דיסק במתנה: טליה אליאב (+סטרימינג)
את טליה אליאב הכרתי על שפת הכנרת כשהיא הייתה בערך בת 16. באתי לבקר חברה טובה שגרה ממש על המים, והגיעו אליה שתי חברות מבית הספר. אחת מהן הייתה רקדנית, השנייה ניגנה על גיטרה ושרה את "Lucy in the sky with diamonds" מספר אקורדים של הביטלס על המרפסת ליד הים. היה לה קול גבוה ויפה וכשישבנו על המזח בהמשך הלילה היא אמרה משהו על פ'אנק ואני אמרתי "מה זה פ'אנק?", והיא הסבירה לי בצורה הכי טובה ששמעתי עד היום (קצת קשה להעביר אותה בטקסט): "זה כשהתופים עושים פום-פאף, והבאס עושה פאו-פקאו-פקאו והגיטרה עושה וואו-וואו".
מאז אני מאזין לשירים שלה – בהופעה מול חברים ומשפחה בבית של ההורים שלה בגליל, במייספייס, באלבום הבכורה "התנועה", בהופעות שהלכו והשתנו עם השנים, בלהקה של יהוא ירון, אותה עזבה לפני כמה חודשים, בשישה נגנים שמחים – בכל מקום בו טליה מנגנת ושרה אני משתדל להיות.
לפני שנתיים (?) התחילו להגיע אליי שמועות. בהתחלה ממתן נויפלד, אחר כך מעוד חברים שראו וחזרו כדי לספר, כמעט בלחישה: "ראית את המופע החדש של טליה אליאב?!". אמרו לי שהיא עולה עם תלבושות מופרעות, סיפרו שהשירים קודרים, תיאטרליים, מרחיבים את הגבולות. לקח זמן עד שהגעתי גם אני, הופעה בלבונטין, וטליה עולה לבמה בשמלה ענקית, כמו ציור של טים ברטון. היא לא חייכה כמו תמיד. היא עלתה מאופרת, לובשת דמות – או אולי פושטת דמות. כשהיא התחילה לשיר היה ברור מה השתנה – כמעט הכל.
השירים החדשים היו שונים לגמרי מהסול-פולק של "התנועה", השימוש בקול היה נרחב ומעיז יותר, העיבודים והלהקה החדשה התרחבו ונצבעו בצבעים שלא הופיעו קודם בתמונות המוזיקליות שציירה טליה. במופע הראשון זה בעיקר היה שוק. בשני גיליתי שאני כבר מאוהב בכמה שירים, ובמופע האחרון שראיתי בתמונע כבר שרתי והתרגשתי. זה לא פשוט לעשות את מה שטליה בחרה לעשות – להעלות מופע של ממש, עם שירים מהקרביים, לא תמיד קלים, ועם תלבושות וקישוטים וצבעים, וללכת עם המופע הזה בלי להתפשר גם באינדינגב וגם בכל מקום. לא כולם אהבו את זה, לא כולם קיבלו את זה. אבל טליה המשיכה להתעקש, כי זו האמנות שלה ובעיניי האלבום שיוצא עכשיו, "קוד הזיכרון", מוכיח שהיה שווה להתעקש, לא להתפשר, לעשות את האמנות שבערה בתוכה ולא שום דבר אחר.
עזבו את זה ש"פשוט" הוא אולי שיר השנה שלי בעברית – תשמעו את "איזיס ואוזיריס", "דם שחור", "חזור", תקשיבו לכל האלבום. בעיניי הוא נדיר, ואני לא בטוח שזה מפני שאני קצת משוחד ואוהב את טליה כבר מזמן.
יש לי כאן עותקים מהאלבום החדש, עם עטיפתו היפה ושיריו היפים – ויש גם הופעת השקה חגיגית ב-1.6 בתמונע בת"א, וכל מה שעליכם לעשות כדי לזכות הוא להגיב כאן למטה.
