13 בפברואר 2008

ספירת העונג: Bridges and balloons

המסך עלה לאט, כמו שאני אוהב. השיר הראשון לא הושיט לי יד, ולא רמז בניע ראש קל לכיוון כיסא פנוי. הוא פשוט ידע שאני מקשיב.

מיד שמעתי שהיא מחויבת, ומחויבות זה חשוב, אבל היססתי בגבי אל הקיר. כשהבחנתי באליטרציה יותר-ממקרית, נזדקרו אוזני ומרכז הכובד זע מספיק כדי להתנתק מהקיר ולהזדקף. בבית השלישי נאלצתי להתחייב גם אני – נתתי לאלבום ולה קרדיט סבלנות כמעט בלתי מוגבל ברגע ששמעתי אותה אומרת "dirigibles", ומתכוונת לזה. זה מה שעושה לי את זה, התברר, ולא חשתי צורך להתנצל. באמת, זה המעט שיכולתי לעשות אפילו אחרי חצי שיר – החלטתי שהיא לא תוכל לשעמם אותי – והיתר לא אכזבו. עם כל מטאפורה מפוכחת וכל תפנית כמו מתבקשת של צלילי הנבל, הופנטתי בהנהון שבע רצון.

קניתי את האוזניות שלי לכבודה. וזה היה מזמן, כנראה. זה היה בבית – הרמקולים צברו אבק כי שמעו הכל בכל הבית, והמגבר עמד שם בעצם בשביל "להניע" אוזניות מההום סנטר בארבעים שקל. וזה היה בצבא. אנשים לידי היו מתקשרים כל פעם להתלונן על טרק תשע. השנה הייתה 2004, ולי לא נותרה ברירה – זה היה להנמיך או להשקיע באוזניות. מחקו את המיותר.

הצבתי לעצמי קריטריונים לשיר פותח ראוי לציון (שאזכור את שמו, שלא יבטיח מה שהאלבום לא יכול לקיים וכו' וכיו"ב) ועד היום הוא מהיחידים שעונה על כולם, וזה טוב ויפה – אך ההרגשה שמציפה אותי כל פעם ש-"Bridges and Balloons" מגיע בפלייליסט (גם בתפקידו כראשון ברצף שירים מענג להפליא) היא שלא איפשרה לי לשקול בלב שלם בחירה בשיר פתיחה אחר להתרפק עליו בפומבי: רגיעה, הערצה ותקווה, חיבור למשהו חלומי ובו בזמן כה אמיתי, זכרונות של דברים שקרו ושלא, תהייה לגורל אנשים שהסכימו ויסכימו איתי… שנאמר, כשטוב זה מטיב; גם כשרע – במיוחד כשרע.

Joanna Newsom – Bridges and balloons
מתוך The milk-eyed mender, משנת 2004

[מאת Joe]

ספירת העונג: כל הקטעים

4 תגובות על “ספירת העונג: Bridges and balloons”

  1. undertow הגיב:

    אני חייבת לומר שהשיר הזה רק לפרקים עושה לי את זה ולרוב אין לי סבלנות אליו.
    הבחירה בו כשיר פתיחה היא דווקא מעניינת בגלל שהוא נשמע כאילו הוא לא פותח כלום, אלא שאני, המאזינה נקלעתי לאמצעה של התרחשות ויותר מסקרן אותי מה שיבוא אחרי ומה שבא אחרי יותר מספק לדעתי.

    בזמנו הרבה בחרו דווקא בשיר הזה כפי שעשה דנבדרה באוסף שהוא ערך כשיר המייצג את גברת ניוסם. אני הצטרפתי לאוהבי האלבום הזה מאוחר יותר, אחרי "יס" וחשבתי שלו מישהו היה משמיע לי את "swansea" במקום את השיר הנ"ל הייתי אולי מצטרפת קודם לכן.

    אך למרות כל זה, אחרי שקראתי את הקטע של joe נזכרתי מה עושה לי את זה בשיר הזה, לפרקים. במיוחד כשרע.

    כל הכבוד!

  2. Joe הגיב:

    עוד פראפרזה של החמישייה שנכונה להפליא לטרק הזה – זה שיר קטן, אבל גאה. לזה בערך התכוונתי ב"מחוייבת".

    באשר לשיר אהוב, אני תמיד נקרע בין הראשון לאחרון, Clam, Crab, Cockle וכו'. בכל אופן, ברוכה הבאה לאוהבי האלבום הזה.

  3. דניאל הגיב:

    הו, כן!
    גרמת לי להזכר בדיוק למה אני אוהבת אותה: בגלל הדיוק.
    היא באמת מתכוונת לכל מילה שדונית שיוצאת לה מהפה, והשיר הזה הוא בעיני דווקא מאד שיר פתיחה – משאיר טעם לעוד, אבל גם לא פסגה שממנה אפשר רק לרדת. "קטן וגאה", אמרת יפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *