תגובות לפוסט: ספירת העונג: Pearl Jam

מאת: עמיחי

עמיחי — Sun, 10 Feb 2008 16:07:18 +0000

השארתי לך משהו במייל דרך האתר שלך ואין לי מושג אם זה נשלח, כי זה תמיד מפשל לי משום מה….

מאת: Nakamir

Nakamir — Fri, 18 Aug 2006 15:46:35 +0000

תכתבי להם אם זה עדיין בוער בך. אל תתביישי. זה לא נדוש ולא מטומטם, זה בדר"כ אחד הדברים שהכי משמחים ומחזקים אותם.
אני מכיר את ההרגשה של "למה מי אני שאגיד להם משהו, הם בטח שמעו את זה המון פעמים וכו'", אבל אח"כ קוראים באיזה ראיון שתגובות של קהל זה הדבר שהם הכי אוהבים, והכי מבאס אותם זה שאף אחד לא כותב ולא אומר כלום כי אז הם מרגישים שהם לא מגיעים לאף-אחד.

מאת: דורון צור

דורון צור — Wed, 16 Aug 2006 20:12:10 +0000

אהבתי מאוד את מה שכתבת.
ואני אשתדל לבדוק את הבלוג שלך גם (אחלה עיצוב!).

את מתארת המון כאב, ואני שמח שצלחת לפחות חלק ממנו בעזרת דבר מרפא כל כך כמו מוזיקה.
אצלי מוזיקה יותר עוזרת לשכוח מאשר ממש להעביר, כי אני מטבעי קשה לי להעביר כאב הלאה. אולי גם אצלך.

עכשיו אני רוצה לבדוק את האלבום הזה! ואת שאר האלבומים שלהם.
את ten כבר שמעתי עשרות פעמים.

אגב, אם ב2002 היית בת 14, זה אומר שהיום את בת.. 18?

מאת: George W. Bush

George W. Bush — Tue, 15 Aug 2006 18:39:32 +0000

איזה יופי 🙂 ככה בדיוק גם אני הרגשתי, רק שאני הייתי בן 17 (וזה היה דווקא באותן שנים).

מאת: עידן

עידן — Tue, 15 Aug 2006 10:22:15 +0000

יאמי.

רק שאני אבחר ב Vs או את ten הקלאסי כדיסק של פרל ג'אם שהשפיע עלי הכי הרבה מבין כל אלו שלהם.

מאת: דור.א

דור.א — Tue, 15 Aug 2006 08:47:54 +0000

דנה – כשאת כותבת על פרל ג'אם ועל RIOT ACT ואיך האלבום הזה שינה את חיי העשרה המוקדמות שלך, זה גורם לי להרגיש ממש ממש זקן…

מאת: מאחז זמני

מאחז זמני — Tue, 15 Aug 2006 06:44:31 +0000

בזמנו, כשהצ'ילי פפרז היו אמורים לבוא להופיע כאן, היו שמועות שפרל ג'אם יבואו גם ויהיה איזה ליל הופעות מטורף עם שני הלהקות. לא קרה בסוף, אבל עד היום אני חולם על זה. בעצם, רק עד שיצא BY THE WAY…
ולגבי RIOT ACT, אני דווקא חושב שזה אחלה דיסק, מה שאני ממש לא יכול לומר על החדש, שהוא בשיאו בינוני למדי.
ועדיין, זאת הלהקה הכי גדולה והכי חשובה בעולם כרגע, לפחות לפי דעתי, ואני אהיה מראשוני העומדים בתור לקנות כרטיס אם וכאשר זה יקרה.

מאת: אדר שלו

אדר שלו — Tue, 15 Aug 2006 06:42:15 +0000

היי דנה. נולדת לכתוב. תעשי עם זה משהו.

מאת: רנן

רנן — Tue, 15 Aug 2006 00:05:19 +0000

דנה, איזה יופי! נהניתי מכל רגע ורגע בקריאה ולדעתי גם אחד מרגעי השיא בספירת העונג, ללא ספק! מה שאת מתארת מחלחל וכואב, הלהקה הזו העבירה אותי דרך ארוכה של רגשות דומים. הייתי רוצה לראותם כאן, דווקא עכשיו, בימים כאלו. המדינה הזו צריכה אותם כאן, אנחנו צריכים אותם כאן.

מאת: גיאחה

גיאחה — Mon, 14 Aug 2006 23:00:07 +0000

ובלי קשר: סייל 10$ בת'רדלס, עד יום שני! הזדרזו, לפני שתיגמר המידה שלכם! שש חולצות חדשות כל יום!

מאת: goraly

goraly — Mon, 14 Aug 2006 22:00:51 +0000

וואו
הייתי לגמרי איתך עד שהזכרת שהדיסק ששינה את חייך הוא… RIOT ACT
כשהוא יצא אפילו לא טרחתי להקשיב לו. סינגל בינוני, המראה המבוגר והטענה הכנראה מוצדקת שהשיא שלהם בהחלט מאחוריהם גרמו לי לדלג על האלבום בדיסקוגרפיה הבדרך כלל נהדרת שלהם.

אבל. הוכחת לי את ההבדל בין דעה לעובדה, והעובדה שהוא הצליח לעשות אצלך שינוי משמעותי מעוררת כבוד. אני ללא ספק אקשיב לו שוב. הפעם בלי דעה קדומה.

וישנה שמועה שהם מופיעים ביוון אולי אפילו יש דילים… שווה לבדוק

מאת: מוטי

מוטי — Mon, 14 Aug 2006 16:34:32 +0000

לפני אי-אילו שנים הם כן היו כאן.
כל ההרכב, מינוס אדי ודר, באו כלהקת הליווי של ניל יאנג במסע ההופעות שליווה אלבום בשם Mirrorball שהקליטו ביחד (נדמה לי שגם אדי וודר נדחף לכמה שירים).
Present tense הוא גם אחד האהובים עלי.
יש בשיר הזה משהו שמרגיש קצת על הקצה.
כאילו לוקחים אותך גבוה גבוה אבל שניה לפני הנפילה, זה נרגע, אם את מבינה למה אני מתכוון.