דיסק במתנה: עמית ארז
אחרי אלבום בכורה עצמאי ו-EP מצוין שזכה לשבחי הביקורת ונחטף מהמדף, מר עמית ארז מתפנה להוציא אלבום חדש שנקרא על שמו, Amit Erez ואפילו מגיע לבארבי מחר (רביעי, 22:00) להרביץ הופעת השקה עם להקה מלאה, רביעיית מיתרים, והתארחויות של אפרת בן צור ורותם אור. מה צריך יותר?! אולי רק עותק מהדיסק החדש. אז הנה, המשיכו לקרוא ואולי תקבלו אחד.
עיצוב עטיפה: כן כן, שני קדר!
האזינו לסינגל הראשון “Clever and strong” או הורידו לכם עותק וקחו הביתה [הורדה]
האזינו לקאבר של ארז ל-”My will” של מינימל קומפקט, שלא יהיה באלבום [הורדה]
או שתקפצו ל-Ynet לשמוע שלושה שירים מצוינים, או שתאזינו בעמוד המייספייס, או הכל ביחד!
קטע גדול. כמעט קרה המקרה המשונה בו אני מחלק דיסק שבכלל לא הספקתי להאזין לו. איך קרה? סתם, דואר ישראל. מועד ההופעה הלך והתקרב, וכדאי להעלות את פוסט החלוקה לבלוג לפני שיהיה מאוחר, אך תיבת הדואר שלי שוממת וריקה לחלוטין מדיסק של עמית ארז. והנה, כבר אמרתי יאללה, נכתוב קצת על עמית, ניתן שירים להאזנה, אז מה אם לא שמעתי את האלבום - והנה צהלה וזימרה לה תיבת הדואר שלי כשנחתה בתוכה מעטפה מרופדת ובה עותק חדש ויפהפה של Amit Erez. קבלו אותו, תוך כדי שאני שומע את האלבום בפעם הראשונה וכותב.
עמית ארז. יש אומרים שאין צורך להציג אותו, אחרים טוענים שהוא אובר-הייפד בטירוף ושהוא סתם חקיין של אליוט סמית’. שניהם טועים. בגיל 27, מחזיק עמית ארז רזומה מרשים. לפני ארבע שנים הוא הוציא בעצמו את האלבום Wish I could make it a story, אוסף שירים קטנטנים, לו-פיי ברובם, לפעמים עדינים כל כך עד שהנימים שלהם חשופים ומאיימים להיקרע אם נרעיש. האובססיה של ארז לאליוט סמית’, אותו הוא מעריץ בכל מאודו, חלחלה למוזיקה שלו לא מעט, ולצד אוסף הולך וגדל של מאזינים ומאזינות שנשבו בקסמו, רבים קיטלגו אותו במגירת ה”אליוט וונאבי”. משם קיפל ארז את הפקלאות והיגר זמנית להולנד, שם למד סאונד ובאופן כללי, על פי חבריו, סבל לא מעט. כצפוי אצל אמנים רגישים, תקופת הסבל עשתה לארז רק טוב. כשחזר ארצה הוא יישם היטב אותה ואת הידע שרכש בלימודי הסאונד שלו כדי להקליט ולהוציא את Black Light, חמישה שירים נפלאים שקובצו ב-EP קטן ונהדר.
ועכשיו, במקום לאסוף חומרים לאלבום מלא שני, עמית ארז עושה פניית פרסה מפתיעה, ויוצא ממנה מנצח למרות כל הסיכויים. רוב השירים באלבום החדש הם כאלה שהופיעו כבר באלבום הראשון, בעמוד של ארז ב”במה חדשה” ובפרויקטים שונים דוגמת The Trickstar Waterfall. ההבדל הגדול הוא שהפעם עוטפת את הלחנים של ארז להקה שלמה ומשובחת, שמורכבת מתותחים כמו רן יורגנסון (אינפקציה וקריירת סולו מצוינת) שמפציץ-אימים ב-”Come get your love”, אור בהיר (אטליז), אדם שפלן (כל מקום אפשרי) ודודי ברקת. זה מורגש במיוחד ב-”Cinnamon scattered along your shoulders”, שמתחיל בדיוק כמו שהתחיל בגירסה האקוסטית המקורית של הדיסק הראשון, ומתפרץ פתאום בשצף מוזיקלי שמזכיר כמעט את ההפקות של אביב גפן בימיו הטובים. במילים אחרות: הכירו את עמית ארז, הרוקר. תמצאו פה גם את “Highways”, להיט-במה-חדשה ותיק עם חביבת העונג רותם אור, את “Oh my god” שהופיע לראשונה באוסף הבייסמנט של השרת העיוור, את הפסנתר של שלומי שבן, ועוד.
וכאמור, למרות כל הסיכויים שמרמזים על אלבום שאריות מחוממות או מקסימום Amit Erez Revisited, הצליח להיווצר כאן אלבום קוהרנטי ושלם, שיכול להיות חוליה מוצלחת נוספת לאלה שמלווים את ארז מההתחלה, ויכול להיות מפגש היכרות מופלא במיוחד למי שמתחיל איתו רק עכשיו.
יחד עם המעורבות שלו באטליז ועליית השיר שלו “Postcard” לשלב הגמר בתחרות Independent Music Awards העולמית, לא פלא שכבר מתחילים לקשור לראשו של ארז כתרים. מי שרוצה להיות נוכח בטקס ההכתרה מוזמן להגיע לבארבי. מי שחושב שהפוסט הזה רק מצטרף להייפ, כנראה כבר לא ישוכנע לעולם. אם תשאלו לדעתי, ארז מצליח להתעלות על סך השפעותיו, שפעמים רבות הן ברורות למדי אבל למרבה השמחה הן הולכות ומתרחבות. יש לו כישרון מלודי משלו ואי אפשר לקחת את זה ממנו כל כך מהר.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר למי אתם מתגעגעים, סתם כי האלבום מעורר בי תחושת געגועים). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]
לא זכיתם? לא נורא, קנו לעצמכם עותק זול (45 ש”ח) במוזיקה נטו.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:16
וואו, אני מתגעגעת להרבה דברים. לחלקם בצורה נוסטלגית בריאה, לחלקם בצורה לא-נוסטלגית לא-בריאה. בזמן האחרון במיוחד לאדם מסוים שהיה קרוב אליי מאוד וכעת אי אפשר להגיד אפילו שהוא חלק מחיי.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:18
היי ,
נשמע מעולה … אשמח לדיסק ,
ואני מתגעגע לחורף אמיתי , כזה עם גשם זלעפות , קור חודר עצמות וכוס שוקו חם עם דיסק טוב ברקע . נשמע מתאים לדיסק הנ”ל …
תודה מראש
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:20
אני מתגעגעת לשיני הבינה שלי.
סתם כי אני הולכים לקחת לי אותן השבוע
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:31
כמובן שאשמח לדיסק…
אני דווקא מתגעגע לשירות המוזיקה המקוון “פנדורה” שנלקח מאיתנו בחטף בשל העובדה המצערת שאיננו תושבי ארה”ב…
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:33
מתגעגעת לטיולים של פעם. טיולים חסרי תכלית, מעורריי מחשבות, מרוביי ומעוטיי אנשים. טבע פראי ואורבניות הייטקיסטית. החלטות רגעיות ופשוטות.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:34
אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי, שכבר חצי שנה (אנד קאונטינג) מטייל בעולם. חצי שנה בלי הקול של החבר הכי טוב בטלפון. זה משהו שקשה לתאר.
[וגם: מאוד רוצה את הדיסק הזה].
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:38
מתגעגעת למקגיוור.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:39
נשמע אלבום מעולה.
אני מתגעגע לזמנים שבהם לא הצטערתי על זה שאני כבר לא כמו שהייתי (נו, בטח הבנתם)
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:41
אני מקווה שמתישהו בעתיד הקרוב תהייה מישהי שאוכל להתגעגע אליה.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:42
I miss Idit
And I also miss my hebrew-typing keyboard
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:46
אני מתגעגע לשותפה שלי לשעבר
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:48
אני מתגעגעת לעמק יזרעאל ולריחות של הקיבוץ בלילה קיצי…
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:57
אני מתגעגע:
לקיץ (למרות שעכשיו לא ממש חורף)
לטיול ארוך בחו”ל (אפילו אם זה יהיה בסוף רק לקצת)
ללחם אחיד טרי על הבוקר (טוב נו, אם אני אתאמץ אני אוכל לקנות אחד מחר)
לימי האוניברסיטה, ולפני כן, לימי הצבא (כן, כן, מתגעגע גם לצבא)
להופעות (יותר מידי זמן כבר עבר מאז שהייתי בהופעה טובה)
אה, כן, ואפשר גם דיסק?
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:58
אני ממש מתגעגע לתקופה שבה הייתי תמים וחשבתי שפוליטיקאים הם אנשים נחמדים שרוצים לתרום לחברה ולא לכיסם
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:59
אני מתגעגעת לשיר coming down שלא נמצא באלבום
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:04
הממ.. אני מתגעגעת לבנות גילמור… (של העונות הראשונות)
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:06
אחרי שרכשתי את איטליז בכסף מלא,
ממש מתאים לי האלבום הזה.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:07
מתגעגע לשנה שעברה
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:15
לא יודע למי אני מתגעגע, אבל ההופעה של עמית בחיפה בחודש שעבר היתה פשוט מצויינת, והוא צריך לחזור בקרוב.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:16
געגועים עצומים לנפש האחות שלי שהיא במקרה גם באמת הנפש של האחות שלי שנמצאת בחו”ל …
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:24
מתגעגע לדיגר ובאבל-באבל
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:25
מתגעגע לימים הארוכים של פעם.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:28
אני אשמח!! במיוחד כי היה לי אתמול יומולדת!!!!
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:39
אני מתגעגע ל”אינפורמר”, להיטו האלמותי של סנואו, שחושב שהוא גנגסטר אבל נראה כמו עובד היי-טק מהרצליה. לא הגיע כבר הזמן לרטרו של תחילת הניינטיז? או שכבר היה והחמצתי?
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:43
אני מתגעגע אלייך.
אולי את קוראת את זה.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:43
אולי הפעם?
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:46
you can’t miss the bear
אסור להתגעגע לדוב :S
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:50
מתגעגע לכרית שלי
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:51
אני מתגעגעת ללימודים, לחברות מהלימודים, לשבת בהפסקות על הדשא. השביתה הזו מחרפנת אותי.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:52
אני רוצה
מתגעגע? סתם, לכל מיני אנשים
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:53
מתגעגע למשהו שהייתי פעם
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:58
אני מאוד רוצה את הדיסק… ויש לי היום יומולדת….
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:58
עמית ארז לא חקיין, ולא נעליים, ושיפסיקו הקנאים כולם לספר סיפורים!
הוא מוכשר ומצויין בזכות עצמו, ושיהיה לו בהצלחה, גם בחו”ל כי מגיע לו אחרי ההשקעה האדירה שלו.
אני חושב שאני מתגעגע לעיתים ועוד לא הפכתי לברווז.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:00
מתגעגע לחופש.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:05
אני מתגעגעת לאבא שלי.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:08
לאחרונה אני מתגעגעת לאהבתי הראשונה, שלפי מיטב ידיעתי נמצאת עכשיו בהולנד.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:10
א’ נדב: תראה יותר VH1.
פילפילון: יש פיתרון לגעגועים לדיגר ולבאבל-באבל - פשוט תוריד את גרסאות הווינדוז ושחק עד שיימאס (או לנצח, אם לא יימאס).
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:11
לאמא שלי…
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:16
אני מתגעגע להכל.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:20
יאללה, תביא אחד לכיוון הזה
למה אני מתגעגע? אין לי מושג. חייבים?
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:23
למי אני מתגעגע? אוי געוואלד.. למי אני מתגעגע..
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:44
איייי , איזו עטיפה יפה !
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:50
געגוע זה אחד מהרגשות שאני הכי אוהב. הרגש הזה גורם למושא הגעגוע להיות נוכח באופן מסויים, גם כשהוא כבר לא.
ולמה אני מתגעגע?
מתגעגע לביצי הפתעה אמיתיות של קינדר, עם צעצועים שאפשר להרכיב בעצמך. (לא הגרסא החדשה והלא טעימה שהופיעה השנה).
מתגעגע למגורים בדירה עם החברים הכי טובים שלי.
מתגעגע לכלב המיתולוגי שלי.
ועוד ועוד…
וואו, אני שומע כרגע את clever & strong בגרסא החדשה. השיר הזה כמעט הפיל אותי מהכסא.
מצד אחד זה עמית ארז שלמדתי כל כך לאהוב, אך מצד שני זה כל כך שונה מהשיר שכבר הכרתי. קל לזהות את הלחחן והמילים המוכרות, אך ההגשה כל כך אחרת, וזורקת אותי למקומות אחרים.
השיר הזה יוצר אצלי חשק עז להגיע להופעה מחר (ועוד עם אפרת בן-צור ורותם אור הכה אהובות).
אך אני לא אהיה שם, משום שבלבונטין מופיע הרכב אהוב אחר, seventeen migs of spring , אשר ממעטים להופיע, ולמעשה זוהי ההופעה הראונה שלהם לאחר יותר משנה.
את עמית ארז אני כבר אתפוס בהזדמנות אחרת…
וכך או אחרת את הדיסק בטוח יהיה לי בקרוב.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:53
מתגעגע לברילוצ’ה!
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:55
היי,
נו…. בחיייאאאתתתתת…. אחרי כל כך הרבה פעמים, באמת הגיע הזמן שאקבל סוף סוף freebie.
ועכשיו באמת, אשמח לדיסק, נשמע מבטיח ביותר.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:00
Tnx
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:16
אני לא מתגעגע לאף אחד כרגע אבל אני אשמח לקבל את הדיסק
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:23
מתגעגע לסרט טוב.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:34
משתדל לא להתגעגע - זה מבאס בד”כ.
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:35
מתגעגע לפנטזיה אפית טובה. Fat Fantasy כזה. ממש חסר לי משהו טוב לאחרונה..
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:43
מתגעגע לאיזה הופעה טובה. קצת מוזר, אבל ההופעה האחרונה שהייתי בה הייתה של עמית ארז
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:50
מתגעגע למנה הגונה של געגועים
שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:56
מתגעגע לפודי שלי
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:00
אני רוצה.
געגועיי לקיסינג’ר.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:15
אני מתגעגע לזמן פנוי
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:16
געגועים לילדוּת…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:20
אני מתגעגעת לחכים מהמסעדה הגדולה. וקצת למערוף.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:29
מתגעגע ל-2004.
היתה שנה טובה.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:30
אחחחח, איזה פוסט.
געגועים: באסציאציה הכי נדושה אומר כי עמית ארז גורם לי להתגעגע, כמובן, לניק דרייק. באסוציאציה הפחות נדושה: עמית ארז גורם לי להתגעגע להופעות ב”לוגוס” (המוסד התל אביבי הישן שלא קיבל את הכבוד הראוי לו) שבצעירותי ראיתי בו הופעה משירי ניק דרייק שהיתה מרגשת לאין שיעור. המבצע לא דיבר כל ההופעה רק אמר בפתיחת ההופעה ובסיומה משפט אחד: ” אני לא ניק דרייק, אני גם ניק דרייק”. הזוי!
ג י א
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:42
איזה כיף לקבל דיסקים חינם, ואפילו טובים שהייתי קונה בעצמי.
מתגעגע לסן דיאגו שדופת השמש, מתגעגע לפסטיבל רוק אים פארק, מתגעגע לאיזה מקלחת טובה (כבר יוני ?), מתגעגע לקיסינג’ר. מספיק ?
מתגעגע לאמסטרדם … מתגעגע להיידרו הולנדי … טוב דיי באמת.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:51
אני מתגעגע למוסיקה טובה. אולי עמית ארז יסדר לי את הגעגועים…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:53
אני מת לעותק
הבחור הזה הוא פשוט כשרון אדיר
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 0:58
ממש ממש רוצה!!!
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 1:06
בלילות אני מתגעגע למה שפעם היתה לי תל־אביב.
(סליחה.)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 1:52
מתגעגעת לתחושה שהכל בחיים שלי חדש ושונה.
ולחתול שלי לשעבר.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 3:28
הולך להופעה, אבל ממש אשמח לקבל גם את האלבום.
אני מתגעגע ל88FM כי בקושי קולטים את התחנה הזאת בסביבת רחובות.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 4:03
אני מתגעגע ללהתרגש ממוזיקה.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 6:15
יום אחד זה יקרה גם לי…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 7:09
מתגעגעת לתמימות
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 8:16
למה לך כי תלין ?
הייפ ?
תגיד, בכנות, בביוף היא לא מגה הייפ ? על מה ?
נניח דויד פרץ , הוא לא אולטרא הייפ ? ש”היס” ו “העונג” היו לנספחי הבלוג שלו .. האמת מוזיקאי על הפנים. בכל המישורים שתבחר.
אז אם עלה לך בדם לרשום מה שכתבת על עמית - אל תרשום.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 8:32
מתגעגע לימים רגועים.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 9:11
נראה לי שאני אלך לטקס ההכתרה.בכל זאת
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 9:41
מתגעגע לימים שלפני השיגרה, כשלא ידעתי איפה אהיה מחר. לטיולים, למרחק ולכלב שלי..
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 9:42
מתגעגע או לא, אולי הגיע הזמן לדיסקים חדשים…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 9:45
i never win
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 9:55
מתגעגע למשפחה בארגנטינה שלא ראיתי כבר שנתיים וחצי
מתגעגע לאוסף התקליטים והפטיפון הישן של אמא, שנעלמו
מתגעגע לתקופת תיכון נטולת דאגות
מתגעגע למיכאל שעומד איזה עשר תגובות מעליי ומתגעגע ל88אףאם
וזהו בינתיים (מה, לכתוב 5 פעמים את המילה הזו ב-5 שורות לא מספיק?!)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:00
מתגעגע לדיסק חדש!
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:08
:)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:36
אני מתגעגע לחתולה ליידי שנעלמה לאחר 15 שנים אצל המשפחה שלי
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 11:15
I miss Eran
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 11:58
i miss my…a…no i dont miss anyone
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:11
אני מתגעגע לידידה שלי, נעם. אנחנו כבר לא בקשר הרבה זמן…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:23
אני מתגעגעת לבחור טוב שעושה הרבה חיים עכשיו בחו”ל, מפרגנת, אבל הוא חסר פה.
ומקווה שלעמית יהיה המון בהצלחה, הוא מוכשר טילים.
כל העניין עם חקיינות מתחיל כבר לעייף. לא כל מי שמזכיר משהו- הוא חקיין. מותר להיות מושפעים, מותר להיות ממש מושפעים, השאלה היא מה עושים עם זה ואם כיף וטוב לשמוע את זה.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:33
מתגעגע למתנה…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:56
מתגעגעת לחברה טובה מאוד. שצריכה זמן לסלוח לי על משהו שעשיתי רק כי אני מאוד אוהבת אותה ושתינו יודעות את זה ובכל זאת צריכות זמן. מוזר לא?
בכל מקרה, הדיסק נשמע נהדר, אשמח לקבל מייל
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:56
עמית ..
קודם כל געגועיי הם אליך… אבל בתקווה שלא תבריז מהג’חנון בשבת.
חוץ מזה שגעגועי לימים טובים יותר, בהם היה לי כסף לקנות דיסקים..
אז אשמח לקבל בחינם ואם לא, אז ברור שאקנה…
יאללה נתראה,
בהצלחה הערב!
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 13:53
מתגעגעת לקרל מרקס
(שני - העטיפה מקסימה)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 13:56
מתגעגע לחורפים קסומים, עת פועלים היו עולים ויורדים על סולמות בין עצים ירוקים, בשק לבן תלוי התגודדו להם תפוזים כתומים וריחות הדרים מילאו את האוויר.
היה מדהים, אני אומר לכם.
כמה אני מתגעגע לגלוייה. מאד מתגעגע. מעולם לא נשלחו לי שתי גלויות סתם.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:04
מתגעגע לחנות תקליטים יש שנייה.
יותר מדי זמן לא הייתי,
ומרגיש פחות שיש טעם…
עצוב.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:18
גם אני ממש רוצה ומתגעגעת לבחור אחד שאולי לא יודע את זה..
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:25
למישהי שישבה לידי באוטובוס (מוזר, אני יודע…).
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:36
שמלציות, כי אי אפשר להימנע:
אני מתגעגע לאהבה הראשונה
אני מתגעגע לגלים יפים באוסטרליה, בים שאף אחד לא עולה עליך כדי לעמוד על הגלשן לעוד שניה.
מתגעגע לחופש בחירה.
מתגעגע לראש קטן.
מתגעגע להתגעגעות, אבל בסופו של דבר, אני מתגעגע לסקס. אם נגמרו הדיסקים או חולקו כבר, אסתפק גם בסקס. ונסתפק בדברים האלו.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:38
:)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 16:36
מתגעגע
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 17:01
מתגעגעת לימים לפני שהילד נולד, אז יכולנו לקחת את הכלבה ולהסתובב בשכונה ולחזור אחרי שעתיים.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:15
מתגעגעת לחיבוקים מחברים וחברות שהתרחקנו פיזית. מתגעגעת לחיבוק שלא נשלח במסרון או בפייסבוק.
מתגעגעת לבית ושקט ורפת
ורק רציתי להגיג שלעמית יש קול נפלא, שמתאים לאווירה החורפית פה.
אז כנראה שנקנה
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:41
מתגעגעת לחורף אמיתי.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:48
מתגעגע לללכת חינם להופעות מטעם “קול הגליל העליון”
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:11
מתגעגע ללשמוע מוזיקה בדיסקמן וללבחור דיסקים ממבחר מוגבל בתיק של הדיסקמן, לחורף קר כזה עם הרבה גשם וברקים ורעמים ומרתונים של סדרות טובות, לתקופה שביס היה מה לראות חוץ מדקסטר, לשנה שעברה, ללישון וללקרוא ספרים לא רק מהרגל.
[והכמה שירים ששמעתי שלו היו ממש טובים, נורא רוצה את הדיסק הזה]
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:18
אפשר להתגעגע לגעגוע עצמו?
כי כשאין למה להתגעגע אתה רוצה שוב את התחושה הזאת רק בשביל שתוכל להקשיב למוזיקה שמזכירה לך את הגעגוע.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:43
מתגעגע לגלולה.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 20:12
אני מתגעגע לשיער ארוך בלי גושים של קשרים
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 20:56
מתגעגע לימים שאפשר היה ללמוד בארץ בצורה שפויה…
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:12
אני מתגעגע לכיתה י”ב, שהכול היה פשוט וחסר משמעות… (זה היה חרוז)
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:26
please me
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:38
מתגעגעת לראות את כל החברות שלי ביחד בסופ”ש אחד!
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:48
אני מתגעגעת למישהו שבעצם עדיין נמצא, אבל פחות מדי.
ולסילבר ג’וז, ולאזרחות, ולימים שבהם הייתי מסוגלת להתנסח כראוי.
רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 23:49
זוהי תגובה עסיסית בשאיפה לזכייה בדיסק
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 0:10
הגידו כן לזקן !!!!!!!
געגועים תמידיים לריחות פרדסים, הגשם הראשון, שנות השמונים בישראל, וגידי גוב עם קול צלול
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 0:11
אני מתגעגעת לקיץ.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 0:52
אף פעם לא יצא לשמוע את עמית ארז כמו שצריך והייתי שמח להכיר אותו דרך הדיסק הזה
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 0:57
מחכה בקוצר רוח
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 1:01
מה שהם אמרו
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 3:43
לעצמי לפני שנה (כי הייתי יותר נחמד כשהייתי צעיר)
לעצמי לפני שנתיים (כי החברים שלי היו יותר נחמדים אז)
ולבוס לשעבר ז”ל
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 4:04
אני שומע את דיסק הבונוס של In Rainbows ולא מבין למה את השירים הכי טובים שלהם הם הכניסו דווקא לבונוס? זה כנראה גימיק שיווקי מטורף. לתת לאנשים לחשוב שהם קנו את האלבום באנטרנט ושילמו עליו כמה שבא להם, כשלמעשה הם קנו רק את הבי-סיידס.
לילה טוב
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 5:44
מתגעגע למערכת התופים הקודמת שלי.. אבל מתנחם בכך שהיא בידיים טובות..
(וקצת כואב לי לדעת שהיא מוכה מדיי יום..)
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 7:23
אני מתגעגע ל’כאן דן’ של דן תורן, תוכנית של רוק טוב, כל יום בין 20:00 ל22:00 ברדיוס שדרכה למדתי המון על מוזיקה.
אלא ימים שלא היה יותר מדי מודעות ל”מה-צריך-להיות-משודר” או “מה-מוכר-יותר-טוב” בשעות הפריים טיים ופשוט שמו תוכנית של אחלה רוק, מבלי לספור כל ערב את כמות הצופים.
אחחחח…. כמה שעות מהנעורים שלי שרפתי על הקלטת שירים מהרדיו בטייפ דאבל-קאסט שלי…. כל הפעולה של הלחיצה על ה’PLAY’ וה’REC’ כל כך נוסטלגית…..
כמובן שאפשר בקלות להוסיף לזה את סיבובי הדיסקים שהיינו עושים ברגל בת”א בין כל חנויות היד שנייה (מהקומה ה-13 והחור בשחור ועד קידמת עדן והאוזן השלישית…), או את ה’אזימוט’ וה’קאטבלו’ המיתולוגיים……
יה-אלללה, איזה נוסטלגיה!!! אחחחחחח…. למה הייתי צריך את השוקו-פאי הזה??!?!?? ( :
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 9:41
איזה כיף!
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 9:41
אני מתגעגע ל alternative nation עם toby amies שהיתה סוכריית מוסיקה משובחת.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 10:58
ל”book of longing” של לאונרד כהן
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 11:12
מתגעגע לתחושה של לשחק. לא לשחק במובן של תיאטרון אלא במובן הפשוט של לשחק משחקים. לבד או עם חברים. לשחק כדורגל בשכונה ולהתרגש כאילו אתה מראדונה בגמר גביע העולם. לשחק מחבואים ולהתחבא כאילו חייך תלויים מנגד, לשחק מונופול כמו איש עסקים ממולח ולהפסיד את התחתונים כי בחרת לבנות מלונות באשקלון ואף אחד הרי אף פעם לא עוצר באשקלון. לשמוח באמת על ניצחון ולהתבאס באמת על הפסד (ובכל זאת לשמוח על המשחק). לשחק בלי לעצור לרגע ולחשוש שאולי אני נראה דביל כשאני ככה משחק. אני נראה דביל גם בלי לשחק.
מתי נפלה עלי כל הרצינות הזאת? יוחזרו המשחקים לחיי לאלתר!
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 13:20
אני מתגעגע לאמסטרדם. כ”כ מתגעגע לאמסטרדם…
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 13:22
געגועים לדשא בשטאטפארק, שעושה נפלאות לגב.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:17
מתגעגע… זה תמיד עם שלוש נקודות
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:34
לאיזה ג’ינג’ית אחת. ואיזה בחור עם עיניים ירוקות.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:08
היה כיף לקרוא למה כולם מתגעגעים וללמוד קצת על קוראי ה”עונג” הנפלאים. ולמה אני מתגעגעת?
הכי מתגעגעת לאהבה
לאיך שירושלים היתה כשגדלתי בה והשתנתה מאז לבלי הכר
לנסיעה בג’יפ במרחבים שלא נגמרים עם סיימון וגרפינקל ברקע
לתום
ולעוד הרבה יותר מידי דברים…
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:41
אני מתגעגע ללקנות דיסקים.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 17:05
אני מתגעגע לימים שהייתי אזרח והיה לי חופש אמיתי.
אז מה אם התגייסתי כולה לפני חודשיים וחצי?
אה, וגם לניו יורק.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 18:06
אמא שלי
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 18:35
לחופש
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 19:50
אני מתגעגע לאפשרות לקנות דיסקים בכסף.
ולסבתא שלי…
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:06
מתגעגעת לשני אנשים שהיו, ואינם עוד.
(ונורא רוצה את הדיסק)
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:11
אני מתגעגע ללקבל דיסקים בחינם. אף פעם לא קיבלתי דיסק בחינם, אבל בכל זאת מותר להתגעגע לזה, לא?
לא.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:16
בדיוק חזרתי ממילואים, אז מתגעגע להרבה אנשים, ולהרבה מוזיקה שלא היתה איתי שם
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 22:20
אני מתגעגע לחופש
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 22:46
פתאום תקפו אותי געגועים לחטוף בכל יום שישי את כל העיר מערימת העיתונים ולקרוא את “מיקס” (או “רימיקס”).
[ולחכות בשקיקה חודש שלם למדור סיכומי השנה בעיתון האחרון של חודש דצמבר]
ביקורות מוזיקה שחתומים עליהם אוהד פישוף ואסף גברון וישי אדר ורם אוריון וגלעד אלבום ופיל וגליה ויורם אליקים.
איפה הם הימים שלא ישובו עוד. לא, הם לא ישובו.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 23:08
אם יותר לי לגנוב לרגע מביורק, אז אפשר לומר שאני מתגעגעת למישהו שעוד לא פגשתי.
חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 23:27
מתגעגע לימי הוויניל, ולכל המשתמע מימים אלו..
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 0:58
אני מתגעגע לבונזו. אבא קנה לי אוכל משומר, רטוב כזה, fancy ומיובא מחו”ל.
ואני רק חולם לתת שוב ביס קראנצ’י באיזה קערת בונזו בטעם ברווז.
כוסססססססאמק ערס.
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 1:56
מממ… אני עם טל בקשר למשחקים, יופי של הודעה. ואני מתגעגעת לקינלי, שאליו הייתי מכורה כל ילדותי עד שנעלם מהמדפים לטובת הפאנטה המגעילה. מתגעגעת לנדודים, במיוחד כשיש איזו רוח קרירה ביום לבנטיני לוהט, שנדמה שהיא עושה את כל הדרך אליי מאותה פסגה אהובה בניו זילנד לשנייה אחת של משב מאוורר מארץ אחרת. מתגעגעת לנגי, החתול הכי יפה בעולם, שנעלם בפסח שעבר וחסר לי במיוחד כשהידיים קופאות בחורף ואין את הפרווה הרכה הזו לחמם בה אותן (כלומר, יש את אחותו עיזי, אבל איתה אתה חשוף להתקפות פתע שורטות) והעיניים התכולות היפות. מתגעגעת למרחב ציבורי שקט, כזה שלא כל טמבל צורח בו לסלולרי את כל חייו הפרטיים בלי בושה או שם מוזיקה בספיקר של הנגן שלו (והיא תמיד איומה. אנשים שמסוגלים לשמוע באיכות איומה כזו את המוזיקה שלהם, שומעים מוזיקה שהולמת אותה). מתגעגעת לתחבורה ציבורית יעילה, או לפחות לחשמליות המגניבות במלבורן - קשה לומר שנסיעה של 50 דקות בהן מהשכונה בה גרתי היתה יעילה ומהירה, אבל לפחות היא היתה מהנה מאוד, עם אנשים חייכנים ובלי רדיו של הנהג שמשמיע את “זהבי עצבני” או גלגלצ ו”רוצה בנות” בפלאפון של מישהו מנסה להתחרות בו בווליום. מתגעגעת לאביב וסתיו, כי הן העונות היחידות בארץ שבהן מזג האוויר סוף סוף מושלם, ולכן הן נמשכות בממוצע 3.5 ימים בשנה. וכמה שירים נכתבים על ה-3.5 ימים הללו לאורך כל השנה מרוב געגועים, בטח ובטח בקיץ.
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 4:28
לשנת 87′ זאת הייתה השנה הראשונה של במעון והיו שם אחלה חבר’ה….
מעניין איפה הם היום?!
אני ממש רוצה את האלבום הזה!@!
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 12:37
[…] ניתן לעקוב אחרי התגובות דרך RSS 2.0. ניתן להגיב, או לשלוח טרקבקמאתרך. […]
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 13:00
אני מתגעגע לקציצות דגים של סבתא.
הן היו ממש טעימות.
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 14:26
מתגעגעת להרגשה של להתגעגע למישהו….
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 15:47
געגועי לקיסינג’ר…..
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 15:49
כבר שישי בצהריים. בטח כבר אין לי סיכוי.
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 16:08
כיף לראות את עמית עם גיטרה…
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 18:37
אני מתגעגעת סדרתית.
לכל מי שהיה לי חם איתו בחורפים הקודמים.
לא אכפת לי אפילו לשלוח חיבוק על הדרך.
פשוט כי חורף עושה לי את זה.
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 18:39
קצות האצבעות שלה
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 19:08
מתגעגעת לקיץ…
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 19:21
מתגעגע לאליוט סמית’
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 20:44
יש כל כך הרבה תשובות לשאלה הזאת… בחרתי שתיים:
-לילדה מהסוג שאף פעם לא הצלחתי להיות.
-לילדוּת שפעם שנאתי, כי לא הצלחתי להיות.
-להופעות של רונה קינן בתמונע.
רוצה את הדיסק…
שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 20:57
אני בעיקר מתגעגע הביית כשאני בצבא…