13 בדצמבר 2008

עונג שבת: אתה לא אלוהים

"הגישה ל'קאברים' בימינו היא רדודה. שיר ו'קאבר' שלו לא צריכים להיות מושווים זה לזה. הם יכולים לחיות זה לצד זה, לעתים בלי לדעת זה מקיומו של האחר. המצב האופטימאלי, תדמיין שאתה שומע שיר, ויש לך דעה עליו, טבעית, שלך. שיפוט מוזיקאלי אישי. לפתע מתברר לך שזה 'קאבר', ואתה פשוט לא מכיר את המקור. ככה צריך להתייחס ל'קאבר'" – אבינועם לסרי, בראיון בהמשך העונג

  1. הנה הדברים שאני יודע על Los Campesinos! – א. סימן הקריאה הוא חלק משמם. ב. מדובר בשבעה אנשים. ג. הם מבריטניה. ד. הם הוציאו השנה שני אלבומים נפרדים, בהפרש של שמונה חודשים זה מזה, ושניהם זוכים לתשואות. שמעתי את שמם פה ושם בשנה האחרונה, אבל רק אתמול (אתמול!) שמעתי אותם לראשונה. "My year in lists" הזכיר לי את אחד הדברים שאני כל כך אוהב באינדירוק מהסוג הזה, ובפאנק מסוג אחר: את התחושה הנצחית של הנעורים המאוחרים, כשיש מספיק מודעות עצמית לבדיחות באמצע השירים, אבל אין מספיק מודעות עצמית כדי להיות נפוח מרצינות או יומרנות. האלבום של לוס קמפסינוס, Hold on now, youngster, מלא ברוק כייפי ומאוד אלפייםושמונאי, ובשירים עם שמות נהדרים כמו "Knee Deep At ATP", או "You! Me! Dancing!", וכמובן "And We Exhale And Roll Our Eyes In Unison". זה אלבום הקיץ המושלם לעכברי תרבות פופולרית בני 15-25, אבל מהסוג עם החוש הומור, לא מהסוג השני. במילים אחרות: הם חוכמולוגים ועליזים כמו שהם נראים, וזה כיף עצום. [מפ3]
  2. אוכל זה טעים – הנה אקסיומה שאי אפשר להתווכח איתה אם מעולם לא אכלתם עמבה, נגיד. אבל היי, אוכל זה באמת טעים, ולהכין אוכל בעצמך זה הכי טעים שיש. אוכל זה טעים הוא בלוג בישול ומוזיקה חדש של שניים מהטובים בחבריי (ובשכניי!), עידית וערן, זוג מקסים ושמח שאוהב לבשל ולאכול וגם מוזיקה טובה. הטוויסט: בכל מתכון יהיה גם שיר להאזנה. הטוויסט הנוסף: זה יהיה אדיר. לרסס מיד! [עברית + מזון + מפ3]
  3. האייטם הזה יכול להתאים גם לפינת "המוזיקה החדשה" בסוף העונג: הלייבל המוצלח Team Love הוקם על ידי קונור אוברסט (כן, הוא!) ומנהלו נייט קרנקל, והוציא בין השאר אלבומים של ג'ני לואיס, גריף ריס, טילי אנד דה וול, ברייט אייז, וילי מייסון ואחרים. עכשיו הם פותחים את The Team Love Library, במסגרתה אפשר להירשם חינם ופשוט, אה, לשאול אלבומים ושירים מהקטלוג של טים לאב. כשאני אומר לשאול אני מתכוון להוריד למחשב בלי שום נקיפות מצפון. "לא תקבלו הודעה אם לא תחזירו משהו בזמן, ולא תאבדו את זכויותיכם כמשאילים אם תשתפו את המוזיקה עם חברים". וכן, יש שם את כל האלבום הראשון של ג'ני לואיס, ועוד דברים נפלאים בחינם לגמרי. משום מה ההורדה שלי כל הזמן נכשלה, אבל אולי אתם תצליחו יותר. כך או כך, רעיון גדול. [אנגלית]
  4. אז… Blur מתאחדים בסוף, אחרי כל הדיבורים וההשערות. עברו שש שנים מאז הפירוק, וזה מאוד גבולי בעיניי. זה כמו זוג שנפרד – יש זמן קצר מאוד שבו אפשר לחזור להיות ביחד בלי שהמטענים ישקעו ויהפכו את זה לסיוט. אני מכיר מעט מאוד הרכבים שעשו משהו משמעותי או איכותי אחרי איחוד, ולרוב זה קרה אחרי הפסקה של חמש שנים או פחות. שש שנים זה גבולי מאוד, אז אני עדיין לא יודע אם לשמוח או לדאוג, ובכל מקרה כרגע מדובר רק על שתי הופעות בהייד פארק אז אני מתקשה להתרגש. עדיין. [אנגלית]
  5. אם לא הצבעתם עדיין להופעת החו"ל של השנה, מהרו ועשו זאת. ההצבעה נסגרת בראשון בלילה! [עברית]
  6. ההגרלה אמנם נגמרה, אבל עד מוצ"ש תוכלו עוד ליהנות מהאזנה מלאה לאלבום החדש והמצוין של טליה אליאב, "התנועה", ממש כאן בעונג. [סטרימינג פלז'ר]
  7. [תודה לחן] האיכות אמנם לא מדהימה, אבל הנה זה בידינו: רופוס ויינרייט בהיכל התרבות, הבוטלג. [זיפ, מפ3]
  8. אתר השאלון של סיני גז, שמארח סופרים, מוזיקאים, עיתונאים ואחרים ומעמת אותם עם השאלון הקבוע שלו, מתחדש בעיצוב חדש ונוח על טהרת הוורדפרס, וגם בשאלון עם סגול 59, עם שני קדר ועם נדב אזולאי. בניגוד לראיונות רגילים בעיתונות, שנערכים תמיד לצרכי רייטינג וצהבהבות, כאן אין שיקולים כאלה, אין עריכה, והמרואיינים יכולים באמת לענות מה שבא להם ולנסח את זה כרצונם. זה כמעט תמיד מספק הצצה מאוד מעניינת לנפשו של אמן או סתם לחוש ההומור שלו. אהבתי במיוחד את הקוביה המתחלפת של הציטוטים (למעלה משמאל), דרך מצוינת להבטיח שתבלו שעות ארוכות באתר. [עברית]
  9. [בזכות חורים ברשת] איך המטריקס היה נראה לו רץ על Windows? היסטרי! [טיוב]
  10. הבלוג המצוין קסטה של פני ברסימנטוב זוכה לכתבת פרופיל קטנה בכלכליסט. סחטיקה! [עברית]

  11. מסיבת רחוב מ-1968, מתרחשת ב-2008. הדאפטונז\דאפ-קינגז

  12. כתבה נהדרת (כרגיל במגזין של הניו יורק טיימז) על גבריאל רות', מייסד להקת The Dap-Kings, שהקיבעון שלו על תקליטוני Fאנק ו-Soul מסוף הסיקסטיז ותחילת הסנטיז הביא אותו ואת להקתו לשחזר היטב את סאונד הסול של Motown ו-Stax מהסיקסטיז והסבנטיז, בין השאר באלבומים Version של מארק רונסון ו-Back to black של איימי ויינהאוס, ובפרויקט המרכזי שלהם עם שרון ג'ונס. [אנגלית]
  13. מה ללמוד, מתלבט ילדי ההיפותטי, מה ללמוד, פסנתר או נבל? די ללבטים! – מכריז אבא גיא שפורץ את הדלת בכוח סופרמני – ארכוש לך פסנתרבל! [פיקסלים, אנגלית]
  14. צעד מבורך: פרס פוליצר יוענק גם לאתרי חדשות שמתפרסמים רק באינטרנט ולא בדפוס. [עברית]
  15. עוד לא התקררה גוויית 2008 (איזה התקררה, עדיין מפרפרת!), פופטארט כבר מכריזה על האלבומים להם היא מחכה ב-2009, ורוצה לדעת למי אתם מחכים. [עברית]
  16. פופטארט מתרגשת משיר חדש של AC Newman מהניו פורנוגרפרז, שניתן להורדה חוקית. [עברית, מפ3]
  17. יעל רגב מנסחת היטב תקציר וחוסכת ממני ניסוחים: "לפני כחודש ארגנה פני ברסימנטוב מהבלוג המצוין "קסטה" (מוזיקה בעידן הדיגיטלי) סיור לימודי לארכיון הצליל הלאומי בירושלים ולספריית הדיסקים במדיטק בחולון. למדנו על מוצאו של המונח "Music Album" ושמענו על לידתה המשעשעת של חברת קוליפון ("לייבל האינדי" של שנות השבעים בארץ, פחות או יותר) – מה שהזכיר לי את הסיפור המרתק על חברת התקליטים הראשונה בישראל, עוד לפני שהיתה מדינת ישראל". היא מספרת כמו שרק היא יודעת. [עברית]
  18. [תודה ליובל] באתר הביקורת לספרי עיצוב כותבים על ספר שאוסף את עיצובי האלבומים של Hipgnosis, חברת עיצוב שידועה בעיצוביה לפינק פלויד, לד זפלין, ג'נסיס, אלן פרסונס פרוג'קט ועוד ועוד. כמעט כל אלבומי פינק פלויד הם עיצובים שלהם, האחרונים של זפלין, ELO, סיד בארט ועוד ועוד. [אנגלית]
  19. ביקורת ההופעה שכתב נדב לזר על עלמה זהר גרמה לחבר שלו לגעור בו. למה? כי לזר השתמש במקרה עלמה זהר כדי להגיב על תופעה כוללת יותר, והחבר טען: תבקר את ההופעה וזהו. אז נדב שואל בבלוגו לדעתכם: האם ביקורת אמנות צריכה להישאר ממוקדת במושא הביקורת, או שמא להפליג להקשרים רחבים יותר? דיון מעניין בתגובות. [עברית]
  20. [תודה לדנה] נתקלתם במחסום כתיבה? לא להיבהל, לנשום עמוק, ולהתקשר מיד לקו החירום של מחסומי הכתיבה. [אנגלית]

  21. ממסיבת הרחוב של דייב שאפל, לאולפן של ג'ימי פאלון

  22. אני לא מת על ג'ימי פאלון – עד עכשיו הוא לא גרם לי לצחוק בקול רם אפילו פעם אחת. אבל הוא יהיה המחליף של קונאן או'בראיין הגדול בתכנית הלייט נייט (קונאן מחליף את ג'יי לנו, שהשבוע התבשרנו שהוא בכלל לא עוזב אלא רק מקדים את שעת התכנית שלו) ומבטיח הצערה יתרה של הלייט נייט שואו. החדשות הגדולות בכלל לא טמונות בכל מה שסיפרתי לכם עד עכשיו, אלא בזה: להקת הבית החדשה בתכנית שלו? The Roots! פאקקק! [וידאו]
  23. [תודה לנעה זד] ואם אנחנו כבר בלייט נייטס, כולנו יודעים שהמאסטרים האמיתיים בתחום הם ג'ון סטיוארט וסטיבן קולבר. האחרון השיק מתקפה על קנייה ווסט, והזמין את צופיו לרכוש בשעה קבועה מראש את אלבום הכריסמס שלו כדי לעקוף את האלבום החדש של ווסט במצעד של אייטיונז. האם זה הצליח? ובכן, בואו נשאל את מר קולבר. [גאונות, וידאו]
  24. כל ראיון עם טרנט רזנור, איש השנה מבחינתי, הוא ראיון מעניין. [אנגלית]
  25. [תודה לטאשה] כתבה (נראית!) על האמנות של הגרפיטי הבלתי נראה. [אנגלית, פיקסלים]
  26. Asthmatic Kitty הוא לייבל אמריקאי חמוד ונפלא שמעריך מאוד את הנצרות ובמיוחד את חג המולד. לכן הם מזמינים אתכם לספיישל חג המולד, שם תוכלו בין השאר לשחק משחק מחשב על פי שיר של סופיאן סטיבנס, להוריד שיר מיוחד שלו, ובאופן כללי לחגוג בעיקר את קיומו המבורך (שאר האמנים בלייבל נדחקו הצידה לרגל החג). עוד משהו בעניין אסתמטיק קיטי, בפינת "המוזיקה החדשה". [אנגלית]
  27. Watchmen. ריר. [טיוב]
  28. [תודה לשיר] יש לכם חדר שדורש קישוט? עזבו אתכם מטפט, צבע, תמונות על הקיר. כל מה שצריך זה חבילת טושים שחורים המון כישרון. [פיקסלים]

  29. השחקן השחור הכי חשוב מאז דנזל וושינגטון

  30. חברי האקדמיה, בבואכם לבחור את זוכי האוסקר, אל תתעלמו מקירק לזארוס. [אנגלית, וידאו]
  31. נדב רביד שלח לי מייל ובו הוא טוען לדמיון מוחץ בין השיר של קולולוש שהעלתי כאן, 'Mind and soul', לבין השיר הזה של רד סנאפר בגזרת הבאסליין. מה פסק הדין של האוזניים שלכם? [סטרימינג]
  32. [תודה לעטר] ששולחת את קליפ הפלאש המדהים ל-"Plantage", של להקה בשם Under Byen שנורא נורא רוצה להיות ביורק. אבל המוזיקה לא משנה, האיורים יפהפיים. [פלאש]
  33. יואב קוטנר חוזר לבקר את לנון ומקרטני, מודל 2008, ביחד ולחוד. [עברית]
  34. [תודה לאייל] שממליץ לכם לשמוע את "קריסטיאן מטסון השוודי, שהוא גם הזמר מכונה The Tallest Man on Earth. עושה פולק\קאנטרי אקוסטי וחביב, שווה האזנה לדעתי. MySpace, אתר בית. לא לסגור את החלון בלי לשמוע את It Will Follow the Rain". מרשים, הוא אפילו מחקה היטב מבטא מרכז-ארה"בי. [חלל וכו', מבחר מרחבים]
  35. ממד חמישי? הו לא, עכשיו נצטרך לצלם סרטים בארבעה ממדים! רחמו על תעשיית הקולנוע, החזיקו אצבעות שהניסוי הזה ייכשל. [עברית]
  36. [תודה לשיר] חנות החולצות של Goats נראתה סבירה בהתחלה, אבל ככל שגללתי מטה נתקלתי בעיצובים יותר ויותר מצחיקים. [טריקו, אנגלית]
  37. אני תמיד חשבתי שהכי הגיוני לראיין אמן חו"לי אחרי ההופעה בארץ ולא לפניה, כי מה הוא כבר יכול לספר לנו על אירוע שעוד לא קרה? תמר קרוון תפסה ראיון פוסט-הופעה עם מארק רונסון, רגע אחרי שירד מההופעה הכפולה של סוף סיבוב ההופעות שלו, בזאפה בתל אביב. ראיון יוצא דופן. [עברית]

  38. אנחנו יודעים שאתה חובב ישו, סופיאן, אבל להתחפש לכומר?

  39. [תודה לשפיטלניק] שכותב: סופיאן סטיבנס בטלן. ופסקול לסרט קצר של נטלי פורטמן לא נחשב! מה שכן, בינתים הוא הפיק את הדיסק של The Welcome Wagon (כומר ורעייתו!). לפחות מהמייספייס נשמע סבבה ויש אפילו קאבר לסמית'ס, אבל אני עדיין חושב שהוא בטלן". ואני חושב שהכומר זה סופיאן עצמו. [חלל]
  40. גבי רוצה לקיים שיחת "יחסינו לאן" עם Kings of leon, עד עכשיו הלהקה האהובה עליו. [עברית]
  41. [תודה לרוזה הגולשת] בן אנד ג'רי'ז הוציאו גלידה לכבוד נצחונו של האובמה. איזו גלידה? בטעם פקאן, כמובן. למה כמובן? כי היא נקראת Yes, Pecan! או… האמנם? אז זהו, שלא. היחידים בכל העולם שמדווחים על תחרות כזו או זכייה כזו הם כלי התקשורת הישראליים, בראשם וויינט המקושר לעיל. מי שאחראי לכל העניין הוא מגזין Slate, שארגן את התחרות בין קוראיו. מי שאחראי ל-"Yes, Pecan", כולל לעיבוד הפוטושופ של חבילת הגלידה, הוא הבלוגר Gerrit. האם עשיתי עבודת עיתונות מרחיקת לכת לחשיפת העובדות, או פשוט גיגלתי שנייה? נחשו בעצמכם. [אנגלית]
  42. Deerhoof, שהוציאו השנה אחלה אלבום אבל בטח לא יככבו בסיכומי השנה, מפנקים את המעריצים ונותנים את השיר "My purple past" להורדה… כקובץ wav, כלומר באיכות האלבום המקורית, ללא כיווץ! [wav]
  43. [תודה לעומר] שמשתאה בעקבות The Killers: "להקה מחורבנת, שיר מחורבן, אבל איזה איזה וידאו-ארט! פאק-יא-וואראדי. 20 מסכי ענק סביב התאים שבהם הלהקה מופיעה (ואימג' אחד שגנוב מעטיפה של סיגור רוס) זה כל מה שצריך". [טיוב]
  44. קראו כמה עמודים מהקומיקס הנבחר של השנה על פי ניו יורק מגזין, Disappearance Diary של Hideo Azuma. [אנגלית, פיקסלים]
  45. [תודה לשיר] איך להפוך פסנתר צעצוע לחולצה פעילה, או משחק לביש, או בגד כזה כיפי שאפשר ללחוץ עליו והוא מוציא צלילים אבל עדיין אפשר ללבוש אותו בכל זאת. אח, מוח אנושי, תעשה לי ילד. [אנגלית]
  46. לא בטוח שזה נחשב בעיני כולם ל"תיקון", אבל בעיניי זה חתיכת אירוע מבורך. ביום שלישי בערב ירותק הצד הפחות אינטיליגנטי של ישראל למסכי ערוץ 2, עת תשודר שם תכנית הגמר של אחת מתכניות הריאליטי הבזויות ביותר שעלו על מסכינו. אם זה לא מדבר אליכם, צאו אל רחבת מוזיאון תל אביב, שם יופיעו יהלי סובול, "בת שבע", שייקה לוי, מיכה שטרית, שלומי שבן, והשמועות מדברות גם על רונה קינן, חוה אלברשטיין והדג נחש. כולם יעלו על הבמה לשיר ולמחות נגד "תרבות הריאליטי" הפושה בכל פינה. "רשתות הטלוויזיה לא עומדות בתנאי היצירה שנקבעו להן לפי חוק", אומר ניסים קלדרון; "הרייטינג הוא האידיאולוגיה. נמוך הוא תו האיכות החדש. מדורת השבט מאיימת לשרוף את המעט שנשאר" כותבים מארגני האירוע, גרעיני אומנויות; "הגיע הרפש עד נפש. הפסקנו לשאול את עצמנו לאן אנחנו הולכים, פשוט נסחפנו עם זרם עכור. אם גיבורי הריאליטי הם גיבורי התרבות שלנו ומולם אין שום אלטרנטיבה, כדאי שנסגור את הבאסטה" אומר יעקב מנדל, יו"ר אמ"י שפורשת את חסותה על האירוע; "אני נעלב בשם השפה העברית. אני נעלב בשם מי שעשה פה בכל זאת משהו. נוצר פה עיוות שהפך למאפיין העיקרי שלנו כחברה. זה מבייש ומרתיח אותי כי אני יודע שזה יוביל לגרוע מזה. אנחנו חוזרים לזירת הגלדיאטורים למלחמות השוורים. טוב זה לא יכול להיגמר" אומר נואש שייקה לוי; "מה שמסוכן בזה הוא שזה בא על חשבון דברים אחרים. הטלוויזיה גילתה שיש בזה רייטינג ודחקה את הכל חוץ מזה – החוצה. הנזק התרבותי המצטבר עצום. מה שיש פה זה הצצה לתוך חיים חסרי משמעות, שהם לחלוטין מלאכותיים. אז אם כבר מלאכותי, תעשו דרמות", אומר יהושע סובול, ואני רוצה רק לחדד: תעשו דרמות שלא מדברות רק על זוגות תל אביביים בני שלושים פלוס, כי מה זה נשבר הזין. בקיצור, ניפגש ברחבת המוזיאון, שלישי בשבע וחצי, שם התרבות תצא לרחוב ולא הרחוב יאנוס את התרבות. [עברית]
  47. [תודה לערן שיפרמן] פרופסור יובל שביט מהמחלקה להנדסת חשמל באוניברסיטת ת"א פיתח תוכנה שיודעת לחזות איזה אמנים ולהקות עומדים להיות הצלחה מסחרית מסחררת. איך? א-הא, זה החלק המעניין באמת. לא עפ"י סריקת מאפיינים מוזיקליים, כמובן, כי מה למוזיקה ולהצלחה מסחרית בימינו, אלא על ידי סריקה חכמה וגיאוגרפית של חיפושים הנעשים בתוכנות הורדת מוזיקה. עוד פרטים בכתבה המלונקקת. [אנגלית]
  48. הקוראת שירה חולקת איתנו מיקסטייפ חדש שלה, ומהרשימה בה אני מכיר בערך שני שירים זה נראה מצוין. [פליקר, גללו למטה, מפ3]
  49. [תודה לגיא (לא אני)] ששולח מאה פוסטרים מאוירים לסרטי אימה מכל הזמנים, מה שהזכיר לי את הבלוג העברי ארכיון הפחד העוסק בסרטי אימה ולא התעדכן כבר חצי שנה. [פיקסלים; עברית]
  50. איך אפשר להתווכח עם זה? Best comeback EVER. [טיוב]
  51. [תודה לחובצי] חובבי Flight of the conchords (אני מסתכל עליכם, דנג'ה ופרנק) מוזמנים לצלם את עצמם עושים ליפסינק (או ליפסינג?) ל-"Hiphopotamus VS. Rhymenoceros", לקראת עליית העונה החדשה של הסדרה המוזיקלית הקורעת. וזה רק אני, או שהשיר הזה (והקליפ שלו) מזכירים נורא את "Good Ass Mother Liker" של סטיבן פריי ויו לורי? [פלאש, וידאו, דברים טובים כאלה]
  52. קארין, חצי מצמד האלקטרו ההורס The Knife, מוצאת די זמן להתרכז גם בפרויקט סולו בשם Fever Ray שיגיע בקרוב. בינתיים אפשר לשמוע באתר הבית של הפרויקט גירסה אינסטרומנטלית אפלולית ומהפנטת לסינגל הראשון שיצא בשבוע הבא. אני, אישית, לא יכול לחכות. [אנגלית, סטרימינג]
  53. [תודה לשיר] הטריפים הקולנועיים הכי טובים בהיסטוריה. [אנגלית, טיובז]
  54. נויה כוכבי קופצת לבדוק מה עושה בימים אלו רונה קינן, ומגלה שהיא עובדת על אלבום קונצפט. קול. [עברית]
  55. [תודה ליעל מאירי] על הלינק הנפלא הזה: Inspire me, now! הוא טאמבלר שאוסף תמונות מבריקות של רעיונות מבריקים. תענוג. [פיקסלים, אנגלית]
  56. סוג-של-מיקסטייפ השבוע: אוסף ה-Rare-groove המשולש והמדהים שערך חברי הטוב מורפלקסיס, Only Heaven, ניתן להורדה בבלוג המיקסטייפים האדיר שלו כבר זמן מה (חלק ראשון, שני, שלישי). עכשיו מצטרף לשלושת החלקים אח חורג, אוסף של אאוט-טייקס, שירים משובחים שכמעט נכנסו לשלישיה המנצחת אבל בסוף נותרו בחוץ. שימו עליהם אוזן, הם מעולים לא פחות. ובכלל, האוסף המשולש הזה שינה בצורה די רצינית את ההסתכלות שלי על הרבה מהמוזיקה העכשווית, אז אני ממליץ בחום רב. [עברית, מפ3, זיפ]
  57. [תודה ליובל] עטיפות היפ-הופ קלאסיות, משוחזרות ע"י אנשי לגו. [אנגלית, פיקסלים]
  58. פיצ'פורק מפנקים בסט לייב שלם של Justice מאנגליה, מוקלט ישירות מהסאונדבורד. זה מוזר, כי דברים כאלה נשמעים פשוט סטריליים בלי הקהל (באלבום ההופעה שהוציאו לאחרונה, הצמד השתמש רק במיקרופונים שפוזרו על הבמה ולא הקליטו ישירות מהסאונדבורד). [סטרימינג, מתחיל אחרי כדקה]
  59. [תודה לקסטה] סרטון טבע מדהים חושף את הגאונות הקולקטיבית של הנמלים – חוקרים שפכו בטון לתוך קן נמלים ענקי וכך מיפו את שיטת הבניית והאיוורור שלו. מדובר בעיר מפוארת של ממש, פשוט מדהים. [טיוב]
  60. דן מבליבריסטאן כותב על ניסוי ספרותי-אמנותי במסווה של תוסף לפיירפוקס, המשלב קטעים מסיפורים קצרים בתוך האתרים שאתם גולשים בהם. [עברית]
  61. [תודה לרוזה הגולשת] בי"ס מיוזיק מוציא מדי שנה אוסף יצירות שרקחו תלמידיו בין כתלי המוסד, והאוסף Selected Works 5 הועלה על ידם להאזנה חופשית ב-iCast. אמנם אין אפשרות להאזין לכל האלבום ברצף אלא רק לשירים בנפרד, אבל זה עדיין משהו. [עברית, מפ3]
  62. תומר ממר לווייתן מראיין את המוזיקאי הידוע בשם אבינועם (או לפעמים אבינועם אבינועם, או אבינועם לסרי), מוזיקאי ישראלי לא שגרתי, שבדף היצירות שלו יש כבר 349 שירים ואתם עדיין לא מכירים אותו. הגיע הזמן. [עברית]
  63. [בזכות נמי] אולי אני ממש מרושע וציני, אבל פשוט לא יכולתי להפסיק לצחוק מהווידאו הנוראי הזה, של כמה בנות צעירות צופות בגמר של אמריקן איידול. [טיוב]

  64. איזו תמונה אפשר לשים לסיכומי שנה? הנה מודעה אדירה בלי קשר

  65. עוד לא אמצע דצמבר, וכבר אסופת רשימות הסופשנה תופחת לממדים מפלצתיים.
    הזוכים במשאל הקוראים של סטריאוגאם הוכרזו, ובמקום הראשון… Fleet Foxes! ג'יזס קרייסט, אנשים *ממש* אוהבים את האלבום הזה. יש גם זוכים בקליפ השנה, סרט השנה ועוד ועוד, קפצו לקרוא את הרשימות המלאות. [אנגלית]
    סיכומומלץ: [תודה לאדר] לזה חיכיתי: עטיפות הספרים היפות של 2008 על פי מוסף הספרים של הניו יורק טיימס. ההתחלה חלשה אבל בהמשך יש דברים נפלאים, חלקם גאוניים ללא ספק. [אנגלית, פיקסלים]
    מגזין הרולינג סטון בוחר באלבומי השנה שלו (#1 מפתיע: TV on the radio. ציפיתי ל-MGMT) ובסינגלי השנה שלו (#1: ביונסה). [אנגלית]
    סיכומומלץ: אוהד מהאייפוד רעב לוקח הפעם את המושכות, עם עשרת אלבומי השנה שלו ועוד אחד. יש נשנושים, תבואו. [עברית, מפ3]
    ה-EPים הטובים של השנה, על פי הבלוג Pop Tarts Suck Toasted (שום קשר לפופטארט שלנו). [אנגלית]
    סיכומומלץ: [תודה לשיר] The AV Club בוחרים את 30 אלבומי השנה, ומפנקים עם שיר (או קטע ממנו) להאזנה מכל אלבום. זו בעצם הסיבה שאני אוהב סיכומי שנה – טעימות מהטוב ביותר. ובמקום הראשון… [אנגלית]
    מטא-רשימה: idolator מנתחים ומגיבים על רשימות סוף השנה של האתרים האחרים. [אנגלית]
    תחנת הרדיו המצוינת KEXP בוחרת את אלבומי הבכורה של השנה (#1: פליט פוקסז). [אנגלית]
    סיכומומלץ בפופמאטרז אוהבים לפלח. ראשית, הם עושים צדק עם מגזר מקופח ובוחרים את האלבומים הטובים ביותר שהקליטו השנה נשים מעל גיל 45. אחר כך הם ובוחרים את האלבומים הבריטיים הטובים של השנה, כולל פורטיסהד, פאק באטנז, ולוס קמפסינוס הנפלאים, שגיליתי לפני חצי שעה והתאהבתי בהם קשות. וכמובן צריך גם אינדיפופ (חיקוי הסמית'ס במקום הראשון), ומטאל, סינגר-סונגרייטרז… אבל מה החלק הכי טוב? שבכל רשימה כזו תמצאו לפחות אמן אחד להתאהב בו לטווח הארוך. איזה כיף שיש סיכומי שנה. [אנגלית]
    סיכומומלץ: זה פשוט מאוד. ארבעת המבקרים של Culture Bully בחרו את השירים שהם הכי אהבו השנה, ואתם פשוט תקפצו רגע, ותקשיבו לכל שיר שאתם לא מכירים. הנה לכם – אהבה מוזיקלית מיידית. [אנגלית, טיובז, מפ3]
    לשון מהבלוג Said the gramophone יש טעם מצוין בעיניי, לכן אני פשוט מתכוון להוריד את כל 50 שירי השנה שלו. [אנגלית, מפ3]
    גם להת'ר בראון מהבלוג I am fuel, you are friends יש טעם מצוין בדרך כלל, ותמיד כיף לקרוא אותה. אלה האלבומים שעשו לה את השנה. [אנגלית]
  66. מזמינים אתכם לסכם שנה: רדיו פרימיום להמונים מחכים לבחירת האלבום הגרוע ביותר בעיניכם, וקול הקמפוס מבקשים שתבחרו חמישה אלבומים. הצביעו והשפיעו, אל תהיו סנובים. [עברית]
  67. [תודה לאנדרטו] פטריק וולף עומד להוציא אלבום חדש בלייבל שהקים בעצמו. לא ממש חדשות מרעישות, נכון? בימינו הרבה מאוד מוזיקאים מקימים בעצמם לייבלים ותופסים את המושכות בכל הקשור להוצאת החומרים שלהם. רק שוולף לא הולך להוציא כסף מהכיס שלו, אלא מהכיס שלכם. לפני שהדיסק יצא. מ'זתומרת? בעזרת האתר Bandstocks, המאפשר למאזינים לרכוש "מניה" של האמן ולחלוק גם ברווחים, וולף מתכוון לממן את הוצאת האלבום כולו מכספי מאזיניו הנדיבים. מה ההבדל? גם ככה הם ישלמו כסף על האלבום כשהוא יצא. דויד פרץ כתב על מודל כזה לפני כמה שנים (אני מקווה שאתר רשימות התאושש מהמעבר עד שהקלקתם על הלינק הזה), מודל בו מאזינים יתרמו כסף לאמן כדי לדאוג שהוא יוכל להמשיך ליצור. הנה זה מתגשם. [אנגלית]
  68. הלייבל Asthmatic Kitty עלה על גימיק חביב למדי: אחרי שאחד מאלבומיהם קיבל ציון של 5.4 בפיצ'פורק, הם החליטו להשתמש בציון לטובתם במקום לרעתם, ותימחרו את האלבום ב-5.40$ במשך 54 השעות הראשונות למכירתו. זה משעשע, חכם, ומועיל. [אנגלית]
  69. 2008 הייתה השנה בה המוזיקה הכריעה אותי. בה העושר הבלתי ניתן להאזנה של מוזיקה טובה סטר לי בפניי והבהיר לי שלעולם לא אוכל לשמוע את כל מה שאני רוצה ולתת לו גם את תשומת הלב הראויה. הוא סטר לי ואמר לי גיא, תדבק במה שאתה אוהב. תשנן אותו, תטבע בו, תכיר אותו כמו את פנים עפעפיך במקום לרוץ ולרוץ ולרוץ. השנה הזו הייתה השנה של לורה מארלינג. אף אמן חדש לא כבש אותי כמוה, לא נכנס כמוה למחזור הדם שלי. אלבום הבכורה שלה הוא אלבום הבכורה הטוב ביותר ששמעתי השנה, ואולי האלבום ששמעתי הכי הרבה פעמים השנה בכלל. לא הייתי מזיז בו שערה אחת, לא משנה את הסדר, לא מחליף אף שיר, לא מקצר אף פזמון. המחשבה שהאלבום המושלם הזה שייך לבחורה בת 18 מפעימה גם בפעם ה-500 שאני חושב את זה השנה. זה לא אלבום חדשני, זה לא "הסאונד של 2008", זה אלבום שהיה יכול לצאת כמו שהוא גם לפני שלושים שנה וגם בעוד שלושים שנה, ואולי בגלל זה הוא כל כך טבעי לי. שיר הסיום של העונג הזה הוא כל שירי הסיום הנפלאים שלו שלא הספקתי לשים כאן. הוא האינטרלוד הקטן והנפלא "Crawled out of the sea", הוא "Night terror" עם קטע הכינור מקפיא הדם ביופיו, הוא השיר הנסתר בסוף, הוא האלבום הזה כולו. אלבום השנה שלי? ייתכן מאוד, קשה לי לעמת את האלבומים הגדולים שבראשי זה בזה כדי לראות מי מהם זב הכי פחות דם בסוף היום. כמו אלבומים גדולים באמת, זה אלבום של סוף וערב, זה אלבום של התחלה ובוקר, זה אלבום שמלווה אותך בכל שעות היום ובכל תקופה של עצב או של שיחרור או של קושי או של טוב. שיר הסיום השבוע הוא אלבום שלם. [מפ3]
  70. ולסיום: שמישהו מאלה שהצביעו ל-Fleet foxes (או סתם מישהו שאוהב אותם) יסביר לי, בבקשה ובלי ציניות, מה הביג דיל בלהקה הזאת. אחרי שהם הופיעו בפסגות של הרבה מאוד מצעדי סופשנה והחלטתי לתהות על קנקנם, שמעתי השבוע את האלבום מההתחלה עד הסוף. פעמיים, אני חושב. לא קרה כלום, זה היה נעים ורגיל ודומה לחמשתאלפים דברים אחרים ששמעתי לאחרונה, נניח בשלושים השנים האחרונות. איפה פה הקסם? מה אני מפספס?

שתהיה שבת שבוגי, ניפגש במרתון פוסט-אינדינגב באוזן באר?

41 תגובות על “עונג שבת: אתה לא אלוהים”

  1. אסף הגיב:

    חזוס, הבחור שהציע את השם הזוכה יקבל בן אנ'ג'ריס חינם לשארית חייו.

  2. פרנק הגיב:

    47. אנחנו, הישראלים, יכולים לעשות קליפ כזה רק בשביל הכיף (אלא אם כן אנו מחזיקים באזרחות אמריקנית).

  3. kaz הגיב:

    ווילס. האיכרים! הם מווילס. עדיף מאוחר מאשר אף פעם.גם בווילש. חפש את הסינגל הראשון שלהם – 'אנו מארגנים מסיבות,אתם זורקים סכינים'. הכי שמח שיכול להיות בווילס

  4. whiteballoon הגיב:

    בעניין FLEET FOXES – לפני הכל, אני חושב שזה ההרמוניות הקוליות שלהם. פשוט מדהימות. אני בספק אם שמעת לאחרונה הרבה כאלה. אני לא.
    ולטעמי השירים מקסימים. מרוממי רוח.
    אבל יכול להיות שזה עובר לך ליד האוזן דווקא בגלל שסה"כ זה דיסק כל כך פשוט. קומזיצי במידה מסויימת (לא הייתי מתנגד להיות בקומזיץ הזה).
    אין בו את ההפקה המפוצצת מוח של PORTISHEAD או TV ON THE RADIO.

    אני עובד באיזה בר ודי טחנתי אותם בחודשים האחרונים ואנשים כל הזמן שאלו אותי מה זה. ונורא אהבו.
    ווליום גבוה…חושך…אולי זה יקרה גם לך…

  5. קודם כל אני מזמין את כולם שוב להצביע ברדיו פרימיום לאלבום הגרוע של השנה. היו הרבה אלבומים גרועים השנה, ולמי שמגיע מגיע.
    אני גם לא מבין מה הביג דיל עם Fleet Foxes, והבעיה היא לא סגנונית לדעתי אלא בשירים. ורק בשביל השוואה באותו ז'אנר Bon Iver עשו אלבום מופתי השנה.

  6. בואנה הרעיון של בלוג אוכל ומוסיקה היה שלי.
    http://premiumradio.blogspot.com/2008/07/blog-post_14.html

    ואני שמח שמישהו הרים את הכפפה.

  7. מרי הגיב:

    אני בטוחה שאלו מהבלוג אוכל קראו בעיון את הבלוג שלך לפני שהחליטו להרים את הכפפה הוירטואלית שלך

  8. ocean הגיב:

    55.

    מעניין אם מה היה קורה לו האורגניזמים הנחקרים לא היו נמלים כי אם שוכני מערכת מחילות מורכבות אחרים כמו מכרסמים למיניהם, האם שיטת ההצפה בבטון היתה עוברת בשקט? מה שיותר מרגיז היא העובדה שניתן היה לעלות על "הגילוי" הזה תוך שימוש בכל מיני טכנולוגיות של GIS למיניהן. אמנם יקר וממוחשב יותר, אבל סביר להניח שלא היינו צריכים להרוס עיר תת-קרקעית ואז לחפור את כל האזור שמסביבה.

    ocean

  9. ליר הגיב:

    אם הייתי קצת יותר אינטיליגנטי בטח הייתי מוצא משהו שנון לכתוב לגבי ההבחנה הדקה שלך באייטם 42.

  10. דייב הגיב:

    אייל – שמת לב ש"הרמת הכפפה" שלך היא לבלוג שיכתוב על מוזיקה במונחים של אוכל? לא על אוכל במונחים של אוכל ומוזיקה במונחים של מוזיקה

  11. רועי הגיב:

    FLEET FOXES עשו את בדיוק מה שאתה אמרת על לורה מרלינג בעונג הזה. הם לא חידשו שום דבר שהיה מקודם, ולא הביאו בשורה חדשה לזרם מוזיקלי כלשהו.
    הדבר היחידי שעושה את האלבום הזה לאלבום השנה, הוא בגלל שהוא שהכי פשוט שיש, וכמה שזה פשוט וקטן, כך זה יפה. לא צריך להסביר יותר מדי.
    להרבה אנשים, כולל אותי, האלבום הזה עשה טוב על הנשמה, וכנראה שבגלל זה בוחרים בו לאלבום השנה.
    whiteballoon צודק, ההרמוניות שלהם מאוד מאוד יפות.
    לטעמי הם שילוב של ניל יאנג והביץ' בויס – דבר שהופך אותם לטובים עוד יותר לטעמי.

  12. גיאחה הגיב:

    Kaz – אתה צודק, הם מוויילס, אבל וויילס היא חלק מבריטניה (UK).

    whiteballoon ורועי – אולי ווליום גבוה וחושך הם מה שחסר לי בעניין הפוקסז. תמיד יכול להיות שזה יהיה אלבום כמו דבנדרה בנהארט, שנשמע לי משעמם משעמם משעמם משעמם ואז בום! נפל האסימון ברעש מצלצל והאלבום חלחל בבת אחת.

  13. שני הגיב:

    באמת? fleet foxes לא עושים לכם כלום?
    ניסיתי לכתוב תגובה ולהגדיר מה כל כך תופס בהם אבל זה יצא מאוד מבולגן ולא מסביר כלום.

    אני חושבת שפשוט יש באלבום הזה חומר ממכר,כמו קפאין.
    את White Winter Hymnal לא הפסקתי לזמזם למשך תקופה ארוכה,
    ב Tiger Mountain Peasant Song פריטות הגיטרות פורטות על ליבי בכל שמיעה מחדש.

    הקסם שם,מבטיחה. תנסו עוד קצת.

  14. לגבי הבלוג על אוכל- אני בסך הכל מתלהב שמישהו עשה דבר כזה. היה לי רעיון כזה פעם וכבר כתבתי שזה היה גדול עלי. אם הם קיבלו את הרעיון ממני אני אשמח יותר, אבל גם אם לא זה משמח אותי – זה שהם עשו את זה אדיר ! וזה גם נראה באיכות מאד גבוהה וואני מאחל לכולם בתאבון.

  15. שגיאB הגיב:

    הבוטלג של רופוס כבר לא זמין.
    יש מצב שאתה מעלה אותו לשרת של "העונג"?!

  16. שני הגיב:

    אה,ואחלה עונג! 🙂
    אבלל ממש אחלה עונג!

  17. ינון הגיב:

    אחח. לורה מרלינג, ללא ספק.
    את האלבום של הפליט פוקסז הרגשתי צורך להוריד בלחץ ההייפ ועוד לא האזנתי לו ברצינות – אבל זה מה שאני אוהב בסיכומי שנה, שהם ממצים לך את כל מה שפספסת במהלך השנה ושווה שמיעה. חבל רק שייקח לי חצי מ2009 לשמוע את המיטב של 2008.

  18. davlav הגיב:

    אבל למה לא כתבת כלום על האיחוד הממשמש ובא של הסמית'ס???

  19. הקרדיט לתחרות ליפסינג של FOTC צריך להגיע ליאדו.
    הוא הביא את זה לידיעתי (כתבתי לך את זה במייל).

  20. אקונומיקה הגיב:

    קישור חדש לחלק הראשון של הבוטלג של רופוס
    http://rapidshare.com/files/172983964/rufus_part_1.MP3

  21. ג'וס וייס הגיב:

    לגבי Fleet Foxes:
    מתוך כל המוזיקה האחרונה שאני שומע, אני שומע אותם קצת יותר מכולם, אבל זה רק מחוסר ברירה.
    אני אף פעם לא חושב במובנים של "העיף אותי לתקרה", כי גם אני מאוהב בלורה מרלינג והיא לא עשתה איזה חידוש מדהים, אבל האלבום שלהם לא נדבק. לא מצליח לגרום לי לחזור אליו, או לחכות לאיזה שיר שיבוא או משהו.

    מה גם, שמתם לב לתופעה בלתי נסבלת שהתחילה השנה?
    כולם שרים בזוגות. קצת כמו להקות השאנטי – Fleet Foxes, MGMT ועוד רבים וטובים כבר לא שרים בקול רגיל, אלא מסונתז, ואין זמר מרכזי – אלא שניים – ולא בהרמוניות שונות, אלא בדיוק את אותו טון.
    זה מתחיל לשגע אותי.

    לעומת זאת, לורה שרה לבד בקול צלול, שחודר עמוק.

  22. איתי כ. הגיב:

    פליט פוקסס:

    שירים יפים, מאוד, מאוד.
    על זמניים.
    הרמוניות מושלמות.
    כמו פט סאונדס ביער.
    יש באלבום שיר על האח של הסולן, השיר הכי יפה שמישהו כתב על אח שלו, לדעתי.
    זו לא מוזיקה פשוטה, אלא אם כן אתם חושבים ש"קרוסבי סטילס נאש ויאנג" זו מוזיקה פשוטה, ההפקה אולי לא מתוחכמת, אבל חכמה מאוד.
    לטעמי, אחד האלבומים הבודדים שיזכרו מהשנה הזו בעוד, נניח, עשר שנים.
    אני לא שמעתי שום דבר דומה לזה – זה מזכיר מאוד את אלבום הסולו של קרוסבי מתחילת שנות השבעים, קצת בופאלו ספרינגפילד, קצת פט סאונדס, וזהוא, בערך.

    גיאחה, אל תתעצבן כי אתה לא אוהב אותם, יש הרבה להקות מצויינות שאני לא אוהב, בשלב מסוים לומדים שלמרות טעמך הטוב (בלי ציניות), יש מוזיקה טובה שאף פעם לא תחדור לך ללב, ואפילו לא תבין אותה.

  23. אורן הגיב:

    2. הלו, עמבה זה קיצור של עמברוזיה!

  24. ניר הגיב:

    טי.וי. און דה רדיו באלבומים וביונסה בסינגלים, וטי.וי. זה מה שמפתיע אותך????
    וברצינות- אני מאמין שאתה תראה אותם מובילים בעוד הרבה סיכומי שנה (גם שלי), מדובר באלבום מדהים. וחוץ מזה שתמיד בסיכומים יש יתרון לאלבומים של החצי השני של השנה. מה לעשות, אפקט האחרונות משפיע פה מאוד.

    וזה בלי להתייחס לעובדה שהרולינג סטונס כבר מזמן איבדו כיוון- גאנז ומטאליקה בטופ 12? סיכום של איזה שנה זה??

  25. יונתן קוטנר הגיב:

    וואו, יצאת גבר עם הבן אנד ג'ריס!

    כל כך התלהבתי מהאייטם הזה בוואינט שהלכתי וסיפרתי את זה לכל החברים שלי בשלושה ימים האחרונים, אפילו שבירכתי-מוחי זעקה המחשבה שאין מצב שהם יבחרו שם לגלידה שמעיד על תמיכה בפוליטיקאי ספציפי (לא משנה כמה הם חזקים במיתוג הליברלי-היפי-סטלני).

    זה ילמד אותי (או יזכיר לי שוב) לקחת בערבון מוגבל כל מה שאני קורא בעיתונות הישראלית.

  26. מאריה הגיב:

    מימד חמישי, הא?

    שלשום ציפיתי בסרט המשונה ביותר שראיתי בחיי, FLATLAND, שמבוסס על ספר,
    הוא מתאר עולם של יצורים שטוחים (כיאה לשמו) שחיים בעולם דו-מימדי, עד שלפתע
    עולם בעל שלושה מימדים מתערב בחייו של גיבורינו, עורך דין מרובע, בעל השם המצחיק
    A-SQUARE.

    אלוהים אדירים!

  27. אלעד הגיב:

    לא מצליח להוריד את החצי השני של רופוס, למישהו (או מישהי) יש את האלטרנטיבה?

  28. גלילי הגיב:

    יופי של עונג, תודה!

  29. איתי כ. הגיב:

    והשירים שלהם עצובים אבל לא מדכאים, מנוכרים, או מתבוססים ברחמים עצמיים, זה מין עצב עמוק מעורב באופטימיות שמגיע אחרי שאתה מבין משהו.

  30. אורן הגיב:

    FLEET FOXES באמת לא מדגדגים. שומדבר מיוחד בהם.

    חוצמזה צריך לעשות רשימה של "50 הלהקות שהיו צריכות להוביל את המצעדים אבל אף אחד (כמעט) לא שמע עליהם". לי יש כמה…

  31. nakamir הגיב:

    בקשר לאוספי muzik. זה שקישרת אליו הוא לא האחרון, למרות שאם הוא האחרון שעלה זה נהדר כי אולי זה אומר שהם מעלים את כולם לאייקאסט (משום מה תאריך העליה לאוויר של פרק או פודקאסט לא מוצג. תודה לרוזה ולך.
    זה הקישור לאוסף השישי והאחרון למיטב ידיעתי:
    http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=318681
    בחיאת אם מישהו מכם קורא את זה, תעלו גם את הקודמים או לפחות תגידו איפה אפשר למצוא אותם, אם בכלל. כל שנה אני שומע שיר או שניים, מסתקרן, מחפש, לא מוצא בשום מקום וממשיך הלאה בחיי.

  32. אבישי ז הגיב:

    whiteballoon – באיזה בר בדיוק אתה עובד?
    בר שמשמיעים בו פליט פוקסז זה כ"כ 🙂 !!! אני רוצה להיות שם!

    האלבום שלהם הגיע אליי רק לפני שבוע וקצת, וזה היה שבוע וקצת עמוס מאוד, אבל שמעתי אותם הרבה ככה על הדרך וכבר בחרתי להכניס אותם לאלבומי השנה שלי.
    זה סוג של שילוב כזה בין הפסיכדליה הפולקית הצנועה של דבנדרה כשהוא עוצר את חוש ההומור שלו וגם המון המון חבר'ה ישנים (כמו שאמרו: קרוסבי סטילס, כנראה גם ביץ' בויז (לא מכיר מספיק בשביל להסכים) ולדעתי גם הרבה סימון אנד גרפונקל, גם בקולות המלאים וגם בשילוב של ניחוח דרום אמריקאי).
    לפני כמה חודשים טיילתי בסלובניה המיוערת. חבל שלא הכרתי אותם אז, הם היו יכולים להיות פסקול נפלא. הדבר הראשון ששמעתי כששמעתי אותם היה יערות ובקתות עץ, ונראה לי שהחבר'ה האלה באמת התכוונו שזה יהיה כך.
    הטראקים שתפסו אותי הכי מהר וחזק היו Blue Ridge Mountain שלא מצאתי לו תאור יותר טוב מסוחף, פשוט סוחף ו-He Doesn't Know Why, אבל לפי התגובות שאני רואה, זה מאוד אישי. לדעתי שווה לך לנסות עוד קצת!
    גם יוטיובים שלהם עשויים לעזור, הם נראים מעולה! (מוסיקלית, לא הומוסקסואלית)

    ד"א את הדביוט של ביורק לקח לי בערך שנה לעכל, ואז ההתאהבות בה הייתה טוטאלית. אותו דבר (אולי אפילו קצת יותר זמן) לגבי אוקיי קומפיוטר. בכלל, אני בד"כ יותר נהנה ממוסיקה שלקח לי זמן ומאמץ לאהוב מאשר מכזו שהגיעה בקלות.

  33. עידו שחם הגיב:

    עונג חביב ביותר. המטריקס בווינדוז גדול, מה שמדהים זה שהיום אפשר לעשות בזול את האפקטים שעלו ליוצרי המטריקס ביוקר. אהבתי גם את סיכומי השנה הבריטיים, אבל מתחיל כבר לטבוע בים סיכומי השנה שקורים סביבינו.

  34. דרור הגיב:

    אורן (מהתגובה הזאת: https://haoneg.com/oneg/484#comment-188969): למה שלא תשתף אותנו בכמה מהלהקות האלה?

  35. איפי הגיב:

    בעניין פוקסז. נראה לי שזה בגלל שאפשר לרקוד וואלס עם המון מהשירים.
    לפחות לי זה עושה את זה,
    כמה וואלסים טובים כבר יש בימינו? 🙂

  36. whiteballoon הגיב:

    אבישי ז – "צוזאמן" בתל אביב. אתה מוזמן…

  37. אורן הגיב:

    דרור, הנה להקה שלא קיבלה את הבמה הראויה לה:
    MOTHER MOTHER. להקה קנדית מצוינת. הוציאה את האלבום השני שלה שלה לפני 3 חודשים. הם ממכרים. מאוד ממכרים. לא ברור לי איך הם לא מצליחים יותר, במיוחד בכל בלוגי מוזיקת האינדי למינהם.
    לאלבום החדש קוראים O MY HEART, והנה קישור למייספייס:
    http://www.myspace.com/mothermotherspace

  38. yaddo הגיב:

    מסכים, אורן, מהשירים ששמעתי הם מגניבים לאללה.

  39. davlav הגיב:

    אבל אורן, אמנם לא יצא לי להתעמק בשני, אבל מהמעט ששמעתי הוא שונה לחלוטין מהראשון.
    אין מה להשוות, כמעט להקה אחרת.
    הראשון מגניב וחדשני הרבה יותר לטעמי.

  40. אורן הגיב:

    לגבי MOTHER MOTHER – הדיסק הראשון מעולה אך לטעמי לא מגובש כמו השני. מה גם שהראשון מעט יותר תיאטרלי. מה שאני אוהב בלהקה הזו היא שחוץ מהצלילים והרמוניית הקולות – הליריקה מגניבה ומיוחדת.

    המלצה נוספת ללהקה שמגיע לה יותר: HAIL SOCIAL האמריקאים. הוציאו כבר שני אלבומים + דיסק רמיקסים. עושים ניו-וייב- אלקטרופופ (הרבה סינתיסייזר). הלהקה, דרך אגב, לא מוכרת כמעט (היה מאוד קשה להשיג את הדיסקים שלהם, וגם של MOTHER MOTHER). תדגמו אותם מהמייספייס( ממליץ על השיר CHERRY COLA FUNK):
    http://www.myspace.com/hailsocial

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *