גיבוב של שטויות. מאיפה העוז לחלק את חובבי המוזיקה לשמאל ימין או מרכז?
ישנם אומני חו"ל שאולי מצויים בפוליטיקה ובמלחמות הפנימיות של המקום ממנו הם באים, אבל אין להם שמץ של מושג איפה ואיך אנחנו חיים פה.
אין להם מושג התנחלות מהי, אין להם מושג על מה אנחנו נלחמים ובעיקר מהי מלחמת קיום אמיתית ולא להלחם על מנת הסם הבאה.
אמן יכול להיות מצטיין באומנותו או אמנותו,הוא יכול להיות הבן אדם הכי אהבל בנושאים אחרים, כמו כולנו.
הפוליטיקה שמערב גיל סקוט הארון בשיריו איננה הפוליטיקה שלנו ובטח לא של קומץ פלסטינאים בחו"ל.חלקם של הפלסטינאים האלה שכוחם בא להם מעצם המצאותם המדינות אחרות ולא מעבר לגדר, חלקם אף מתנגד לשילטון חמאס ולהפך, הרי גם בתוכם הם מסוכסכים והכי קל להפנות את הזעם כלפי ישראל. אתה שואל מדוע לא יצאנו נגד ההחרמה של סחורות בשטחים?
כי אותנו מעניינת מוזיקה, כל אחד בוכה מהמקום שכואב לו אתה הבנת את זה?
חבל לי שהוא לא מגיע, שלא יגיע!!!! יש פה מספיק שווים ששמים זין על הכל ומתעסקים עם מה שמעניין אותם באמת- מוזיקה.
הזכרת את ההוא מהפינק פלויד? עם כל הרעש והצילצולים אף אחד לא ממש זוכר את ההופעה הזו ,בסופו של דבר הביא לנו את התקליט מהבית ועשה תנועות עם הפה…זילזול לשמו, העיקר כל הרעש והצילצולים על שלום.
בואו לקרוא את גיא חג'ג'- בווינט, הפחדן האמיתי הוא לא אחר מגיל סקוט הארון

השיר שהיה במקום הראשון בבריטניה ביום הולדתי – Free, כמה הולם.
באוסטרליה – Don't Cry for Me Argentina, שזה גם מצחיק בהתחשב בעובדה שאבא שלי ארגנטינאי.

(כשלוחצים עליי אני מודה ברצח ארלוזורוב)