לפני כן, הנה כמה מילים מטליה עצמה על הולדת האלבום הזה:
-אני רוצה לספר את מסע יצירת 'קוד הזיכרון'-
אני יודעת שזה מסע בו נולדתי מחדש. עברתי דרך להבות הטרנספורמציה. הקושי הכי גדול שהכרתי בדרכי היצירתית עד כה ולבסוף קתרזיס מטורף.
כששחררתי את 'התנועה', כבר היו לי לא מעט שירים חדשים שבערו בי ולא יכולתי שלא להופיע איתם, לנגן אותם ולשתף אותם. הרגשתי דחיפות להקליט שוב. אלבום שני, אחר, מחוספס, מגוון. ידעתי שאני רוצה לגעת בנקודת קיצון, לייצר חוויה של סף. חזרתי לגור אצל ההורים אחרי תקופה בתל אביב של פרידה ושבר מאד גדול. המגדל שלי קרס. לא הכרתי את עצמי. פעם ראשונה חוויתי חרדה וחוסר ביטחון שהשתקף מכל פינה בחיי.
כשחברתי לשי לוינשטיין, שותף אמיץ לדרך, הפעם בתפקיד המפיק המוזיקלי, חיפשנו מקום להקליט. רצינו להגשים פנטזיה ולהקליט מחוץ לתל אביב במקום מרוחק, שקט, שונה. אני זוכרת אלמנט אחד שהיה מאד חשוב לנו בבחירת האולפן – חלונות שמשקיפים החוצה. שיהיה אפשר לנגן ולהביט על פיסת דשא וקרן שמש.
במהלך חיפושים ונסיעות ברחבי הארץ, הגענו לקיבוץ מעוז חיים. שומם, טרופי, נידח. פגשנו את יובל זילברשטיין, ישבנו מחוץ לאולפן שלו, שתינו קפה, שמענו את הציפורים וקבענו תאריכים. התכנית: 8 ימים של עבודה באולפן ולינה בבית הילדים הנטוש הסמוך. את הכסף הלוויתי וגייסתי. לא יכולתי לחכות, היצירה ביקשה להתקיים.-לא באתי ליהנות. באתי ליצור-
באולפן התחולל פלא: מפיק מוזיקלי יצירתי עם כשרון לתפקיד, מנחה נגנים וירטואוזים ופתוחים. אני זוכרת את שי משמיע שיר של ברברה לפני ההקלטות של 'לא להקשיב ללב' לקרן פנפימון שניגנה תופים וליונתן לויטל בבס. שניהם, כמו כל הנגנים באלבום, לא ניגנו ביחד בעבר, עד הרגע הזה שנפגשו באולפן, לא עשו חזרות ולא ידעו מה ינגנו. חלקם אפילו לא נפגשו זה עם זה, רק התכווננו על האווירה ששי ואני רצינו ליצור. כל שיר עם הסיפור והאווירה שלו וההיסטוריה המוזיקלית ששי ואני בנינו, דיברנו וחידדנו את משמעותה מבעוד מועד. ידענו מה התחושות ומה הצבעים שאנחנו רוצים להביא ושי הנחה בעזרת דימויים ומקורות השראה. החיפוש היצירתי הוא לעתים גישוש באפלה, דורש התמסרות ושחרור שליטה, הקשבה ורגישות מהעוסקים במלאכה. לא היה לי קל ולמדתי שיעור גדול בשחרור האגו. ראיתי נגנים באים והולכים במהלך השבוע: בוריס מרצינובסקי ליומיים של חיפוש ומציאת סאונד חד פעמי; עמיר סטולר, חבר ישן מהתיכון, מוזיקאי בחסד, מגיע לקצה גבול היכולת שלו בחצוצרה ובטרומבון, מאלתר ומפתיע אותנו ואת עצמו; יונתן ניב עם הצ'לו והנגינה הלוליינית מביע מה שעולה על רוחו; מירב שחם, הפיה הטובה, משתוללת עם החליל; אריאל קסיס, פורט בציפורניים ארוכות וצבעוניות והרבה תשוקה על הקאנון; חיים רחמני, שליווה אותי מההתחלה, קרא את הטקסטים שלי עוד לפני שהיו גמורים, שאל את השאלות הנוקבות, עזר לי לסדר, להוריד מילים מיותרות, לזכך כוונות ומשמעויות, הפליא לנגן עוּד ואפילו לקרוע מיתר. הרגשתי שכולם נשאבים לטיול שלנו, טועמים מהשקט שמסביב, הנסיעה הארוכה, הניתוק מהיום-יום והישיבות הארוכות מחוץ לאולפן. לפצח אגוזים לצלילי קרפדות ותנים ופיצוצים רחוקים… בראש חומרים מוזיקליים ואחרים… כל כך שמחה שתיעדנו את הפסקול הזה ב'דמעות גדולות', מזכרת מהלילות במעוז חיים.
