2 ביולי 2011

עונג שבת: הבני זונות, האדמה מקולקלת

התנצלויותיי בפני כל מי ששלח לינקים השבוע – בשל חוסר בזמן לא הספקתי לעבור על הלינקים שנשלחו, והם ייסרקו וייכנסו רק בשבוע הבא.

  1. בשבועות האחרונים אני עובד על אוסף טנטטיבי כלשהו שנקרא "אני אמור לשנוא את זה". הוא מכיל שירים שאת מאפייניהם הנפרדים או הבולטים ביותר אני די שונא בסך הכל, אבל איכשהו אני פשוט מת עליהם. כשמפרקים את "How deep is your love", השיר החדש של The Rapture הענקיים, הלהקה שבעיניי עומדת בראש פירמידת הפּאנק-פאנק שלרוב מציבים בראשה את LCD Soundsystem, אני אמור לשנוא את השיר הזה. הוא מורכב מהרבה השפעות שאני לא מתחבר אליהן בצורתן המקורית. ברוב ההקשרים המוזיקליים אני גם לא אוהב את השירה המעוקמת של הסולן. לא את ליין הקלידים הזה שנשמע כמו "Finally" של Ce ce Peniston. לא את הקלאפינג הדיסקואי. לא את סולו הסקסופון. אבל השיר הזה משגע מרוב יופי. הוא מרגש אותי בנקודה עמוקה מאוד בחזה, הנקודה של הבאסים ושל האופוריה – הנקודה הזו שאנשים שכן אוהבים את כל הדברים האלה, אנשים שגדלו על פופ וטכנו ודיסקו ומוזיקת דאנס באופן כללי, חיים בשבילה. והשיר הזה הוא שיר עצום בעיניי. תרקדו, הקיץ הגיע! [מפ3]
  2. מחר (שבת) בצהריים ובערב – שירי מלכת אמבטיה עולים על הבמה בתיאטרון תמונע בת"א, בהפקה משותפת של תמונע, של סתו בן-שחר ושלי. ישירו את שירי ההצגה ישראל גוריון (שהשתתף ושר גם בהצגה המקורית ב-1970), יהוא ירון, נועם ענבר, טליה אליאב, זאב טנא, רות דולורס וייס ואנטון ונדיה קוצ'ר (קרימינל פרוג'קט). בואו, יהיה חד-פעמי. ארבעה ממשתתפי המופע התארחו אצל נפוליאון (מתחילים בשעה השנייה, אחרי חבורת אטומיק), וגם סתו ואני התראיינו ל-Xnet [פייסבוק]
  3. גם בסוף השבוע אפשר להירשם לחלוקת עותקי החינם מהספר "שיר חדש: דרשות על יצירות רוק ישראלי" – כל הפרטים כאן בעונג. [עברית]
  4. ביום ראשון הקרוב, 19:00-21:00, אחזור לתכנית האירוח המוזיקלית שלי ב"תדר" ואארח יוצר שאני אוהב מאוד ובעל טעם מוזיקלי מעולה – שמעון אדף, משורר, סופר, עורך ואפילו קצת מוזיקאי. רשמו ביומן, האזינו לנו כאן. [תדר]
  5. תודה לכל רוכשי הכרטיסים ל-11:11, שיתקיים בחמישי הקרוב בערב בבית בארבור בתל אביב. הכרטיסים כולם אזלו מהר מאוד, ואם אתם עדיין רוצים כרטיס, נסו את מזלכם באיבנט של הערב, שם אולי יצוצו כרטיסים זנוחים. [פייסבוק]
  6. זה עתה חזרתי מההופעה של Suede בגני התערוכה. לפני שהגעתי לשם תהיתי איך יהיה. היו כמה אפשרויות עיקריות: או שיהיה מדהים בצורה בלתי ניתנת לעיכול (לא סביר), או שיהיה מסע נוסטלגי איכותי ומושקע (סביר מאוד), או שהם יבואו לתת עבודה וזה יהיה קצת מבאס (סביר מאוד), או שיהיה ביזיון איום ונורא (לא סביר כל כך, לאור הביקורות היפות שמקבל סיבוב ההופעות הזה בניכר). עכשיו, כשחזרתי באוזניים מצלצלות, גרון מעט ניחר ורגליים כואבות מהסיבה הכי טובה, אני יכול לומר שהאופציה השנייה התממשה יותר מכולן. זה היה מסע נוסטלגי איכותי, אבל יותר איכותי מאשר נוסטלגי. הנוסטלגיה לא הכבידה כמו במופעי איחוד או מופעי זקנים אחרים, לא באנו רק כדי לשמוע שני להיטים של דפש מוד וזהו. ואמנם רוב הלהקה לא השתוללה כמו ברט אנדרסון, שנתן על הבמה את הגוף והנשמה וכמויות אדירות של זיעה ומאמץ. והבחור הזה גם יודע לזוז, אלוהים. וכמעט כל החברים האהובים היו שם: So young, Trash, The Drowners, We are the pigs, Filmstar, Saturday night, The beautiful ones, The wild ones, ובעיקר הרגע שלא אשכח – ביצוע נהדר ל-"Animal nitrate" שהפתיע אותי באימפקט הרגשי שהיה לו עליי. קפצתי בעיניים דומעות. ונשארנו עם טעם של עוד. לסווייד יש מספיק להיטים ושירים אהובים כדי למשוך עוד כמעט שעה, אבל אחרי שעה וחצי מרגשות ומקפיצות, שהתמקדו בעיקר בשירים הפחות שקטים שלהם, הם ירדו. ובעיניי זה מצוין. שוב, קצת חבל שהלהקה עצמה, אף על פי שניגנה מצוין, לא נכנסה קצת יותר לאווירת הלייב שהתסיסה את הקהל ואת אנדרסון – וחבל עוד יותר שתקעו איזו די-ג'יי דיפ האוס חסר מעוף וכל קשר לעניין, שניגנה לפני ההופעה. רצף להיטי רוק בריטי עסיסיים לפני המופע היה מעיף את האנרגיות לשמיים. אבל מאיפה שאני עמדתי, וקפצתי, ושרתי בקולי קולות, היה פשוט נהדר. אם הייתם, איך היה לכם? [זהו]
  7. [ויה @Adi W] מלבב: איך לצייר פינגווין ב-12 שלבים פשוטים מאוד. [אנגלית]
  8. [ויה קסטה] משהו לא בסדר? מרגישים לא טוב? מציקה לכם איזו מחשבה? בלחיצת כפתור אחת הכל יהיה בסדר. [אנגלית]
  9. האלבום החדש (והכפול!) של יוסי בבליקי, שנקרא "האגרוף: שירי אהבה", אחד מ-10 האלבומים הישראליים שאני הכי מחכה להם השנה, ראה אור ויכול להגיע אליכם לאוזן בלחיצה קלה – הוא כולו בבנדקאמפ להאזנה חופשית ולרכישה זולה. [בנדקאמפ]
  10. "Crystalline", השיר החדש של ביורק והראשון שהיא מדליפה מתוך האלבום החדש שלה שבדרך, Biophilia, הוא אחלה שיר אבל מסמן משהו מאוד לא שגרתי אצל היוצרת הזו: חזרה. הוא מזכיר ודומה לדברים שהיא כבר עשתה, ועד עכשיו ביורק צעדה בקו ליניארי קדימה, התפתחה והשתנתה בלי להביט לאחור ולמחזר. דווקא בשיר הזה יש תחושה קלה של חזרה. זה לא הופך אותו לפחות טוב, והסיום שלו אדיר לגמרי. מלכת איסלנד מתראיינת אצל פיצ'פורק וגם אצל סטריאוגם. [סטרים]

