2 בנובמבר 2013

עונג שבת: עששיות

"אקורד אחד זה בסדר גמור. שני אקורדים זה כבר גבולי. שלושה אקורדים ואתה כבר מנגן ג'ז" – לו ריד

אנשים שצריכים לבדוק מייל: הקוראים רובי דיין ואייל זכו בכרטיסים להופעה של Youth Lagoon! אם לא קראתם את הראיון היפהפה של עלמא עם יות' לאגון, כאן בעונג, אני מפציר בכם לעשות זאת.

    lou reed by dafna talmon
    לו ריד בהיכל התרבות, 2008. תצלום: דפנה טלמון (תודה!)

  1. לו ריד מת השבוע בגיל 71, אבל אתם הרי כבר יודעים את זה. כמו כל מאזין מוזיקה בן זמננו, חשבתי על ריד לא מעט השבוע, מאז ההודעה על מותו. ראיתי אותו במו עיניי רק פעם אחת, בהופעה של לורי אנדרסון בהיכל התרבות ב-2008. סובבתי את הראש והוא ישב כמה מושבים מאחוריי. פאקינג לו ריד. הוא ישב לו במושב בנינוחות, לא הסתכל סביב, נראה זקן מאוד, והודה בסבלנות לאנשים שונים שניגשו מדי פעם להגיד לו שהם מתים עליו, או לבקש איזו חתימה. בסך הכל הוא לא עשה עניין מזה שהוא שם, או מזה שהוא לו פאקינג ריד, ולא הרבה אחרי תחילת ההופעה הוא נרדם. מה שהדהים אותי יותר מהעובדה שלו פאקינג ריד יושב שלושה מושבים מאחוריי היא העובדה שהוא התנהג כמו בן אדם, סתם עוד בן אדם שנושם ועייף בסוף היום ותופס בעולם מקום פיזי בגודל של בן אדם, בגודל של מושב אחד. איך זה יכול להיות? לו ריד הוא ענק. הוא נפיל. הוא מונומנטלי. כלומר, כולנו מכירים את לו ריד: השירים, האלבומים, הסמים, הסיפורים, האגדות, הצל האדיר שהוא הטיל על כל כך הרבה רוק ופופ מאז הוולווט אנדרגראונד, הוולווט פאקינג אנגרגראונד! אנדי וורהול, אמנות מודרנית, מוזיקת רוק מודרנית, המיתוס, הסטייל, הקוּל, הגישה, ניו יורק, הקוֹל, שינויי הצורה, ברלין. כל העושר העצום הזה של תרבות ויצירה והשפעה שהקיפו ערים וארצות ועשורים והתרחבו עד שהנוכחות שלהן בתרבות הפופולרית ובאמנות הפכה להיות נוכחת-בכל ושקופה לגמרי – כל העושר הזה נבע מבן אדם אחד, די קטן, שישן שלושה מושבים מאחוריי. זה מה שהכה בי השבוע כשחשבתי עליו. לו ריד – האל התרבותי הזה, ישות אגדית שבבירור יש לה כוחות על – הוא איש זקן שיכול למות. והוא מת. אם החיים הם מופע אז ריד היה די אאוט אוף איט לאורך רובו, אבל כל מי שישב באולם הגדול של היכל התרבות, בין אם הוא התהפנט מהאמנות והמוזיקה האדירים של אנדרסון או השתעמם ממנה, הרגיש בנוכחות שלו וחיכה. בסוף המופע אנדרסון הזמינה אותו, והוא ליווה אותה בשיר אחד ואז חזר בהדרן ושר לבד את "I'll be your mirror" [כאן בהקלטה מהופעה בלונדון], בקול הזה שלו שתמיד נשמע כאילו הוא התעורר משינה. הצמרמורות התפשטו באולם כמו גלי הדף. כשאנדרסון ומלוויה חזרו להשתחוות וירדו מהבמה, ריד נעצר, הניף ידיים מול הקהל ששילם כסף כדי לראות את אשתו, קצר תשואות אדירות ונעלם. זה היה קצת דושבאגי מצדו בסוף הופעה שאינה שלו, אבל זה היה מוצדק. הוא לו ריד. ללורי אנדרסון מחאנו כפיים על שעתיים מבריקות. ללו ריד מחאנו כפיים על 50 השנים האחרונות של הרוק. תודה, לו. היה שלום. [מפ3. עוד על לו ריד בהמשך]
  2. פטריק פיצג'רלד, מחלוצי הפאנק פולק, ש"על אף שהיה חלק פעיל מהסצינה השוקקת של אותם ימים תמיד התבדל עם עולם מיוחד משלו שנע על התפר שבין הזעם של הפאנק, והאקוסטיות של הפולק, ותמיד עם ליריקה נוקבת מלאת פאתוס וריאליזם, וסגנון שירה ייחודי לו ורק לו" כפי שכתוב באיבנט. כן, איבנט – כי פיצג'רלד מגיע להופעה אחת באוזןבר ב-21 נובמבר – וכל מי ששומר בלבו מקום לשנים הראשונות של הפאנק הבריטי ולאמנים כמו בילי בראג צריך להיות שם, או לכל הפחות להאזין למיקסטייפ פטריק פיצג'רלד שנותן מבוא מוצלח מאוד לאמן הנחבא הזה. [עברית וכו']
  3. Overgrown, האלבום הדי מושלם, בואו נודה בזה, שהוציא השנה ג'יימס בלייק, עקף את האלבום של ארקטיק מאנקיז, דיסקלוז'ר, דיוויד בואי ואחרים ולקח את פרס המרקורי לאלבום הבריטי הכי טוב של השנה. האמת? בצדק גמור. [אנגלית]
  4. תודה ענקית לאנשי רדיו הקצה, שהזמינו אותי לערוך ולשדר ספיישל ארקייד פייר פסיכי בן 3 שעות. הנה ההקלטה של כל השידור, כולל מצעד השירים הכי טובים של הלהקה כפי שבחרתם אותם, בשעה האחרונה מבין השלוש. וגם: פאקקק כמה שהאלבום החדש טוב! [סטרים]
  5. אני לא מת על Midlake, אבל אני יודע שרבים מכם כן מתים עליהם, ואולי האלבום החדש שלהם, Antiphon, יגרום לי לשנות את דעתי. הנה הוא להאזנה במלואו ב-NPR, ובהאזנה ראשונה הוא ממש ממש אחלה. [סטרים]
  6. גבירותיי ורבותיי: בק יוציא אלבום חדש בפברואר, והיחצנים שלו כבר מתחילים לרמוז על המשך סגנוני ל-"Sea change". [סטרים]
  7. lou
    התמונה האחרונה של לו ריד שצולמה בחייו

