יש ויש.
מי שחושב כך כנראה שלא נסע יום-יום לעבודה בת"א באוטובוסים מהוד השרון.

כיום גם במרחק של חצי שעת נסיעה ברכב מתל אביב ישנה פריפריה. היא כזו בגלל שהתשתיות בארץ מחורבנות בצורה בלתי רגילה. אני מהחולמים לעבור לגור בתל אביב. למה? מחוסר ברירה. כדי שסוף סוף אוכל להפסיק את זוועת האוטובוסים.
לא ייתכן שבמדינה מתוקנת כל הפריפרייה תשב בעוצר בשישי-שבת בגלל שעסקנים חרדיים החליטו. לא ייתכן שבתום בילוי בת"א – אם יש בכלל אוטובוס לילה שפועל יומיים בשבוע – הנסיעה הביתה תיקח שעה וחצי למרות שאין פקקים בכלל והמרחק הוא חצי שעה ברכב. לא ייתכן שרכב הוא האופציה היחידה, ועם תוספת אחזקתו והדלק הגעת לאותו שכר דירה שבגללו נמנעת מתל אביב.

תחבורה היא המפתח, כי היא מייצגת נגישות.
וגם פירוק הריכוזיות – 70% מאירועי התרבות בישראל מתקיימים בתוככי תל אביב. זה מספר מקומם, במיוחד כאשר מדובר על ארץ קטנה, שבה האמנים יכולים לקום ולצאת גם ליישובים מעט יותר רחוקים בלי מאמץ רב או צורך בטיסה. גם מקומות העבודה מרוכזים מאוד במרכז הארץ. אז איזה סיכוי יש למי שרוצה לחיות בפריפריה?

מי אמר באמת…?

ואגב, חזרתי מ- 9:9. היה מצויין !!!!!

לא, באמת שעצוב לי על האלבום הזה אם אפילו גיל נורטון הענק לא הצליח להציל אותו מהשיממון.

http://www.rivistadiagraria.org/images/news/98__immagine_03.jpg

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%9F_%D7%A6%D7%97%D7%95%D7%A8

(מי אמר שהאבירות מתה?)

הייתי בשני הערבים הקודמים – על עכו ועל ערד ומאוד מאוד נהניתי.
אז גם הערב אני מתכוונת ללכת (ואפילו מצטרפים אלי חברים).

גיא – אתה עושה עבודה נהדרת. כל הכבוד! ולמי אכפת אם זה בבנק או בבית אריאלה (סתם עלה לי לראש…)?

קרמבו – אני אשמח לקבל ממך פרח (שושן צחור, אגב אם ממש אכפת לך לדעת מה אני אוהבת…)

oh yeh 🙂

oh yeh

את יודעת משהו גלית? גם אני חושבת שגופים מסחריים אכן צריכים להרוויח. אני גם לא אנטי-קפיטליסטית כמו שאפשר לטעון בדמגוגיה מסוימת. אבל מה? יש פער בין קפטילזם לקפיטליזם חזירי, ויש להכיר בשיטה (ולקחת בה חלק. גם אני מחזיקה חשבון בבנק גדול ולא, למשל, בבנק הדואר או מתחת לבלטות), ועדיין לבקר אותה – כי יש מה לבקר. והעובדה שאתם חושבים שארגון הרצאות הוא "מתנה" שאני אמורה להגיד לה תודה, מעידה על הכבוד המועט שאתם רוכשים ללקוחות שלכם. גם לסוס שניתן במתנה צריך לבדוק את השיניים (כדי למנוע מצב שמשלמים הון לוטרינר), בטח אם הסוס הזה נקנה בין השאר מכספי. ואני, אני בכלל לא רציתי סוס.

איך יאיר כתב? אנחנו לא מטומטמים. לא כל הזמן, לפחות. לפעמים מבין אדי הטמטמת מצליח להבזיק גל הבנה. אבל מה זה משנה, אדיפוס-שמדיפוס, העיקר שנשלם את עמלת השורה.
(אם כי בניגוד אליו, אני דווקא אשמח שתגיבי. אפילו שאולי זה לא כל כך נוח. ואם את חושבת שזה לא תפקידך, את מוזמנת לשלוח את הגורם הרלוונטי מהדירקטוריון. מבטיחה שהדיון ימשיך להתנהל בצורה מכובדת כמו עד עכשיו).

ובכל זאת, מקווה שנתראה 🙂
גלית

אני לא יודע מה יותר ציני, הטענה הזו, או הספין של ביבי להחזיר את שליט תמורת קרדיטים ביום בחירות.
גלית יקרה, אני רחוק מלהיות אנרכיסט ש'יכנס' בבנק על מנת להכנס בו, אבל את לא באמת יכולה לספר לנו על 'בנק צריך להרוויח', כאשר הרווחים האסטרונומים שלו מוצגים לראווה, בזמן שהאזרחים מבינים שוב, איך עוד שנה עברה, ושוב העמלות הסופר סופר מוגזמות (ולא ספציפית שלכם, כן? זו סתם שיטה של כל הבנקים) – הפכו להיות רווחי עתק עם משכורות עתק לפקידים הגבוהים בהם.
זה קצת להוציא אותנו מטומטמים. אנחנו לא.

ולגבי קרנות הפנסיה של כולנו, אני מציע שלא נדבר על כך באמת. קרנות הפנסיה שלנו משתוללות מחוץ לכספת של הבנק וחשופות להחלטותיהם של אותם פקידים גבוהים או מנהלים או יו"ר דירקטוריונים שציינתי קודם (אלו שמרוויחים שכר עתק, כן?).
לטענה שלך הייתה לגיטימיות אם כספי הפנסיה היו שמורים בתוך כספת ולא נוגעים בהם עד למועד שיחרורם בגיל פנסיה, וה'רווחים' של הבנק היו משמשים עבור מערכות אבטחה ושכירתו של צבא כדי לבטח את הכספות האלה. מכיוון שזה לא המצב, וכספי הפנסיה של הציבור הם הפקר בידי הבנקים, הבה לא נשתמש בטענות האלה.

כל הכבוד שאתם מארחים את הפאנל הזה, מסיבותיכם על ומתחת לפני השטח, אבל לבנקים ממש אין משאבים בלתי מוגבלים. הבנקים מחזיקים את המדינה הזו בביצים, ובזכות הבנקים, טייקונים כמו אילן בן דוב או תשובה יכולים להפסיד את התחתונים שלהם ובמקביל יקבלו אשראי -מהבנקים'.
ומי יממן את האשראי? אני.

אז נא לא לספר לי על שיעור ראשון בכלכלה. לעתים, עדיף לא להגיב בכלל.

(וכמובן, זה לא אישי, זו השיטה)

מיולי כל המדינה הזאת מדברת על איך הבנקים, יחד עם שאר חבריהם, דופקים אותנו ושודדים אותנו, רווחיהם רק גדלים וגדלים, ואתה מוצא לנכון לסנגר על הבנק בתירוץ של מגבלות תקציב?

אגב, אתה אולי לא זוכר, אבל בנקים מימנו בלי בעיה פסטיבלים של מאות אלפי אנשים, לא רק בתל אביב, אלא גם בערד ובצמח.

בניין "בית הבנק הבינלאומי" הממוקם ברחוב רוטשילד 42 בתל אביב, הן בשל מיקומו, יופיו המיוחד, והן בשל המרחבים הציבוריים שבו (הרחבה בחוץ, הלובי הפנימי והאודיטוריום) הינו יצירת אמנות בפני עצמו. בשל כך החליט הבנק לפתוח את דלתותיו לפעילויות אמנות ותרבות מגוונות, לרווחת הציבור הרחב, כגון: מוסיקה, קולנוע, תיאטרון, מחול וכיוצ"ב בעיקר מהפריפריה החברתית ו/או הגיאוגרפית ולהעניק להם במה. הציבור הרחב נהנה ממופעים איכותיים בחינם ותורם לעידוד העשייה האמנתית בפריפריה ולקידומה.
לאמנים, זוהי הזדמנות לחשיפה במרכז המדינה אשר תורמת לפיתוחם האישי ולפיתוח האמנות בכלל.
במסגרת הפרויקט התקיימו עשרות אירועים מגוונים כגון סדרת הקרנות סרטים תיעודיים של יוצרים צעירים בוגרי מכללת ספיר, ערב על תרבות ההיפ הופ, שבחלקו הראשון התקיים פאנל באודיטוריום בית הבנק ובחלקו השני הופעות חיות ברחבה בחוץ. לחלק מהראפרים שהופיעו זו הייתה הופעה ראשונה בתל אביב ו"הגשמת חלום" (ציטוט). אני מזמינה אתכם להכנס לדף הפייסבוק שלנו ולהתרשם ממגוון האירועים שהתקיימו במסגרת הפרויקט.
הכוונה באמת לתת הזדמנות לאמנים צעירים ומוכשרים להחשף במרכז. אין ספק שזה לא די אבל כפי שציינתי, בית הבנק הבינלאומי ממוקם ברוטשילד ת"א ומשם יצאנו.
חשוב לציין שבנוסף לשני הפרויקטים הללו תורם הבנק לעמותות ומוסדות נוספים.

לעפרונית, אולי זה לא כל כך עקרוני אבל אני כמו יידים על ספידים לא מגדיר את המרכז כתל-אביב וגוש דן ותוכלי גם את להודות שההגדרה הזאת היא מאוד גמישה ושאף נעשה בה שימוש כשם שהנוחות מתירה לדיון.
כמו שאת לא מכירה את ראשון, אני לא מכיר טוב את תל-אביב ואולי אני קצת נאיבי בגישה שלי בדיוק בגלל זה. תל-אביב מעולם לא משכה אותי באופן מיוחד ואני מתרגש כישראלי ויהודי עשרות מונים יותר מירושלים על אף שאין לי קשר לא לזאת ולא לזאת אבל דומני שאני מדגים נקודה אובייקטיבית בדיוק בגלל זה. מדינה היא לא שוק. עם הוא לא שוק. אין אני נגדך. יש אני איתך. ואם המצב הוא כדלקמן, צריך למצות את המירב ממנו.
אם תוכל ירושלים או חיפה או באר שבע להגיע אי פעם למצב של תל אביב דיינו, אני איתך בכל נקודה ונקודה. אבל הן לא יוכלו לה לעולם. אנו עם קטן עם משאב אנושי מצומצם. אם נוצר מצב שהוא מתרכז בתל אביב, בואו ננצל זאת לטובה במקום לרטון למה לא ב-X/Y/Z

אוצול – יש שני מרכזים תרבותיים במדינות שגדולות מספיק מבחינת שטח ותושבים להחזיק אותם. ארה"ב וגרמניה לא נכנסות בכלל באותה הסקאלה כמו ישראל, שבה בין שתי הערים הכי גדולות מפרידה פחות משעה נסיעה.

הביקורת שלי היא לא כלפי גיאחה (ואני די משוכנעת שהוא מודע לכך) אלא כלפי הבנק. אני לא יודעת כמה כוח היה לגיא כדי לשנות את הדפוס שהבנק חשב עליו (כלומר, בהנחה שהוא חושב שהיה מקום לשנות אותו, כמובן. לא מן הנמנע שהוא בכלל לא מסכים איתי, וגם זה בסדר).

קרמבו, בכל מקום יש פריפריה ומרכז, רק שהמצב בישראל מהרבה בחינות הוא שהמרכז זעיר (תל אביב או גוש דן, תלוי לאיזה צורך) והפריפריה היא "כל השאר". זה לא מצב בריא, וזה בטח לא מצב הכרחי בהתחשב בגודל של ישראל (ושוב – תלוי את מי שואלים. יהיה מי שיגיד שדווקא כי מדובר במדינה כל כך קטנה אין מקום ו/או אפשרות לקיים שני מרכזים משמעותיים).
אני עם אוצול במקרה הזה – תחרות היא עניין חשוב לא רק כשמודבר בשוק המסחרי. אם מול ת"א תהיה ירושלים חזקה, אם מול שתיהן חיפה או ב"ש יציבו אלטרנטיבה ממשית, כולנו נצא מכך נשכרים. גם מבחינה תרבותית, גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה חברתית.

את ירושלים הבאתי כדוגמא שלי, אשמח אם מישהו מערים אחרות יתרום לדיון, ויוכיח שזו לא יריבות, זו הבנה שבחירה באלנרנטיבה גאוגרפית קשה עד בלתי אפשרית, ומלווה בציניות קרה. בשורה התחתונה, פרטיזניות או לא:
ערבות הדדית אין, נראות תרבותית אחרת אין, סיקור שיווני אין, סובלנות אין.

ג. אני בטוח שבירושלים יוצאים, צורכים ומשלמים על תרבות, מלכתחילה יצאתי מנקודת הנחה שכזו לכן אני לא עושה שום הבדלה בין ראשל"צ לת"א (לא ברור לי המונח המרכז של המרכז, גם בראשון יש ימבה תרבות) חוצמזה אני לא חושב שאם אותו אירוע היה מתקיים בנתניה הטיעון שלך היה מאבד מערכו שכן גם אם נתניה היא לא תל-אביב, היא בטח ובטח לא פריפרייה.

אין לי ספק שלדיון מחנך שנועד להרחיב אופקים על חשיבות השוליים יש לגיטימציה במרכז (אולי אם היה נערך באותם שוליים היה דווקא מקבל נופך של "טפיחה על השכם" במקום להגיד את הדברים על ריש גלי).
בי לפחות לא דבקה אותה תחושה של צביעות, קל וחומר ממישהו שהוא מאנשי המפתח של אחד הארועים הגדולים של השנים האחרונות שמתנהלים בפריפרייה (ע"ע אינדינגב)

על החתום,
יידים על ספידים
🙂

אני אוהב את הגישה שלך, וחוזר עליה בפני כל מיני חברים שלי שיורדים עכשיו מהארץ: אף מקום מעולם לא "השתפר" בגלל שכל מי שלא היה מרוצה ממנו עזב למקום אחר. מקומות השתנו כי אנשים שלא היו מרוצים מהם שינו אותם.

אין מה לעשות לעת עתה. אנו חיים בתקופת האינדיבידואל. זה שאומר לעצמו , אני אסע לתל אביב, ושאחרים ישקמו לי את הפריפריה. אני אשקם קודם את עצמי.
וככה, כל הצעירים אומרים לעצמם.

אני מהפריפריה ומרגיש פער עצום.

אל תבין אותי לא נכון – אני בטוחה שמדובר באירוע מעניין ואני בטוחה שגיאחה משקיע בו ועושה את הכל כדי שיצא בצורה הטובה ביותר האפשרית. אבל מה לעשות, כשמדברים על "איך לקרב את הפריפריה למרכז" (בחירה מעניינת של מלים. הרי לא נאמר "איך לצמצם פערים") ומנהלים את הדיון הזה במרכזשלהמרכז, זה נשמע קצת, איך לומר, מן הפה ולחוץ.

וגם דומני שאם לא מבדילים בין הנכונות של תלאביבי לשלם ולצאת על מנת לצרוך תרבות לזו של תושב פריפרייה, השימוש במונח תל אביב קצת איבד מערכו שכן הריכוז הדמוגרפי שהוא "מרכז הארץ" הולך ומתפרש ובאמת שאין הרבה הבדל בין רחובות, ראשון, נתניה, הרצליה לתל-אביב וגוש דן.

על החתום,
יידים על ספידים.

מצד שני, מה שגיא אומר הוא נכון, המתח הוא לא בין פריפריה א' לפריפריה ב' כמו שהוא בין פריפריה-כלשהי לתל אביב. אני לא בטוח איך ליישב בין שתי התפיסות…

ועוד מחשבה, כשם שנערכים ערבים להכרת הפריפריה לתל אביביים, אפשר גם ללכת על הכיוון ההפוך. מן הסתם אנשים שגדלים בצפת, לצורך העניין, לא מכירים את תל אביב. הם מכירים אידאה על תל אביב, אבל זו אידאה מאוד מסוימת.