28 ביולי 2017

עונג שבת: מלודרמה

  1. openlineעברנו את מחצית השנה, ויש כבר כמה אלבומים שסימנתי לעצמי כמועמדים חזקים לאלבומי השנה שלי. יש את הצפויים, כמו האלבום של קנדריק לאמאר, ויש את האולי פחות צפויים, בוודאי עבור מי שחושב בטעות ששוליים ומיינסטרים הם מושגים שלא יכולים לדור בכפיפה אחת אצל מאזין. לדוגמה, Melodrama, האלבום השני והדי מושלם של Lorde. יש סיכוי שעוד מעט ואני יודע את כולו בעל פה. זו לא הפתעה מוחלטת, כי אני מעריץ גדול של אלבום הבכורה שלה, אבל אני מודה שלא ציפיתי להיסחף עד כדי כך עמוק, חזק ומהר לתוך האלבום השני שלה, להיסחף כמו לורד עצמה כשהיא מתאהבת – בבחור, או בתחושה שהיא מנסה לאחוז בה למרות שהיא יודעת שהיא תחמוק. כמו אלבומי פופ גדולים באמת, האלבום הזה מכיל אך ורק שירים מעולים, מתעלה על ההגדרות הצפויות של פופ ומצליח גם להזיז אותי וגם לרגש אותי. אני מתרגש גם מהתחושות והמחשבות שלורד שרה במילים המצוינות שלה, אבל אני מתרגש לא פחות מההחלטות שהיא עושה לאורך כל האלבום, יחד עם ג׳ק אנטונוף שהפיק ועיבד איתה את כל האלבום. קייס אין פוינט: "Sober", השיר השני באלבום. שימו לב רק לכמה רגעים, בתור התחלה: הפתיח – לופ מעוות של לורד עצמה, במקום מקצב רקיד או הצגה של מנגינה שתחזור בפזמון כמקובל בז׳אנר. או המעבר ב-00:35, מהעיבוד (הלא מובן מאליו) של הבית אל גאות ממש עדינה של ביט אחד, ובס שהוא על גבול הרעש הלבן באוזן שמאל שלכם. משהו מתחיל להתקלקל. או הרגע שבו אנחנו נכנסים לפזמון, ב-00:47, ובמקום גאות של מוזיקה, קצב, סחף, כל מה שאנחנו מצפים לו בשיר של זמרת פופ – הכל נשמט לנו מתחת לרגליים. יש לנו רק את לורד ושטיח סינתי חלומי ואפס ביט. ואז, הרגע האהוב עליי, כשהפזמון חוזר על עצמו ב-1:04, ומתוך המינימליזם הבאסי הזה מגיע הדבר הכי פחות צפוי, קרני שמש בוהקות של כלי נשיפה, שבוהקים לרגע ונעלמים שוב באפלוליות. ומה קורה ב-1:44 לעזאזל?! לורד עוברת על חוקי הפופ שוב ושוב. ובואו נדבר רגע על ציפיות: פופ כובש וממכר בנוי הרבה פעמים על בנייה של ציפיות ומימושן. רגע המימוש הוא הסם שאנחנו מתים לחזור אליו ולכן שומעים את השיר שוב ושוב. שיר פופ מעולה מכיל יותר מרגע אחד של מימוש ציפיות. שיר פופ ממזרי משחק עם הציפיות שלנו. ב-1:58 לורד מסיימת בית ונכנסת לפזמון, ואיתה נכנס ברייק קלאסי של תופים, שמבשר את כניסתם המיוחלת לביט מוביל – אנחנו כבר 2 דקות בלי תופים בשלב הזה! – אבל הם מתפוגגים מיד. בסדר, נו, גם ב-"Green light", השיר הקודם באלבום, היא השהתה את כניסת התופים לחזרה השנייה של הפזמון, אז היא בטח תעשה את זה גם כאן, והנה אנחנו מסיימים את הפראזה הראשונה של הפזמון (2:16) וברייק התופים המבשר שוב נכנס בכל הכוח – ושוב מתפוגג! בשלב הזה אני כבר יושב על קצה הכיסא ומת שהמתח ישתחרר. ובסוף הפזמון, 2:34, כשברייק התופים נכנס בפעם השלישית, אני כבר לא מעיז להאמין, ודווקא אז התופים נכנסים, גואים – וכל זמר פופ אחר היה חוזר פה בפעם השלישית על הפזמון, דופק לנו אותו בכל הכוח לתוך האוזן עם פטישי התופים כדי שנתמכר לו לנצח – אבל לא, לא לורד ואנטונוף. שתיים וחצי דקות הם נסעו על מסלול ההמראה לא כדי להמריא בפזמון, אלא כדי להטיס לחלל סי-פארט! מה זה סי-פארט? זה קטע שחורג מהמבנה הרגיל של בית-פזמון, סוטה מהמנגינה והמבנה שלמדנו עד עכשיו להכיר בשיר, רק כדי להעצים את החזרה לפזמון מיד אחריו. רק שלורד לא חוזרת ממנו לפזמון – היא גומרת את השיר מיד אחריו! שיר פופ רגיל בנוי בדרך כלל במשהו שדומה לפזמון-בית-פזמון-בית-פזמון-סי-פארט-פזמון-פזמון-פזמוןןןןןןןןן. אבל המבנה כאן הוא בית-פזמון-בית-פזמון-סי-פארט-ביוש! ועדיין, השיר הזה כולל מספיק רגעים של ציפיה ושיחרור (החצוצרות ההן, הברייק המוזר ב-1:44, השאלה-ותשובה של הפזמון), שאני מכור אליו כמו לשיר הכי מחושב, שמרני ומתוכנן-לפי-כל-הכללים של טיילור סוויפט. וכל האלבום מלא ברגעים כאלה, אינסוף רגעי פופ זוהרים ולא מובנים מאליהם, שבירת ציפיות, בחירות כאילו לא נכונות, ברייקים זעירים שבהם המוזיקה נעלמת לשבריר שנייה ולורד מסננת ״צצ״ או ״היי״ קטנטנים, רגעים שעוברים ליד האוזן אבל הם המרקם הספציפי והחריג של האלבום האדיר הזה. ועוד לא התחלנו בכלל לדבר על המילים של השיר הנהדר הזה, שהוא על התאהבות והתפכחות ממנה בדיוק כמו שהוא על הבריחה שמאפשרים לנו לילה במועדון או 3 דקות עם שיר פופ ועל הרגע שבו אנחנו חוזרים הביתה או מורידים את האוזניות ולא יכולים לברוח יותר מהשאלות הגדולות יותר. הו לורד. [מפ3]
  2. kim-de-souzy_miss-eaves_img_2900

  3. הראפרית Miss Eaves מוציאה השבוע אלבום בכורה משמח מהרבה בחינות, והשתיים העיקריות הן שהוא נשמע אחלה, ושרוב השירים בו מוקדשים לנקודת מבט נשית, פמיניסטית, לא מתנצלת. "Ms. Emoji" עונה לגברים שאומרים לנשים ברחוב ״למה את לא מחייכת״, ו-"Thunder thighs" חוגג ירכיים נשיות עבות. בא לי לרקוד ולהפגין עם האלבום הזה בו זמנית. ב-NPR אפשר לשמוע, לרקוד ולהפגין לצלילי כל האלבום המלא. [סטרים]
  4. 9 שירים, אלבום חדש וקצר מדי לשלום גד הנפלא. [בנדקאמפ]
  5. חזרתי השבוע לאולפן הקצה אחרי הפסקה, והיה כל כך טוב שגם בשלישי הקרוב אני שם. אז בואו תתחילו עם השעתיים האלה שערכתי ושידרתי השבוע, מלאות בכל טוב מוזיקלי, וניפגש שוב בשלישי בשלוש. [סטרים]
  6. [תודה ליניב] סטודיו הפודקאסטים המצליח Gimlet הוציא עכשיו מיני-סדרת פודקאסט מעניינת בשם Mogul, שמתעדת את חייו הקצרים־למדי והמשפיעים־למדי של מוגול ההיפ הופ כריס לייטי. לייטי לא ממש מוכר במחוזותינו, אבל הוא היה אחד האנשים הכי משפיעים בהפיכה של תרבות השוליים של ההיפ הופ לתרבות המרכזית, הרווחית והמסחרית שאנחנו מכירים היום. [סטרים, אנגלית]
  7. אם יש לכם חשבון אפל מיוזיק, הרווחתם בענק – אתם יכולים לצפות במופע בן שעתיים שערכו השבוע Arcade Fire כמה שעות בלבד לפני שהאלבום שלהם יצא לאור בכל העולם. זה קרה בברוקלין ממש אתמול, והאלבום כבר בחוץ. [סטרים, אפל מיוזיק]
  8. ואם אין לכם אפל מיוזיק, בוודאי יש לכם יוטיוב! Arcade Fire העלו את כל שירי האלבום החדש ליוטיוב הרשמי שלהם, הנה פלייליסט של כל השירים לפי הסדר, עם השלט וההרים מהעטיפה. זה יפה, הנוף המצולם עובר מזריחה עד שקיעה (בשעה שהכנתי את הפלייליסט היה חסר שיר אחד קצרצר). חג ארקייד שמח!!! מה דעתכם על האלבום??? [טיוב]
  9. הניו יורק טיימס מדווח: בשלוש השנים האחרונות, כמות המרצ׳נדייז המוזיקלי שנמכר בארה״ב הכפילה את עצמה פי 7. למה? ואיזה חברות מרוויחות מזה? [אנגלית]
  10. קצת רוצה להתכרבל בתוך "Sorry is gone", הסינגל החדש של ג׳סיקה ליי מייפליד, ולדמיין שהכל בצבעים רכים יותר. [טיוב]
  11. נחזור לאייטמים השבועיים הרגילים מיד אחרי המסר הקצר הזה:


    icecreamהביעו את הערכתכם לעונג:
    הפוסט הזה (כמו כל פוסט שבועי בעונג) דרש שעות על גבי שעות של איסוף, בחירה, האזנה, כתיבה, עריכה. העונג תמיד יישאר חינמי, אבל אם אתם נהנים ממנו, אולי תרצו לתמוך בו בטיפ קבוע של כמה שקלים, שייגבה בכל פעם שמתפרסם עונג שבת, ויהפוך אתכם לתומכים אמיתיים בקיומו של העונג. עשו זאת כאן.

    אביתר מוקדם

  12. איפשהו ביולי 1997 יצא אלבום הבכורה הפנומנלי של אביתר בנאי, ששינה את המוזיקה הישראלית לעד – כן, עד כדי כך. בטיים אאוט, כמה מוזיקאים ישראליים מספרים על האימפקט שהאלבום הזה עשה עליהם ועל העולם סביבם – רונה קינן, אסף אמדורסקי, דניאלה ספקטור, עמיר לב, שלומי שבן, יהוא ירון, לונא אבו נאסר, עינב ג׳קסון כהן וקורין אלאל – כולם גומרים את ההלל על האלבום הזה ואף אחד מהם לא מגזים. הכתבה הקטנה הזו היא מחווה יפה יפה לאלבום הזה, וטובה יותר מכל ״ראיון עם אביתר בנאי לרגל 20 שנה…״ או משהו כזה. [עברית]
  13. weeklink[תודה ליונתן] אוקיי, זה פסיכי, נהדר, יצירתי ויהרוג לכם כמה שעות נפלאות: ג׳ון בויס רצה לדמיין איך ייראו פוטבול, חיים ללא מוות ושיעמום בשנת 17,776, כלומר 16,000 שנה אחרי הקמת ארצות הברית, אם חישבתי נכון. אז הוא כתב סיפור, רק שהסיפור הוא לא פסקה אחרי פסקה של טקסט. זה סיפור מד״ב/ספורט שמתנהל לאורך קלנדרים, אנימציה, סרטוני יוטיוב, טקסט והרפתקאות בדפדפן שלכם. כאן קופצים לתוך העתיד. [כל הנ״ל, אנגלית]
  14. [תודה לאורן] באתר NPR דירגו את 150 האלבומים הנשיים הגדולים בהיסטוריה (#1: ג׳וני מיטשל). מגזין הפיידר הוסיף עוד 150 שהיו חסרים להם ברשימה. [אנגלית]
  15. איזה כיף עם הקליפ החדש של "Know no better" של Major Lazer. בעזרת Eko, החברה של יוני בלוך שפעם נקראה Interlude, בזמן הצפייה בקליפ אפשר לזגזג בין מצב המציאות, שבו ילד חולמני מעביר יום בבית ספר וחולם להיות רקדן־על, ובין הפנטזיות שלו. ביצוע מוצלח מאוד. [וידאו]
  16. איזה כיף שאמילי היינס, סולנית Metric וחברה ב-Broken social scene, חוזרת לפרויקט סולו. אלבום הסולו הראשון שלה היה אחד מאלבומי השנה שלי דאז, והציפיות גבוהות. הנה קליפ חדש מתוך האלבום השני המתקרב שלה, הוא נקרא "Planets". [טיוב]
  17. "Fluorescent light", שיר חדש שלישי מתוך האלבום החדש המתקרב של Stars. מה לעזאזל קורה פה פתאום? מלא הרכבים ואמנים קנדיים שאהבנו לפני עשור חוזרים בכל הכוח בחודשים האחרונים. [טיוב]
  18. אני לא ממעריצי ג׳ון גראנט אבל אני חד משמעית ממעריצי סוזאנה סונדפור, והשיר החדש שלה, "Mountaineers", שסוגר את האלבום המתקרב שלה שאני מחכה לו בטירוףףףףף, נפתח באינטרו ארוך מאוד של גראנט, ואז גואה לגבהים שרק סונדפור יודעת להגיע אליהם. נו, קיבינימט, עוד שיר ענק מהזמרת שלא יודעת איך לעשות טעויות. [טיוב]
  19. [תודה לאורן] קנדריק לאמאר לא מתכוון להרפות ולהסתכן בכך שנשכח שהוא הוציא השנה אלבום די מושלם נוסף. הנה הקליפ שהולך להרים אותו אפילו יותר גבוה במצעדים, "Loyalty", עם ריהאנה. האמת? קליפ די גרוע בעיניי. גם ביחס לקליפים הקודמים המעולים, וגם כי הוא מזכיר שעם כל הסופר־מודעות של קנדריק, עם כל הענווה שלו וההטפה שלו נגד סמלי הכוח והסטטוס הרעילים בהיפ הופ – הוא עדיין משתמש בנשים כקישוט לקליפים, עדיין מחפצן אחושילינג, עדיין משוויץ בכך שהוא אוחז בכל סמלי הכוח שהוא יוצא נגדם בשירים. [טיוב]
  20. פףףףף, לפטופ שאפשר לקפל לשניים לטאבלט? ישןןןןן. לנובו הציגה עכשיו טאבלט שאפשר לקפל לשניים ולהפוך לטלפון נייד. נראה שאנחנו כבר מזמן לא בעתיד אלא במשהו מתקדם יותר. [טיוב]
  21. בשביל הקליפ החדש שלהם ל-"Feels like summer", , Weezer די שיחזרו אחד לאחד את הקליפ של "Paradise city" של Guns N' Roses, וזה חמוד כמו שזה נשמע, אבל השיר כזה גרוע שזה בעיקר עשה לי חשק פשוט לחזור למקור. [טיוב]
  22. diplo boys

  23. "Boys", השיר החדש והחמוד להפליא של Charli XCX, זכה לקליפ פלרטטני וחמוד להפליא שבו מופיעים מיטב בנינו, ביניהם לא מעט מחביבי המדור: מאק דמרקו, עזרא קניג, מארק רונסון, דיפלו, ריז אחמד, רוסטאם ועוד מלא. בפיצ׳פורק כבר טוענים שהוא קליפ מהפכני שמציג ״גבריות אלטרנטיבית״ (רשימת משתתפים מלאה אצלם בסוף הכתבה). [טיוב]
  24. [תודה לאורן] זוכרים שסיפרתי לכם ש-Radiohead העלו שלושה מופעים מלאים ליוטיוב שלהם? אז השבוע עלה עוד אחד, מפסטיבל Open'er החמוד בפולין. אם אתם מתגעגעים להופעה של רדיוהד, אין לכם תירוץ. יאללה נו, אנחנו מחכים שתעלה ההופעה מתל אביב!!! [טיוב]
  25. ג׳יימס פרנקו פתח את Philosophy time, ערוץ יוטיוב של שיחות קצרות עם מרצים לפילוסופיה, בכל פעם על נושא אחר. [טיוב]
  26. "Thomas county law", שיר נוסף מתוך האלבום המתקרב של Iron & Wine. האם הם יצליחו להתעלות על האלבום המושלם האחרון? [טיוב]
  27. "Cloud riders", שיר חדש של טורי איימוס. מזמן לא שמעתי אותה, אני מודה, וכשהקול שלה נכנס בשיר הזה, הסתבר לי שהוא עדיין מסעיר לי מיד את הלב. [טיוב]
  28. אם חשבתם שלח לכם בקיץ הזה, קלירלי לא ראיתם את "Gotta get a grip", הקליפ לשיר החדש והלא־רע של מיק ג׳אגר, שם כולם מה זה לחים, יותר לחים מבריטני בקליפ של ״Slave 4 U״ (בדומה לאותו קליפ, גם כאן יש דיג׳יי שעושה דברים שייהרג ובל ייעשו לפטיפון). בכל אופן, בכלל באתי כדי לספר לכם שלצד הסינגל יצאה גם גירסת רימיקס של קווין פארקר. [טיוב]
  29. [תודה ליצחק] אני עוקב באינסטגרם אחרי כמה קליגרפים ומעצבי אותיות ישראליים, ומתענג על יצירות מהממות של קליגרפיה בעברית. גם מיכאל שוורץ שם לב שפתאום, אחרי עשרות שנים של היעדרות, הקליגרפיה העברית חזרה. אז הוא הלך לבדוק לאן היא נעלמה מלכתחילה, בווידאו קצר ומעניין. מעניין אפילו למי שרוצה לדעת איך נראים ומדברים האנשים שמעצבים את הפונטים הכי מגניבים בעברית. [טיוב]
  30. "Asido", שיר חדש של חברינו הקנדיים Purity Ring. קשה לי לשבוע מהסאונד הזה שלהם. [טיוב]
  31. הקליפ החדש ל-"Bam" של ג׳יי-זי ודמיאן מארלי הוא חצי ביצוע מוזיקלי וחצי מסע דוקומנטרי קצר בשכונות של טרנצ׳טאון, ג׳מייקה. [טיוב]
  32. וולאק אין לי רעיון לשיר סיום השבוע.

שתהיה שבת שבוגי!

11 תגובות על “עונג שבת: מלודרמה”

  1. נעם הגיב:

    מדבר על אמן שמשחק עם בניית ציפיות מבניות וחוסר מימושן בשיר הפתיחה ואז לא שם שיר סיום? הייתי צריך לראות את זה בא 🙁

  2. מעוז הגיב:

    הצעה לשיר סיום: "דברים כבדים כמו כפרה", שיר חדש של יהוא ירון מתוך אלבום שמתוכנן לצאת בספטמבר. כרגיל אצלו, טקסט אינטיליגנטי, לחן נפלא והפקה מוזיקלית עשירה. ממתין בקוצר רוח לאלבום המלא.
    https://yaronyehu.bandcamp.com/album/–3

  3. איציק הגיב:

    הצעה נוספת לשיר סיום:
    גרסת האלבום ל"הרופא לשבורי לב" של יוני ליבנה ויונינה
    https://yonilivneh.bandcamp.com/track/–4

  4. Raul הגיב:

    האמת, צר לי לומר את זה בעצמי על ארקייד פייר (מול חברים הכתרתי אותם כאולי-הלהקה-החשובה-ביותר-אחרי-רדיוהד-(כמובן)) אבל האלבום הזה לא משהו בכלל, לא בגזרת הרגש וגם לא כ"כ בגזרה המוסיקלית גרידא.
    נגיד שני הקטעים של infinite content? חצי כוח ומטה. "אלקטריק בלו" לא מתרומם באמת, מה זה הניסיון דאב התמוה הזה באמצע האלבום, וגם יש איזה שיר של אבבא בהתחלה. לא ש-"sprawl II" לא נשמע כמו בלונדי, אבל לפחות הוא אחלה. בעבר הם ידעו גם לגנוב כמו שצריך.
    יש גם כמה פנינות כמו שיר הנושא ו-"creature comfort" שהוא מעולה לדעתי וגם עוד איזה שיר לפני הסוף, אבל תכלס זה לא מה שאני אמור להסתפק בו באלבום של להקה כזו.

    לא יודע, זו ההרגשה אחרי 5-6 שמיעות. מה תה אומר?

    • גיאחה הגיב:

      אני מסכים כמעט לגמרי. אני אוהב מאוד את שיר הנושא ולא חושב שהוא אבבא-י חוץ מהמלודיה הפותחת שלו. זה שיר שמזכיר לי הרבה יותר את שיר הנושא של The suburbs. אבל כן, זה אלבום חלש מאוד גם רגשית וגם מוזיקלית, בזה אני איתך 100%

  5. איתוש הגיב:

    פוסט מעולה!
    בשני הפוסטים הקודמים דיברת על נושא קרוב לליבי והוא הצד הריטמיים של ראפרים בכלל ובארץ בלבד, שימחת אותי כשהזכרת את את הבית השלישי ביא2 של טונה והופתעתי שלא אמרת כלום על ג'ימבו ג'יי שבעיני לקח את זה הכי רחוק עד כה בארצינו הקטנה..
    https://www.youtube.com/watch?v=vf9QKT7lchw הבית השני (שאחרי הפזמון) הוא אולי הכי מורכב שלו מהבחינה הזאת. ממליץ!

    • גיאחה הגיב:

      ג׳ימבו ג׳יי מוכשר פחד ושולט ביד רמה מאוד, כמו כל הג׳קסונים, בשיטות חריזה ומצלולים ושבירה ריתמית. רק מה? הבית הזה הוא דוגמה לבעיה שלי עם הרבהראפרים שטכנית הם מעולים – זה בא על חשבון תוכן. סבבה, אני באמת מתרשם מהג׳אגלינג הריתמי-מצלולי של כל הנקה 7 וכו׳ אבל זה משמע כמו בית שנכתב קודם כל בשביל משחקי המילים והצלילים שבו, והם לא באים לחזק או לרומם או להתקשר באיזושהי צורה לתוכן. זה בית שהוא על גבול הנונסנס מבחינת מה שהוא מספר. מה שאהבתי בי״א2 (כדוגמה לשיר שעושה את זה מצוין) הוא שהמורכבות הצלילית מחזקת בית טוב, שאומר משהו, שמספר סיפור. החרוזים מחזקים את מה שהוא אומר, משכללים את זה. הם לא תצוגת יכולת לשם תצוגת יכולת

  6. שרית הגיב:

    ובמקום 137 ברשימת האלבומים של NPR – עופרה חזה. לא ירדנה.

  7. ירדן אבני הגיב:

    הצעה לשיר סיום – I CAN הנפלא של Chronixx הג'מייקני (שגם מגיע לפה בסוף אוגוסט) הוא אחד מממתקי הפופ הכי מפוספסים של השנה, והוא לא יוצא לי מהראש כבר שבועות

  8. מיה הגיב:

    מסכימה לגבי הקליפ לloyalty- צפיתי בו היום ויצאתי עם אותן תחושות, אחרי שני קליפים מעולים מהאלבום החדש מגיע קליפ עם כמה רעיונות מרהיבים וויזואלית (מה זה הכביש שהופך לבולען הזה!), אבל עם יותר מדי חפצון, סירסור וחוטינים…

  9. ארז הגיב:

    שלום
    בתור אוהד ארקייד פייר מושבע
    שחושב שהם לא רק לא גדולים כמו רדיוהד אלא באותה רמה בדיוק (אני חובב מושבע גם של רדיוהד) אני חושב ומאמין שלא יכול להיות שההרכב הזה יעשה משהו שהוא לא מהמם , מרגש, מלא מחשבה וכוונה.
    לאחר המון המו ןשמיעות של האלבום החדש, עם ניתוק מוחלט מכל מה שאני מכיר מהם עד היום, אני חייב להגיד שזה אלבום פשוט מדהים.
    שיר אחרי שיר , לא פחות.

    הרעיון שלו, הביצוע, הכוונה, הרגש, הקצב, הכל פשוט מדהים.
    אין שירים כמו creature comfort, "הכל עכשיו" זה שיר מושלם,מרקיד ומרגש מאין כמוהו, פיטר פן שיר נהדר, סימני חיים גרובי , כיפי וחכם בטרוף , כל החצי השני של האלבום הוא כל כך מרגש, מלא בכל כך הרבה קטעים מדהימים. "שים את הכסף שלך עלי" זה שיר אהבה מהגדולים ביותר.
    מי שלא חי חיים זוגיים, משותפים, עם משפחה ובת זוג שהוא אוהב ועבר איתה כל כך הרבה קשיים של יום יום עד כה ועדיין מאוהב בה בטרוף ומאמין שהיא והוא זה בכלל לא מכאן אלא מחיים קודמים, לא יבין את השיר הזה בכלל.
    "אנחנו לא ראויים לאהבה" זה שיר שמי בכלל חוץ מארקייד יכולים להוציא מרגש שכמותו?
    אני לא נכנס עכשיו לכל הקונספט של האלבום, מדוע חלק גדול ממנו נשמע פשטני לכאורה (כמו השיר "כימיה"), שזה כל כך מתאים לתקופת חיים מסויימת שאדם מגיע אליה ונפשו מבקשת להפסיק להתייחס לדברים ברצינות תהומית ולהתייחס לעולם הזה בקצת יותר קלילות.
    שורה תחתונה שלי – דיסק נהדר, ארקייד פייר במיטבם , מביאים את ההתפתחות האישית והאנושית שלהם, כמו תמיד, בהתאם לרוח תקופת הגיל שלהם וזה גאוני ומרגש.
    אין בכתוב הנל רצון להסביר למי שלא אהב את האלבום שהוא לא מבין, ממש ממש לא, אלא רק לנסות ולהביא חלק מהרגשות שעולים בי בזמן שאני שומע אותו.
    אלבום מהמם .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *