ספירת העונג: Tom Waits
[כותב: אוהד מיכאלי]
מה זה ספירת העונג? הסבר בראש הבאר השמאלי.
הלילה ירד, סוף סוף, ושיחרר את השדים לחופשי.
זה היה יום ארוך ומייגע – כלב של חברה נדרס ביציאה ממעונות הסטודנטים ואני הייתי הממזר חסר-המזל שמצא אותו שוכב על הכביש, עיניו עדיין פקוחות.
מצאתי אותה ושברתי לה את הלב עם שלוש מילים פשוטות. אחר-כך מצאתי מעדר וקברנו אותו מתחת לעץ חרוב. מותו העלה בי זכרונות על מוות נוסף, קרוב יותר ללב, שהתרחש מספר חודשים לפני כן.
כל אותו היום רדפו אותי המחשבות והכאב. דם ויין התערבבו ויחד עם חום הקיץ המעיק גרמו לי לרצות רק להסתגר בחדרי ולקרוא איזה ספר.
ערב אחר, שנה אחרי הפרידה הקשה, אני מביט במישהי ומרגיש משהו שלא הרגשתי כבר שנה – את הלב שלי חוזר לחיים. ניצוץ קטן, כמעט בלתי-מורגש, מתעורר בקרבי ואני מתפלא ותוהה. היתכן כי זה אפשרי? האם אפשר להתאהב שוב אחרי האהבה האחרונה, שריסקה את ליבי לרסיסים? אני שם במערכת את האלבום שלו ומנגן את שיר מספר 2. חשבתי שלא אתאהב שוב לעולם.
והנה עוד אחד, רווי עשן, אני יושב על הספה וקורא את בוקובסקי. ברקע, כבן לוויה מושלם, הוא שר בקולו שדומה למגרסת חצץ ודומה שהשניים, אף כי ככל הנראה לא פגשו זה את זה מעולם, הם חברים טובים טובים, אחים בלב ובנפש.
אחרי כמה חודשים, אני יושב וכותב שיר. פתאום הוא לובש צורה, מקבל לחן, מתעורר לחיים. אני שר אותו כמה ימים בלי להפסיק. דומה כי יש אדם אחד שהיה יכול לשיר אותו יותר טוב ממני.
אני מדבר, כמובן, על טום וויטס. שיכור, גאון, חולה-רוח, זמר ואמן ענק.
ישנם אנשים רבים שאוהבים אותו. חלקם אוהבים את האלבומים המאוחרים יותר שלו, עם הנטייה לפסיכדליות. חלקם אוהבים את המוקדמים עם הג'אז והבלדות. אני אוהב את כולם. אני אוהב אותו. ברגעיי הבודדים ביותר הוא היה שם – חבר טוב. מספר, מקשיב. שר את מה שליבי מתפוצץ להוציא החוצה.
נפלא. ואם הוא בא, שלא יופיע באיזה פארק הירקון, רק באיזה פאב מעושן…
תירגמנו כמה קטעים שלו, פה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=617378
וגם פה:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=677514
הוצאת לי את המילים מהלב. כתוב יפה, וכמובן שאני אהיה שם או בכל מקום אחר בו הוא יופיע. ראשון לכולם ולפני כולם, יש להביא את ווייטס להופעה, ושמעתי פעם את שוקי וייס אומר שזה החלום הכי גדול שלו, מה שהופך אותנו שותפים לחלומות (ואולי אם הרבה חולמים את אותו חלום, הוא יתגשם יותר מהר…..)
כל שיר פנינה, כל חידוד לשון מלא רגש, כל תו במקום, גם ובמיוחד אלו שנראים או נשמעים עקומים או מאולתרים. נקמת יושבי בתי המרזח עוד תקום ותצא אל האור בשירתו של ווייטס, בהיכל התרבות בחורף הקרוב. ואחרי זה כולנו נלך לפאבים האפלוליים ונשמע את כל האלבומים שלו עד שיגידו לנו
now its closing time
עכשיו רק צריך לחכות שהמלחמה הזאת תגמר, ואפשר להמשיך לחלום עוד פעם.
🙂
הוו,טום וויטס…
בשביל טום וויטס אני מסכימה להשאר תקועה בממ"ד לפחות עוד חודש..אגב ממליצה בחום לראות "קפה וסיגריות" של ג'רמוש הוא מופיע שם ביחד עם איגי פופ!
כבר כתבתי משהו והוא לא עלה.
בכל מקרה, מעבר להסכמה שלי ב-100% לגבי הרצון שווייטס יבוא, פשוט התפעמתי מהכתיבה של אוהד מיכאלי. כל הכבוד ואמן ואמן.
בסולסיק מסתובבות הופעות שלו עם קרונוס קוורטט, מצידי שיופיע עם סינגולדה בתור ריבוט (טוב, הגזמתי קצת), רק שיופיע לנגד עיני.
קיוויתי שמישהו יכתוב על ווייטס, כי אני לא יכולה להביע כמה אני אוהבת את האיש הזה והמוזיקה שלו ובאופן עקרוני, כל דבר שהוא עושה (אני מוכנה לראות את החדש של בניני בשביל הופעת האורח שלו בסרט, ואני מוכנה לראות את כל "דומינו" בשבילו). מספיק שאומר שמצידי אפשר לפרסם את ההופעה עם הסלוגן "אלוהים מגיע לארץ הקודש".
את טום ווייטס גיליתי כשלקחתי בטעות קלטת אוסף שלו שנשארה בתוך טייפ דאבל-קאסט של חבר שלי לאיזה חופשה.
אני אוהב את האלבומים המוקדמים שלו, אבל את לו בסגנון Black Rider או Bone Machine
לא הצלחתי לעכל. את Mule Variations כבר יכולתי לעכל…
הייתי שמח להופעה בסגנון Nighthawks at the Diner…
כתוב יפהפה, עשית לי חשק…
פאגוטיזם.
אהוב ליבי. כל כך הרבה רגש, עדנה, אלימות, חיספוס, רומנטיקה באדם אחד, מלא בסתירות וניגודים.
אוהד, לא יכולת לכתוב מושלם יותר מזה.
שיעשה משהו בסגנון VH1 storytellers. דיסק-הופעה ענקי.
חולם איתך!!!
תודה על המחמאות. האמת היא שלא הצלחתי לחשוב על שום דרך אחרת לכתוב על משהו שקרוב כל כך ללב.
יפה כתבת אוהד.
עכשיו אני כבר יושב ומחכה שתום יגיע ויבצע את "עשן":
http://michaeli.org/blog/?p=179