לא הייתי כמה שעות טובות ליד המחשב ומה שנהיה פה הוא קצת
overwhelming.

עד שאצליח לקרוא הכל, לאסוף את מחשבותיי ולהחליט מה לעשות עם הפוסט והדיון הזה, אני סוגר את התגובות.

העונג שבת נועד להיות תמיד א-פוליטי ואסקפיסטי, ולעסוק בתרבות ובמוזיקה שאני אוהב וזהו.
האמוציות והטחת ההאשמות והטיעונים כאן חורגים בהרבה מהרוח ששורה כאן בדרך כלל. וקצת חבל. אין לי ספק שהדיון חשוב, אבל לעת עתה, עד שאחליט מה לעשות בו, אני מקפיא אותו לזמן מה.

מקווה שאתם מבינים. תיכף נשוב.

איפה היית ביום שדבנדרה ביטל?
(בעונג שבת כמובן)

אני לא מחשיב את עצמי כימני, כשמאלני או כמרכזניק. אני מאמין שיש לי את הרציונל לשפוט את הסיטואציה לפי הנתונים בשטח ולא עפ"י עיוורון כזה או אחר.
אני מאמין שתכנית ההתנקות הייתה צעד נכון – ואני גם סבור כי יציאה משטחי הגדה היא צעד שצריך להיעשות; ההתנחלויות הן טעות.

אך אולי במקום לבכות ש"לקחו לי שתו לי אכלו לי", שהעם הפלסטיני יעשה מעשה ולא יתן למחרחרי מלחמה וטרור לגיטימציה ותמיכה.
הבעיה של העם הפלסטיני היא מבפנים, לא בגלל ישראל.

* * *

גיאחה, אני לא הכרתי את דבנדרה – מעבר לשמו – עד לפני שבוע.
ידידה קרובה התלהבה מההופעה, ואני אמרתי ששווה ללמוד מי הבחור. נדלקתי.
כבר כמעט וקניתי כרטיס, רק שלא הייתי בטוח עם מי ללכת ובאיזה יום.

חבל לי בתור אוהב מוזיקה, חבל לי בתור אדם שהכיר אמן חדש וחבל לי על אלו שמכירים ואוהבים את הבחור ולא יזכו לראות אותו.
חבל לי גם בגלל הבורות והאיוולות שנוטפת מההחלטות האלה, חבל לי כי משודר פה חוסר צדק וחוסר הבנה במצב.
אבל כל מה שבא לי לעשות עכשיו זה ללכת לבארבי, לראות את גבע אלון ולעטוף את עצמי בדגל ישראל.

חרם תרבותי לא יהיה פה. במאה ה-21 לא אפשרי מצב כמו של ברית המועצות, בו המוזיקה היחידה שתיכנס היא כזו שיאשרו שתיכנס.
יש להבדיל בין ביטולי הופעות לבין היעדר תרבות.

אני באמת לא יודעת אם לחתוך וורידים, לרדת מהארץ, לנסות להסביר שאתם לא עוזרים לאף אחד כשאתם סתם מתנצחים בכעס, או לטוס להביא את דבנדרה לארץ.
כנראה שזה גם לא משנה.

אי אפשר להגיד שמוזיקה זה לא עניין פוליטי מבלי לרוקן אותה ממשמעות ותוכן. אם אנחנו רוצים מוזיקה לא-פוליטית, יש מספיק קרן פלס ושאר בכייני מערכות יחסים ששרים "אני אני אני". אבל מי שבוחר במוזיקה אלטרנטיבית מחפש צליל שאומר קצת יותר מזה. פי.ג'יי הארווי שרה על מאבקי ג'נדר, דה שינז ירדו על עדי יהווה, ארקייד פייר זימרו על הדיקטטורה בהאיטי ואפילו הפיקסיז שנחשבו הכי א-פוליטיים שיש שרו stuck without gas / here on the gaza strip.

הכל פוליטי בעיניי, וכל נסיון לטעון אחרת אינו אלא התנחמדות שמטרדה להחניף לשני הצדדים כדי למכור יותר כרטיסים.

בקיצור, רבאק, יש דברים יותר חשובים מלהיות נחמדי-נחמדי לכולם (וגם גיאחה יודע את זה כי אחרת הוא לא היה מסמן קבוצה פוליטית מסוימת בחיים הישראליים, קורא להם מטומטמים ומוחק את התגובות שלהם עקב חוסר תרבותיות).

ובדיוק מה שכן משנה בפוסט הזה הוא הביטול של מר בנהארט את הופעתו בישראל. כל הדעות הפוליטיות בשקל שרבים מיהרו לעטוף אותו בהם, הן התוספת הלא קרויה. אולי תקרא שנית את הדברים.

חרם בכלל (למשל מצור כלכלי) וחרם תרבותי בפרט הנם טובים בעיקר למצפון החברתי של מי שמיישם אותם. שום דבר לא ישתנה בעקבותיהם מבחינה מדינית, הדבר היחיד שכן יקרה הוא העצמת תחושת התסכול דווקא בקרב הקבוצה היותר נאורה (=צעירים משכילים) של האוכלוסיה עליה הם מופעלים.

כיוון שכך, אותו חרם/מצור אינו מהווה פעילות של שלום, כי אם של מלחמה.

ocean, ססססססמאלנית מצויה.

הרגת אותי… 🙂

אם אתה באמת "לא רוצה להיכנס לפוליטיקה", ולא יודע מה זה דמוקרטיה או אלימות או כל מילה טעונה פוליטית אחרת בישראל, ולא בא לך לחשוב על זה ברצינות ובצורה שמכבדת אותך ואת הקוראים שלך, אל תשתמש במונחים האלה. הם לא צעצועים.

קראתי עכשיו את כל התגובות שקיבלת פה.
אני לא חושב שציפית לקבל מסע ליטופים, אבל גם לא מאמין שציפית לקבל דיון שכזה על הגב של הבלוג האהוב שלך.

קודם כל, אל תעיז להתנצל על הדעות שלך. פגעת בכמה מהקוראים שלך? יופי.
אם זה לא מוצא חן בעיניהם שילכו לשאוב את התרבות שלהם מבלוג אחר. או שיוותרו על העקרונות שלהם בשביל להנות ממשהו שאתה תורם לו מזמנך החופשי.

דבר שני, זכותך להפגע (לילל, מישהו קרא לזה בהתרסה, כדי לנסות לגרור אותך לרפש) וזכותך להאשים וזכותך לגונן על מה שאתה מאמין שמגיע לך בצדק כתושב של מדינה חופשית.

תהיה חזק.

מחר.
אבטיח – עליך.
קרנפים – עלי.
מבול של גולים מתוצרת ספרד – על השער של שוויץ.

לא משנה ממש מה היו הסיבות של מר בנהארט לבטל את ההופעה שלו בישראל. מה שבאמת מעניין פה הוא כמה שזה יכול להכאיב כשהבועה שלנו מתפוצצת והמציאות בה אנחנו חיים ולה אנחנו אחראים (כן, גם אם זה רק בעקיפין) מתחילה לחדור לחיי היום-יום ולהשפיע עליהם ישירות.

וגם לי יש כמה מילים ל"פעילי החרם": המשיכו כך. הפוסט הזה וחלק גדול מהתגובות לו הם הוכחה חותכת שלמעשיכם יש השפעה ברוכה, גם מחוץ לישראל ובוודאי בתוכה. והם גם הוכחה חותכת לכך שאין דבר כזה תרבות בלי פוליטיקה או פוליטיקה בלי תרבות.
מהמחזות היווניים, דרך שייקספיר ועד לארנסט המינגווי, ג'ורג' אורוול ובוב דילן וכל מה שבאמצע, בצדדים או מסביב: אמנות ותרבות לא יכולה שלא להיות קשורה למקום ולפוליטיקה שלו. כל מי שמכחיש את זה עושה זאת מתוך עיוורון-מבחירה.

ואולי מעז ייצא בסופו של דבר מתוק. אולי בגלל הביטולים האלו והלחץ הבינלאומי יהיו יותר ויותר ישראלים שיחשבו שנית על מה המדינה שלהם מעוללת בשמם ואיך אפשר לשנות את זה. ואולי כבר מאוחר מדי…

מה הייתם עושים במקום אחר בעולם?? גם שם לא הייתם יכולי לראות הופעות כי לא היו מכניסים אתכם למועדון כי אתם יהודים!!!!

במדינה אחרת אתם גם תמיד תשאלו מישהו שאתם מעוניינים בו "אתה יהודי?" , בישראל כולם יהודים אז אין צורך לשאול!

מדינות אחרות גם לא דואגות לאלה שמתפללים עבורה!! מדינה ישראל משלמת לצעירים שלה כדי שילמדו ויתפללו להמשך קיומה. זו דוגמא למופת

אז במקום להסתכל על כל מה שרע כאן תסתכלו על מה שטוב!!!

@רונן הבי.די.אס מכיר בזכותה של ישראל להתקיים בגבולות 1948. מן הסתם, אחרת לא היה כל טעם לנסח דרישה בדבר אחריותה של ישראל כלפי פליטים אלו. כשמדובר על הכיבוש מדובר על גבולות 1967.

הניסוח הוא לא דו משמעי בכלל. אבל אם אתם רוצים להתעקש על זה במקום לעשות משהו בזמן שעם אחר נמק חצי שעה מאיפה שאתם גרים, במקום לנסות ולהביא לאיזה שהוא שינוי, אז בבקשה. החרם הוא לא בשבילכם. הוא בשביל הפלסטינים.

1. מה הן אותן "אדמות ערביות"? האם שייח מוניס כלול?

2. קיימת אפליה והדרה של הציבור הערבי בישראל והנושא הזה חוצה מפלגות- משה ארנס למשל, כבר שנים נלחם בתופעה. חוץ מזה- בנושא הזה אני מעדיף להקשיב לקולות אחראיים- כמו זה של הערבי-הפלסטינאי הכשר למהדרין חאלד אבו-טועמה- ולא לאותם שונאי ישראל שמשתמשים בעניין כקרדום לחפור בו.

3. במה בדיוק "לכבד, להגן ולקדם" את זכותם של הפליטים לשוב לאדמותיהם שונה מזכות השיבה?

כן יודעים מדוע. מכיוון שהוא גוייס על ידי התקשורת אל תוך נקודת המבט הציונית, הפרו-ישראלית, שהיא לא נקודת המבט שלו. איך אני יודעת את זה? בגלל שזה מה שהוא כתב באתר!

http://www.devendrabanhart.com/news

פרט לכך, ברי סחרוף הוא לא העניין. אין קריאה ליוצרים ישראלים להפסיק ליצור תרבות.
יש כאן הסבר די טוב של מה זה אומר לגבי ישראלי לתמוך בחרם בישראל:

http://boycottisrael.info/content/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA

@דובי ג. לחרם יש מטרות ברורות שמנוסחות באופן נהיר באתר של ה BDS

בקצרה, הם גורסים שהחרם צריך להימשך עד שישראל:

1. Ending its occupation and colonization of all Arab lands and dismantling the Wall;

2. Recognizing the fundamental rights of the Arab-Palestinian citizens of Israel to full equality; and

3. Respecting, protecting and promoting the rights of Palestinian refugees to return to their homes and properties as stipulated in UN resolution 194.

ולפני שכולכם קופצים ומתלהבים מעניין זכות השיבה, הייתי מפנה את תשומת לבכם לניסוח שלא אומר "להחזיר את זכות השיבה לפליטים" אלא:

" Respecting, protecting and promoting "

מעניין אותי מה התרחיש שמארגני החרם רוצים להגיע אליו ואיפה החרם ייפסק. האם יש מטרות מוצהרות שאחריהם יגידו שישראל כשרה בעיניהם ואפשר בעצם להפסיק את החרם? ויותר חשוב מזה, האם הגופים השונים שמארגנים את החרמות האלה מסכימים על המטרות האלה?
הרי מארגני החרם מנסים לחנך אותנו באמצעות לחץ (תרבותי, כלכלי, אקדמי). היה והלחץ יצליח בצורה בלתי רגילה, ויגרום לישראל להסכים לסגת לגבולות 67 כולל פינוי כל ההתנחלויות, האם החרם ייפסק אז? האם כל עוד ישראל יושבת בשטחים שכבשה ב- 1948 נוכל להיות לגיטימיים? אולי גם אז מארגני החרם יגידו שבעצם כל עוד הפליטים לא שבו ליפו וחיפה, ישראל היא עדיין מדינת אפרטהייד. ואחר כך אולי יגידו שבעצם הקיום של ישראל הוא לא לגיטימי? אני בטוח שחלק מהמחרימים בוודאי יגידו שלישראל יש קיום לגיטימי, כל עוד היא מתנהגת בצורה שהם חושבים לנכון. אבל רבים אחרים מבין המחרימים הפרו פלסטיניים אולי חושבים אחרת, ואם אנחנו כבר בשוונג של חרם ובידוד בוא נגמור כבר את העבודה עם כל הישות הישראלית הזאת. ייתכן שזה הדבר הכי מוסרי בעיניהם.

ובאותה נשימה אני תוהה האם יש איזשהו תרחיש שבו מארגני החרם יסכימו שלישראל יש זכות להגן על עצמה באופן צבאי? אם מעזה, לבנון או אירן יגיעו טילים על ערי ישראל, אולי יגידו אותם מחרימים, שזאת בעצם תגובה סבירה לבריונות הישראלית?

ובאותו הקשר של מדרון חלקלק, לא פחות מסקרן אותי לדעת איך מארגני החרם באירופה יתמודדו עם המצב (התיאורטי?) שבו כוח מוסלמי רדיקלי יצבור כוחות ויאיים בצורה ממשית על אורח החיים של אותם שוחרי הזכויות. אבל זה באמת הולך רחוק.

רק חשוב לי להבהיר שאמנם השאלות מנוסחות באופן קצת מגמתי, אבל בעצם אין לי תשובה לשאלות האלה, ואני באמת לא יודע מה המטרות המוגדרות של מארגני החרם. אבל חשוב לי להבין את זה, כי אם הם רוצים שאתמוך בדעתם, ובאמת מאמינים שזה יצליח, אני צריך לדעת לאן העסק הזה מוביל, ושבעצם התמיכה שלי במטרות שלהם אני לא מסכן את הקיום שלי.

אותה "א-פוליטיות" מדוברת היא לא יותר מסתימת פיות. אותה "נורמליות" נחשקת היא לא יותר מעוורון מבחירה. הסיבה היחידה שהבוהמה הישראלית מתעוררת רק עכשיו היא כי אמנים מחו"ל יכולים להרשות לעצמם מה שאמנים ישראלים לא יכולים.

* כמובן שאלה רק דוגמאות. אין לי מושג מה הדעה של האמנים הנ"ל.

** במקרה שלהם דווקא יש לנו מושג.

ומהנקודה הזו, כל התעלמות מהמצב הפוליטי תהיה התייפייפות. כל ניסיון לפצות את עצמנו בסולואים של גבע אלון היא מיותרת. אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו נכנעים כי התרבות והנאורות חשובות לנו (זה אומר לטוס מכאן, לעבור לחיות במקום אחר, עם נשים ויפות ודבנדרה בנהארטים), או שאנחנו מחזקים את עצמנו וממשיכים לפעול כדי לשנות את המקום הזה, מתוך הידיעה שבינתיים אין לנו ארץ אחרת.

הביטול הזה הוא כאב, כאב שאנחנו חייבים לספוג אותו. כי אנחנו חיים כאן, ופוליטיקה היא המון, היא יחסים בין אנשים. פוליטיקה כאן היא חלק מהחברה, מהתרבות, מהאוויר שאנחנו נושמים.

וכל זה בפוסט אחד בבלוג מוזיקה על זמר פולק אמריקאי…

אנחנו ילדי התקופה,
התקופה היא פוליטית.

כל המעשים היומיומיים
או הליליים שלך, שלנו, שלכם
הם מעשים פוליטיים.

תרצה או לא תרצה,
לגנים שלך עבר פוליטי,
לעור גוון פוליטי,
לעיניים היבט פוליטי.

כך או אחרת
לכל דבריך הדהוד,
לכל שתיקותך ההשתמעות
פוליטים.

אף בלכתך בסבך היער
אתה צועד צעדים פוליטיים
על קרקע פוליטית.

גם שירים לא פוליטיים הם פוליטיים,
ובמרומים מאיר ירח,
זה מכבר לא-ירחי,
להיות או להיות, זו השאלה.
איזו שאלה, חביבי, השב בהקלה.
שאלה פוליטית.

אינך חייב להיות בן אנוש
כדי להיות בעל משמעות פוליטית.
די בכך שתהיה נפט גולמי,
מספוא מרוכז, חומר גלם ממוחזר.

או אף שולחן ישיבות, שעל צורתו
התווכחו חודשים ארוכים:
מסביב לאיזה שולחן יש לשאת-לתת
על אודות חיים ומוות, עגול או מרובע.

בינתיים אנשים נהרגו,
חיות גוועו,
בתים עלו בלהבות.
ושדות צמחו פרא
כמו בתקופות קדם,
פחות פוליטיות.

גיא, אני מתנצל על ניצול הבמה הזאת. אני שונא ויכוחים ערלים כאלה, אבל הפעם העלו לי ת'סעיף.
ולאמיתי סנדי (שביקש להוריד את הציור שלו והוא עדיין כאן), ששאל למה גיאחה לא התלונן על דברים אחרים שקרו כאן- תן לי לנחש בפראות ולהניח שלא היית מהאנשים שקפצו לעזור למפוני גוש קטיף. שמקרי המוות והגירושים שלהם עלו בכמעט ארבעים אחוז בעקבות הגירוש. בלי קשר לזה שאין להם בתים ופירקו אותם כלכלית.
אתה כל כך דואג למי של תושבי אין-תואנה ולכיבוש, כאילו לא קיימות צרות אחרות בעולם. לגיא כאב הביטול- האם הוא לא יכול להביע את כאבו בלי שתנדנד לו שיש דברים חשובים יותר? תמיד יש דברים חשובים יותר. זה לא נותן לך את הזכות לשים זין על כאב של מישהו אחר.

יש לך מושג מה מצב העוני בישובים נידחים בדרום? אתה יודע שבדואים וערבים מכים חקלאים בגליל ובדרום, ומי שלא משלם להם פרוטקשן הם גוזלים לו אדמות (אני מעריך שלמעלה משלוש מאות אלף [!] דונם נגזלו בדרך הזאת)? שמעת פעם על ניצול זקנים בידי הפשע המאורגן (מכריחים אותם לחטט בזבל ולגנוב בשבילם בקבוקים ריקים למחזור, כי אין עליהם שום מס)? גרת פעם ליד ערבים ובדואים שמשחיתים אנדרטאות, גונבים ציוד חקלאי וצבאי יקר ונוסעים כמו מטורפים ליד גנים? כי אני גר לידם, וכל זה קורה במציאות.
תאמין לי שרק התחלתי. וגם אתה יודע על כל הצרות הללו, ואם לא עליהן, אז על אחרות. איך כתוב? "עניי עירך קודמים".

זה המייל שלי, להוכחה ובירור הדברים, ובכלל-
gunromer@gmail.com

אני הולך להתקלח.

– אנשים מצדיקים איומים (חלקם אפילו באלימות – כפי שכבר הוזכר קודם) של אירגונים ערביים על אמנים כדי למחות על עוולות מדינת ישראל הפאשיסטית/טוטאליטרית/ימנית קיצונית/השלם את החסר.. כלומר, אם אני לא טועה, איומים ואלימות הם בעצם כן הדרך לפתרון הסכסוך?
הביטול של דבנדרה הוא, ואין דרך נעימה לנסח את זה, ניצחון לדרך האלימות והאיומים – זה לא משנה תחת איזו איצטלה אתם מתכסים כדי להצדיק אותה.

– יש כאן כנראה המון אנשים טלפתיים שיודעים בדיוק מה עובר לדבנדרה בראש או מה עובר על גיאחה בראש. ויש כאן יותר מידי אנשים בטוחים בצדקת דרכם עד שהם מצדיקים דריכה על אחרים.