  8. נפרדים מלו ריד: כצפוי וכראוי, הרשת התמלאה אינספור כתבות, סיכומים, רשימות וזכרונות בעקבות מותו של לו ריד. הנה מעטים שאהבתי במיוחד מתוך הים האינסופי: הטקסט הכי יפה שקראתי השבוע בנושא היה הפוסט הסיפורי הנפלא של אלק וילקינסון על ההופעה של הוולווט אנדרגראונד שראה בגיל 14. פנטסטי. חוץ מזה, אף אחד לא כותב הספדים טוב יותר מהניו יורק טיימס, אבל אם אתם מחפשים הספד אישי ונרגש ולא קולע ומוקפד, קראו את סשה פרר ג'ונס בניו יורקר. דיוויד ברן נפרד באהבה, ולורי אנדרסון כתבה הספד קצר ומלא חיים בעיתון המקומי. ראיון נרחב עם ריד מהרולינג סטון ב-1989. [אנגלית]
  9. אף על פי ואולי בגלל שהוא ערסי למדי, אני מת על השיר החדש של מייג'ור לייזר, "Jet blue jet", ועל הקליפ עישון-זה-הכי-סקסי שלו. [טיוב, עשן]
  10. "Hildegard von Bingen"' קליף חדש ויפהפה של דבנדרה בנהארט מתוך אלבומו המתקרב. הילדגרד פון בינגן הייתה נזירה ומלחינה גרמנית במאה ה-11 לספירה, שכתבה גם מחזות. [טיוב]
  11. הו, לורד. כמה קריפי, ומודע-לעצמו, ויפה הוא הקליפ לרימיקס של ג'יימס מרפי ל-"Love is lost" של דיוויד בואי. [טיוב]
  12. ג'יימס מרפי לא נח, וביים סרט קצר בשם "Little duck", ועכשיו אפשר לצפות בו אונליין. [סטרים]
  13. [תודה לזהר] שהמליצה לי בעיקשות על "The curse" היפהפה של הזמרת הדנית Agnes Obel. ועכשיו אני מעביר את ההמלצה המעולה הזו גם לכם. [טיוב]
  14. WeSuck הוא הרכב ישראלי (אני חושב שמבאר שבע) שעושה רוק ניינטיז מהסוג שעושים וויזר ו-Wheatus, כלומר: ממש כייפי, רועש ועם הוקים מלודיים מצוינים. הנה שיר חדש שלהם, "I'm alive". להיט. להקות נעורים לא מסריחות זה נדיר, תנצרו אותן. [טיוב]
  15. כמה מהמם ביופיו הקליפ החדש של דירטי פרוג'קטורז ל-"Impregnable question". כאילו פורסט גאמפ לא הפסיק לרוץ מעולם. [טיוב]
  16. קשה לי להוריד את העיניים מהקליפ "Air" של Moan הישראליים. יש מעט מאוד קליפים ישראליים קשה להוריד מהם את העיניים. איזה יופי: הצילום, העריכה, המחול, התאורה. אדיר. [טיוב]
  17. עוד קליפ ישראלי מעולה וחדש לגמרי הוא "היה או לא" של שולמית אפשטיין, שמזכירה קצת את אפרת גוש ברגעים היותר טובים שלה (של גוש). גם בקליפ הזה יש כוריאוגרפיה דומיננטית, ואחלה תפאורות וצילום. [טיוב]
  18. cannons
    Cannons. מכאן, אבל לא מכאן

  19. השמעת בכורה?! אני לא סגור על זה אבל מה זה משנה. בכל אופן: יס! אחרי ההופעה שלהם שראיתי בתמונע ואחרי הקליפ המעולה ששותף כאן בשבוע שעבר, חיכיתי מאוד לאלבום הבכורה של Cannons הישראליים, והנה הוא סוף סוף כאן: Nothing anywhere מוצע להאזנה מלאה בחינם בסאונדקלאוד, ועוד לפני שאני יכול לעמוד ברצינות על טיבו (זה ידרוש עוד כמה האזנות) אני יכול לומר שהוא אחד האלבומים הישראליים שהכי פחות נשמעים ישראליים, בכל מובן. תקשיבו לו. הוא יעשה לכם את היום לטוב יותר. [סטרים]
  20. באלכסון תירגמו מהניו יורק טיימס ריוויו אוף בוקס מאמר של מרטין סקורסזי, אחד האנשים עם השליטה הכי אבסולוטית בשפת הקולנוע, על שפת הקולנוע. "כשמביטים בכתב עתיק", הוא כותב, "כמעט אי אפשר להבחין בין מילים לתמונות. הגיע הזמן שנחזור להתייחס לכל תמונה נעה בחרדת הקודש השמורה בינתיים רק לספרים". וגם: "אלה לא החיים – זו התגלמות של החיים, דיאלוג מתמשך איתם". [עברית]
  21. אצל היוזר החרוץ הזה יש סרטונים באחלה איכות מה-Bridge School benefit, המופע השנתי שמארגן ניל יאנג לגיוס כספים לבית הספר המיוחד שהקים עם אשתו פגי לילדים בעלי מוגבלויות פיזיות. כל השירים מהמופע הכביר של טום ווייטס ולא מעט מהמופע של ארקייד פייר (כולל שיר עם ניל יאנג). [טיוב]
  22. ביוטיוב אפשר לשמוע את כל Mantangi, האלבום החדש של M.I.A! [טיוב]
  23. 3 דרכים ממש פשוטות למסע בזמן, ועוד 3 ממש מסובכות. [טיוב]
  24. רק ראיתי לראשונה את Bucharest הישראליים באינדינגב לפני כמה שבועות, והנה אלבום הבכורה שלהם מפציע בבנדקאמפ. [בנדקאמפ]
  25. [תודה ליעל] איך עושה כלב? אם אמרתם "הב הב", סימן שאתם ישראלים. ילד רומני יגיד: האם האם; הולנדי יגיד בלאף בלאף. הנה תרשים של ההברות השונות לקולות של חיות ברחבי העולם. [בבל]
  26. indnegev zisman

  27. נדב נוימן בטור דעה על השמועות המוקדמות על מותו של האינדי הישראלי. זה טור מפתיע כי הוא לא טוען "חשבתם שאף אחד כבר לא מגיע להופעות אינדי? אז תתפלאו, מגיעים מלא" אלא בדיוק ההיפך: "חשבתם שהאינדי גדל מדי והפך למיינסטרים? תראו כמה מעט אנשים מגיעים ללבונטין". והטור הזה הוא גם תירוץ לשים פה את התצלום הנפלא הזה של אביעד זיסמן מאינדינגב 2013. כל מי שמתבכיין על כך שהאינדינגב מלא בבני נוער לא מבין את חשיבותם לעתיד של המוזיקה העצמאית בארץ. זה דבר יפהפה. [עברית]
  28. אחרי הראיון הקטן של ראסל ברנד שהתפרסם פה בשבוע שעבר, מובן שהלכתי ושילמתי 20 שקל תמורת עותק אלקטרוני של גליון The New Statesman שהוא ערך. אני עדיין קורא את הקטע הפותח שלו, שהוא די ארוך אבל ממש מעניין. גם אתם יכולים לקרוא אותו בלי לשלם 20 שקל. מומלץ מאוד לכל מי שהתייאש מפוליטיקה. [אנגלית]
  29. זה די ברור שהאלבום הכי גדול של החודש הוא Reflektor, ובסך הכל בצדק כי הוא אלבום ענק. הבעיה היא שהוא כל כך גדול שהוא מסתיר כמה אלבומים באמת מופלאים שיצאו סביבו, כמו Lanterns הפנטסטי של Son Lux [האזנה מלאה לאלבום פה]. אם לא בא לכם להתחייב עכשיו לשמוע את כל האלבום (יא עצלנים), בואו תתחילו מהסינגל "Lost it to trying" ונראה אתכם לא מתאהבים בקסם הסופיאן-פוגש-את-ג'יימס-בלייק של סאן לאקס. [בנדקאמפ]
  30. טליה אליאב, שהוציאה השנה אלבום שלישי פנטסטי, 06:28, מתראיינת ל-Andy was wrong ומסכמת את השנה המופלאה הזו בחייה ובמוזיקה שלה. אני מקווה שאתם לא מפספסים את היוצרת הנהדרת הזאת שהולכת וגדלה פה מתחת לאף שלכם. [עברית]
  31. בנקסי ביקר בניו יורק למשך חודש והשאיר אחריו יצירה חדשה כמעט מדי יום. עכשיו החודש הזה נגמר, ובאטלנטיק אוספים 23 תמונות של יצירותיו בעיר. אני יודע שכבר עסקתי בזה בעבר, אבל אני מת על בנקסי ומת על ניו יורק ומת על האטלנטיק, אז לא יכולתי לעמוד בזה. [פיקסלים]
  32. ב-NPR מזרימים שעה שלמה מהופעה של ארקייד פייר, עם ביצועים לשירי האלבום חדש, כמה ישנים וגם שירים של לו ריד (ההופעה הוקלטה למחרת מותו). [סטרים]
  33. luigi
    דם קר עאלק

  34. [תודה לבני] חלקים לא קטנים מהאינטרנט מסוחררים לאחרונה, ובצדק גמור, מהאנציקלופדיה המדומיינת של לואיג'י סרפיני, שיוזר רוסי כלשהו העלה ללייב ג'ורנל. מדובר בספר איורים אנטומיים-בוטניים-מכניים פנטסטיים בשני המובנים – מבוססי פנטזיה ואדירים לגמרי. גם הטקסט כתוב בפונט מומצא (ואולי גם בשפה מומצאת? לא פענחתי). הספר יצא ב-1981 ונחשב לפריט אספנים היסטרי (הוא נמכר באיביי באלפי שקלים). אחרי שאתם מסיימים להתפעם, שימו לב שבסוף הפוסט יש רשימת לינקים לקריאה נוספת (למרבה הצער, הלינק שמוביל להורדת הספר במלואו הפסיק לעבוד). [פיקסלים, דמיון]
  35. [ויה אנדי] רועי פרייליך ממשיך לצעוד בארץ לבדו בגל האייטיז-מודל-2013 שבעולם מאכלס שמות כמו, לא יודע, ארקייד פייר. הנה סינגל נוסף שלו, "הפרעת קשב". בקרוב אלבום חדש! [טיוב]
  36. אחרי שהלכה והרזתה, אחרי שמעריציה דאגו לבריאותה ואחרי שנעלבה מקריאות הדאגה שלהם בהופעות, פיצ'פורק קפצו לברר מה שלומה הפיזי והנפשי של פיונה אפל. כמו כל שיחה עם אפל, זו שיחה חשופה וכנה ומרתקת. "עבור אדם שמופיע על במה, זה טוב להיות חשוף רגשית. אם אתה מתעסק עם מישהו כשהוא במצב הזה, זה כמו להתעסק עם חיה כשהיא אוכלת". [אנגלית]
  37. אוקיי, אוקיי. אני מודה. The LEGO movie, שהוא, בעצם, אה, סרט שכולו לגו, נראה… קורע. [טיוב]
  38. מחבבינג את העובדה שהפזמון של "You're like bad TV", הסינגל של אדם ג'יימס לוין-ארדי (הבן של הדרה לוין-ארדי, והיי, כמה שמות בן אדם אחד צריך?), סוחף בצורה קולדפליית שכזו. [טיוב]
  39. 6 מיתוסים מדעיים מגוחכים שלמדתם בילדותכם ועכשיו אתם צריכים להבין שהם לא נכונים. [אנגלית]
  40. son lux cut
    <

  41. ברגעים המעטים בשבועיים האחרונים שבהם לא התמסרתי ל-Reflektor, שמעתי רק עוד אלבום אחד בריפיט: Lanterns. האלבום הקודם של Son Lux תפס אותי לא מוכן. כל מה שהכרתי ממנו קודם היה איזה רימיקס פנטסטי שהוא עשה ל-My brightest diamond. כשהגיע We are rising הייתי נפעם. נפער. נפערתי לרווחה. האלבום ההוא – שהוקלט בשבועיים! – רץ איתי חודשים, מוסיף צבעים שלא הכרתי לכל שעה ביומיום. הוא היה אלבום בלתי אפשרי: שמענו איזה מיליון אלבומים שמפגישים פופ, אלקטרוניקה ואלמנטים של מוזיקה קלאסית ותזמורתית. מיליון. מה מבדיל בין כל השילובים המשעממים וחסרי ההשראה לבין יצירות מופת כמו השירים של סופיאן סטיבנס או סאן לאקס? אני באמת לא יודע לענות על זה. אני רק יודע שאלה בארץ ואלה בשמיים. אני רק יודע ש-"Easy", מהאלבום החדש והפנטסטי של סאן לאקס, לא יוצא לי מהראש. כלי נשיפה כמו סימני פיסוק לאורך השיר, ערוץ שירה שטופל דיגיטלית, סינתי סטייל ג'יימס בלייק, ביט בעל דיוק מכני שעדיין נשמע כאילו הוא נוצר על ידי גוף אנושי, ותחושה סוחפת של דרמה אמוציונלית. וזה אפילו לא השיר הכי טוב באלבום! בחיי שאתם צריכים לשמוע את האלבום הזה, לא סתם זו כבר הפעם השנייה באותו עונג שאני מפציר בכם לעשות את זה. אבל אפשר להתחיל רק משיר אחד, אם אתם רוצים. וזה יכול להיות השיר הזה, שכאן למעלה. [סטרים]/li>

שתהיה שבת שבוגי! אל תשכחו שאם נהניתם מהעונג, אתם יכולים להשאיר טיפ קבוע דרך Patreon.

17 תגובות על “עונג שבת: עששיות”

  1. יעל ר. הגיב:

    לגבי 24, השאלה היא האם אותם צעירים המגיעים לאינדינגב מגיעים אליו בשביל אווירת הפסטיבל או המוזיקה. כלומר, האם הם יטריחו את עצמם לבוא לאותן הופעות גם ביום-יום, עד בוא הפסטיבל הבא? כמובן שיש ויש, אבל להרגשתי ההצלחה של הפסטיבל לא מתרגמת גם (או לפחות לא מספיק) לקהל בהופעות כבדרך שגרה.

  2. קיז הגיב:

    התקליט של דבנדרה יצא לפני כחצי שנה. דווקא תקליט חמוד.
    שווה גם להציץ בווילג וויס של השבוע. כמקומון הירשמי של ניו יורק לאורך כל כך הרבה שנים , שליווה את המוזיקה המקומית עוד שהיא התחוללה במנהטן לא רחוק מהמערכת. הם מצגים קטעי ארכיון מרגשים של לו ריד והוולוט בזמן אמת. יפה כתב גם סער שלו בהארץ

  3. Libs הגיב:

    החדש של אמינם דלף. וה-EP של The Flaming Lips.

  4. דין, ג'יימס דין הגיב:

    לא נעים, אבל ציטוט הפתיחה בפתיחה הוא שטות גמורה.

  5. שולץ הגיב:

    את האנציקלופדיה של היקום המקביל ניתן לראות כ PDF כאן (הקישור די איטי):
    http://www.cetteadressecomportecinquantesignes.com/Luigi.Serafini.-.Codex.Seraphinianus.pdf

  6. בועז כהן הגיב:

    חייב שלא להסכים עם ה"זה היה קצת דושבאגי מצדו בסוף הופעה שאינה שלו, אבל זה היה מוצדק. .." – האקט של לו ריד היה פשוט ומקסים. הוא נעמד והודה למעריציו, שעטפו אותו באהבה רבה כל כך, על שני שירים שהוא עשה כאורח. למרבה הצער, אשתו נתנה הופעה למיטיבי לכת, על הגבול הדק שבין המאתגר למשעמם רצח – והוא עלה ל-2 שירים, ונתן תצוגת יכולת אפקטיבית, ולקח את הקופה, כמו שאמן גדול אמור וצריך לעשות.

    וזה ההספד הקטן שלי למלך ריד הראשון. יהי זכרו ברוך
    http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=L&0r9VQ=EHEJL&fb_action_ids=10151844873672740&fb_action_types=og.recommends&fb_source=aggregation&fb_aggregation_id=288381481237582

  7. בועז כהן הגיב:

    בקשר ל"מרקורי" ואלבום השנה 2013:

    בשבילי "AM" הוא אלבום השנה ללא כל מתחרים. אבל זה רק אני.

    לדעתי, אולי ג'יימס בלייק לקח את הפרס, אבל את ארקטיק מאנקיז אף אחד, בריצה למרחקים ארוכים, לא יעקוף. אלכס טרנר הגאון וחבריו חורצים נתיבים חדשים ברוק הבריטי.

    ואני מוכן לשים כסף על השולחן איזה אלבום ישמעו בעוד חמש שנים ואיזה אלבום ישכחו כליל. ניפגש ב-2018 ונראה מי צדק.

    • גיאחה הגיב:

      בועז: המאנקיז הם להקה מדהימה אבל אני חושב ש-AM הוא אפילו לא אלבום השנה בעיניהם (למרות כמה שירים מעולים).
      אישית, אנ חושב שאם הרוק יהיה ז׳אנר שליט בעוד עשור – ואופתע מאוד אם זה יקרה – יש סיכוי שאתה צודק. אבל המגמות נראות הפוכות, ובעיניי טוב שכך. בלייק הביא למוזיקה הפופולרית חדשנות כלשהי (אפשר להתווכח בדיוק על איזו) וארקטיק מאנקיז, עם כל הברק והכישרון האדיר של טרנר – לא הביאו. אני מאמין שיותר אמנים יושפעו בעשור הקרוב מבלייק ולא מהמאנקיז.

  8. ג'יימס הגיב:

    הו מיי גוד, זאת הפעם הראשונה שקראתי את כל הלינקים! אחרי 10 שנים זה אשכרה הצליח…

  9. kisuy הגיב:

    החדשות המשמחות של השבוע מבחינתי קשורות לבנדקמפ. עם או בלי קשר לעובדה שהפלטפורמה הנפלאה הזו בדיוק סגרה חמש שנים, סוף כל סוף היא השיקה אפליקציה לסמארטפונים. היא לא עולה כסף, אבל כדי להפעיל אותה צריך לקנות אלבום אחד או יותר מתוך המבחר האינסופי שמציע האתר. אל תשלם לנו – תמוך באמן לבחירתך, קבל גישה לקטלוג כולו. נהדר!

    http://blog.bandcamp.com/2013/10/25/its-over/

    כיף של עונג!

  10. יאיר הגיב:

    ההתחלה של Pipe Dream מ-Bucharest די דומה ל-Kinder Blumen של Real Estate, לא? (http://www.youtube.com/watch?v=8KlboOnYwIE)

  11. ל הגיב:

    Cannons טובים!!
    הפתעה משמחת

  12. מיכאל גינזבורג הגיב:

    תודה על 'חבית הדגים', לא שמעתי על הבלוג! הרגע גילו לי את בוקרשט (אחלה הרכב) ושירלי קונס הנפלאה.

    שיהיה שבוע ענוג!

  13. מיכל הגיב:

    תודה על העונג השבועי!

  14. עודד הגיב:

    מסכים עם בועז. קשה שלא להתרשם שהצליל הדאב סטפי ששולט הכל כך הרבה אלבומים לארחרונה כמו של ג'ימס בלייק והשיר ששמת כאן בקישור לסאן לוקס זה משהו אופנתי מאוד…וחולף. את הרוק מספידים כבר 40 שנה, אבל איכשהו הוא לא מפיסק לספק קלאסיקות עשור אח עשור. מה שזוכרים מתחילת האלפיים זה את הסטרוקס והווייט סטרייפס למרות הפיצוץ של מוזיקה אלקטרונית שהייתה אז.

  15. מוטי הגיב:

    בועז, 99% מהמוזיקה שזוכה פה בהכתרות כ"אלבום השנה", "שיר השנה" , העשור או חלקיו השונים, אין לה זכר. מדובר פה בנישה קטנטנה של מוזיקת שוליים לאנשים מסויימים. רוב הרוב ממה שהוזכר פה בכל השנים האחרונות, פשוט אין לו זכר. להמחשת כוונתי, אפילו ג'ואנה ניוסם. פשוט נמוג. צאו לרחוב ובידקו. מרחב הבלוג כאן אינו דוגמא למה שקורה, וקרה ויקרה באמת.

    (אגב, "חדשנות" במוזיקה, זה אחרון הפרמטרים להצלחתה והישרדותה).

  16. מקס צ'פלין הגיב:

    הקודקס במלואו: http://3e.org/best-of/codex/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *