עונג שמונג: Hurgo
מה קורה פה, ואיפה העונג? הסברים בראש הבאר השמאלי
את השם הארגו שמעתי במשך שנים ולא הכרתי. כי היו שנים בהם לא הגעתי כלל לפורום מוזיקה בוויינט, שם (כפי המשוער) הסתובבה, בעוד אני כקו מקביל שלא נפגש לעולם שמרתי אמונים לפורום מוזיקה בנענע, כשעוד היה המקום הכי שווה ברשת תחת ניהולו של דיסה האגדי. מה שכן, אנשים רבים שדיברתי איתם על מוזיקה ועל הרשת, בשרת העיוור ובמקומות אחרים, ציינו את שמה, לרוב ביראת כבוד. ואני בכלל לא ידעתי מי זו, עד שנפתח הבלוג המצוין אפונים בחלל (זה בכלל לא קל!), ומאז אני שפוט שלה. הטעם המוזיקלי שלנו לא ממש חופף בדרך כלל, וזה כיף גדול כי במיקסטייפים (סליחה, פודקאסטים) התקופתיים שלה באפונים אני נחשף מדי קבע לאמנים שאת שמם אני שומע אבל לא מספיק להאזין גם למוזיקה שלהם. למרבה השמחה אני כבר טיפה מחונך עכשיו, ולכן רוב האמנים במיקסטייפ המצוין הזה לא זרים לי. ולכם?
המיקסטייפ של הארגו: ספריית קבצים מכווצת [29 מגה, או בראפידשר]
בדרך כלל, כשמבקשים ממני לבחור מוזיקה, בפרט לחלוק מוזיקה עם עוד אנשים, אני משתדלת לחשוף כמה שיותר דברים חדשים שאני אוהבת. מין מנגנון אנטי לסגידה לעבר שנהוגה כל כך במקומותינו, קונטרה למדיה שבה להשמיע נירוונה עדיין נחשב עדכני. אולי בגלל זה הייתי צריכה לעבור כמה סבבי התלבטויות וחיבוטים כדי להבין שהדרך היחידה לבחור מוזיקה לרגל ארוע חגיגי שנופל, לגמרי במקרה, בדיוק על שיא עונת הסיכומים, היא ללכת נגם הזרם. לזנוח את כל התיקיות של 2006 ולחטט אחורה בזמן.
הפרמטר המנחה השני היה לא להיכנע לתכתיבי ההמון. כבר למדתי איך כובשים את לב העם בישראל – כן, כן, אפילו את עולם חובבי האינדי. תנו לנו שירים שקטים… מצמררים… מרגשים… תנו לנו ליטוף ונחזיר לכם אהבה, אבל גם כאן, מנגנוני האנטי שלי הביאו אותי לפסול כמעט אוטומאטית כל שיר שעונה לתיאור הזה. לא שאני נגד, אבל איכשהו תמיד חשבתי ששירים עצובים הם, איך לומר, פחות שמחים.
וככה, תחת ההתניות האלה הלך והתגבש האוסף הזה, שבאוזניים שלי מתפקד כמו מסיבת יומולדת לא קונבנציונאלית ועל זמנית.
בתקווה שעוד אנשים יחשבו ככה.
יומולדת שמח!
1 – Sing to the Singer – Danielson Famile (Fetch the Compass Kids)
2 – Chicago at Night – Spoon (Girls Can Tell)
3 – I Have Been Floated – Olivia Tremor Control (Black Foliage: Animation Music)
4 – What Deaner Was Talkin' About – Ween (Chocolate and Cheese)
5 – Lennon Song – Daniel Johnston (Welcome to My World)
6 – Jesus and Tequila – Minutemen (Double Nickels on the Dime)
7 – Tiny City Made of Ashes – Modest Mouse (The Moon & Antarctica)
8 – Beekeepers Maxim – Brainiac (Hissing Prigs In Static Couture)
גיאחה, מתי נקבל מיקסטייפ שוודי 🙁
מעולה. שירים עצובים הם פחות שמחים – זה גדול, וגם נכון.
מזכיר לי משהו שראיתי את פורטיס אומר בשבוע שעבר, בתכנית שחמי רודנר עשה איתו ועם סחרוף – שאנשים בארץ הרבה פעמים לא מבינים שרוקנרול, גם כשזה בשקט זה חייב.. טטה טטה (וכאן באה מחווה שאין לי שום אפשרות לשחזר אבל מי שמכיר את פורטיס כבר יודע, של נענוע הראש בליווי הנפה של פטיש דימיוני). זה כל כך נכון. כמה מוזיקאים ישראליים, אפילו מצליחים, לא יודעים את זה?
כמה הערות:
1. עוד פרמטר ששכחתי לציין זה שכל שיר כאן – ממש כולם – נלקח מאלבום שראוי לתואר מופת.
לא סתם "אלבום מופת" כמו שנהוג להגיד היום על כל כותר שיש בו שיר וחצי טובים, וכך לגרום לזילות המושג, אלא באמת – אלבומי מופת, אבני דרך מוזיקאליות שכל אחד מהם בדרכו הרחיב את המנעד של מוזיקה פופולארית לא רק לעצמם אלא לכל האמנים שהושפעו מהם אחר כך (נתעלם לרגע מזה שהאלבום של דניאל ג'ונסטון הוא אוסף, כי לכשעצמי מצאתי שהוא היה הדרך הטובה ביותר לצלול לתוך עולם היצירה שלו). אם כבר לחשוף אנשים למוזיקה, מה שהכי הייתי רוצה שיקרה זה שאנשים שלא הכירו את האלבומים השלמים קודם ילכו לחפש אותם.
2. מי שמוריד את הגירסה המחולקת, שימו לב שהיא עדיין ממוקססת. בשביל לשמוע אותה ברצף, רצוי לוודא שהנגן שלכם יודע לעשות זאת חלק, ולא מייצר רווחים (בווינאמפ אני אוכל לסייע למעוניינים, בנגנים אחרים אני מקווה שזה אפשרי). אם אתם צורבים, הקפידו לוודא שהרווח בין שיר לשיר הוא 0.
3. ערן, מצחיק.. גם לי נתקע המשפט הזה של פורטיס מהתכנית שלהם בראש.
((4. גיאחה, דיר… אבל למה המיקס שלי נעדר מרשימת ה-so far בעמוד הראשי… ~-: ))
הארגו,
שכחתי לשאול אותך בפוסט שלי: מה את אומרת על לארח אותי בערב שלכן בריף ראף? 🙂
הו.. לעונג יהיה לנו (pun intended… ).
יש כרגע עיכובים שלא בשליטתינו על התאריך הבא, אבל אני מבטיחה להזמין אותך לאירוח חגיגי בפעם הבאה!
מי שמוריד את הגירסה המחולקת ורוצה לשמוע רצופ – תנסו ITUNES, פשוט תסמנו part of a gapless album, סה טו.