעשה, אף על פי שיש א.נשים שמשלמות.ים לי עבור כל עונג שמתפרסם (תודה!), אני לא עובד פה בכלל. אני כאן כי זה ממש כיף לי, וכי אני אוהב לשתף דברים נפלאים שנתקלתי בהם והעשירו את חיי אונליין, בין אם זו מוזיקה או כל דבר אחר. אז אם הנסיבות כרגע מקשות עליי מדי להתחייב לעונג שבת מלא כל שבוע, או אפילו כל שבועיים שלושה ארבעה, אז עד הודעה חדשה, העונג הולך להתפרסם בצורה לא סדירה כי החיים אינם סדירים כרגע.
תומכות ותומכי העונג בפטריאון, שימו לב – שלחתי לכם/ן מייל עדכון מורחב בנושא (כבר שלחתי אותו, ועכשיו אני מתחרט שלא כתבתי בכותרת ״שינויים בהרגלי התמיכה״. גאד דמט, איזה פספוס!).
עד כאן הודעות מנהליות, מכאן ואילך עונג שבת:
לורטה לין מתה השבוע, בגיל 90. עד 2004 גם אני לא ידעתי מי זו לורטה לין, ואפילו לא ידעתי שראוי שאדע מי זו לורטה לין. בסך הכל הייתי בחור צעיר שאוהב אינדי וכאלה, אבל תמיד גם הקשבתי לגיבורים שלי, וכשהם הכירו לי מוזיקה שלא הכרתי, הלכתי להכיר. כשג׳ק וייט, שב־2004 עדיין היה ״ג׳ק וייט מהווייט סטרייפס״, הפיק פתאום אלבום לאיזו זמרת קשישה כאילו הוא היה ריק רובין והיא ג׳וני קאש, הלכתי להטות אוזן, ולא הצלחתי לנתק אותה מהרמקולים חודשים. התאהבתי קשות בלורטה לין.
לא ידעתי כלום. לא ידעתי שלין היא זמרת קאנטרי – בכלל לא אהבתי קאנטרי. גם לא ידעתי שלין היא אגדת קאנטרי. אבל התחלתי להקשיב. בזכות האלבום ההוא התחלתי לאט לטעום עוד טיפה קאנטרי של פעם, ותוך כמה שנים כבר הייתי מומר. לצד וילי נלסון, לין תמיד נשארה בשבילי בטופ: זמרת ויוצרת עם קול וסגנון כתיבה מובחנים וייחודיים לה, שהשפיעו על דורות שלמים של יוצרים.
ב־2016, כשהייתה בת 84, גם הגשמתי חלום וראיתי אותה בהופעה בטקסס. היא כתבה המון שירים, רבים מהם מלאים בבגידות, שנינויות, נקמה, תוכחה, חוצפה ותעוזה. אבל אחד השירים שהיא ביצעה שם לא נכתב על ידה, ואפילו לא התפרסם על ידה – הוא היה שיר של פטסי קליין, עוד אגדת קאנטרי אבל אחת שמתה בהתרסקות מטוס בגיל 30, ולא בשנתה בגיל 90 כמו לין (לין וקליין היו חברות וקליין השפיעה על לין לא רק מוזיקלית אלא גם על חייה האישיים ועמדותיה הפמיניסטיות).
השיר הזה, "She's got you", הוא שיר מושלם. כמו שלין עצמה אמרה על השירים שלה: הם מלאים בכאב לב אמיתי, אבל כשאתה שומע אותם אתה מחייך בלי שליטה. ביצעו אותו המוני זמרות, אבל אף אחת לא הפכה אותו ליהלום נוצץ כמו לין. יש הרבה שירים מתאימים יותר לפרידה מאגדה, יש שירים שמייצגים הרבה יותר טוב את הפרסונה וההשפעה של לין. אבל אין אף שיר שלה שאני אוהב יותר מזה. היי שלום, לורטה. [סטרימים]
אני מקווה ששמת לב שחמישי בחצות ממשיך להתעדכן מדי חמישי בחצות, גם בשבועות שבהם לא עולה עונג. הפלייליסט נמצא תמיד באותו המקום, אלה רק השירים שמתחלפים, ובכל פעם שאני מעדכן אני מארכב את השבוע האחרון בפלייליסט חמישי בחצות: ארכיון.
על כל פנים! השבוע יש לנו, וואי וואי, מה יש לנו פה. בין היתר, מוזיקה חדשה של:
רוסליה, Autre Ne Veut, איגי פופ עם לאונרד כהן, טליה אליאב, Dungen, קרלי ריי ג׳פסן, Fever Ray (!!!), לולה מארש, מיקה שדה, DVNO, ליסה האניגן, ריילנד בקסטר, Tindersticks, פי ג׳יי הארווי, שרון ון אטן, קאלי אוצ׳יס, ג׳מילה וודס, Red Axes + כהן, רונה קינן, Bicep, וודו דאדי, ניק האקים, ועוד המוני המוני המונים. [ספוטיפיי]
אלבומים חדשים? גם פה לא חסר אושר ועושר. פנו זמן ושימו פליי:
◼︎ לאהובת לבי ואוזניי טליה אליאב יש פרויקט חדש וכמו תמיד היא דופקת פנייה חדה מכל מה שעשתה קודם. דבקה רפיח הוא אלבום שכולו משירי עמנואל זמיר, מלחין וכותב שירים שההורים שלנו אולי מכירים וסבים שלנו בטוח. הוא מת בגיל 36, אבל הספיק לכתוב להיטי ענק בישוב העברי לדורותיו כמו ״דבקה חמור״, ״מגדים לרעי״, ״דבקה רפיח״ ועוד לא מעט. אליאב מפרשת מחדש את השירים עם בוריס מרצינובסקי, גיורי פוליטי ורפאל רוגינסקי, אז צפו למוזיקה עממית על גבול טום וייטס.
◼︎ הסולן של אוקרביל ריבר, וויל שף, הוציא אלבום סולו ראשון בשם Nothing special ואני מתרגש עד הגג כי בסך הכל מדובר באחד מכותבי השירים האהובים עליי אי פעם.
◼︎ הספקתי לשמוע פעם אחת את Into the blue האלבום החדש של Broken Bells, הפרויקט של ג׳יימס מרסר (The Shins) ודיינג׳ר מאוס, ו־100% ממה ששמעתי היה יפה להכעיס. איזה אלבום יפהפה, יא אללה שלנו.
◼︎ Blue Rev הוא האלבום החדש של Alvvays, שכבר הספיק לזכות ב-Best new music בפיצ׳פורק.
◼︎ Roya הוא אלבום חדש של לירז (צ׳רכי) בהפקת אורי בראונר כנרות. צפו למוזיקה פרסית בג׳ינס.
◼︎ Prism הוא אלבום הבכורה של השלישיה המצוינת Say She She.
◼︎ וואו וואו וואו עף לי האגן מ-Capricorn Sun, אלבום הבכורה של המפיקה הבריטית המעולה TSHA (מבטאים: טישה). בקלות אלבום השבוע שלי.
◼︎ שזו לא תחרות קלה, כי השבוע – בדיוק 5 שנים אחרי האלבום הקודם, בדיוק 10 שנים אחרי האלבום שלפניו – הגיע Cherry, האלבום השלישי של Daphni, הלא הוא האלטר אגו של דן סניית׳ מ-Caribou תחתיו הוא מקליט מוזיקה שנועדה ישירות לרחבת הריקודים.
◼︎ Ice, Death, Planets, Lungs, Mushrooms and Lava הוא שמו הקליט של האלבום החדש – בסך הכל השני השנה – של King Gizzard and the Lizard Wizard.
◼︎ ואם בשמות קצרים וזכירים עסקינן, אז לראפר המעולה Open Mike Eagle יש אלבום חדש בשם Component system with auto reverse. אחלה!
◼︎ מה פספסתי?
אלוקים שתשמור אותי, איך אכניס את כל הגוד סטאף הזה לשעתיים בתכנית הבאה שלי בגלגלצ?! מצוקה. מצוקת העשירים.
עד שאצליח, רוצו לשמוע את התכנית של שבוע שעבר, כי לא אשקר – היא פצצה. מתחילות/ים עם קלאסיקה של Tame Impala ורק מגבירים/ות משם. [סטרים]
לא זוכר אם סיפרתי פה, אבל המסורת השנתית קוימה גם השנה! לכבוד ראש השנה, ערכתי פלייליסט של השירים הישראליים שהכי אהבתי בשנה האחרונה, שנקרא פשוט השירים הכי יפים ששמעתי בתשפ״ב. קחו כמעט 100 שירים כאלה. [ספוטיפיי]
איזה מעצבן זה כשפתאום בחופשה במקום יפה, או סתם בחוף הים, מתחיל לזמזם ולרחף מעלינו פתאום איזה רחפן? הורג את הווייב מיד. היתרון היחיד בכל השיט המרגיז הזה הוא שלפעמים זו באמת דרך נהדרת לצלם תמונות מרהיבות. השבוע פורסמו התמונות הזוכות בתחרות תצלומי הרחפן העולמית ומה אגיד, אני כמעט מוכן לסלוח לכל הנודניקים האלה. [פיקסלים]
אני לא בטוח שהבנתי בדיוק מה אני רואה, אבל האתר Realtime מעדכן בזמן אמת על, ובכן, הכל. [אנגלית]
איך נשמע כדור הארץ? שאלה מטופשת, כי תלוי היכן המאזין/ה ולמה היא/הוא מקשיב/ה. אבל הנה הצעה אחת: האמן יורי סוזוקי מזמין א.נשים בכל העולם להעלות הקלטות שטח, ובונה מחדש סוג של גלובוס סאונד. זה קיים גם בתערוכה פיזית (כרגע באיטליה) אבל גם באתר שלו. [אנגלית, סאונד]
מורפלקסיס חזר! עם מיקסטייפ לילה חדש. כשאני מסתכל על רשימת שירים ומזהה רק שני שמות מתוך 17 קטעים, אני יודע שצפויה לי הרפתקאה נפלאה. [סטרים]
רעש לבן? מכיר. רעש ורוד? שמעתי על זה משהו, אני חושב. רעש חום? מה זה לעזאזל רעש חום? והאם הוא יכול להקל, לשפר ולתקן את המוח שלנו? ובכן, הטיימס עם כמה תשובות, וכמה דוגמאות, ושימו אוזניות. [אנגלית, סאונד]
האמת הלא אמיתית והמצחיקה מאחורי "Your song" של אלטון ג׳ון. [אנגלית]
[תודה לאופק] השבוע חגגנו 10 שנים ל-Lonerism של Tame Impala (אני יודע! באמת!). הנה קווין פארקר והלהקה מבצעים את כל האלבום לייב בשבוע שעבר. [טיוב]
בשבוע שעבר יצא אלבום פגזזזז ל-Yeah yeah yeahs, ובניו יורקר יושבים לדבר עם קרן או. [אנגלית]
כתבת השבוע היא בלי ספק ההיסטוריה המדוברת של יושב על הגדר, האלבום של אריק איינשטיין ויצחק קלפטר שיצא לפני 40 שנה. בועז כהן חוזר לאנשים שהשתתפו בו, ובראשם קלפטר עצמו, ומשלב גם קטעי ארכיון וראיונות ישנים עם איינשטיין. התוצאה היא תמונה משוחזרת רבת פרטים וסיפורים נפלאים על האיש שהיה איינשטיין, על האיש שהוא עדיין קלפטר, ועל השירים הנפלאים האלה. [עברית]
ועוד סוג של כתבת השבוע, נוסטלגיה מסוג אחר לגמרי, מגיעה מפיצ׳פורק עם פרויקט שנות התשעים. המגזין הביקורתי, המצוין והלפעמים מרגיז החליט לבחור את 150 האלבומים הגדולים של שנות ה־90 (כרגיל אצלם, הבחירה האמיתית היא במקום ה־2, ובמקום ה־1 נמצאת אובססיית פיצ׳פורק) ואת 250 השירים הגדולים של שנות ה־90 (כרגיל, שוב). אבל האמת? כמו תמיד במצעדים כאלה, הדירוג עצמו, מי באיזה מקום, פחות משנים. ביליתי ערב ארוך ונפלא על הספה עם אוזניות, קורא בחירות נבחרות מרשימת האלבומים, וכל כך נהניתי! נהניתי להיזכר, נהניתי לגלות, נהניתי להעריך מחדש, נהניתי ללמוד פרטים חדשים או הקשרים שפספסתי. זה פתח אצלי כמה דברים בראש ובלב, בהחלט. [אנגלית]
פיית הנוסטלגיה הפנימית שלי רוקדת אל מול האתר הזה: אפקטי עכבר מהניינטיז. [פיקסלים]
יש בקהל מוזיקאים/יות? Aphex Twin עיצב תוכנת מוזיקה חדשה, Samplebrain, שדוגמת פיסת סאונד ולועסת אותו לכדי דברים חדשים לגמרי. נשמע, כלומר נקרא, מעניין – לא יצא לי להשתמש בזה. הורדה חינמית. [אנגלית]
הראפר החביב עליי בשבק ס׳, מירו, התארח בפודקאסט של מתן שרון ותומר גרשנמן, אז יש לנו גם וידאו בן שעה מלא בסיפורים על ימי שבק, חלוצי החלל, וגם הקריירה האקדמית הרצינית מאוד של מירו. [טיוב]
הנה דבר בלתי סביר אבל בכל זאת הסתבר: תירגמו את המילטון לגרמנית. זה לכשעצמו מעניין. אבל אז נשאלת השאלה: איך לעזאזל מתרגמים אופרת ראפ מורכבת ומפורטת כמו המילטון לשפה אחרת, בצורה שיכולה עדיין לשבת על הלחנים ועל הבמה? או. כאן זה נהיה אפילו יותר מעניין. בטיימס יש כתבה מופלאה עם שש דוגמאות באנגלית, בגרמנית, עם תרגומים, הקלטות לדוגמה והסברים אדירים. איזה יופי של עיתונות, בחיי. [אנגלית, גרמנית]
בבנדקאמפ בוחרים את האלבומים הכי טובים של קיץ 2022. רגע, זה אומר שהקיץ נגמר? [אנגלית]
אני כל כך אוהב את האינטרנט, באמת. הנה תיאוריה שמישהו המציא יום אחד, כנראה בערב שיכור מאוד: "Walk of life" של Dire Straits הוא השיר המושלם לסיים איתו סרט. כל סרט. ומכיוון שאנחנו באינטרנט, הנה אתר שמדביק את השיר הזה בסצינות הסיום של עשרות סרטים. זה ענק. אני כל כך אוהב את האינטרנט. [אנגלית, טיוב]
[תודה רום] אני לא יודע להגיד אם לחלוטין עפתי, או אפילו נהניתי במיוחד, מהכתבה בניו יורקר על דיג׳יי העל Solomun. אבל מכיוון שזו כתבת ניו יורקר, זו כתבה שהיא חצי על האיש (לא איש מעניין במיוחד, אם כי תמיד מרתק להיצמד למישהו עם עבודה כל כך קיצונית כמו דיג׳יי על) וחצי על איביזה, המקום הייחודי שלה בעולם הקלאב, איך היא נהייתה איביזה שאנחנו מכירים עכשיו ואיך היא מתנהלת. וזה היה מעניין ומלמד. [אנגלית]
כתבה נפלאה ועתירת סאונדים מ-The Pudding על נושא לא צפוי: סוחרי הרחוב במקסיקו סיטי, והצלילים הספציפיים מאוד של כל אחד מהם. איזה יופי! [אנגלית, סאונד, פיקסלים]
ברגע הראשון, כשנכנס הפסנתר, זה לגמרי הקרפנטרז. זה כל כך הקרפנטרז, שנדמה שעוד רגע ציפורים יופיעו. אבל הקרפנטרז כבר אינם. כמו גיבורים מיתולוגיים רבים הם התפוררו ונבלעו לתוך גופם, מוחם, אצבעותיהם, לבבותיהם, סיפוריהם ודמיונם של מיליוני יוצרים חדשים שחלקם אפילו לא יודעים שהם מנגנים מהלך של הקרפנטרז. אבל נטלי מרינג, אק״א Weyes Blood, יודעת. היא מקשיבה היטב, לומדת היטב, ויודעת על כתפי מי היא עומדת.
זה לא מפריע לה ליצור מוזיקה כל כך יפהפיה, שאני רוצה לקוות שיש דור חדש של מאזינות/ים שבשבילם וייז בלאד היא מה שקרפנטרז היו לנו או להורים שלנו. הסינגל החדש מהאלבום הבא שלה, "It's not just me, it's everybody", הוא אלף אחוז וייז בלאד: מנגינה ועיבוד על־זמניים, פופ קלאסי ונצחי, עם מילים שנדמה, אף על פי שהן כל כך פשוטות ולא ספציפיפות, כאילו הן נכתבו בשולי דפי העיתונים של 2022.
השיר הזה, ועוד 19 שירים מושלמים אחרים, מחכים לכם/ן פה. [סטרימים]
עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.
שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.
איזה כיף של עונג
תודה גיא
עונג שבת בא מאהבה, תעשה (תמשיך לעשות) רק מה וכמה שכייף לך!
בולשיט של גיבובים
לא הבנתי מה אתה רוצה. לא מתאים לך? אל תקרא
יש לי מין חלום כזה, שטליה אליאב ומאיה בלזיצמן יפגשו במרחב היצירתי. אולי אחיה מספיק זמן כדי לראות את זה קורה.