וכל הצלילים האלה עברו אל ההארד-דיסק דרך הידיים הנאמנות של רונן חג'ג', 'הטכנאי השקוף', שקט ויסודי, שאפשר לסמוך עליו באוזניים עצומות.
אני כותבת וזה נשמע לי אופורי מדי… כאילו לא הייתי שם ב'סרטים', לא פחדתי והתרסקתי והתקפלתי ובהיתי ולרגעים השתעממתי… אבל אני יודעת שהייתי נוכחת ומחוברת לרגש שלי וזה שווה בשבילי הכל. כן, זיכרון אופורי שתמיד יזכיר לי שעשייה יצירתית היא מהות חיי.
מה צריך לעשות כדי לזכות בדיסק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם. (אם תרצו להיות יצירתיים, ספרו גם את מי אתם אוהבים בזכות התעקשותו לא להתפשר על אמנותו). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה. איזה כיף לקבל מתנות! תודה לנורית!
שימו לב: ההגרלה תהיה פתוחה עד יום שישי בערב!
אני ממש ממש חושק בדיסק החדש של טליה
גיל חובב לא מתפשר על אומנותו ובעיסוקיו ועל כך אני מעריך אותו עד מאוד.
קייסי אברמס
שמעז לעשות את זה במורדור של הפופ – אמריקן איידול
ושעלמא(כהרגלה יש לציין) מפליגה בדרכי תיאוריה
http://15percentdeaf.wordpress.com/2011/05/29/%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A0%D7%A4%D7%9C%D7%95-%D7%92%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/
אני חייבת את הדיסק הזה, חייבת!
ואני גם ממש אוהבת את רות דולורס וייס, עוד אחת שלא מתפשרת על האמנות שלה, אבל זה כבר סיפור לזמן אחר..
אני!
נראה לי שכמעט כל האמנים שאני מקשיב להם לא מתפשרים על אומנותם ועושים קודם כל את מה שהם אוהבים.
ג'יז, איזה תיאור. עכשיו גם אני רוצה. בחיים לא שמעתי אותה.
הנה דיסק מנחם לעונת המבחנים הקרבה…
אמן בלתי מתפשר: ביל דראמונד מהKLF, ולו רק על שריפת מיליון הליש"ט.
אין אחד שלא מתפשר על האמנות שלו.
זה כבר לא נדיר היום.
אני רוצה!
וברוח הימים האלה – יורם קניוק…
אלבום נהדר, הייתי שמח לעותק
היי (:
אשמח לקבל עותק. המון אנשים מדברים על האלבום הזה ואני חייב לנסות (לא בהכרח כי אנשים מדברים, אלא מתוך סקרנות באופן כללי).
אני לא יודע לגבי אמנים שמתעקשים לא להתפשר על אמנותם, אבל אני כן יודע על אמנים שהמוזיקה שלהם היא יצירת אמנות מופתית שנותנת הרגשה שהמוזיקה היא ערך עליון בשבילם – למשל, Joanna Newsom המדהימה.
אשמח מאוד לדיסק המדהים הזה. לא להקשיב ללב הרס אותי, למרות שכן צריך להקשיב ללב. הלב אומר טליה.
אני חקקתי אותה אצלי מההופעה המעולה שלה בפסטיבל יערות מנשה הראשון – נתנה הופעה אמיתית ונהדרת על במה עם אמפי ענקי- מול קהל של בודדים
אשמח מאד לקבל את הדיסק…
אשמח. אמנית יוצאת דופן. התאהבתי.
חושקת בדיסק. מאוד!
והשאלה שלך קצת החזירה אותי לילדותי – ואני אוהבת את ג'וני קאש במיוחד על כך שהוא לא התפשר על אמנותו
שמעתי אותה פעם ראשונה כשהתארחה אצל יהוא ירון בתמונע (לפני שבועיים) . בהחלט יוצאת דופן, צריך לשמוע הכל.
שווה לנסות.
"פשוט" בהחלט שיר השנה בעברית. אתה יודע מה? אולי שיר השנה בכלל.
אני אשמח לקבל את האלבום
fugazi כנראה הלהקה הכי לא מתפשרת שיש
אלפרד היצ'קוק, לא התפשר מעולם
נשמע אדיר
היא מדהימה.
תודה
אני רוצה…
(אדי וודר, למרות שאני אוהבת פחות את מה שהוא עושה עכשיו, בהחלט לא מתפשר.)
אני רוצה
אשמח לעותק!
גם אני אוהב את טליה אליאב
אשמח לקבל את האלבום מאוד מאוד!! 🙂
אני מת לדיסק!!!
🙂
מהממת
אהד פישוף
יו. גם לי עלה לראש דימוי הטים ברטון, ושם זה נתקע. בסופו של דבר, הקרקס המציף הזה לא דומה לשום דבר אחר.
אשמח לדיסק, תודה.
אני רוצה גם!
משאירה תגובה :]
גמאני רוצה דיסק! 🙂
ראיתי אותה בהופעות של יהוא והתרשמתי מאוד.
הכי לא מתפשר בעיניי – ג'ון קייל. קלאסי, מודרני, פאנקיסט, מולטי איסטרומנטליסט. האיש אף פעם לא עשה מה שציפו ממנו לעשות.
רוצה מאוד!
לא מתפשרים בעיני הם the Abrams brothers הקנדים שהופיעו לא מזמן בארץ (בפעם השלישית). אפילו בחום של 40 מעלות בכינרת הם עולים עם חליפות 3 חלקים ומתפוצצים ועל הבמה כאילו היו בהרים המושלגים, וכל זאת בתיאום והרמוניה נפלאה. בלו-גראס במיטבו.
כיף לי שלוחצים עליי למצוא אמן שלא מתפשר על אומנותו…
אני רוצה דיסק!!!!
להוציא הדיסק האחרון, רג'ינה ספקטור היא בהחלט הולכת עם האמת שלה ביצירה שלה.
גם אני בחושקי הדיסק.
יש לא מעט כאלה: טום ווייטס, טום יורק. ויש אפילו כאלה שאין להם טום בהתחלה. אבל נסתפק בזה 🙂
אלבום מעולה לטליה! אני רוצה!!!!
כן כן כן
אני אשמח!
אני
גלנדון ואיזבלה הם אמני קומיקס שלא מתפשרים על האמנות שלהם. כיף. כואב לפעמים.
אולי הפעם השם דניאל יופיע ב"אנשים שצריכים לבדוק את המייל שלהם"
וזה אשכרה יהיה אני ולא דניאל אחר 🙂
אני חושב שבאיזה שהוא אופן מוזר מאור כהן לא מתפשר על מה שהוא עושה, אפילו שזה תמיד מסביב לפופ…
שלמה גרוניך תמיד הולך רחוק עם עצמו
גם אני רוצה דיסק 🙂
אני דווקא חושב על נינט – היא אולי לא מוקצנת כמו טליה, אבל ה-shift האדיר שהיא עשתה מהמיינסטרים של ערוץ 2 והקונצנזוס כמאמי הלאומית, למה שהיא ומי שהיא היום בשם האמנות שלה די מדבר בעד עצמו.
למה רק מוסיקה? וויליאם בורוז.
מזל טוב על האלבום החדש!
ממש רוצה לראות את ההופעה ולהאזין לאלבום. 🙂
אני רוצה דיסק!
בבקשה
אשמח
Tnx
האמת שפתאום מצאנו את עצמנו מוקפים בלא מעט מוזיקאים ישראלים שנדמה שהוולכין עד הסוף עם האמת והחזון שלהם. זה די נפלא- יהוא ירון, אביב גדג, גבריאל בלחסן, רות דולורוס ווייס ועוד עווד..
אבל אני אציין דווקא קולנוען , מוכר הרבה פחות ממה שמגיע לו, שביים את אחד הסרטים היפים ומעוררי ההשראה שיצא לי לראות- עטאש צימאון. קוראים לו תאופיק אבו ואיל. הידד לו.
אבי עדאקי, אבי בללי ואביב ברק
ויש אפילו כאלה שאין להם טום בהתחלה. אבל נסתפק בזה 🙂
עוד לא ראיתי את המופע החדש שלה, ובקושי שמעתי את השירים החדשים,
אבל את התנועה אני כל כך אוהבת שאני כמעט ולא שומעת – הוא עושה לי צמרמורת שעושה אותי עצובה נורא.
שמעתי אותה באינדי נגב, זמרת מוכשרת!
אני רוצה! מאוד אוהב אותה
נשמע נהדר. אשמח לדיסק.
יגעתי וחיפשתי אחר איזה אמן שוליים שלא מוותר על האמת שלו, שהולך עם האמנות, שזורק על המיינסטרים. חיפשתי מישהו שעושה אינדי בועט, פרי-ג'אז מוטרף, אוואנגארד דיס-הרמוני, איזה פרוג-רוק אירי עם השפעות בלקו-אפגניות המבוצע ע"י חבורת כמרים אינדונזיים שמנגנים על מרימבה בסולם מיוחד של בני שבא המסאי האפריקאי. כמה שלא חשבתי וחיפשתי, האמן שעלה לי בראש פעם אחר פעם הוא אמן שהיום נחשב יחסית פופולרי, משמיעים אותו ברדיו ואפשר להגיד שהוא די קונצנזוס. עושים לכבודו הופעות ואלבומי מחווה עם מיטב אמני ישראל, מחדשים שירים שלו, והמורשת שלו חיה ובועטת, אפילו בגלגלצ.
אז מחייה השפה העברית, מאיר אריאל – היה שווה ללכת עם האמת שלך. חבל שהקהל בארץ הבין את זה קצת באיחור, אחרי מותך.
וחשוב גם להשאיר מייל כשרוצים לזכות באלבום. התגובה הקודמת (מאיר אריאל) היא שלי…
גבריאל בלחסן
נשמע מעניין… אשמח לדיסק
גם אני מבין חושקי הדיסק.
וכמה שהתגובה שלי אנמית וחסרת טעם- מגיע לי!!!
אשמח לדיסק 🙂
יהודה ברקן
אלבום מעולהת אשמח לקבל אותו
נשמע מאוד מעניין, אולי הפעם
גוסטב מאהלר
אני מגיבה חמדנית וחסרת בושה.
מתנות זה כיף!
שמעתי את טליה אליאב לראשונה בפרויקט "שיר זר" עם הביצוע ל"סוזאן" וזה הביצוע שהכי תפס אותי.
מאז לא שמעתי עליה (חוץ ממתי שהאייפוד ניגן אותה בשאפל, ויש לציין שהוא עושה את זה הרבה עם השיר הזה, כנראה שהוא גם אוהב), עד האינדינגב האחרון.
אז גם ראיתי אותה לראשונה והדס ואני ממש נהנינו בהופעה, והופתענו ממה-שזה-לא-היה-שהיא-לבשה-שם. היא טובה.
אני אוהב את העקשנות הבלתי מתפשרת של ג'ואנה ניוסום, שאמנם אני לא מאוד אוהב את השירים, אבל את העקשנות אני אוהב. לא נראה לי שמקבלים הרבה פרגון מהעולם עם שירים כה.. משונים. וגם הדס אוהבת אותה נורא, אז נפרגן.
i would be happy to get the album!
אם יש מישהו שאני מוקיר ומעריך בזכות התעקשותו שלא להתפשר על אמנותו זהו זאב רוזנשטיין. פעילותו רבת השנים בתחום האומנות הפלסטית האורבנית מעוררת הערצה והתמדתו הבלתי מתפשרת ביצירתו, על אף גורמים שונים המתנגדים לה, היא מודל לחיקוי עבורי.
חבל, חבל שאני לא אקבל דיסק. דווקא יש לך אוטו נחמד.
ברברה סטרייסנד
הו הו איזה כיף! טליה אהובתי עוד מהעונג שבת לייב לפני שנתיים.. למרות מאורעות אותו הערב היא זכורה לי כל כך לטובה.
עבורי האמן חסר הפשרות הוא שם טוב לוי, שדבק בעשייה ישראלית צמודת קרקע ולא פופוליסטית, תמיד עושה לי טוב.
אם יש מישהו שאני מעריך על כך שלא מוותר/מתפשר על אומנותו זה Jandek
Tune-YarDs
WHOKILL- חובה.
נשמע טוב… באמת בשמיעה ראשונית מזכיר את ההגשה של בלחסן
דיסק?
וסיד בארט. תראה לאן העקשנות שלו הביאה אותו.
כמובן שביורק
וגם, כמה שזה מצחיק, טום ווייטס, שהיה צריך לספוג הרבה מטרי פחיות ועגבניות עד שהגיע לאן שהגיע.
יש הטוענים שאייל שני לא מתפשר על האומנות שלו.
אלן גינזבורג. (ולא ראיתי את הסרט החדש, אני מקווה שהוא לא מקלקל)
אין ספק שמועמר קדאפי הוא איש שאינו מתפשר על אמנותו.
גם גבריאל בלחסן. וזאב טנא. אפילו אהוד בנאי. אבל קדאפי יותר מכולם.
שמעתי את הדיסק הזה כבר כמה פעמים והוא נהדר, מיוחד ומקורי!
הלוואי ואוכל לשים ידי על עותק אחד!
ברברה
איזה דיסק איזה! יצירתי ממש
אני ממש רוצה את הדיסק!!! פשוט כך. תודה!
רבים שואלים אותי: מ., מדוע את חושקת בדיסק של טליה אליאב?
אני עונה להם: בגלל התיאורים של גיאחה.
#אלב
טליה – את מדהימה כמו האלבום החדש, או ההפך! מאוד אהבתי את ההופעה באינדינגב.
ראיתי אותה מופיעה, זמרת ויוצרת מעולה.
נשמע מאוד מעניין, אני אשמח… 🙂
אני אני אני! אוי כמה שאני מעוניין בדיסק.
אשמח להשתתף!
האמן שהולך עד הסוף הוא בעיניי אביתר בנאי; הוא מצליח לגעת בכל אחד במקום עמוק, בלי להתחנף ובלי להתמסחר, ומוכר יופי. שירבו כמותו.
טליה אליאב. לנצח דמות שאשמע את קולה במקהלה של ה:"הו/ הו הו/ הו הו/ הו הא הא הא הא הא הא ה" אצל יהוא ירון
דיסק!!!!
אני רוצה
נשמע מיוחד וסיפורי. נהדר
מאוד רוצה את הדיסק!
אמן
נשמע מעניין, לא שמעתי עליה עד עכשיו ופתאום היא מופיעה גם פה, גם בשרת העיוור וגם באפרכסת.
אני רוצה!
תודה 🙂
לשמחתי יש לי כבר את הדיסק כך שהתגובה הזו היא לא לשם ההגרלה, רק רציתי לומר לטליה (אמן שהיא תקרא את זה) שזה דיסק יפה וכל כך חזק ונכון. אני שומעת אותו שוב ושוב וכל פעם מחדש נסחפת עם המילים השירה והלחנים.. אני מאוד ממליצה ללכת למופע ההשקה היום, הייתי בהופעה האחרונה שלה בצפון (מנוף) והיה מרגש עד דמעות, באמת.
הי, בא לי דיסק!! מאוד מאוד מאוד!!!!
לפי דעתי, רן שם-טוב לא מתפשר בכללללל!!! והבנאדם גאון!
טליה הורסת את הבריאות
אני מאוד חושקת בדיסק החדש שלה
רבים וטובים, וליידי גאגא.
אשמח לדיסק.
ההגרלה באמת אקראית? אשמח לקבל דיסק.
אני רוצה, אני רוצה.
נראה לי שפינוזה, שהוחרם ע"י כל העולם ואשתו ובכל זאת המשיך לדבוק בדעותיו (סוג של אומנות)
במוזיקה נראה לי בוב דילן שלא ממש מעניין אותו אם השירים שלו יהפכו ללהיטים (ההופעות שלו הם די הוכחה שהוא פשוט עושה מה שהוא חושב שנכון)
המממ
קודם כל אני רוצה דיסק.
ואיכשהו, עם כמה שההופעות של טליה והשירים החדשים קשים לי לעיכול, הם נשמעים לי יותר היא מ"התנועה".
חשבתי על כמה אמנים, ונזכרתי בשם טוב לוי, עומד מול 200 איש בעכו שבאו לראות אותו למרות שהם לא מכירים שירים שלו, ואומר "הנה עוד שיר שאתם לא מכירים מאלבום שלא קניתם, ובעצם כמעט אף אחד לא קנה, אבל הוא טוב, תקשיבו"
בעיני ההופעה הכי טובה באינדינגב
אז גמני
הראשון שעלה לי לראש- אדי וודר
טוב
האמת אני מת (לראות אותה מופיעה עם השירים האלה).
מהפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הזה בבנדקמפ התמכרתי.
מעולם לא קרה שיכולתי לשמוע משהו כמה פעמים ביום ועדיין להרגיש רעב אליו.
זה כנראה לא רק המוזיקה, אלא תחושת החופש ופריצת הגבולות שתפסה אותי.
יש לנו בארץ ברוך השם כמה וכמה אמנים שהולכים עם האמת שלהם עדסוף:
גבריאל בלחסן עשה את זה בענק באלבומים שלו
רות דולורס וייס בדרך אחרת לגמרי.
ועכשיו – טליה אליאב עם עושר סגנוני וכל כך הרבה רגש.
חשבתי על זה שהמצב בארץ ח… אבל אנחנו חיים בתקופה שעושים בה מוזיקה כל כך טובה כאן וזה עוזר לפעמים להתרומם מעל קשיי היומיום ואפילו למצוא משמעות לקשיי החיים כאן . טוב שיש לנו לפחות את זה.
ולחשוב שהשנה עתידים לצאת אלבומים חדשים גם לאביב גד' וגבריאל בלחסן ועוד כמה..
נשמע אדיר.
כיף לשמוע שיש אמנים ישראלים חדשים שפורצים גבולות.
אשמח לדיסק.