תגובות לפוסט: עונג שבת: ארוך מדי, לא קראתי

מאת: ערן מחלו

ערן מחלו — Mon, 14 Sep 2009 06:17:49 +0000

אם כבר הזכרת בהתלהבות את האתר של אינדינגב, הרשה לי להזכיר בהתלהבות את האתר של חוצמזה, ולציין כי אני מוכר מספר מצומצם ביותר של כרטיסים מוזלים לפסטיבל, 100 שקל אה-פופ.

http://www.hutzmize.com

מאת: Or_bi

Or_bi — Sun, 13 Sep 2009 19:37:42 +0000

Burning man was amazing ….. I can tell u from first hand….
When I will have have some Internet time in about 20 days I'll write every thing…
Hope It will make u all come next year
🙂

Have a great weak from Oklahoma
(yep…we drove a long way this weak)
Or

מאת: קורסים

קורסים — Sun, 13 Sep 2009 18:26:10 +0000

יו יו. פעם ראשונה שלי כאן ופשוט נהניתי מההשקעה! גדול!

מאת: Number 45

Number 45 — Sun, 13 Sep 2009 13:43:46 +0000

מוחה על הכנסתו של מאט ברנינגר המנשיונל לרשימת הקולות הרעים!

חוץ מזה, עונג מצויין כרגיל

מאת: זמיר

זמיר — Sun, 13 Sep 2009 10:33:46 +0000

תודה גיא!
הקטע של ניק הורנבי הוא פשוט קריאת חובה.

הנה עוד ציטוט:
"כל מוסיקה מתייבשת ממשמעות וריגוש אם מאזינים לה יותר מדי, ושיר פופ של 3 דקות לא מספיק לכל החיים. מוסיקה פופולרית חייבת לזרום כל הזמן. אם האספקה הטרייה תיפסק – זה את/אתה שתהפכו לעבשים."

זאת האמת הפשוטה – בלי מוסיקה אין חיים, ואסור אף פעם לוותר על החיפוש.

מאת: מהומה

מהומה — Sun, 13 Sep 2009 10:00:10 +0000

גיאחה,אתה תותח,ואמן תעשה לי ילדים מאומצים רק בשביל הטעם המוזיקלי.

בכל אופן,האיש הנשרף נראה כמו משהו שצריך לעשות בארץ,והקול של ג'ואנה היה צריך להכנס לרשימת הקולות הטובים! בראשון היו לה כמה רגעים מעצבנים ואובר צרחניים,אבל בYS? תענוג.

תסבירו לי למה חלמתי על ארקייד פייר וג'סטין טימברלייק באלבום דואט כפול?

מאת: ברק

ברק — Sun, 13 Sep 2009 07:32:55 +0000

אני מניח שבעשורים קודמים הלהקות שזכו למיתיזציה הן המעטות שהצליחו לקיים את השילוב של פופולריות ואיכות.

כיום, אנחנו פשוט לא זקוקים לפופולריות הציבורית, הודות לאלוהי האינטרנט, ויכולים להמליך אלבומי מופת בזמן שאנשים מסביבנו עשויים לתהות "אתה אוהב להקה שקוראים לה מרפק?"

אותו מפגש בין פופולריות לאיכות היה עשוי להתקיים גם היום, אומנם בעוצמה פחותה, אם מוקדי הכוח (היחסיים, לא המוחלטים!) לא היו מונעים באופן מובהק מדי מתאוות ממון, בצורה ברטאלית יותר מבעשורים קודמים.

לגבי ההבדל בין מוזיקה לקולנוע-לדעתי,מוזיקה היא אמנות יותר נצרכת ובסיסית מקולנוע (לא שאני מזלזל ח"ו בקולנוע! אבל תעדיפו לחיות בלי מוזיקה או בלי קולנוע?) ולכן, בהינתן התנאים הטכנולוגיים, נוצרו הרבה יותר אלבומי מופת אלטרנטיביים שמעמידים את ההשוואה לקונצנזוס באור מגוחך, מאשר סרטי קולנוע עצמאיים שנוצרה סביבם קהלית מאמינים, והחלה את מעגל התהיות לגבי הפער בין הקונצנזוס לאיכות.

מאת: אורי זר אביב

אורי זר אביב — Sun, 13 Sep 2009 07:24:41 +0000

סול וויליאמס השפיע על חיי באופן בלתי הפיך מאז שנת 2001. אני חי ע"פ משנתו מלאת האהבה. ראפר היפי בן זונה. אני אוהב אותו ואמרתי לו את זה בפרצוף כמו איזה גרופי גמור. כדי שייתנו לי להיכנס אליו אל מאחורי הבמה בסקאלה בלונדון, סיפרתי לבאונסר שיש בקהל חייל, שרק השתחרר לא מזמן מחיל האויר הישראלי, שרוצה לשוחח איתו. זה עבד. הראפר היחידי בארה"ב שמוזמן להרצות באינספור אוניברסיטאות.

Use your cipher to decipher, Coded Language, man made laws. Climb waterfalls and trees, commune with nature, snakes and bees. Let your children name themselves and claim themselves as the new day for today we are determined to be the channellers of these changing frequencies into songs, paintings, writings, dance, drama, photography, carpentry, crafts, love, and love

words by S. Williams

מאת: אור

אור — Sun, 13 Sep 2009 06:52:06 +0000

אני מאוד אוהב את הקול החתולי של ג'והנה ניוסום, וזה הישג, כי אני בכלל לא אוהב חתולים. גם הקול של קולין מלוי נהדר וגם של מט ברינגגר. הם עוד היו עלולים לבחור את שמוליק קראוס. כמעט קול עם אופי או מחוספס הוכנס לשם. ויש מצב שאני מעדיף את הרשימה הזו על רשימת הקולות הטובים.

מאת: מיכל

מיכל — Sun, 13 Sep 2009 06:49:16 +0000

תודה על העונג השבועי.

מאת: עומר

עומר — Sat, 12 Sep 2009 20:55:41 +0000

אחלה עונג. ותובנות יפות, במיוחד זאת פה בתגובה.

הציטוט שלמעלה הזכיר לי ציטוט אחר, נדמה לי של ג'ורג' ברנארד שו: "אנחנו לא פסיקים לשחק כי אנחנו מתבגרים, אנחנו מתבגרים כי אנחנו מפסיקים לשחק".

שבוגי!

מאת: ג'יימס בר-און חברך משכבר הימים 9

ג'יימס בר-און חברך משכבר הימים 9 — Sat, 12 Sep 2009 18:55:40 +0000

אחלה עונג.

מאת: מאחז זמני

מאחז זמני — Sat, 12 Sep 2009 16:35:56 +0000

מעניין שבטלוויזיה ובקולנוע, וגם בספרות, עדיין נשמרה מידה של קונצזוסיאליות (יש מילה כזאת?), כמו הסופרנוס, קלינט איסטווד אולי, בזמן שבמוזיקה הדברים הרבה יותר מפולגים.

מאת: אייל מרדיו פרימיום

אייל מרדיו פרימיום — Sat, 12 Sep 2009 15:35:44 +0000

גיאחה- אני חושב שעלית על הנקודה. זה בהחלט קשור לתפזורת מוקדי הכוח הביקורתי והתרבותי. אבל בכל זאת יש ערוץ 2 וגלגל"צ ושניהם נרדמו בשמירה. מצד שני נדמה לי שגם בחו"ל המצב לא שונה באופן מהותי.
בהקשר לזה ולליסה ג'רמנו ולביטלס (ושאף אחד לא ישמע) אני מאד שמח שמעצב דעת קהל כמוך (וכמובן כמו קוטנר ואחרים) יש לו טעם ורגש שכזה. במיוחד לאור תופעות תרבות כגון הישרדות. בכל זאת צריך איזון בעולם הזה.

מאת: צינסקי

צינסקי — Sat, 12 Sep 2009 12:33:59 +0000

הנה מה שקרה לי מאז גילית את העונג – פנו אלי מההוצאה להוציא ספר חדש. עוד כמה חודשים זה יקרה. התחלתי לנגן על גיטרה (אחרי הפסקה של שנים), פתחתי סדנת קריאת שירה, נרשמו רבים מכפי שחשבתי. יפתח סבב שני.
ולא, אני לא טינאייג'ר מתלהב. הלוואי הייתי. טינאייג'ר. בינתיים אני מחפש הופעה של יהוא ירון. אולי אעמיד את הבית שלי +חצר להופעה.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 12 Sep 2009 12:05:17 +0000

שוקרן ושוקרן. תודה לחדי העין על התיקון לאוקרביל, תיקנתי במבוכה קלה.

מאחזמני – אני מסכים לגמרי! למרות שלפעמים הוא גולש לבלתי-נסבל.

אייל – אני מניח שזה קשור להתפזרות מוקדי הכוח הביקורתי והתרבותי. שים לב שבעשור האחרון גם לא היה סרט דפניטיבי כמו ספרות זולה או המטריקס, ולא סדרת טלוויזיה דפניטיבית כמו הסימפסונז. כדי שיצירת תרבות תגיע למעמד של יצירת מופת שיש סביבה קונצנזוס, היא צריכה לקבל את אהבת המבקרים והקהל בבת אחת, ולהגיע לתודעה של כמה שיותר אנשים. בימינו, אנשים לא צורכים תרבות על פי מקור בר-סמכא אחד (למשל, NME, או ערוץ 2), אלא מהרבה מאוד מקורות, וכל צרכן תרבות בוחר את המקורות עליהם הוא סומך. לכן אם בעיניי Funeral של ארקייד פייר הוא אלבום מופת משנות האלפיים, עבור 90% מהאוכלוסייה האמיתית הוא אלבום נידח שמעולם לא שמעו עליו. ובעוד קרן פלס מוכרת עשרות אלפי עותקים ונחשבת להצלחה מסחרית בקהל הרחב, מבקרי המוזיקה משתינים עליה והרבה מאזיני מוזיקה לא מכירים יותר מחצי שיר שלה. זה לא שלא היו אלבומי מופת בעשור הזה – היו רבים – אלא שכדי לקבל את התואר "מופת" אתה צריך לעמוד בסטנדרטים שכבר לא רלוונטיים. יש יצירות מופת שיש סביבן הסכמה בחוגים קטנים בלבד, וזהו זה.

מאת: בועז

בועז — Sat, 12 Sep 2009 10:47:49 +0000

מרתק. איך אתה עושה את זה כל שבוע נבצר מבינתי. קבל ח"ח.
אבל הכי הזדהתי עם הדברים על סקרנות והתרגשות. צריך להכניס יותר מזה לחיי.
תודה !

מאת: עינב ג'קסון

עינב ג'קסון — Sat, 12 Sep 2009 10:34:00 +0000

כרגיל – תענוג תענוג
הקליפ של הציפורים מקסים, ומזל ששבת היום ואפשר לחפור ב 20 הספרים האלקטרוניים הללו

מאת: עידו שחם

עידו שחם — Sat, 12 Sep 2009 10:24:33 +0000

שבת שבוגי, הרבה דברים מענגים יש פה היום! איזה כיף להזכר בהופעה של פיית' (אגב, למה בהמון מקומות קוראים להם פייט!?) ובקטע השירה ההוא.

מאת: atar

atar — Sat, 12 Sep 2009 10:12:37 +0000

אייטם 19 – אני הייתי מוסיפה את Nick Talbot מ- Gravenhurst
לרשימה. הוא מרגש ומרגיע אותי.

אייטם 20 – מחזיר אותי ישר לשורה הראשונה בה עמדתי בהופעה,
מדהים!!! לראות את כל הקהל ככה.. הופעה מעולה. כיף!

גם אני רוצה Green Berry Tea !! ואת ה Indie Rock Coloring Book !!!

התמונה של שון וחברתו פשוט.. נוראית! בלי קשר לניסיונות שחזור כאלה ואחרות..

בכל אופן.. היה ממש עונג-תענוג הפעם..
לגו-כריכים וליסה ומה לא 🙂

מאת: ינון

ינון — Sat, 12 Sep 2009 09:31:55 +0000

מזמן לא פתחתי את השבת בעונג, איזה כיף!
הצעה לתוספת לסעיף 15 – מה שכתב ערן סבאג על הביטלס בהארץ http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,607,209,40129,.aspx

ותיקון לסעיף 6 – האורח המיוחד של הקארסיטרז מופיע בour life is not a movie or maybe, שהוא:
א. הקאבר הכי טוב בסדרה עד כה (מתחרה צמוד: אדם בן עזרא)
ב. השיר שבזכותו אני אוהב כ"כ את הלהקה הזו כבר מהשמיעה הראשונה, ב"תקשיבו רגע" 🙂

אז… נתראה באוקרביל?

מאת: מאחז זמני

מאחז זמני — Sat, 12 Sep 2009 09:24:55 +0000

אולי לא בדיוק אינדי- אבל בילי קורגן בהחלט עונה על ההגדרה של קול איום עד כדי נהדר

מאת: atar

atar — Sat, 12 Sep 2009 09:14:58 +0000

אייטם 6 –
הביצוע של הקארסיטרס עם אורח מסתורי הוא לשיר
Our Life is not a Movie or Maybe ולא כפי שצויין.

מאת: Sunny Bagel

Sunny Bagel — Sat, 12 Sep 2009 07:06:42 +0000

קנית אותי היום.
אני נשארת

מאת: אייל מרדיו פרימיום

אייל מרדיו פרימיום — Sat, 12 Sep 2009 04:47:09 +0000

כמעט שכחתי 🙂
למי שמעוניין, פסטיבל סיכום העשור נמשך ברדיו פרימיום להמונים, הפעם סיכום שנת 2005 !

http://premiumradio.blogspot.com/2009/08/2005.html

מאת: אייל מרדיו פרימיום

אייל מרדיו פרימיום — Sat, 12 Sep 2009 04:31:55 +0000

עונג משובח במיוחד.
לגבי ליסה ג'רמנו אני שמח שיש לי חלק באושר שלך. להתרגש זה לחיות. גברים לפעמים מתרגשים מלשחק כדורגל בשכונה, רק שנשים לא מבינות למה, אז הן לא מחשיבות את ההתלהבות הזו להתרגשות.
אהבתי את המאמר באנגלית לביטלס. כולנו גילנו אותם בהדרגה לאורך החיים והנה אחד שמתייחס לזה כאילו זה משהו חדש ומנתח איך זה נשמע.
לגבי מאמר השבוע, של נמרוד, באמת נראה לי שחסר משהו בעשור הזה למרות שיש בו מוסיקה נפלאה. חסרה בו מהפכה מוזיקלית. אני חושב שלא היתה, לעומת שנות השמונים (המושמצות) שבהן נולדו: האינדי, המוזיקה האלקטרונית ההיפ-הופ ו-U2 שהם המודל לכל להקות הרוק הקיימות כיום.
תענוג להקשיב לפלייליסטס של הזמרים הטובים והגרועים-טובים של האינדי.
הכריכים מאגניבים אבל למה רק נקניק וגבינה צהובה, לא שמעו על אבוקדו, פטה, קוטג', ביצה- אנשים משעממים.
התגלית הגדולה של השבוע שנמצא האדם שממש נהנה מההופעה של MGMT- עידו שחם.
ולבסוף, אני כמעט אוכל את הלב, כל פעם מחדש, שלא הייתי בהופעה של פיית' נו מור, אבל הייתי בהופעה של לאונרד כהן בפארג, אז מה איכפת לי.
כמה טוב כבר בן-אדם יכול לקוות לו בחיים.

מאת: נוי

נוי — Sat, 12 Sep 2009 02:12:14 +0000

לקרוא אותך בישראל זה אפילו יותר כיף מלקרוא כשקר בחוץ