דיסק במתנה: עמית ארז
אחרי אלבום בכורה עצמאי ו-EP מצוין שזכה לשבחי הביקורת ונחטף מהמדף, מר עמית ארז מתפנה להוציא אלבום חדש שנקרא על שמו, Amit Erez ואפילו מגיע לבארבי מחר (רביעי, 22:00) להרביץ הופעת השקה עם להקה מלאה, רביעיית מיתרים, והתארחויות של אפרת בן צור ורותם אור. מה צריך יותר?! אולי רק עותק מהדיסק החדש. אז הנה, המשיכו לקרוא ואולי תקבלו אחד.
עיצוב עטיפה: כן כן, שני קדר!
האזינו לסינגל הראשון "Clever and strong" או הורידו לכם עותק וקחו הביתה [הורדה]
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
האזינו לקאבר של ארז ל-"My will" של מינימל קומפקט, שלא יהיה באלבום [הורדה]
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
או שתקפצו ל-Ynet לשמוע שלושה שירים מצוינים, או שתאזינו בעמוד המייספייס, או הכל ביחד!
קטע גדול. כמעט קרה המקרה המשונה בו אני מחלק דיסק שבכלל לא הספקתי להאזין לו. איך קרה? סתם, דואר ישראל. מועד ההופעה הלך והתקרב, וכדאי להעלות את פוסט החלוקה לבלוג לפני שיהיה מאוחר, אך תיבת הדואר שלי שוממת וריקה לחלוטין מדיסק של עמית ארז. והנה, כבר אמרתי יאללה, נכתוב קצת על עמית, ניתן שירים להאזנה, אז מה אם לא שמעתי את האלבום – והנה צהלה וזימרה לה תיבת הדואר שלי כשנחתה בתוכה מעטפה מרופדת ובה עותק חדש ויפהפה של Amit Erez. קבלו אותו, תוך כדי שאני שומע את האלבום בפעם הראשונה וכותב.
עמית ארז. יש אומרים שאין צורך להציג אותו, אחרים טוענים שהוא אובר-הייפד בטירוף ושהוא סתם חקיין של אליוט סמית'. שניהם טועים. בגיל 27, מחזיק עמית ארז רזומה מרשים. לפני ארבע שנים הוא הוציא בעצמו את האלבום Wish I could make it a story, אוסף שירים קטנטנים, לו-פיי ברובם, לפעמים עדינים כל כך עד שהנימים שלהם חשופים ומאיימים להיקרע אם נרעיש. האובססיה של ארז לאליוט סמית', אותו הוא מעריץ בכל מאודו, חלחלה למוזיקה שלו לא מעט, ולצד אוסף הולך וגדל של מאזינים ומאזינות שנשבו בקסמו, רבים קיטלגו אותו במגירת ה"אליוט וונאבי". משם קיפל ארז את הפקלאות והיגר זמנית להולנד, שם למד סאונד ובאופן כללי, על פי חבריו, סבל לא מעט. כצפוי אצל אמנים רגישים, תקופת הסבל עשתה לארז רק טוב. כשחזר ארצה הוא יישם היטב אותה ואת הידע שרכש בלימודי הסאונד שלו כדי להקליט ולהוציא את Black Light, חמישה שירים נפלאים שקובצו ב-EP קטן ונהדר.
ועכשיו, במקום לאסוף חומרים לאלבום מלא שני, עמית ארז עושה פניית פרסה מפתיעה, ויוצא ממנה מנצח למרות כל הסיכויים. רוב השירים באלבום החדש הם כאלה שהופיעו כבר באלבום הראשון, בעמוד של ארז ב"במה חדשה" ובפרויקטים שונים דוגמת The Trickstar Waterfall. ההבדל הגדול הוא שהפעם עוטפת את הלחנים של ארז להקה שלמה ומשובחת, שמורכבת מתותחים כמו רן יורגנסון (אינפקציה וקריירת סולו מצוינת) שמפציץ-אימים ב-"Come get your love", אור בהיר (אטליז), אדם שפלן (כל מקום אפשרי) ודודי ברקת. זה מורגש במיוחד ב-"Cinnamon scattered along your shoulders", שמתחיל בדיוק כמו שהתחיל בגירסה האקוסטית המקורית של הדיסק הראשון, ומתפרץ פתאום בשצף מוזיקלי שמזכיר כמעט את ההפקות של אביב גפן בימיו הטובים. במילים אחרות: הכירו את עמית ארז, הרוקר. תמצאו פה גם את "Highways", להיט-במה-חדשה ותיק עם חביבת העונג רותם אור, את "Oh my god" שהופיע לראשונה באוסף הבייסמנט של השרת העיוור, את הפסנתר של שלומי שבן, ועוד.
וכאמור, למרות כל הסיכויים שמרמזים על אלבום שאריות מחוממות או מקסימום Amit Erez Revisited, הצליח להיווצר כאן אלבום קוהרנטי ושלם, שיכול להיות חוליה מוצלחת נוספת לאלה שמלווים את ארז מההתחלה, ויכול להיות מפגש היכרות מופלא במיוחד למי שמתחיל איתו רק עכשיו.
יחד עם המעורבות שלו באטליז ועליית השיר שלו "Postcard" לשלב הגמר בתחרות Independent Music Awards העולמית, לא פלא שכבר מתחילים לקשור לראשו של ארז כתרים. מי שרוצה להיות נוכח בטקס ההכתרה מוזמן להגיע לבארבי. מי שחושב שהפוסט הזה רק מצטרף להייפ, כנראה כבר לא ישוכנע לעולם. אם תשאלו לדעתי, ארז מצליח להתעלות על סך השפעותיו, שפעמים רבות הן ברורות למדי אבל למרבה השמחה הן הולכות ומתרחבות. יש לו כישרון מלודי משלו ואי אפשר לקחת את זה ממנו כל כך מהר.
מה צריך לעשות כדי לזכות בעותק?
השאירו תגובה. זה כל מה שנדרש מכם (אם רוצים להיות יצירתיים, אתם יכולים לספר למי אתם מתגעגעים, סתם כי האלבום מעורר בי תחושת געגועים). הקפידו להשאיר את כתובת המייל שלכם בשדה המתאים (אל תדאגו, היא לא חשופה לאיש מלבדי), והזוכים, שייבחרו אקראית, יקבלו במייל הודעה על הזכייה והדיסק יישלח אליהם אחרי שיספקו במייל-תשובה את כתובתם. איזה כיף לקבל מתנות!
[שם הזוכים יפורסם ב”עונג שבת” של יום שישי]
לא זכיתם? לא נורא, קנו לעצמכם עותק זול (45 ש"ח) במוזיקה נטו.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:16
וואו, אני מתגעגעת להרבה דברים. לחלקם בצורה נוסטלגית בריאה, לחלקם בצורה לא-נוסטלגית לא-בריאה. בזמן האחרון במיוחד לאדם מסוים שהיה קרוב אליי מאוד וכעת אי אפשר להגיד אפילו שהוא חלק מחיי.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:18
היי ,
נשמע מעולה … אשמח לדיסק ,
ואני מתגעגע לחורף אמיתי , כזה עם גשם זלעפות , קור חודר עצמות וכוס שוקו חם עם דיסק טוב ברקע . נשמע מתאים לדיסק הנ"ל …
תודה מראש
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:20
אני מתגעגעת לשיני הבינה שלי.
סתם כי אני הולכים לקחת לי אותן השבוע
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:31
כמובן שאשמח לדיסק…
אני דווקא מתגעגע לשירות המוזיקה המקוון "פנדורה" שנלקח מאיתנו בחטף בשל העובדה המצערת שאיננו תושבי ארה"ב…
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:33
מתגעגעת לטיולים של פעם. טיולים חסרי תכלית, מעורריי מחשבות, מרוביי ומעוטיי אנשים. טבע פראי ואורבניות הייטקיסטית. החלטות רגעיות ופשוטות.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:34
אני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי, שכבר חצי שנה (אנד קאונטינג) מטייל בעולם. חצי שנה בלי הקול של החבר הכי טוב בטלפון. זה משהו שקשה לתאר.
[וגם: מאוד רוצה את הדיסק הזה].
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:38
מתגעגעת למקגיוור.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:39
נשמע אלבום מעולה.
אני מתגעגע לזמנים שבהם לא הצטערתי על זה שאני כבר לא כמו שהייתי (נו, בטח הבנתם)
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:41
אני מקווה שמתישהו בעתיד הקרוב תהייה מישהי שאוכל להתגעגע אליה.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:42
I miss Idit
And I also miss my hebrew-typing keyboard
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:46
אני מתגעגע לשותפה שלי לשעבר
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:48
אני מתגעגעת לעמק יזרעאל ולריחות של הקיבוץ בלילה קיצי…
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:57
אני מתגעגע:
לקיץ (למרות שעכשיו לא ממש חורף)
לטיול ארוך בחו"ל (אפילו אם זה יהיה בסוף רק לקצת)
ללחם אחיד טרי על הבוקר (טוב נו, אם אני אתאמץ אני אוכל לקנות אחד מחר)
לימי האוניברסיטה, ולפני כן, לימי הצבא (כן, כן, מתגעגע גם לצבא)
להופעות (יותר מידי זמן כבר עבר מאז שהייתי בהופעה טובה)
אה, כן, ואפשר גם דיסק?
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:58
אני ממש מתגעגע לתקופה שבה הייתי תמים וחשבתי שפוליטיקאים הם אנשים נחמדים שרוצים לתרום לחברה ולא לכיסם
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 20:59
אני מתגעגעת לשיר coming down שלא נמצא באלבום
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:04
הממ.. אני מתגעגעת לבנות גילמור… (של העונות הראשונות)
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:06
אחרי שרכשתי את איטליז בכסף מלא,
ממש מתאים לי האלבום הזה.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:07
מתגעגע לשנה שעברה
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:15
לא יודע למי אני מתגעגע, אבל ההופעה של עמית בחיפה בחודש שעבר היתה פשוט מצויינת, והוא צריך לחזור בקרוב.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:16
געגועים עצומים לנפש האחות שלי שהיא במקרה גם באמת הנפש של האחות שלי שנמצאת בחו"ל …
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:24
מתגעגע לדיגר ובאבל-באבל
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:25
מתגעגע לימים הארוכים של פעם.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:28
אני אשמח!! במיוחד כי היה לי אתמול יומולדת!!!!
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:39
אני מתגעגע ל"אינפורמר", להיטו האלמותי של סנואו, שחושב שהוא גנגסטר אבל נראה כמו עובד היי-טק מהרצליה. לא הגיע כבר הזמן לרטרו של תחילת הניינטיז? או שכבר היה והחמצתי?
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:43
אני מתגעגע אלייך.
אולי את קוראת את זה.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:43
אולי הפעם?
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:46
you can't miss the bear
אסור להתגעגע לדוב :S
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:50
מתגעגע לכרית שלי
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:51
אני מתגעגעת ללימודים, לחברות מהלימודים, לשבת בהפסקות על הדשא. השביתה הזו מחרפנת אותי.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:52
אני רוצה
מתגעגע? סתם, לכל מיני אנשים
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:53
מתגעגע למשהו שהייתי פעם
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:58
אני מאוד רוצה את הדיסק… ויש לי היום יומולדת….
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 21:58
עמית ארז לא חקיין, ולא נעליים, ושיפסיקו הקנאים כולם לספר סיפורים!
הוא מוכשר ומצויין בזכות עצמו, ושיהיה לו בהצלחה, גם בחו"ל כי מגיע לו אחרי ההשקעה האדירה שלו.
אני חושב שאני מתגעגע לעיתים ועוד לא הפכתי לברווז.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:00
מתגעגע לחופש.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:05
אני מתגעגעת לאבא שלי.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:08
לאחרונה אני מתגעגעת לאהבתי הראשונה, שלפי מיטב ידיעתי נמצאת עכשיו בהולנד.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:10
א' נדב: תראה יותר VH1.
פילפילון: יש פיתרון לגעגועים לדיגר ולבאבל-באבל – פשוט תוריד את גרסאות הווינדוז ושחק עד שיימאס (או לנצח, אם לא יימאס).
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:11
לאמא שלי…
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:16
אני מתגעגע להכל.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:20
יאללה, תביא אחד לכיוון הזה
למה אני מתגעגע? אין לי מושג. חייבים?
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:23
למי אני מתגעגע? אוי געוואלד.. למי אני מתגעגע..
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:44
איייי , איזו עטיפה יפה !
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:50
געגוע זה אחד מהרגשות שאני הכי אוהב. הרגש הזה גורם למושא הגעגוע להיות נוכח באופן מסויים, גם כשהוא כבר לא.
ולמה אני מתגעגע?
מתגעגע לביצי הפתעה אמיתיות של קינדר, עם צעצועים שאפשר להרכיב בעצמך. (לא הגרסא החדשה והלא טעימה שהופיעה השנה).
מתגעגע למגורים בדירה עם החברים הכי טובים שלי.
מתגעגע לכלב המיתולוגי שלי.
ועוד ועוד…
וואו, אני שומע כרגע את clever & strong בגרסא החדשה. השיר הזה כמעט הפיל אותי מהכסא.
מצד אחד זה עמית ארז שלמדתי כל כך לאהוב, אך מצד שני זה כל כך שונה מהשיר שכבר הכרתי. קל לזהות את הלחחן והמילים המוכרות, אך ההגשה כל כך אחרת, וזורקת אותי למקומות אחרים.
השיר הזה יוצר אצלי חשק עז להגיע להופעה מחר (ועוד עם אפרת בן-צור ורותם אור הכה אהובות).
אך אני לא אהיה שם, משום שבלבונטין מופיע הרכב אהוב אחר, seventeen migs of spring , אשר ממעטים להופיע, ולמעשה זוהי ההופעה הראונה שלהם לאחר יותר משנה.
את עמית ארז אני כבר אתפוס בהזדמנות אחרת…
וכך או אחרת את הדיסק בטוח יהיה לי בקרוב.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:53
מתגעגע לברילוצ'ה!
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 22:55
היי,
נו…. בחיייאאאתתתתת…. אחרי כל כך הרבה פעמים, באמת הגיע הזמן שאקבל סוף סוף freebie.
ועכשיו באמת, אשמח לדיסק, נשמע מבטיח ביותר.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:00
Tnx
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:16
אני לא מתגעגע לאף אחד כרגע אבל אני אשמח לקבל את הדיסק
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:23
מתגעגע לסרט טוב.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:34
משתדל לא להתגעגע – זה מבאס בד"כ.
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:35
מתגעגע לפנטזיה אפית טובה. Fat Fantasy כזה. ממש חסר לי משהו טוב לאחרונה..
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:43
מתגעגע לאיזה הופעה טובה. קצת מוזר, אבל ההופעה האחרונה שהייתי בה הייתה של עמית ארז
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:50
מתגעגע למנה הגונה של געגועים
יום שלישי, 18 בדצמבר 2007 בשעה 23:56
מתגעגע לפודי שלי
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:00
אני רוצה.
געגועיי לקיסינג'ר.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:15
אני מתגעגע לזמן פנוי
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:16
געגועים לילדוּת…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:20
אני מתגעגעת לחכים מהמסעדה הגדולה. וקצת למערוף.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:29
מתגעגע ל-2004.
היתה שנה טובה.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:30
אחחחח, איזה פוסט.
געגועים: באסציאציה הכי נדושה אומר כי עמית ארז גורם לי להתגעגע, כמובן, לניק דרייק. באסוציאציה הפחות נדושה: עמית ארז גורם לי להתגעגע להופעות ב"לוגוס" (המוסד התל אביבי הישן שלא קיבל את הכבוד הראוי לו) שבצעירותי ראיתי בו הופעה משירי ניק דרייק שהיתה מרגשת לאין שיעור. המבצע לא דיבר כל ההופעה רק אמר בפתיחת ההופעה ובסיומה משפט אחד: " אני לא ניק דרייק, אני גם ניק דרייק". הזוי!
ג י א
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:42
איזה כיף לקבל דיסקים חינם, ואפילו טובים שהייתי קונה בעצמי.
מתגעגע לסן דיאגו שדופת השמש, מתגעגע לפסטיבל רוק אים פארק, מתגעגע לאיזה מקלחת טובה (כבר יוני ?), מתגעגע לקיסינג'ר. מספיק ?
מתגעגע לאמסטרדם … מתגעגע להיידרו הולנדי … טוב דיי באמת.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:51
אני מתגעגע למוסיקה טובה. אולי עמית ארז יסדר לי את הגעגועים…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:53
אני מת לעותק
הבחור הזה הוא פשוט כשרון אדיר
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 00:58
ממש ממש רוצה!!!
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 01:06
בלילות אני מתגעגע למה שפעם היתה לי תל־אביב.
(סליחה.)
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 01:52
מתגעגעת לתחושה שהכל בחיים שלי חדש ושונה.
ולחתול שלי לשעבר.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 03:28
הולך להופעה, אבל ממש אשמח לקבל גם את האלבום.
אני מתגעגע ל88FM כי בקושי קולטים את התחנה הזאת בסביבת רחובות.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 04:03
אני מתגעגע ללהתרגש ממוזיקה.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 06:15
יום אחד זה יקרה גם לי…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 07:09
מתגעגעת לתמימות
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 08:16
למה לך כי תלין ?
הייפ ?
תגיד, בכנות, בביוף היא לא מגה הייפ ? על מה ?
נניח דויד פרץ , הוא לא אולטרא הייפ ? ש"היס" ו "העונג" היו לנספחי הבלוג שלו .. האמת מוזיקאי על הפנים. בכל המישורים שתבחר.
אז אם עלה לך בדם לרשום מה שכתבת על עמית – אל תרשום.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 08:32
מתגעגע לימים רגועים.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 09:11
נראה לי שאני אלך לטקס ההכתרה.בכל זאת
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 09:41
מתגעגע לימים שלפני השיגרה, כשלא ידעתי איפה אהיה מחר. לטיולים, למרחק ולכלב שלי..
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 09:42
מתגעגע או לא, אולי הגיע הזמן לדיסקים חדשים…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 09:45
i never win
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 09:55
מתגעגע למשפחה בארגנטינה שלא ראיתי כבר שנתיים וחצי
מתגעגע לאוסף התקליטים והפטיפון הישן של אמא, שנעלמו
מתגעגע לתקופת תיכון נטולת דאגות
מתגעגע למיכאל שעומד איזה עשר תגובות מעליי ומתגעגע ל88אףאם
וזהו בינתיים (מה, לכתוב 5 פעמים את המילה הזו ב-5 שורות לא מספיק?!)
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:00
מתגעגע לדיסק חדש!
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:08
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 10:36
אני מתגעגע לחתולה ליידי שנעלמה לאחר 15 שנים אצל המשפחה שלי
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 11:15
I miss Eran
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 11:58
i miss my…a…no i dont miss anyone
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:11
אני מתגעגע לידידה שלי, נעם. אנחנו כבר לא בקשר הרבה זמן…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:23
אני מתגעגעת לבחור טוב שעושה הרבה חיים עכשיו בחו"ל, מפרגנת, אבל הוא חסר פה.
ומקווה שלעמית יהיה המון בהצלחה, הוא מוכשר טילים.
כל העניין עם חקיינות מתחיל כבר לעייף. לא כל מי שמזכיר משהו- הוא חקיין. מותר להיות מושפעים, מותר להיות ממש מושפעים, השאלה היא מה עושים עם זה ואם כיף וטוב לשמוע את זה.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:33
מתגעגע למתנה…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:56
מתגעגעת לחברה טובה מאוד. שצריכה זמן לסלוח לי על משהו שעשיתי רק כי אני מאוד אוהבת אותה ושתינו יודעות את זה ובכל זאת צריכות זמן. מוזר לא?
בכל מקרה, הדיסק נשמע נהדר, אשמח לקבל מייל
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 12:56
עמית ..
קודם כל געגועיי הם אליך… אבל בתקווה שלא תבריז מהג'חנון בשבת.
חוץ מזה שגעגועי לימים טובים יותר, בהם היה לי כסף לקנות דיסקים..
אז אשמח לקבל בחינם ואם לא, אז ברור שאקנה…
יאללה נתראה,
בהצלחה הערב!
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 13:53
מתגעגעת לקרל מרקס
(שני – העטיפה מקסימה)
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 13:56
מתגעגע לחורפים קסומים, עת פועלים היו עולים ויורדים על סולמות בין עצים ירוקים, בשק לבן תלוי התגודדו להם תפוזים כתומים וריחות הדרים מילאו את האוויר.
היה מדהים, אני אומר לכם.
כמה אני מתגעגע לגלוייה. מאד מתגעגע. מעולם לא נשלחו לי שתי גלויות סתם.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:04
מתגעגע לחנות תקליטים יש שנייה.
יותר מדי זמן לא הייתי,
ומרגיש פחות שיש טעם…
עצוב.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:18
גם אני ממש רוצה ומתגעגעת לבחור אחד שאולי לא יודע את זה..
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:25
למישהי שישבה לידי באוטובוס (מוזר, אני יודע…).
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:36
שמלציות, כי אי אפשר להימנע:
אני מתגעגע לאהבה הראשונה
אני מתגעגע לגלים יפים באוסטרליה, בים שאף אחד לא עולה עליך כדי לעמוד על הגלשן לעוד שניה.
מתגעגע לחופש בחירה.
מתגעגע לראש קטן.
מתגעגע להתגעגעות, אבל בסופו של דבר, אני מתגעגע לסקס. אם נגמרו הדיסקים או חולקו כבר, אסתפק גם בסקס. ונסתפק בדברים האלו.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:38
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 16:36
מתגעגע
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 17:01
מתגעגעת לימים לפני שהילד נולד, אז יכולנו לקחת את הכלבה ולהסתובב בשכונה ולחזור אחרי שעתיים.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:15
מתגעגעת לחיבוקים מחברים וחברות שהתרחקנו פיזית. מתגעגעת לחיבוק שלא נשלח במסרון או בפייסבוק.
מתגעגעת לבית ושקט ורפת
ורק רציתי להגיג שלעמית יש קול נפלא, שמתאים לאווירה החורפית פה.
אז כנראה שנקנה
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:41
מתגעגעת לחורף אמיתי.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 18:48
מתגעגע לללכת חינם להופעות מטעם "קול הגליל העליון"
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:11
מתגעגע ללשמוע מוזיקה בדיסקמן וללבחור דיסקים ממבחר מוגבל בתיק של הדיסקמן, לחורף קר כזה עם הרבה גשם וברקים ורעמים ומרתונים של סדרות טובות, לתקופה שביס היה מה לראות חוץ מדקסטר, לשנה שעברה, ללישון וללקרוא ספרים לא רק מהרגל.
[והכמה שירים ששמעתי שלו היו ממש טובים, נורא רוצה את הדיסק הזה]
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:18
אפשר להתגעגע לגעגוע עצמו?
כי כשאין למה להתגעגע אתה רוצה שוב את התחושה הזאת רק בשביל שתוכל להקשיב למוזיקה שמזכירה לך את הגעגוע.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 19:43
מתגעגע לגלולה.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 20:12
אני מתגעגע לשיער ארוך בלי גושים של קשרים
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 20:56
מתגעגע לימים שאפשר היה ללמוד בארץ בצורה שפויה…
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:12
אני מתגעגע לכיתה י"ב, שהכול היה פשוט וחסר משמעות… (זה היה חרוז)
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:26
please me
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:38
מתגעגעת לראות את כל החברות שלי ביחד בסופ"ש אחד!
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 21:48
אני מתגעגעת למישהו שבעצם עדיין נמצא, אבל פחות מדי.
ולסילבר ג'וז, ולאזרחות, ולימים שבהם הייתי מסוגלת להתנסח כראוי.
יום רביעי, 19 בדצמבר 2007 בשעה 23:49
זוהי תגובה עסיסית בשאיפה לזכייה בדיסק
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 00:10
הגידו כן לזקן !!!!!!!
געגועים תמידיים לריחות פרדסים, הגשם הראשון, שנות השמונים בישראל, וגידי גוב עם קול צלול
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 00:11
אני מתגעגעת לקיץ.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 00:52
אף פעם לא יצא לשמוע את עמית ארז כמו שצריך והייתי שמח להכיר אותו דרך הדיסק הזה
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 00:57
מחכה בקוצר רוח
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 01:01
מה שהם אמרו
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 03:43
לעצמי לפני שנה (כי הייתי יותר נחמד כשהייתי צעיר)
לעצמי לפני שנתיים (כי החברים שלי היו יותר נחמדים אז)
ולבוס לשעבר ז"ל
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 04:04
אני שומע את דיסק הבונוס של In Rainbows ולא מבין למה את השירים הכי טובים שלהם הם הכניסו דווקא לבונוס? זה כנראה גימיק שיווקי מטורף. לתת לאנשים לחשוב שהם קנו את האלבום באנטרנט ושילמו עליו כמה שבא להם, כשלמעשה הם קנו רק את הבי-סיידס.
לילה טוב
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 05:44
מתגעגע למערכת התופים הקודמת שלי.. אבל מתנחם בכך שהיא בידיים טובות..
(וקצת כואב לי לדעת שהיא מוכה מדיי יום..)
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 07:23
אני מתגעגע ל'כאן דן' של דן תורן, תוכנית של רוק טוב, כל יום בין 20:00 ל22:00 ברדיוס שדרכה למדתי המון על מוזיקה.
אלא ימים שלא היה יותר מדי מודעות ל"מה-צריך-להיות-משודר" או "מה-מוכר-יותר-טוב" בשעות הפריים טיים ופשוט שמו תוכנית של אחלה רוק, מבלי לספור כל ערב את כמות הצופים.
אחחחח…. כמה שעות מהנעורים שלי שרפתי על הקלטת שירים מהרדיו בטייפ דאבל-קאסט שלי…. כל הפעולה של הלחיצה על ה'PLAY' וה'REC' כל כך נוסטלגית…..
כמובן שאפשר בקלות להוסיף לזה את סיבובי הדיסקים שהיינו עושים ברגל בת"א בין כל חנויות היד שנייה (מהקומה ה-13 והחור בשחור ועד קידמת עדן והאוזן השלישית…), או את ה'אזימוט' וה'קאטבלו' המיתולוגיים……
יה-אלללה, איזה נוסטלגיה!!! אחחחחחח…. למה הייתי צריך את השוקו-פאי הזה??!?!?? ( :
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 09:41
איזה כיף!
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 09:41
אני מתגעגע ל alternative nation עם toby amies שהיתה סוכריית מוסיקה משובחת.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 10:58
ל"book of longing" של לאונרד כהן
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 11:12
מתגעגע לתחושה של לשחק. לא לשחק במובן של תיאטרון אלא במובן הפשוט של לשחק משחקים. לבד או עם חברים. לשחק כדורגל בשכונה ולהתרגש כאילו אתה מראדונה בגמר גביע העולם. לשחק מחבואים ולהתחבא כאילו חייך תלויים מנגד, לשחק מונופול כמו איש עסקים ממולח ולהפסיד את התחתונים כי בחרת לבנות מלונות באשקלון ואף אחד הרי אף פעם לא עוצר באשקלון. לשמוח באמת על ניצחון ולהתבאס באמת על הפסד (ובכל זאת לשמוח על המשחק). לשחק בלי לעצור לרגע ולחשוש שאולי אני נראה דביל כשאני ככה משחק. אני נראה דביל גם בלי לשחק.
מתי נפלה עלי כל הרצינות הזאת? יוחזרו המשחקים לחיי לאלתר!
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 13:20
אני מתגעגע לאמסטרדם. כ"כ מתגעגע לאמסטרדם…
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 13:22
געגועים לדשא בשטאטפארק, שעושה נפלאות לגב.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:17
מתגעגע… זה תמיד עם שלוש נקודות
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:34
לאיזה ג'ינג'ית אחת. ואיזה בחור עם עיניים ירוקות.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:08
היה כיף לקרוא למה כולם מתגעגעים וללמוד קצת על קוראי ה"עונג" הנפלאים. ולמה אני מתגעגעת?
הכי מתגעגעת לאהבה
לאיך שירושלים היתה כשגדלתי בה והשתנתה מאז לבלי הכר
לנסיעה בג'יפ במרחבים שלא נגמרים עם סיימון וגרפינקל ברקע
לתום
ולעוד הרבה יותר מידי דברים…
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:41
אני מתגעגע ללקנות דיסקים.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 17:05
אני מתגעגע לימים שהייתי אזרח והיה לי חופש אמיתי.
אז מה אם התגייסתי כולה לפני חודשיים וחצי?
אה, וגם לניו יורק.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 18:06
אמא שלי
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 18:35
לחופש
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 19:50
אני מתגעגע לאפשרות לקנות דיסקים בכסף.
ולסבתא שלי…
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:06
מתגעגעת לשני אנשים שהיו, ואינם עוד.
(ונורא רוצה את הדיסק)
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:11
אני מתגעגע ללקבל דיסקים בחינם. אף פעם לא קיבלתי דיסק בחינם, אבל בכל זאת מותר להתגעגע לזה, לא?
לא.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 20:16
בדיוק חזרתי ממילואים, אז מתגעגע להרבה אנשים, ולהרבה מוזיקה שלא היתה איתי שם
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 22:20
אני מתגעגע לחופש
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 22:46
פתאום תקפו אותי געגועים לחטוף בכל יום שישי את כל העיר מערימת העיתונים ולקרוא את "מיקס" (או "רימיקס").
[ולחכות בשקיקה חודש שלם למדור סיכומי השנה בעיתון האחרון של חודש דצמבר]
ביקורות מוזיקה שחתומים עליהם אוהד פישוף ואסף גברון וישי אדר ורם אוריון וגלעד אלבום ופיל וגליה ויורם אליקים.
איפה הם הימים שלא ישובו עוד. לא, הם לא ישובו.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 23:08
אם יותר לי לגנוב לרגע מביורק, אז אפשר לומר שאני מתגעגעת למישהו שעוד לא פגשתי.
יום חמישי, 20 בדצמבר 2007 בשעה 23:27
מתגעגע לימי הוויניל, ולכל המשתמע מימים אלו..
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 00:58
אני מתגעגע לבונזו. אבא קנה לי אוכל משומר, רטוב כזה, fancy ומיובא מחו"ל.
ואני רק חולם לתת שוב ביס קראנצ'י באיזה קערת בונזו בטעם ברווז.
כוסססססססאמק ערס.
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 01:56
מממ… אני עם טל בקשר למשחקים, יופי של הודעה. ואני מתגעגעת לקינלי, שאליו הייתי מכורה כל ילדותי עד שנעלם מהמדפים לטובת הפאנטה המגעילה. מתגעגעת לנדודים, במיוחד כשיש איזו רוח קרירה ביום לבנטיני לוהט, שנדמה שהיא עושה את כל הדרך אליי מאותה פסגה אהובה בניו זילנד לשנייה אחת של משב מאוורר מארץ אחרת. מתגעגעת לנגי, החתול הכי יפה בעולם, שנעלם בפסח שעבר וחסר לי במיוחד כשהידיים קופאות בחורף ואין את הפרווה הרכה הזו לחמם בה אותן (כלומר, יש את אחותו עיזי, אבל איתה אתה חשוף להתקפות פתע שורטות) והעיניים התכולות היפות. מתגעגעת למרחב ציבורי שקט, כזה שלא כל טמבל צורח בו לסלולרי את כל חייו הפרטיים בלי בושה או שם מוזיקה בספיקר של הנגן שלו (והיא תמיד איומה. אנשים שמסוגלים לשמוע באיכות איומה כזו את המוזיקה שלהם, שומעים מוזיקה שהולמת אותה). מתגעגעת לתחבורה ציבורית יעילה, או לפחות לחשמליות המגניבות במלבורן – קשה לומר שנסיעה של 50 דקות בהן מהשכונה בה גרתי היתה יעילה ומהירה, אבל לפחות היא היתה מהנה מאוד, עם אנשים חייכנים ובלי רדיו של הנהג שמשמיע את "זהבי עצבני" או גלגלצ ו"רוצה בנות" בפלאפון של מישהו מנסה להתחרות בו בווליום. מתגעגעת לאביב וסתיו, כי הן העונות היחידות בארץ שבהן מזג האוויר סוף סוף מושלם, ולכן הן נמשכות בממוצע 3.5 ימים בשנה. וכמה שירים נכתבים על ה-3.5 ימים הללו לאורך כל השנה מרוב געגועים, בטח ובטח בקיץ.
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 04:28
לשנת 87' זאת הייתה השנה הראשונה של במעון והיו שם אחלה חבר'ה….
מעניין איפה הם היום?!
אני ממש רוצה את האלבום הזה!@!
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 12:37
[...] ניתן לעקוב אחרי התגובות דרך RSS 2.0. ניתן להגיב, או לשלוח טרקבקמאתרך. [...]
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 13:00
אני מתגעגע לקציצות דגים של סבתא.
הן היו ממש טעימות.
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 14:26
מתגעגעת להרגשה של להתגעגע למישהו….
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 15:47
געגועי לקיסינג'ר…..
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 15:49
כבר שישי בצהריים. בטח כבר אין לי סיכוי.
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 16:08
כיף לראות את עמית עם גיטרה…
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 18:37
אני מתגעגעת סדרתית.
לכל מי שהיה לי חם איתו בחורפים הקודמים.
לא אכפת לי אפילו לשלוח חיבוק על הדרך.
פשוט כי חורף עושה לי את זה.
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 18:39
קצות האצבעות שלה
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 19:08
מתגעגעת לקיץ…
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 19:21
מתגעגע לאליוט סמית'
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 20:44
יש כל כך הרבה תשובות לשאלה הזאת… בחרתי שתיים:
-לילדה מהסוג שאף פעם לא הצלחתי להיות.
-לילדוּת שפעם שנאתי, כי לא הצלחתי להיות.
-להופעות של רונה קינן בתמונע.
רוצה את הדיסק…
יום שישי, 21 בדצמבר 2007 בשעה 20:57
אני בעיקר מתגעגע הביית כשאני בצבא…