תגובות לפוסט: עונג שבת: ללעוס, ללעוס, ללעוס!

מאת: SF

SF — Sun, 26 Dec 2010 04:39:01 +0000

Radiohead Rocks

מאת: גיאחה

גיאחה — Tue, 21 Dec 2010 10:05:30 +0000

התרגום של "שלושה בסירה אחת" שקראתי הוא של אהרון בר, מ-1985.

מאת: פשוט יעל

פשוט יעל — Tue, 21 Dec 2010 10:00:46 +0000

תרגום! אחת הסוגיות האהובות עליי. [זהירות, מגילה לפניך!] גם אני מחבבת מאוד את התרגום של יאיר בורלא, וגם כאן מאוד יכול להיות שהסיבה היא שהוא התרגום שהכרתי בילדותי (ואגב, למרות שאני מחבבת מאוד עברית ארכאית ונהנית לקרוא בה, לא תמיד זה מה שעושה טוב לתרגום, ור' למשל 'לוליטה' בתרגום ורהפטיג לעומת שטיינהרט). אחת הבעיות של בורלא היא שהוא קיצץ חלקים גדולים מהמקור - כולל פרקים שלמים, אם זכרוני אינו מטעני - ולמרות שכשקראתי את הספר באנגלית יכלתי להזדהות עם ההחלטה הזו, כי הקטעים האלה אכן משעממים יחסית (הם ברובם השתפכויות מתפייטות בלתי-מצחיקות בעליל), זה עדיין לא משהו שנחשב בסדר בתרגום כיום, לפחות לא בלי ציון מפורש שמדובר בתרגום מקוצר. הבעיה עם התרגום של דני קרמן, שממנו אני מניחה שמצטט גיאחה (האמנם כך הוא? אני לא מכירה מספיק את מגוון התרגומים לספר הזה), היא שהוא תרגום מוער. למה זו בעיה, אתם שואלים, הרי תרגום מוער זה דבר נפלא? ובכן, הבעיה היא שכשהתרגום מוער, המתרגם לא תמיד צריך להכריע בתרגום - כלומר, אם יש משהו שאתה מתלבט בו, תמיד אפשר להוסיף הערת שוליים ולומר 'באנגלית נאמר כך-וכך, וזה מצחיק כי... והמתרגמים הקודמים תרגמו את זה בצורות אל"ף בי"ת וגימ"ל'. קרמן עושה את זה בכמה וכמה מקומות, ולאנשים שמתעניינים התרגום כמוני זה מגניב, אבל מבחינת התוצאה בטקסט עצמו זה לפעמים בעייתי. וכך, למשל, בקטע המקסים על ההיפוכונדריה של ג'רום שמזהה בעצמו את כל המחלות שבספר מלבד אחת, קרמן יכול לתרגם את השם האמיתי של Housemaid's Knee מילולית מאנגלית - הוא כותב 'ברך של עקרת בית' או משהו כזה כמדומני, שזה לא שם אמיתי של מחלה בעברית - ובהערת שוליים להסביר שזה מצחיק כי הדמות היא דנדי ויקטוריאני שכמובן שלא יעבוד על הברכיים כמו משרתת, ושהמתרגם הראשון כתב משהו כמו 'מחלה נושנה של השוקיים' (אני לא זוכרת במדויק את כל הדברים האלה ועל כן אלה רק פרפראזות, עמכם הסליחה), ושבורלא כתב 'עווית הרחם' (את זה אני כן זוכרת במדויק, כי כאמור התרגום הזה הוא זה שהכרתי לפני שנים ואני מחבבת אותו), וכו'. וכל קורא יכול להביט בהערת השוליים ולהחכים ולהחליט מה מצחיק אותו יותר. אותו דבר, אגב, גם עם התרגום המוער של יאיר פרקש להאקלברי פין - זה תרגום נפלא, ויצירתי להפליא (בעיקר בכל הנוגע לייצוג הדיאלקטים והסוציולקטים השונים של השפה בספר, שזו משימה קשה להפליא), ומומלץ מאוד, אבל העובדה שהוא מוער נותנת לו חופש מהכרעה בכל מיני נקודות. הרי ברור לחלוטין שהוא לא היה מרשה לעצמו לכתוב משהו כמו 'כלב החתולים שְׁלי' למשל, לולא יכל להסביר בהערה שבמקור נכתב Dog my cats, וש-dog זה שיכול אותיות של God, ולספק שתי אופציות נוספות לתרגום (אחת במשלב גבוה - משהו כמו 'חי נפשי', נדמה לי - ואחת במשלב דיבורי יותר, 'שאני ימות'). ואחרי כל המגילה הזו, אני חוששת שקצת סטיתי מהנושא, במיוחד מכיוון שאני לא יודעת על איזה תרגום גיאחה בכלל דיבר כאן. אבל כשמדברים על תרגום אני נוטה לקפוץ ולהתחיל לקשקש. אגב, גיאחה, אני ממליצה בחום לקרוא את הספר באנגלית. יש שם קטעים (ובראשם סצנת האריזה לקראת הטיול) שלא משנה כמה פעמים אני קוראת אותם, אני מתפקעת מצחוק בכל רם בכל פעם מחדש.

מאת: גיאחה

גיאחה — Mon, 20 Dec 2010 21:30:02 +0000

תמר – כמו בביצועים שונים לאותו השיר, חוששני שאהבתם של רוב הקוראים נתונה פשוט לביצוע הראשון ששמעו, או במקרה הזה לתרגום הראשון שקראו לאותה היצירה.
אני מבין את אהבתך לתרגום הארכאי יותר (אני חולק את האהבה הזו במקרה של פו הדב), אבל אני חייב לציין שנהניתי מאוד מהתרגום שקראתי אני. הוא היה קולח והצליח להעביר את רוב הבדיחות בצורה טבעית (לא השוויתי למקור, אבל קל לזהות כשקצב של בדיחה מתקלקל בתרגום).

מאת: תמר

תמר — Mon, 20 Dec 2010 21:12:46 +0000

אבוי, גיאחה! לא רק שקראת את שלושה בסירה אחת בגיל מאוחר להביש (אם כי מוטב מאוחר מאשר לעולם לא), גם קראת אותו בתרגום הפחות מוצלח! א ברוך צו מיר.
בתור פנאטית של תרגומים (רצוי לעברית ארכאית ככל האפשר), הרשה לילהמליץ על התרגום הנהדר של יאיר בורלא. קצת ישן, אבל ניתן למצאו בחנויות ספרים מסוימות (תחת ספרי ילדים ונוער, משום מה).
הנה הציטוט שכתבת מתוך התרגום של בורלא:
"תמיד נדמה לי, כי עובד אני יותר משאני צריך לעבוד לפי הדין. אין זאת אומרת, כי יש בליבי דבר כנגד העבודה. לא ולא. ועוד הפעם לא. אני אוהב את העבודה אהבה גדולה. אני ממש מעריץ אותה. אני מסוגל לשבת ולהתבונן בה שעות על שעות…."
ועוד אחד שאני אוהבת במיוחד:
"אולם, אין לך שמחה בעולם, שאין בה שמץ של צער, כפי שאמר אותו איש, שחותנתו מתה והוא נתבע לשלם דמי קבורה".
(ואני אפסיק כאן, אחרת אמשיך ואצטט את כל הספר, ובסוף אקדיש כמה שורות כדי לנזוף באותם מגיבים שחושבים שרדיו הר הצופים הוא לא נכס תרבותי מספיק חשוב. נו נו נו.)

מאת: אבישי

אבישי — Mon, 20 Dec 2010 12:37:33 +0000

שמעתי עכשיו את היסטורי מפה דרך shuffler
מוזר ומעניין

מאת: יניב דיין

יניב דיין — Sun, 19 Dec 2010 13:48:39 +0000

#7 – אי אפשר לסמוך גם על יוני בלוך: הלחן של "מכיר אותו" זה נופל יפה על הלחן של הפיקסיז -וור איז מי מינד… הוא אפילו לא טרח לשנות את הסולם…

מאת: musag

musag — Sat, 18 Dec 2010 23:11:07 +0000

בעז – לך לראות גם את ההרצאות המיתולוגיות שלו באתר של ted

מאת: בעז

בעז — Sat, 18 Dec 2010 17:47:51 +0000

וממעבר ראשון, יהיו עוד, ה post הכי מדהים הוא הסרטון על החינוך.
ב 10 דקות מסבירים what went wrong במערכת החינוך בכל העולם המערבי, ולא רק/

ב"חומה" אמרו את זה כבר קודם…

מאת: סימבה

סימבה — Sat, 18 Dec 2010 17:31:21 +0000

בקשר ל-14,
ממליצה בחום לנסות, יוצא שילוב מאוד מאוד מעניין שנותן לשירים במה קצת אחרת מהמקורית.

מאת: steven

steven — Sat, 18 Dec 2010 14:42:32 +0000

You can listen to 01-10 album on Grooveshark:
http://listen.grooveshark.com/playlist/Radiohead+01+And+10/41072275

מאת: נימן

נימן — Sat, 18 Dec 2010 13:35:23 +0000

מותר להגיב בקשר לסגירת רדיו הר הצופים? אני מבין שהסגירה עצובה וכו' (סופים תמיד עצובים). וראוי להילחם נגדה, בעיקר אם אתם ממאזיני התחנה. אבל לא צריך לנפח את זה לקני מידה אפוקליפטיים של סוף התרבות כפי שאנו מכירים אותה. בסה"כ כמות התרבות האלטרנטיבית הארץ, הרבה בגלל האינטרנט והתפתחות הטכנולוגיה, היא עצומה. פעם התלוננתי שאין לי דברים מעניינים לצרוך. כיום אני מתלונן שאין לי זמן לצרוך את כל הדברים המעניינים שאנשים עושים.

וכדי שלא תצא לי תגובה שלילית כל כך: יאיאיאיאיאיאיאיאיאיאאיייי! עין הדג נפתח שוב! ויש סיכומי סוף השנה של הקצה! החיים יפים :]

מאת: עמיחי המתנחל\משתעמם בקלות\nin100

עמיחי המתנחל\משתעמם בקלות\nin100 — Sat, 18 Dec 2010 12:27:26 +0000

אפרפו a perfect circle….אחרי שנים של הפסקה הם התאחדו לאחרונה לסיבוב הופעות שכולו סולד-אוט.יש גם דיבורים על חומר חדש.

אני היחיד או ש2010 היא בלי ספק השנה שההייפ באתרי המוזיקה קבר את המוזיקה?
אלבום היפ-הופ בינוני זוכה במקום ראשון בכל אתר\בלוג שני?!
ואם כבר היפ-הופ,ביג-בוי עשה עבודה הרבה יותר טובה וגם לו לא מגיע מקום ראשון.

תשכחו מזה,לא השנה,ולא באף שנה,יצאו 50 אלבומים שווים.לצערי 50 אגורות בודדות לא מסתכמות לשקל אחד.
במקום זה הייתי מסתפק ב-10 אלבומים ששווים האזנה,ולך תבין עכשיו עם כל ההייפ והאלבומים המיותרים…

מה שכן,אני רוצה לנצל את הבמה הזו ולהודת ל das racist על Shut Up, Dude האלבום הכי כיפי ששמעתי השנה וגם מועמד למקום ראשון בתואר אלבום הגאנג'ה האולטימטיבי.
( Sit Down, Man גם לא רע בכלל)

מאת: רונרון עכברון

רונרון עכברון — Sat, 18 Dec 2010 09:57:50 +0000

דון דן ויליאט, הלא הוא קפטן ביפהארט מת אתמול בגיל 69.
תהה נשמתו מופרעת, משוגעת ויצירתית במקום טוב יותר.

מאת: יוני

יוני — Sat, 18 Dec 2010 09:25:17 +0000

מישהו בכלל הקשיב לרדיו הר הצופים?
כשאני למדתי שם בקושי ידעתי מהקיום של התחנה ואני לא זוכר אף אחד מהחברים שלי שהקשיב לה. נראה לי שהסיבה העיקרית למאבק נגד הסגירה היא המגניבות, הרי יש משהו נורא מגניב בלצאת נגד הממסד שרוצה לסגור תחנת רדיו של סטודנטים.
אבל אולי זה רק אני.

מאת: דוויק

דוויק — Sat, 18 Dec 2010 09:02:45 +0000

שמע, לגבי הדג נחש – מדובר באלבום שהוא יצירת מופת. לא פחות. ים להיטים, מוסיקה מעולה, חדשני לגבי כל מה שהם עשו עם עצמם ומדויק.
אז די להיות PLAYA HATER 🙂

מאת: רועי

רועי — Sat, 18 Dec 2010 08:00:50 +0000

happy -> happiness -> animal welfare -> adolf hitler
טוב מאוד!

מאת: מקס צ'פלין

מקס צ'פלין — Sat, 18 Dec 2010 06:50:43 +0000

בקשר ל-16 – גימיקים יכולים ללכת ביחד עם שירים טובים, ע"ע ארקייד פייר.

מאת: ל.פ

ל.פ — Sat, 18 Dec 2010 06:45:59 +0000

אייטם 31
באמת משעמם לאנשים, ואין הכוונה לטוקבקיסטים.

מאת: צ'וקה

צ'וקה — Sat, 18 Dec 2010 03:08:54 +0000

יופי של עונג
ותודה לרועי רוטמן על ההאשטאג #firstlistening. זה היה כיף

מאת: עידו (איש קריות)

עידו (איש קריות) — Sat, 18 Dec 2010 00:56:53 +0000

אחלה אחלה עונג, במיוחד שיר הסיום (שיר תענוג, אני תמיד צריך להזכיר לעצמי כמה אני אוהב את the verve).

בקשר לאייטם 22 – אני אנצל את האהדה לסטוארט כדי לפרסם לינק ששקלתי אם לשלוח לפה או ובסוף ויתרתי עליו. השבוע סטוארט התרכז (ורתח מזעם) בעיקר סביב נושא אחד – הצעת חוק של המפלגה הדמוקרטית לפיה ימוסדו כספים ממשלתיים שיועברו לטיפול רפואי לאלו שנחלצו ראשונים לגראונד זירו בניו יורק ב9/11.

על פניו הצעה חשובה שאין סיבה שלא תאושר בבית המחוקקים, אלא שהרפובליקנים, במה שמתגלה כצעד הכי שפל שלהם, חסמו את ההצעה וסירבו להצביע בעדה כחלק מהחלטה שלא לאפשר למושב הסנאט הנוכחי לסיים את השנה עם הצעות של המפלגה הדמוקרטית שעברו. הם כל כך התאמצו שלא להעביר את החוק עד ששלשום נציגים מהמפלגה עשו להצעה פילובסטר.

סטוארט, זועם מכך שלמישהו יש את החוצפה למנוע מאותם שוטרים, כבאים ועובדי קבלן טיפולים רפואיים, ועוד יותר זועם מכך שרשתות החדשות הלאומיות בכלל לא דיווחו על הנושא, לקח ארבעה עובדים, כאשר כל אחד מהם בעיצומם של טיפולים רפואיים, ופשוט ישב איתם לשיחה כנה בתוכנית. ללא צל של ספק, אחד הקטעים החשובים והטובים של סטוארט מהשנה האחרונה.

http://www.thedailyshow.com/watch/thu-december-16-2010/9-11-first-responders-react-to-the-senate-filibuster