  11. קייס\ב

  12. אם היו אומרים לכם שלכבוד העונה החדשה של "דם אמיתי" חידשו את "She's not there" הקלאסי של הזומביז, הייתם חושבים על אווירה גותית אפלולית ומעודכנת. ואם היו אומרים לכם שמי ששר את הגרסה החדשה הם נקו קייס וניק קייב, הייתם מבינים שקורה פה משהו מעניין באמת. הגרסה המחודשת של השניים מעניינת בחלקה הגדול, אם כי לא תיכנס בקרוב לרשימות "הקאברים הגדולים של המאה ה-21". [סטרים]
  13. בק, שלצד היותו מבריקן מוזיקלי אמיתי יש לו גם צד ויזואלי מרתק, הוא המעצב האורח של מגזין הספרות Zeotrope, מגזין שהקים פרנסיס פורד קופולה. בק תרם כ-30 איורים, תמונות וקולאז'ים. אם יש לכם עותק, אשמח לשאול אותו לשבוע. [אנגלית]
  14. סיכומי מחצית השנה נמשכים בעוז, ומזכירים לנו שגם סיכומי שנה שלמה הם שרירותיים לגמרי. נדב רביד בוחר ומשמיע את הדובדבים של 2011 עד כה, והמגזין האהוב עליי The Quietus בוחר גם הוא את אלבומי המחצית ויש שם המון אלבומים שלא שמענו עליהם, לא מעט אלבומים שלא ידענו או שכחנו שיצאו, ומקום ראשון כל כך מוצדק ולא מתחכם, תודה לאל. [עברית; סטרים; אנגלית]
  15. אורי זר אביב מגייס סיפורון קטן ואדיר של האחים גרים לפוסט קצרצר והגותי. [עברית]
  16. Givers הולכים ומסתמנים ככיף הגדול של הקיץ הזה, עם האפריקניזם הקל שלהם ושמחת החיים הצבעונית. הקליפ של "Up up up" מגשים את כל הציפיות ממנו: הוא צבעוני, משמח ומרומם את הרוח ואת הנגנים שבו. [טיוב]
  17. גוגל מקבלת מדי שנה דרישות להסרת תכנים. הפניות מגיעות מממשלות, חברות או אנשים פרטיים, ומדי חצי שנה מפרסמת גוגל דו"ח בקשות והסרות לפי מדינות. אני לא לגמרי יודע למה, אבל זה מעניין אותי. במקרה של ישראל אין מידע. [אנגלית]
  18. להקת הפוסט-פאנק\ניו-וייב Pylon, שאני מודה שלא הכרתי עד עכשיו, הייתה להקה משפיעה מאוד בראשית הסצינה האלטרנטיבית באת'נס, ג'ורג'יה – אותה סצינה שהניבה את ה-B-52's ואת REM. עכשיו זוכה הלהקה ההיא לעדנה: DFA מוציא מחדש קטעים שלה, וגם סינגל שבו דירהאנטר מבצעים מחדש את "Cool" שלה. הבי-סייד מעניין לא פחות, וכולל רימיקס מאת סשה פרר-ג'ונס, בדרך כלל מבקר המוזיקה של הניו יורקר, שמארח את אלקסיס קראוס, הסולנית של Sleigh bells. [סטרים]
  19. freealbumקולקטיב הביטים הישראלי המעולה Raw Tapes מפגיז חזק מאוד לאחרונה, עם אלבום ביטים של Open SRC, צמד שכולל את Rejoicer ואת Sinez, שניים מהביט-מייקרז הבולטים של הקולקטיב הזה; וגם עם סדרת אלבומי רימיקס לאלבומי היפ-הופ ישראליים שהם אוהבים – החדש שבהם מוקדש ל"תחיית המתים" של פרודוקס. למה זה מתפצל לשני עמוד בנדקאמפ שונים, אינני יודע. [בנדקאמפ, ביטים]

  20. לא לא, עכשיו אתה תענה לי. יוסף סידר

  21. כתבתי השבוע כמה מילים על ביקורת, אבל הטקסט הכי מעניין שהתפרסם השבוע על ביקורת הגיע מאורי קליין ב"הארץ", שהגיע לראיין את הבמאי (המעפן, בעיניי) יוסף סידר והופתע לגלות שסידר גם בא לראיין אותו בחזרה, ולדבר (בצורה קצת תוקפנית, על פי דיווחו הסובייקטיבי של קליין) על ההשפעה של המבקר על הבמאי, על היחסים בין היוצר למבקר. מה שיצא מהמפגש הזה הוא לאו דווקא שיחה מרתקת (אם כי ייתכן שלו קליין היה ספונטני יותר, הייתה יוצאת כזו שיחה) אלא טור יוצא דופן ומאוד מעורר מחשבה של אורי קליין על המפגש הזה. במיוחד מעניין לקרוא את הטור הזה ולזכור שהוא מתאר רק את מחצית המפגש, רק את מחצית המשתתפים, ורק נקודת מבט אחת מתוך השתיים. אני נוטה להסכים עם דעתו הכללית של קליין שסידר הוא לא במאי מבריק, בלשון המעטה, ולכן אני נוטה גם לקבל את התרחיש לפיו סידר נוטר איזו טינה, ובא להתקיף ממקום ילדותי ונעלב של אמן שקיבל ביקורת לא טובה ולקח אותה קשה מדי במקום להבתגר אמנותית ולהבין שמדובר בדעה של צופה אחד בלבד (אמנם צופה ותיק, מלומד, בעל טור בעיתון נפוץ – אבל עדיין רק צופה אחד בלבד שאפשר להתעלם או ללמוד מדעתו). זה טור די מדהים כי הוא מאוד יוצא דופן בעיתונות הישראלית, הוא מעין מטא-טור רק בלי הקשקשנות נטולת התוכן של מטא-טורים כמו אלה של אלון עידן למשל, והוא פותח שאלות מעניינות מאוד בנוגע לתפקיד המבקר, למגבלותיו וליחסו למושאי כתיבתו, וגם לתפקיד האמן מול הביקורת, וליחסים המוזרים והלא מאוזנים בין האמן והמבקר, בכל תחום. ויותר מזה, לדעה הרווחת של רבים על מבקרים שאומרת משהו כמו "בואנ'ה, קודם נראה אותך כותב ומביים סרט לפני שאתה מבקר", דעה שהיא מטופשת לחלוטין. יש שיראו את קליין כנקמן (שווה מאוד לקרוא את התגובות, ובעיקר את זו של אדם קלין אורון בעין הדג) ויטענו שהטור הזה מיותר ולא צריך להתפרסם; יש שיראו אותו כמבקר שעשו לו אמבוש לא מוצדק. אבל אי אפשר להתעלם מהטור הזה. [עברית]
  22. ערן דינר, מעריץ גדול של הגשש החיוור לא רק כקומיקאים מבריקים אלא גם כזמרים, החליט להפסיק לחכות שחברות התקליטים ישקיעו בנכס העצום האצור בתקליטי הגשש, ופצח בפרויקט דיגיטציה עצמאי של אלבומיהם. כדרכו, הוא מספר את הסיפור עם שפע פרטים היסטוריים, ולא משאיר את התיאבון שלנו בלתי מסופק, ונותן שני שירים לטעימה. סחטיין. [עברית, מפ3]
  23. מה דעתכם על "I might", השיר החדש של Wilco? חברי יוסי בבליקי ציין שיש פה חדווה עזה, שהוא מייחס ליציאה שלהם ללייבל עצמאי שהם הקימו (מהלך שגרם להם גם לבצע קאבר לשיר של ניק לואו, "I love my label"), ואני נוטה להסכים. [סטרים]
  24. בחיי שאני לא מבין איך זה לא הפך ללהיט היסטרי באינטרנט: קונדיטור בריטי יצר תקליט משוקולד עבור הלהקה Fife. אפשר לנגן את התקליט והוא אפילו שמיע למדי, וכמובן גם לאכול אותו. אדיר! [וידאו, אנגלית]
  25. אדם פרנק בטור מעניין ב-NPR על בלוז ומדע, או לכל הפחות על קווי הדמיון בין אלתורי בלוז לדרך בה המדע מתקדם בימינו. [אנגלית]
  26. במלאת 20 שנה ל"מי רצח את אגנתה פאלסקוג", האלבום הלא-מושלם של נושאי המגבעת, אחת הלהקות הכי משפיעות שקמו כאן ובעיניי אחת הגדולות באופן כללי, מקדיש מוסף גלריה של "הארץ" (אלא מי?) כתבה נרחבת של ליה פן על האלבום והלקה, שכוללת כמה ציטוטים של לגזור ולשמור, ושלוש מיני-כתבות נהדרות של עמיחי שלו (על הטקסטים), של בן שלו (על הזכרונות ובכלל) ושל ליה פן (על האזנה לאלבום היום, באוזניהם של מבקרים וחברי הלהקה עצמם). יש כל כך הרבה מה לומר על הלהקה הזו, על האלבום הזה (על הקליעה וההחמצה שבו), על הסמליות והחשיבות וההשפעה שלהם, על הזרות והניכור והחום שהתחבא בתוכם, על הפוסטמודרניזם והמהפכה שכמעט ולא נמשכה, ואני חושש שאם אתחיל אמצא את עצמי כותב ששת אלפים מילה, ואנחנו צריכים גם להגיע לאייטם הבא בעונג בשלב מסוים. אז אצטט כמה מילים, כמה סימונים של כיוונים שיום אחד, כשאסדר את המחשבות בראש ואפנה שבוע, אכתוב עליהם לעומק. בן שלו כתב משפט נהדר: "כשאני רוצה לשמוע היום את נושאי המגבעת, אני פשוט שולף מהתקליטייה את האלבום האחרון והנהדר של ג'ירפות"; "עצם המשמעות של לאהוב את 'נושאי המגבעת' היתה להפנות את הגב לסצינת הרוק התל-אביבית, כל חבורת הדור הראשון של רוקסן" (עמית שהם, היום); "אהד בגאונות שלו רואה מה שמעט אנשים רואים ובשל כך אני אוהב את הלהקה הזאת. הוא רואה את הבל ההבלים, הוא רואה את הבור השחור שמחכה לכולנו. הוא רואה את החלומות הכי גדולים שלא נצליח להגשים" (קובי אור); "אני זוכר את אהד מקריא את סדר שירים עוד לפני שהעסק מתחיל. כאילו אתה פותח את הספר ורואה את תוכן הדברים" (ערן צור); "אם, כמו שאמר מאיר אריאל, בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה, אז בסוף כל משפט של נושאי המגבעת יושב אהד פישוף וחושב שאתה אידיוט מושלם" (עמיחי שלו); "בדיעבד זה מאוד מביך אותי. אני לא יודע על מה ולמה היו לנו מעריצות. זה כמו שמישהי תצרח ותתלוש שערות מול תמונה במוזיאון" (אדם הורוביץ); "תמיד נמשכנו ללהקות שהאמנות שלהן לא היתה רק המוסיקה שהם הפיקו, אלא עצם הקיום שלהן היה כמו פרפורמנס מתמשך" (פישוף); "כוכב השביט שנקרא נושאי המגבעת הציף באורו את השמים המפויחים של הרוק הישראלי, ואז, כפי שקורה לכוכבי שביט, כבה, נשרף, התאייד" (עמיחי שלו). תקראו את זה, כן, תקראו את זה. [עברית]

  27. מי זה החתיך האופנתי הזה, מארק רונסון? נסו יותר לכיוון גנדאלף. אין מק'קלן הצעיר

  28. Unwrinkled הוא טאמבלר תמונות נפלא, שמביא לתשומת לבנו את פניהם הצעירים והחלקים של כוכבים שאנחנו רגילים לראות כיום, זקנים וחרושי קמטים. תחושה משונה של מסע הפוך בזמן. [תמונות]
  29. האם סיד וישס המציא את ריקוד הפוגו (שבמקור הוא ב-P ורק בישראל מבטאים אותו ב-F)? זו הטענה הרווחת במשך שנים רבות, מסתבר, ומגזין HiLoBrow יוצא להפריך אותה. [אנגלית]
  30. What do you love הוא מנוע חיפוש חדש מבית גוגל (ואף מילה על הפלוס) שמושך תוצאות מכל שירותי החברה בממשק גרפי נהדר. למשל, כשמחפשים Cupcakes מקבלים בעמוד אחד פטנטים שקשורים לקאפקייקס, תמונות, גרף פופולריות של קאפקייקס ברשת בתקופה נתונה, תרגומים למילה קאפקייקס, עבודות 3D על קאפקייקס במנוע ה-3D של גוגל (הידעתם שיש כזה?), חנויות קאפקייקס בסביבה, ספרים על קאפקייקס, ועוד. זה כה חמוד. [אנגלית]
  31. בלונדון תפסו שכל, וכשהופיעה עבודה חדשה של באנקסי על אחד מקירות העיר, הזדרזו לכסות אותה בפלסטיק שקוף שיגן עליה. [אנגלית]
  32. ובכן, Apocalypse, האלבום החדש של ביל קלהאן, לשעבר Smog, הוא בלי שום ספק אלבום השבוע שלי. הוא האלבום שחזרתי אליו שוב ושוב, מרגיש את הצמא הזה בחזה למילים של ביל קלהאן, לגיטרה שלו, למישורים הגדולים של הקול שלו, משתרעים מאופק עד אופק, שטוחים, אתה יכול לצעוד עליהם שנים ולחשוב שאתה לא מגיע לשום מקום – עד שתבין שאתה מסתכל רחוק מדי. הסתכל ממש כאן על כפות רגליך. התכופף להרים קצת מהאדמה והבט בה מקרוב, באצבעות שלך ובפירורים, בשמש ובכאב. ואתה תבין שהגעת. קלהאן הוא המשורר הגדול שלי. אולי הכי גדול כרגע, בעידן שמשופע משוררים שלא חושבים שהם משוררים. אני חושב שעמוק עמוק בפנים, באיזה נקיק שהוא מסתיר גם מעצמו, קלהאן יודע שהוא משורר. הוא יודע שהמילים האלו שהוא מתעקש לרשום בכתב יד על נייר הן לא פזמונים ולא מונולוגים ולא איזו סקיצה קלה למשהו גדול יותר. הן הדבר הגדול יותר עצמו, רק שהוא לא עשוי זהב ויהלומים, הוא עשוי פירורי אדמה ואצבעות, המילים הכי רגילות. מעין עמיר לב שכזה. באנגלית יש מילה נהדרת, disarming. הקול של קלהאן, ההגשה שלו, היא דיסארמינג. היא מורידה את מגננותיך. ואתה יכול להקשיב למילים, כי עם הגשה יבשה ושטוחה כזו הן כל מה שיש. השירים של קלהאן הם קצת כמו רומן של קורמק מקארתי. יבש, אמריקאי, ריאליסטי עד כאב, נטול איפור והתייפייפות, משמר את מסורת הקשיחות הרגישה של הקאובוי בעולם שאין בו קאובויז. וכמו מקארתי הוא מכיל איזו אמת עמוקה הרבה יותר מאמירה על אמריקה או על הזמנים. "Riding for the feeling" הוא שיר שלופת אותך, שיר שצריך לכבות בשבילו את המסך ולהאזין לו באוזניים פקוחות, להתמסר לו, להקשיב באמת כי קלהאן מדבר באמת. [מפ3]

שתהיה לכם שבת שבוגי, ניפגש במלכת האמבטיה, או ב-11:11, או סתם במייל!

34 תגובות על “עונג שבת: הבני זונות, האדמה מקולקלת”

  1. עדי ס. הגיב:

    זה קצת נורא, הבלוג ההוא על חוסר הקמטים, איך שהוא מעריץ את הנעורים. חבל לכולנו, ההערצה הזאת. אבל מצאתי שם את זה, שמאוד אהבתי
    http://30.media.tumblr.com/tumblr_lmc0lr587a1qjlxlwo1_500.jpg

    חוצמזה, אייטם 8=זהב הב הב

  2. אחלה עונג,

    צחקתי מהכפתור ה-OK
    וגם אני הכנתי סיכום חתי שנתי, אשמח לביקור:

    http://premiumradio.blogspot.com/2011/06/2011.html

  3. יובל הגיב:

    התענגתי. תודה.

  4. איל הגיב:

    לטעמי "קשקשנות נטולת תוכן" בהקשר לעתונאי חכם וחד כאלון עידן זה חבל.. אלא שכל אחד וטעמו.

  5. איה הגיב:

    איזה יופי מה שכתבת על ביל קלהאן, כל מילה זהב

  6. בק ... טוק בק הגיב:

    אייטם 19 – בחייאת, מי צריך מבקר כשיש טוקבקיסטים.

    בכללי, מבקרים, הם מתוסכלים בשכר.

  7. יאיר י הגיב:

    להגיד על פיילון שהם היו להקה מאד משפיעה זו קצת היסחפות. הם כן היו להקה שפעלה באותו הזמן יחד עם REM והיו קצת יותר אקסצנטרים מהם. לא היה להם נפח יצירה כמו REM, אבל כל המילים שכתבתי לא רלוונטיות, כי צריך לשמוע את Gyrate ולהבין כמה הלהקה הזו הייתה גדולה.

    יאיר

  8. עלמה הגיב:

    גם אותי פריט 8 הקסים

  9. מרים הגיב:

    ביל קלהאן מקסים. מפעים וגורם לי להחסיר פעמות מליבי בו בזמן.

  10. ירון הגיב:

    לגבי אייטם 19 – למרות שאני מסכים איתך שדעתו של המבקר היא "דעה של צופה אחד בלבד" ולנו בתור צופים מהצד קל להסתכל על זה כך, אני ממליץ לך לראות את הסרט "לאה גולדברג בחמישה בתים" כדי להבין כמה דעתו של הצופה האחד הזה משפיעה על האמן שאותו הוא מבקר. את לאה גולדברג זה כמעט הרס סופית – אמנותית ונפשית.

  11. יונתן הגיב:

    הנקודה המאכזבת היחידה בסווייד היא שהם לא עשו את
    "Sleeping Pills". והסאונד המסריח בגני התערוכה.

  12. Bunny הגיב:

    אייטם 7 – ראוי לציין שאוליבר ג'פרס כותב ומאייר ספרי ילדים מקסימים. באחד מהם יש גם פינגווין.

  13. אורי קלר הגיב:

    כבר הרבה זמן שהראפצ'ר לא מצליחים לשחזר את ה-Kick Ass הטהור שהם הביאו לעולם באלבום Echoes. השיר החדש נחמד, יותר טוב מהרבה מהזבל שהם אחראים לו בשנים האחרונות (ראה: K7 Tapes), אבל כמו שמרגול אומרת: עדיין לא עפתי.

    והיי! יש מצב שהבילויים חזרו?!

  14. יעל ר. הגיב:

    איתך בדעה על סווייד (הופעה כיפית וקלילה), והתקליטנית הנוראית שייבשה אותנו למוות.
    עוד+תמונות, כאן: http://yael.haoneg.com/general/2774

    הלכתי לצלול אל מאמר השבוע.

  15. om הגיב:

    למס' 6 – שטויות. מבקר טוב באמת (כמו מבקר הקולנוע ג'ונתן רוזנבאום, אם להזכיר רק דוגמא אקראית אחת) עדיף על אמן בינוני.

  16. om הגיב:

    ועוד דבר אחד — איאן מקלאן הצעיר נראה בול כמו ביל קלהאן… צירוף מקרים?

  17. איציק הגיב:

    גם אני חושב שהסאונד בהופעה של "סוויד" היה מהגרועים ששמעתי במקום הזה. עדיין הוא לא הצליח לפגוע בשלמות של שירים כמו "So Young" ו-"Animal Nitrate".

  18. לגבי אייטם 19.
    נתחיל מזה שהכתבה ההיא התפרסמה כבר לפני שלושה שבועות, אבל ניחא.

    לא ברור לי מדוע צריך לעלוב בבמאי ולטעון שהוא מעפן, בייחוד שלא זכור לי שאתה מתיימר גם להיות מבקר קולנוע. אישית לא צפיתי בסרט המדובר אבל נראה לי שגם התגובה של קליין היתה קצת ילדותית, ובתור דמות בולטת בתעשיית הקולנוע היה אפשר לצפות ממנו לפחות דרמה וליותר שיתוף פעולה מאחר והכל, כמו שהוא בעצמו מציין, הוא חלק מהמשחק. לעומת זאת אני כן מסכים עם הטענה שלו שסידר היה יכול להכין אותו מראש למפגש המתוכנן.

    העובדה שאורי קליין התרגל שהיחסים בינו לבין מושאי הביקורת שלו הם חד סטריים זה דבר אחד אבל ההפתעה שלו לנוכח התגובה של סידר, ובייחוד לאור שתפתחות עולם התקשורת והעובדה שלכל אחד כיום עומדת האפשרות להגיב על כמעט כל תוכן שמתפרסם, מראה שהוא כנראה לא הבין שכללי המשחק השתנו קמעא.
    לטעמי דווקא הדעה שגורסת כי ביקורת צריכה שתבוא מאדם שהתנסה בעצמו בפרקטיקה אותה הוא מבקר, היא דעה שחשוב ומעניין להתווכח עליו ובייחוד לאחר שהשווית את תפקיד המבקר לתפקידו של מורה דרך. האם לא היית מעדיף לצאת למסע עם מורה דרך שעבר את המסלול פיזית מאשר עם אחד שרק ראה אותו בתמונות או שמע עליו מאחרים? לפטור את הדעה הזו בהצהרה שהיא "מטופשת לחלוטין" נראית לי כתגובה לא רצינית בייחוד בשעה שהיא מגיעה מאדם שמבקר בעצמו. דווקא מעניין אותי מאד לדעת מדוע אתה חושב כך ואני חושב שאפשר היה לפתח יופי של דיון בנושא.

    ודבר נוסף, ההתייחסות שלך לאלון עידן, אחד מהכותבים היותר אינטיליגנטים כיום בעולם העיתונות שגם ככה הולך מדחי אל דחי, ככותב קשקושים נטולי תוכן, ועוד על דרך הערת אגב, היא מעליבה במקרה הטוב ומתנשאת ללא הצדקה במקרה הפחות טוב.
    בתור אחד שקורא את הבלוג שלך תקופה ארוכה, אני מקווה שהשתן לא עלה לך לראש ואני חושב שקצת צניעות אף פעם לא מזיקה, בייחוד בשעה שאתה מבקר כותבים אחרים.
    שיהיה אחלה שבוע

  19. יהונתן נאה - צודק הגיב:

    בוא נגיד שאייטם 19 מקומם.

    גישה כמו מדובר "בדעה של צופה אחד בלבד "היא שורש האיוולת.

    כל המבקרים צריכים להגיד : אהה, פייסבוק מוריד שלטון, מוריד קוטג' … אז בוא נוריד את עצמינו בעצמינו.

    כשמבקר יחטוף 1000 טוקבקים לפרצוף הוא יבין, שבעידן האינטרנט מקומו נמחק.

    פעם מבקר, היה על הדרך, בין שהתכוון או לא, היה פשוט מביא לידיעה על קיומו של משהו.

    מכיוון שכבר לא צריך להביא לידיעה על משהו שקיים, הרי שדעתו של מישהו, במיוחד בלוגר (נו, "מבקר", אם זה עושה טוב למישהו) כלשהו שמינה את עצמו, לא מעניינת אף אחד.

  20. גיאחה הגיב:

    אני שמח שאייטם 19 מעורר כזה דיון, אני חושב שכוחו הוא לא בטקסט עצמו אלא בדיון שהוא פותח, בשאלות שהוא מעלה שמזמינות דעות ומחשבה.

    ליהונתן נאה ולמגיבים נוספים:

    1. אני חושב שסידר הוא במאי מעפן, וזאת על פי שני סרטים שלו שראיתי. הייתי יכול לנמק ולהרחיב, אבל זו הייתה הערת צד ולא נושא האייטם. כצופה, אין שום מניעה מוסרית או אחרת שאחשוב שהוא במאי מעפן ושאגיד את זה בקול רם – כמו שאין שום מניעה שאחשוב שהוא מדהים ואמליץ לכל חבריי לראות את סרטיו. זו דעה והיא לגיטימית.

    2. לשאלה המעניינת – האם הדעה לפיה כדי להיות מבקר צריך לעסוק בתחום אותו מבקרים היא "מטופשת לחלוטין" או לא.

    יהונתן כתב: "האם לא היית מעדיף לצאת למסע עם מורה דרך שעבר את המסלול פיזית מאשר עם אחד שרק ראה אותו בתמונות או שמע עליו מאחרים?"
    זו שאלה ודוגמה פגומה. אני מעדיף לצאת למסע עם מורה דרך שהלך בדרך המדוברת וחווה אותה, לאו דווקא עם הבחור שחצב וסלל דרכים בעברו. אם הלכת בשביל הנחש בדרך למצדה ואתה יכול לספר לי שזה שביל קשה אבל עם נוף מדהים, דעתך תהיה תקפה וראויה להתחשבות. אתה לא צריך להיות פועל מע"צ כדי שדעתך תהיה ראויה.
    ברור שאעדיף לשמוע לדעתו של מיטיב לכת, שהלך באלפי שבילים בעולם כולו, ויודע לתת דעה מלומדת על שביל הנחש מתוך ידיעה רחבה של מגוון השבילים והנופים שיש בעולם. אבל כאמור, כדי לשמוע דעה מעניינת ותקפה על שביל הנחש אני לא צריך לדבר עם מתכנן כבישים.

    כמו שמישהו כבר כתב באחד מפתילי התגובות לטור המדובר, לא צריך להיות שף כדי לכתוב ביקורת על מסעדה. עופר שלח לא צריך להיות כדורסלן כדי להחזיק בדעות מנומקות, מוצקות ומעניינות על כדורסל. רוני דניאל לא צריך להחזיק בתפקיד רשמי ברשות הפלסטינית כדי לפרש ולתת דעה על החלטותיה. לחשוב ששלח לא ראוי להשמיע את דעתו כי הוא לא שיחק בליגת העל זו דעה, ובכן, מטופשת לחלוטין. לכן אני חושב כך.

    3. אלון עידן – אני אישית לא מוצא בטורים שלו, אלה שיצא לי לקרוא, דבר מלבד פטפוטים, מטא-פטפוטים, מטא-מטא-פטפוטים וכאילו-נאו-ג'ורנליזם ריקים מתוכן משמעותי. הוא משעמם אותי. אפשר להתווכח על זה, כמובן. אני מתאר לעצמי שאם לא היו אנשים שחושבים הפוך ממני בעניינו, הוא לא היה כותב בעיתונים כל כך הרבה זמן. יהונתן – דע להפריד. אמת, אני כותב. אבל דעתי כקורא על אלון עידן לא קשורה במאום להיותי כותב אלא להיותי קורא בעל דעות. לא טענתי במקביל שאני כותב טוב ממנו, אלא נתתי את כתיבתו כדוגמה למטא-כתיבה שבעיניי היא לא טובה.

  21. גיא,
    לטעמי ההחלוקה שלך- ברצותך אתה כותב, ברצותך אתה קורא, ברצותך אתה מבקר- היא אולי נכונה בעיניך אך בעיני קוראי הבלוג לא תמיד ניתן להבחין בה. וכאשר את מעביר ביקורת, שבעיניך היא לגיטימית ושלא תחת כובע הכותב, אתה צריך לקחת בחשבון שההתייחסות אליך היא דרך הפריזמה של גיאחה- מחבר עונג שבת.
    הטענה שהביקורת שלך על אלון עידן לא קשורה במאום להיותך כותב, היא טענה מצטדקת או שאינך מעריך נכון את המשקל שיש למילים שלך.

    אין ספק שאדם לא צריך להיות שף בשביל לכתוב על מסעדה, אני בעצמי אדם ביקורתי וכמו כל ישראלי יש לי דעה על כל נושא. גם עופר שלח אדם דעתן שאני נהנה לקרוא את דעותיו (לגבי רוני דניאל אפשר להתווכח) וכמוהו גם אתה.

    אבל, וזה אבל גדול מאד בעיני, אדם שמעביר ביקורת על נושא כלשהו מבלי שחווה על בשרו התמודדות פרקטית באותו תחום לעולם לא יידע את התחושות שמתלוות לאותה חוויה ומשכך הביקורת שלו לא תהיה שלמה במאה אחוז. הצד התיאורטי של הדברים אולי מושלם אך הצד הפרקטי חסר.
    מאותה סיבה, אגב, כדורגלן אדיר כמו אייל ברקוביץ הוא מבקר גרוע וזאת מכיוון שהצד התיאורטי שלו חסר, בלשון המעטה- יכולת הביטוי שלו לעומת מבקרים אחרים נמוכה והידע הכללי שלו כמקור להשוואה מוגבל. לכן הוא לא "שלם" כמבקר בדיוק כמו שעופר שלח ואורי קליין אינם שלמים.
    במידה ולעופר שלח ולאורי קליין היה עבר, זעום ככל שיהיה, ככדורסלן וכבמאי, הם היו נחשבים בעיני כמבקרים "שלמים".

    השורה התחתונה של הדברים שלי היא שמבקרים רבים מדי, לטעמי, נוטים לחשוב שהשמש זורחת להם מהתחת מבלי שהם יודעים לגמרי את כל המשתנים שמשפיעים על מושא הביקורת שלהם.
    לכן, כשסידר שואל את קליין אם הוא יודע מה המחיר שאדם שיוצר סרט עלול לשלם- לקליין אין תשובה. הוא יודע להגיד מה המחיר שאדם שכותב בעיתון עלול לשלם אבל הוא לא מכיר את החוויה וההשלכות שביצירת סרט. מהסיבה הזו אני יכול להבין את הזעם של סידר.

    קח כדוגמא את בן שלו, שלדעתי שנינו נסכים שהוא אחד ממבקרי המוסיקה הטובים בנמצא כיום. הסיבה שאני נהנה לקרוא את דבריו, מלבד העובדה שהוא בעל ידע עצום, היא צורת ההגשה שלו- למרות הידע התיאורטי הרב שלו ואולי בגלל החוסר בהתנסות פרקטית מצידו (עד כמה שאני יודע) הוא לא מבקר מלמעלה למטה אלא בגובה העיניים.
    אני חושב שאם לנגד עיני כל מבקר שלא התנסה בתחום שעליו הוא מעביר ביקורת, היתה עומדת ההבנה שהוא לא באמת יודע "איך זה מרגיש" הביקורת שלו היתה מדויקת יותר ויהירה פחות.
    זה הכל.

  22. לחצתי על כפתור ה"הכל יהיה בסדר" – ופתאום הרגשתי כמה העולם טוב, והרגשתי מאושר. תודה, גיאחה!

  23. גיאחה הגיב:

    יהונתן – אני מבין את עמדתך. אני מסכים שניסיון כלשהו בתחום המבוקר יכול להוסיף ערך ועומק למבקר. מנגד, הוא יכול גם להזיק לביקורת שלו בשל התחשבות יתר. לא חסרות ביקורות זהירות מדי ואפילו די פחדניות, שמנסות לבקר לשלילה בלי חלילה להעליב או לפגוע או להמעיט בערך. בצד האנושי\חברי יש בזה משהו יפה. בצד הביקורתי-אמנותי זו בדרך כלל החמצה.

    אני מסכים איתך בביקורת על כך שמבקרים רבים, במיוחד הוותיקים שבהם, נוטים לחשוב שהשמש זורחת מישבנם. זה קורה גם ליוצרים שונים, בעיקר אלה שזוכים בעיקר לשבחי הביקורת. ואני מסכים איתך, כאמור, שניסיון בתחום יכול להעמיק את הבנת היצירה המבוקרת. אבל אני חושב שזו לא יכולה להיות דרישת חובה. אסור שזו תהיה דרישת חובה, כי אז היא פוסלת את דעתם של רוב צופי, מאזיני, קוראי וצרכני התרבות – בין אם הם מפרסמים את דעתם ובין אם לאו.

    *כהערת אגב, בן שלו המעולה אכן יודע לנגן, אך ככל הידוע לי (ואולי אני טועה), לא פירסם או הופיע או הקליט בצורה פומבית.

  24. גיאחה – בתגובה לאמירות שלך על ביקורת, אני רוצה להעלות כאן שאלות על מה נחשב בכלל ביקורת. אמירות כמו "אהבתי" או "מעפן" יכולות לשמש במקרה הטוב כאזהרה או המלצה לקוראים, אך לטעמי אינן יכולות להוות ביקורת.
    מחד, אמירות כאלה חסרות את הצד התיאורטי כמו המעשי, ומאידך, הן אינן מהוות טריגר לדיון או שיתוף חוויות מעמיק, מכיוון שהן נשארות ברמה רדודה יחסית גם בתיאור החוויתי.

    כאשר רמת הביקורת היא כזו, אני רואה טעם לפגם בביקורת "קוטלת" – היא לא מוסיפה לדיון מעמיק, ולא חושפת בפני הקהל יוצרים טובים, ולכן נראה לי שיכולה רק להזיק.

