תגובות לפוסט: .

מאת: מי

מי — Thu, 28 Mar 2013 18:27:21 +0000

כל כך עצוב לי עכשיו. הכרתי את המוזיקה שלו לפני מספר שנים, ממש במקרה והוא היה אחד האהבות הכמוסות שלי. זכיתי לראות אותו בהופעה לפני 3-4 שנים .. איזה אובדן עצום וכואב

מאת: רז

רז — Tue, 19 Mar 2013 22:06:24 +0000

וואוו.. זה חתיכת הלם כואב במיוחד..
ג'ייסון מולינה הוא אחד האומנים הכי "קרובים" אליי, אם לא הקרוב מכולם.
כתבת עליו הרבה יותר יפה ממה שאני יכול, אבל הנה ה-5 סנט שלי:
גיליתי את מולינה לפני שנה דרך הבלוג הזה, ומהר מאוד הכרתי את עשרות האלבומים שלו, של הלהקה, של שיתופי הפעולה המבריקים עם וויל ג'ונסון ומיי מורנינג ג'קט, ומה לא..
בכל שיר שלו אני נדהם מחדש מכמות הרגש שאפשר לשפוך דרך גיטרת סלייד, כתיבה אפלה, ונפש שבורה.

הנה ציטוט קצר מתוך השיר המצורף; עצרו רגע ל-10 דקות ותקשיבו

when i die put my bones in an empty street to remind me of how it used to be
don't write my name on a stone bring a Coleman lantern and a radio
Cleveland game and two fishing poles and watch with me from the shore
ghostly steel and iron ore ships coming home
where i am paralyzed by the emptiness

מאת: אידית

אידית — Tue, 19 Mar 2013 21:07:27 +0000

מרגש – איך שכתבת, והקול שלו. מהסוג שאתה חייב לעצור ולבחון מה הוא מרעיד לך בלב

מאת: עידו איש קריות

עידו איש קריות — Tue, 19 Mar 2013 14:39:11 +0000

כתוב יפה מאוד. מרגש מבלי שבכלל אכיר את מולינה הנ"ל.
ומחדד לי שוב את המחשבה העצובה שמתישהו כל מי שאנחנו מעריצים לא יהיו פה יותר. ואז מה אנחנו אמורים לעשות?

מאת: שרון רז

שרון רז — Tue, 19 Mar 2013 09:23:15 +0000

יפה כתבת

מאת: עודד

עודד — Tue, 19 Mar 2013 08:36:32 +0000

עוד שיר יפה ומפורסם שעמק שננדואה מוזכר בו

מאת: קאז

קאז — Tue, 19 Mar 2013 01:13:15 +0000

נחמה פורטה -הייתי בהופעה שלו. לא הפסדת היה מרוחק ורחוק משיאי התקליטים.. מסכים שהעמק הזה וההרים סביב לו הוא מהיפים

מאת: נימס

נימס — Mon, 18 Mar 2013 22:44:01 +0000

בחיי שהקול שלו מצמרר. ומלטף. ועדין. וכואב. ועצוב. ומנחם.

צר לי שיוצא לי להכיר אותו רק בנסיבות כאלה.

מאת: אייל

אייל — Mon, 18 Mar 2013 20:40:23 +0000

איזה לילה עצוב…אתגעגע

מאת: ארז (אנטנות השמימה)

ארז (אנטנות השמימה) — Mon, 18 Mar 2013 20:37:18 +0000

כמובן כמובן שזכיתי להכיר את מולינה היקר בזכות העונג, כש- Magnolia Electric Co. היה אלבום השבוע אי שם ב- 2008. ומאז האלבום הזה אחד האהובים והיקרים לי ביותר. אין עוד כמותו ואני כל כך עצוב היום.

מאת: רוי

רוי — Mon, 18 Mar 2013 18:58:16 +0000

ריגשת חבר

מאת: איתי

איתי — Mon, 18 Mar 2013 18:35:13 +0000

עבר לי רעד בגוף שקראתי את זה. מסתבר שכמו שנאמר באחד משיריו היפים, Hope Dies Last, התקווה הייתה הדבר האחרון שנותר לו ככל הנראה ולבסוף היא דעכה יחד איתו. ייקחו עוד כמה שנים עד שאנשים יבינו איזה גאון היה…

מאת: מיס בוז'רסקי

מיס בוז'רסקי — Mon, 18 Mar 2013 18:34:33 +0000

{{}}