תגובות לפוסט: עונג שבת: הפעילות הורגת את השחקן

מאת: שיר

שיר — Tue, 20 Feb 2007 06:21:25 +0000

צודק, ואיכשהו גם נזכרתי בזה אתמול בעצמי. זה באמת ספר מצויין וספר בוקר נפלא, ולשמחתי, אוכל להשאיל אותו מחברה כדי להשחית את כספי על סול בלו חדש. כנראה "רבים יותר מתים מלב שבור", אם אצליח למצוא אותו.

טולקין, however, לא הלהיב אותי אי פעם. הרבה. יותר. מדי. תיאורים. מבין ה-Inklings, אני מעדיפה את לואיס.

ואם כבר פנטסיה ומוזיקה – "מלחמה למען האלונים", אמה בול. מוזיקה היא לא רק קסם ואהבה, היא גם ספרות נהדרת.

מאת: moran

moran — Mon, 19 Feb 2007 15:32:15 +0000

שיר, זה לא טרילוגיית "המצפן הזהוב" זה "חומריו האפלים" או "זוהר צפוני" (תלוי בצד של האטלנטי). וזה כל כך טוב, לא פלא שהבריטים דירגו אותו מיד אחרי טולקין, למרות שאת פולמן לא הייתי נותן לילדים לקרוא. אלוהים לא יוצא אצלו טוב, וגם הורות זה קונספט קצת בעייתי.
ואם כבר בשוונג של אנטי-כנסיה, "באודולינו" של אקו למתחילים ו"המטוטלת של פוקו" למתקדמים- או למי שרוצה להבין מאיפה דן בראון הביא את הצופן (כלל מס' 1 בכל תיאורית קונספירציה- הכל קשור לטמפלרים)

מאת: pez

pez — Sun, 18 Feb 2007 22:58:10 +0000

ריצ'רד פיינמן – "החדווה שבגילוי דברים". ספר משעשע, מעניין ומומלץ על אחד הפיזיקאים הגדולים של המאה ה-20.

קוואליר וקליי מחכה לי על המדף יותר מדי זמן.. אולי אחרי הבחינות.

מאת: רוועי

רוועי — Sun, 18 Feb 2007 21:05:43 +0000

ברכות על הורדת הסנאפ… רעיון מעניין שבפועל היה ממש מעצבן.

מאת: קיוטיפאי

קיוטיפאי — Sun, 18 Feb 2007 12:04:54 +0000

גיא אני שונאת אותך על האתר הזה של הנעליים, זאת כבר השעה השלישית שלי בו. לעזאזל. בכל מקרה, האתרים עם הקאוורים של האלבומים לא פחות מגאוניים, ועכשיו אני הולכת לשחק בסימס. מי קורא ספרים תגיד לי~!?

מאת: גיאחה

גיאחה — Sun, 18 Feb 2007 12:02:51 +0000

שחר - חושבני כי אתה צודק, אתקן את זה. (לעזאזל, התגובה שלי מילרעית!) ביקורתית - אני מבין את הטענה שלך, אבל אני מסתכל על זה ממקום אחר. אם הקלטת אולפן ארוזה היטב ומופקת לעילא תכיל הגשה קולית שיש בה איכות ראשונית ומרגשת כלשהי, גם היא תהלך עליי קסם. קחי לדוגמה את הביצוע של גבריאל בלחסן ל"אם יהיה זה רצונך" [MP3]. הוא הוקלט באולפן טוב עם מיקרופון משובח, ובכל זאת - מדובר בטייק ראשון של השירה, ולכן עוד לפני שידעתי את הפרט הזה, משהו בהגשה תפס אותי. ואחרי הכל, שיר הוא גם ההגשה שלו, גם ההקלטה שלו, גם הסאונד שלו - כל אלה כמובן כתוספת בלבד למילים ולחן שצריכים להיות טובים מספיק להחזיק את המגדל הזה. לוסינדה ויליאמס, למשל, מלבד היותה סונגרייטרית בחסד עליון, נוהגת להיכנס עם הנגנים ל"דמו סשן" כדי להקליט את השירים כשהם טריים לחלוטין, כשהיא עדיין לא שרה אותם שוב ושוב ושוב, ואז להיכנס שוב לאולפן ולהקליט את הכלים מחדש בהפקה ראויה ובעיבודים עשירים - אבל לרוב היא משאירה את ערוצי השירה מהסשנים המקוריים, בדיוק בגלל זה: הראשוניות הזו אין פירושה "טעויות ופספוסים", אבל כשמדובר בסינגר-סונגרייטרז (להבדיל מלהקה, שם המקרה לרוב הפוך), ככל שהסולן שר את השיר יותר פעמים, בדרך כלל השיר מרגיש פחות אישי ומשהו בהגשה הכנה וה"מהבטן" שלו הולכת לאיבוד, בעיניי. כמובן, זה לא אומר שכל הקלטה מופקת ואחרי חזרות היא נטולת ברק, מובן שלא. אבל שוב, הרבה פעמים יש קסם כלשהו בראשוניות הזו בה הכותב עדיין מחובר לטקסט שלו ומרגיש כל מילה שהוא שר, ולא שר אותן על אוטומט.

מאת: כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי

כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי — Sun, 18 Feb 2007 08:10:55 +0000

אפטר מחשבה – גמרתי לקרוא את "אמסטרדם" של מקיואן השבת אחרי שגם אני חשבתי לזנוח אותו באמצע. די נחמד, למרות שאני כבר לא מחסידי ספרי המתח.

מאת: כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי

כל המניאקים נולדו בניתוח קיסרי — Sun, 18 Feb 2007 08:08:45 +0000

המון לינקים טובים, אני כבר לא זוכר מה ולמה אבל אני יודע שהיה טוב.
כמו סקס תחת השפעה, לא?

אני מצטרף לקונצנזוס סביב "הכל מואר", קראתי אותו, ראיתי את העיבוד לסרט וגם אני מחכה כבר לקרוא את השני של ג'.ס.פויר למרות שנראה לי שבמקרה של הספר השני שלו לא יהיה הבדל כל כך גדול בין המקור והתרגום.

אופקיטו- הרעיון של המחסנאי האנרכיסט קרע אותי מצחוק. האמת היא שספרים פגומים (כיפופים בעטיפה, דפים הפוכים ושאר פגמים שוליים) מוחזרים למחסני ההוצאות ושם הם נערמים כשכל ערימה מקבלת פס ארוך של ספריי, מהעליון עד התחתון. אחר כך המו"ל מוכר אותם בהוזלה כדי לא לבזבז ספר ואנחנו קונים 2-3 ספרים במחיר של אחד חדש.
אני החלטתי להפסיק לקנות חדשים וגיליתי שיש כל כך הרבה הזדמנויות לקנות בזול, למה לא חשבתי על זה לפני הרבה שקלים?!

מאת: שחר

שחר — Sun, 18 Feb 2007 07:11:55 +0000

ההטעמה אצל שאנן סטריט וחווה אלברשטיין היא כמובן מלעילית. הגייה מלרעית היא ההגייה המקובלת בישראל היום.

מאת: ביקורתית אבל אופטימית

ביקורתית אבל אופטימית — Sat, 17 Feb 2007 23:59:57 +0000

אני לא יכולה להתווכח עם מה שליווה אותך לאורך השבוע, עם הבחירות המוזיקליות שלך או עם הבחירה מה לשים בבלוג שלך. קטונתי.
אני גם מכבדת את הזכות שלך לדחוף ולקדם את מה שעושה לך טוב (גם אם אינדי-פופ סקנדינבי נשאר בחוץ).
אבל רק אל תגיד שהקסם הוא לא בגלל הלואו-פיי, כי לואו-פיי זה לא רק הרישרושים והקשיים הטכניים.
זה גם הראשוניות, רוח הנעורים והתחושה שמישהו עשה פה משהו מהלב, בבטחון נדיר, בטייק אחד. אלה הדברים שמשמחים אותך, וזה טבעי, אבל לכך בדיוק כיוונתי: בהרבה מקרים, ההקלטה הביתית מלאה בתחושות כאלה, של התחלה, של עצמאות ושל מרתף, עד כדי כך שאנחנו נמנעים מלהחיל עליה את הפילטרים המוזיקליים שהיינו מחילים על כל אלבום אחר.
הכוונה היא, שמשהו שלא היה מזיז לך את הזרת של הרגל אם הוא היה מגיע בהקלטת אולפן מעובדת, בלי טעויות ופספוסים, בקופסה יפה ועם קומוניקט – מרטיט לך את הלב כשהוא מגיע בגירסה עצמאית, מחוספסת, ראשונית. אבל אלה אותם המילים הבוסריות, אותם הלחנים הקלישאתיים, רק בביצוע מחופף. זה באמת רומנטי, לשמוע שיר בתחילת דרכו, כשהוא רק מבצבץ ועוד קצת מהסס. אבל אני שונאת שהקסם הזה מכבה לי את הפילטרים.
קצת מטריד אותי שהדרך הכי טובה לעקוף את כל הסטנדרטים המקצועיים היא דווקא להקפיד על חוסר-מקצועיות גורף ולהתקרא "דמו ביתי".
מצד שני, למי אכפת מסטנדרטים ומפילטרים. זכותה לשיר ככה, וזכותך לאהוב את זה.
וזכותי לרצות שהפילטרים שלי יסננו נונסטופ, כי נגמר לי המקום בהארד-דיסק וצריך להיות קצת יותר נוקשים.

אולי אני סתם שונאת מוזיקת ניינטיז.
כן, זה כנראה העניין.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 17 Feb 2007 22:32:07 +0000

ביקורתית – אני לא טוען ששירי צריכה להוציא את השירים האלה בדיסק לחנויות, והדחף "להיות הראשון" לא נכנס כאן לתמונה. שירי הפתיחה והסיום נבחרים, אם אין אירוע כמו מות מוזיקאי או 40 שנה לאלבום כלשהו, לפי השירים שליוו אותי במהלך השבוע שחלף. את השיר הזה אני אוהב מאוד, וזו הסיבה (היחידה, מלבד הדחף המיסיונרי להביא עוד אנשים לשיר הזה) שהוא כאן.
להגנת השיר ייאמר שהעובדה שהוא לו-פיי לא מוסיפה לו קסם, זה פשוט שיר טוב. אני לא חובב לו-פיי גדול, ורשרושים במיקרופון בדרך כלל מעצבנים לי את האוזן. אבל מה שאני כן אוהב בהרבה דמואים (וגם כאן) הוא שבגלל שהזמרת הקליטה כפי הנראה לבד בחדר ועשתה כמה טייקים שבא לה (או רק אחד), ולא באולפן מול טכנאים ונגנים ואחרי ששרה את השיר המוני פעמים בשביל החזרות – הוא איזושהי ראשוניות וביטחון בהגשה, שכובש אותי לגמרי. לפעמים (במקרים אחרים של אמנים אחרים) דווקא בחוסר הביטחון שבהקלטות הראשוניות יש קסם מסוים, ובגלל דברים כאלה אני אוהב לשמוע דמואים ביתיים, גם אם הם מוקלטים במיקרופון הזול של המחשב וגם אם הם הוקלטו בקונדנסר משובח שהאמן הטרי שאל מחבר.

מאת: סקוויקי

סקוויקי — Sat, 17 Feb 2007 22:10:10 +0000

השיר החדש של פייסט עשה לי את היום, תודה (:

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 17 Feb 2007 21:04:09 +0000

אופקיטו – בהחלט המלצתי על "הכל מואר" והוא בהחלט מדהים ויפהפה ווירטואוזי ומצחיק והרבה יותר מזה. ואני מקווה שהאנגלית שלך טובה, כי מיד אחריו כדאי לך לרוץ לאמאזון ולהזמין את הספר השני של ספרן-פויר: Extremely loud & incredibly close, שהוא אפילו – לא תאמין – יותר טוב.

או שתחכה שאסף גברון המלך יתרגם גם אותו.

מאת: ביקורתית אבל אופטימית

ביקורתית אבל אופטימית — Sat, 17 Feb 2007 21:01:08 +0000

לגבי שיר הפתיחה –
זה רק נדמה לי, או שלואו-פיי מחרבש לאנשים את הפילטרים המוזיקליים?
אני לא רוצה לצאת רעה, זה לא אישי, אבל זו עוד חוליה בשרשרת. זה נעשה מוטיב חוזר בהרבה ביקורות ובלוגים בשנים האחרונות: רוח הנעורים ותחושת ה"הקלטתי-את-זה-בחדר-שלי-מתחת-למיטה", בשילוב עם ההזדמנות המפתה להיות הראשון שגילה כישרון חדש, מפילה את כולם בפח.
כאילו שמה שחסר פה זה רק מיקרופון איכותי או מיקסר.
נכון, המוזיקה שלה חביבה, ומזכירה לא מעט דברים שפעם אהבנו, אבל היא לא תעמוד במבחן ההקלטה האיכותית. יש עוד הרבה עבודה.
חייבים לומר זאת, פיקסל שחור על גבי פיקסל לבן: מוזיקה שקסמה העיקרי טמון בחובבנות, ברשרושים ובפידבקים של המיקרופון של המחשב, צריכה לעבור כברת דרך רצינית לפני שהיא מככבת בחוצות הבלוגים. מוכרחים לצאת מהבינוניות ולשאוף לשלמות, אפילו שאתה תקוע במרתף של ההורים שלך (זה עובד באינדי-פופ סקנדינבי!).

חוצמזה, גיאחה, לבחורינה דווקא יש פוטנציאל. חבל לבזבז את ההייפ מוקדם מדי, אפילו שאתה מת להיות "הראשון שכתב עליה". עדיף לחכות שיהיה על מה לכתוב, אפילו אם תהיה השני או השלישי.

מאת: אופקיטו

אופקיטו — Sat, 17 Feb 2007 17:55:12 +0000

מצאתי את "הכל מואר" של ג'ונתן ספרן פויר במחיר מוזל בגלל פגם (קרי- קצת ספריי אדום על הדפים מבחוץ, האם יש אנרכיסט בבתי הדפוס, שאחראי על כך ומביא לכולנו אושר גדול?). אני חושב שכתבת על הספר או הסרט או שניהם בעבר בעונג הישן. צודק?
בכל מקרה- ממרומי העמוד ה- 130 בערך אני יכול לדווח (בלשונו של אלכס, אחד מ"כותבי" הרומן, שילוב שהקדים את זמנו בין בוראט לררררררררררועי) שמדובר בספר ראשון במעלה שאני מחזיק ממנו והוא גורם לי למהפכות בטן והשפלה גדולה כשאורחים ושבים מלטשים בי עיניים כשאני מתבקע מצחוק, כן?
אבל זה הרבה יותר מסתם ספר מצחיק, הוא יפיפה ומקורי ווירטואוזי (כמו שכתוב בשתי הזדמנויות שונות על העטיפה האחורית) ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הרגשתי כ"כ מבסוט מהיותי יהודי.
מומלץ בחום.
95 אייטמים, יא מאן! גיאחה- על תבער חזק מדי!

מאת: ננסי

ננסי — Sat, 17 Feb 2007 17:37:03 +0000

גם אני כרגע בשבלב הביטנקים בחיי וקוראת את קרואק(בטלני הדהרמה) ואת בורוז(ג'אנקי) במקביל,ולאתנחתא המוזיקלית אני קוראת את "please kill me -the uncensored oral history of punk" ספר שגיליתי בצפייה בעונה הרביעית (או שזה השלישית?) של בנות גילמור 🙂

מאת: בן

בן — Sat, 17 Feb 2007 15:45:17 +0000

העיבוד לסרט של נייקד לאנץ' הוא של דייויד קרוננברג, שבאמת עשה עבודה נפלאה. הסרט הוא עיבוד של הספר עם מעין ביוגרפיה של בורוז ככה שאפשר לעקוב אחריו ביתר קלות מאשר בספר. ראיתי אותו לפני שקראתי את הספר וזה לא קלקל לי שום דבר. ההפך.
הנה וויקיפדיה אהובתי על העניין: http://en.wikipedia.org/wiki/Naked_Lunch_%28film%29

ועל לסטר באנגס לא שמעתי. מאיזה ספר להתחיל?

מאת: דני לו

דני לו — Sat, 17 Feb 2007 15:25:26 +0000

אכן,
דני לו
(כמו לו ריד, ולא כמו מרי לו…:))

לא ידעתי שזה יצא כסרט, אני אבדוק את העניין.
הייתי חוזר לקרוא אותו אם רק הייתי יודע מי לקח לי אותו ולא החזיר…

הספר של הזראד נשמע מסקרן לאללה, להקות משובחות.
יש לי תחושה שאתה אוהב גם את לסטר באנגס 🙂
(בחיים לא קראתי משהו שלו עדיין, לצערי)

מאת: בן

בן — Sat, 17 Feb 2007 15:08:37 +0000

בעצם זה דני לו, לא דני לוי. למה חשבתי על דני לוי? עכשיו עולות לי לראש כול הבדיחות על דויד לוי.

מאת: בן

בן — Sat, 17 Feb 2007 15:02:05 +0000

דני לוי: אני קורא את נייקד לאנץ' באנגלית (אני לא חובב ספרות מתורגמת, אז אני מנצל את העובדה שאני דובר אנגלית) ובינתיים אני מצליח להבין רק קצת ממה שהולך שם, אבל הספר הזה הוא שונה לגמרי מכול מה שקראתי עד עכשיו. יש לי תחושה שאני אחזור אליו שוב ושוב אחרי שאני אסיים אותו. הסרט אגב, שונה לחלוטין מהספר והוא ממולץ גם למי שלא קרא.
את האנטר ס' תומפסון עוד לא יצא לי לקרוא.

גיאחה: אנשים כול הזמן מתבדחים על זה שאני ספריה. בטח שאתה יכול:)
אגב, הספר של מייקל הזראד ממולץ לחלוטין, 500 דפים על להקות כמו פוגאזי, Mission of Burma, ביג בלאק, סוניק יות', בלאק פלאג…
פשוט תענוג.

מאת: שיי

שיי — Sat, 17 Feb 2007 14:21:37 +0000

אררוך… אבל כרגיל מעולה ומלא. מידע חיוני שגיליתי, NIN מוציאים אלבום חדש זה תמיד טוב.

מאת: איימס

איימס — Sat, 17 Feb 2007 13:53:22 +0000

גיאחה, קווליר וקליי נהדר, ובעקבותיו קראתי את וונדר בויז (גם של שייבון). אני מאוד אוהבת קומיקס, ולכן אהבתי את קוואליר וקליי, ואני גם מאוד אוהבת ספרים (דה), שזה הנושא של וונדר בויז.
את יוליסס קניתי לפני שנה וחצי (70 ש"ח כי העטיפה קצת פגומה), ומאז אני משתעשעת עם העמודים הראשונים. הגיע הזמן לאתגר את עצמי!
(לוליטה בכלל לא היה ברשימת הקריאה שלי, אני מתביישת להודות. אז עכשיו יש עוד ספר לקרוא :))

מאת: דני לו

דני לו — Sat, 17 Feb 2007 13:28:41 +0000

בן: את Naked Lunch של בורוז לא כל כך אהבתי (למרות שהיתה כתבה עליו בהארץ כשהתרגום לספר יצא, והוא נשמע טיפוס מרתק), אני מעדיף את האנטר ס' תומפסון.
קרואק הוא מלך אמיתי.

כולם: לא כדאי לכם לנסות בכלל לקרוא את יוליסס. עשיתי את זה בקיץ. זה זוועתי, הספר לא ניתן לקריאה! זה יותר ניסוי אקדמי מאשר ספר. כל כולו עמוס באנלוגיות להקשרים שלא ממש מוכרים לקורא המצוי, ובכל מילה שלישית יש הערת שוליים של יעל רנן.

זוגתו של גיאחה: תגידי לו שיילך על דקלי הפרא – ספר מעולה!
גם אני חושב שזאת הדרך הכי טובה להיכנס לפוקנר

מאת: candy

candy — Sat, 17 Feb 2007 13:27:07 +0000

אלינה סימון הזו בהחלט דגדגה לי את התיאבון..

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 17 Feb 2007 12:39:12 +0000

שז - בהחלט הוטעית.

מאת: גיאחה

גיאחה — Sat, 17 Feb 2007 12:37:20 +0000

וואו! איזה ת'רד ספרות נהדר נפתח פה, לא ציפיתי לזה - אני בכלל חשבתי שאף אחד לא קורא את המשפט האחרון של העונג! שיר - זוגתי האהובה היא הסמכות שלי לפוקנר כרגע, וכשהיא תחליט אם עדיף להתחיל בדקלי פרא או אבשלום2X, אגיע אליו :-) ואנסה להשיג לך את הסיום החלופי של "שירה", אני רק צריך לזכור לעשות את זה. יאיר - כן כן, אני יודע! פלג הראשון - סחטיקה, בחור! עוד בלוג מוזיקה ישראלי משובח לרשימה! החגב - גם אני ממליץ בחום על ספריות ציבוריות! אין כיף גדול מזה, השבוע ביליתי שעתיים בספרייה. צ. "המוות והפינגווין" זכור לי כספר עם רעיון טוב וביצוע בינוני. אני חושב שזנחתי אותו באמצע. פלג השני - הקודוס על אייטם המוזיקה האינסטרומנטלית השבוע מגיע כולו לפרנק! (ותודה על המילים החמות. אני מעדיף להיות יותר מוסף הארץ מאשר ידיעות אחרונות, אבל היי, אסתפק גם בזה!) איימס - כןןןןןן, מייקל שייבון! he rules. קוואליר וקליי שלו פשוט מדהים, ובדיוק סיימתי השבוע את "פתרון סופי" הקצר שלו, שלא היה משביע באותה מידה, אבל עדיין היה מבריק. וונדר בויז, את אומרת? אחפש. יוליסס? כן, גם אני החלטתי השנה שצריך לפחות לנסות אותו. עוד אגיע אליו (הוא לא היה בספריה השבוע, מי היה מאמין!), אחרי לוליטה. בן - יש מצב להשאיל ממך ספרים? :-)

מאת: shez

shez — Sat, 17 Feb 2007 12:35:55 +0000

1. לאיימוס – אני ממליץ על ספר ההמשך: "יוליססס- היום השני"
2. מעבר לאלו, קשה שלא להמליץ על החורף בליסון של אנטוניו מוניוס מולינה, המוות והפינגווין של קורקוב (לצ' – אם הייתי מכיר אותך הייתי אומר שהעותק שלך ברשותי. אבל אני לא), וכמובן מעשה בחמישה בלונים.
3. לגיאחה – עד כמה שאני הבנתי נעימה של קלטריין הוקדש לבתו, העונה לשם נעימה, ולא לאשתו. האם טעיתי/הוטעיתי/היעתי כל השנים האלו??!?!

מאת: בן

בן — Sat, 17 Feb 2007 11:38:03 +0000

ספרים?
אני מנסה כרגע לצלוח את Naked Lunch של בורוז. מחכה לי אחר כך החתרנים של קרואק ואת מלכוד 22 של ג'וזף הלר. אתמול דוד שלי הגיע מארה"ב והביא לי שתי ספרים שהזמנתי מאמזון (ושלחתי לו כדי להמנע מעלות השליחה המוגזמת ביותר לארץ), הספרים הם Our Band Could Be Your Life של מייקל הזראד, שהוא בעצם חקירה של סצנת האינדי והאנדרגראונד מ81 עד 91 בארה"ב. והשני הוא Black Coffee Blues של הנרי רולינס.

אייטם 12, אחרית הימים היא בהחלט להקת הפרוג הטובה ביותר שיצאה מהארץ.

מאת: דיימונד

דיימונד — Sat, 17 Feb 2007 10:46:05 +0000

בעניין פולקלה,
ריכזתי לינקים להאזנה והורדה בפוסט אצלי בבלוג (וגם בפורום ווינט ישראלי)
http://diamondog.blogli.co.il/archives/38

מאת: איימס

איימס — Sat, 17 Feb 2007 10:37:08 +0000

סיימת לקרוא את "קרטר מנצח את השטן" ואת קוואליר וקליי (לא זוכרת אם הזכרת אותו כשסיימת או כשאמרת שאתה צריך להתחיל)? אני בדיוק סיימתי את 'וונדר בויז', ומתענגת בזבלון עד שאאגור כוחות ל'יוליסס' (אמאלה!)

מאת: פלג (לא הפלג מתגובה מוקדמת יותר)

פלג (לא הפלג מתגובה מוקדמת יותר) — Sat, 17 Feb 2007 08:45:47 +0000

לגבי 91, היי גם אני בקטע, טוב למצוא עוד מישהו ששותף למחלה… ואני זוכר לך את הפוסט המצויין של סיכום אלבומים אינסטרומנטלים של 2005 (באתר decoymusic)
כל פסט בנושא יתקבל באהבה
ודרך אגב הבלוג שלך זה ה"ידיעות אחרונות" של השישי שבת שלי, אז תודה…

מאת: צ.

צ. — Sat, 17 Feb 2007 02:07:25 +0000

בין ספרים.
לשם מילוי החור בשן קוראת את the meaning of tingo, ספר השירותים הכי כיפי בעולם!
אמשיך לקרוא את "המוות והפינגווין" כשאזכר איפה שמתי אותו.

מאת: ניימן

ניימן — Sat, 17 Feb 2007 00:53:37 +0000

LOL ע-נ-ק(!!) על 66. אתה מדרדר אותי לדרכים רעות :]

מאת: דני לו

דני לו — Fri, 16 Feb 2007 23:49:03 +0000

אתם תאמינו לי שמאז שאני לומד ספרות אין לי זמן לקרוא ספרים?
אני כרגע חזק בפולמוס בין הפואטיקה של אריסטו,
לבין כל מני אנשים רוסים וצרפתים שהיה להם מאוד משעמם בחיים,
לקראת מבחן ענק ונוראי..

ביום שלישי יגמרו לי המבחנים,
ואז אני מתכנן להתחיל לקרוא את שמיים אחרים של חוליו קורטאסר

מאת: החגב עומד יציב

החגב עומד יציב — Fri, 16 Feb 2007 22:57:40 +0000

אני כרגע מלהטט בין "הפוטש בהר הבית"(ספר טראשי לחלוטין משנות השבעים), לבין לנסות להתקדם ב"תולדות הפילוסופיה" של ש.ה. ברגמן(כרך 1) לבין "האור הגנוז" של מ.בובר.
אכן כמו שאתם רואים, אני חולה על ספרים ישנים.
אני ממליץ בחום אגב, על נושא הספריות הציבוריות, בחיי שלא קניתי ספר חדש כבר איזה שנתיים(אולי חוץ מהארי פוטר שאי אפשר למצוא בספרייה), וזה ממש לא חסר לי.

עוד המלצות על ספרים ישנים-רק אם תבקשו יפה.

ח.גב

מאת: פלג

פלג — Fri, 16 Feb 2007 22:38:04 +0000

היי גיאחה,
וואו, רק עכשיו גיליתי את הבלוג הזה, משו משו 🙂 נחמד לראות שהתרחבת גם מעבר לשרת, בכל מקרה הייתי עסוק בטירוף בשנתיים האחרונות והכל, אבל ממש נחמד לקרוא אותך כאן. אתה מוזמן לקפוץ לבקר בבלוג המוזיקלי שלי, אומנם לא מעודכן ומושקע כמו שלך, אבל אולי יעניין אותך.

פלג.

מאת: יאיר י.

יאיר י. — Fri, 16 Feb 2007 22:36:20 +0000

בקשר לג'ון קולטריין ואהבה
כמה מלים :
a love supreme
a love supreme
a love supreme
a love supremea love supreme
a love supremea love supremea love supreme
a love supreme
a love supreme

מאת: שיר

שיר — Fri, 16 Feb 2007 22:15:32 +0000

לגבי הסיום החליפי – אני כרגע רק בהתחלה (יחסית), אבל אשמח אם תשמור לי אותו בכל מקרה. וכן, בינתיים הוא מצויין, במיוחד לצלילי סערות רעמים וגשמים חורפיים.

עם פוקנר אי אפשר לטעות, אבל אני חייבת להמליץ קודם כל על "דקלי הפרא". אולי כי הוא היה הפוקנר הראשון שלי, אולי כי לא רק הכתיבה מהפנטת כרגיל, אלא גם מבנה הכתיבה נפלא ואולי כי בסתר לבי תמיד רציתי את מקורד – אני תמיד ממליצה להתחיל משם, במיוחד אם זו חווית הפוקנר הראשונה שלך (הבה נתעלם באלגנטיות מ"ורד לאמילי" שמנסים להציג כשיא יצירתו בתיכונים ישראליים, shall we?). התרגום לעברית מצויין, וזה נדיר כשמדובר בתרגומים לפוקנר, שתמיד נשמעים טרחניים מדי ומפספסים את הקצב המיוחד שלו.

מאת: redgirl

redgirl — Fri, 16 Feb 2007 22:12:52 +0000

בין כתיבת עבודות לאוניברסיטה והכנת סאונד ל4 הצגות בחוג אני קוראת את "פני המקום" המקסיםשל דורית פלג…
אבל מתקדמת לאט נורא כי אין לי זמן 🙁

מאת: יעל המקורית

יעל המקורית — Fri, 16 Feb 2007 22:02:02 +0000

מספר 60 הוא ללא ספק מפעל חיים ביזארי במיוחד, ואפילו ברשת ג' האייטיזית עם "חדש חדיש ומחודש עם טוני פיין" לא הצליחו לייצר תרגומים כה אוויליים כ"תרבות אגודה" ו"שיגעון". אפילו את סטינג הוא תרגם כ"עוקץ" (זה וה"אלביס כוס-תה-לו" מעלים זכרונות עמומים מ"עלילות משה בעיר הגדולה"). אל מלא.