  25. צחי הגיב:

    גיאחה
    לא היינו באותו מופע של סווייד, כנראה שהיו שניים באותו ערב. זה שבו נכחתי אני התחיל באיחור מטורף של שעה ורבע שבו ייבשה אותי הדי ג'יי וחנקו אותי מאות מעשנים, ואז, כשהתחילה ההופעה – היא הסתיימה בתוך 60 דקות בדיוק, לא כולל הדרן של שיר בודד, ועם סאונד עלוב שגרם לחוסר יכולת להבין את אנדרסון כשניסה לדבר אל הקהל – מזל שאת מילות השירים הכרנו אז יכולנו להשלים. הדבר הטוב היחיד שיש לי לומר זה שלפחות שמעתי את כל השירים שבאתי לשמוע, גם אם בסאונד הנוראי שהיה.
    נראה אותם עולים על במה בלונדון באיחור של שעה ורבע ונותנים הופעה של 60 דקות ועם כזה סאונד. היו מגרשים אותם מהבמה עם שקיות תה וסקונס יבשים.

  26. אייטם 19 הגיב:

    כנראה שגיאחה בעצמו לא יודע לקבל ביקורת.
    מה זה כל הדיון הזה ?

  27. זמיר הגיב:

    19. כל דעה לגבי ביקורת היא לגיטימית (אני יותר בכיוון של גיאחה בעניין הזה), אבל לפני הכל – הדרך שבה סידר סידר את האמבוש לאורי קליין היא אלימה ומאיימת. דבר אחר לגמרי היה אם הוא היה מזמין אותו לשיחה נגיד במקום נייטרלי, אבל בפועל הסיטואציה שהוא ביים לעצמו היתה אלימה. זה הרקע לדברים ואי אפשר להתעלם ממנו. וגיא – כן מעפן לא מעפן לא רלוונטי לאירוע עצמו, ואני כן עם אלו שחושבים שלא נכון לכתוב ככה על אף אחד – לא כי "אסור", אלא כי על כותבים אינטיליגנטיים חלה החובה להיות מנומקים.
    21. אם כבר אלימות – אז מעבר לעובדה שהחדש של ווילקו הוא פשוט משעמם, אי אפשר להתעלם מהמילים. כל מי שקצת עוקב אחרי טווידי (ואוהב דברים שהוא עשה בעבר..) כבר אמור היה להתרשם שהוא טפוס די בעייתי (נגיד ככה). אבל שיר שיש בו שורה כזו: “It’s alright/ You won’t set the kids on fire/ But I might” – אני לא יכול לאהוב (ובקושי לשמוע). זה גם לא ממש נשמע לי כמו חדווה.

  28. רויטרס הגיב:

    זה אני או שה tox שהילד של באנקסי כותב על הקיר נראה כמו "אסד"?

  29. אני בא בשש ומגשש הגיב:

    אהבתי מאוד את השיר סיום ואת ההשוואה הגאונית לרומן של קורמק מקארת'י.
    לא הכרתי את השיר אבל הוא קצת הזכיר לי את זה:
    http://www.youtube.com/watch?v=RP4wnGTwLtg
    בכלל בשבועות האחרונים שיריי סיום מעולים…

    בקשר לדיון על ביקורת, אם יש צורך בניסיון פרקטי או לאו: זו דעתי האישית שכל אמנות היא ברמה מסויימת מדע, במובן שאפשר לפרק אותה לקריטריונים ולנתח אם היוצר פעל לפיהם. אכן, בניגוד למדע טהור יש יופי או אמת שאי אפשר לשים עליהם אצבע באמנות ולהגיד זה X וזה Y אבל את הרוב המוחלט ניתן לנתח. וכמו שבפיזיקה יש ענף אמפירי וענף תיאורטי שהוא לא פחות חשוב כך גם מבקר הוא יישות שעומדת בפניי עצמה בלי קשר לידע הפרקטי שלה.

    עונג שבת באמת נדיר גם אם חלק מהתגובות הן קצת ארסיות

  30. ביכורים הגיב:

    ההופעה של סוייד היתה אכן טובה, אבל כדי שהיא תהיה לי גם כייפית, היא היתה צריכה להתרחש עשור קדימה מעכשיו.
    השירים שעממו אותי אחד אחד ולא הרגשתי את הנוסטלגיה שהייתי אמור, כי באמת שמעתי את האלבומים שלהם ( בעיקר את השניים הראשונים) בזמן אמת. זו היתה חוויה מלאת קיצ' וחסרת רגש עבורי, לא הצליחו לגעת בצד הנוסטלגי שבי. 10-15 שנה קדימה, והייתי נרגש כמו ילדה קטנה בלונהפארק

    בבליקי- כוכב עליון,
    וילקו – לא מהשירים הכי טובים שלהם, אבל בהחלט מעניין לראות להם הם יכוונו את הספינה הפעם
    נושאי המגבעת – נאמר כבר הכל, מחכה בציפייה להרכב החדש של פישוף, אומרים שזה לא פחות נדיר.

  31. אביב הגיב:

    עוד סיפור של האחים גרים (ובלי מסקנה בסופו)
    http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc6/230798_504063668195_298400056_83789_7154493_n.jpg

  32. Uncle joe הגיב:

    תודה לך גיאחה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    החיים שלי סוף סוף OK !!!!!!!!!!!

    ובהערת שוליים גיאחה – הסרט "הערת שוליים" לדעתי דווקא מוצלח מאוד
    תן לו צ'אנס

    והערת שוליים אחרונה – נושאי המגבעת
    כמה אני מתגעגע – הבני זונות האדמה מקולקלת

  33. משה הגיב:

    האם מישהו יודע איפה ניתן להשיג/להוריד את הקסטה הראשונה של נושאי המגבעת?
    יש בה את הביצוע המקורי לאני טקסט פוליטי – שהוא יותר טוב ממה ששוחרר לרדיו.
    היה לי אותה בזמנו והיא אבדה.

  34. נוף הגיב:

    הכפתור לא עובד 🙁

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *