29 בפברואר 2008

עונג שבת: יום בונוס! (Japan import)

לפני הכל:
א. אם אתם מהאנשים שמתעניינים במה שאני שומע לאחרונה, מעכשיו תמצאו בהמשך הבאר השמאלי גם פסיפס אלבומים קטן, מבחר מהדברים שמסתובבים לי כרגע באוזניים. ואני באמת מקווה שיהיה לי כוח ואזכור לעדכן את הרשימה הזו מדי פעם.
ב. ג'יימס התלונן היום שאין מספיק מוזיקה בעונג, כלומר כזו שדורשת רק לחיצה כדי לשמוע אותה. הוא עצלן במיוחד, ג'יימס. אבל הוא החבר הכי טוב שלי, אז הקשבתי לו. בחלק גדול מהאייטמים תמצאו גם שיר, אפילו אם הוא לא עיקר האייטם.

השבוע בספירת העונג:
Depeche Mode – I feel you [פרנק זעתר]
Flue – Esmafarja [y99]
Sigur Ros – Svefn-G-Englar [תמיר פיינגולד]
אביתר בנאי – יש לי סיכוי (פעם ראשונה) [מרקוביץ']
אביתר בנאי – יש לי סיכוי (פעם שנייה) [שגיא ב]
Counting Crows – Round Here [אסף]

  1. אני לא אוהב במיוחד לחזור על עצמי, אבל מה לעשות שצר עולמי כעולם נמלה עם חיבור לאינטרנט, ולפעמים אין ברירה. ממש היום התפרסמה בוויינט כתבת-מיקסטייפ שלי על בי-סיידז, הידן טראקס ושלל שירים מצוינים שנשארו מחוץ לאלבומים (לרוב מצוינים גם כן). זו כתבה מבולגנת, אני מודה מראש, אבל אני מחבב את האוסף שיצא לי ממנה. אחד השירים שחזרו לאוזניי אחרי שנים לרגל הכתבה הזו היה Outtake מעולה של Nirvana – כן הלהקה ההיא שפעם אהבנו ועכשיו לא אופנתי לשמוע – שנקרא "Sappy" (ובשנינות אופיינית מכונה גם "Verse Chorus Verse"). הפנינה הקטנה והנפלאה הזו הוקלטה בסשן ההקלטות של In Utero, בלי ספק האלבום הכי טוב של נירוונה, על ידי המאסטר סטיב אלביני. "Sappy" לא מופיע בדיסק, אלא מתחבא כשיר נסתר בסוף האוסף המעולה No Alternative שיצא ב-1994 והכנסותיו נתרמו למאבק באיידס. מאוחר יותר הגירסה הזו הופיעה גם בקופסה שיצאה ב-2004 והקלטה אחרת הופיעה באוסף Sliver. כך או כך, זה Kick Ass Song, ולמרבה השמחה הוא לא נדחס כל כך הרבה בסאונד כמו שאר הדברים מ-In Utero. הנה קצת אולדסקול גראנג' כדי לפתוח את השבת. [מפ3]
  2. הכירו את רדיו פרימיום להמונים, בלוג מוזיקה חדש ומוצלח במיוחד מאת בחור ישראלי, וכמה מרענן, הוא דווקא לא בן 18-26, אלא קצת יותר. הוא מדלג בטבעיות בין הוט צ'יפ, הפוליפוניק ספרי ורג'ינה ספקטור לביטלז, מייקל ג'קסון ועוד. תענוג אמיתי, ותוספת מיידית לקורא הרסס שלי. [עברית]
  3. למזמינים מ-CD Connection, עד יום שלישי בצהריים תוכלו לשלם מחצית ממחיר המשלוח אם תכניסו את הקוד "fun4me" בעת ההזמנה. איזה כיף! 20 נקודות בונוס לראשון שיציין בתגובות להקה שיש לה שיר פשוט נהדר עם אותו השם (חוץ ממך, פרנק, אני יודע שאתה יודע). [אנגלית]
  4. והנה הודעה מצערת לכל מי שאוהב לצפות בסדרות באיכות גבוהה ברשת, לצפות בקליפים באיכות גבוהה ברשת וכן הלאה. Stage6, אתר שיתוף הווידאו-באיכות-גבוהה מבית היוצר של DivX, סוגר את הבסטה. מבאס. [אנגלית]
  5. RCRD LBL אמור להיות לייבל רשת עולמי שמשחרר מוזיקה בלה בלה בלה. בתכל'ס זה בלוג מפ3 משודרג וחוקי, שמארח גם אמנים שאנחנו מכירים היטב מכל ספקטרום האינדי. רוב מהומה על מעט מאוד, בעיניי, אבל תמיד נחמד לקבל מוזיקה חוקית בחינם. [אנגלית, מפ3]
  6. "גם להם מגיע", תכנית הסאטירה החדשה של עוזי וייל, עלתה השבוע לאוויר. אריאנה מלמד בוויינט חשבה שהתכנית היא "מוצר מתועב", העניקה לה חצי כוכב מתוך 5, ושהיא לועגת לחלשים. וייל, במהלך אופייני, מפרסם בוויינט מאמר תגובה וטוען: אני לא צוחק על חלשים ונכים, אלא בא להראות שהחלשים, הנכים, המשוגעים וחסרי האונים הם אנחנו כישראלים. דיון מעניין, ולא שגרתי בעיתונות הישראלית, לצערי. [עברית]
  7. הלייבל המצוין -ANTI, ביתם החם של אמנים כמו בילי בראג, ניק קייב, ליריקס בורן, מאן מאן, דבוצ'קה ואיכותיים אחרים, פותח בלוג חדש ועשיר, ומפנק אותנו בסמפלר נהדר של מיטב אמניו, חינם לגמרי. פינוק אמיתי! [אנגלית, זיפ]

