תגובות לפוסט: עונג שבת: במחיאות גפיים סוערות

מאת: סופיה

סופיה — Wed, 23 Feb 2011 18:39:36 +0000

שלום, הנה תזכורת חשובה לסוגיית ה"להיות או לא להיות מאזין בעל דיעה וטעם" : ברגע שמתחילים להקשיב למחשבות ולאגו – שם נפסק הקשב האמיתי למוסיקה. עם כל הכבוד לבלה, בלה, בלה, העניין הוא די פשוט, והוא שייך לחוש השמיעה והלב: שמים מוסיקה, מקשיבים, מקשיבים באמת, מתרגשים או לא, המוסיקה נגמרת, עוברים לדבר הבא כמו לצאת לעבודה או לכתוב שיר משלי. וכל מה שנשאר זו חוויה כ"כ אישית שאיש מלבדי לא יבין. אז מה הטעם? אז זהו שאין דבר כזה. לפי חוייתי האישית, שלושת הסינגלים מאלבומם החדש של האדירים המדוברים שדגמתי כאן בזכות גיא (אין לי כרטיס אשראי עמ"נ לרכוש את כל האלבום) היו נפלאים בזכות עצמם, עירומים מכל משקל של אלבום שדורש שמיעה חוזרת או לא והשאירו לי חשק לעוד. אולי זו שיטת האזנה שתעזור לכל נפגעי ה"וותק המוסיקלי" – שיר אחד ליום, זה כל מה שמגיע לכם 🙂

מאת: נוף

נוף — Wed, 23 Feb 2011 15:44:06 +0000

סליחה אבל איךךךךך אפששרררררר לא לאהוב את הביטלס??? אף פעם לא הבנתי את זה. בסדר, אז זה מיינסטרים ולא קול לאהוב את המיינסטרים. אבל יש להם כל כך הרבה שירים מדהימים, בכל-כך הרבה סגנונות. זה לא שהם קולעים רק לחתך צר של האוכלוסייה.
אנשים שלא אוהבים את הביטלס זו חידה יקומית בעיני. צריך להקים לזה קבוצת מחקר!

מאת: אוריה

אוריה — Wed, 23 Feb 2011 01:14:44 +0000

תנו לי לסכם – לכל אחד יש את הרגלי ההאזנה שמתאימים לו, ואין דרך נכונה יותר או פחות. שכל אחד יעשה מה שבא לו. יש מי שצריך מספר האזנות, ויש מי שמספיקה לו האזנה אחת. יש מי שקורא את כל המילים, ויש מי שלא.
זה לא תחום שאפשר להתווכח בו מה ראוי לעשות.

כמובן, יש אנשים שהרגלי ההאזנה שלהם זהים לשלי, אבל אליטה מוגדרת כקבוצה קטנה, ולא כל אחד טוב מספיק בשביל להשתייך אלינו.

מאת: 2 פפנינג

2 פפנינג — Wed, 23 Feb 2011 00:17:21 +0000

למרות שהדיון בין גיאחה ורמי הוא חסר תועלת כיוון שאין מצב שמישהו ישנה את דעתו בנושא, אוסיף את דעתי כאן:
1. רמי, הטיעון שלך מריח כמו הטענה העבשה של אמא שלי שאמרה "כשתגדלי תביני" על כל מיני דברים והנה גדלתי ומה הבנתי? שהיא טעתה.
2. מצד שני, "להתאמץ" להקשיב למוזיקה זה בעיני סוג של עינוי. כמעט כל הפעמים ששיניתי את דעתי לגבי שיר או תקליט או סגנון מוזיקה זה לא מפני שהתאמצתי, זה פשוט קרה כי הייתי במצב רוח אחר מבפעמים האחרות ששמעתי – זה היה בנסיבות אחרות (נגיד, לא בחנות אלא בבית של חברים או במסיבה או משהו) ופתאום זה נשמע לי אחרת. זה קורה מעצמו, לא צריך להתאמץ.
3. מה שלא קורה מעצמו זה שאם גילית ששיר או תקליט או משהו שחשבת שאתה מכיר ולא אוהב אולי יש בו בכל זאת משהו, אפשר לבדוק את זה שוב. וזו בחירה. ברור שמה שמניע את הבחירה הזו צריך להיות סקרנות אמיתית ולא תחושה של "אני חייב למצוא פה משהו מעניין". אי אפשר לאהוב שיר בכוח. מה שנדרש זו היכולת להודות בכך שאולי טעינו בשיפוט עד כה והגמישות לשנות דעה. נראה לי שרמי עם כל הידע שלו לגבי מה חשוב מבחינה אומנותית ועקרונית ומוזיקאלית איבד קצת מהגמישות. וזה בסדר מבחינתי אבל שלא יטיף לנו להיות כמוהו.
4. כשאני חופרת בחנויות תקליטים אין זמן להאזנה "מאומצת" וברור לי לחלוטין שחלק מהמשחק זה לדעת שאחד מהתקליטים שהחלטתי לא לקנות, בבוא הזמן אולי אני אגלה שדווקא נורא שווה. אלה החיים (האמיתיים, שלי, לא מה שאמא ורמי אומרים)

היו לי עוד הרבה דברים שרציתי לומר אבל שכחתי, ככה זה בגילי…

מאת: רמי

רמי — Tue, 22 Feb 2011 20:07:44 +0000

לגיאחה, זה אתה שלא הבנת.

100 אחוז מהמוזיקה שאני (אני) שומע, היא כזו שלא הכרתי קודם.
זה שאני שומע אחר כך עוד אלבומים ממה שאני אוהב, כבר לא נחשב.

100 אחוז ממה שאני שומע , לא היה בקומפורט זון שלי.

ואני שומע המון, כולל קלאסי, ג'אז 7טיז, ואינדי זה החלק הזניח, בכמותו מתוך זה. (למשל אינדי, זניח גם אומנותית ועקרונית ומוזיקאלית מול ג'אז)

לצורך העיניין, עם או קי קומפיוטר נגמר לי באמנזייק בערך, למרות שאין ריינבו לא רע, זה כבר לא עושה לי אתה זה.
זה מקרה נדיר שאני לא "נאמן" למה שאהבתי.
הנוכחי, גם כן לא עושה לי את זה.
פשוט אלבום לא טוב. ואני לא צריך יותר מידי האזנות, הוא בקומפורט זון שלי, שום דבר לא זר ומוזר שם.

אני ניסיתי לדבר על הגישה של "להתאמץ" כדי לגלות. הגישה הזו תחלוף גם לך. בטוחני.

מאת: אסף

אסף — Tue, 22 Feb 2011 19:50:37 +0000

מסכים עם צבי

גם לי עבר בראש שהולך להיות פה עוד אלבום
ובכלל לא שמתי לב לשורה הזאת בשיר האחרון

פשוט לא הגיוני שאחרי 4 שנים הם יוציאו אלבום כ"כ קצר,
והרי הבנו כבר שרדיוהד מכורים לגימיקים שיווקיים.

האמת, זה קצת מוריד לי מהם.

מאת: גרוס

גרוס — Mon, 21 Feb 2011 21:23:08 +0000

זה ממש לא קשור לדיון הנ"ל, אבל הרגע ראיתי את זה וזה אחלה המשך לאייטם 13:
http://www.youtube.com/watch?v=QeHV3tyNQ60

וזה קצת קשור לדיון הנ"ל:

מאת: C4

C4 — Mon, 21 Feb 2011 13:44:26 +0000

גיא,

אתה עושה איזה מעבר לוגי שהוא קצת לא הוגן. אני לא אמרתי שום דבר לגבי הנכונות שלי לבדוק סגנונות מוזיקליים חדשים. אני לא מקשיב לקטע חדש שאני לא מכיר ופוסל אותו כי הוא לא בסגנון שאני מכיר ואוהב. אני כן יכול להעיד על עצמי, מצד שני, שבהנחה שהשיר הנתון לא שייך לז'אנר סגנוני שונה במובהק מדברים שאני מאזין להם בדרך כלל כמו ג'ז או מוזיקה קלאסית, לרוב ההאזנה הראשונה שלי תתן לי תמונה מדוייקת של אם אני כן או לא אוהב את זה. ברגע שהז'אנר הכללי הוא של מוזיקה פופלרית, אז שאלת הסווג המוזיקלי המדוייק הופכת פחות רלוונטית עבורי, המבחן הוא ברמה הקטע הבודד, אם הוא עובד (עבורי) או לא.

הדאבסטפ שהזכרת הוא דוגמה טובה – אני לא זוכר שהייתה לי בעיה מיוחדת להקשיב לקטעי דאבסטפ ולהנות מהם, גם כשכל העניין הזה היה בוסרי מאוד עבורי. אם תרצה שאשתמש בטרמנילוגיה שלך, אז נדמה לי שאזור הנוחות שלי הוא רחב למדי כשזה נוגע למוזיקה פופולרית. עבור קטע שונה מהותית, כמו, נאמר, יצירה קלאסית שאינני מכיר, יהיה לי קשה יותר להפעיל את הלוגיקה הזו, כי אני יודע שהאוזן שלי הרבה פחות מכוונת ומאומנת באזור הזה.

אני יכול לגם לומר שלעיתים קרובות אני כן מעמיד את התפיסה הזו למבחן, וכן מתעקש להקשיב לצלילים שפחות חיבבתי הרבה יותר מפעם אחת, ובכל זאת מידת ההתאמה בין מה שאני אוהב בהתחלה למה שאני אוהב בסוף נותרת גבוהה למדי.

מאת: גיאחה

גיאחה — Mon, 21 Feb 2011 13:00:34 +0000

היי ג'ד,

מלבד מקרי קיצון כמו הביקורת האחרונה בוויינט על רדיוהד החדש, אני מקפיד להאזין לאלבום לפחות עשר פעמים לפני שאני כותב ביקורת, בדרך כלל יותר. זה כלל שדבק בי בימי "השרת העיוור" והוכיח את עצמו פעם אחר פעם.

לפעמים אני קורא טקסטים נוספים על האלבום (הן מידע והן ביקורות אחרות), ובהחלט את הטקסטים של השירים, אבל מה שהאמן רצה להעביר זה חלק אופציונלי מבחינתי בהבנתו וחקירתו של אלבום.
"כוונת המשורר" יכולה להיות ספציפית מאוד, אבל אם אני כמאזין קולט מהאלבום משהו אחר, סביר להניח שעל זה אכתוב. אף אחד מאתנו לא טועה, אגב. היוצר יכול להתכוון למשהו אחד, אני למשהו אחר, ושנינו צודקים במאה אחוז בפירוש היצירה, כי מהרגע שהיא מגיעה אליי לאוזן היא שלי, ולא שלו. היא נקשרת לחווייה שלי ולהקשרים שלי ולעולם שלי.

ברור שגם לי יש קומפורט זון. אבל אני משתדל לאתגר אותו לעתים תכופות, כדי להרחיב אותו. לפעמים אני אכן מפספס אלבומים כי אני מוותר עליהם מוקדם מדי. לפעמים קורה גם הפוך – לפעמים אני מקדיש עשרות האזנות לאלבום שנראה לי כאילו שווה "לפצח" אותו, ולא מצליח למצוא בו יופי. יש גם כאלה.

מאת: עמיחי

עמיחי — Mon, 21 Feb 2011 12:56:13 +0000

ובכן,אני בן 25(אני מציין את זה כי עניין הגיל פה תפס משקל מסוים.נגיד) נגיד שמגיל 13 היה לי ברור שמוזיקה זה הדבר הכי משמעותי בחיים שלי.אז נאמר 12 שנים של האזנה קשובה. אני תמיד הייתי בנאדם שנורא אוהב לדרג אלבומים.כל אחד מחמשת האלבומים האהובים עלי – רשימה שלא השתנה כבר לא מעט שנים – לא אהבתי בשמיעה ראשונה.אפשר לטעון שהכרחתי את עצמי לאהוב את זה, כי מישהו אמר לי שככה צריך.ולא שאין בזה כל אמת.אי אפשר להתעלם מכך שכאשר מישהו אומר לנו שהוא אהב משהו, אם אנחנו מעריכים את דעתו, באופן בלתי נשלט נרצה להסכים איתה. אבל זה לא כל העניין. כל אחד מאותם חמשת האלבומים הוא מורכב מוזיקלית.כדי להכיר אותו, ולחוות עליו דעה צריך באמת להכיר אותו.במלודיות המורכבות, ההרמוניות, לא תמיד נקלטות בהאזנות ראשונות.האלבום גדל עליך.ככל שאתה מכיר אותו יותר אתה נהנה יותר, מכל ניואנס קטן.ובכלל, הרבה פעמים מוזיקה היא טעם נרכש באופן כללי.אין טעם להחליט בשמיעה ראשונה.אולי במקרים מאוד קיצוניים.של וואוו או פיכסה, נגיד. לגבי טענת הגיל – אינני יודע איך ארגיש מוזיקה בעוד 20-30 שנה.אין לי איך להתווכח עם זה.אבל אני אגיד עוד משהו – מוזיקה זה רגש.אנחנו יכולים לנסות להסביר למה אנחנו אוהבים שיר או אלבום.בסוף זה איך הוא גורם לנו להרגיש.ואת זה קשה להעביר,באמת,במילים.

מאת: Jed The Humanoid

Jed The Humanoid — Mon, 21 Feb 2011 12:39:09 +0000

גיא,
אני קורא את הדיון שאתה מנהל עם רמי ועם c4, והוא גורם לי להיזכר בתהייה נושנה.
אקדים ואומר, אין בי כל כוונה להעביר מסר שעשוי להתפרש כביקורתי, שאלתי נובעת מסקרנות גרידא.

אתה מדבר פה על "קומפורט זון" ועל פתיחות, וזה גורם לי לתהות איך אתה מצליח לשמוע כ"כ הרבה מוזיקה ובכל זאת להשקיע את הזמן ואת תשומת הלב הדרושים לאלבומים היותר מורכבים, מבלי ליפול לאותו "זון" מושמץ.
האם אתה מקפיד להאזין לאלבום מס' מסוים של פעמים לפני כתיבת ביקורת?
האם קריאת הטקסטים והבנת הרעיון אותו רוצה להעביר האמן הם חלק מהותי בחקירת האלבום מבחינתך?

מאת: שומר רוק

שומר רוק — Mon, 21 Feb 2011 12:01:58 +0000

אני מסכים עם גיאחה בנושא. אני לא חושב שטיעון הגיל רלוונטי בכלל, ואם כן הוא טיעון לרעה, כי לטעון אותו מעיד על קיבעון מוזיקלי.
כל הכיף במוזיקה היא להיפתח לדברים שדווקא בהאזנה ראשונה יכולים להיות מרתיעים, ואז לגלות שאתה כן יכול להתחבר לזה.
נכון, יש דברים שגם אם תטחן חמשת אלפים פעם לא יעברו, אבל מוזיקה היא אמנות, וכאמנות יש לה עומק, ועומק לא מתגלה תוך עשר שניות, ולא יעזור כאן בית דין.
זה גם עובד הפוך, לדעתי: לפעמים יש דברים – קליטים ונחמדים – שנשמעים לא רע בהאזנה ראשונה. ואז, אחרי זמן מה, אתה לא מבין למה התחברת אליהם.

מאת: יובל לוי

יובל לוי — Mon, 21 Feb 2011 11:33:19 +0000

ללא ספק, כשהאוזן מיומנת והטעם האישי מוגדר, ניתן לזהות בשמיעה ראשונה עם אוהבים משהו או לא.
או יותר נכון -אם יש לו פוטנציאל.
לפעמים אני שומר אלבומים ש"אמורים להיות טובים" או שיש להם פוטנציאל לתקופה אחרת.
כי זה מה שיפה במוזיקה, היא לא מפסיק להשתנות. האוזן והטעם ממשיכים להתפתח, וגם הסביבה -לא חברים, אלא דברים אחרים ששומעים – משפיעה.
הרה משתנים צריכים להיות מתואמים כדי שנאהב אלבום בשמיעה ראשונה.
אבל, לפעמים גם הפוטנציאל מוכיח כשגוי, ודיסק שלא ראיתי בו שום דבר וב חוזר ומפתיע אותי מכיוון לא צפוי, עשור מאוחר יותר.
וכאן נכנסים לתמונה חברים, כי עוד עשור כשחבר שאני מעריך יבוא ויאמר לי שהוא אוהב את אלבום שהרגע מחקתי, לא אהיה בטוח בחוו הדעת בת העשר שלי.
כמו בכל דבר -פתיחות היא יתרון ואטימות היא חיסרון.

מאת: אוכלת ושוכבת

אוכלת ושוכבת — Mon, 21 Feb 2011 11:23:33 +0000

בפעם הראשונה ששמעתי את "everything in it's right place" חשבתי לעצמי מה זה הקקה הזה, מה קרה לרדיוהד. היום זה אחד השירים האהובים עליי שלהם ובכלל. זו טבעה של חדשנות – מעורר חשדנות…

מאת: גיאחה

גיאחה — Mon, 21 Feb 2011 10:19:36 +0000

לרמי ו-C4: אני מבין את הנימוק שלכם. גם לי קל מאוד לזהות תוך דקה אם שיר מוצא חן בעיניי או לא. ובדרך כלל, אם אני אוהב שיר מיד, אני אוהב אותו לאורך זמן.
עם זאת, אם אני לא אוהב שיר מיד, זה לא אומר שאני לא אוהב אותו בעתיד ולאורך זמן.

מה שאנחנו קולטים מיד שמוצא חן בעינינו, נמצא כמעט תמיד ב-Comfort zone שלנו. הוא לא דורש מאתנו כלום, יש בו כנראה משהו שמוּכר לנו (בסאונד, בהפקה, בגישה, בלחן, בקצב, ווטאבר) ולכן קל לנו להתחבר אליו מיידית, גם אם יש בו דברים אחרים שלא מוּכרים לנו.

אבל לשמוע רק דברים כאלה משאיר אותנו לנצח ב"קומפורט זון" ולא מאפשר לנו להרחיב את הטעם שלנו. אני בטוח ששניכם, בעבר, איתגרתם את עצמכם עם שירים, אמנים וז'אנרים שהיו רחוקים מאוד מטעמכם הרגיל, כדי לבדוק אם תוכלו למצוא דברים שתאהבו במקומות רחוקים מכם. אני בטוח שגם הצלחתם. אבל זה לא קל, וזה דורש האזנה מאומצת, לפחות קצת. זה דורש את המאמץ שבלצאת מה"קומפורט זון" של עצמך ולבדוק דברים שלא נוחים לך ב-30 השניות הראשונות.

אלוהים יודע שרוב מאזיני הפופ והרוק (שזה רובנו) נתקלים בקשיים בפעם הראשונה שהם מאזינים בקשב לפרי-ג'אז, או למוזיקה קלאסית, או למוזיקה קלאסית מודרנית (!), או לדאבסטפ, או ל-Drone, או למוזיקה אתיופית, או אפילו לאמנים שאנחנו אוהבים בעיבודים והפקה יוצאי דופן.

אני לא אומר שהאלבום החדש של רדיוהד ימצא חן בעיניכם אם תמשיכו להקשיב לו. תמיד ישנה האפשרות שהוא פשוט לא מהנה אתכם, וזה סבבה, לכל אחד יש טעם משלו. אבל לא על זה מדובר.

אני כבר לא יכול לספור את כמות האלבומים שהפכו לחלק מהותי מחיי כמאזין, ולא הייתי זוכה ליהנות מהם אלמלא הייתי מתעקש ומאזין להם *למרות* שהם לא מצאו חן בעיניי. לפעמים זה התברר כבזבוז זמן וגם ממנו למדתי, אבל פעמים רבות התברר שחוסר הנוחות היה חלק מהגילוי האישי של ארץ צליל נוספת, של גישה שלא הסתדרה עם מה שהכרתי קודם, או במילים אחרות – של מוזיקה חדשה באמת.

לכן, עד כמה שאני יכול אולי להבין את הנימוקים שלכם, אני לא יכול להסכים איתם. להגיע לנקודה שעליה אתם מדברים, זה מבחינתי להפסיק להתפתח ולהתבגר מוזיקלית. להכיר ב"מה שאני אוהב זה מה שאני אוהב" ולתחום את עצמך בגבולות המוכרים. וזה, בעיניי, הכי חבל בעולם.

מאת: C4

C4 — Sun, 20 Feb 2011 23:53:26 +0000

אני הייתי מנסח את זה קצת אחרת מרמי, אבל ככל שעובר הזמן גם לי נדמה שמה שאני אוהב בהאזנה ראשונה, זה גם מה שאני אוהב בהאזנה עשירית. זה תמיד מפתיע אותי מחדש, ותמיד אני חושד בעצמי כשאני לא אוהב שיר או אלבום שעל פניו אני אמור לאהוב (כי כולם אוהבים, כי זה הרכב שאני כן אוהב בד"כ וכו), אבל אני לא. יוצא שאני מאזין למוזיקה הרבה פעמים, בשביל לגלות שמה שאם נהניתי ממנה בהתחלה, אז אני נהנה ממנה גם עכשיו, ואם לא – אז לא.

