תגובות לפוסט: עונג שבת: מי שטרח בערב וגו'

מאת: רוניז

רוניז — Tue, 14 Oct 2008 20:33:03 +0000

בקשר ללוריין ברקו בתמונה של אייטם 55. היא לא במקרה הפסיכולוגית של טוני סופראנו?

מאת: סטיבי

סטיבי — Thu, 09 Oct 2008 10:03:17 +0000

עוד על אייר:
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000387442&fid=3317

מאת: ארז אמינפור

ארז אמינפור — Wed, 08 Oct 2008 11:51:18 +0000

בחיאת
נדמה שכל הביקורות שקראתי עד עכשיו על ההופעה של אייר הגיעו מאנשים שלא באמת באו כדי לשמוע את המוזיקה של אייר.

"הופעה חסרת אנרגיה", "AIR לא זכו ליותר מכמה הנהונים נמרצים מצד הקהל"

תגידו מה זה פה, מטאליקה? איזו אנרגיה אמורה להיות בשיר כמו PlayGround Love?

אני ראיתי בהנגר 3 אנשים שנשמעו כמו 13, וזה באופן אנלוגי לגמרי ובלי סמפלרים.
ראיתי כל אחד מהנגנים (כולל המתופף) מנגן רוב הזמן 2 תפקידים שונים על שני כלים בו זמנית +שירה בהרמוניות מדוייקות.
ראיתי להקה שביצעה תמהיל יפה של להיטים ושירים שאף אחד לא האמין שיעלו לבמה.

היה שווה כל אגורה.

מאת: סופיה

סופיה — Tue, 07 Oct 2008 19:07:03 +0000

ואם כבר אז כבר, ראית אותו פעם שר את זה לייב? שווה להיזכר, בכל מקרה

מאת: סופיה

סופיה — Tue, 07 Oct 2008 18:49:34 +0000

וגם, בעיניי, לפתוח עונג עם טום וייטס זה מצווה
🙂

מאת: ליירה בלאקווה

ליירה בלאקווה — Tue, 07 Oct 2008 15:52:24 +0000

יש בעיה בקישור באיטם 18 לדנה מודן.

מאת: סטאבה

סטאבה — Mon, 06 Oct 2008 13:08:45 +0000

החגב עומד יציב- אתה מצחיק. אתה יכול לשלוח לי מיילים כמו התגובה הזו פעם ביום נגיד?

מאת: יובל

יובל — Mon, 06 Oct 2008 09:19:46 +0000

גיאחה – אל תבין אותי לא נכון, אני חובב קומיקס גדול! ורק ציינתי מגמה שנראית בעייני, ולא באתי להביע איזשהי מחאה.

לגבי הג'נדרס, אני קניתי באוזן.

מאת: גיאחה

גיאחה — Mon, 06 Oct 2008 01:32:22 +0000

יובל – מה זה פה! פדיחה, פספסתי לגמרי את יציאת הדיסק החדש? באסה, ואני מאשים רק את עצמי. מצד שני, אם אין אותו במוזיקה נטו מבחינתי הוא לא קיים, או במילים אחרות: איפה משיגים את החדש של הג'נדרז?

וזה רק אתה. הבלוג הזה היה ונשאר מוזיקלי בעיקרו, אבל תמיד התעסק בשלל דברים שונים, ביניהם גם קומיקס. יכול להיות שלאחרונה קומיקס תופס יותר מקום, פשוט כי אני קורא יותר קומיקס וככה זה – העונג בנוי בגדול ממה שמעניין אותי בכל שבוע נתון.

מאת: אביב

אביב — Sun, 05 Oct 2008 22:02:24 +0000

אייטם 28 – ב"אשה היא אשה" של גודאר הזוג מנהל שיחות (או יותר נכון מריבות) שלמות עם עטיפות של ספרים. אגב, אין לינק לאייטם…

מאת: יעל רגב

יעל רגב — Sun, 05 Oct 2008 16:41:58 +0000

ל-sarita ושאר המחפשים כרטיס במקום טוב להופעה של רופוס – הרי טיפ קטן לחיים:
משום מה, אנשי המרכז לעולם לא מעלים על דעתם שכרטיסים להופעות גדולות נמכרים גם במשרדי כרטיסים מחוץ לתל אביב. בידקו במקביל גם במשרדי הכרטיסים בחיפה וירושלים (לכולם יש היום אתרים למכירה און ליין), ופעמים רבות תגלו שפה ושם יש להם היצע אטרקטיבי יותר, מהסיבה הפשוטה שלא כל העולם ואחותו הספיקו כבר להתנפל על המבחר הטוב.

מאת: אייל מרדיו פרימיום להמונים

אייל מרדיו פרימיום להמונים — Sun, 05 Oct 2008 15:18:17 +0000

גם אני השקעתי באייטם 12. על ההבדל בין בלוגר לעיתונאי. זה פשוט ההבדל בין חובבן למקצוען. כשאתר הופך להיות מקצועי כמו העונג, זה בדיוק הזמן שצריכות להופיע בו פרסומות.
אבל ההבדל בין בלוג לעיתון הוא ההבדל בין השוליים למיינסטרים. ואני חוזר על מה שכתבתי כאן על מוסיקה לפני כמה שבועות, ונכון על כל התרבות שלנו: המיינסטרים נעשה צר והשוליים נעשים רחבים מיום ליום.
וזה ברור כשמש שלאינטרנט יש חלק עיקרי בכך.

מאת: יובל

יובל — Sun, 05 Oct 2008 09:57:52 +0000

"המלצת הרדיו השבועית: איזה כיף, הג’נדרז חוזרים! האלבום הראשון של להקת הרוקנ’רול הישראלית הנהדרת, Rockin’ in Ramallah, היה ענק. האלבום השני שלהם, Virgin no. 72 בפתח וביום שלישי ב-19:00 הם יבואו לפוצץ את האולפן של סער גמזו בקול הקמפוס. תקשיבו! [רדיו, אפשר להאזין באתר]"

חבוביקו, לא נעים לי לומר, אבל Virgin no. 72, כבר מזמן לא בפתח, הוא יצא לפני די הרבה זמן, ומסתובב אצלי במערכת לא מעט. ורוקינג אין רמאללה יותר מגניב. והג'נדרז להקה למעולה! P=

אגב, זה רק אני או שהבלוג הזה הופך מבלוג מוסיקלי בעיקרו לבלוג מוסיקה וקומיקס?

מאת: Sarita

Sarita — Sun, 05 Oct 2008 09:02:05 +0000

בקשר לרופוס ויינרייט בהיכל התרבות:

אני מחפשת כרטיס [אחד!] להופעה במקום שהוא לא בצדדים, שזה מה שנשאר. זה ממש חשוב לי ואשמח אם מישהו יכול לעזור!

מייל- swandresss@gmail.com

תודה רבה! :]

מאת: אתה חי בכאפה, זה עכבר!

אתה חי בכאפה, זה עכבר! — Sun, 05 Oct 2008 08:57:17 +0000

וואן-שוט וידאו… קצת נמוך מצידי להגיד את זה אבל YELLOW של קולדפליי הוא חתיכת שיחוק בעניין הזה.
השמועה אמרה בזמנו שהם התכוונו לצלם קליפ אחר לגמרי, אבל בעיות תקציביות/לו"זיות/גורמי שמיים כאלו ואחרים גרמו לכך שהם צילמו את הקליפ בטייק אחד, ויצא להם מושלם עם הזריחה מהים.

אה, וגם הקליפ של אלאניס מוריסט שבו רואים לך את הפרצוף שלה (לא זוכר כרגע את השם של השיר) הוא קליפ וואן-שוט מוצלח למדי.

מאת: עידו שחם

עידו שחם — Sun, 05 Oct 2008 08:19:29 +0000

ריספקט לאלבו! זוכים ראויים לפרס מרקורי. סלדום סין קיד זה לא רק מהאלבומים היפים של השנה, אלא של העשור.

מאת: לזרבוי

לזרבוי — Sun, 05 Oct 2008 00:20:30 +0000

בנוגע ל-12 – בתור מי שעד לא מזמן היה בלוגר וכיום הוא גם סוג של מבקר ב"תרבות מעריב", אני יכול להעיד שהכתיבה לבלוג באה לי הרבה יותר בקלות מאשר הכתיבה לעיתון.

יש כמה סיבות:
* בכתיבה לבלוג, שקורא אותו קהל מפולח יחסית, אני יודע שאני לא צריך להסביר דברים על כל צעד ושעל. רוב הקוראים יודעים מי אלה אנובה רקורדס, היו מתישהו בחיים שלהם בפטיפון וגיבשו כבר דיעה על אטליז. בעיתון אני צריך לצאת מנקודת הנחה שהקוראים שלי מכירים את קרן פלס וזוכרים כמה שירים של שלום חנוך מהפעם האחרונה שעשו להם קאבר בכוכב נולד.
* בבלוג אני כותב רק על מה שמעניין אותי, מתי שמעניין אותי. בעיתון אני מחוייב לתכתיבי העורך (הרחום והחנון, אני מת עליך, אל תפטר אותי), והכי נורא – לדדליין. זה גם מלחיץ, וגם מייבש מוזות.
* את הבלוג אני כותב מתוך תחושת שליחות. לעיתון אני כותב פשוט כי כשפנו אלי זה נשמע לי לא הגיוני לא לקחת את ההצעה לכתוב על מוזיקה תמורת כסף וכרטיסים חינם להופעות. גם שם השליחות מרחפת איפשהו (כשיוצא לי לכתוב על פסטיבל חוצמזה ועל איזבו בעיתון בתפוצה ארצית, זה עושה לי טוב בלב), אבל היא לא נוכחת בכל דבר שאני כותב.
* ועם יד על הלב, אני חייב להודות שהכתיבה לעיתון היא הרבה יותר מוקפדת ודורשת ממני יותר מאמץ. למה? כי יש לי שם יותר קוראים, ויותר מבקרים, ויותר אחריות, וכן, גם כי משלמים לי על זה, וחשוב לי לתת תמורה הוגנת לכסף. זה הופך את הטקסטים העיתונאיים לטובים יותר אולי, אבל לפעמים זה עשוי לעקר מהם את הלהט שיש בפוסטים בבלוג.

מאת: סופיה

סופיה — Sat, 04 Oct 2008 22:13:14 +0000

הוואן שוט האהוב עליי ואחד הקליפים היפים ביותר:
Mad World – Gary Jules

מאת: ברווז גומי

ברווז גומי — Sat, 04 Oct 2008 21:51:12 +0000

עוד משהו – אסף גברון על דיוויד פוסטר וואלאס. לא מכיר את הבחור, אבל גברון בהחלט עשה לי תיאבון.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3603033,00.html

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 04 Oct 2008 21:29:13 +0000

דניאל – אני מסכים איתך ברוב הדברים, אם כי נדמה שהשורות האחרונות שלך מתייחסות בעיקר לבלוגרים שכותבים על חייהם, כלומר מעין יומן אישי פומבי. יש כמובן גם בלוגרים שכותבים על מוזיקה או בישול או חיות או כל נושא ממוקד אחר, יש אפילו בלוגרים של חדשות שעושים עבודה עיתונאית לכל דבר ועניין רק בצורה עצמאית. אלה משנים כבר עכשיו את עולם המידע.

תודה לכל מצילי הרופוס!!!

מאת: אילן יוסים

אילן יוסים — Sat, 04 Oct 2008 20:02:43 +0000

אחחחחחחחחחחחחח

הכרזות של ההופעות הם פשוט טריגר להזלת ריר ענקית.

אני מידי פעם אוסף הזמנות או מודעות להופעות בארץ – בינתיים פילפלד עושה עבודה מדהימה.

מאת: שירה

שירה — Sat, 04 Oct 2008 19:40:17 +0000

כי מי הולך -להופעה- של אייר? זה בערך כמו לצפות בסרט באולם קולנוע בלי סאונד ועוד לבכות אחר כך שלא הבנת שום דבר (ורק לשם ההבהרה: אני מאוהבת בצמד הצרפתי עד כלות עוד מימי היסודי המאוחרים).

לסיכום: קדימה אנימל קולקטיב! (:

מאת: Shira-K

Shira-K — Sat, 04 Oct 2008 19:20:07 +0000

אני בטח הייתי בוחרת את הנרי-לי של פי ג'יי וניקייב בקטגוריית הוואן-שוט קליפ. (לא שזו חוכמה כי אני לא מכירה הרבה וואן שוט קליפים אחרים. אבל, הוא לא רע, בכלל).

התצלום הזה של נינה קצ'דוריאן חמוד, די מביך שגם אצלי בבית הסתובבה גירסה עברית של השטות הזאת "איך להגיד לא ולא להרגיש אשם".

מאת: Sarita

Sarita — Sat, 04 Oct 2008 18:14:56 +0000

מה זה?????? אין כרטיסים לרופוס???

מאת: nina

nina — Sat, 04 Oct 2008 18:10:05 +0000

ההופעה של Air בזאפה הייתה היתה שווה ביותר.אינטימית ומהפנטת..

מאת: עודד

עודד — Sat, 04 Oct 2008 17:40:36 +0000

עוד פרטים על לוריין אליסון (מסעיף 55) כאן:
http://www.soulwalking.co.uk/Lorraine%20Ellison.html

מאת: נ. פודוס

נ. פודוס — Sat, 04 Oct 2008 17:33:55 +0000

אוי, אייר, אייר.
הופעה בסדר, לא סבלתי, אבל היא לא היתה שווה ככ הרבה כסף.
הם נראו פשוט משועממים, נוטים להרדם, מתים לעוף הביתה.
לא הייתי צריכה לצפות ליותר מצרפתים.

מאת: יהו

יהו — Sat, 04 Oct 2008 17:24:43 +0000

לדעתי על פיצ'פורק אבד הקלח כבר לפני הרבה מאוד זמן.
פעם היה שווה לקרוא אותם, אני זוכר שפעם היה שווב לקרוא ביקורות שוות ולא יומרניות כמו TNT של Tortoise ו-Slow Riot של Godspeed You Black Emperor אבל זה היה מזמן ובינתיים הם התחילו להיות די מחורבנים, עניין שרק תפס תאוצה בשנים האחרונות.

מאת: דניאל

דניאל — Sat, 04 Oct 2008 17:15:04 +0000

בוא נגיד שהאייטם בלוגר/עיתונאי ואייטם 15 למשל מאוד קשורים.

באופן כללי בלוגר הוא סוג של עיתונאי מטעם עצמו.
ככל שכמות הבלוגרים תעלה ותעלה, ככה יאבד הערך של הקטע האישי. תראה מה קורה למליוני המיספייסרים.

זה רק עניין של זמן, ואז להערכתי יהיו מעגלי בלוגרים מן WebRings ממוקדים שכאלה שיעניינו רק את עצמם במעגל המצומצם של עצמם.

אסכם ככה, הבלוגרים הינם בלוגרים מפני שיש להם נטיה יוזמתית יותר מאחרים וצורך אקסהביציוניסטי עודף מאחרים.( יש ביניהם שלוקחים את זה כבד,, וממש אפשר לראות שזה טיפול נפשי עבורם) יש ביניהם שיודעים לכתוב, אבל אם לא יהיה סינון (וזה מה שיקרה) כל הקטע יתמסמס.

יאללה, גמח"ט

מאת: החגב עומד יציב

החגב עומד יציב — Sat, 04 Oct 2008 17:13:04 +0000

"אז אתה שומע?"
"מה?"
"יש הופעה של אייר שבוע הבא"
"כן, אה?"
"כן"
"כן"
(שתיקה ממושכת,רוח שורקת בעלים, צרצרים וכו')
"טוב אז… רוצה לעלות אלי לקפה?"
"מה, לראות היפה והחנון?"
"כן, לראות היפה והחנון"

מאת: oren

oren — Sat, 04 Oct 2008 17:08:02 +0000

קסטל עושים הפצה ראשית לרופוס- גם בהיכל וגם ברדינג
http://www.tkts.co.il
כדאי להזמין, המקומות אוזלים…

מאת: גיא ביבי

גיא ביבי — Sat, 04 Oct 2008 17:07:01 +0000

השרת של האתר שלי נפל… אני מתנצל.
מחר הוא יהיה באויר עם שמחה, גיל ורון.

בואו בהמוניכם.

מאת: undertow

undertow — Sat, 04 Oct 2008 16:57:53 +0000

בנוגע לסידור דיסקים ביוגרפיים –

מאז שהתחלתי לאסוף דיסקים בגיל 12, החלטתי באופן אינטואיבי לסדר את הדיסקים שלי לפי הסדר שבו הם נכנסו לחיי. אני לא יודעת מה אז היה מקור ההחלטה, אבל כשהתחילה להתערם כמות נכבדת של אלבומים ידעתי שיש ערך וחשיבות לסדר הזה ובשלב מסוים אפילו עשיתי רשימה של מקומו של כל דיסק.

זה לדעתי הצצה מרתקת לחיים של בן אדם. אם עוקבים אחרי סדר האלבומים אפשר לראות באיזו נקודה התחלתי לגלות מוזיקה עצמאית ומתי התחלתי להתעניין במוזיקה אלקטרונית ולראות שקניתי את כל הדיסקוגרפיה של ביורק ברצף ובאיזו נקודה התעניינתי בג'אז ובאיזו נקודה ירדתי מהקטע הזה.

כשראיתי בפעם הראשונה את "נאמנות גבוהה" ממש התרגשתי כשהוא סידר את האלבומים באופן ביוגרפי כי כך אני נהגתי וכנראה שגם ניק הורנבי חשב שזה חשב. ההבדל האמת, הוא שבסרט רוב משחזר את החיים שלו דרך האלבומים. מה הוא קנה מתי ולמה שלדעתי זה תרגיל מעניין בזיכרון דרך הדיסקים שקנית.

מאת: איילון צפון

איילון צפון — Sat, 04 Oct 2008 16:54:44 +0000

הסיום של valarie plame סטייל "היי ג'וד "גאוני!

מאת: פ.פ.

פ.פ. — Sat, 04 Oct 2008 16:41:05 +0000

רופוס – גש לאתר הדרן והזמן. יש מקומות נסבלים, אפילו שמונה ביחד אם תרצה.

מאת: ערן מחלו

ערן מחלו — Sat, 04 Oct 2008 16:11:21 +0000

אגב אייטם 34 – איימי ווינהאוס ומארק רונסון, שהיו אמורים במקור לספק את שיר הנושא לסרט האמור ו "נזרקו" ברגע האחרון (כנראה בגלל בעיותיה האישיות של ווינהאוס) הבטיחו להוציא באופן עצמאי ובאותו יום גירסה משלהם לשיר, אחת שתשים את הביצוע הרשמי מבוייש בפינה. עד כה, לא נראה לי שזה קרה.