תגובות לפוסט: ספירת העונג: Aimee Mann

מאת: אלעד

אלעד — Fri, 11 Aug 2006 14:01:07 +0000

לאוהד – נראה לי שאתה קצת מפספס.

איימי מאן היא מסוג האומנים שהולכים ומשתבחים עם השנים. היא עברה שינוי הדרגתי מתקופת Til Tuesday ועד לאלבום הלפני אחרון, מכתיבה פאנק-פופית שמתמקדת בשפה, לסגנון הלחנה והפקה ששם דגש חזק יותר על מלודיקה ועל המבע המוזיקלי. יחד עם זאת, הטקסטים שלה והקול המהפנט הם עדיין שני היתרונות הגדולים ביותר שלה.

האלבום האחרון לא מייצג, כי הוא פשוט חלש. אבל Lost in Space הוא אלבום קודר, מקסים ומרגש ברמות. עם כמה שירים הופכי קרביים כמו Humpty Dumpty ו-Invisible Ink, הייתי מגדיר אותו כאלבום הדיכאון האולטימטיבי (למי שיודע לקחת דיכאון במובן החיובי של המילה כמובן).

אלעד.

מאת: אוהד

אוהד — Fri, 11 Aug 2006 12:43:41 +0000

הסחפות בענק. ואני חושב שיש לי את הזכות לומר זאת כאוהד של איימי מאן עוד מאמצע שנות ה-90. (אני מחזיק בבית את כל האלבומים שלה מלבד האחרון, ולטעמי דווקא האלבום השני שלה, בגלל ההפקה המעניינת יותר של בריון, מעט טוב יותר מהאלבום השלישי.)

לאיימי מאן יש יכולת שהיא, כמו שאומרים באנגלית, one trick pony. היא מוכשרת מאוד בכתיבת שירים צינים בחרוזים (ראו את "Put Me On Top" המצוין מאלבום הבכורה). עד כאן בערך. להתרגש מהשירים שלה זה בערך כמו להתרגש משירים של אואזיס. יש לה סטייל ענק, אבל רוב השירים שלה נכתבים עם הרבה מאוד משחקי מילים ומעט מאוד תוכן אינטימי, וכאוהד ותיק שלה מאוד מפתיע אותי לקרוא את התגובות כאן.

בפרט בענין "אחד השירים היפים והכואבים…" – טעם וריח, פרופורציות וגו'… אני חושב שזה, נו, לא מתיישב כל כך עם ההיסטוריה של הרוק. לא משנה אם המודל הוא ישן (ג'וני מיטשל) או חדש (פיונה אפל).

אגב, לומר ששיר יפה זה לא סטנדרט, זה פשוט נטול תוכן של ממש.

נ.ב. לטעמי גם בהופעה היא מאוד מדויקת ולא מרגשת, אבל אני מהראשונים שישמחו לראות אותה שוב…

מאת: נוּש

נוּש — Fri, 11 Aug 2006 10:29:51 +0000

אגב באותו פרק היא שרה את "פבלוב'ס בל".

מאת: נוּש

נוּש — Fri, 11 Aug 2006 09:57:48 +0000

הכרתי את איימי מאן ואת השירים שלה עוד מימי "דת' ג'אסט וואט יו אר" [מתוך "איים ווית' סטופיד"] ומגנוליה, אבל רק כשיצא לי לראות את הפרק ההוא של באפי ממש התחלתי לחפש ולהוריד את המוזיקה שלה. מאז אני שומעת את "לוסט אין ספייס" [שבטעות נכנסו אליו גם "וואן", "וויז אפ" ו- "דרייבינג סיידוויז"] ולפעמים גם את האלבומים האחרים, בעיקר שאני מבועסת או סתם במצב רוח לא משהו. לכן אין מתאימה ממנה מלהופיע עתה. או שהיא לפחות בין המועמדים הראויים [אליוט סמית', יהי זכרו וכו'].

מאת: אלעד

אלעד — Thu, 10 Aug 2006 22:37:36 +0000

היי יותם,

הסכמתי עם כל מילה.
גם אני תמיד ממליץ לאנשים להתחיל מ-Bachelor No. 2 שהוא בעיניי האלבום המייצג ביותר שלה, וכן לא כבד או מבהיל מדי כמו Lost in Space, המוצלח יותר לטעמי.

לאלו שטעמו מהמוזיקה שלה ונהנו הייתי ממליץ לחזור אחורה לימי Til Tuesday העליזים וספציפית ל-Everything's Different Now, שהוא מועמד ראוי לאלבום ה-Break Up הטוב ביותר שיצא אי פעם.

תובא איימי לארץ לאלתר! 🙂

אלעד.

מאת: פרנק

פרנק — Wed, 09 Aug 2006 11:28:31 +0000

היא אכן היתה בפרק 7×08, ניגנה בברונז ואמרה:
Man, I hate playing Vampire Towns.

מאת: אביטל

אביטל — Wed, 09 Aug 2006 10:57:29 +0000

יש לי גם זכרון עמום שלה מופיעה בבאפי, אבל את זה באמת יכול להיות שדמיינתי.

מאת: הופ

הופ — Wed, 09 Aug 2006 06:47:17 +0000

הידעתם שהיא צצה לשניה בביג לבובסקי?

מאת: rose

rose — Tue, 08 Aug 2006 22:20:49 +0000

this is how it goes
one more failure to connect
with so many how could i object?
and you
what on earth did you expect?
well i can't tell you baby
when this is how it goes

מאת: פרנק

פרנק — Tue, 08 Aug 2006 17:37:38 +0000

People are tricky, you can't afford to show
Anything risky anything they don't know
The moment you try, you kiss it goodbye

So baby kiss me like a drug like a respirator
And let me fall into the dream of the astronaut
Where I get lost in space that goes on forever
And you make all the rest just an afterthought
And I believe it's you who could make it better
But it's not
No, it's not

מאת: chrisakachris

chrisakachris — Tue, 08 Aug 2006 09:19:40 +0000

אני לא מכיר הרבה מהיצירה של איימי מאן, אבל שמחתי לשמוע את Pavlov's Bell שהיה שונה משירי "רווק מס' 2" ומגנוליה.
בכל מקרה, השילוב של Save Me ו-Wise Up הוא אגרוף למפתח הלב, ואני אשמח לראות אותה מופיעה כאן. זה לא שהיא לא הופיעה במקומות "מסוכנים".

מאת: undertow

undertow — Tue, 08 Aug 2006 07:47:20 +0000

הקטע המצחיק בשבילי עם איימי מאן שלפעמים יש רגעים שאני חושבת שמתחשק לי לשמוע אותה ואז אני שומעת את חלק מBachelor no. 2
ונזכרת שהיא די משעממת אותי בשירה שלה, אבל save me הוא שיר שההגשה והכתיבה שלו הם בסך הכול מאוד סטנדרטים, אבל השיר עצמו הוא שיר יפהפה. זו דוגמא מצוינת ליצירה שהכתיבה היא הכול ואין הפקה מלוטשת שמסתירה את הפגמים. באמת, אחד מהשירים שאני שומעת רק פעם בכמה זמן כדי לשמור עליו.

מאת: Blue2

Blue2 — Mon, 07 Aug 2006 21:01:21 +0000

הקול שלה אף פעם לא ריגש אותי ואני חושב שהרבה יסכימו שהוא לא מה שהופך אותה לאמנית כל כך טובה. היא באמת מדוייקת, אבל את החספוס והעומק, יותר מהקול (מהכל?) נותנים השירים עצמם.

הפסקול של מגנוליה הוא לדעתי היצירה הכי טובה שלה כי הוא חף מרגעים מתקתקים ורובו טעון ומאוד יפה. Momentum שיר נהדר ושתי הרצועות האחרונות Wise up ו-Save me הם באמת מופת של כתיבה ועיבוד. אלה שירים מרגשים שכדאי מאוד לשמוע בסרט ולראות איך זה שפסקול ממש מניע סצינות.

נהניתי לקרוא..

מאת: תומ

תומ — Mon, 07 Aug 2006 21:00:47 +0000

-צוחקת-
לרגע חשבתי שאיפה שכתוב "שם (חובה)" כתוב "שם חיבה".

אני לא חושבת שיש הרבה אנשים שלא מסכימים איתך, לגבי כל העניין הזה. אולי בגלל זה אני התגובה הראשונה, כי כל מי שקורא את זה אומר לעצמו "אוח, הלוואי…"

ולגבי הדואט עם דמיאן-
מוזר, אבל מאוד קשה לי לדמיין את זה. אולי בגלל שהקול שלה כל כך דומיננטי.
אולי בגלל שהתרגלתי שהבחורות בשירים שלו (ליסה! אל תעלבי!) בדרך כלל ברקע.

אבל זה באמת יהיה מעניין.

עכשיו רק נשאר לשכנע את איימי להגיע.