צילום: יאיר טרגנו

אלבומי השנה המהפכניים של ניצן פינקו

Jenny Hval – Blood Bitch
תפיסת הזמן באלבום Blood Bitch, האלבום הרביעי של ג'ני ואל, לא מצייתת לשום חוק. השירים נמתחים או קצרצרים, דמדומי אלקטרו שנשמעים כמו כביש מהיר באמצע הלילה. האזנה לשירים בודדים לא משתווה להאזנה לכל האלבום ברצף. כל כך הרבה נאמר על הפרעות הקשב של התקופה ולא מספיק על ההתנגדויות לה: על המוזיקה שדורשת ממך לעצור הכל ולהקשיב.

ג'ני ואל שואלת שאלות יומיומיות ונצחיות בו זמנית. באלבום הקודם היא שאלה "מה את צריכה לעשות כדי לטפל בעצמך?", על דרישות העולם המודרני מנשים. הפעם היא נכנסת פנימה ושואלת איך אפשר "לחיות" חיים בלי מוות? ובעיקר – "למה אנחנו מפחדות מהדם?" היא מתרגמת קונפליקטיים דוריים ופנימיים לסיפור מסגרת על ערפדה מאוהבת, ודרך נקודת המבט שלה שואלת למה דם הוסת מפחיד אותנו, מה הופך אותו לטאבו.

ה-שיר שכבש אותי באלבום הוא ״Period piece״: מצד אחד "יצירה תקופתית" (כלומר יצירה ששייכת לעידן מסויים, למשל הרנסנס) וגם – יצירה שעשויה מ-period, דם וסת. מדובר ברפרנס ליצירה של Lani Beloso, שיצרה אמנות עם דם הווסת שלה במטרה ליצור משהו יפה מתוך אובייקט של בושה. איך יכול להיות שיש כל כך הרבה שירים על סקס וגוף, אבל החוויה הגופנית החודשית של 50 אחוז מהאוכלוסייה נדחק לגמרי מעולם המוזיקה? השיר מסתיים בשורה שחוזרת על עצמה: "אל תפחדי, זה רק דם".

Deaf Chonky – Farsh
התגלית של 2016 בכלל התחילה כתגלית של 2015, כשדף צ'ונקי שודרו בריוט! לראשונה בהתרגשות רבה עם האי פי הראשון שלהן, Mostly Farsh. כשאלבום הבכורה שלהן יצא השנה הרגשתי שסוף סוף זה קורה, שזה האלבום שחיכיתי לו. עדי ברוניקי ותמי קמינסקי הן soul force, תאומות סיאמיות מנטליות שכובד היצירה שלהן הוא במילים שכותבת ברוניקי, משוררת שכל מילה שלה היא מאבק על החיים, מאבק בשיעמום וסתמיות והטראומה של ההגירה. שירי הפאנק־פולק שלהן הם כדורי קריסטל שמשקפים את כל מה שדפוק בחברה שלנו, בחיים שלנו לצד המתים: "עולמות חדשים נבנים על המתים / בינתיים אנו כאן / תקועים בגלל כבודם" ("גוזלים"). אם סוציולוג ירצה לדעת איך זה היה לחיות פה ב־2016, כל מה שהוא יצטרך לעשות זה להקשיב לאלבום הזה, לפענח את הזעם של ברוניקי, את הזעקה הנסערת שלה שפותחת את האלבום בסערה (בציטוט של ״Bondage up yours״ של X-Ray Spex): "אם היית טובעת באוקיינוס לא היית אומרת 'סליחה אדוני אפשר עזרה, לא היית אומרת אפילו הצילו, היית אומרת משהו כמו אההההההההההההההה!"

Against Me! – Shape Shift With Me
אגיינסט מי! הם הרכב פאנק ותיק שמובל על ידי לורה ג'יין גרייס – מוזיקאית טרנסג'נדרית, שעברה את שינוי המין והמגדר שלה בשנים האחרונות, אחרי שהייתה מוכרת במשך שנים בתור הסולן טום גייבל. המוזיקה הפכה לדרך שלה להתמודד עם השינוי, ולאמצעי שלה לתמוך בכל אלו שמרגישים שנולדו במין הלא מתאים, עוברים שינוי מין או רוצים לערער על התפיסות המגדריות.
אלבום הקונספט האחרון של אגיינסט מי!, Shape shift with me, מוקדש לשירי אהבה מנקודת מבט טרנסג'נדרית – בפעם הראשונה בעולם המוזיקה (למיטב ידיעתי).

ג'יין גרייס מתעדת באלבום את הפרידה שלה מבת הזוג שלה (ואם הבת המשותפת שלהן), ומתארת את כל הסוגים השונים של כאב כשאהבה גדולה נגמרת. את כאבי הפאנטום, נסיונות הטביעה באלכוהול והאהבה הרגעית (״Rebecca״). היא מתארת גם את הקשיים הספציפיים שלה כטרנסג'נדרית, למשל כשאקסית מתייחסת אליה כמו ל"בויפרנד". היא מזמינה אותנו להצטרף למסע ההחלמה הזה, ובו זמנית לנסות להבין איך זה לחיות בתוך גוף לא מובן. ״Come on, shape shift with me״.

Bat for Lashes – The Bride
נטשה קאהן עומדת מולי בקתדרלה של מנצ'סטר והלב עוצר: היא "the bride", הכלה: מגלמת באופן טוטאלי כתמיד את הדמות שבאלבום. כשכל החברים שלה התחילו להתחתן ולהקים משפחות היא החליטה לבדוק מה הציפיות שלנו מאהבה רומנטית, ומה קורה כשהיא נעלמת. וככה נולדה "הכלה", הארכיטיפ של האישה שמגדירה את עצמה דרך הנישואין שלה, שיום החתונה הוא המאושר בחייה. הכלה מאבדת את הארוס שלה, ג'ו, בתאונת דרכים בדרך לחופה. בעקבות האבל היא יוצאת למסע גילוי עצמי רוחני ומיני, "ירח דבש לבד". זה לא האלבום הכי חזק מוזיקלית של נטשה קאהן, וגם לא הכי הרפתקני שלה: אבל כשהקול הטהור שלה ממלא את הכנסייה במנצ'סטר כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה כמה אני מאושרת שהמוזיקאית האדירה הזו פועלת בימי חיי.
תכנית ההאזנה המודרכת לאלבום בריוט! ממש כאן

הבחירה החמישית מתחלקת בין 2 אלבומים:
The Julie Ruin – Hit reset, בעיקר בזכות השיר "I Decide" שהפך למנטרה שלי, והפוסי של לוסי – מסיתים למרד, הקריאה לפעולה הכי חזקה שנשמעה פה מזה הרבה זמן.

כחלק מהמצעד השנתי המשותף של רדיו הקצה ועונג שבת, אפרסם כאן במהלך כל דצמבר פוסטי סיכומים מיוחדים. קחו את זה כרשימת המלצות מאנשים שנושמים, לועסים ומוציאים מהשיניים עם קיסם מוזיקה חדשה, ולכו להצביע.

ניצן פינקו עורכת ומגישה ברדיו הקצה את ״ריוט״, מגזין מוזיקה מהפכנית, ויחד עם ליה שפיגל מוציאה לאור את הפנזין ״ריוט״! הנה תכנית שירי השנה שלה, ותכנית אלבומי השנה שלה.

להצבעה למצעד השנתי של רדיו הקצה ועונג שבת | לכל סיכומי 2016 בעונג