4 בספטמבר 2010

עונג שבת: נבלה צפון אמריקאית

"אנחנו כבר לא בתיכון. אנחנו כבר לא צריכים להגדיר את עצמנו לפי הקבוצה שאנחנו שייכים לה. אפשר לאהוב מה שרוצים בלי להתבייש. אפשר לשמוע מוזיקה בלי להתייחס להשלכות התרבותיות שלה. אפשר ללכת לבלות איפה שמתאים לנו. אפשר להגדיר את עצמנו לפי מי שאנחנו. וזה בסדר. תמיד יהיו לנו הסחים וההיפסטרים לצחוק עליהם תוך כדי"נועה ליברמן פלשקס. עוד בעניין הזה באייטם על היפסטרים בהמשך העונג.

אנשים שצריכים לבדוק מייל:
הזוכים בדיסק החדש של ירונה כספי: עידו וליאור. תתחדשו!


    I eat because I'm unhappy, and I'm unhappy because I eat

  1. מהפעם הראשונה ששמעתי את Baby Huey*, לפני כמעט עשור, ידעתי שאני אוהב אותו. החיספוס והילדותיות שבקול שלו, העיבודים, הסאונד – הכל שם פשוט נפלא. בייבי יואי, שנולד כג'יימס ריימי, מת ב-1970 בגיל 26 מהתקף לב (הוא היה שמן. מאוד), והשאיר אחריו אלבום אחד ויחיד בלבד, עם שמונה שירים – אבל כל שיר בונון. הגירסה המונומנטלית שלו ל-"A change is gonna come" פתחה את העונג לפני כשנתיים, ועכשיו נתקלתי ב-"Hard times" וכבר שבוע שאני טוחן אותו, מכניס אותו לתכניות רדיו (יום ראשון ב-14:00 בתדר!), ומזמם אותו לעצמי. לא סתם נחשב האלבום הזה של יואי לאחד האלבומים המשפיעים ביותר על לידתו של ההיפ-הופ, כמעט עשור מאוחר יותר. הגרוב של התופים, חטיבת הקצב הקשה והפ'אנקית, ההוקים החוזרים והסאונד הכללי משכו מפיקי היפ-הופ רבים לסמפל אותם, ובכך להנציח את האלבום האדיר הזה, שאחרת היה עשוי להישכח לעד. איזה כיף למצוא אוצרות מהעבר. יש תחושה שהם לעולם לא ייגמרו. והנה משהו משמח בטירוף שגיליתי תוך כדי שכתבתי את האייטם הזה: ג'ון לג'נד והרוטס (!) יוציאו באוקטובר אלבום חדש של קאברים לשירים מתקופת מהפכת זכויות האזרח בארה"ב, והשיר הזה גם כן יבוצע. נהדר! [מפ3]
  2. העונה האהובה עליי בשנה הגיעה – אל תהיו מצחיקים, כמה טיפות זה עדיין לא סתיו – עונת אינדינגב! והנה כבר מטפטפות החדשות הראשונות והמשמחות במיוחד: אינדינגב 2010 יימשך השנה שלושה ימים במקום יומיים, בתאריכים 7-8-9.10, כלומר חמישישבת. הידד! כרטיסים לשלושת הימים כבר מוצעים למכירה ב-150 ש"ח – שימו לב, לא יימכרו כרטיסים בפסטיבל עצמו, אלא אך ורק בהזמנה מוקדמת. פרטים נוספים, כמו הליינאפ המלא ושאר הפתעות, יתפרסמו בימים הקרובים. בינתיים, אותי מדהים לראות כמה מהר נחטפים הכרטיסים האלה עוד לפני שבכלל פורסם מי מופיע. אני מת על אינדינגב מכל כך הרבה סיבות, ואחת מהן היא שהוא הפך לאירוע שאנשים יודעים בוודאות שיהיה בו כיף, וקונים כרטיסים בלי לדעת בכלל את הליינאפ. זה אדיר בעיניי. וגילוי נאות: מתוקף היותי חבר טוב של מתן נויפלד, האיש העיקרי מאחורי הליינאפ והפסטיבל, אני מעורב השנה בהתרחשות, בעיקר בתחום אתר האינטרנט. זה לא אומר שאני מקבל מהם כסף ומפרסם אותם תמורת בצע כסף (לא שיש בזה משהו רע). כתמיד, אני כותב כאן על דברים שאני אוהב ונלהב מהם, ואינדינגב – כמו שיודע כל מי שקורא כאן בעונג בשנים האחרונות – הוא אחד מהם. ניפגש שם! [עברית, אירוע בפייסבוק]
  3. אני ממש שמח וגאה להזמין אתכם לבקר באתר החדש של זמרת ואישה שאני אוהב במיוחד, עינב ג'קסון כהן. השמחה כפולה: גם כי סוף סוף לעינב יש אתר, והיא גם נותנת בו את "לא כוחות", שיר חדש ויפהפה מאלבום הבכורה שלה שיוצא בקרוב; וגם כי אני אחראי על העיצוב של האתר, שאני מבסוט ממנו מאוד. כך שאני מאוד לא אובייקטיבי, אבל כן מאוד שמח. אנג'וי. אם אתם צריכים בנייה ועיצוב של אתר או בלוג – דברו איתי. [עברית]
  4. וואו, כמה שאני נהניתי בהופעה של LCD Soundsystem ביום שלישי! ציפיתי ליהנות, כמובן, הגעתי מלא אנרגיות וציפייה, אפילו – וזה נהיה נדיר במחוזותינו אחרי כל כך הרבה הופעות בשנה ומשהו האחרונות – התרגשות. כשהגעתי, כמה שירים לתוך הסט של The Drums, המקום נראה חצי ריק. זה לא השתנה בהרבה במהלך הערב. אין לי מושג כמה אנשים נכנסים לביתן 1 של גני התערוכה, אבל אפשר לומר די בוודאות ש-40% ממנו היו ריקים, וגם בשורות הראשונות היה נעים ומרווח מספיק כדי לרקוד בלי שהראש שלך יהיה תחוב בין שחי לשחי. שזה אחלה, בשבילי, כי אם כבר באים לראות הופעה מרקידה אז עדיף שיהיה איפה לרקוד. הדראמז היו משעממים למדי, אבל לפחות משעשעים מאוד – לא בטוח אם בכוונה. הסולן שלהם הפגין כמה מריקודי הבמה המצחיקים ביותר שראיתי, ואחד משני הגיטריסטים חיזק אותו עם תנועות ידיים גדולות מהחיים. אם כבר שעמום, לפחות שיעלה חיוך. פגשתי לא מעט חברים בקהל ששאלו אותי בעיניים נוצצות אם אני מתכוון להישאר ל-PiL, ונאלצתי לאכזב את רובם. אין לי שום דבר נגד הלהקה, רק כבוד, אבל הם אף פעם לא היו חלק מההיסטוריה האישית שלי, אין לי קשרים רגשיים אליהם. נשארתי לאיזה 3-4 שירים, היה נחמד, אבל היה גם מאוחר מאוד (ובעצם, למה לא להעלות את הדראמז בשבע, ולא בתשע? אמצע השבוע, חברים). אבל למי אכפת מכל הלהקות האלו שמסביב, אנחנו הגענו כדי לקבל את ג'יימס מרפי וחבורתו העליזה, וקיבלנו מעל ומעבר. הסאונד היה טוב (יחסית לגני התערוכה), הקהל היה נלהב, והאנשים על הבמה הראו לנו איך הם מצליחים להעביר את תוצרי המעבדה המזוקקים שלהם לבמה, בלי לשפוך אף מבחנה. להיפך, כמה מהשירים התפוצצו על הבמה טוב יותר מעל כל רחבה. מרפי הוא די-ג'יי, והוא יודע לבנות סט, והסטליסט היה נהדר במיוחד, וטס במהירות האור. וכמו שכתב ידידי יונתן קוטנר, חצי השעה האחרונה הייתה "אקסטזה של רגש. מוזיקת הריקודים הכי לא צינית שיש". רצף מדהים של "Yeah", ירידה קצרצרה למחיאות כפיים, ואז חזרה עם "Someone great", השיר האהוב עליי של LCDSS בביצוע יפהפה ומרגש, ואז "Losing my edge" וסיום מפואר עם "New York, I love you", מעורבב עם "Empire state of mind" הנהדר בפני עצמו של ג'יי-זי ואלישה קיז. איך כתבו לפניי? "לרקוד עם דמעות בעיניים". הגדוּלה של LCDSS, מעבר למיומנות הטכנית שלהם, מעבר לדרך בה הם מייבאים את הידע המוזיקלי העצום שלהם לתוך המוזיקה שלהם (שהיא חגיגה של מחוות מצד חולה מוזיקה מלא תשוקה), מעבר לכך שהם מזיזים לך ת'תחת – היא שיש לב בתוך המחשב הזה, יש נשמה במכונה. אמת, הם לא היחידים שעושים את זה, אבל הם בהחלט מהטובים שבטובים. וביום שלישי בלילה, למשך שעה ומשהו, ובמיוחד בחצי השעה האחרונה, הם היו הכי טובים בעולם. מיד אחרי ההופעה שלהם פגשתי בביתן חברה, ששאלה אותי "נו? הרגליים כואבות, הגרון צרוד והלב שמח?" – היא לא הייתה יכולה לקלוע יותר. [עוד ביקורות: עמית קלינג מכתיר בביקורת מעולה במיוחד את ההופעה הכי טובה של חייו (וואו!), ליאור ניב אומר במאקו בדיוק את אותם הדברים אבל הרבה, הרבה פחות טוב, עינב שיף בוואלה, סער גמזו בעכבר העיר אונליין, עידו כהן שעמד 30 ס"מ לפניי פרסם וידאו של "Tribulations"]
  5. ראיון נפלא ב-Quietus עם ג'יימס מרפי מ-LCD Soundsystem על העתיד (והסוף?) של לס"ד מערכות שמע (תודה ליעל רגב על התרגום הנפלא הזה), על הפעם בה הוא הוזמן לכתוב בסיינפלד, על ארקייד פייר ועוד. [אנגלית]
  6. והראיון המעניין-באמת היחיד שקראתי בארץ טרום ההופעות האלו היה המפגש של אבי פיטשון (פיטשון! תנו לנו עוד ממנו!) עם ג'וני ליידון בלונדון. ככה כותבים כתבה מגזינית. תענוג לקרוא. [עברית]
  7. עינב ג'קסון כהן, שילה פרבר ומאיה בלזיצמן הופיעו ביחד בעונגפסט, ועינב הספיקה כבר להעלות שני יוטיובים מההופעה, אחד של "אסור זה אסור" הנהדר של שילה, והשני של "לא כוחות" עוצר הנשימה של עינב, בביצועים משותפים נפלאים בעיניי. [טיובז]
  8. השבוע פרסמתי את המיקסטייפ השלישי שלי בסדרת Monsterism בבלוג המיקסטייפס המדהים של יקירי מורפלקסיס, ואני אישית מרוצה ממנו יותר משני המיקסטייפס הקודמים שלי בסדרה הזו. הפעם תמצאו שם, בין היתר, את גסלאמפ קילר (שיופיע כאן ב-16.9 יחד עם גונג'סופי!), את דוריאן קונספט, Can, The Books, Baths ועוד דברים טובים. קצר, ואני מקווה שגם לעניין. [מפ3, זיפ]
  9. [תודה לאביטל] היפסטר היטלר. הקומיקס הכי מצחיק של השעה הקרובה. [אנגלית]
  10. [ויה ויה] שמתמצת: "בודפשט, 1900-1990. מצבור מונומנטלי של 4,973 תמונות חובבים, כולן ניתנות לשימוש ברישיון קרייאטיב קומונס ומוצגות בסדר כרונולוגי. הממשק הנוח יוצר חוויה ארכיונית ייחודית". תענוג. [אנגלית]
  11. בגרדיאן מנסים לברר מה קורה כשלהקה מתפרקת – מבחינת המאזינים, מבחינת חברי הלהקה; האם כדאי ללהקות להתפרק אחרי פרק זמן מסוים; ולמה כיום פירוק להקה הוא כזה עניין גדול עבור המעריצים והתקשורת, ביחס לפעם. [עברית]
  12. 31 באוגוסט היה יום הבלוג ואני הייתי כל כך עסוק, לעזאזל, שלא הספקתי לכתוב פה את הפוסט שרציתי (5 בלוגים ישראליים שאני אוהב במיוחד). אולי עוד אכתוב אותו בקרוב, בלי קשר ליום הבלוג. קסטה ניצלה את היום כדי להמליץ על זכרונות מעוצבים מחדש המעולה של גבי טרטקובסקי (המעולה אף הוא), שחזר לאחרונה לפעולה. וכאילו כדי להוכיח את דבריה, כותב טרטקובסקי פוסט נפלא על אוספי נענע דיסק, אולי סדרת האוספים הישראלית המקורית היחידה שהצליחה ממש לייצר קו קבוע של טעם וחדשנות (לי יש בבית את שני האחרונים, והרביעי הוא אוסף שאני חוזר אליו שוב ושוב). [עברית]
  13. [תודה למקס] אפרופו הפסקול של Inception, שהאט דגימות מהשיר של אדית פיאף כדי ליצור אפוסים מוזיקלים קולנועיים ודרמטיים, מוזיקאי עצמאי אחד לקח שיר של ג'סטין ביבר, זאטוט הפלא המשונה הזה שהפך איכשהו לדבר הכי חם בעולם, והאט אותו ב-800%. התוצאה, שנמשכת 35 דקות, היא מלכותית, סיגור-רוסית, אמביינטית ומהפנטת. כה נפלא. (בתגובה, מישהו לקח את כל האלבום האהוב עליי של סיגור רוס ודחס אותו ב-800% מהר יותר, כדי לבדוק אם יצא לו שיר של ג'סטין ביבר. לא יצא, אבל יצא קלאסיקל חמוד). מה שכן מעניין כאן הוא שלדעתי הניסוי הנהדר הזה שהפך ללהיט ויראלי ייתן דחיפה חזקה מאוד לסאונדקלאוד, האתר שמארח אותו. [סאונדקלאוד]

  14. רוצו לראות

  15. אוקיי, תקשיבו לי, זה חשוב: סגרו את כל מה שרץ לכם על המחשב, ואת כל הלשוניות שפתחתם בדפדפן. פתחו את הכרום ולחצו על הלינק ל-"The wilderness downtown", יצירת האמנות הדיגיטלית המדהימה הזו שגוגל יצרה עבור ארקייד פייר. ה"קליפ" הזה משתמש בדפדפן שלכם כחלק מהקליפ עצמו, ולא מתרחש בתוך קוביית וידאו אלא בדסקטופ שלכם. זה נפלא, וברגעיו הטובים ביותר זה גם מרגש. רק התאזרו בסבלנות: מדובר במשהו שנטען לאט ודורש הרבה משאבי CPU, אז אל תיבהלו אם כמה דברים ייתקעו בדרך. [איך קוראים לזה?]
  16. איתמר ציגלר הנהדר, שחבר גם בפינק נויז, מוציא אלבום סולו שני ויפה ועל הדרך מתארח אצל ערן ועידית ב"אוכל זה טעים" (עם מתכון מעורר תיאבון לדניס אפוי ועגבניות ממולאות) ועונה על השאלון של סיני גז. [עברית]
  17. זה היה שבוע מעולה לקליפים ישראליים חדשים, ואפרופו הדיון על ערוץ 24 שהוצת מחדש בכנס המוזיקה של הייניקן (ונכבה בכיבוי צופי עליז כאן, מבחינתי), הנה אני הופך לרגע לערוץ מוזיקה אמיתי, עם קליפים ישראליים ממש טובים, שכנראה לא תראו בטלוויזיה: בני בשן מארח את בום פם ואורחת משמחת בקליפ לשיר המשותף החדש שלהם, "מיכל", קליפ פשוט ומקסים שגרם לי לחייך במשך 3:11. ואונילי (שיחד עם בי"ס קרעה לגזרים את רוטשילד 12 בעונגפסט) קובעת סטנדרט חדש של טירוף בעולם הקליפים הישראלי, עם "You want it, I want it", שקורץ לא מעט ל-"Smack my bitch up" בלילה של הוללות פרועה, רק שהפעם הגיבורים הם דמויות מוכרות לנו ממדפי הסופר: התינוק של במבה, הבחור מרסק העגבניות, תפוזינה ובזוקה ג'ו (גם עלמה קופצת לבקר). משחק נהדר, עריכה מצוינת, ושוט סיום גדול. בלקן ביט בוקס צילמו קליפ ל-"Dancing with the moon" בגירסה חדשה, שהוקלטה לייב בציומים של הקליפ (בבימויה של בילי לוי. קובי פלשמן אחראי כאן לצילומים, וגם לקליפ של אונילי). ישראלה טל ביימה כפרויקט גמר בבצלאל קליפ ל-"I can see the stars" של גבע אלון. גם טל גולדברג האנונימי פרסם קליפ מתוק ל"אני עוד אעשה ממך גיטריסט", שיר קומי עם קליפ טוב לב. [טיוב]
  18. לשם טוב לוי הנפלא יש אלבום חדש יחד עם האנסמבל שלו, ובוואלה נותנים את כל האלבום להאזנה. איזה כיף, ואיזה יופי שזה מתחיל להיות סטנדרט בארץ, האזנה מלאה לאלבומים חדשים. אין סיבה שלא. [עברית]
  19. [תודה לערן שחוגג בארה"ב] מישהו חרוץ ונבון העלה ל-iCast את כל 60 הפרקים של מסע הקסם המסתורי, סדרת הרדיו האגדית של יואב קוטנר משנות השמונים שתיעדה וסיכמה את פועלם של הביטלס. האיכות לא תמיד מזהירה, אבל הקסם המסתורי עדיין שם. [עברית, סטרים, מפ3]
  20. ג'ף בארו, האיש שמאחורי פורטיסהד והרכב הקראוטרוק הבריטי החדש מתראיין למגזין סלף-טייטלד. כמעריץ גדול של האיש, זה תמיד תענוג לקלף ממנו עוד שכבה. [אנגלית]
  21. [תודה לרועי] רוצים להכין את המיקסטייפ המושלם? הנה כמה טיפים טובים מאוד, שאני מסכים עם רובם, ואתם מוזמנים לאמצם או להשליכם לפח, מה שעובד לכם הכי טוב. [אנגלית]

  22. התמונה הזו לבדה טובה יותר מכל הסרטים של סם ריימי (טוב, חוץ מ-Evil dead)

  23. חמידוּת השבוע: Mini Super Heroes הוא בלוג תמונות ממוגג (אפשר להגיד ככה? משהו שמתמוגגים ממנו? עכשיו אפשר) שמתעד ילדים קטנים שמתחפשים לגיבורי על. וכן, זה חמוד הרבה, הרבה, הרבה יותר ממה שזה נשמע. [פיקסלים]
  24. עידו שחם טס להתארח אצל אנשים זרים בשבדיה, והכין להם אוסף מוזיקה ישראלית לא מייצגת (או שמא מייצגת במיוחד). איזה רעיון נהדר ואיזה יופי של אוסף, שאפשר גם להוריד. [עברית, מפ3]
  25. לא רק שהאלבום טוב, לא רק שהשיר מעולה, גם הקליפ של "Lovely bloodflow" של Baths פשוט עוצר נשימה. [וידאו]
  26. [תודה לעמרי] בפספוס קל בתזמון, הנה The Preacher, סרט תיעודי על דיוויד יוג'ין אדוארדס, מ-Sixteen horsepower ו-Woven hand, שהפכו את הבארבי לבית תפילה שאמאני לא מזמן. [טיוב, ב-5 חלקים]
  27. טל פתחה בלוג חדש על מוזיקה בשם At your disposal, בו היא כתבה לאחרונה על פוסטרים למוזיקה ישראלית, על שירים מצוינים ועוד מחשבות מוזיקליות. קצת חבל על השימוש בטאמבלר, שמצמיד את כל הטקסט שמאלה משל לא התקדמנו טכנולוגית מאז, אבל חוצמזה – מצוין ומתומצת. [עברית]
  28. [תודה לרועי] להקליט גירסת 8-ביט ל-"In the aeroplane over the sea" של Neutral milk hotel?! באמת שאין סיבה לעשות את זה. מצד שני, גם אין סיבה שלא. מגוחך ונפלא. [טיוב]
  29. ראש השנה בפתח (איזה כיף!), ושעת הסיכומים השנתיים הגיעה. במוזיקה נטו בוחרים את עשרת אלבומי השנה (מוזיקה למזמוזים!), דפנה לוסטיג מסכמת את תש"ע בפופ הישראלי. הניתוח שלה (שמתעסק בעיקר בחזות ובמצעדי ופלייליסטיי הרדיו, שהשאלה אם הם באמת מייצגים עדיין משהו היא שאלה רצינית) קצרצר אך מעניין, אבל בעיניי סובל מחולשה בסיסית אחת: הטור שלה יוצא מנקודת הנחה ש"תעשיית המוזיקה" בישראל היא גוף אחד חושב שיכול לקבל החלטות ולדחוף מגמות, ולא כך הוא. מדובר בעיסה מבולגנת של עסקנים, אמנים ומנהלים, שכל אחד רואה את המצב אחרת ודוחף את האינטרסים שלו בלי להסתכל על התמונה הגדולה (כמעט בכל המקרים) – ולכן כל הדברים שקרו השנה, כל המגמות שהפכו מעניינות ולוסטיג מצביעה עליהן, כמעט כולן פשוט התרחשו מכורח נסיבות והחלטות שרירותיות לגמרי של אנשים, והתגבשו לכדי מגמות בלי יותר מדי תכנון או מחשבה מראש. למעשה, רוב ה"תעשייה" תפסה טרמפ על כל ניצן של מגמה כדי לנסות להפוך אותה לטרנד ולחלוב ממנה כסף, וזה לא משנה אם מדובר במנהל של אמן או בתחנת רדיו. [עברית]
  30. [תודה לשיר] גאוני: נתקע לכם בראש שיר ממש מעצבן? אין שום בעיה. קפצו אל Unhear it, ותקבלו באקראי שיר אחר, ממכר לחלוטין גם הוא, ממאגר קבוע של שירים ממכרים בטירוף. איפה "Funky town"? [אנגלית]
  31. סטריאוגם מגבירים את ההייפ, ומפרסמים את רשימת 40 הלהקות החדשות הטובות של 2010. קצת היסחפות מחד, ומאידך זה מקום טוב באמת למצוא בו להקות טובות. ספרו לי אם התאהבתם במשהו שלא הכרתם קודם. [אנגלית]
  32. שמש שמש הנפלאה כותבת בבלוג של יאיר יונה על אחד האלבומים האהובים עליי בניינטיז ואולי בכלל, Car wheels on a gravel road של לוסינדה ויליאמס, אלבום מופת צנוע על גבול הקאנטרי האלטרנטיבי. [עברית]
  33. מבקר הקולנוע האהוב עליי, אהרון קשלס, חזר לכתוב בפיראנה קארינה (כמה התגעגעתי!), וכבר שלף פוסט על שימוש במוזיקה בסרטים של קמרון קרואו. [עברית]
  34. ניב הדס סוקר מבחר מארזים מוזיקליים מפוארים שיצאו בחודשים האחרונים, לקראת החגים. ואל תתלבטו, אתם יכולים לקנות לי כל אחד מהם, זה בסדר. [עברית]
  35. [תודה לאמרי] כמה נהניתי לתפוס השבוע בגל"צ את זנב ההופעה של שלומי שבן, שלמה גרוניך ויוני רכטר ביחד, על במה אחת. זה היה נפלא במיוחד. למרבה השמחה, אמרי הקליט, ואתם מוזמנים להוריד ולהאזין להנאתכם העצומה ("חסר רק הביצוע המעולה לנואבה שבמהלכו המחשב שלי התעלף מהתרגשות", מוסיף אמרי). [ראר, מפ3]
  36. השיר האהוב עליי של MGMT בינתיים הוא "Congratulations", שסוגר את האלבום השני שלהם, והשבוע הוא זכה לקליפ מדברי עצוב להפליא. חוצמזה, גיליתי שהשיר הזה מתחבר מעולה (אם אתם מכינים מיקסטייפ), מיד אחרי זה. [וימאו]
  37. בניו יורק טיימז מציינים 40 שנות פעילות מתמשכת לאולפני Electric lady שהקים ג'ימי הנדריקס ב-1970. [אנגלית]
  38. לפני שבוע פרסמתי כאן לינק לפוסט של אלון עוזיאל על היפסטרים, כלומר על עצמו כהיפסטר. הנה הלינק שוב. הדבר המיידי הנפלא שקרה הוא פוסט תגובה של יעל גורן, שמומלץ לקריאה לכל מי שעדיין מתעניין בדיון הזה על היפסטרים, היפסטרים בישראל, ותיוג עצמי כזהות, באופן כללי. שווה מאוד גם לקרוא את הטור של נועה ליברמן פלשקס שמצוטט בראש העונג, ופורסם לפני כמה שבועות (פספסתי אותו בזמן אמת כי, איכס, מי קורא העיר?). בתגובה לעונג של שבוע שעבר הקורא נפתלי כתב כאן:

    "היפסטריזם , זה נושא שחוזר בבלוג הזה כל שבוע. מעניין למה. הקשר בין סוג הביקורות, "השיר הזה דומה לשיר ההוא" סוג החפיף הזה, הקשר לאייטם 12, וכן האייטם בוא משווים את 1990 ל 2010, הוא, אחד, "אני שומע הכל, אני מכיר הכל, אני מעודכן, " ואם אני בלוגר אני רץ לספר לחבר'ה. ככה ההוא מפוסט ההשוואה מרגיש על עצמו, ככה ההוא מפוסט ההיפסטר. אל תתייסר על זה. רק חבל לבזבז על מוטיב ההיפסטר אנרגיה, כל שבוע.

    זו תגובה מעניינת (שוב, היא מעניינת רק למי שהדיון הזה עדיין מעניין אותו, אני מכיר רבים שמשתעממים כבר, ביניהם אני חלק מהזמן), והיא גרמה לי לחשוב למה באמת אני מקשר מפעם לפעם בעונג לאייטמים שמדברים על היפסטרים. אז ראשית, כי בדרך כלל זה מצחיק (ראה ערך היפסטר היטלר). שנית, כי עד כמה שאני בז להתעסקות העצמית הבלתי פוסקת ולמאפיינים אחרים של ההיפסטר, בין אם ארצה או לא ארצה אנשים רבים מתייגים אותי ואת הבלוג הזה כמשהו היפסטרי (ושיבושם להם, אם תיוג עושה להם נעים), פשוט כי אנחנו חולקים אהבה עזה למוזיקת אוף-מיינסטרים, למציאת מוזיקה חדשה כזו, וגם לשפמים (כי היי, שפמים זה תמיד מצחיק). הסיבה שאני ממשיך להתעסק בדיון הזה היא כי ההחלטה להצמיד את הטעם המוזיקלי שלך לזהות שלך, עד כדי טשטוש ביניהם, היא נושא שמעניין אותי לקרוא עליו ולבחון אותו – עוד מהתיכון, אז באמת אנשים מגדירים את עצמם לפי המוזיקה שהם שומעים, כפי שהיטיבה לנסח ליברמן-פלשקס (זה שם ענק, הפלשקס הזה). אני לא מגדיר את עצמי לפי הטעם שלי, אבל אני יודע שהרבה אנשים אחרים מגדירים אותי לפי הטעם שלי כי זה מה שהם מכירים. וזה סבבה, גם אם קצת מרדד, אבל אני זה שבחרתי לכתוב פה על הטעם התרבותי שלי ולא על האוכל שאני אוהב או הדעות שאני מחזיק בהן או הדרך בה אני מתייחס לאנשים (שאלה מאפיינים חשובים הרבה יותר להגדרת אדם, אם תשאלו אותי). סוף התפלספות. [עברית]


  39. לפחות הם יפים. בערך

  40. [תודה למוסה] אחרי שלושה שירים כבר ברור לי שהאלבום החדש של ג'ני וג'וני (לואיס ורייס) לא לרוחי, ולכן אפילו לא אטרח להקדיש לו הפעם את ההאזנה לה הוא כנראה ראוי. אבל אם משהו מעניין אחד יצא מהאלבום הזה, הרי זו הרשימה בה הצמד (המוזיקלי והרומנטי) בוחר את הדואטים החביבים עליו. [אנגלית, סליידשואו כזה]
  41. וואלה? וידאו אינטראקטיבי? מעניין אם זה יתפוס. Interpol מבצעים ארבעה שירים עבור פיצ'פורק, ואתם יכולים לשנות בזמן אמת את זווית הצפייה, מתוך 6 מצלמות שונות. אצלי זה די קירטע. לא משהו שלא ראינו קודם אבל היי – אינטרפול! [וידאו]
  42. [תודה לעמית] אחרי שבחרו את הקליפים הגדולים של שנות התשעים, פיצ'פורק ממשיכים לטפל בעשור המוזיקלי האהוב עליי, ובוחרים את 200 השירים הגדולים של שנות ה-90. כהרגלם, יש כאן בחירות מעולות ומוצדקות רבות, לצד דחיפות משונות של שירי היפ-הופ ו-R&B טובים עד בינוניים למקומות גבוהים מדי, וכמובן מקום ראשון מתחכם כצפוי. אבל כיף להאזין לכל כך הרבה מוזיקה טובה מהעשור הנפלא ההוא. [אנגלית]
  43. זה חמוד: בחור אחד פגש במקרה את מייקל סרה בבית קפה, ויצא שהם ישבו לאכול צהריים ביחד ופטפטו שעתיים. כיף. סרה השאיר לבחור רשימה של סרטים וסדרות שהוא חייב לראות, ומדובר באחלה רשימה, אז מן הסתם היא הגיעה לאינטרנט. המלצות מצוינות. [אנגלית]
  44. [תודה לרוננס] רגע לפני שהסרט של סקוט פילגרים מגיע לארץ (הוא יפתח את פסטיבל אייקון, ואולי גם יצא להקרנות מסחריות אחר כך), הנה קטע מתוך הקומיקס שלא נכנס לסרט, אך הונפש ודובב על ידי שחקני הסרט, כמין פריקוול קצרצר. אחלה. [טיוב]
  45. אני מקנא באורי דרור. לא רק שהבחור מוכשר בטירוף (ופרסם החודש את אלבום הבכורה שלו בבנדקאמפ), מצחיק, חמוד ויודע איסלנדית (ודובר אותה במבטא טבעי ומעורר השתאות), הוא גם נמצא ברגע זה ממש באיסלנד הקרירה, נהנה מהמוזיקה ומהנופים שהוא כל כך אוהב. כראש מחתרת הג'יהאד האיסלנדי ושגריר איסלנד הלחלוטין-לא-רשמי בישראל, אורי פרסם בשרת העיוור את חלק א' של סיכום העשור במוזיקה האיסלנדית, הפעם על סיגור רוס, וגם הוסיף הקדמה שהיא קריאת-חובה לכל מי שתוהה מה מיוחד כל כך באיסלנד. אם מסיבה איומה כלשהי אתם עדיין לא מכירים או מאוהבים עד מעל לראש בחבורת המלאכים הזו, אנא רוצו, קראו, שמעו ואל תחזרו עד שתסיימו את ( ). אני רציני. [עברית]
  46. [תודה לרועי] כבר ראינו את זה בעבר, אבל זה נעשה כאן לא רע: לו אירועים היסטוריים היו מתועדים בסטטוסים בפייסבוק. [ותודה לאביטל] ועל אותו משקל, יש לא מעט סרטים שהיו נמנעים או נראים אחרת לגמרי לו פייסבוק היה חלק מהעלילה שלהם. [אנגלית]
  47. המוזיקאי והבמאי עידן זילברשטיין הוזמן לכתוב ב"פנקס" על מוזיקה ותיאטרון ילדים, ובסופו של מאמר מזמין אתכם להתווכח עמו. [עברית]

  48. תצלום: נועה מגר

  49. אני לא באמת יכול לסגור את העונג השבוע עם שיר שהוא לא "Someone great" של LCD Soundsystem. זה יהיה חטא. זה יהיה טיפשי להתעלם מהשיר שהניף לי את השבוע מאתיים מטר לכיוון השמיים, שגרם לידיים שלי להתרומם מעלה, לרגליים שלי לקפוץ וללב שלי להתכווץ בו זמנית. אם השבוע הזה היה גרף עולה ויורד (או עולה ויורד ועולה, או משהו), נקודת השיא הנוצצת והמבהיקה למרחוק, המגדלור של הגרף הזה, היה הביצוע של השיר הזה בגני התערוכה, עם הפתיח הארוך והבאסים המרעידים שלו, עם הזעקה הקולקטיבית בפזמון (אם אפשר לקרוא לזה פזמון), עם הפרידה בהופעה עצמה מידידי מיכאל, בהחלט סאמוואן גרייט, שעזב השבוע ללמוד באירופה בשנים הקרובות, בערך יומיים אחרי שהוא קפץ איתי את כל השיר הזה בשורה השנייה. לפעמים אני צריך לחשוב הרבה, לדפדף בתיקיות ובדיסקים ובמוח שלי כדי לבחור את השיר שיפתח או יסגור את העונג. לפעמים השיר עצמו מתפרץ לשבוע שלי ובוחר את עצמו. [מפ3]

שנה טובה, ביטשז!

שנה טובה, ביטשז. מת עליכם. תודה שאתם קוראים.

35 תגובות על “עונג שבת: נבלה צפון אמריקאית”

  1. פעם שלישית שאני מנסה לפרסם תגובה, מה יהיה?

  2. אז זה הצליח,
    שנה שובוגי לכולם.. שיר פתיחה אדיר !
    משעשע העניין עם ההיפסטרים, אני מבין שאלה פשוט מצביעי מרצ האחרונים, השינקנים שנכחדו הפכו להיפסטרים ללא רחוב. אם מישהו צריך הוכחה שאפשר לאהוב אינדי ולהיות מעודכן מבלי להיות היספטר אז אני מציע את עצמי. מצד שני יכול להיות שפשוט נולדתי קצת באיחור, כי בגדול אני מזדהה עם הבוז לממסד, למרות שלאט לאט אני מתחיל לקחת חלק קטן ומאד מרוחק ומסוייג ממנו.

    אם יש משהו שמוכיח לי שאני לא היפסטר זה שאת השבוע הקדשתי לאריק קלפטון ופיטר גרין – נראה לי שזה נגד חוקי איגוד ההיפסטרים להקשיב לדברים כאלה. מצד שני מהי אנטי ממסדיות אם לא עבירה על החוק

  3. יאיר יונה הגיב:

    תמיד כשאני בא לכתוב בבלוג על להקה מהעכשיו, אני מנסה לחשוב אם אני היפסטר.
    אז אני חושב שאני לא יכול להיות היפסטר כי אף אחד לא שמע על הלהקה הזו, ככה שאני לא היפסטר (כי אם הייתי היפסטר, סביר שהייתי מקשקש על החדש של Best Coast).
    אבל אז אני חושב שזה האם אמא של ההיפסטרים לכתוב על להקות אנונימיות, מה שכנראה הופך אותי להיפסטר
    אבל אני נזכר שלא ישבתי בריפראף והדבר הקרוב ביותר להיפסטריות שנגעתי בו היו השבועיים ששצרתי ב'מחוגה' כשעוד הבעלים שלו לא ידעו על קיומו, ומאז עברו כמה שנים.
    אז החלטתי לעשות מוזיקה לא פופולרית, ולכתוב בבלוג שלי על ג'אז ואקספירמנטל וכל מיני דרעק.
    אמנם אף אחד לא קורא אותו באמת, אבל לפחות אני לא היפסטר.

    הריי-באן האופטיות שלי היו במבצע, אגב.

  4. יעל ר. הגיב:

    ב-19 חסר הלינק. ותודות על ההפנייה לבוטלג של שבן-גרוניך-רכטר שמאוד רציתי לשמוע (אבל המחיר, המחיר…) ועוד 32% אוכל לעשות זאת.

    היה כיף גדול מול LCD Soundsystem – כפי שיעידו גם התמונות אצלי בבלוג – וגם ל-PiL היו לא מעט רגעים יפים. מה שכן, להבא צריך לקיים אירועים כאלו בחמישי, כשאין יום עבודה מלא למחרת, או בשעה מוקדמת יותר. אחרי הערב הזה הייתי בחוסר הכרה מוחלט עד היום בבוקר.
    היה שווה את זה, אבל מאוד מאוד מתיש.
    מזל שיש מספיק זמן לצבור כוחות להתשה המשמחת של אינדינגב.

  5. הטרמיט הגיב:

    מתמטית, איך אפשר לכווץ משהו ב-800%? אולי ב-80%?

  6. trischi הגיב:

    איזה כיף להיות מצוטטת בעונג, הידד 🙂
    לגופו של היפסטר, באמת שאמרתי כל מה שהיה לי להגיד

  7. רוצים לדעת מה עוד מגניב? שLCD Soundsystem, במהלך השנתיים האחרונות, ביצעו את Someone great בהופעה חיה פעמיים. כולל אצלנו! בכלל, החלק האחרון בסטליסט בהופעה אצלנו שונה מאוד מהסטליסט המקובל אצל הלהקה בטור האירופאי שלה. אנחנו קיבלנו סטליסט מיוחד – לזה אני קורא אהבה!

    האייטם על מייקל סרה אדיר, גם הרשימה של הלהקות המרשימות ל2010 (cults!) הייתה סבבה.

  8. ahla הגיב:

    יופי של עונג! מרוכז עם הרבה ממתקים, כמו שאני אוהב. תודה רבה!

  9. אגב, תודה על הקרדיט לוידאו. משהו שוואלה ואמקו לא טרחו לתת, הזונות.

  10. אמיר הגיב:

    איזה כיף, אני זה שהעלה את הסטליסט לסטליסט.פמ. הייתה הופעה מדהימה לחלוטין, לא נהנתי ככה כבר הרבה זמן (אני חושב שבערך מאז ההופעה של פיית' נו מור בשנה שעברה). גם פ.י.ל היו מצויינים. הדראמס קצת פחות

    חוץ מזה, עונג מצויין, אדולף היפסטר עשה לי את השבוע.
    שנה טובה לכולם

  11. נמרוד הגיב:

    יש בעיה מסויימת בהפרדה בין ה"סחים" ל"היפסטרים" והיא שהסחים פשוט לא קיימים בויכוח. למעשה, אם אתה יודע מה המשמעות של סחי, אתה כנראה לא אחד כזה (לפחות לא באופן מובהק). זה לא דומה להפרדה שבין צפונים לדרומים – יותר דומה להפרדה שבין דון קישוט לתחנות רוח.

    ואילו הסרטון של ארקייד פייר אכן יפה (אם כי ציפיתי ליותר לאור המחמאות), אבל הנסיון לאינטראקטביות מפיל אותו. בעיקר הבעיה עם הניסוי לשלב בין תמונות מנוף ילדותו של הצופה לבין הקליפ. מעבר לעובדה שכל העסק לא עובד בישראל, מה שמאלץ אותי להכניס מיקוד אמריקאי שאני מכיר (90210), הקליפ מתרחש בלילה בעוד שהתמונות הן ברובן מהיום – זה כמובן לא חוסר ההתאמה היחידה כשנוצרת שמנסים לחבר קליפ מוכן מראש לרצף של תמונות אקראיות – מה שהורס את האפקטיביות של מה שיכל להיות קליפ אפקטיבי בפני עצמו. מה שכן, התנועה של הציפורים באמת מרשימה (בעיקר שהם מטפסות על המילים במכתב).

    ובנוגע ללסד מערכות שמע – העלתי ממש עכשיו אצלי את הרשמים שלי מההופעה – נפלא באמת! חבל שנאלצתי ללכת לפני הקינוח (גם אני בנאדם עובד).

  12. צביקה הגיב:

    היפסטר:

    יש לי הצעה
    היפ הופ ייהפך ל הייפ הופ
    אלטרנטיב ייהפך ל Alter Nativ

    יש הרי משותף בין מי שהוא כושי , ניגר , המזמר היפ הופ
    לבין איש אלטרנטיב שמוסיף את התחום הזה לתפריט שלו יען כי הוא רחב אופקים

    רק הערה קטנה, אבה למוזיקה, "אהבה אמיתית" אינה קשורה בסוג המוזיקה. אפשר להיות אוהב מוזיקה אמיתי ולשמוע רק מזרחי ( או מזרסחי)

    הרצון לשתף הוא נחמד, הבלוגיה כבר קשורה לתכונת אקסהביציוניסטית.

  13. trischi הגיב:

    צביקה, הייתי מאמצת את הטרמינולוגיה רק כי היא ממש משעשעת, אבל אין שום דבר נייטיבי בפוזה ההיפסטרית. ההפך הוא די הנכון, כל גישת ה"אירוני ומודע לעצמו" מרחיקה את עצמה במודע ממה שמיידי, כנה ואמיתי.

  14. June הגיב:

    למה אני לא אוכלת צהריים עם אנשים מגניבים?!

    והאתר של הילדים בתחפושות אפילו יותר חמוד מ-cute overload ^^

  15. ערן מחלו הגיב:

    דווקא ההיפסטרים תייגו אותך בתור סחי

  16. ענבר הגיב:

    וואו,הקטע המחודש של ג'סטין ביבר מדהים.רעיון מקורי ויפה

  17. רותם הגיב:

    רק רציתי להגיד ש baths זה הדבר הכי טוב ששמעתי לאחרונה, כל השבת אני חורשת כל האלבוםםם!!!!! תודה רבה ! 🙂

  18. דרור הגיב:

    אמיר מעלה הסטליסט: האם אתה בטוח ב־100% שזה הסטליסט המדויק?

  19. יערה הגיב:

    בקשר להקלטה של שבן-רכטר-גרוניך:
    אני *כל כך* _כל כך_ כ-ל—כ-ך אסירת תודה למי שהקליט את ההופעה הזאת. היה באמת באמת עוצר נשימה. אבל, זאת ההופעה משוני? מה 26.8? כי… יש שם כל מיני קטעים שלא היו שם. לא שאני לא נהנית, אני נהנית! כל כך נהנית! ואסירת תודה! ממש!
    אבל,
    שוני?

  20. עדיאל פדיה השני הגיב:

    הלינק "לטיפים מעולים למיקסייפ" זורק למשהו אחר? או שסתם האנגלית שלי גרועה?
    לא! היא לא כזאת גרועה.
    פליזזזז שמישהו יתקן את זה……..

    נ.ב
    יופי של עונג
    מחר בבוקר יש עבודה ואני רק בלינק 20 🙂

  21. אמרי הגיב:

    היי יערה, זאת ההופעה משוני ב 26.8 (אלא אם עבדו עלינו בגל"צ…)
    שיהיה בכיף

  22. אמיר הגיב:

    @דרור: אני בטוח רק ב99%. אבל אני דיי ודאי שהם לא עשו אף שיר שלא צויין שם, כך שאם יש טעות כזו או אחרת היא רק בסדר של השירים (אבל כתבתי את זה בהסתמך גם על הסטים הקודמים והכל אז אני מניח שזה דיי נכון)

  23. בונד, ג'יימס בונד הגיב:

    13 – התעלול עם ג'סטין ביבר משעשע, אבל התגובה בכלל לא. מה שהם עשו ל-() זה סוג של חילול הקודש מבחינתי. אולי בגלל שאני מכיר את האלבום הזה מצוין, הוא נשמע לי פשוט כמו () במהירות גבוהה מדי. למרבה המזל, זה לא מפריע לשיר הרביעי מהאלבום (אק"א Njósnavélin) להתנגן אצלי בראש כבר כמה ימים. תענוג.

    אח, איסלנד, איסלנד. מי יתן ואזכה להגיע לשם לפני שסיגור רוס יחזירו את נשמתם לבורא.

  24. עודד הגיב:

    עונג מעולה.
    היתה קצת ירידה בזמן האחרון מסיבות אישיות שלך, אבל העונג הזה בהחלט טוב!

  25. עינת הגיב:

    אדיר!!! שלומצ, רכטר וגרוניך עושים לי את הסאנדיי מורנינג המשובח ביותר שיכול להיות, גיא, אתה צריך לחשוב ברצינות על לייצא – הטיימינג שלך מתאים בול לנקסט דיי דליברי לארה"ב 🙂

    את הקליפ של מגמט – אני אשתדל שלא להדחיק לסיוטי הלילה…

  26. בנג'י הגיב:

    וואו active child!
    איך לא שמעתי עליהם לפני זה?

  27. רוני הגיב:

    יאיי על הבלוג של טל. at your disposal ממש מומלץ.

  28. eden הגיב:

    היטלר ההיפסטר פשוט קורע!!!!!!!!!!!!
    XD

  29. דוויק הגיב:

    לגבי בייבי יואי,
    למעשה יש רק אלבום אחד שלו, כי שום הקלטה כמעט לא שרדה מהתקופה שלו. הוא מדהים, ואני בכלל חושב שכל אדם בר דעת צריך להקשיב לו גזיליון פעם. חוץ מזה הוא אחד האמנים המסומפלים בהיפ הופ.

    דוויק

  30. דוויק הגיב:

    ואגב, עונג מעולה.

  31. אוריה הגיב:

    רגע אחד! זו לא יכולה להיות ההופעה מה-26!
    אני אישית צרכתי שרכטר מזיין יותר טוב (רק כי שבן שאל). ואין כל זכר בהקלטה.
    משהו פה מסריח.

    אה, ולהפגיש בין בני בשן למיכל ינאי זה הדבר הנכון לעשות.

  32. יערה הגיב:

    בדקתי עם עוד אנשים שהיו שם. בודאות גרוניך עשה את הגירסא שלו ללונה פארק ולא עשה את סימפתיה, למשל.
    לא ברור, אבל עדיין תענוג.

  33. תומרביי הגיב:

    ניראה לי שהכוונה בלכווץ ב800% היא להפוך שיר ל12.5% מאורכו המקורי(100 לחלק ל8)
    מה לעשות? אוהב גם מתמטיקה וגם מוסיקה….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *