7 בפברואר 2008

ספירת העונג: The twilight kid

Twilight as Played by the Twilight Singers הוא אלבום כל כך טוב, לדעתי, מכיוון שהוא שלם שמכיל יותר משני החלקים שמרכיבים אותו – יש את אוסף השירים חסר היומרות שגרג דולי, סולן הלהקה, הקליט עם שני חברים בתקופה שאחרי Black Love של להקתו הקודמת, Afghan Whigs. ויש את המוצר המלוטש שאנחנו יכולים לשמוע, שהוא בזכות הפקה של Filla Brazillia באולפן באנגליה. ואלבום שהוא כל כך טוב נמדד בעיקר בשיר שפותח אותו.

"The Twilight Kid" הוא אולי השיר הראשון באלבום הזה, אבל הוא לא ההתוודעות הראשונה שלי לאלבום. קדמו לו "Love", שלפני כן כבר היה אפשר למצוא אותו במסדרונות האינטרנט האפלים בתור דמו שנקרא "Black Love", והשיר שסוגר את האלבום, "Twilight", שלא יכולתי להתאפק והורדתי כדי לשמוע מה מכין לנו גרג דולי בתקופה שאחרי Afghan Whigs. לשמוע שיר שהוא התחלה של סרט (כי כל אלבום שגרג דולי עושה הוא בעצם סרט) היא חוויה שונה לחלוטין כשאתה כבר יודע מה הסוף של הסרט. ועדיין, על אף הצלילים המרגיעים של השיר האחרון והשורה הזו שחוזרת שם כל הזמן ("Everything is gonna be all right"), כששומעים את השיר הראשון בפעם הראשונה, משהו גורם לך לפקפק בזה.

לפני השיר הראשון באה עטיפת האלבום – כוכבים לבנים על רקע שחור, שני ברבורים שהקשר ביניהם לבין שאר האלבום הוא מקרי, והדקלים האלה בחושך מוחלט. עיר בלילה. השיר הראשון, בלי להשתמש אפילו באפקט אחד רלוונטי, מצליח להעביר את האווירה הזאת בדיוק מוחלט. ארבעת הצלילים הראשונים שפותחים את האלבום – הפסנתר שמלווה אותנו, כמו מורה דרך נאמן, לאורך כל האלבום, לפעמים מתחבא מאחורי שכבות של דיסטורשן ולפעמים מוביל את העלילה – הם בדיוק כמו שמישהו יאמר "תנו לי בבקשה מוזיקה של לילה". הסטרינגס שמצטרפים מיד אחר כך, והגיטרה, שחוזרת על אותו אקורד, שוב ושוב ושוב. כשגרג דולי מתחיל לשיר, אנחנו מגלים שזה בעצם הסוף של הסרט. או אולי סוף של סרט אחר. "Rock steady baby, your man is dead", הוא שר, וכל המרחבים הפתוחים של האלבום הזה, מהווידוי שב-"King Only", דרך האזנת הסתר שב-"Verti Marte" ועד המילים המרגיעות שחותמות את האלבום – "Everything is gonna be all right – the way things [have] always been".

מה שהופך את השיר הזה להרבה יותר מסתם שיר פותח טוב, הוא המקצבים המוזרים ש-Filla Brazillia מוסיפים לשיר – תופים שמתחילים, ומפסיקים, ויוצרים איזושהי תבנית מוזרה שבתוכה השיר הזה מרחף, משאירים לנו את המקום לחשוב שזה לא היה, ואף פעם לא יהיה, שיר פופ נורמלי.

The twilight singers – The twilight kid
מתוך Twilight, as played by the twilight singers, משנת 2000

[מאת אורן ראב]

ספירת העונג: כל הקטעים

3 תגובות על “ספירת העונג: The twilight kid”

  1. הילה הגיב:

    זו כנראה בושה להגיד זאת אבל זה השיר הראשון שזכיתי לשמוע של הסינגרס והוא ממש מקסים. מזל שיש את העונג בשביל דברים כאלו!
    ממש מעולה הפרויקט הזה.

  2. תמיר הגיב:

    כתבת יפה. אבל אני פשוט לא סובל את The twilight singers יש בהם משהו כל כך משמעם ולא מיוחד, ואלבום הקאברים שהם עשו – ממש לא עשה לי טוב. לא נורא.

  3. אהוד הגיב:

    וואו, קלעת בול. דיסק נפלא שלא נמאס לעולם ושונה מאוד מכל דבר שהוא עשה לפני או אחרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *