תגובות לפוסט: ספירת העונג: The queen is dead (פעם 1) https://haoneg.com/sfirat/348 מוזיקה. תרבות. לינקים. אינטרנט. מאת גיאחה Fri, 22 Feb 2008 19:39:14 +0000 hourly 1 https://wordpress.org/?v=6.1.7 מאת: FoxyMoz https://haoneg.com/sfirat/348#comment-100737 Fri, 22 Feb 2008 19:39:14 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-100737 אפילו לשורש אני אגיע מהקריות בשביל מוז!!!!

]]> מאת: עמי https://haoneg.com/sfirat/348#comment-99812 Wed, 20 Feb 2008 23:43:56 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-99812 ערן!!!
אני לא מאמין, היינו באותה הופעה. אח, אוקטובר 91' בלונדון. (היו שתי הופעות, ב-4 ו-5 בחודש, אנחנו היינו בערב הראשון, כנראה).
אני זוכר את הרגעים האלה, את האנרגיה הזאת והרצון להתקרב אליו.
הייתי רחוק ולא היה לי סיכוי וגם בטח הייתי מתבייש לנסות בכלל, אבל העובדה שהוא טיפל בבעיה וחזר אחרי כמה דקות יצרה שם התרוממות רוח מטורפת בקהל – "ניצחנו את הגורילות, יאללה לבמה!"

ולגבי השיר: מה יש להגיד, אחרי שאתה שומע שיר כזה החיים שלך משתנים.
כל כך הרבה עוצמה דחוסה, תשוקה ואנרגיה והשילוב הזה שתמיד יכבוש אותי: אמירה אישית, דיעה פוליטית מהצד הנכון והומור חד ("החיים ארוכים מאוד כשאתה בודד", "אז פרצתי לארמון" וגו', והשורה ההיא עם הפסנתר שcanna ציטטה, בהתאמה).

אה, ותרשמו אותי לסמינר בשורש, גם אני רוצה.

]]> מאת: ערן מחלו https://haoneg.com/sfirat/348#comment-99461 Wed, 20 Feb 2008 11:29:37 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-99461 זו ספירת העונג הכי מדוייקת ומעניינת טו דייט. וגם, זה מזכיר לי הופעה של מוריסי בהמרסמית' אודיאון ב-1991, כשבשלב מסויים הקהל החל לטפס על הבמה ונתקל במאבטחים חסרי הלב של המקום שהורידו כאפות אימתניות לכל מי שניסה להתקרב לאליל. מוריסי עצר את ההופעה ואמר, במילים האלה – "האבטחה כאן היא מחורבנת. אני יורד מהבמה עד שייעשה משהו בנידון". הוא ירד, כהבטחתו, ובמשך דקות ארוכות, כאילו בתזמון מראש, פיזם כל הקהל באולם (זה מסמר את שערותיי גם 17 שנה מאוחר יותר, דאמיט) את "דיר אולד בלייטי". ההרגשה היתה של איצטדיון כדורגל של האינדי, הלב נצבט ומוריסי חזר לבמה. נחיל של מעריצים טיפס לבמה, חיבק ונישק אותו, הגיש לו פרחים ונתלה על רגליו. פעם, השמש באמת זרחה לו מהתחת.

]]> מאת: ארז https://haoneg.com/sfirat/348#comment-98158 Mon, 18 Feb 2008 17:11:55 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-98158 כל יום לומדים משהו חדש, תודה קסטה.
עוד אחד משירי הסמית'ס שמוריסי לא ישיר בהופעות שלו…

]]> מאת: קסטה https://haoneg.com/sfirat/348#comment-98154 Mon, 18 Feb 2008 16:59:37 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-98154 Joe – תודה רבה!

עמיחי – אם ל-canna ולך (ולי) יש wishful thinking לסמינר שירי מוריסי בשורש, ראה זאת כקריאה להרים את הכפפה! ידוע לי שבחוג לספרות באוניברסיטאות באנגליה לימדו קורסים עם שירי מוריסי, כך שזה לא ממש מופרך 🙂

]]> מאת: canna https://haoneg.com/sfirat/348#comment-98152 Mon, 18 Feb 2008 16:45:29 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-98152 עמיחי, לא ראית "הסוד"? אני שולחת מסרים ליקום….

]]> מאת: עמיחי(המתנחל) https://haoneg.com/sfirat/348#comment-98062 Mon, 18 Feb 2008 14:49:14 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-98062 ל canna היקרה:עוד לא יצא לי לקרוא תוקבק שכל-כך שימח אותי ושניה אח"כ כל כך ביאס אותי.
למה זה היה טוב?
והפולני שבי אומר:שתיהיה לי בראיה את והשטויות שלך.

]]> מאת: canna https://haoneg.com/sfirat/348#comment-97955 Mon, 18 Feb 2008 10:47:30 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-97955 הפוסט הזה ממש עשה לי חשק להרשם עכשיו ומייד לסימינר של יומיים על שירי מוריסי בשורש, הנוף של ירושלים ומזג אויר גשום מתלבשים עליו כמו כפפה. חבל שאין באמת סימינר כזה והכל פרי דימיוני הפרוע…

אני חושבת שמה שהופך את השירים של מוריסי לכל כך מהנים זה ההומור הסרקסטי שלו, במיוחד אני אוהבת את השורות:

"היא אמרה: אני מכירה אותך ואתה לא יודע לשיר
אמרתי: זה כלום, את צריכה לשמוע אותי מנגן פסנתר"

it gets me every time 🙂

]]> מאת: א' נדב https://haoneg.com/sfirat/348#comment-97587 Sun, 17 Feb 2008 23:47:46 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-97587 איייימן

]]> מאת: Joe https://haoneg.com/sfirat/348#comment-97506 Sun, 17 Feb 2008 21:07:40 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-97506 חיכיתי שמישהו יכתוב עליו – סתם בשביל הזדמנות ספונטנית להתמוגג מהשיר הזה שוב – אפילו לא ציפיתי להחכים כל כך!

אני מרגיש שגדלתי בתור בן אדם!

]]> מאת: אופקיטו https://haoneg.com/sfirat/348#comment-97505 Sun, 17 Feb 2008 21:07:03 +0000 http://haoneg.com/?p=348#comment-97505 שיר מדהים של אלבום גאוני מתחילתו ועד סופו. אני אף פעם לא מסתיר שהסמית'ס הם בסופו של דבר האורים והתומים המוזיקאליים שלי, והשיר הזה… כמה היה לי קשה לעכל אותו בהתחלה, עד שהבנתי את המילים, את המטאפורות, עד שגיליתי עוד שכבת סאונד. התופים של מייק ג'ויס נשמעים במיטבם, הבס ליין של אנדי רואק קצ'י, ועל ג'וני מאר אין מה להוסיף, פסיכי לגמרי, כמו שנכתב.
ומוריסי… חבל לי שהוא לעולם לא יגיע שוב לשם, בפרייזינג המשוחרר שלו, במילים שכורכות יחיד אישי, לאומי ופוליטי, במשפטים שנשמע כל כך בלתי-לחינים (נגיד שיש מושג כזה) ויושבים יחד לכדי משהו שאפילו המנונים כמו "אל ינצור המלכה" ו"עןד לבנה בחומה" לא הצליחו להשיג.
גאוני, כבר אמרתי?

]]>