תגובות לפוסט: החוקים: עשה ואל תעשה בהופעות

מאת: כמעט מטר תשעים

כמעט מטר תשעים — Wed, 30 Sep 2009 09:31:14 +0000

לא מסכימה לגבי המטר תשעים.
גם נפילים רוצים לראות מקרוב.

מאת: גוני

גוני — Wed, 30 Sep 2009 05:53:02 +0000

כן, בלי פוגו. תתחשבו באחרים שבאים גם *לראות* את ההופעה (ולהאזין לה תוך כדי, בלי להיות עסוקים בדחיפות).
חשוב מאוד – תשתדלו לא לאכול בשר לפני ההופעה, כי כשעומדים בצפיפות ואין הרבה אוויר גם ככה כל ריח מורגש, בפרט כשהוא מגיע מהפה שלכם (וזה מסריח עד כדי בחילה).
אה, וגם תיתנו לצלמים לעבור – הם רק רוצים לצלם כמה תמונות מכמה זוויות, זאת העבודה שלהם, תחשבו על זה. אל תעשו פרצופים נו, ואל תקללו, הם לא שם בשביל לתפוס לכם את המקום, הם נדחפו רק לצלם קצת ולצאת מההמון. באמת.

מאת: איפי

איפי — Mon, 28 Sep 2009 21:46:09 +0000

הלוואי על כולנו קהל כמו בהופעה של חוזה גונזלס. בלי עשן, בלי צעקות, עם אווירה מרגשת ומרוממת.
בקשר לדיון הגבוהים והנמוכים – וואלה, נמאס להרגיש כמו גוליבר. שילמתי כסף ואני רוצה להיות מקדימה [במידה והגעתי מוקדם מספיק]. אני יודעת, התלתלים והגובה מסתירים. אבל גם אני לפעמים נתקעת מאחורי אנשים גבוהים ממני וכל מה שאני עושה זה לזוז טיפה הצידה והכל מסתדר.
עישון – ביג נו נו. בהופעה של מנג'מנט ממש סבלתי מזה, עישנו עלי מעשרה כיווני אוויר.
פוגו – וואלה, אם זאת הופעת מטאל – תתפרעו, תשברו רגליים מצידי. אני יודעת מתי לברוח אחורה והתופת. אבל בהופעות כמו של מנג'מנט??!! בחייאת ראבק! ועוד לומר שאני הורסת להם את ההופעה כי ביקשתי מהם שלא ידחפו אותי..

מאת: שולי

שולי — Sun, 27 Sep 2009 16:05:21 +0000

רציתי להגיד משהו בכל זאת, בהמשך לגיאחה – בואו כדי להנות, פרגנו למופיעים ולאנשים האחרים בקהל, גם אם הם נראים לכם עלובים כשהם עושים עם השפתיים בשורות שהם לא מכירים ושרים בקולי קולות את הפזמון…
אגב, מחקר אמפירי שערכתי הוכיח מעל לכל צל של ספק שכשמוחאים כפיים בהופעה נהנים יותר.

חוץ מזה, יש גם בנים עם שיער ארוך, בד"כ גם מקורזל ולא חפוף (הגיע הזמן להסתפר אנשים) ואם הם גם גבוהים זאת בכלל חגיגה… מה שכן, בפ'נ'מ בקשתי בנימוס מהבחור שהלך על ההד בנגינג עד הסוף שיאסוף שיערו במטותא והוא ציית מיד ואפילו התנצל.

עוד משהו קטן: אין דין ג'וינט כדין סיגריה, במיוחד אם לא מתקמצנים. זה היה עוד דבר מאוד מגניב בפ'נ'מ לעומת מג'מט למחרת – בראשונה היתה אחווה בקהל, התחלקו בג'וינטים ובפלאסקים ואילו בשנייה לא היה בכלל עם מי לדבר.

אבל יפה אמר גם עידו שחם שצריך הופעות גרועות כדי להעריך את הטובות.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה,
אני באופן אישי סולחת לכל מי שהסתיר לי, דרך עליי, הזיע עליי, דבר מאחוריי וצלם לפניי – אבל שלא יחזור על עצמו.

מאת: נדב

נדב — Thu, 24 Sep 2009 14:27:00 +0000

"לקפוץ עם בירה ביד זה לא אדיר."
גאון.

כלל נוסף – לקפוץ זה נהדר, אבל אם קפצתם והרגשתם שאתם נוחתים על אצבעות רגליו של עובר אורח תמים (אהמ), אל תקפצו שוב. זה אפילו פחות כיף בפעם השניה. והשלישית.

מאת: מוטי

מוטי — Mon, 21 Sep 2009 09:02:47 +0000

למרות שאני מסכים עם הרוב המוחץ של דבריך, לא יכולתי שלא להזכר במוניקה גלר (בינג) ומשפט המחתץ האלמותי שלה:
"rules help control the fun"

מאת: Calvin

Calvin — Sun, 20 Sep 2009 23:37:25 +0000

1. בהופעה של המונוטוניקס יש לוודא שלא עף עליך כלום מכל 360 המעלות סביבך,
או שבאים עם קסדה…
2. יש שירים שאי אפשר לשיר בלחש ובמילא כולם צועקים, אז תירגעו.
3. זו באמת התלבטות אם ללכת להופעה של אמן/להקה שלא ממש מכירים.
קלקסיקו היה מעולה ביותר למרות שהכרתי רק חלק מהשירים מראש,
אבל ב FNM הכרתי ממש קצת ולי אישית היה סביר, לא יותר (הערב בכללי היה מוצלח, חוץ מדינוזאור ג'וניור המעפנים).
4. להופעות כדאי לבוא עם מדי ב' אזרחיים – על הנעליים ידרכו לך מאות אנשים, החולצה תירטב מזיעה וכו'.
5. אם אתה חצי מהגודל שלי ואני לא רוקד איתך פוגו, אל תנסה להכניס אותי לזה בכוח, חבל עליך.
6. אם אתה חצי מהגודל שלי ומנסה להידחף דרכי קדימה (במיוחד כשאין לאיפה), חבל על האנרגיה שלך.
7. מה הקטע של אנשים שבאים עם תיקי גב להופעות? אלא אם כן זה איזה 'שלוקר' צנום שלא בולט – תשאירו את זה בבית, רבאק.

מאת: מיכל

מיכל — Sun, 20 Sep 2009 21:16:50 +0000

אחלנ כללים, בעיקר הקטע של הסיגריות, הלוואי שייפסק בכל ההופעות, אפילו באוויר הפתוח
אם אתה שר יחד עם הזמר ומי שלפניך כל הזמן מסתובב אחורה ונועץ בך מבטים, בלי לחייך, כדאי שתשקול לשיר יותר בשקט.

מאת: SLOOP JOHN B

SLOOP JOHN B — Sun, 20 Sep 2009 18:30:12 +0000

הזמן את עצמך ואת הקרובים אליך להופעה אחת לפחות של גיבור הגיטרה שלך – גם אם זה כרוך בנסיעה יקרה לאירופה בחורף הקר! פשוט כי האוברדרפט באמת יכול לחכות אבל המפרצת של ניל יאנג? לא בטוח…

וחוצ'מ'זה כל מי שמוסיקה היא נשמת אפו חייב לעצמו לפחות פעם בחיים פסטיבל רוק גדול בחו"ל, עדיף על אדמת הממלכה המאוחדת. גלסטנברי או רדינג הן שתי אופציות מצויינות, אבל גם רוסקילדה (דנים, השם יקום דמם) או ורכטר (בבלגיה) זה ברירת מחדל לא רעה בכלל…

מאת: דוויק

דוויק — Sun, 20 Sep 2009 17:24:01 +0000

אם אתה גבר ונוטה להזעה – אל תחבק את האנשים סביבך. זה לא מגניב. זה מגעיל.

מאת: ההרצליינית!

ההרצליינית! — Sun, 20 Sep 2009 14:22:21 +0000

נהדר גיאחה! כללים ממש מצויינים! (בייחוד הכלל הראשון).

ואיזה כיף למצוא קצת זמן בשביל להיכנס ולקרוא בבלוג הזה!

מאת: יותם (אחר, מסתבר)

יותם (אחר, מסתבר) — Sun, 20 Sep 2009 12:47:33 +0000

אני עדיין מנסה לנתח את האנשים שעומדים מקדימה ומתעקשים להשאר אדישים.
חוסר היכרות עם החומר זה לא תירוץ. בהופעה טובה אפשר להראות התלהבות ותזוזה גם אם אתה לא מכיר את השיר.
גם אם אתה מכיר ואוהב את החומר ובכל זאת מפגין אדישות, אני לא רואה סיבה שלא תעשה את זה ממקום קצת פחות מרכזי.
זה באמת באמת מתסכל לעמוד באיזור קדמי (נגיד, לפני המדרגות בבארבי) כשאתה מוקף באנשים שמתעקשים לא לזוז גם בשירים הכי טובים.

מאת: חובבן

חובבן — Sun, 20 Sep 2009 12:02:30 +0000

אל תניח רגליים על הבמה, אל תישען על הבמה, ובטח על תעלה על הבמה, גם לא כדי לקחת צילום יותר טוב.

מאת: עידו שחם

עידו שחם — Sun, 20 Sep 2009 11:00:06 +0000

מצטרף לקריאה ללכת להופעות של אמנים שלא מכירים. מן הסתם כדאי לבדוק אותם קצת במייספייס ויוטיוב לוודא שהם באזור המחיה המוזיקלי שלכם, ואם כן אז ללכת. שלא לדבר על זה שאמנים מקבלים את מחייתם מהופעות, כך שזה קודש קודשים לתמוך באמן ולראות אותו בהופעה.

בעקבות הופעות התחלתי לאהוב אמנים כמו פיית' נו מור (לפני 12 שנה), דאוס, רוקפור, מידנייט פיקוקס, קיצו, ועוד. כן, זה תקף גם לאמנים מקומיים, אל תשכחו אותם! ואם יצא והייתם בהופעה לא מהנה, לא נורא. צריך ללכת להופעות גרועות כדי להעריך את ההופעות השוות באמת.

גיאחה – כנראה שמספיק שכמה דברים מרכזיים יקרו בשביל שסביבת ההופעה תהיה נוחה. אולי השילוש של חוסר עישון, חוסר הסתרה, ופרגון לאמן. אבל באמת שזה נדיר, ברוב ההופעות יש בלאגנז'. אז הרעיון הוא שאם זה לא קורה אז קודם כל תקבל את זה ואחרי זה תפעל כדי להסיר את הצרות בסביבתך הקרובה מאשר להיות מעוצבן כל ההופעה. פחות או יותר כמו שאתה עשית עם הבלונדה המעשנת לפי הדיווחים פה 🙂

מאת: לירון

לירון — Sun, 20 Sep 2009 10:18:30 +0000

לשיר:
את טועה ואף גרוע מכך – את מטעה אחרים.
בתור מישהו שהלך לאוקרביל ריבר (לבד!) רק בגלל שגיאחה לא סתם את הפה שלו עליהם במשך כל כך הרבה הזמן ומבלי שאני אכיר ולו תו אחד שלהם, אני יכול להעיד שזאת היתה אחת ההופעות הטובות ביותר שהייתי בהן מאז ומעולם (מבחינת השנה האחרונה זאת היתה ההופעה השניה הטובה ביותר אחרי מארק רונסון).
להופעות צריך ללכת כמו לסרטים – לפעמים בגלל שמכירים את היוצרים ולפעמים בגלל ביקרות ממישהו שסומכים עליו.
וכן, לפעמים נופלים בהופעות – ולא משנה מה הסיבה להגעה (כמו שלכל יוצר קולנוע יש סרטים טובים יותר וטובים פחות); ההבדל בין סרטים להופעות הוא בעוצמה ובחד-פעמיות – להיות בהופעה טובה/מעולה לעולם לא ישתווה ללראות סרט טוב (ולא משנה כמה הוא טוב).

צריך לנסות, להתנסות, לקחת סיכונים – לא חייבים ללכת לכל הופעה מחו"ל, אבל רצוי וכדאי ללכת להופעות דווקא של אמנים שלא מכירים (מקרה נוסף שלי היה בהופעה של אפרת אבן-צור – לא היכרתי שיר אחד שלה, חוץ מהדואט עם אביתר בנאי, ואחרי ההופעה נהפכתי למעריץ!).

מאת: ר.ר

ר.ר — Sun, 20 Sep 2009 10:06:22 +0000

אני מוריד את הכובע בפניך גיא. בהחלט פגעת בול בכל הנקודות. לאחרונה הגיעו אמנים רבים לפקוד את ארצנו הקטנטונת ובהחלט אני מרגיש שלא מספיק בחורות מפנימות את האקט הנהדר הכולל הורדת חולצה לצורך עליה – על כתפיים, של ידיד כמובן.

אחת הנקודות החשובות לטעמי שעלתה ברשימה היא העובדה שצופים מקומיים עצלנים אינם מגיעים מוקדם לתפוס מקום ונעמדים מולך עם אפרו מטופש. לו הייתי צעיר ופחות עייף הייתי פוצח בויכוח, אבל לבסוף אני פשוט זז הצידה, למרות שזה לא הוגן.

אכן, חשוב להתחשב בצד הנשי ולתת לו לעבור. הן ממילא לא יפריעו לכם הגבוהים, אז תהיו גברים ולא אנשים קטנים. עם זאת, נשים שדוחפות בעזרת המרפקים המחודדים שלהן זה לא קול, נקודה.

לגבי העישון, בתור מעשן כבד אני מבטיח לשנות את דרכי. לא ידעתי כמה כאב וסל אני מסב לכם הלא מעשנים. אנסה לחכות את גמר ההופעה אלא אם מדובר במקום רחב ידיים בו העשן יכול להתפזר.

ואגב, ללכת להופעה מחו"ל של להקה אהובה זה חובה, לא משנה מה מצב חשבון הבנק שלכם. עם זאת, להגיע להופעה זה לא מספיק. תעשו שמייח ותראו זאת אפילו להרכב הפותח – אפילו אם הוא לא משהו. ואף פעם, אני חוזר אף פעם, אל תעשו פרצוף חמוץ למישהו שנהנה מההופעה, קופץ ושר (אלא אם הוא חורג מהנורמות המקובלות, כמובן).

לסיום, לכו גם להופעות מקומיות והפגינו את אותה רמת התלהבות, זה חשוב לתרבות המקומית וזה יתרום גם לכם בעתיד.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sun, 20 Sep 2009 09:44:23 +0000

כמובן שכל ההצעות כאן הן לא חוקים בל ייעברו אלא רעיונות לאיך אפשר להפוך הופעה לנעימה יותר. לא תראו את משטרת ההופעות עוצרת אנשים גבוהים או מבקשת ממישהו להפסיק לשיר (למרות שהגיע הזמן שהיא תתחיל לאכוף בפועל את חוק העישון).

עידו שחם – אני מבין את עמדתך, וגם כשמעשנים לי על הפרצוף, שרים לי באוזן ואני לא רואה כלום, אני כמעט אף פעם לא מתחרט שהלכתי להופעה. אלה תיקונים קטנים. לעומת זאת, בשורה החמישית בקלקסיקו המצב היה מושלם: לא הסתירו, כולם רקדו ומחאו כפיים וקפצו ושמחו, לא עישנו לך על הפרצוף, פירגנו ללהקה ולהופעת החימום – אני חושב שכמעט כל ה"חוקים" כאן התקיימו במלואם, וזו הייתה אחת ההופעות הכי טובות של השנה, הרחק מאוטופיה רובוטית. כך שזה אפשרי, ואפילו כדאי.

מאת: שיר

שיר — Sun, 20 Sep 2009 09:40:11 +0000

לא ללכת להופעות רק כי הן אינדי, וחשוב לא להישאר מאחור.
אם לא מכירים אין מה ללכת, לא חייבים להגיד הייתי שם. כשנמצאים שם ללא היכרות טובה עם השירים, אין אפקט של הופעה. זה לא זמן לבליינד דייטס.

למשל,
מי שהלך לאוקרוויל ריבר רק בגלל שטף ההייפ צונאמי הייעודי והקצר, בוודאי לא נהנה שם.

מאת: nakamir

nakamir — Sun, 20 Sep 2009 07:20:30 +0000

בקשר לכלל 24 – אם יש לכם מגבלות זמן / כסף, אל תלכו להופעות מחו"ל של להקות שאתם קצת מכירים אבל לא ממש, ואתם הולכים רק בגלל שהם מחו"ל ולא בטוח שתהיה לכם עוד הזדמנות וכו', אפילו אם הן ממש ממש ממש מפורסמות.
הייתי בהופעה של רדיוהד בקיסריה לפני הרבה שנים כי זה רדיוהד וחייבים. הכרתי את O.K כמובן וקצת מהחומר הקודם. הם עשו בעיקר שירים שאף אחד לא הכיר (בדיעבד מתוך kid A/amnesiac, שהם האלבומים שלהם שעכשיו אני הכי אוהב) ואני לא זוכר כלום מההופעה הזו חוץ ממה שחברה שלי אז לבשה. הופעה אחת של ברי סחרוף וזוהר פרסקו בירושלים מאותן שנים אני זוכר הרבה יותר.
הקיץ לא הלכתי לאף הופעת חו"ל, ורק על FNM אני מצטער (נגמרו הכרטיסים כשנזכרתי), כי ראיתי הרבה הופעות מקומיות (יחסית אלי…)והן היו נהדרות כולן.

מאת: לעידו שחם

לעידו שחם — Sun, 20 Sep 2009 05:48:19 +0000

רק הופעה של דור ילדי האינדי, נניח הופעת אוקרוויל ריבר עם איזה 200 גיאחות בקהל , יכולה להתממש לפי החוקים שהוצעו פה.
זה אפשרי .
אל תזלזל.

ולדעתי האישית … כל הופעה, על מיליוני ההופעות שבוצעו אי שם, כל הופעה היא שיווי משקל של כל המרכיבים שם. האנשים, הבמה , המיקןם ועוד ועוד. קשה לצפות את זה. גם מזג האוויר הוא שיווי משקל רגעי של התנאים .ככה שההצעות פה הן סתם תעלול מחשבתי. לא יותר.

מאת: שירהפ

שירהפ — Sat, 19 Sep 2009 20:22:18 +0000

מסכימה עם עידו. החוקים הם ניסיון ליצור סדר במקום שאין, ולא יהיה.
כדאי לשמור אותם בתור הצעה ולא ממש להתעצבן על מי שמדבר או מי שמעשן. בסך הכל הסבל הוא אצל מי שמתעצבן.

אבל רגע גם אני רוצה להציע חוק!

תפסיקו לקטר שמסתירים לכם. די, ככה זה. (אנשים שעשו לי פרצופים בFNM.) לא רוצים שידברו לידכם? שישירו לידכם? אז תשמעו את הדיסק בבית, אל תבואו להופעה.

שנה טובה ומאושרת לכולם. באמת באמת שיהיה לכם טוב.

מאת: אורית

אורית — Sat, 19 Sep 2009 16:39:06 +0000

שנה טובה גיא!

וואלה הייתי מדפיסה את זה על חולצות מנייר טואלט (זה מאוד איני עכשיו)
ומוכרת ב-10 ש"ח בכניסה לכל הופעה.אולי דרך הגב יהיה פה חינוך מחדש.
אחרי כמה הופעות זה כבר יהיה הרגל מבורך.

והזדמנות להודות לך על כל הפוסטים שכתבת השנה והעשירו אותנו כל שבוע.

מאת: ראניה

ראניה — Sat, 19 Sep 2009 15:57:29 +0000

איפה הביקורת על אוקרביל ריבר?
בעצם מי צריך ? הייתי שם והיה בנזונה.
שנה טובה.

מאת: צינסקי

צינסקי — Sat, 19 Sep 2009 15:07:20 +0000

מעולה. אתחיל לבחון חלק מהדברים השבוע (יהוא ירון באוזן)

מאת: יעל

יעל — Sat, 19 Sep 2009 13:02:23 +0000

בהופעות ישיבה – לא תשב בשורה הראשונה כשפלאפון באמתחתך ותשלח אסאמאסים בכל שיר שאתה פחות מכיר, למרות שהגיטריסט מסתכל עליך במבט עצוב. אוי כמה הייתי נבוכה כשחברה שהתלוותה אלי להופעה עשתה את זה.

מאת: atar

atar — Sat, 19 Sep 2009 12:00:16 +0000

אח גאה בעצמי. אני עונה על כל החוקים, חוץ מעניין הגובה, אני מהנמוכים
אבל עדיין תמיד עושה את חוק 22 עם לב שלם, ותמיד זה משתלם,
אפילו בערב עונג שבת זה קרה, והכרת התודה שאח"כ מקבלים מרגשת ואמיתית.
🙂 חג שמח לכולם !

מאת: עידו שחם

עידו שחם — Sat, 19 Sep 2009 11:42:37 +0000

סליחה אם אני הורס את חגיגת התלונות והבכיינות, אבל הופעה שבה מקימים את כל החוקים האלה יש רק באוטופיה. ובאוטופיה כמו שאתם יודעים תמיד יש משהו רקוב.

אם תדמיינו איך תראה הופעה שבה מתקיימים כל החוקים, כולל אלה בתגובות, תקבלו משהו כמו מסדר צבאי, תצוגת רובוטים, יו ניים איט, כולל מחיאות כפיים מתוזמנות מדי. אני לא יודע אם אני באמת רוצה להיות בהופעה כזאת. זה מזכיר יותר את המודל של קונצרטים קלאסיים קשוחים איפה שאנשים מפחדים להשתעל מאשר את הכאוס והחופש של הרוקנרול. זה באמת מה שאתם רוצים?

אפילו שאני מסכים עם הרבה מהנאמר הגישה צריכה להיות אחרת לגמרי. קודם כל לפני שהולכים להופעה צריך לקבל את האפשרות שכל אחד מהדברים האלה יקרו לך ואולי אפילו כולם.
שיעשנו לך על הפרצוף, ידחפו מכל כיוון, חסרי חולצות יזיעו עליך, מישהו גבוה יחסום לך את הראות (אני מטר שמונים וגם לי מסתירים לא מעט, סה לה וי), מישהו ידבר בשירים השקטים, מישהו לידך לא ימחא כפיים, מישהו יצרח לך לתוך האוזן את השיר או את הוווו-וווו, וכל שאר הירקות. אחרי שמקבלים שהכל יכול לקרות מתעצבנים פחות בהופעה, צוחקים יותר על התופעות המפגרות האלה, ונהנים יותר.

עכשיו, העיקרון המנחה השני זה לקחת אחריות על עצמכם והספייס הקרוב לכם. מישהו מעשן לידכם וזה ממש מפריע? תבקשו ממנו מיד לכבות את הסיגריה בלי לחכות אפילו שניה. מישהו מדבר בשירים השקטים וזה טוחן לכם את השכל? תבקשו שיהיה בשקט. ותבקשו שוב אחרי שהוא חוזר לדבר. ממש מסתירים לכם, או שצפוף מדי איפה שעומדים? זוזו. בוקים עומדים ולא מוחאים כפיים בעוד שהלהקה מזיעה את כל הנוזלים החוצה? דברו איתם בכיף. כמובן שלא תוכלו לפתור כל צרה, אלה הם החיים, ותמנעו לא מעט בעיות מראש אם תגיעו בזמן ותתפסו את המקום המתאים לכם בחלל ההופעה.

בכל מקרה, שתהיה שנת הופעות עוד יותר אדירה מהשנה הקודמתש (שהיתה דה ז'ונגלר), שנה של מוזיקה שמימית ושל כיף גדול בכל תחומי החיים!

נ.ב. בכל זאת קצת ביקורת בונה – תתאמנו בבית איך למחוא כפיים סינקופלית, כלומר על הביט השני והרביעי ולא רק על הראשון והשלישי. מחיאות הכפיים שלכם יהיו הרבה יותר רוקיסטיות והרבה פחות ועד עובדים.

מאת: שירה

שירה — Sat, 19 Sep 2009 11:17:45 +0000

אוקיי, זה קל:
א' – לא אכפת לי שאתם חושבים שאתם נראים כמו הילד-הכי-מגניב-בכיתה, עומדים לכם שם עם בקבוק בירה, אבל גם אותו ילד מכיתה ד' 3 יודע שלשים בקבוק בירה בנונשלנטיות לצד חוטי חשמל זה לא בדיוק רעיון טוב.
ו-ב' – לא, אתם לעולם לא תהיו היחידים בחדר עם חולצה שחורה של ג'וי דיוויז'ן.

מאת: בלעם

בלעם — Sat, 19 Sep 2009 10:49:32 +0000

בואנה, עזבו את הרשימה. שמעתם שלאונרד כהן התמוטט באמצע הופעה בולנסיה?
גיאחה, כנראה הוא לקח יותר מדי ללב את הביקורת שלך ("ככה לא בונים חומה", או שמא זה היה יורם ארבל?) והחליט לבטל את ההופעה.
מה אתם אומרים? יש סיכוי שיום אחד (שיתבדל לימים ארוכים) הוא ישמע דפיקה בדלת ומולו יעמוד מודי בראון עם כתב תביעה מבנק דיסקונט על איבוד הכנסות?
הרי זה ידוע שבנקים (וחברות סלולר, ומשקאות קלים) הם רק מסווה לחברת הפקות.
תעשיית המוזיקה לא מתה. היא פשוט התחילה לחפש הכנסה צדדית.

מאת: רנק

רנק — Sat, 19 Sep 2009 10:17:21 +0000

כאיש מאותגר-אנכית ולא מעשן, וגם מנומס, אני פחות ופחות מבין למה אני הולך בכלל להופעות..
אני מפנטז על קהל נחמד בהופעות שאני הולך אליהן (בכל זאת, אינדי/אלטרנטיב/ איך שיקראו לזה), ומתאכזב פעם אחר פעם.

נו שויין, להתראות בהופעה של גונג בזאפה בסוף אוקטובר!! (-:
יחי דייויד אלן!
http://www.livegigs.co.il/event/1206952

מאת: ענבל

ענבל — Sat, 19 Sep 2009 09:38:14 +0000

לגבי בעיות גובה – לא משנה איפה תעמדו, תמיד יהיה מישהו גבוה מכם שיסתיר לכם (גם לי). תעקפו אותו, תגרשו אותו, עדיין יהיה מישהו אחר לפניו. אנחנו לא נתחיל להסתדר בשורות מסודרות לפי הגובה, אז הרבה יותר פשוט ואפקטיבי לזוז קצת ימינה או שמאלה ופשוט למצוא "חלון." מי שהגיע מוקדם מגיע לו לעמוד מקדימה, ומי שהגיע מאוחר (לפעמים גם אני) שיעמוד מאחורה. גובה לא משנה.

וגם, נכון שממש צפוף, אבל תהיו מודעים לאנשים שעומדים מסביבכם (וגם מאחוריכם!!!!) ונסו לשמור כמה סנטימטרים מרחק. זה ממש לא נעים כשאת תוקעת בי את התיק שלך כל חמש שניות, או כשהשיער שלך נכנס לי לפנים, או כשאת/ה לוקח/ת צעד אחורה ואין לי לאן לברוח כי מאחורי יש קיר או אנשים אחרים שגם להם כבר אין מקום לנשום.

וגם, צלמים – האמת שנראה לי שזה יותר בעיה בחו"ל מאשר בארץ, אבל – בסדר, בואו לשורה הראשונה, צלמו קצת, ואז עופו ותנו לאנשים שבאו להנות מההופעה להנות בלי חבורת צלמים שנדחפת מסביב.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 19 Sep 2009 09:23:05 +0000

שני, הבהרתי כבר בהתחלה שזה נכון לשני המינים 🙂

מאת: melquiadess

melquiadess — Sat, 19 Sep 2009 09:03:14 +0000

* אל תניח שזה שהעובדה שנדחפת לפני תגרום לי לקחת שני צעדים אחורה. במיוחד לא אם כבר דחקת אותי לכיוון המדרגה שמאחורי.
ואם לא לקחתי צעד אחורה…
תבין את הרמז, ותבין שאין לך מקום מלפני!

מאת: יובל

יובל — Sat, 19 Sep 2009 08:31:41 +0000

* לא משנה אם בחוץ שלושים מעלות או מינוס שלושים מעלות, שים דאודורנט.

מלקחי פיית' נו מור:
* רוצה להיות בשורה ראשונה? טוב ויפה, תגיע מוקדם.
זה שאתה רוצה להריח את מייק פאטון, שאולי לא עקב אחרי הכלל הראשון, לא אומר שהשלוש
השורות הראשונות צריכות להימחץ על הברזלים, וששתי בחורות צריכות להתעלף מהנסיונות שלך להידחף.

* אם אחת מההופעות בערב לא מתאימה לך אתה חופשי ללכת, אל תהרוס לכולם בכך שתצרח באמצע אחת מההופעות האחרות את השם של ההופעה שאתה רוצה לראות.

מאת: שני

שני — Sat, 19 Sep 2009 08:26:39 +0000

25. אל תהיה סקסיסט. ברצינות, אל תתייחס לבנות כמו אל אובייקטים מיניים. מחק את ההערה המיותרת בסוף כלל 5.

מאת: דרור גלוברמן

דרור גלוברמן — Sat, 19 Sep 2009 08:14:43 +0000

אל תציב סולם בנאים ותזמין שבעה מהחברים שלך לטפס עליו לשעתיים, אלא אם כן אתם שרים בקולות ולובשים מדים (סיפור אמיתי שקרה באמת)

מאת: שפיטלניק

שפיטלניק — Sat, 19 Sep 2009 07:36:19 +0000

בקשר למעשנים –
למה לפחד מלבקש מהם? זה ממש לא מבאס. הקהל שבא להופעות אינדי-שמינדי למינהם הוא לא מהסוג שיגיד לך לא, ואם כבר לא יהיה נעים למישהו אז זה למעשן.
בקלקסיקו למשל, אני זוכר שביקשתי ממשהו כמו 4 אנשים להפסיק לעשן, הם אכן הלכו ולא קרה דבר.
[ הכי כיף אגב זה לבקש ממישהו שמעשן ליד הדייט/חברה/אישה במטרה להרשים אותה (?!) בהתעלמות שלו משלטי ה"אסור לעשן".]

בתור מישהו שעישן בעבר (והרגע קלטתי שהפסקתי לעשן בדיוק לפני שנתיים – בראש השנה!) אני מבין כמה סיגריות יכולות להיות נחמדות ונעימות , אבל חלאס, יש חוק, ויש הגיון מאחורי החוק, למרות שעזבו חוקים, אני לא מציית לכולם בעצמי, מה שכן יש זה להיות בנאדם ולא להתנהג כמו ילד בן 13 שמנסה להרשים את אני לא יודע מי.

חג שמח!

מאת: קאת

קאת — Sat, 19 Sep 2009 07:26:07 +0000

בחורים יקרים: להתחיל עם בחורות בין השירים או ממש בתחילת ההופעה – לגיטימי (אבל גבולי, במקרים מסוימים). להתחיל איתן באמצע שיר מרגש\מקפיץ\חדש\כל שיר אחר – לא לגיטימי, לא מוסרי, ובטח לא חוקי במדינות מסוימות. זה גם כנראה לא יעבוד לכם.

מאת: שיר

שיר — Fri, 18 Sep 2009 22:28:32 +0000

fireshine – אכן, גם להידחף בגסות זה לחלוטין לא לעניין, ומעולם לא השתמשתי בתירוץ ה"אני נמוכה ולא רואה כלום" כדי לעשות משהו בנידון, או בדיבור פאסיבי-אגרסיבי. האמת שבמקרים כאלו פשוט ויתרתי מראש, וזלגתי לירכתי האולם. אם במילא לא רואים כלום, אני יכולה לראות את אותו הכלום בדיוק במקום בו אני יכולה גם לנשום בשקט.

המקרה היחיד בו הייתי קצת אגרסיבית לא היה בגלל המיקום, אלא בגלל שהגעתי למצב בו חבורת אנשים (מהצצים, סביר להניח) הקיפה אותי כך שהיה לי מגע פיזי עם כולם, בלי לזוז כמעט ממקומי. בתגובה, התחלתי לרקוד/לקפוץ בהתלהבות שלא בדיוק במקומה באחד השירים, כדי לנסות ולנכס לעצמי איזה סנטימטר או שניים של מרחב פנוי מאנשים.

ולגבי הלבוא מוקדם – את צודקת לחלוטין. אבל אני תוהה איפה עובר הגבול. מצאתי את עצמי בכמה הופעות של להקות שסתם רציתי לדגום ולראות לראשונה, מגיעה חצי שעה לפני פתיחת הדלתות (דהיינו, בערך שעה וחצי-שעתיים לפני תחילת ההופעה), כדי לוודא שאהיה במקום ממנו אוכל לראות משהו. לא תמיד יש לי את השעתיים הפנויות לפני הופעה כדי להעביר אותן לריק במועדון (איזה לריק, תמיד יש עליי ספר או חמישה), אבל זה די חוסם לי הרבה אפשרויות של לראות ואולי להתאהב בלהקות חדשות.

מאת: melquiadess

melquiadess — Fri, 18 Sep 2009 22:01:16 +0000

* למחוא כפיים ולצרוח בהתלהבות בסוף השיר זה מבורך. אבל בבקשה תחכו עד לסוף השיר. אני מניח שיש סיבה טובה למה הזמר בחר לכתוב את השורה האחרונה של השיר, ואני בפירוש רוצה לשמוע אותו שר אותה.

* אל תדברו בכלל באמצע שירים. גם לא בזמן הופעת החימום. לומר כמה מילים לחבר שלך, מילא. אבל שיחות שלמות?! לא!!!

* אם אתם נהנים לשיר יחד עם הזמר שיר אהוב, תעשו כמוני. תשירו רק עם השפתיים ללא קול. באתי לשמוע את הלהקה לא אתכם!