  8. Make fists with your toes. הנשיא הבא של אמריקה

  9. [תודה לאביטל] אמריקאים יקרים, עזבו אתכם מהמועמד הרפובליקני ג'ון מק'קיין – ממשו את זכותכם הדמוקרטים, הצביעו ג'ון מק'ליין! [אנגלית, מושקע למדי]
  10. אנדרו סמית מנתח בסאנדי טיימז מדוע ניל יאנג, מוריסי והמאניק סטריט פריצ'רז הפכו בעיתונות מכוכבים מצליחים ואהובים לאמנים מיושנים ומשעממים והפכו בחזרה לגיבורי הדור, בלי קשר לאיכות המוזיקה שהם מייצרים כיום. בעיקר, כך הוא טוען, כי הערכים שהם ייצגו בשנות השיא שלהם תואמים מגמות מסוימות אצל המאזינים של היום. מעניין. [אנגלית]
  11. בשבוע שעבר הבאתי ראיון מצחיק אבל בהחלט לא מספק או מעמיק עם The Gutter Twins, אבל אפשר לסמוך על Drowned in Sound שיעשו את העבודה, והנה ראיון מספק ומעמיק עם דולי ולנאגן. תענוג לקרוא. עוד לא שמעתם את האלבום? [אנגלית]
  12. iCast חונכים בלוג שמפנה לפודקאסטים איכותיים באתר, מלמד את עקרונות הפודקאסטינג הנכונים, מציע טיפים, בדיחות פנימיות ואפילו מתכון מנצח לעוגיות טחינה (בזכותי!). נייס. [עברית]
  13. "בהתחשב בקול התרועה הרמה בה החלה הפרשה ועשרות יערות הגשם הוירטואליים והמציאותיים שנכרתו בעבור נפנופיו של הנשיא לשעבר – יש בעסקת הטיעון הזו לכאורה יריקה בפרצוף הנאור של מדינת ישראל המערבית והדמוקרטית, אך כפי שננסה להראות בהמשך – המוזיקה הישראלית חזתה אותה מראש: באופן חוצה ז'אנרים ועדות, יחס אלים/ משפיל לנשים תמיד התקבל בסלחנות מסוימת, קריצה צברית של כאלו שרק אוהבים לכופף בננות" – עינב שיף חושב שהמוזיקה הישראלית לדורותיה הייתה ונשארה יצירה שוביניסטית. [עברית]
  14. לרווחת הקורא עמרי חג'ג': "Hot Corner", השיר החדש של B-52's, ניתן להורדה חינמית וחוקית. [מפ3]
  15. בתזמון מופלא, גם אביעד באייפוד הרעב וגם אביחי רובין ממליצים באותו היום בדיוק על "Time to pretend" של MGMT, עליהם המלצתי גם אני בתקשיבו רגע 03. הלו, גלגלצ! תתעוררו! [עברית, מפ3]
  16. [תודה לקנדי] שממליצה על כמה אתרים משובחים לאלה מכם שרוצים תמונת רקע מנצחת למערכת ההפעלה שלכם. [אנגלית]
  17. כחלק מחגיגות העשור המתמשכות של Neutral Milk Hotel, המגזין סלייט מכתיר את ג'ף מנגום בתור "ג'יי-די סלינג'ר של האינדי רוק", תואר שאני מערער עליו ולו בגלל שאת סלינג'ר אני לא ממש אוהב. הנה "Oh Comely", מתוך סדרת הפוסטים ב-Ear farm על שירים שארוכים מ-8 דקות. [אנגלית]
  18. היסטריקל! ראיתם את "ארץ קשוחה"? (מה לא? רוצו!!!) – כנראה שתיהנו במיוחד מ"גרב קשוחה". [טיוב]
  19. [תודה ליעל רגב] שלומי שבן חלם חלום, והפך אותו לשיר "האזרח ה-"1 באלבומו האחרון, עיר. לרגל יציאתו כסינגל, הוא כותב בוואלה על הדרך לשיר. [עברית]
  20. שגיא ב טס לפראג כדי לראות את הקיור בהופעה חיה, וחזר עמוס חוויות, תמונות וקטעי וידאו. הו, הקנאה. [עברית, טיוב]
  21. Indistr היא חנות למוזיקה דיגיטלית שיש לה שני פיצ'רים מרכזיים ומלהיבים, מלבד העיצוב הנקי והנוח שלה: ראשית, כל אמן באשר הוא יכול להעלות לשם את המוזיקה שלו ולמכור אותה, האתר לוקח 25%, שזה לא נורא. פשוט, קל ונוח. שנית, האמן יכול לקבוע את המחיר בו הוא מוכר את מרכולתו, או טוב מכך: להרשות לקונים לקבוע את המחיר שלהם בעצמם. יופי של רעיון! [אנגלית]
  22. [תודה ללירון] ופתאום, בלי גארפילד, הקומיקס של גארפילד הופך להיות נורא נורא משונה. וממש נהדר. קצת כמו הייקו גראפי קטן. זה, למשל. [אנגלית]
  23. [תודה לגיא] לפני כמה שבועות קישרתי פה למאמר באפלטון שהצר על כך שמלחינים כיום פחות שירי משוררים מבעבר. והנה, לשמחתו של אורי קציר שכתב את המאמר, מסתבר שיסמין אבן מארחת זמרים שהיא אוהבת לערב שירי משוררים שהיא הלחינה. בין המולחנים אפשר למצוא משוררים מצוינים שלא מולחנים בדרך כלל כמו אורי ברנשטיין, אמיר אור, מאיה בז'רנו, יחזקאל נפשי ואחרים. הידד! [עברית]
  24. הקליבלנד סין בכתבה מעוררת-בלוטות-ריר על להקת The Sadies, שעושה מוזיקה אמריקאית שורשית וזוכה להערכה רחבה מקצוות האינדי כמו סטיב אלביני ועד ותיקי קאנטרי ובלוז. היי, זה גרם לי להוריד את האלבום שלהם, אז נסו בעצמכם: "Anna Leigh". [אנגלית]
  25. [תודה לנמי] שמרוב התרגשות הייתה פשוט חייבת לספר לכולנו שהיא מצאה תפוח אדמה בצורת קישקשתא. הרבה יותר שווה מטוסט בצורת ישו! [פיקסלים]
  26. אלמלא היה מדובר בפסודו-מגזין-תרבות Maxim, שמטרתו העיקרית היא תמונות של כוסיות בביקיני (שזה נחמד, אבל לא קשור), אולי הייתי מתרגש מהסיפור הגדול שעושים בארה"ב מכך שמקסים פרסמו ביקורת (קוטלת) על האלבום החדש של The Black Crowes בלי שהם בכלל שמעו אותו. הלהקה תפסה אותם על חם, המגזין התנצל, והלהקה לא קיבלה את ההתנצלות. סו פאקינג וואט? זה כמו שבלייזר יפרסם ביקורת מוזיקלית לא מבוססת. למי אכפת? כולה בלייזר. [אנגלית]
  27. אלן מור, אחד האנשים הכי מוכשרים ואינטיליגנטיים ביקום הקומיקס, מתראיין למגזין The Word בעקבות הספר הכבר-לא-כזה-חדש שלו, Lost Girls, שמתאר את הרפתקאותיהן המיניות של ונדי מפיטר פן, אליס מארץ הפלאות, ודורותי מהקוסם בארץ עוץ. אני בדיוק קורא את Watchmen הקלאסי שלו, והוא לא פחות ממבריק (יש יאמרו גאוני, אבל אני עדיין באמצע הספר). [אנגלית]
  28. [תודה לכולם] חשבתם שסאגת קימל-דיימון-סילברמן נגמרה בשיר שביצעו סילברמן ודיימון לכבוד ג'ימי קימל, ובו התוודו על זיוניהם? תחשבו שוב. קימל לא נשאר חייב, והכין קליפ זרוע כוכבים: בראד פיט, רובין ויליאמס, הריסון פורד, ג'וש גרובן וכמובן, בן אפלק, שמתוודה על אהבת-הגברים שלו לקימל. הארץ תירגמו את הניו יורק טיימז, ואספו בעמוד אחד את כל הסאגה בקטעי יוטיוב. LOL גדול! [עברית, טיוב]

  29. שילוב מפעים של יופי וכיעור. זה לא תיאור מוזיקלי, אלא פוטוגני

  30. Tilly and the Wall, אחד ההרכבים המשמחים ביותר בפלנטה, משחררים סינגל חדש ונפלאאאא בשם "Beat Control", שדווקא לא ייכלל באלבומם השלישי שיוצא בקרוב. [סטרימינג]
  31. טיגן ושרה מתראיינות לגרדיאן בעקבות אלבומן האחרון The Con, שנבחר לאחד מאלבומי השנה שלי (ושלכם!). [אנגלית]
  32. נילי גרוסמן, מנהלת קמפיין האנרגיה בגרינפיס, כותבת השבוע כך: "בימים אלה מתכנסת הועדה לתשתיות לאומיות לדון ולהכריע בנושא הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון. עם קבלת ההחלטה על ידי הוועדה יינתן על פי חוק פרק זמן (שלושה שבועות) להגשת התנגדויות להחלטה. חברת החשמל מפעילה לחצים כבדים מאד אשר לא את כולם נוכל לחשוף, רק נאמר כי היא "הסירה את הכפפות" [הערת גיאחה: אין לי מושג מה זה אומר]. במקביל, אנו בגרינפיס עושים פעולות מחאה וממשיכים לאסוף חתימות על מנת להוות משקל כנגד הקמת התחנה. לחצו כאן על מנת לחתום על העצומה ולהצטרף למאבק. באמצעות עצומה זו אנו ממחישים את ההתנגדות הציבורית העזה לזיהום המסוכן ולפליטת גזי חממה מיותרים שתגרום תחנת פחם נוספת, כאשר קיימות חלופות נקיות בהרבה, כגון אנרגיה סולארית ורוח. עד כה חתמו כ-6,000 איש על העצומה, אך זה לא מספיק, קול הציבור צריך להישמע מעל האינטרסים הכלכליים של חברת החשמל". ו… אני לא יכול שלא להסכים. אם יש חלופות, והן יועילו לאיכות החיים שלנו ולאיכות הסביבה שמסביבנו, אני חושב שזה שווה את שלוש השניות שלוקח לחתום על עצומה ברשת. [עברית]
  33. [תודה ליואל] כשעוברים דירה, לפעמים קשה לעמוד בפיתוי ופשוט פותחים ונוברים בארגזים ישנים, מוצאים אוצרות מהילדות הנשכחת, דברים שלא הסתכלתם עליהם שנים, לפעמים עשרות שנים. אלון שטיאט עשה מהרעיון הזה את סרטון האנימציה היפה ביותר שראיתי בשנה האחרונה, הרבה בגלל הערך הנוסטלגי והרגשי של מה שרואים שם, אבל גם בשל הטכניקה המבריקה, העיצוב היפהפה והפסקול הנפלא של דורי אדר. כמה דקות של יצירת פאר. [טיוב]
  34. גריינדהאוס. ארנבים. כיף. [פלאש]
  35. סקירה מעניינת של אלבומי המאניק סטריט פריצ'רז, מאז ועד היום, בנקודות המבט של אז ושל היום. רק DiS יודעים לעשות את זה ככה, והתגובה הראשונה למאמר מוכיחה את זה. [אנגלית]
  36. [תודה ל-Undertow] חובבי אינדי ובארבי כאחד, בואו להלביש את דבנדרה בנהארט! [פלאש]
  37. קוטימן הישראלי והמצוין זכה בציון 8.2 המופלא בפיצ'פורק, על אלבום הבכורה הFאנקי והמגניב שלו, שגם חילקתי פה פעם אם אינני טועה. כבוד גדול! ואם הוא היה זוכה בעוד שתי עשיריות הנקודה, הוא היה נכנס לאגף ה-Best new music לאותו שבוע. אני חוגג את זה עם "Once you're near me" שלו. [אנגלית]
  38. [תודה לעמרי] שקובע: הפשע הכי מגניב בארץ EVER. אוח, כמה שזה מתוק. [עברית]
  39. אחד הבלוגים המוזיקליים האהובים עליי בעברית, The Gospel According to Whom של אורן ראב חוגג יומולדת שנה, ואורן מספר על תחנות התרבות שלו. מרתק ומשמח – מזל טוב! [עברית]
  40. עשר דמויות שאהבנו ומתו לנגד עינינו לפתע, בעוד אנחנו נדהמים ודומעים. מווינסנט וגה ועד בחור אחד ב"סרניטי", שאני עוד מצולק מכדי להזכיר בשמו. [אנגלית]
  41. [תודה לאביב] תשכחו מכל מה שחשבתם שאתם יודעים על הרכבת מחשבים וקירורם. החבר'ה בחברת הרכבת המחשבים Puget בנו מחשב שפועל בתוך אקווריום מלא בשמן מינרלי. אמיתי. עם בועות. והוא באמת פועל. [טיוב]

  42. זה לא זה, הלחן הזה, לא זה לא

  43. תימורה לסינגר דורשת לחן חדש ל"לא יכולתי לעשות עם זה כלום" של יונה וולך (שנינט מחדשת בפרויקט "עבודה עברית" החדש), ואגב כך מציתה דיון מעניין בתגובות שלה. [עברית]
  44. דני הדר ונגה שלו, מהצמדים הנפלאים ביותר שפועלים כיום בארץ, התארחו ברדיו הר הצופים, שזה עוד איכשהו סטנדרטי וקביל. מה שמפתיע הוא שהצמד הפורה הזה טרח להקליט שני שירים חדשים במיוחד לרגל המאורע. אפשר לשמוע אותם אצל גרבולון ולהוריד את כל התכנית ב-iCast. [מפ3]
  45. [תודה לרוזה הגולשת] ריין וילסון (דווייט מ"המשרד") הנחה השבוע את פרסי הספיריט לסרטים עצמאיים. כחלק מקטעי הקישור, הוא הציג את האודישנים המפוברקים שלו לסרטי השנה כמו ג'ונו, אני לא שם, הפרפר ופעמון הצלילה, ואחרים. הילאריוס! [אנגלית, נגן]
  46. חוץ מכך שהוא כתב על דפש מוד והקליפים שלהם בספירת העונג, פרנק זעתר הקדיש שני פוסטים מיוחדים (השלישי יעלה בקרוב) לקלטות וידאו שאוספות את הקליפים שביים אנטון קורביין (שבימים אלו ביים את "קונטרול" על ג'וי דיוויז'ן). פרנק טרח והעלה את הווידאו לרשת ועכשיו גם אנחנו יכולים ליהנות מהקלטות הנדירות האלו, שלא שרדו את המעבר המסחרי ל-DVD.
  47. [תודה לאביב] הסולו של "Comfortably Numb" כל כך אדיר, שגם כשמשמיעים אותו פעמיים יחד במרווח של 15 שניות, הוא יוצר הרמוניה מושלמת ויפהפיה. [מפ3]
  48. "תרגם את זה יפה אהרון אמיר" – זה משפט שיודעים לפזם בדיוק בנעימה הנכונה עשרות אלפי אנשים בארץ. עם זאת, למרבה הצער, נדמה שמלבד תולעי ספרים וסטודנטים לספרות, קשה למצוא אנשים מתחת גיל 30 שבאמת מכירים את פועלו הספרותי של אהרון אמיר, שהלך הבוקר לעולמו בגיל 85. הוא זכה לרוב תהילתו בתור מתרגם מבריק, אבל היה גם סופר בפני עצמו, עורך ואיש ספרות משפיע כמעט כל שנותיו. נוח בשלום. [עברית]
  49. הקיר המפורסם של חנות החשמל Solutions בלוס אנג'לס, שצולם בעטיפת Figure 8 של אליוט סמית', והפך לאתר זיכרון למעריציו אחרי מותו, הושחת בכתובת גרפיטי ענקית ומכוערת. מאמצי שיחזור עשו את שלהם, אבל הכתובות של המעריצים משנת מותו של סמית' נמחקו גם כן. קקי. בלבן. הנה "Somebody that I used to know". [אנגלית, תמונות]
  50. [תודה ליובל] האתר המכוער להחריד עם הכתובת הכי ארוכה בעולם אוסף פרטי מידע על הדברים הכי ארוכים בעולם. התאפקתי, ולא הפכתי את האייטם הזה לארוך במיוחד. [אנגלית]
  51. במוטל דה מוקה מתעכבים על כמה שירים מצוינים שחייבים לקרוא את הטקסטים שלהם כדי להבין כמה הם יכולים לשנות את חייכם לעד. רעיון יפה. בתור אחד שמאזין לטקסט של שיר רק בהאזנה השנייה או השלישית לפחות, הפוסט הזה באמת גרם לי לעצור רגע את הריצה בעבודה על העונג ולהקשיב רגע למילים מהרגע הראשון של השיר. אגב: הלחן של "1917", אחד השירים המדוברים שם, פשוט מציק לי במוח. אני יודע ששמעתי אותו עם מילים אחרות בפיו של זמר/ת אחר/ת, אולי אפילו בעברית, אבל אני פשוט לא מצליח להיזכר. אולי אתם יודעים? [אנגלית]
  52. אין לי מושג מה זה הסרט הזה שנקרא "21", אבל יש לו חתיכת בן זונה של פסקול, שכולל גם שיר חדש של LCD Soundsystem, להאזנה מהנה בסטריאוגאם. [סטרימינג]
  53. [תודה ליעל רגב] ככה מוכרים לכם הפרעות אכילה: סטודיו iWANEX מתגאה בעבודות הפוטושופ המקצועיות שלו, ובמדור הפורטפוליו של האתר נותן לנו הצצה מזוויעה לשינויים שעוברות כוכבות הוליוודיות כדי להיראות רזות ועסיסיות יותר ועם עור פנים חלומי יותר, יציבה טובה יותר וכן הלאה. לקמרון דיאז, למשל, שיכתבו לחלוטין את כל האגן והיציבה. לביונסה הורידו 3 קילו מהבטן. דווקא לג'סטין זה לא מפריע: הוא נראה אותו הדבר בשתי הגרסאות. בפעם הבאה שחברה שלכם תקיא בשירותים, תדעו את מי להאשים. [אנגלית]
  54. קוואמי חובק קליפ חדש ונהדר ל"את לא שמה עליי" בבימויו המאופק-במפתיע של אייל B, שידוע יותר מהרפתקאות האנימציה שלו. [נגן בדפדפן]
  55. 48% מבני הנוער בארה"ב לא קנו אף דיסק בשנה החולפת. אני חושב שאצלנו המצב גרוע יותר, גם בגלל ש-21% מהנשאלים בסקר האמריקני כן קנו מוזיקה חוקית ברשת, ואצלנו… טוב, אתם יודעים מה קורה אצלנו. קוראים לזה קריסה. [אנגלית]
  56. המוזיקה 1.0 מתה, זו ההצהרה שיוצאת מכנס תעשיית המוזיקה בניו יורק, שם התעשייה האמריקנית מתחילה להתעורר ולהכיר באלטרנטיבות חכמות. מתי אצלנו? [אנגלית]
  57. איך תדעו שוורנר מיוזיק גרופ נואשת? כשהם שוכרים את בלוגר הרכילות פרז הילטון כצייד כישרונות, ומסתכמים על ההנחה שהפרסום והצבעוניות שלו יביאו לקוחות לאמנים שהוא יקדם. נו, שיהיה בהצלחה. [אנגלית]

  58. תצלום נפלא: יעל מאירי הנפלאה לא פחות

  59. וביום שני בערב אני מוצא את עצמי בצוותא, והתור בקופה ארוך מששיערתי. למעשה, הוא ארוך יותר מכל תור שעמדתי בו להופעה ישראלית אי פעם. אני מופתע, כי המופע לא הופיע בלוח של ערוץ 24, בקושי אוזכר בפורומים. מאיפה באו כל האנשים האלה? איך זה שבדרך מהקופה לאולם מנופפים בכרטיסים צופים בני 19 ובני 50 כאחד? אני מתיישב בשורה החמישית, במושב מושלם. בדיוק מול המושב שליד הפסנתר, בדיוק בגובה העיניים של רות דולורס וייס שמתיישבת לידו בהיסו ומתחילה לנגן. לא שזה עזר לי – רות לא הרימה עיניים לקהל כמעט בכלל. היא שרה בעיניים עצומות, לא רוצה לצאת מהעולם הפנימי שבו מתחולל הקסם. אחרי ההופעה אני פוגש את שיר שאומרת לי שרות היא לא פרפורמרית – היא פשוט היא עצמה על הבמה וזה מה שמפעים. מפעים זה אנדרסטייטמנט. זו ההופעה הראשונה של רות שאני רואה בחיי, ויותר מפעמיים שלוש אני מוצא את עצמי עם דוק של דמעות בעיניים. מוצף יופי. הפסנתר מהדהד נפלא בחלל האקוסטי של צוותא 2, בלי הגברה בכלל, והקול של רות עוטף אותי ואפשר לצלול בו למעמקים. היא ויהוא ירון שעל הקונטרבס מרקדים על הבמה בסימביוזה מושלמת. זה לא זוג שמשלים אחד לשני את המשפטים, זה זוג שכשהאישה מפילה ספל הגבר תופס אותו באמצע הדרך לרצפה ומספיק להכניס לתוכו תיון בלי לשפוך את המים. הכלים שלהם עושים אהבה זה עם זה, יהוא נועץ עיניים פעורות ברות, ששקועה בטראנס פסנתרי עצום-עיניים. הוא לא צריך שהיא תחזיר לו מבט, הוא רק רוצה לוודא שהם ביחד. וכמה שהם שם ביחד. איזו התאמה מוזיקלית, אלוהים. מספיק לראות את יהוא לבד, מתנועע עם הקונטרבס הנפילי, מעווה את פניו לפני כל תו שמגיע ושר כמעט בלי משים את התווים – אבל כשהם מנגנים יחד, ושוב מגיעות מחמאות לחלל האקוסטי הנפלא ולצוות הסאונד של צוותא, הם בוראים מימד חדש. בילי ג'ואל אמר פעם שהפסנתר הוא כמו מפלצת שחורה וענקית עם 88 שיניים, ובכל פעם שאתה מתיישב להלחין עליו אתה צריך ללמוד מחדש איך לאלף את חיית הפרא הזו. בצוותא נראתה רות כמו מאלפת אריות שנאבקת קשה מאוד. היא הקיזה דם, היא לא תמיד זזה מספיק מהר והחיה הצליחה לגבור עליה לרגעים. אבל גם מה שנחשב אצל רות להופעה אסונית (כמה פאשלות קטנות וחינניות, שמובנות לי לגמרי אחרי הפסקה כל כך גדולה בהופעות) הייתה אחת ההופעות המרהיבות שראיתי בארץ. הקול שלה עולה מתהומות עצב לפסגות צלולות של תקווה, ובמשך כל ההופעה היא שוב ושוב גורמת לחיית הפרא לגרגר בהנאה כמו חתלתול בכף ידה. אני יכול להמשיך לכתוב עליה במשך שבעה ימים. הייתם פשוט צריכים להיות שם. כשהיא תחזור להופיע בארץ – כרגע מדובר על סוף הקיץ – עשו לעצמכם טובה ואל תחמיצו אותה. אין מחיצות, הקול שלה שובר את כולן. החיבור המושלם בינה לבין יהוא ירון הוא מהזיווגים המוזיקליים הנדירים האלה שבעוד עשרים שנה ישתמשו בהם כמקור להשוואה בדברי הימים של המוזיקה הישראלית. ההופעה הזו גרמה לי להתייפח כמו ילד באולם החשוך. כשהצצתי לחברה שלי שישבה על ידי, ונפגשה בפעם הכמעט ראשונה עם המוזיקה של רות, לא הצלחתי לפענח את ההבעה שלה. היא נראתה קצת כמו שהיא נראתה כשהיא צפתה איתי ב"ארץ קשוחה" של האחים כהן: מבועתת, ועם זו מרותקת. מפחדת להיכנס עד הסוף, אבל יודעת שאין לה ברירה. ככה זה במפגש עם אמנות גדולה. [זהו]
  60. ובניגוד גמור לשיר הפתיחה – גם מבחינת סיקוונס בדיסק אבל בעיקר מבחינה מוזיקלית – הנה שיר שקט, מעודן ויפהפה. השנה הפסיקה חברת Men of Israel הירושלמית לעסוק ביבוא והחליטה להתרכז רק בפעילותה כלייבל עצמאי, אבל בשנים האחרונות אדם רוזנפלד דאג להביא לאוזניים של כל מי שרצה לשמוע את מיטב האינדי האמריקאי. שמות כמו סופיאן סטיבנס, אוקרביל ריבר ו-Great Lake Swimmers הפכו בזכותו משמועת-בלוגים בלבד למוצר שאפשר למצוא במדפי החנויות בארץ. כשעוד הייתי בשרת העיוור, קיבלתי ממנו פעם עותק פרומו לאלבום Bodies and minds, אלבום פולק אקוסטי נקי ויפהפה שמעולם לא סיימתי את הביקורת עליו. אולי בגלל שהשיר הראשון, "Song for the angels" כל כך נפלא, שתמיד הייתי חייב לשמוע אותו שוב. טוני דקר המשיך משם לאלבום Ongiara שזכה בשנה שעברה לשבחים, אבל לבי עדיין תקוע ביופי הצח והזך של השיר הזה. רצוי לעצום עיניים, להגביר ולצלול פנימה. [מפ3]

איך אומרים הצעירים היום? שבת שבוגי?
ואני מתנצל מעומק הלב בפני מי שלא הבין את הבדיחה שבכותרת העונג. כנראה שמזמן לא קניתם דיסקים. 🙂

26 תגובות על “עונג שבת: יום בונוס! (Japan import)”

  1. אורן ראב הגיב:

    בתשובה לשאלה ב-#3:

    Fun for me, או לחילופין, Fee Fie Fo More Fun For Me, שייך למולוקו, שהיתה להקה נפלאה במשך שני אלבומים (בעיקר Do You Like My Tight Sweater, שהשיר הזה פותח אותו), ואז הפכה להיות מין להקת דאנס כזאת.

    יום אחד, זה יהיה שווה לעשות השוואה אנליטית בין רושין מרפי, הסולנית של מולוקו, ובת' גיבונס, הסולנית של Portishead, מבחינת ההבדלים בקו המוזיקלי של הלהקה ובתפיסה של העולם לגבי הלהקה כשהזמרת עברה מלשיר בקול של מכשפה ללשיר בקול נעים ומיינסטרימי.
    לחילופין, אולי לא.

  2. כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי הגיב:

    שמעתי פעם את יהודה לדג'לי ואלי בריקמן שרים את sappy של נירוונה בהופעה וזה היה אדיר. חשבתי שקוראים לשיר laundry room.

    קצת באיחור אבל מוטב מלעולם לא – הקלטות של הפה והטלפיים בתכנית של קוואמי
    http://www.zshare.net/download/822280510c7285/

    ובתכנית של קוטנר
    http://www.zshare.net/download/82240348efeea3/

  3. רוני ו. הגיב:

    גם אני הופתעתי למדי מכמות האנשים בתור להופעה של רות דולורס וייס.
    גם בלי להכיר את כל השירים, רות וירון הצליחו לסחוף לחלוטין.
    עושר של צלילים. קול שהרגיש כמו כלי נגינה אקזוטי ומעניין.
    הטבעיות של המעבר בין השירים בעברית ואנגלית.

    עם זאת, הרגשתי לפעמים שהשירים נגמרו בחטף. לא היה סיום מובהק לרוב השירים.

    באמת הופעה מומלצת. אוירת חורף עוטפת ונפלאה.

  4. June הגיב:

    כל נושא הריטוש הזה כל כך מגוכח… אנשים מפלסטיק. ומה שהכי אבסורד זה שרוב התמונות המקוריות נראות הרבה יותר טוב מהתמונות המרוטשות. קמרון דיאז המסכנה נראית כמו הילדה משחר המתים.

  5. צ. הגיב:

    הו, תודה. זה היה עונג משובח ביותר. כולו סביב אמת וריטושה.

  6. סטיבי הגיב:

    כן, המוות ההוא ב"סרניטי" היה בלתי נסלח.

  7. סטיבי הגיב:

    וחוץ מזה: וויליאם אליוט וויטמור חתם ב-אנטי! ויש לו הופעות בניו יורק עם הפוגז (ובילי בראג!)!! ואני לא שם.

  8. יודאיקה הגיב:

    אני חייב לציין לזכותך שאיך שאתה מתאר שירים , למשל כאן, אייטם 56 , השיר של
    Great Lake Swimmers אני משתכנע ללכת לשמוע.
    זו לא הפעם הראשונה, אבל אני תמיד מתאכזב. או קיי עניין של טעם. אבל אתה מצליח לתאר כל שיר כפיסגת העולם וזה לא ככה גיא.

    השיר הזה הוא דוגמא טובה, לשיר אווירה, שעשרים אמנים יכלו לחבר אותו מבלי שתזהה מובהקות סיגנונית. שיר אווירה, חסר צורה.

    זה שיר לרגע או שניים, והלאה לריגוש הבא, כי הנוכחי לא סוחב.

  9. אילן שביט הגיב:

    חבל שלא יצא לי להיות שוב בהופעה של RDW (הייתי בהופעה האחרונה לפני קצת יותר מחצי שנה). כתבתי עליה כאן, ואני בהחלט מסכים עם כל מה שגיא כתב עליה:
    http://ilsh.info/?p=491

  10. קסטה הגיב:

    גיא הרסת אותי עם טווח הגילאים של בלוגרים הכותבים על מוזיקה! אנחנו חבורה לא קטנה שכבר חצתה את גיל 30…
    🙂

  11. גיאחה הגיב:

    יודאיקה – מובן שזה עניין של טעם, אבל זה לא הכל.

    ראשית, זה עניין של רושם. כשאני אוהב שיר מסוים כמו שאני אוהב את השיר הזה, אני לא מתכוון לרסן את עצמי בתיאורים.

    שנית, זה עניין של זמן (בלי השיר של רמי קליינשטיין). גם אני לא התעלפתי מהשיר הזה בהאזנה ראשונה לאלבום, אבל עם הזמן הוא שקע פנימה והפך לשיר אהוב עליי עד מאוד.

    שלישית, זה עניין של אלימינציה. יש הרבה מאוד שירים שאני אוהב מאוד מאוד. אין לי כל סיבה להמליץ כאן על שירים שאני לא אוהב מאוד, ולכן כשאני כבר ממליץ על שיר כשיר פתיחה או סיום, הוא בהכרח שיר שאני מאוד אוהב, מה שמחזיר אותנו לסעיף הרושם.

    אבל בסופו של דבר, כמובן, זה עניין של טעם 🙂

  12. atar הגיב:

    כל כך מוזר כי רק לא מזמן המלצתי על השיר בפורום שלי…
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=344&msgid=113160130&archive=1

  13. גיאחה הגיב:

    ואורן – יש לך עשרים נקודות! 🙂

  14. נמרוד הגיב:

    1. עם כל הכבוד לבקשה של ג'יימס, אתה מתבקש לא לזרוק את oh, comely כלאחר יד, בלי אזהרה לשבורי לב ונשים בהריון.

    2. מצטרף להמלצה על הsadies, שאפילו יצא לי לראות בהופעה בקליבלנד, כשהופיעו יחד עם heavy trash של ג'ון ספנסר. היה אחלה!

  15. תמר [כלשהי] הגיב:

    בקשר לאייטם 50.
    כל הסלבריטאים האלה, באמת אנשים יפים. למה צריך אור שלא קיים, למה להסתיר את העיגולים השחורים מתחת לעיניים ואת הרגליים הבריאות?
    לא שלא ידעתי קודם אבל ההמחשה הזאת פשוט נותנת עוד סטירת לחי.
    איזו רמאות.

  16. יאיר י. הגיב:

    היה היה פעם סינגר סונגרייטר בשם Beau שהוציא שני אלבומים בלייבל Dandelion של ג'ון פיל.
    ה'הלהיט' שלו, באופן יחסי היה שיר שנקרא 1917 revoution (התהפך פה הסדר: צ"ל קודם כל השנה ואחר כך רוולושן).
    Beau נעלם בתהומות הנשיה לחלוטין ואיתו השירים הקטנים היפים שלו.
    הלהיט שלו ,אגב, היה סמאש דווקא בלבנון. והיה מקום ראשןו במצעד הפזמונים של ביירות, כשעוד הייתה הריוויירה של המזרח התיכון.
    מומלץ לבדוק אותו ואת השיר הזה, ככה, על הדרך.

    יאיר

  17. בעז הגיב:

    מצטרף לנקודת העונג שלך גיאחה (מסתבר שישבתי ממש לא רחוק ממך:)
    פעם השירים ששמת בסטרימינג בעונג הופיעו עם נגן מובנה בבראווזר למה זה הפסיק?
    הקטע עם הגרביים על ארץ קשוחה מצחיק אבל צריך להזהיר שהוא ספויילר…
    שבוגי

  18. ג'יימס הגיב:

    בסיום הביקור
    אהפוך לבחור
    שאינו מכור לדבר מלבד
    עצב מרוסן.
    וכשאקשיב לדיסק הצרוב
    מחברי האהוב
    ארגיש טיפה יותר ברור
    ובשקיעה של שחרור
    אחשוב עליך, גיא,
    פורם קוקיות – מנפץ העמלות
    שמעולם לא נכנס לקטנות,
    אבל מבין כאב מה הוא.

    עינוג של שבת
    לריכוך דיכאון
    לשברון הבר-און
    אהבה בהמון

  19. ***זהירות ספוילרים***
    [גיא הוסיף את האזהרה הזו]

    הרשימה הזו של האנשים המתים קצת לוקה בחסר… (למרות דוני ווינסנט וגה באמת היו ראויים להכנס לשם)
    למישהו ששרד את העונה השישית של 24 באמת היה אכפת כשג'ק הרג את קרטיס יותר מלראות את אדגר מת? או את מיילס חוטף כדור במצח? הל, כשג'ק חיסל את נינה הייתי יותר עצוב.
    איפה אגסטס היל מאוז?
    נייט פישר מסיקס פיט אנדר?
    כריסטופר מהסופרנוס?

    העיקר שהם הכניסו בדיחה על ישו.

  20. melquiades הגיב:

    נקודת העונג שלך היתה גם נקודת העונג שלי.
    לא רק של השבוע אלא לפחות של כל החודש, אם לא יותר.
    הגעתי לצוותא מיד אחרייך, ונעמדתי מאוחרייך בתור.
    (לכל אורך ההמתנה בתור נראית לי מוכר מאיפשהו, וכשאמרת בקופה את שמך הבנתי מאיפה).

    בניגוד אלייך, אני ידעתי למה לצפות. כבר פפעם רביעית שאני רואה את רות מופיעה.
    בשבועיים שחלפו מהרגע שרות הודיעה על ההופעה במיילינג ליסט ועד להופעה עצמה, אני פיתחתי גל עצום של ציפיות לקראת עוד הופעה שלה, וההתרגשות שלי הלכה וגברה מיום ליום.
    לקראת ההופעה כבר חששתי שאני בונה יותר מדי ציפיות, ואני עלו להתקל במקרה של "כגודל הציפיות…"
    אך כלל וכלל לא.
    פשוט לא יאמן כיצד כל הופעה שלה מצליחה לרגש אותי כל כך.
    וגם כשראית אותה כבר בעבר ההופעה חדשה מפעימה ומפתיעה. כפי שכתבת בצורה כה מדוייקת, רות איננה פרפורמרית, היא מביעה את עצמה אל הבמה כמו שהיא. לכן הופעות של רות יכולות להיות מאוד שונות, בהתאם למצב רוח שבו היא נמצאת באותו יום.
    לפעמים היא משדרת את ההתרגשות העצומה שבלחזור לארץ, או בלחזור להופיע לאחר זמן רב.
    ואני לא אשכח עד כמה היא קרנה מאושר והצליחה לצבוע גם את השירים העצובים שלה בצבע חדש כשהיא היתה בתחילת ההריון שלה.

    כבר שנתיים שאני רואה כיצד הקהל שלרות מציית לגירסא משלו לחוק מור ומכפיל את עצמו מהופעה להופעה.
    ועל פי החוק הזה, אני יודע שבסיבוב ההופעות הבא שלה התורות אפילו יתארכו.
    אז מצד אחת קצת לא נעים לי לראות איך משהו שהרגשתי שהוא מעין סוד של יודעי דבר הולך והופך מול עיני לנחלת הכלל. ואיך כבר הרבה יותר קשה לשבת בשורה ראשונה ממש מול רות והפסנתר כפי שעשיתי בהופעה הראשונה.
    אבל אין זמרת שיותר מגיע להצליח מאשר רות.
    אז אני מצטרף להמלצה שלך, וממליץ לכולם ללכת להופעה של רות.
    זאת חוויה שלא תשכחו.

  21. מלח ים וסידן הגיב:

    אליוט סמית' (R.I.P) הוא אובר-רייטד. די לסגוד לו.

  22. גיאחה הגיב:

    מלח ים – אפשר להתווכח אם אליוט סמית' הוא אמן טוב בעיניך או לא, אבל אי אפשר להתווכח עם כך שהוא נגע בהמוני אנשים שעד היום מתרגשים מהמוזיקה שלו.

  23. וויש הגיב:

    אייטם 27 – זה לא נגמר שם. עכשיו אליזבת' בנקס מזיינת את סת' רוגן על הסט של החדש של קווין סמית'.
    http://ca.youtube.com/watch?v=bScbukS82iY

  24. שירה הגיב:

    ווהו verse chorus verse איזו נוסטלגיה מטורפת 🙂 השיר שהכי אהבתי של נירוונה בזמן שזה היה קצת פחות לא אופנתי…

  25. בעז הגיב:

    אז למה אין את הנגן מוזיקה המושתל יותר?

  26. גיאחה הגיב:

    בעז, אפשר ללחוץ על האייקון הקטן של הרמקול, והוא משמש כנגן לכל דבר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *