https://www.urbanico.co.il/%d7%90%d7%91%d7%99%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%90%d7%95%d7%a4%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%a9%d7%9e%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa/

משדר בבלוטות והכל. ממליץ.

אני לא מכיר את הדגם הזה ספציפית, אבל קשה לי להאמין שייצרו פטיפון שאי אפשר להזיז בו ידנית את הזרוע לאן שרוצים 🙂

גם בפטיפון אוטומטי את יכולה להתחיל את הנגינה מכל מקום שבו תניחי את הזרוע.

בתור אספן צעיר שלא חזה בימי הויניל

אני אציין ארבעה דברים חשובים:
1.העטיפה-בעטיפת תקליט יש מקום למשחק אומנותי, מסר גם על העטיפה שמתחבר למסר המוסיקלי-זהו ייתרון אדיר אל מול כל עטיפת דיסק.

2.ההתעסקות-עצם הצורך להפוך את התקליט מחייב אותך להיות קשוב למוסיקה ומחייב אותך להתחבר תודעתית לכל אקט של האזנה-אין כאן אוסף אדיר של מוסיקה דיגיטלית על המחשב (FLAC-לא לשפוט) או לחילופין של דיסק המנגן 80 דקות-המוסיקה לא עוברת ביעף אלא מחייבת אותך להאזנה.

3.כורח הרצף-מי שאין לו פטיפון אוטומטי משנות ה-80 שאיפשר לו להעביר רצועות מחוייב לשמוע את היצירה (ניתן לשחק עם מיקום המחט אבל זה מיותר ולא נוח ומדוייק כמו בדיסקים) מתחילתה לסופה, המסר אותו האמן נטע בתקליט מועבר במלואו מתחילתו לסופו-לכן המוסיקה של שנות ה-70 נטתה פעמים רבות ליצירה ארוכה המחולקת לרצועות ולא כמו בימינו כמוסיקת אינסטנט.(אני מתייחס לז'אנר הפרוגרסיב בעיקר)

4.הצליל-בהנחה שאיכות הפטיפון טובה, המחט והראש איכותיים, החיבורים תקינים, המערכת שלך ראויה והרמקולים שלך מגיעים לרמת פיזור במה ובהירות מסויימת(אני אישית ממליץ על Tannoy ישנים משנות ה70-איכות שאין היום כמוה במחירים נורמליים ואם מדברים על הברקלי או הרד מוניטור מדובר בדברים שכיום אין להם מתחרים מתחת ל-30 אלף ש"ח) ומעל הכל שהתקליט איננו שחוק, מהדפסה איכותית או ראויה אתה תקבל צליל שבמילה אחת פשוטה מדהים.
בשביל להוציא צליל זהה לזה שיצא מפטיפון בן 30 של טורנס עם זרוע ומחט ברמה טובה שיעלה-3000 ש"ח אתה תצטרך להשקיע יורת מרבבה בנגן תקליטים בעל באפר פנימי של נורות….
יש לי אישית תקליט נדיר, מהדורה ראשונה של החיפושיות מיפן ואני ערב לכם שעד היום לא שמעתי דגימה דיגיטלית שהיא שמגיעה לרמתו כשניגנתי אותו אצל חבר במערכת איכותית…רמה שונה לחלוטים של סאונד….
אז לכל מהנדסי החשמל-מישהו ניסה פעם לנתח את ההיסטוריה ע"פ סטטיסטיקה ויצא לו שאירופה לא השתנתה ב500 השנים האחרונות-צאו מהקופסה המתודולוגית שלכן ותהיו קצת יותר פתוחים.

כמה תיקונים:

בנושא המשקולת – המשקולת הקטנה על החוט היא לא משקולת, זהו רכיב חשוב מאוד בפטיפון שנקרא אנטיסקייטינג. כשהמחט רצה על התקליט, הסיבוב מפעיל כוח שדוחף את הראש לכיוון מרכז התקליט. תפקידה של משקולת האנטיסקייטינג לאזן את הכוח הזה על ידי הפעלת כוח נגדי. חשוב מאוד לכוון כראוי את האנטיסקייטינג בכדי לשמור על יציבות הראש ולמנוע עיוותים בהאזנה.

בנושא כיוון המשקולת והראש – בניגוד לכתוב, משקל קל מדי עלול להזיק לתקליט יותר ממשקל כבד מדי. ברמת העיקרון, כל ראש מגיע עם משקל שדרוש לו על פי הגדרות יצרן וטווח מותר למעלה ולמטה. תכוונו על פי הגדרות היצרן למשקל המומלץ ואז תתקנו לפי האוזן אבל במסגרת הטווח המותר. כיוון הראש על הזרוע גם הוא חשוב מאין כמוהו וצריך להעשות על ידי איש מקצוע מיומן. ההבל בין ראש מכוון לראש לא נכוון הוא שמיים וארץ. ראש לא מכוון יעוות את הצליל וגם עלול לגרום נזק לתקליטים.

בנושא קנית פטיפון – אל תקנו משומש לעולם!!! אתם לא יודיעים מה עבר עליו ומה מצב המכניקה. עדיף לחסוך ולקנות באלף וקצת ש"ח פטיפון ברמת כניסה של פרוג"קט עם ראש מורכב ובאמת להנות מצליל משובח ולא להזיק לתקליטים. בניגוד לכתוב, יש מותגי פטיפונים רבים הנמכרים בארץ פשוט צריך לקרוא ולהתענין, והמחירים לא נוראים ברמת הכניסה. ועוד דבר, בפטיפונים "פחות זה יותר" המערכת עדינה מאוד וככל שהיא פשוטה יותר כך טוב יותר, לכן אין פטיפונים מקצועים שהם אוטומטים!!! המנגנון שמחזיר את הזרוע למקומה גם מפעיל לחצים ותנודות מיותרות שמעוותות את הצליל בעיקר לקראת סוף התקליט. וותרו עליו!!! קנו פטיפון ידני לחלוטין.

לסיכום: בשביל שהאזה לתקליטים באמת תשתלם ותהיה מהנה צריך סבלנות רבה ולעיתים גם נכונות להשקיע כסף. זה תחביב כייפי, נהדר ומתגמל ביותר, אבל בהחלט לא מתאים לכל אחד. אם אין לכם כח להשקיע, זה בסדר גמור פשוט תשארו עם הדיסקים, או הפלאקים זה אחלה גם!
והעיקר באמת ותמיד זו כמובן המוזיקה 🙂

http://www.npr.org/templates/story/story.php?storyId=130049247

הוא כל כך מדהים שאפשר לשמוע אותו אפילו בלי פטיפון

זה הכל רק פוזה מחורבנת של חבורת ילדים מפונקת, שההורים פיצצו אותה בכסף מיותר, ובמקום לתת אותו למוזיקאים הם מעדיפים לקנות חתיכות פלסטיק ולהעמיד פנים שיש הבדל קסום בין זה למוזיקה מדיסקים / אינטרנט.

צבי אומר את האמת – אם הייתם חיים בשנות ה-70 אז יש למה להתחיל את האספנות הזאת. אחרת, אין.

נראה לי שיש כאן בלבול בין העיקר – המוזיקה, למאוד מאוד תפל – הקנקן שבו היא נמצאת במקרה, כשהיתרון היחיד שבולט באיסוף תקליטי וניל לעונת דיסקים זה התחושה שאתה ילד מיוחד.
אספנות קנקנים היא בסך הכל עוד צורה של בורגנות חומרנית, ואין לה שום קשר לאהבה למוזיקה. דיי עם תירוצים.

כך או כך, האישו הוא סביב התקליטים.

תקליטיזם.

ואוספיזם.

אז, בזמן אמת, היינו מסתכלים "למי יש יותר גדול" , והפוקוס היה סביב הרמקולים.
היה חשוב שמערכת תהיה בחלקים, מגבר, רסיבר …וכולי , כי המוכר אמר שאם חלק אחד דפוק, אז הוא דופק את כל השרשרת, ולא יכול להיות שמערכת משולבת תתן תוצאה טובה. כל חברה חזקה בתחום אחד.

היו פטיפונים ששמת מספר תקליטים במכה אחת. היה משמיע את כולם בצד אחד, ואחר כך היה צריך להפוך את כל הבוחטה.
הפטיפון היה מפיל את התקליטים זה על זה, וגורם לשחיקה.
למשל, פטיפון BSR הזול, והמצ'וקמק היה כזה. זה מה שדחפו לאנשים בסביבות 1975/6 כאן בארץ.
אני מאוד מאוד אהבתי את הפרוספקטים. איזה פנטזיות הרצתי על זה … פשששש.

אלא היו הדברים.
בתור משקולת, אני אפילו שמתי מטבע על הראש, לא שלי, של הפטיפון.
רצועות היוו בעיה. היו מתישנות, נעשות רפויות.
היו פטיפונים עם הנעה ישירה, שזה היה פחות טוב.
היו פטיפונים עם סטרובוסקופ, לכיול ה 33 ו שליש.
חוץ מלהתרגל לשריטות שבתקליטים שלך, אני למשל התרגלתי ל 33 ושליש שלי. אצל חברים הייתי מזהה אם זה מהר או לאט לפי הרפרנס של הפטיפון שלי.

לא יודע מה ה"פטיפוניזם" היום.
בעיקר קטע.
יש לי שני פטיפונים עובדים. שניהם המקוריים שלי, וכך גם כמעט כל המערכת המקורית … אבל לא שומע התקליטים.
שומר עליהם מכל משמר.
כמו ספרים, אבל לא קורא אותם.
תקליטים הם כמוסות זמן אצורות בעטיפה, בפלסטיק.
לאותו תקליט יש משמעות אחרת אצל שני אנשים שונים.

החוויה היא אחרת.
לא בפטיפון.
העיניין הוא בתקליט, בזמן ובמקום קנייתו.
קשה להסביר את זה, כי העיניין פה הוא הקשר האירוע, לא חווית הסאונד והאיכות.
זה אצל הצעירים, מתלונני המפ3.

יכול להיות שאני מכליל, כי מי שהיה אז בן 13-17, היום נשוי/ילדים או צרה אחרת, והפנאי כבר בנוי אחרת.
זמן למוזיקה מתממש בדיסקים, באוטו, במחשב.

אין מה להשוות.
או שיש, תלוי איך מסתכלים על זה.