אולי זו אשליה, אבל נדמה לי שמשהו באוזן, שלי לפחות, מתרגל

מאת: מתן, בזק בינלאומי

מתן, בזק בינלאומי — Sun, 20 Feb 2011 16:47:20 +0000

היי סופיה, את צודקת – טעות שלי, מתנצל על כך 🙂
ההודעה, אגב – תקפה בשמחה לכלל לקוחותינו הנתקלים בבעייה כלשהיא.

מתן, בזק בינלאומי

מאת: סופיה

סופיה — Sun, 20 Feb 2011 15:51:16 +0000

מה זה?? למה מתן הבזקן קורא לגיא פ-ט-ו-נ-י-ה?? מייקס מי וונדר…

מאת: מתן, בזק בינלאומי

מתן, בזק בינלאומי — Sun, 20 Feb 2011 14:36:38 +0000

היי פטוניה, שמי מתן ואני נציג הפועל ברשת מטעם בזק בינלאומי.
אכן היתה תקלת גלישה לשרתי גוגל ביום שישי, אך היא טופלה וכעת הכל אמור לעבוד באופן תקין. במידה ויש איזושהיא בעיה, את מוזמנת לשלוח לי שם משתמש, מס' טלפון ושעות נוחות לחזרה (בהן תהיי ליד המחשב) לכתובת online@bezeqint.net ואדאג שנציג יחזור אלייך.

מתן, בזק בינלאומי

מאת: מורן

מורן — Sun, 20 Feb 2011 09:56:05 +0000

אפרופו ג'ון ונדרסלייס – הנה שיר אהבה שלו לטייפ ערוצים.

מאת: גל

גל — Sat, 19 Feb 2011 23:33:16 +0000

גיא, אני לא יודע אם תסכים איתי או לא אבל אחרי כמה שמיעות של האלבום היפה הזה הגעתי למסקנה שהוא ממשיך מאיפה שpush pull revolving door מפסיק. מבחינתי השיר הזה הוא נקודת הפתיחה לאלבום. הם לקחו את הכמעט-התפרצות-ההר-געשית של ריבולבינג ובנו סביבה אלבום נפלא, חבל שנגמר כל-כך מהר.

מאת: עמיר/חובצי

עמיר/חובצי — Sat, 19 Feb 2011 22:37:13 +0000

יעל, זה חוקי לחלוטין.
נסי ותהני!

מאת: יניב יעקובוביץ

יניב יעקובוביץ — Sat, 19 Feb 2011 21:57:00 +0000

1. פרינס "עשה רדיוהד" כאן בסן פרנסיסקו – ביום רביעי הודיעו על ההופעה, ביום שישי נפתחה מכירת הכרטיסים וביום שני ההופעה.
6. הקליפ של הפו פייטרז הזכיר לי קליפים מהאייטיז. זה הזכיר לי סדרת פרסומות אייטיז שלינקד אין הוציאו השבוע
http://fedex.linkedincreatives.com/video/01/

מאת: צבי

צבי — Sat, 19 Feb 2011 20:44:51 +0000

לדעתי, יש עוד אלבום בדרך. משהו בסגנון המרווח הקצר בין קיד איי לאמניזיאק.
שימו לב למילות השיר האחרון – "if you think this is over then you're wrong".
אפשר לפסול את זה כאינטרפרטציית-יתר טיפוסית של מעריץ רדיוהד טיפוסי אבל, התקווה, הו, התקווה.

מאת: אורי קלר

אורי קלר — Sat, 19 Feb 2011 19:38:43 +0000

ממש נשבר הלב מ-LCD Soundsystem. למה להפרק כשאתם פשוט… כאלה טובים!
אבל אם כבר הופעה אחרונה אחרונה בטלוויזיה אי פעם, אז למה דווקא את I Can Change?? באמת ג'יימס, יכלת לתת קצת יותר בראש.. נגיד איזה Yeah.

מאת: סער

סער — Sat, 19 Feb 2011 17:24:29 +0000

היי גיא, ערב טוב!
אחלה פוסט כרגיל,
באופן פרדוקסלי לפוסט קצר יחיד התנסח לי רעיון מסויים שיכול להוציא עוד משהו מפוסטים ארוכים יותר.
מכיר את ה"מסומן בכוכבית" של ג'י מייל?
אז נגיד אם מספר 5 בפוסט כלשהו דורש ממך (דורש!) לשים אוזניות ולהנות מגרוב של מאן דהוא או אחר ומספר 6 הוא מאמר מעניין שדורש (שוב) שקט וריכוז בין אונות המוח (עם חלוקת הקשב שלי – טייס אני כבר לא אהיה…), בעל כורחך אתה מדלג במחשבה לחזור…
אכן, חתיכת נייר ועיפרון לא עולים הרבה אבל לעצלנים שביננו זה יכול לשדרג את החיים. פשוט לסמן V/X ליד סעיף שדילגנו ואח"כ לחזור עליו.

ולרמי, זאת רק המלצה… ועצה (בלי קשר בהכרח) – כל אדם בלי קשר לגיל, כסף בחשבון הבנק, מעמד חברתי, דת-גזע-מין-לאום – יכול לתרום לך משהו אם רק תהיה פתוח להקשיב

שבת שלום

מאת: דקלון

דקלון — Sat, 19 Feb 2011 17:13:18 +0000

בנוגע ל-15 יש את הספר הנהדר דודו גבע- פשר החיים שמסכם במלל ובעיקר בקומיקס את קורותיו של דודו גבע. מומלץ בחום. מומלץ גם לעלות פעם לרשת את "האביר זיק"- יצירת מופת בכל קנה מידה.
מסכים גם עם המגיב הראשןן- חייבים להוציא את כל ספריו שוב!

מאת: עומר

עומר — Sat, 19 Feb 2011 16:59:24 +0000

רמי- התנשאות לא אומרת שניצחתי.

מאת: משפחת אלייב

משפחת אלייב — Sat, 19 Feb 2011 16:54:37 +0000

כמה קישורים למי שרוצה לגלות קצת יותר את משפחת אלייב:

מייספייס (יש שם את האי.פי עם תמיר מוסקט) http://www.myspace.com/alaev

עמוד פייסבוק חדש- http://www.facebook.com/alaevgroove

סרטון מקול הקמפוס- http://www.youtube.com/watch?v=6hKLSYiIN-U

ההופעות בחודש הקרוב: רביעי הקרוב (23) בב"ש (מועדון החלוץ 33 בעיר העתיקה), אח"כ תאטרון האנסמבל הרצליה (5.3) ואז בפורים (19.3) בלבונטין שוב.

מאת: רמי

רמי — Sat, 19 Feb 2011 16:35:38 +0000

גיאחה, יש לך "טועת", כי זה עיניין אישי.

בגלל גילי, יש לי עליך הבדל של 30 שנות מוזיקה . ובתוכן אני מכיר לעומק של העומק של העומק, , אני מעריך, מאות דיסקים שלא שמעת (כולל רדיוהד, ולא כולל "אייל גולן", אם זה רומז משהו בחוגים מסויימים).

עם הזמן, מספיקות שניות לקלוט מה אוהבים, כולל מה שדורש האזנה.

כלומר, לוקח הבזק של שניה כדי לדעת אם כדאי להאזין למוזיקה מסויימת.

ככה זה אצלי.

מאת: אמיר

אמיר — Sat, 19 Feb 2011 14:24:29 +0000

רדיוהד צריכים להחליף מפיק.

השיתוף פועלה (הבאמת גדול) עם נג'יל גורדיך לא מצליח ליצר דברים חדשים באמת.

מאת: סופיה

סופיה — Sat, 19 Feb 2011 14:20:31 +0000

אפשר ועדיף לכבות את הרדיו ואולי גם את הראש ולהשאר עם ההד הבודד של רדיוהד שמהדהד בבטן ובלב הרבה אחרי שהמילים נגמרות. הריקוד של טום יורק בקליפ בא מאותו מקום שאפשר לקרוא לו אמת פנימית. אותי זה מפעים ומרגש כי זו הדרך היחידה להביע יצר אומנותי. אולי קצת חבל שיש ללהקה הזאת שם כ"כ מובנה. ולכל מי שטוען שזה רק טום יורק, אנא הקשיבו לעולמות המופלאים שיוצרים ג'וני ופיליפ למשל, אנא צפו באומנות של החבר השישי בלהקה והבינו שאין דבר כזה. אם זה היה רק עולמו של טום, זה לא היה יוצא החוצה בכזה יופי, כי כל עולם מושפע מאלף גורמים. תודה רדיוהד.

מאת: יעל ר.

יעל ר. — Sat, 19 Feb 2011 13:02:24 +0000

באשר ל-18, בישראל אתה בעיקר נאלץ לשמוע מוזיקה נוראית בעל כורחך מהנייד של שכנך לספסל האוטובוס שהחליט לחסוך על אוזניות. לו רק היה זה חוקי לתת מכת חשמל לכל אדם שכזה.

מאת: בן

בן — Sat, 19 Feb 2011 12:08:59 +0000

ולא בנושא רדיוהד –

6. קליפ אדיר, אבל אותי יותר הפתיע השיר, שדי שונה למה שאני זוכר מהפייטרים מלפני שהפסקתי לעקוב אחריה. מזכיר לי מאוד את קווינס אוף דה סטון אייג'.

16. האלבום מצוין. מישהו יודע אם מוציאים גם הארד קופי?

מאת: רז

רז — Sat, 19 Feb 2011 11:08:55 +0000

עכשיו, אחרי שכבר עברתי כמה וכמה האזנות, ניתן לומר בפה מלא: לא אהבתי את האלבום הזה. מעבר לנוכחות הכמעט ולא קיימת של חברי הלהקה (בולטים בהיעדרם: קולות הרקע של אד אובראיין), האלבום נשמע כמו מיקסים שונים לאותו שיר – סאונד אחיד מדי, אלקטרוני מדי ומנוכר מדי. זה כמו סינדרום spinning plates – שירים יפים שנקברו תחת עומס של ביטים, לופים ושאר מרעין בישין. השיר הפותח, למשל, יכול היה להוות מבחינתי יצירת מופת אלמלא המקצב המעצבן שמשתלט עליו ומסתיר את כל היופי שיש מאחוריו.

לא נותר לי אלא לחכות לגרסאות הלייב כדי שימתיקו עבורי את הגלולה.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 19 Feb 2011 10:59:34 +0000

רמי – אתה סתם מפסיד, חבל.

יוני – מהפול לא התעלמתי. הבאזקוקס לא כל כך מעניינים אותי. עניין של טעם.

מאת: יוני

יוני — Sat, 19 Feb 2011 10:36:21 +0000

האלבום של רדיוהד בינוני ולא ממש מתרומם. באסה..

וגיאחה- למה אתה מתעלם בהפגנתיות מלהקות בריטיות כמו הפול והבאזזקוקס?

מאת: רמי

רמי — Sat, 19 Feb 2011 06:53:23 +0000

אני תוך שניות יודע אם אני אוהב או לא את החדש של רדיוהד, או כל דבר אחר.

הקטע של "מטיבי לכת" , לשמוע שוב ושוב עד שיכנס בכוח, כי יש שם משהו וחייבים למצוא, כבר לא עובד עלי. אולי עיניין של גיל. עברתי את זה.

מאת: אייל מרדיו פרימיום להמונים

אייל מרדיו פרימיום להמונים — Sat, 19 Feb 2011 04:41:00 +0000

אני שומע את האלבום של רדיוהאד בלופ, ועוד לא נמאס לי. הוא משתפר מהאזנה להאזנה, ואני בכלל לא אהבתי אותם במיוחד עד היום. גם אני, כמו רבבים וטובים, נדלקתי באזנה הראשונה מהשירים שהבאת, אבל אח"כ האחרים יותר מרשימים- שיר הפתיחה Bloom שנשמע כמו רופוס ויינרייט, שיר הסיום Seperator, מאד יפה.

מאת: ניר

ניר — Sat, 19 Feb 2011 00:10:33 +0000

עבדו עלינו, הבטיחו לנו אלבום חדש של רדיוהד וקיבלנו במקום אלבום של תום יורק.
האלבום הזה נשמע כמו המשך ישיר לאירייז'ר המצוין של תום, הרבה יותר מאשר אלבום של הלהקה. כמוך, גם אני מאוד אהבתי את ליטל ביי ליטל ואת קודקס, ובכלל- משמיעה לשמיעה אני התחושה רק משתפרת לגבי האלבום