כל כך הרבה ממוזיקה, או מהתאהבות במוזיקה, או מכל סוג של התאהבות, זה תיזמון. שיר מסתובב סביבי ימים, שבועות, שנים ולא פוגע בי. וברגע אחד, פתאום, כל הזוויות מתיישרות והשער נפתח. אז איך בכל זאת מתאהבים? איך לא מפספסים? אני לא יודע. אני יכול להמציא ולומר שצריך להישאר פתוחים, להישאר עקשנים, להישאר נדיבים (לעצמנו) וצריך גם הרבה מזל. את המוזיקה של קווין מורבי הכרתי ב־2019, בסך הכל לפני 3 שנים. מהרגע הראשון משהו שם דיבר אליי והפעיל אותי בדרך שלא הצלחתי להבין. היום אני יודע להגיד שמרגש אותי לשמוע דרך הפולק רוק האקוסטי הכל כך אמריקאי שלו, מהסוג שהיה יכול להפוך בקלות לעוד חובב ניל יאנג דרגה חמישית, את קוצר הרוח של הפאנק ואת התנועות הפתלתלות, הקורצות ומלאות החום, של מוזיקה אתיופית. אבל לקח לי שנים להתחיל להבין מה מכשף אותי אצל קווין מורבי, וההסבר הקצר פה הוא כמובן רק קצה הקרחון.

אבל זה עניין של תזמון, ואני פספסתי והשלמתי בדיעבד. שש שנים שמורבי הוציא אלבומי סולו מרהיבים, חלקם מושלמים, ואני לא היה לי מושג. בדיעבד, כבר השיר הראשון באלבום הראשון שלו מספיק יפה כדי להיכנס לשירי השנה שלי. איזה מזל שמוזיקה, כמו תמונה, קופאת ברגע התיעוד ונשארת. אני יכול לשמוע את האלבום ההוא מ־2013 כמו שיכולתי לשמוע אותו ב־2013. אולי ב־2013 לא הייתי שומע אותו באמת.

כמעט עשר שנים מאוחר יותר, ומורבי על סף האלבום השביעי שלו. הוא מביא אליו את אותה הראייה הצלולה של מתח ושיחרור בשיר, של קירבה וריחוק בהגשה, של איזון עדין של מרכיבים לכדי השריית שלווה, ושל עריכתה למטרה ראויה. שיר הנושא מהאלבום המתקרב, "This is a photograph", הוא שיר שאני שומע בו מהרגע הראשון מוזיקה ממערב אפריקה ומדרום ארצות הברית מעורבבות עד שאי אפשר להפריד ביניהן. שיר שמתחיל על 80 קמ״ש אבל 80 קמ״ש בתוך העיר, מהירות מוכרת שמרגישה פתאום מסוכנת. וככל שהוא מתקדם, המכונית שלנו מאיצה ונהיית רופפת יותר. איזה שיר מסוכן, איזה שיר מהמם, איזה שיר חסר שקט, וכמה יופי יש בסכנה, בתדהמה, בחוסר השקט של קווין מורבי. [סטרימים]

---

חמישי בחצות של הישמרני,

השבוע נאספו כאן 79 שיר ושירה, וביניהם דברים חדשים של…

וינס סטיפלס, Rival Consoles, Sun Tailor, קווין מורבי, אביב פק, Confidence Man, Folly Tree, אלבאסטר דפלום, קלי לי אוונס, PUP, ג׳ימי טנור, טאנק אנד דה באנגס, פגי גו, A-Trak, Flune, מרי ג׳יי בלייג׳, מחמוד, זאב טנא, Red Hot Chili Peppers, אנג׳ל אולסן, Superorganism, Ibeyi, לופה פיאסקו, מיקי בלאנקו ומייקל סטייפ, ועוד המונים. [ספוטיפייוש]

---

אתם/ן עומדים/ות בקצב? כי אני עובד בלשמוע מוזיקה חדשה ואני לא מספיק. אבל היי, אני עובד בזה, אתם/ן לא. קחו את זה באיזי אני אומר. שמעו מה שבא לכם/ן, כל השאר יחכה, הכל בסדר. הנה האלבומים החדשים שיצאו השבוע ומעניינים אותנו:

◼︎ האלבום החדש של הרכב האינדי רוק הקנדי PUP הוא אחד הדברים הכי מרעננים ורועשים ומשמחים ששמעתי לאחרונה, והם באו לי בדיוק בזמן כדי להרהיב את האביב.

◼︎ Tilt, אלבום שני לצמד הצבעוני והמרים Confidence Man.

◼︎ אלבום חדש להרכב הרוק האנטולי הישראלי Şatellites, שמשום מה נמצא כרגע רק בבנדקאמפ.

◼︎ הסקסופוניסט / משורר / אמן ספוקן וורד / ג׳זיסט / ניסיוני Alabaster DePlume (ששמו האמיתי הוא בכלל אנגוס פיירברן, שם מרשים בעצמו) חוזר באלבום חדש, Gold. הוא הוקלט בסשנים חיים מאולתרים עם חבורה משתנה של מוזיקאים, והוא מעניין לאללה.

◼︎ Red Hot Chili Peppers חזרו באלבום חדש, ראשון מזה 6 שנים – וראשון מזה 16 שנה עם ג׳ון פרושיאנטה ועם ריק רובין – וקוראים לו Unlimited Love. ממה שהספקתי לשמוע היה גם כיף גדול וגם ככה ככה, אבל זה אלבום ארוך ועמוס ושמעתי פחות מחצי.

◼︎ Remedies, אלבום חדש של אלכס משה הלא היא Folly Tree, הוא הראשון שלה בלייבל הביטים המקומי Raw Tapes. הוא גם האלבום הראשון שלה שבו היא לוקחת את המושכות כולן, מפיקה הכל בעצמה. זה אלבום נהדר מאוד.

◼︎ Never let me go, אלבום חדש של החבורה הוותיקה Placebo.

◼︎ וגם ◼︎ בידוד, אלבום חדש לזאב טנא ◼︎ האלקטרונאי־מטאל Carpenter Brut חוזר באלבום חדש עם שם הולם, Leather Terror, שנשמע ככה ◼︎ כריסטיאן לי האטסון העדין והיפה באלבום חדש, Quitters ◼︎ אמן ההאוס המשפיע ריצ׳י האוטין (Plastikman) חוזר אלבום קלאסי שלו ומביא את צ׳ילי גונזלס שיפרש מחדש את הקטעים המקוריים ◼︎ אי־פי חדש ל-A-Trak ◼︎ מה פספסתי? [סטרימות שונות]

---

בשולי לכל החרא והכאב והצער שהביאו לחיי כולנו הפלישה לאוקראינה והאלימות בישראל, שתי תכניות שלי בגלגלצ היו מתוכננות לשידור בדיוק רגע או שניים אחרי שניים מהפיגועים בישראל. הן לא שודרו ברדיו אלא נגנזו או עברו ישר לאון דימנד. קשה לי להתלונן על זה בצל כל הכאב והמוות האמיתיים, אבל לא אשקר – התבאסתי מזה.

אבל הנה התכנית האחרונה שלי בגלגלצ להאזנה עכשיו או מתי שתרצו, והנה לינק לעמוד שלי עם כל התכניות ששודרו.

---

הזמן עובר בלי שאני שם לב, אז עדיין קשה לי להאמין שאתמול חגגה רדיו הקצה עשר שנים כתחנה עצמאית. עשר שנים! עשר שנים ש״הקצה״ זה לא רק קוואמי ו/או נדב, לא רק תכנית אחת. עשר שנים ש״הקצה״ מתרחבת ומתרחבת ומתרחבת – עוד שדרניות ושדרנים, עוד סגנונות וגישות, עוד שעות שידור, עוד הפקות מיוחדות. אני לא חושב שמישהו/י בדק/ה את זה, אבל אני משוכנע במאה אחוז שאף תחנת רדיו בישראל לא משדרת מגוון כל כך רחב של מוזיקה ביממה אחת, בשבוע אחד, כמו רדיו הקצה.

יש לי המון רגשות ומחשבות וזיכרונות ובעיקר המון אהבה והערצה לרדיו הזה, שמאז היווסדו כתכנית בגלגלצ ועד היום, כולל, אני שבוי שלו. הייתי מאזין ואז הייתי אורח ובסוף אפילו הפכתי לשדרן קבוע, אחד הדברים שאני הכי גאה ומאושר מהם ב״״״קריירה״״״ שלי. הסיבה היחידה שלא חלמתי לשדר ברדיו הקצה מאז שהייתי בן 17 היא שאף אחד, אולי חוץ מנדב וקוואמי, היה יכול בכלל להעלות על דעתו את קיומה של תחנה כזו בישראל.

לרגל החגיגות, הקצה שידרו כל השבוע טופ 10 של מגוון דברים, רשימות, אמנים ורעיונות, וסיכמו ביום שידורים מיוחד ביום שישי, ה־1 באפריל, שהוא היומולדת בול. ליבי רן – שהייתה המפיקה של ״הקצה״ בגלגלצ והפכה לחלק מהתחנה החדשה – בוחרת 10 תכניות מיוחדות שאהובות עליה במיוחד מהעשור האחרון.

אם אתן/ם נהנים/ות מהקצה, או אפילו אם אתם/ן מקשיבים/ות רק פעם ב, אבל מעריכים/ות ולא מוכנים/ות לקבל כמובן מאליו את העובדה שיש פה בית גועש ועצמאי לגמרי למוזיקה חדשה, מגוונת, מאתגרת – אני מזמין אתכם/ן לעשות כמוני, ולתת לרדיו הקצה מתנה ליומולדת. תנו להם כמה שקלים – 10, 50, 666, מה שמתחשק ואפשר. כל התחנה הזו קיימת, מנוהלת, מתופעלת, מעוצבת ומתחוזקת בהתנדבות מלאה, אבל תשוקה לבדה לא תמשיך לתדלק את האש הזו בקלות. פוט יור מאני וור יור אוזניות איז. [עברית, סטרימים, שקלים]

---

אני לא זוכר איפה קראתי פעם את התובנה היפה שאיזור התגובות ביוטיוב מתגלה לפעמים ככותל מרגש ופרטי של מחשבות וסיפורים. א.נשים מגיבים.ות לסרטונים, במיוחד לשירים, עם גילויי לב פתוחים, מביכים, קורעי לב, מצחיקים וכן, גם משעממים ואידיוטיים לפעמים. האתר החדש והנהדר The Sound of Love סינן בשבילנו את עשבי הכותל והביא רק את הפתקים הכי מרגשים שנטמנו בפומבי באיזור התגובות לשירים שעוררו תגובות עזות במיוחד אצל הקהל. סיפורים על היכרויות ואובדן, רגעים קטנים של אהבה וגדולים של שברון לב, בממשק מינימליסטי ועם השיר מתנגן ברקע. [אנגלית, טיוב]

---

טורי איימוס – כן, ה־טורי איימוס – בטייני דסק קונצרט חדש! [טיוב]

---

צ׳רלס דיקנס כתב לעצמו פתקים בשפת סתרים שהוא המציא וזה אולי הדבר הכי צ׳רלס דיקנס ששמעתי בחיים. אחרי יותר ממאה שנים שמומחים ניסו ולא הצליחו לפענח פתק מסתורי שנמצא בניירותיו של דיקנס, המאמץ עבר לקהל הרחב. ונחשו מה? יש לנו פיצוח. או התחלה של. [אנגלית, חומת תשלום אולי]

---

מפה לשם סגרנו רבעון ראשון ל־2022, ואם מתעלמים מנגיד 100% מהחדשות בעולם, היה ממש טוב! כהוכחה, בנדקאמפ בוחרים את האלבומים הכי טובים של החורף האחרון, וכל מה שאני רוצה זה לפנות כמה שעות ולצלול לאוזניות פה. [אנגלית, סטרים]

---

איך יצרו את הצלילים לחידוש הקולנועי של חולית? במחשב? חחחח. באולפן סאונד מיוחד? חחחח. מעצבי הסאונד של הסרט יצאו למדבר והקליטו חול במצבים וצורות שונות כדי ליצור קולות שלא נשמעו קודם לכן. [אנגלית, קריאה חופשית]

---

וויל באטלר מ-Arcade Fire  (וויל, כן? לא הסולן, ווין, שהוא אחיו של וויל) הודיע על פרישתו מארקייד פייר. למעשה, הוא פרש מהלהקה בסוף 2021. הנה טור שהוא כתב באטלנטיק בסוף 2021 ואולי עונה חלקית על השאלה ״למה עזבת״. [אנגלית]

---

ההודעה של ויל הגיעה יומיים אחרי "The lightning", הסינגל החדש והכפול של Arcade Fire מתוך האלבום החדש שלהם שבאופק. [טיוב]

---

מה קורה בתוך מדיח כשהוא פועל? תודה לאל שיש לנו גו פרו. [טיוב]

---

אם יש לכם/ן ספוטיפיי, פה תוכלו לשמוע את ארוג׳ אפטאב מביאה את הווייב הפקיסטני ל-"Di mi nombre" של רוסאליה. [ספוטיפיי]

---

ככלל, הכתבות שאני הכי נהנה מהן הן לרוב על נושאים או אנשים שלא מעניינים אותי. זה מה שהופך חוויית קריאת כתבה למסחררת ומלהיבה: לגלות שאני יכול להתעניין ולהתלהב ממשהו שעד לפני שנייה לא עניין אותי כהוא זה. *זו* כתיבה מגזינית טובה. בכל אופן, הכתבה שהכי נהניתי לקרוא בשבועיים האחרונים היא הפרופיל הזה של ניקולס קייג׳, שחקן שאין לי שום עניין מיוחד בו מעבר ל״הוא קיים והוא סבבה״. בין היתר, יש לכתבה הזו את הפתיחה הכי מוצלחת שקראתי מזה שנים. [אנגלית]

---

יקומות היא סדרה חדשה של סרטונים קצרים מאת רועי כפרי וגון בן ארי. יש כבר 2 פרקים באוויר, כלומר בדפדפן שלנו. [עברית, וידאו]

---

בפרוץ המגיפה, היו תחזיות שונות ורבות לעתיד, אבל על דבר אחד כמעט כולם הסכימו: חכו חכו שהקורונה תגיע לאפריקה, היא תחטוף את זה הכי קשה. אבל שנתיים מאוחר יותר – אחוזי המיתה מקורונה באפריקה נמוכים במפתיע. למה? זה מה שכולם מנסים להבין. [אנגלית, קריאה חופשית]

---

לפני שבעים שנה, מוזיקה אפריקאית הייתה בקושי קוריוז על המפה העולמית. בשנות השישים המערב התחיל להקשיב למרים מקבה, יו מסקלה, פלה קוטי. היום חלק גדול מהלהיטים הכי גדולים בעולם חייבים את הסאונד שלהם לפופ וראפ אפריקאיים מהעשור האחרון, והבילבורד פתח השבוע מצעד אפרוביט שבועי. לרגל ההתפוצצות, מגזין בילבורד מנסה לשרטט את המסע של המוזיקה האפריקאית מהשוליים ללב הפופ העולמי ב־70 השנים האחרונות. [אנגלית]

---

לשוג׳י מורימוטו יש עבודה יוצאת דופן: משלמים לו כדי להגיע ולא לעשות כלום. פשוט להיות שם. נכון מאוד, זה ביפן. [אנגלית]

---

ואיילי סגטי היא ״מאמנת אינטימיות״: משלמים לה כדי לצאת עם אנשים לדייט אימון. כן, זה בארה״ב. [אנגלית]

---

סיבוב ההופעות הכי מסוכן בעולם כרגע הוא כפי הנראה הסיבוב של סבייטוסלב ואקרצ׳וק, מוזיקאי אוקראיני פופולרי שנוסע עכשיו באוקראינה כדי להופיע בפני קהלים במקלטים, בתחנות רכבת ובחזית. [אנגלית]

---

קאברים היו מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד ממוזיקה פופולרית, או ממוזיקה בכלל. כשא.נשים אוהבים/ות שירים, הם/ן נוטים/ות לרצות לשיר אותם גם. קאברים הם חלק בלתי נפרד מהפופ, מהרוק, מהבלוז, מהגוספל, מהפולק, מהג׳ז! אז… למה אין קאברים בהיפ הופ? אדם נילי מנסה לברר. [אנגלית, טיוב]

---

אבל הווידאו הבאמת מצוין של אדם נילי מהתקופה האחרונה הוא הסרטון שבו הוא מנסה להכריע האם דואה ליפה, שנתבעת על כך שהלחן לאחד הלהיטים הכי גדולים שלה, אכן גנבה את השיר שלה מלהקת רגאיי? היכונו לטוויסט. [טיוב]

---

אפליקציה חדשה מאפשרת לנו לצלם כתב ברייל ולקבל תרגום שלו לאנגלית. משוגע. [אנגלית]

---

אף פעם לא חשבתי שג׳ק וייט הוא איש כייפי במיוחד, אבל אחרי שראיתי אותו מזהה תוך שנייה אחת בלבד כל שיר של הביטלס בלי סדק קל שבקלים של חיוך אני משוכנע שלא כיף איתו. [טיוב]

---

היי! אם כיף לך פה, אולי תרצה לתמוך בעונג שבת? אם כן, אז כאן אפשר. [תודה!]

---

הכותב־על־מוזיקה האהוב עליי כרגע, חניף אבדורקיב, מראיין מדי שבוע מוזיקאים ומוזיקאיות בפודקאסט המצוין שלו, אבל השבוע הוא יושב בצד השני של האולפן ומתראיין על הכתיבה שלו לפודקאסט של מגזין Longform. [סאונד, אנגלית]

---

פרנסיס פורד קופולה מנתח ומספר על הסרטים של עצמו. [טיוב]

---

תודה ענקית, כתמיד, לתומכות ותומכי העונג שבלעדיהם סביר להניח שהייתי מפרסם עונג פעמיים ברבעון מקסימום, ואקסטרה תודה לעילית שבתומכים, תומכי העל איציק, ספיר, טל, יניב, מעיין, מעין, ותומך שביקש להישאר מסתורי. מסתורין זה סקסי. [תודה!]

---

פרק שאני מתרגש במיוחד להאזין לו בפודקאסט של ריק רובין: מיסי אליוט!!! [אנגלית, סאונד]

---

בפיצ׳פורק משקיעים בפרופיל הכי מוצדק לצמד שרלוט אדיז׳רי ובוליס פופול, שהוציאו את אחד מאלבומי השנה עד כה. [אנגלית]

---

עילי אשדות, מוזיקאי שמוציא מוזיקה תחת השם חיים מקסימליים ומשתתף גם במקהלת זולת של גון בן ארי ואחראי להפקה המצוינת לסינגלים של נונו, ערך למגזין קולומבוס פלייליסט אורח שמעלה רק שאלה אחת: למה אין לו תכנית רדיו? [ספוטיפיי]

---

אחרי שהתמכרנו לוורדל ואז מיצינו את וורדל ואז התמכרנו לוורדעל בעברית ואז מיצינו את וורדעל בעברית, נראה שנתח ניכר מחבריי התמכר ונתקע לנצח על סמנטעל. סמנטעל, הגרסה העברית של Semantle, הוא עוד משחק שבו מנסים לנחש את המילה הסודית. ההבדל הוא שההתקדמות לא מבוססת על מספר ומיקום אותיות נכונות. הקירבה לתשובה היא על פי הקירבה הסמנטית של המילה שניחשנו למילה הסודית, כלומר באיזו תכיפות המילה שניחשנו מופיעה בסמיכות למילה הסודית בטקסטים (במקרה הזה בטקסטים של ויקיפדיה). זה קשה, זה מחרפן, זה מתגמל מאוד, וזה בעיקר לא אינטואיטיבי, ואני חושב שזה חלק מהקסם – כדי להיות טובים במשחק הזה, אנחנו צריכים/ות ללמוד לחשוב בצורה חדשה, להיות יותר בלשים, שלא לומר בלשים הוליסטיים, מאשר מרכיבי פאזל. נועה שוויקי מראיינת בטק12 את איתמר שפי, המפתח של סמנטעל בעברית (גילוי נאות 1: נועה היא חברה אהובה. גילוי נאות 2: הייתי ממליץ על הכתבה הזו גם בלעדיה). [עברית]

---

תועבה? יצירת מופת? השמלה הזו כחולה או מיותרת? הכירו את הפונט קומיק הלבטיק, הכלאה לא קדושה בין הפונט המוערך בעולם, Helvetica, לבין הפונט המושמץ בעולם, Comic Sans. אפשר להוריד אותו בחינם. [אנגלית]

---

אני לא מצליח לפענח את סוד הכוח האדיר שיש למוזיקה של קווין מורבי על הנפש שלי, אבל כל שיר חדש שלו הוא טלטלה משמחת. אחרי "This is a photograph", שיר חדש ומעיף לגמרי שלו, הגיע עוד אחד, "Rock bottom". הולי קראפ, כמה אני מחכה לאלבום החדש שלו. [טיוב]

---

מי שקורא/ת בעונג קבוע יודע/ת שיש לי חיבה יתרה לאמוג׳י. נכון יותר לומר, לא לאמוג׳י עצמם אלא לסיפורים שקשורים אליהם, לסטטיסטיקות שלהם, ולכל תת התרבות והתקנים שקשורים לשפה הפיקטוריאלית הזו. כתבתנו לענייני אמוג׳י ג׳ניפר דניאל בטור על העבר והעתיד המפתיעים של אמוג׳י דגלים. למשל: למה בכלל הם קיימים? ולמה יוניקוד, הרשות הרגולטורית של אמוג׳י, לא מקבלת יותר הצעות בקטגוריה הזו? [אנגלית]

---

חכו. שתראו. איך. מייצרים. גולות. וואו! אנדי באיו מרחיב. [אנגלית, וידאו]

---

כשאייקון עושה קאבר לאייקון זה תמיד מרגש. וילי נלסון הביא פתאום קאבר יפהפה ל-"Tower of song" של לנרד כהן, ואני יכול להאמין לו. [טיוב]

---

מה שיר האהבה הכי יפה ששמעת השנה? התשובה הנכונה היחידה היא, ״מה זה משנה״. שיר אהבה יכול להיות ממיס לגמרי, או מפכח לגמרי, או במקרים נדירים מאוד שניהם ביחד, גם אם הוא לא ״הכי״. בכלל, כל הרעיון הזה של ״הכי״, אני מתחיל לחשוב יותר ויותר לאחרונה, הוא מגביל ומקשה יותר מכל דבר אחר. אבל בחזרה לענייננו. קווין מורבי, שפתח את העונג, היה פעם הבסיסט של להקת Woods. את ניר שלמה הכרתי בתור נגן בלהקת ההופעות של טל אורן. שניהם גדלו מתפקיד המשנה למשהו שלא הייתי יכול לצפות במפגש המוזיקלי הראשון שלי איתם. שלמה עדיין מנגן עם אחרים – בין היתר בלהקה ובאלבום החדש של יהוא ירון – אבל אלבום סולו אחר אלבום סולו הוא כורה בלב שלי חדר שהוא רק שלו, בלי שותפים. שלושה סינגלים יצאו עד כה מתוך האלבום השלישי שלו שעומד לצאת בקרוב, ושלושתם היו לא פחות מפנטסטיים. אבל שום דבר לא הכין אותי ל״חלומית״. כלי המיתר שבו אותי מהרגע הראשון, אבל אלה המילים חסרות העור והחד פעמיות של שלמה, והלחן הלא צפוי של הפזמון (והכמעט־סלסול המפתיע בבית), שהפכו את השיר מעוד שיר אהבה יפה לחפץ יקר שאני מסרב להרפות ממנו. מסוג השירים שבהאזנה החמישית, בחודש מרץ, אני כבר משריין להם ספוט לשירי השנה בדצמבר. ״אני אמצא בי את מה שמזמן שקע בי״. אלוהים, איזו שורה שיכולה להפיל בנאדם באמצע הרחוב. [סטרימים]

---

עוד מזה? הירשמו ותקבלו כל עונג חדש ישר למייל. עדכונים כמעט יומיומיים אפשר למצוא בטלגרם של העונג ובסטוריז באינסטגרם שלי. נתקלתם בלינק נפלא? הפליאו לי אותו למייל.

שתהיה שבת שבוגי! איזה כיף.